הגמרא במסכת שבת דף פח-פט מביאה שרשרת דרשות של האמורא רבי יהושע בן לוי על מתן תורה. המקור מובא לפניכן בחלוקה לפסקאות. בכל פסקה מובאת דרשה אחרת.
מוצע להתעמק וללמוד כל דרשה בפני עצמה (שיטת לימוד הנקראת בפי חז"ל "למקדח" – כמי שקודח לעומק ויוצר חור בתוך חרוז), ולבסוף לנסות לחרוז את כל הדרשות כולן ולחפש חוט מקשר ביניהן (שיטת לימוד המכונה בפי חז"ל "למחרז" – כמי שחורז את כל החרוזים על חוט ויוצר שרשרת אחת).
השאלות שיכולות ללוות את הלימוד של כל דרשה הן:
- מהו הרעיון המרכזי המובע בדרשה זו?
- באיזו דרך הוא נלמד מן הפסוקים? (כדאי לשים לב לשימוש המרובה בפסוקים משיר השירים)
- במקור י"א שימו לב לשימוש בפסוקים מתהילים פרק ח (פתחו את הפרק!), ובמקור י"ב שימו לב לשימוש בפסוקים מאיוב פרק כח (פתחו גם את הפרק הזה). העיון בפרקים יכול לסייע בהבנת הרעיון המרכזי של הדרשה.
לבסוף ניתן גם לשאול מה מוסיפה כל דרשה על קודמתה.
אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב צרור המור דודי לי בין שדי ילין אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אף על פי שמיצר ומימר לי דודי בין שדי ילין אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי מי שהכל שלו מכפר לי על עון גדי שכרמתי לי מאי משמע דהאי כרמי לישנא דמכניש הוא אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן כדתנן כסא של כובס שכורמים עליו את הכלים:
רש"י על שבת פ"ח ב
אף על פי שמיצר ומימר לי דודי - בעגל, שאמר הורד עדיך:
בין שדי ילין - אמר מיד לעשות לו משכן, להיות מצומצמת שכינתו בין שני הבדים, שנראים במקדש ראשון כשני שדיים, דוחקין ובולטין בפרוכת שכנגד הפתח:
עין גדי - עון עגל, שהוא מין בהמה, לשון אחר לשון עבודה זרה, העורכים לגד שלחן (ישעיהו סה):
שכרמתי - שאספתי, להתאוות אלהות הרבה, כדכתיב אלה אלהיך ישראל (שמות לב):
שכורמים עליו - שמאספין עליו את הבגדים, והוא דף ארוכה ומנוקבת נקבים הרבה, ומניח המוגמר תחתיה, והכלים מתגמרין מדרך הנקבים, לישנא דמיכנש גרסינן:
(יג) צְר֨וֹר הַמֹּ֤ר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בֵּ֥ין שָׁדַ֖י יָלִֽין׃
(יד) אֶשְׁכֹּ֨ל הַכֹּ֤פֶר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בְּכַרְמֵ֖י עֵ֥ין גֶּֽדִי׃ (ס)
ואמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב לחיו כערוגת הבשם כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נתמלא כל העולם כולו בשמים וכיון שמדיבור ראשון נתמלא דיבור שני להיכן הלך הוציא הקדוש ברוך הוא הרוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עבר אל תקרי שושנים אלא ששונים:
רש"י על שבת פ"ח ב
מעביר ראשון - לגן עדן:
מור עובר - על שהעבירן:
ואמר רבי יהושע בן לוי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא יצתה נשמתן של ישראל שנאמר נפשי יצאה בדברו ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן דיבור שני היאך קיבלו הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם שנאמר גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה
ואמר רבי יהושע בן לוי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא חזרו ישראל לאחוריהן שנים עשר מיל והיו מלאכי השרת מדדין אותן שנאמר מלאכי צבאות ידדון ידדון אל תיקרי ידדון אלא ידדון:
ואמר רבי יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מה לילוד אשה בינינו אמר להן לקבל תורה בא אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה׳ אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה החזיר להן תשובה אמר לפניו רבונו של עולם מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם אמר לו אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה שנאמר מאחז פני כסא פרשז עליו עננו ואמר רבי נחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו אמר לפניו רבונו של עולם תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים אמר להן למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם שוב מה כתיב בה לא יהיה לך אלהים אחרים בין הגוים אתם שרויין שעובדין עבודת גלולים שוב מה כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות שוב מה כתיב בה לא תשא משא ומתן יש ביניכם שוב מה כתיב בה כבד את אביך ואת אמך אב ואם יש לכם שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנב קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם?
מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא שנאמר ה׳ אדנינו מה אדיר שמך וגו׳ ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות אף מלאך המות מסר לו דבר שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם ואומר ויעמד בין המתים ובין החיים וגו׳ אי לאו דאמר ליה מי הוה ידע:
ואמר רבי יהושע בן לוי בשעה שירד משה מלפני הקדוש ברוך הוא בא שטן ואמר לפניו רבונו של עולם תורה היכן היא אמר לו נתתיה לארץ הלך אצל ארץ אמר לה תורה היכן היא אמרה לו אלהים הבין דרכה וגו׳ הלך אצל ים ואמר לו אין עמדי הלך אצל תהום אמר לו אין בי שנאמר תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה חזר ואמר לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה אמר לו לך אצל בן עמרם הלך אצל משה אמר לו תורה שנתן לך הקדוש ברוך הוא היכן היא אמר לו וכי מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה משה בדאי אתה אמר לפניו רבונו של עולם חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום אני אחזיק טובה לעצמי אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך שנאמר זכרו תורת משה עבדי וגו׳:
He said to him: I have given it to the earth. He went to the earth, and said to it: Where is the Torah? It said to him: I do not know, as only: “God understands its way, and He knows its place” (Job 28:23).
He went to the sea and asked: Where is the Torah? And the sea said to him: “It is not with me.”
He went to the depths and asked: Where is the Torah? And the depths said to him: “It is not within me.” And from where is it derived that the sea and the depths answered him this way? As it is stated: “The depth said: It is not within me, and the sea said: It is not with me” (Job 28:14). “Destruction and death said: We heard a rumor of it with our ears” (Job 28:22).
Satan returned and said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, I searched for the Torah throughout all the earth and did not find it. He said to him: Go to Moses, son of Amram. He went to Moses and said to him: The Torah that the Holy One, Blessed be He, gave you, where is it? Moses evaded the question and said to him: And what am I that the Holy One, Blessed be He, would have given me the Torah? I am unworthy. The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Moses, are you a fabricator? Moses said before Him: Master of the Universe, You have a hidden treasure in which You delight every day, as it is stated: “And I was His delight every day, playing before Him at every moment” (Proverbs 8:30). Should I take credit for myself and say that You gave it to me? The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Since you belittled yourself, the Torah will be called by your name, as it is stated: “Remember the Torah of Moses My servant to whom I commanded at Horeb laws and statutes for all of Israel” (Malachi 3:22). And Rabbi Yehoshua ben Levi said: When Moses ascended on High, he found the Holy One, Blessed be He, tying crowns to letters. On the tops of certain letters there are ornamental crownlets. Moses said nothing, and God said to him: Moses, is there no greeting in your city? Do people not greet each other in your city? He said before Him: Does a servant greet his master? That would be disrespectful. He said to him: At least you should have assisted Me and wished Me success in My work. Immediately he said to Him: “And now, may the power of the Lord be great as you have spoken” (Numbers 14:17). And Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the meaning of that which is written: “And the people saw that Moses delayed [boshesh] to come down from the mount” (Exodus 32:1)? Do not read the word in the verse as boshesh; rather, read it as ba’u shesh, six hours have arrived. When Moses ascended on High, he told the Jewish people: In forty days, at the beginning of six hours, I will come. After forty days, Satan came and brought confusion to the world by means of a storm, and it was impossible to ascertain the time. Satan said to the Jews: Where is your teacher Moses? They said to him: He ascended on High. He said to them: Six hours have arrived and he has not yet come. Surely he won’t. And they paid him no attention. Satan said to them: Moses died. And they paid him no attention. Ultimately, he showed them an image of his death-bed and an image of Moses’ corpse in a cloud. And that is what the Jewish people said to Aaron: “For this Moses, the man who brought us up out of the land of Egypt, we know not what has become of him” (Exodus 32:1). One of the Sages said to Rav Kahana: Did you hear what is the reason that the mountain was called Mount Sinai? Rav Kahana said to him: It is because it is a mountain upon which miracles [nissim] were performed for the Jewish people. The Sage said to him: If so, it should have been called Mount Nisai, the mountain of miracles. Rather, Rav Kahana said to him: It is a mountain that was a good omen [siman] for the Jewish people. The Sage said to him: If so, it should have been called Har Simanai, the mountain of omens. Rav Kahana said to him: What is the reason that you do not frequent the school where you can study before Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, who study aggada? As Rav Ḥisda and Rabba, son of Rav Huna, both said: What is the reason it is called Mount Sinai? It is because it is a mountain upon which hatred [sina] for the nations of the world descended because they did not accept the Torah. And that is what Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: The desert in which Israel remained for forty years has five names. Each name has a source and a rationale: The Zin Desert, because the Jewish people were commanded [nitztavu] in it; the Kadesh Desert, because the Jewish people were sanctified [nitkadshu] in it. The Kedemot Desert, because the ancient [keduma] Torah, which preceded the world, was given in it. The Paran Desert,
רש"י על שבת פ"ט א
אין שלום - אין דרך ליתן שלום:
בעירך - במקומך:
לעזרני - לומר תצלח מלאכתך:
כשעלה משה - להר אמר להם לסוף מ' יום אני בא בתוך שש שעות הם סבורים שאותו יום שעלה בו מן המנין הוה והוא אמר להם מ' יום שלימים יום ולילו עמו ויום עלייתו אין לילו עמו שהרי בז' בסיון עלה נמצא יום מ' י"ז בתמוז היה ביט"ז בא שטן ועירבב את העולם והראה דמות חשך ואפילה דמות ענן וערפל וערבוביא לומר ודאי מת משה שהרי באו כבר שש ולא בא ואי אפשר לומר שלא טעו אלא ביום המעונן בין קודם חצות לאחר חצות שהרי לא ירד משה עד יום המחרת שנאמר וישכימו ממחרת וגו':
עם תום העיון בדרשות במסכת שבת עיינו בדברי רבי יהושע בן לוי במקורות הבאים.
האם המקורות האלו נותנים הסבר לעיסוק המרובה של ריב"ל במתן תורה?
(ב) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת, אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה. שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יא) נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם. וְאוֹמֵר (שמות לב) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה. וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא) וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת:
(1) The sages taught in the language of the mishnah. Blessed be He who chose them and their teaching. Rabbi Meir said: Whoever occupies himself with the Torah for its own sake, merits many things; not only that but he is worth the whole world.He is called beloved friend; one that loves God; one that loves humankind; one that gladdens God; one that gladdens humankind. And the Torah clothes him in humility and reverence, and equips him to be righteous, pious, upright and trustworthy; it keeps him far from sin, and brings him near to merit. And people benefit from his counsel, sound knowledge, understanding and strength, as it is said, “Counsel is mine and sound wisdom; I am understanding, strength is mine” (Proverbs 8:14). And it bestows upon him royalty, dominion, and acuteness in judgment. To him are revealed the secrets of the Torah, and he is made as an ever-flowing spring, and like a stream that never ceases. And he becomes modest, long-suffering and forgiving of insult. And it magnifies him and exalts him over everything.
(2) Rabbi Joshua ben Levi said: every day a bat kol (a heavenly voice) goes forth from Mount Horeb and makes proclamation and says: “Woe unto humankind for their contempt towards the Torah”, for whoever does not occupy himself with the study of Torah is called, nazuf (the rebuked. As it is said, “Like a gold ring in the snout of a pig is a beautiful woman bereft of sense” (Proverbs 22:11). And it says, “And the tablets were the work of God, and the writing was the writing of God, graven upon the tablets” (Exodus 32:16). Read not haruth [‘graven’] but heruth [ ‘freedom’]. For there is no free man but one that occupies himself with the study of the Torah. And whoever regularly occupies himself with the study of the Torah he is surely exalted, as it is said, “And from Mattanah to Nahaliel; and Nahaliel to Bamoth” (Numbers 21:19).
(3) One who learns from his fellow one chapter, or one halakhah, or one verse, or one word, or even one letter, is obligated to treat him with honor; for so we find with David, king of Israel, who learned from Ahitophel no more than two things, yet called him his master, his guide and his beloved friend, as it is said, “But it was you, a man mine equal, my guide and my beloved friend” (Psalms 55:14). Is this not [an instance of the argument] “from the less to the greater” (kal vehomer)? If David, king of Israel who learned from Ahitophel no more than two things, nevertheless called him his master, his guide and his beloved friend; then in the case of one who learns from his fellow one chapter, or one halakhah, or one verse, or one word, or even one letter, all the more so he is under obligation to treat him with honor. And “honor’” means nothing but Torah, as it is said, “It is honor that sages inherit” (Proverbs 3:35). “And the perfect shall inherit good” (Proverbs 28:10), and “good” means nothing but Torah, as it is said, “For I give you good instruction; do not forsake my Torah” (Proverbs 4:2).
(4) Such is the way [of a life] of Torah: you shall eat bread with salt, and rationed water shall you drink; you shall sleep on the ground, your life will be one of privation, and in Torah shall you labor. If you do this, “Happy shall you be and it shall be good for you” (Psalms 128:2): “Happy shall you be” in this world, “and it shall be good for you” in the world to come.
(5) Do not seek greatness for yourself, and do not covet honor. Practice more than you learn. Do not yearn for the table of kings, for your table is greater than their table, and your crown is greater than their crown, and faithful is your employer to pay you the reward of your labor.
(6) Greater is learning Torah than the priesthood and than royalty, for royalty is acquired by thirty stages, and the priesthood by twenty-four, but the Torah by forty-eight things. By study, Attentive listening, Proper speech, By an understanding heart, By an intelligent heart, By awe, By fear, By humility, By joy, By attending to the sages, By critical give and take with friends, By fine argumentation with disciples, By clear thinking, By study of Scripture, By study of mishnah, By a minimum of sleep, By a minimum of chatter, By a minimum of pleasure, By a minimum of frivolity, By a minimum of preoccupation with worldly matters, By long-suffering, By generosity, By faith in the sages, By acceptance of suffering. [Learning of Torah is also acquired by one] Who recognizes his place, Who rejoices in his portion, Who makes a fence about his words, Who takes no credit for himself, Who is loved, Who loves God, Who loves [his fellow] creatures, Who loves righteous ways, Who loves reproof, Who loves uprightness, Who keeps himself far from honors, Who does not let his heart become swelled on account of his learning, Who does not delight in giving legal decisions, Who shares in the bearing of a burden with his colleague, Who judges with the scales weighted in his favor, Who leads him on to truth, Who leads him on to peace, Who composes himself at his study, Who asks and answers, Who listens [to others], and [himself] adds [to his knowledge], Who learns in order to teach, Who learns in order to practice, Who makes his teacher wiser, Who is exact in what he has learned, And who says a thing in the name of him who said it. Thus you have learned: everyone who says a thing in the name of him who said it, brings deliverance into the world, as it is said: “And Esther told the king in Mordecai’s name” (Esther 2:22).
(7) Great is Torah for it gives life to those that practice it, in this world, and in the world to come,As it is said: “For they are life unto those that find them, and health to all their flesh” (Proverbs 4:22), And it says: “It will be a cure for your navel and marrow for your bones” (ibid. 3:8) And it says: “She is a tree of life to those that grasp her, and whoever holds onto her is happy” (ibid. 3:18), And it says: “For they are a graceful wreath upon your head, a necklace about your throat” (ibid. 1:9), And it says: “She will adorn your head with a graceful wreath; crown you with a glorious diadem” (ibid. 4:9) And it says: “In her right hand is length of days, in her left riches and honor” (ibid. 3:1, And it says: “For they will bestow on you length of days, years of life and peace” (ibid. 3:2).
(8) Rabbi Shimon ben Menasya said in the name of Rabbi Shimon ben Yohai: Beauty, strength, riches, honor, wisdom, [old age], gray hair, and children are becoming to the righteous, and becoming to the world,As it is said: “Gray hair is a crown of glory (beauty); it is attained by way of righteousness” (Proverbs 16:3, And it says: “The ornament of the wise is their wealth” (ibid. 14:24), And it says: “Grandchildren are the glory of their elders, and the glory of children is their parents” (ibid. 17:6), And it says: “The glory of youths is their strength; and the beauty of old men is their gray hair” (ibid. 20:29), And it says: “Then the moon shall be ashamed, and the sun shall be abashed. For the Lord of Hosts will reign on Mount Zion and in Jerusalem, and God’s Honor will be revealed to his elders” (Isaiah 24:23). Rabbi Shimon ben Menasya said: these seven qualities, which the sages have listed [as becoming] to the righteous, were all of them fulfilled in Rabbi and his sons.
(9) Rabbi Yose ben Kisma said: Once I was walking by the way when a man met me, and greeted me and I greeted him. He said to me, “Rabbi, where are you from?” I said to him, “I am from a great city of sages and scribes”. He said to me, “Rabbi, would you consider living with us in our place? I would give you a thousand thousand denarii of gold, and precious stones and pearls.” I said to him: “My son, even if you were to give me all the silver and gold, precious stones and pearls that are in the world, I would not dwell anywhere except in a place of Torah; for when a man passes away there accompany him neither gold nor silver, nor precious stones nor pearls, but Torah and good deeds alone, as it is said, “When you walk it will lead you. When you lie down it will watch over you; and when you are awake it will talk with you” (Proverbs 6:22). “When you walk it will lead you” in this world. “When you lie down it will watch over you” in the grave; “And when you are awake it will talk with you” in the world to come. And thus it is written in the book of Psalms by David, king of Israel, “I prefer the teaching You proclaimed to thousands of pieces of gold and silver” (Psalms 119:71), And it says: “Mine is the silver, and mine the gold, says the Lord of Hosts” (Haggai 2:8).
(10) Five possessions did the Holy Blessed One, set aside as his own in this world, and these are they:The Torah, one possession; Heaven and earth, another possession; Abraham, another possession; Israel, another possession; The Temple, another possession. 1a) The Torah is one possession. From where do we know this? Since it is written, “The Lord possessed (usually translated as ‘created’) me at the beginning of his course, at the first of His works of old” (Proverbs 8:22). , 2a) Heaven and earth, another possession. From where do we know this? Since it is said: “Thus said the Lord: The heaven is My throne and the earth is My footstool; Where could you build a house for Me, What place could serve as My abode? (Isaiah 66:1) And it says: “How many are the things You have made, O Lord; You have made them all with wisdom; the earth is full of Your possessions” (Psalms 104:24). 3a) Abraham is another possession. From where do we know this? Since it is written: “He blessed him, saying, “Blessed by Abram of God Most High, Possessor of heaven and earth” (Genesis 15:19). 4a) Israel is another possession. From where do we know this? Since it is written: “Till Your people cross over, O Lord, Till Your people whom You have possessed” (Exodus 15:16). And it says: “As to the holy and mighty ones that are in the land, my whole desire (possession) is in them” (Psalms 16:3). 5a) The Temple is another possession. From where do we know this? Since it is said: “The sanctuary, O lord, which your hands have established” (Exodus 15:17”, And it says: “And He brought them to His holy realm, to the mountain, which His right hand had possessed” (Psalms 78:54).
(11) Whatever the Holy Blessed One created in His world, he created only for His glory, as it is said: “All who are linked to My name, whom I have created, formed and made for My glory” (Isaiah 43:7), And it says: “The Lord shall reign for ever and ever” (Exodus 15:18).
Said Rabbi Hananiah ben Akashya: It pleased the Holy Blessed One to grant merit to Israel, that is why He gave them Torah and commandments in abundance, as it is said, “The Lord was pleased for His righteousness, to make Torah great and glorious” (Isaiah 42:21).
כהדא רבי יהושע בן לוי הוה יליף שמע פרשתא מן בר בריה בכל ערובת שובא. חד זמן אינשי ועאל מיסחי בההן דימוסין דטובריא. והוה מסתמיך על כתפתי' דרבי חייא בר בא אינהר דלא שמע פרשתיה מן בר בריה וחזר ונפק ליה. מה הוה ר' דרוסי אמר כך הוה. ר' לעזר בי רבי יוסי אומר שליח מנוי הוה. (תרגום: היה רגיל לשמוע פרשה מבן בנו בכל ערב שבת. פעם אחת שכח ונכנס לרחוץ במרחצאות של טבריה, כשהוא נסמך על כתפי רבי חייא בר בא. נזכר שלא שמע הפרשה מבן בנו וחזר ויצא).
א"ל ר' חייה בר אבא ולא כן אלפן רבי אם התחילו אין מפסיקין. א"ל חייא בני קלה היא בעיניך שכל השומע פרשה מן בן בנו כאלו הוא שומעה מהר סיני. ומה טעמא. (דברים ד׳:ט׳-י׳) והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב.
רבי חזקיה ר' ירמיה ר' חייא בשם רבי יוחנן אם יכול את לשלשל את השמועה עד משה שלשלה. ואם לאו תפוש או ראשון ראשון או אחרון אחרון. מה טעמא והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר עמדת עד יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב.
לימוד פורה ומשמח!