וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת׃
(ז) כָּל בִּגְדֵי הַכֹּהֲנִים אֵינָן בָּאִים אֶלָּא מִשֶּׁל צִבּוּר.
(7) All of the priestly garments come from communal funds.
למה בגדי הכהונה כל כך חשובים? מה התכלית שלהם?
Why are the priestly clothes so important? What's their purpose?
מה המשמעות/תכלית של ביגוד?
?What's the meaning/purpose of clothing
- מה התפקיד של הבגדים בכל אחד מהקטעים האלה?
- What's the role of clothing in these texts?
- האם הם סמל? אם כן, מה הם מסמלים?
- Are they symbolic? If so, what do they symbolize?
(כג) וַֽיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֥א יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָ֑יו וַיַּפְשִׁ֤יטוּ אֶת־יוֹסֵף֙ אֶת־כֻּתָּנְתּ֔וֹ אֶת־כְּתֹ֥נֶת הַפַּסִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָלָֽיו׃...(לא) וַיִּקְח֖וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת יוֹסֵ֑ף וַֽיִּשְׁחֲטוּ֙ שְׂעִ֣יר עִזִּ֔ים וַיִּטְבְּל֥וּ אֶת־הַכֻּתֹּ֖נֶת בַּדָּֽם׃
(23) When Joseph came up to his brothers, they stripped Joseph of his tunic, the ornamented tunic that he was wearing...(31) Then they took Joseph’s tunic, slaughtered a kid, and dipped the tunic in the blood.
(יד) וַיִּשְׁלַ֤ח פַּרְעֹה֙ וַיִּקְרָ֣א אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְרִיצֻ֖הוּ מִן־הַבּ֑וֹר וַיְגַלַּח֙ וַיְחַלֵּ֣ף שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּבֹ֖א אֶל־פַּרְעֹֽה׃...(מב) וַיָּ֨סַר פַּרְעֹ֤ה אֶת־טַבַּעְתּוֹ֙ מֵעַ֣ל יָד֔וֹ וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֖הּ עַל־יַ֣ד יוֹסֵ֑ף וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ בִּגְדֵי־שֵׁ֔שׁ וַיָּ֛שֶׂם רְבִ֥ד הַזָּהָ֖ב עַל־צַוָּארֽוֹ׃
(14) Thereupon Pharaoh sent for Joseph, and he was rushed from the dungeon. He had his hair cut and changed his clothes, and he appeared before Pharaoh...(42) And removing his signet ring from his hand, Pharaoh put it on Joseph’s hand; and he had him dressed in robes of fine linen, and put a gold chain about his neck.
(כו) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־שָׁא֔וּל לֹ֥א אָשׁ֖וּב עִמָּ֑ךְ כִּ֤י מָאַ֙סְתָּה֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה וַיִּמְאָסְךָ֣ יְהוָ֔ה מִהְי֥וֹת מֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס) (כז) וַיִּסֹּ֥ב שְׁמוּאֵ֖ל לָלֶ֑כֶת וַיַּחֲזֵ֥ק בִּכְנַף־מְעִיל֖וֹ וַיִּקָּרַֽע׃ (כח) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ שְׁמוּאֵ֔ל קָרַ֨ע יְהוָ֜ה אֶֽת־מַמְלְכ֧וּת יִשְׂרָאֵ֛ל מֵעָלֶ֖יךָ הַיּ֑וֹם וּנְתָנָ֕הּ לְרֵעֲךָ֖ הַטּ֥וֹב מִמֶּֽךָּ׃
(26) But Samuel said to Saul, “I will not go back with you; for you have rejected the LORD’s command, and the LORD has rejected you as king over Israel.” (27) As Samuel turned to leave, Saul seized the corner of his robe, and it tore. (28) And Samuel said to him, “The LORD has this day torn the kingship over Israel away from you and has given it to another who is worthier than you.
בפרק ד, למה היה כל כך חשוב לאסתר לשלוח בגדים למרדכי?
In Chapter 4, why was it so important to Esther to send clothes to Mordechai?
(36) You shall make a frontlet of pure gold and engrave on it the seal inscription: “Holy to the LORD.” (37) Suspend it on a cord of blue, so that it may remain on the headdress; it shall remain on the front of the headdress. (38) It shall be on Aaron’s forehead, that Aaron may take away any sin arising from the holy things that the Israelites consecrate, from any of their sacred donations; it shall be on his forehead at all times, to win acceptance for them before the LORD.
"המחרוזת" של גי דה מופאסאן - תקציר עד הסצנה האחרונה:
אישה בשם מטילדה לואזל חייה בצרפת והיא עקרת בית. כילדה ראתה מטילדה את עצמה בעיני רוחה כאשת החברה הגבוהה, לבושת מחלצות ועטורת תכשיטים, אך רצה הגורל, ונישואיה לפקיד זוטר שמשכורתו דלה כפו עליה חיים של צמצום וחיסכון, ללא אותם מותרות שחלמה עליהם בילדותה. בעלה של מטילדה, הרואה עצמו אחראי למצבה, חרד לאושרה ורואה חובה לעצמו לספק את משאלות לבה בכל דרך אפשרית. כחלק ממאמציו לרצותה, משיג הבעל שתי הזמנות לנשף של משרד החינוך, אך מטילדה מהססת לקבל את ההזמנה ואומרת: "דבר אינו כה מעליב כמו להיראות ענייה בין נשים עשירות רבות". הבעל מראה שוב את אהבתו לאשתו ומשתמש בחסכונותיו לקניית שמלת נשף, אך גם נדיבותו זו אינה מפייסת את הגברת, הטוענת שאין ערך לשמלת ערב ללא תכשיטים ראויים לשמם. כיון שלא נותר להם עוד כסף, ולפי הצעת בעלה, פונה מטילדה אל חברתה העשירה, מרת פורסטייה, וזו משאילה לה מחרוזת יהלומים מרשימה. הזוג לואזל יוצא לנשף, אך כאשר מסתיים הערב והם שבים לביתם, מגלה מרת לואזל כי איבדה את המחרוזת. מר וגברת לואזל מחליטים לקנות מחרוזת יהלומים זהה כדי להחזירה למרת פורסטייה. הזוג רוכש את המחרוזת החדשה ב-36 אלף פרנק, רכישה המכניסה אותם לחובות כבדים. כאשר מטילדה מחזירה את המחרוזת, לאחר דחייה של ימים מספר, בטענה שצריך לתקן את סוגר המחרוזת שנשבר, נוזפת בה מרת פורסטייה על האיחור, שמא הייתה רוצה לענוד את המחרוזת בעצמה בימים אלה, מטילדה אינה מספרת לגברת פורסטייה כי המחרוזת אבדה וזו מחרוזת אחרת, אלא רק שמחה שמרת פורסטייה אינה פותחת את הקופסה בה המחרוזת החדשה. במשך עשר שנים עמלים בני הזוג לואזל לשלם את החובות עבור המחרוזת החדשה, שניהם נאלצים למצוא עבודה נוספת וחיים חיי עוני ומחסור.
סוף הסיפור:
עשר שנים נמשכו חיים אלה. מקץ עשר שנים נפרעו כל החובות כולם – הריבית והריבית הקצוצה של כל המלווים בריבית.
הגברת ליזל הזקינה. היא הפכה והייתה אחת מאותן נשים חזקות, נוקשות ומרות- נפש, בעלות בית מרוד ואביון. שערותיה מרופטות היו, שמלותיה דלות,
וידיה אדומות ממלאכה. מדברה היה בקול צווחני, והמים ניתזים היו על-פני כל הרצפה כשהדיחה את הכלים. אבל לעתים, כשבעלה היה במשרד, היתה
יושבת ליד החלון ומהרהרת באותו ערב נהדר מימים עברו, באותו נשף שכל-כך יפה ונערצה היתה בו. מה היה קורה, אילו לא אבדה לה אותה מחרוזת? מי
יודע? כמה מוזרים הם החיים וכמה הפכפכים. מה מעט דרוש כדי להרוס או לגאול!
באחד מימי ראשון, כשהלכה לטייל לאורך שנז-אליזה לבדר עצמה מעמל השבוע, ראתה לפתע אישה אחת מטיילת לה עם ילדה. היתה זו הגברת פורסטייר:
צעירה עדיין, יפה וחיננית. הגברת ליזל חשה כאילו משהו נהפך בקרבה. התיגש לדבר עמה? כן, כמובן. עכשיו, שפרעה את חובה, תספר לה הכול. למה
לא? היא ניגשה אליה. "בוקר טוב, ז'ני". זו לא הכירה אותה והופתעה מן הפנייה הידידותית, שבאה מאישה ענייה.
"אבל...גברתי..."גמגמה, "איני מכירה...בוודאי טעות בידך..."
"לא...מתילדה ליזל אני!"
קריאת תמיהה פרצה מפיה של הגברת פורסטייר. "הו! מתילדה המסכנה...כמה נשתנית!"
"כן, ימים קשים עברו עלי מאז ראיתיך לאחרונה, וצרות נוראות... וכולן בגללך". "בגללי? הא כיצד?"
"זוכרת את אותה מחרוזת יהלומים, שהשאלת לי לנשף של מיניסטריון החינוך?"
"כן, ובכן?"
"ובכן, איבדתי אותה".
"כיצד?הן החזרת אותה לי!"
"החזרתי לך מחרוזת אחרת, הדומה לראשונה, ובמשך עשר השנים האחרונות שילמנו את מחירה. בוודאי משערת את שלא בנקל עלה לנו הדבר; לא היה
בידינו כל הכסף...אבל סוף-סוף פרענו את החובות, ואני שוב שמחה".
הגברת פורסטייר נפעמה. "את אומרת שקנית לי מחרוזת יהלומים במקום המחרוזת שאבדה לך?"
"כן, כלום לא הרגש בהבדל? דומות מאוד היו זו לזו". וחייכה בגאווה ואושר תמים.
הגברת פורסטייר, מזועזעת כולה, נטלה את שתי ידיה של רעותה. "הו, מתילדה המסכנה שלי! שלי הן היתה מחרוזת מזויפת, שלכל היותר היה שוויה חמש
מאות פרנקים...".
"The Necklace" by Guy de Maupassant
[The end of the story]
And this life lasted ten years.
At the end of ten years they had paid off everything, everything, at usurer's rates and with the accumulations of compound interest.
Madame Loisel looked old now. She had become strong, hard and rough like all women of impoverished households. With hair half combed, with skirts awry, and reddened hands, she talked loudly as she washed the floor with great swishes of water. But sometimes, when her husband was at the office, she sat down near the window and thought of that evening at the ball so long ago, when she had been so beautiful and so admired.
What would have happened if she had not lost that necklace? Who knows, who knows? How strange life is, how fickle! How little is needed for one to be ruined or saved!
One Sunday, as she was walking in the Champs Élysées to refresh herself after the week's work, suddenly she saw a woman walking with a child. It was Madame Forestier, still young, still beautiful, still charming.
Madame Loisel felt emotional. Should she speak to her? Yes, of course. And now that she had paid, she would tell her all. Why not?
She went up to her.
"Good morning, Jeanne."
The other, astonished to be addressed so familiarly by this common woman, did not recognize her. She stammered:
"But - madame - I don't know. You must have made a mistake."
"No, I am Mathilde Loisel."
Her friend uttered a cry.
"Oh! ... my poor Mathilde, how you've changed! ..."
"Yes, I have had some hard times since I last saw you, and many miseries ... and all because of you! ..."
"Me? How can that be?"
"You remember that diamond necklace that you lent me to wear to the Ministry party?"
"Yes. Well?"
"Well, I lost it."
"What do you mean? You brought it back."
"I brought you back another exactly like it. And it has taken us ten years to pay for it. It wasn't easy for us, we had very little. But at last it is over, and I am very glad."
Madame Forestier was stunned.
"You say that you bought a diamond necklace to replace mine?"
"Yes; you didn't notice then? They were very similar."
And she smiled with proud and innocent pleasure.
Madame Forestier, deeply moved, took both her hands.
"Oh, my poor Mathilde! Mine was an imitation! It was worth five hundred francs at most! ..."
מה התפקיד של ביגוד לפי גי דה מופאסאן? האם את.ה מסכים.ה?
What's the role of clothing according to Guy de Maupassant? Do you agree?
למה יש חובה להחזיר בגד שנלקח כמשכון?
Why is it obligatory to return clothes that were taken as a pledge?
מה התפקיד של בגדי כהונה?
What's the role of priestly clothing?
הרב שמשון רפאל הירש, פירוש על החומש, שמות פרק כ"ח, פסוק ה'
והם יקחו וגו׳ – על משה למנות את עושי המלאכה, אך הם יקבלו את החמרים לעשיית הבגדים באופן ישיר מהעם. יש לזכור שעל ידי הבגדים האלה יתקדשו ויובדלו בני אהרן לדורות עולם, ויגיעו למעמדם הנשגב במקדש כבחירי נציגי האומה; מאידך עליהם לעבוד את עבודתם במקדש אך ורק כמשרתי האומה. לאור שתי הבחינות האלה יובן לנו הציווי המפורש שעושי הבגדים האלה יקבלו את החמרים ישירות מהעם. בכך מביע העם את הסכמתו להבדלה הזו, והעם הוא המלביש את הכהן בבגדיו (עיין פירוש לעיל פסוקים ב–ג).
Rabbi Samson Raphael Hirsch, Commentary on the Chumash, Exodus 28:5
הרב שמשון רפאל הירש, פירוש על החומש, שמות פרק כ"ח
על בגדי הכהונה להיות ״משל ציבור״, היינו שהעם יספק את הבגדים ויהיה בעלים עליהם. מדבר זה לבד נוכל להגיע למסקנה החשובה שרק כהן הלבוש בבגדים אלה נחשב לכהן. רק כך ]בלבוש זה[ הוא מופיע כמשרת האומה במקדש התורה. רק כך עבודתו נעשית לעבודת העם במקדש תורת ה׳. ורק כך מקבל הרעיון המתבטא בעבודתו את האופי של מצוה שניתנה לעם מאת ה׳ בתורתו. רק כך נעשית העבודה ל״עבודת מתנה״, ״שירות״ ו״קרבן לה׳ ״ – הווי אומר השתעבדות לתורת ה׳ על ידי התמסרות גמורה לרצונו; קיום החובות המביאות לקרבת ה׳; ודרך להתקרב אל ה׳ ולקרב אליו גם אחרים. ללא בגדים אלה, הכהן אינו אלא אדם רגיל, מעשיו נושאים אופי של רצונותיו האישיים, ובכך הם מנוגדים ניגוד גמור לרעיון הבסיסי שמקדש התורה אמור לגדל ולחזק... כאשר הכהן לבוש בבגדי כהונה, הוא אינו מופיע כפי שהוא באמת אלא כפי שהוא צריך להיות לפי ציוויי תורת ה׳. ועל ידי עצם המעשה של לבישת בגדי הכהונה לעבודתו במקדש, הוא מביא הן את עצמו והן את הסובבים אותו להכרה בחוסר התאמתו לעמידה בדרישות המקדש... הבגדים מאפשרים לכהן לעבוד את עבודת המקדש, והעם הוא זה שמספק לו את הבגדים. נמצא שבגדי הכהונה מייצגים את התכונות אשר העם מבין שהשגתן מוטלת עליו על ידי מקדש תורת ה׳. תכונות אלה מייצגות את הקדושה שהמקדש משרה על האדם מישראל, ומצפה ממנו שיתעלה אליה... הלבוש מהווה בעצמו תזכורת לייעודו המוסרי של האדם; והוא הסימן הראשון והבולט ביותר – בהופעה החיצונית – של אופי האדם...הבנה זו, שהבגדים אינם רק תכשיט חיצוני גרידא, ושיש להם משמעות שצריך לתת את הדעת עליה, לא רק על ידי העומד בצד ומתבונן בהם, אלא גם על ידי הכהן הלובש עצמו, יוצאת מן הדין ״שלא יהא דבר חוצץ בינו )בין הבגדים( לבשרו״ )זבחים יט.(. משמע שהכהן צריך להתאחד לגמרי עם בגדיו... הכהן הגדול נושא על כתפו וחזהו את שמות שבטי ישראל ״לזכרון לפני ה׳ ״. ובכך הוא מופיע כסמל וכדוגמא של ציבור האומה הישראלית. חיותה, הכרתה ורצונה של האומה ימצאו כאן את ביטוים הסמלי המושלם ביותר.
Rabbi Samson Raphael Hirsch, Commentary on the Chumash, Shemot 28
(ב) ויקהל משה כו' אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות כו' ששת ימים כו'. הקדים זה למשכן כי מלאכת המשכן הוא בכח הקהילה ואז נאמר ושכנתי בתוכם כמ"ש במדרש בתוכו לא נאמר אלא בתוכם ע"ש באלשיך תרומה. וקהילה זו הוא ענין השבת. ובזה שהגיד להם השבת בזה הקהיל אותם. גם נפרש אלה הדברים על הקהילה. שזה צוה ה' שיקהילו עצמם. וכ"ז הוא ענין אחד שהוא התרוממות כלל ישראל שגורם השראת השכינה שקראוהו חז"ל כנסת ישראל:
מה הקשר בין קהילה לשבת?
What's the connection between community and Shabbat?
(ד) עיקר הישועה בפורים נעשה ע"י הכינוס כמ"ש כנוס כו' כל היהודים. וכתיב נקהלו ועמוד על נפשם. כי במתן תורה כתיב הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי. והי' הקהילה בציווי הקב"ה. וכאן נקהלו מעצמם. והדר קבלוה בימי אחשורוש בכח הקהילה. לכן כתיב וקבל היהודים לשון יחיד. שנעשו אגודה אחת.
(ה) וכל כחו של המן הי' בזה שאמר עם כו' מפוזר ומפורד.
מה הקשר בין פורים למתן תורה? מה שונה ומה דומה בשתי במקרים?
What's the connection between Purim and the giving of the Torah? What's different and what's similar between the two?