שיעור מאת הרב יהושע העכט שליט"א, כ"ט סיון תש"פ. מלבורן, אוסטרליה
'פרשה זו יפה נדרשת' והלצת הפמ"ג
אומרים הלצה פרשה זו יפה נדרשת דבר בעתו מה טוב ושלא בעונתו לא נאה לדרוש בפסח דיני סוכת או יוה"כ וכדומה ופרשה זו מחלוקת יפה נדרשת תמיד כי אין שעה שאין מחלוקת והכל בזמנו ובבית הכנסת משיחים מן חיים ומתים וכל המחלוקת שם נעשה וכשיוצאים הולכים למסור וקורא אני עליהם שתולים בבית ה' יליף שתול פלגי מים תיגרא דמיא כו' בחצרות כו' יפריחו עושה המחלוקת פרי ה' יתן אהבה ואחדות ויגאלנו אמן.
פריחת מטה אהרן
שיטה א': שנים עשר מטות, ולא שלשה עשר
שנים עשר מטות מטה אהרן הוא בי"ב כי לא אמר ותקח מטה לבית לוי ותכתוב עליו שם אהרן אבל הוא במנין הנזכר והנה לא נחשב יוסף רק לשבט אחד והטעם כי לא ימנו שבטי ישראל לעולם רק שנים עשר ומפני שיחשוב לוי יחשוב יוסף רק אחד ועוד אפרש זה בסדר וזאת הברכה (דברים לג ו) אם יברכני ה' להגיע לשם:
והנכון בעיני כי הכתוב לא ימנה בשבטי ישראל רק שנים עשר וכך אמר בברכת יעקב (בראשית מט כח) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר והנה יעקב הזכיר בניו השנים עשר והזכיר יוסף בשבט אחד ומשה ראה להזכיר ביוסף שני שבטים כמו שאמר (פסוק יז) והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה והיה זה בעבור שני דברים האחד כי אחר שצוה הקדוש ברוך הוא ועשאם שני שבטים בחנכת המזבח ובדגלים ובנחלת הארץ הנה הוא צריך למנותם שנים בברכתם ועוד שהזכיר יהושע המנחילם את הארץ והוא מאפרים הקטן והוצרך להזכיר אחיו שגדול ממנו והנה רצה לברך את לוי כי מברכתו יתברכו כל ישראל שיהיו קרבנותיו לרצון להם לפני השם והוצרך להשאיר אחד מן השבטים שאינן נימנין בשום מקום רק שנים עשר כנגד שנים עשר מזלות ברקיע ושנים עשר חדשים בשנה ושנים עשר גבולי אלכסונין שאמרו במדרש שהם הן זרועות עולם וכמו שהזכירו חכמים במסכת ברכות (לב) אמר הקב"ה לנביא לך ואמור לכנסת ישראל בתי שנים עשר מזלות בראתי ברקיע כנגד שנים עשר שבטים וכן בהר גריזים והר עיבל (לעיל כז יב) שמנה לוי לא נגזר שם יוסף לשני שבטים וכן תראה בחלוק יחזקאל (מח ד ה) שמנה בחלוקת הארץ יוסף לשני שבטים ולא הזכיר לוי וכשמנה תוצאות העיר הזכיר (שם פסוק לא) שער לוי אחד ולא מנה שבט יוסף לשני שבטים אבל אמר (שם פסוק לב) שער יוסף אחד כי לעולם לא ימנו שבטי ישראל רק שנים עשר וכבר זכרתי זה בסדר ויקח קרח (במדבר יז יז):
(א) והשכותי. מפעלי הכפל כמו והתמותי (טמאתך) מגזרת וחמת המלך שככה וטעם והשכותי. כדרך בני אדם למצוא מנוחה ומטה לוי בתוך השנים עשר והנה יוסף במטה אחד:
שנים עשר מטות, “twelve staffs.” Aaron’s staff was included in the twelve, seeing that it does not say that Moses should take the staff of Levi and inscribe Aaron’s name on it, but it does say: “inscribe Aaron’s name on the staff representing the tribe of Levi.” In other words, there already was a staff representing the tribe of Levi. The tribe of Joseph was represented here by only one staff as it is axiomatic that the total number of tribes in the Jewish people would be 12 at all times.
דבר אל בנ"י וקח מאתם מטה כו'. הענין כי טעות קרח ועדתו היה כי חשבו, כי הכהונה אינה ענין סגולה וטבעי לזרע אהרן, רק ענין כשרון פעולה, אשר מצאו חן עבור מעלתם, א"כ במשך הימים אשר הכהנים חוטאים או הישראלים המה מקודשים במעלה יותר מהכהנים ראוי להם הכהונה, וכמעלת דוד וזרעו למלוכה אם ישמרו בניך בריתי כו', שעל תנאי, לכן הראה להם, כי מעלת אהרן הוא טבעיי וסגוליי, כערך מעלת ישראל אשר נשבע הקב"ה שלא יחליפם כו', כן ברית מלח באהרן, ולוי נקרא על שם שמיוחד לעבודה, כמוש"א במדרש שגבריאל העלהו למעלה כו', ולכן צוה הקב"ה ליקח שנים עשר מטות, ומטה אחד למנשה ואפרים, להורות כי לבית אבותם מצד התולדה לא מצד כשרון הפעולה, אשר ראובן הפסיד הבכורה עבור שהיה פחז כמים וניתנה לבכור רחל עבור כשרונו, רק מצד התולדה. ובכ"ז מטה אהרן פרח כו' ויגמול שקדים. ולכן לעוה"ב יקחו מנשה ואפרים חלק אחד, כדאיתא פרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קכ"ב) ברשב"ם ותוס' שם. וכן אמרו בספרי גדולה ברית שנכרתה לאהרן מברית שנכרת לדוד כו' אהרן זיכה לבנים צדיקים ורשעים. ועיין ירושלמי פרק הניזקין בזה. לכן אמר למשמרת לבני מרי ותכל תלונותם כו' עד עולם, כי אולי יאמרו אהרן ובניו היו הגדולים במעלה להם היה ראוי הכהונה, לא כן עכשיו, לכן מהמטות יראו כי הוא ענין טבעי וסגולי לכל המטה יהיו איך שיהיו. ודו"ק.
שיטה ב': שלשה עשר מטות, ומטה אהרן אינו נמנה
(א) דבר אל בני ישראל וקח מאתם הנה היה צריך לברר ע"י אות ומופת מי הנבחר לכ"ג ומי השבט הנבחר לעבודת לויה וכ"ז ברר ע"י המטות, שכל שבט היה לו מטה מיוחד שע"ש המטה נקרא כלל השבט בשם מטה, והמטה הזה שהיה אות השבט היה נמצא ביד הנשיא, וצוה שיקח מטה מאת כל שבט שבו מציין כלל השבט, ושיכתוב על המטה את שם הנשיא, שבזה יציין את הנשיא בעצמו מצד ששמו כתוב על המטה, ומשה הגיד להם שמי שיבחר בו ה' להיות כ"ג גם שבטו הוא הנבחר ללויה כמו ששבט לוי נבחר ללויה מצד שאהרן נבחר לכהונה, ולא יצויר שאיש הנבחר לכהונה יהי' משבט שלא נבחר ללויה, וצוהו לקחת י"ב מטות, ובזה נחלקו המפ' י"א שהיו י"ב מטות חוץ משבט לוי, וי"א שהיו עם שבט לוי, ולפ"ז צ"ל שבית יוסף היו למטה אחד, ולא לקחו מטה רק מאפרים כי ידעו מברכת יעקב שלא יבחר במנשה נגד אפרים:
שנים עשר מטות. משמע חוץ ממטה אהרן. שהרי כתיב מאת כל נשיאיהם הרי שבט אפרים ושבט מנשה שני נשיאים. ואע״ג דלעולם לא נמנו אלא י״ב שבטים. ובמקום שנמנה שבט לוי לא נמנה יוסף אלא לאחד כמש״כ הרמב״ן בפרשת ברכה ובכ״מ. מכ״מ כאן לא שייך זה הכלל. שהרי אם היה נבחר שבט אחר מי שהוא. היה אותו השבט יוצא ממנין השבטים. ושבט אפרים ומנשה היו משלימים מנין י״ב. ואם היה נבחר שבט אפרים לחוד היה הוא יוצא ומנשה ולוי בכלל י״ב. ולזה באו המטות להורות איזה שבט מי״ג שבטים הוא נבחר ולא יהיה נמנה בכלל שבטי ישראל. ולא כמש״כ הרמב״ן ז״ל כאן:
זבד טוב, פרשת קרח
ואת שם אהרן. עיין באוה״ח שכתב למה לא הזכיר מקודם ליקח את מטה לוי מזה מוכח שלוי נכלל בין י״ב מטות ואי משום דקדוק זה אין ראי׳ גדולה כ״כ כי לפע״ד בפירוש הפשוט של הפסוקים נראה שהיו י״ג מטות: ומה שהזכיר מטה לוי ביחוד יונח מאוד. מטה לבית אב מאת כל נשיאיהם שנים עשר מטות מורה בעליל שלא הי׳ נשיא אחד שלא נתן מטה וא״כ הי׳ י״ב בלא שבט לוי. ויוקשה למה י״ב הלא שבט לוי הי׳ בו שלשה נשיאים לשלשת בתי אבות כלשון הקרא בפ׳ במדבר ונשיא בית אב לגרשני. ונשיא ב״א למשפחות הקהתי. ונשיא ב״א למשפחות מררי. וצ״ל ט״ו מטות ואלעזר הי׳ נשיא על הנשיאים כמ״ש ונשיא נשיאי הלוי אלעזר וכו׳ א״כ צ״ל ט״ז מטות. ע״ז השיב הקרא שמשום זה חושב רק י״ב שאותן י״ב יכתוב כל נשיא את שמו. ונשיאי הלוי לא יתנו רק מטה אחד אף שהם ד׳. ולא יכתבו את שמם רק שם אהרן. ומדוע רק אחד כי מטה אחד לראש בית אבותם. שאף שלענין המשא בשעת מסעות נחלקו לג׳ בתי אבות וד׳ נשיאים כדי להכיר ביניהם חלוקת עבודתם אבל באמת למנין השבטים הם אחד ואהרן הוא ראש גם לאלעזר וכן נראה לפי לשון רש״י על פ׳ ומטה אהרן בתוך מטותם שפירש הניחו באמצע נ״ל שכוונתו לאפוקי שלא יפרש לשון בתוך שנכלל בתוך חשבון מטותם ע״כ פירש שבתוך הוא לשון אמצע. ולעולם שהיו י״ג, אך מה אעשה שהא״ע והרמב״ן כולם כתבו שהיו רק י״ב ואולי משום שכן הוא לשון המדרש שחתך לי״ב חתיכות. אבל לפי הבנת פירוש הקרא נראה שהי׳ י״ב חוץ שבט לוי. וכמו בקרבנות הנשיאים וכן בשליחות המרגלים ועוד דהי מנייהו מפקת. ובפרט שעיקר לקיחת המטות הוא להשקיט המחלוקת א״כ אותו נשיא יהי׳ לו עדיין פתחון פה לומר אם הי׳ מטה שלי שם הי׳ פורח וכעין דאיתא במדרש גבי פתקין של הזקנים בפ׳ בהעלותך עיי״ש וצע״ג מאין הוציאו שלא הי׳ רק י״ב נגד המשך הפסוק ולשון כל נשיאיהם ועיין ברא״ם פ׳ מטות שלא נחלקו רק לענין נחלה וכ״ה בהוריות דף ו׳. אבל זה אינו מספיק רק שם אבל לפי דבריהם שם דמש״ה הי׳ בקרבנות הנשיאים שנים מיוסף כדי לחלוק כבוד לנשיאים קשה הלא גם הכא שייך כבוד לנשיאים כמו בקרבנות ועוד דצריך איזו מיעוט לאפוקי מלשון כל נשיאיהם ולהודיע הי מינייהו מפקת ולזה י״ל דאם נדחה אחד ממילא ידעינן שיש משפט הקדימה לאפרים כמ״ש וישם את אפרים לפני מנשה אבל ק׳ הראשונה קשה מנ״ל למעט מלשון כל נשיאיהם וצ״ע:
לקוטי שיחות חלק כ"ג, עמ' 131, הערה 69:
69) ואף שלעיל גבי פרח מטה אהרן, לקחו שנים עשר מטות (יז, יז), וברמב״ן שם (וכ״ה בראב״ע שם, כ) שמטה לוי בכלל הי״ב מטות, כי לקחו רק מטה אחד לשבט יוסף —
הרי מדשתיק רש״י עדכ״ז, אע״פ שזהו חידוש גדול מובן דלא ס״ל כן, כ״א היו אפרים ומנשה כ״א בפ״ע ובמילא היו י״ג מטות כפשטות הכתובים.
והרי לא מצינו בפשש״מ ששבט לוי ימנה בכלל הי״ב שבטים, ובפרט לאחרי המנין דר״פ במדבר. ובפ׳ מטות (לא, ד) הרי צ״ל ע״ז ריבוי מיוחד ״כל״.
וגם: א״כ הו״ל לרש״י לפרש איזה נשיא נתן מטהו לשבט יוסף, אם נשיא אפרים (כבר״פ במדבר: לבני יוסף לאפרים) או נשיא מנשה (כבר״פ שלח: למטה יוסף למטה מנשה).
שיטת הצפנת פענח: משה רבינו נסתפק אם להחשיב את מנשה ואפרים כשבט אחד או כשני שבטים
צפנת פענח, קרח
יז. וקח מאתם מטה מטה לבית אב וגו'. מה כפל הלשון, צ״ל דהנה מבואר בהוריות דף ו׳ דהיכא דאנו חושבים שבט לוי לשבט אז מנשה ואפרים הם שבט אחד, וא״כ נ״מ אם כאן הוה י״ג שבטים א״כ הוה י״ג מטות [ועיין ב״ב דף קכ״ה דלע״ל יהיה שבט [א׳], וכ״כ בזה לעיל פ' במדבר דלכך גבי דגלים כתיב ועליו מטה מנשה לומר דאף דהם ב׳ זה רק כשהם ביחד אבל נפרדים לא הוה כל אחד שבט פרטי, וכמו הך דמנחות דף י״ד ע״ב גבי שה״ל, ועיין דף צ״ו גבי בזיכי לבונה בלה״פ דמייתי מזה, וכן גבי [חד״ת?] בסוכה דף נ״ה ע״ב וכ״מ בזה, וכן נ״מ אם יש לאו בהסבת נחלה, וכן בעיר הנדחת מאותו השבט], אך כיון דהעמידן לפני ארון נשאר לעולם דאל״כ הוה גדר חולין בעזרה כיון דבאמת לא הוה נשיא גמור, ועמ״ש בזה בהך מחלוקת דסוטה דף ל״ו אם על החושן הוה כתיב יהוסף או לא והרמב״ם פסק כר״י ע״ש, וב״ק דף י״ז, עכ״פ זה קמ״ל קרא, ועיין בירושלמי סוטה פ״ז גבי הך דשלח איש איש למטה, [דלשונות קודמים מכן?] גבי פ׳ מטות אלף אלף למטה ע״ש, וה״נ כן, [וזה הוה מסופק למשה רבנו].
יח. ברש״י כי מטה אחד וכו'. עיין חולין דף קל״א אם שבט לוי נקרא עם, ועיין פסחים דף ק״ה, ושבועות דף י״ד ע״א ע״ש בתוס׳.
כ. והיה האיש אשר אבחר בו וגו'. ר״ל שיהיה לנשיא על שבט לוי, ועיין בהוריות דף ו׳ אם נקרא קהל, וביומא דף נ׳ ע״ש ברש״י ות״י, ועיין בירושלמי שקלים גבי אין מושחין מלכים כהנים, ועיין סנהדרין דף ט״ז דנשיא ג״כ דינו בע״א, וא״כ למה לו [לבאר להם?] בכה״ג טעם אחר, וע״כ דרק אהרן הוה נשיא שבט ג״כ.
כא. וידבר וגו' ויתנו אליו כל נשיאיהם וגו'. [לכך כאן כתיב הפסק מחמת דאז נסתפק גבי אפרים ומנשה] דכיון דכאן לא הוה צריך רק מטה אחד משל יוסף כיון שיש שבט לוי וא״כ של מי יקח, זה הוה ספק, וגדר הך דמנחות דף מ״ז ע״ב גבי ד׳ חלות על ב׳ כבשים ע״ש גבי תנופה, ועיין בחולין דף כ״ד ע״ב, וגדר קמי שמיא גליא דפסחים דף פ״ח ע״ב ע״ש בתוס׳, וביבמות דף צ״ט ע״ב וכ״מ בזה, ועיין בירושלמי פ״ב דקדושין המזבח בירר לו היפה, ע״ש בזה, וה״נ בפסוק כ״א ״אליו״ בהפסק כל נשיאיהם ר״ל ב׳ הנשיאים של מנשה ואפרים, והוה ב׳ קבלות זה קיבל בבת אחת והני קיבל בזה אחר זה, ועיין ביומא דף ס״ד וזבחים דף ע״ד ודף ע״ז, דוקא שניים להניח לפני ה׳ לברר הספק, ולא כתיב כל המטות ואח״כ כתיב כל.
היכא דאנו חושבים שבט לוי לשבט אז מנשה ואפרים הם שבט אחד
אמר רב אחא ברבי יעקב שבטו של לוי לא איקרו קהל דכתיב (בראשית מח, ד) הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים וגו' כל שיש לו אחוזה איקרי קהל וכל שאין לו אחוזה לא איקרי קהל א"כ חסרי להו י"ב שבטים אמר אביי (בראשית מח, ה) אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי אמר רבא והא כתיב על שם אחיהם יקראו בנחלתם לנחלה הוקשו ולא לדבר אחר ולא והא חלוקין בדגלים כנחלתן כך חנייתן כדי לחלק כבוד לדגלים והא חלוקים בנשיאים ההוא לחלוק כבוד לנשיאים דתניא שלמה עשה ז' ימי חנוכה ומה ראה משה לעשות שנים עשר ימי חנוכה כדי לחלוק כבוד לנשיאים
Rav Aḥa, son of Rabbi Ya’akov, said: The tribe of Levi is not characterized as a congregation, as it is written: “Behold, I will make you fruitful and multiply you, and I will make of you a congregation of peoples; and I will give this land to your descendants after you for an everlasting possession” (Genesis 48:4). It is derived from here that any tribe that has an ancestral possession bequeathed to it is characterized as a congregation, and any tribe that does not have an ancestral possession bequeathed to it is not characterized as a congregation. The tribe of Levi has no ancestral land, and the priests who are from the tribe of Levi have no ancestral land. The Gemara challenges: If so, the twelve tribes are lacking in number, as without the tribe of Levi there are only eleven. Abaye said that it is stated: “Ephraim and Manasseh shall be like Reuben and Simeon to me” (Genesis 48:5), and they are counted as two tribes. Rava said: But isn’t it written: “After the name of their brethren shall they be called in their inheritance” (Genesis 48:6), indicating that it is with regard to inheritance that they are likened to tribes, but not with regard to another matter? The Gemara challenges: And are they not considered independent tribes concerning other matters as well? But aren’t they separate with regard to the banners under which the Jewish people traveled in the wilderness? There were three tribes represented by each banner, and the three tribes under the banner of Manasseh were Manasseh, Ephraim, and Benjamin. The Gemara answers: In accordance with the division of the tribes according to their inheritances, so was the division of the tribes in their encampment around the Tabernacle. This was in order to honor the banners, so that there would be three tribes affiliated with each banner. The Gemara asks: But aren’t they separate with regard to the matter of princes of the tribes, as the tribes of Ephraim and Manasseh had separate princes? The Gemara answers: That was in order to honor the princes, and there is no proof that they are two different tribes with regard to other matters. This is as it is taught in a baraita: Solomon set seven days of dedication of the Holy Temple, and what did Moses see that led him to set twelve days of dedication for the Tabernacle? He did so in order to honor the tribal princes, so that the prince of each tribe would bring his offering on his own day. Due to the honor each prince deserved, Ephraim and Manasseh are considered two tribes.
לעתיד לבא יהיו שבט אחד
מצוות רעו, רעז: לא (א) יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל חלק בבזה בשעה שכובשין את הערים ולא נחלה בארצם [בספרי פ' שופטים] וכן הוא אומר מקרא אחר בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכ' בבזה, נראה (ב) לרבי' משה [בשמיטה] שאם כבש מלך ישראל ח"ל שהכהנים ולוים נוטלים שם חלק ונחלה, ולעתיד לבוא נוטלין חלק אף בארץ שנא' שער לוי אחד כדאי' בב"ב [דף קכ"ב]:
שיטת רשב"ם ב'שער לוי אחד' והקושיות עליו
ועוד תניא כו' - שתתחלק לעתיד לבא לי"ג שבטים כלומר לי"ג חלקים שוין ולקמן מפרש מאי ניהו אותו חלק דטפי התם דאי משום לוי דנקיט נחלה כשאר שבטים כדכתיב התם שער לוי אחד הא מנשה ואפרים נמי לא יטלו אלא חלק אחד כדכתיב התם שער יוסף אחד נמצאו י"ב שבטים נוטלין י"ב חלקים והי"ג לנשיא כדלקמן:
וזה לשון הראב"ד ז"ל: ואידך למאן. על החלק האמצעי הוא שואל שהמקדש הוא באמצעיתו והכהנים והלוים נוטלין סביבות המקדש ועדיין ישאר מן החלק מכאן ומכאן למזרח ולמערב ולמי היה לנשיא ומי הוא העובד עיר אבל לא לעובדי העיר האמור למעלה מזה הם הגבעונים והיה להם עשרת אלפים אורך למזרח העיר ועשרת אלפים אורך למערבה ברוחב חמשת אלפים כמו שפירשו בענין. עד כאן.
ותהי עלה מורינו הרב הגדול שארנו מהר"י זאבי זלה"ה בדרשותיו סוף פרשת ויחי דמקרא מלא כתיב לעתיד יוסף חבלים ובפרטן אתה מוצא נחלת מנשה על גבול נפתלי ואפרים סמוך לראובן עכ"ל ורבינו ז"ל כד קצי"ר ורמ"י שקיצר לבאר הסוגיא ולהגדיל עוד תימא על רשב"ם והתוס' דהא דכתבו דלוי לוקח חלק ונחלה לעתיד הוא תמוה דהרואה יראה בסוף יחזקאל דברישא בחלקו"ת ישית ארעא דישראל לי"ב שבטים וכתיב יוסף חבלים שני חלקים וכן תרגם יונתן ורש"י והכתוב קרי בחיל. ושבט לוי יקח מתרומת הנשיא כמבואר בכתוב שלא יהיה לו נחלה והא דכתיב שער לוי אחד היינו בעיר הנשיא והמה פתיחו"ת י"ב שערים ובכלל שער ללוי והוא בשנים העשר ולא שלוי לוקח נחלה. וכבר שמעתי מקשים על הסמ"ג לאוין רע"ו שכתב דלעתיד יקח הלוי נחלה כדכתיב שער לוי אחד כדאיתא ביש נוחלין. ומדברי סמ"ג הללו קשיתיה להרב פרשת דרכים דרוש ו' על סברת מרן בדעת הראב"ד ע"ש והדבר תמוה דהש"ס דקאמר ואידך למאן ר"ל די"ב חלקים לי"ב שבטים דהיינו מנשה ואפרים. ולוי אין לו נחלה. והש"ס דמייתי בסמוך ראיה שאין לך שבט שאין לו חלק בהר ושפלה וכו' מדכתיב שער ראובן אחד וכו' צריך לדחוק דסבר תלמודא דהשערים הללו בעיר הנשיא כתיב בהו אחד לרמוז לנחלתם דיד כלן שוה. וכן לוי בתרומה שיקח יהיה לו בהר ובשפלה וכו' ולעולם לוי ליתיה בנחלה וחלוקת הארץ כלל. ותימא על רשב"ם והתוס' וסמ"ג והר"ב פרשת דרכים:
שוב ראיתי למהרש"א בחידושי הלכות בסוגיין שכתב על דברי התוס' וז"ל צ"ע בספר יחזקאל שם כתיב תתנחלו הארץ לי"ב שבטי ישראל יוסף חבלים ופירש"י יוסף יטול ב' חלקים א' למנשה וא' לאפרים וזה סותר דרשא דהכא עכ"ל ומוכח מדבריו שסבר הרב דנחלת לוי בכלל השבטים וזה אמת ויציב לכל הדברו' ומשו"ה כתב דסותר דרשא דהכא וכן נראה ממה שכתב הרב ז"ל בחידושי אגדות. ותימא דדברי הש"ס נאמנו מאד דלוי לא יטול ויוסף יטול שני חלקים כמדובר. וכן קשה על הרב עיון יעקב שנתן טעם למה שיוסף לעתיד אינו נוטל בכורה ע"ש והוא הפך מקרא מלא דגם לעתיד חבלים נפלו לו בנעימים ועמ"ש הרמב"ן פרשת ויחי:
אחר זמן רב נדפסה שיטה מקובצת על בתרא ושם הובאו דברי הר"ן שתמה על רשב"ם באורך ע"ש ויאורו עיניך. והתימה על הרב הגדול מהר"ר יוסף דוד ז"ל בספרו הנחמד יקרא דשכבי שבא אלינו מקרוב ומידי עוברי ראתה עיני בדרוש ס"ט דף ק"ט שדרש כמה ענינים במונח דלעת"ל לא יהיה ליוסף כי אם חלק אחד ע"ש ובמטו מיניה דמר אמר רב הנח"ה שוברת דהפסוק להפך כמדובר: