(א) כֵּיצַד מַעֲשֵׂה הַצִּיץ. עוֹשֶׂה טַס שֶׁל זָהָב רֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת וּמַקִּיף מֵאֹזֶן לְאֹזֶן וְכוֹתֵב עָלָיו שֵׁנִי שִׁיטִין קֹדֶשׁ לַה' קֹדֶשׁ מִלְּמַטָּה לַה' מִלְמַעְלָה. וְאִם כְּתָבוֹ בְּשִׁיטָה אַחַת כָּשֵׁר. וּפְעָמִים כְּתָבוּהוּ בְּשִׁיטָה אַחַת:
(ב) וְהָאוֹתִיּוֹת בּוֹלְטוֹת בְּפָנָיו. [כֵּיצַד]. חוֹפֵר אֶת הָאוֹתִיּוֹת מֵאַחֲרָיו וְהוּא מְדֻבָּק עַל הַשַּׁעֲוָה עַד שֶׁבּוֹלֵט. וְהוּא נָקוּב בִּשְׁתֵּי קְצוֹתָיו. וּפְתִיל תְּכֵלֶת לְמַטָּה מִמֶּנּוּ נִכְנָס מִנֶּקֶב לְנֶקֶב כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִקְשָׁר בִּפְתִיל כְּנֶגֶד הָעֹרֶף:
(ב) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת, אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה. שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יא) נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם. וְאוֹמֵר (שמות לב) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה. וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא) וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת:
(2) Rabbi Joshua ben Levi said: every day a bat kol (a heavenly voice) goes forth from Mount Horeb and makes proclamation and says: “Woe unto humankind for their contempt towards the Torah”, for whoever does not occupy himself with the study of Torah is called, nazuf (the rebuked. As it is said, “Like a gold ring in the snout of a pig is a beautiful woman bereft of sense” (Proverbs 11:22). And it says, “And the tablets were the work of God, and the writing was the writing of God, graven upon the tablets” (Exodus 32:16). Read not haruth [‘graven’] but heruth [ ‘freedom’]. For there is no free man but one that occupies himself with the study of the Torah. And whoever regularly occupies himself with the study of the Torah he is surely exalted, as it is said, “And from Mattanah to Nahaliel; and Nahaliel to Bamoth” (Numbers 21:19).
(ו) עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה:
(6) Ten things were created on the eve of the Sabbath at twilight, and these are they: [1] the mouth of the earth, [2] the mouth of the well, [3] the mouth of the donkey, [4] the rainbow, [5] the manna, [6] the staff [of Moses], [7] the shamir, [8] the letters, [9] the writing, [10] and the tablets. And some say: also the demons, the grave of Moses, and the ram of Abraham, our father. And some say: and also tongs, made with tongs.
(ב) ותני רבי יוסי ראוי היה עזרא וכו' פירוש שהיה מוכן לזה מצד עצמו שתנתן התורה על ידו רק שכבר יצא הדבר לפעל על ידי משה, ומפני שההכנה היה לעזרא לקבל התורה ולהיות מתעלה מן החמרי ומתדבק במעלה העליונה השכלית, ולכך כשם שכתוב ומשה עלה אל האלקים העליה הזאת מן החמרי להתדבק בשכלי וכן כתוב בעזרא הוא עזרא עלה מבבל, פירוש כי היה לו עליה מבבל כי כל חוצה לארץ מיוחס לחמרי וארץ ישראל מיוחס אל השכלי וכמו שאמרו ז"ל (קידושין מ"ט ע"ב) עשרה קבין של חכמה ירדו לעולם תשעה נטלה ארץ ישראל ואחד כל העולם ולכך היה עזרא מתנועע אל מקומו הראוי לו שהוא ארץ ישראל מיוחד לחכמה ולתורה כמו שהיה מיוחד הר סיני שיקבל משה שם חכמת התורה, וראוי שיהיה ביאה שניה שעלו מבבל כמו ביאה ראשונה שעלו ממצרים כי הדברים האלו מתדמים ומתיחסים שהעלה אותם הקדוש ברוך הוא מתוך האומות לרשות עצמם, ולפיכך כמו שהיה להם משה בביאה ראשונה ואותו שהעלה אותם ממצרים נתן השם יתברך על ידו התורה והעלה אותם גם כן אל מדרגה השכלית דבר זה ראוי לעזרא גם כן. וזהו שדרשו אצל משה כתיב ומשה עלה אל האלקים ובעזרא כתיב הוא עזרא עלה מבבל מה התם תורה שהעלם עד המעלה השכלית, וכן מה שכתוב הוא עזרא עלה מבבל רוצה לומר העלה אותם מפחיתות החמרי עד שהיו מתדבקים במעלה השכלית. ופירוש זה נכון מאד רמזו אותו חכמים בחכמתם במ"ש אף על גב שלא נתנה תורה על ידו נשתנה על ידו הכתב, ופירוש זה כמו שאמרנו כי ראוי היה בימי משה שיהיה להם כתב עברי כי התחלת ישראל עבריים לכך אין ראוי שיהיה הכתב רק עברי, וכאשר הוגלו לאשור הוסר הכתב העברי שהיה להם מפני שהתחלתם עבריים והרי הגיע שנוי להם ולכך נשתנה הכתב על ידי עזרא או בשביל שלא הגיעו למעלת הכתב של אשורי עד שבא עזרא כמו שפרשנו למעלה. אבל רבי אומר כי התורה נתנה בכתב הזה לישראל רק כאשר חטאו ויצאו מן הסדר הראוי גם הכתב בטל מהם ונשתנה הכתב שלהם, כי אין ספק שהכתב מתיחס לכל אומה שכל אומה יש לה כתב מיוחד ואין כל האומות משתמשים בכתב אחד, כי הכתב מתיחס לכל אומה ואומה וכתב אשורי הזה שהוא מאושר באותיות מתיחס לאומה הקדושה ולפיכך כאשר חטאו ולא היה להם מעלתם אשר היה להם קודם נשתנה הכתב ונטל מהם וכיון שחזרו החזיר להם הכתב. והבן למה נשתנה הכתב ולא הלשון כי הכתב יש לו מדרגה יותר מן הלשון שהוא לאדם ולכך נשתנה הכתב שלהם. ור"ש אומר כתב זה לא נשתנה כלל שנאמר ווי העמודים, פי' מאחר שקרא הכתוב היתדות ווים מפני שעשוים כוי"ו דאל"כ למה נקראו בלשון ווים אלא מפני שהיה היתד התחוב בעמוד עשוי כמו וי"ו, וכמו שלא נשתנה שם עמוד שלא נקרא בשם אחר מעולם כך לא נשתנו היתדות שיקראו בשם אחר ואם היה שנוי אל הכתב שלא היה צורת וי"ו בכתב אם כן לא היה נקרא שם היתד וי"ו כיון שלא היה להם כתב הזה ולכך מוכרח שלא נשתנה כתב שלהם, הרי לפי דברי הכל אין כאן שנוי כלל כי איך ח"ו יעלה על הדעת שיש שנוי למצות התורה שאפילו היו"ד מן שרי אין לה בטול עולמית כל שכן שיהיה שום שנוי במצוה אחת או בדקדוק אחד מן התורה. ולפי דברי הכל הכתב שבלוחות הוא כתב אשורית שכבר אמרנו כי לא נחלקו אלא בכתב של ישראל מפני שבכתב של ישראל ראוי שיהיה עברי מן הטעם אשר אמרנו, אבל כתב הקדוש ברוך הוא שכתב הלוחות שנאמר וכתבתי על הלוחות וגו' אין ספק שהיה הכתב בכתב משובח, שכן היה גם כן כתב שכתב המלאך שלא היו יכולים לקרותו כתב אשורי ולכך בודאי הכתב הזה שכתב בו הקדוש ברוך הוא הלוחות היה כתב המאושר ולא פליגי רק בכתב שכתבו ישראל אם היה ראוי שיהיה הכתב עברי אבל כתב שכתב הקדוש ברוך הוא אין ספק שנכתב בכתב המאושר ובזה אין ספק. ומעתה מה שאמרו מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים אין קשיא כלל כי הלוחות מעשה אלקים המה ואיך לא יהיה בכתב המאושר והנכבד, וכך מה שאמרו ז"ל (מנחות כ"ט ע"ב) כשעלה משה לרקיע היה מוצאו להקדוש ברוך הוא שהיה קושר כתרים לאותיות וכו' עד מי מעכב על ידך וכו' עד אדם אחד שיהיה בסוף כמה דורות ויהיה דורש על כל קוץ תלי תלים הלכות, ואפילו אם נאמר שאלו הכתרים אינם שייכים לשום כתב רק לכתב המאושר אין קשה שהקדוש ברוך הוא היה קושר כתרים לאותיות התורה שכתובה לפניו באש שחורה על גבי אש לבנה והיה בודאי כתב המאושר, ולא עלה על דעת אחד מעולם שהכתב ההוא שהוא כתב אלקים היה כתב אחר רק כתב המאושר רק מחלוקת שלהם בכתב האדם ולא בכתב שכתב הקדוש ברוך הוא. ואין להקשות אם כן תהיה התורה שהיא לישראל חסירה תגין שמהם נדרשים כמה הלכות, אין זה קשיא כיון דכתב עברי אין בו תגין אין מעכב ודבר זה מבואר, אבל לפי הנראה כי התגין האלו אינם מגוף הכתב כיון שאמר שהקדוש ברוך הוא היה קושר כתרים לאותיות אם כן אין הכתר ההוא מגוף האות רק שהקדוש ברוך הוא הוסיף לאותיות התורה וכמו שאפשר לקשור כתרים לאותיות כתב אשורי כך אפשר לקשור כתרים ותגין לכל כתב, אבל אין צריך כמו שאמרנו למעלה כי הקדוש ברוך הוא שהיה קושר כתרים לאותיות דבר זה אינו כתב ישראל. ומעתה מבואר הכל ואין כאן קושיא עוד לומר שיהיה שנוי נזכר שהוא בתורה אם לא על דרך אשר אמרנו שהתורה אמרה שדבר זה יהיה לזמן ובודאי דבר זה אפשר לומר, אבל לא שייך בדבר זה שנתבטל מצוה אחת ממצות התורה שכך היה המצוה בזמן הזה יהיה דבר זה ואח"כ לא יהיה ואין בזה שייך בטול, והדבר הוא מבואר ואין צריך ביאור עוד: