"Refraining from deriving pleasure - in the fullest sense - from this world, is only a fine preparation for avoda. Avoda itself is transforming the physical into a vehicle for G-dliness."
- Hayom Yom "Today's Day", written by Rabbi Menachem Mendel Schneerson, the Lubavitcher Rebbe, quoting his father-in-law, Rabbi Yosef Yitzchak Schneerson
. גְּמָ׳ הָנֵי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה כְּנֶגֶד מִי? אָמַר רַבִּי הִלֵּל בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: כְּנֶגֶד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה אַזְכָּרוֹת שֶׁאָמַר דָּוִד בְּ״הָבוּ לַה׳ בְּנֵי אֵלִים״. רַב יוֹסֵף אָמַר: כְּנֶגֶד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה אַזְכָּרוֹת שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כְּנֶגֶד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה חוּלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה. וְאָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּכְרַע עַד שֶׁיִּתְפַּקְּקוּ כׇּל חוּלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה. עוּלָּא אָמַר: עַד כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אִיסָּר כְּנֶגֶד לִבּוֹ. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: כֵּיוָן שֶׁנִּעְנַע רֹאשׁוֹ — שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ. אָמַר רָבָא: וְהוּא דִּמְצַעַר נַפְשֵׁיהּ, וּמִחְזֵי כְּמַאן דְּכָרַע.
GEMARA: Corresponding to what were these eighteen blessings instituted? Rabbi Hillel, son of Rabbi Shmuel bar Naḥmani, said: Corresponding to the eighteen mentions of God’s name that King David said in the psalm: “Give unto the Lord, O you sons of might” (Psalms 29). Rav Yosef said: Corresponding to the eighteen mentions of God’s name in Shema. Rabbi Tanḥum said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: Corresponding to the eighteen vertebrae in the spine. Rabbi Tanḥum said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: one who prays must bow until all the vertebrae in the spine protrude. Ulla said: Until he can see a small coin [issar], on the ground before him opposite his heart (Rav Hai Gaon). Rabbi Ḥanina said: There is room for leniency; once he moves his head forward, he need not bow any further. Rava said: But that applies only if he is exerting himself when doing so, and he appears like one who is bowing.
שם אמר רבי תנחום אריב"ל כנגד י"ח חוליות שבשדרה. נראה דמה שתקנו יותר כנגד חוליות שבשדרה היינו משום דכתיב כל עצמותי תאמרנה ועוד שדבר ידוע שרמ"ח אברים של אדם הם כנגד רמ"ח מ"ע נמצא דלפ"ז שכל אברי המעשה צריכין לקיום המצות ובאמת אינו כן דעיקר עשיות המצות מצויה באברי הידים ורגלים ומכ"ש באברי הפנים המיוחדים בראיה ושמיעה ובדיבור משא"כ באברי עצמות שבשדרה שהם ענינים גשמיים יותר מבכל אברים ולא ניכר בהם שום עשיית מצוה לכן הוצרכו לתקן כנגדם י"ח ברכות כדי שיהיה אדם נזכר בכל עת התפלה להתפלל בכל כחו ולהתנועע כדי לקיים המקרא שכתוב כל עצמותי תאמרנה והיינו נמי כאידך מימרא דריב"ל דצריך שיכרע בתפלתו עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה והיינו מטעמא דפרישית:
“It is known that there are 248 human limbs corresponding to 248 positive commandments. According to this, all operable limbs are required to be performing commandments, for surely this is the essence of performing a commandment that takes place in the limbs of the arms and legs; and even more so the parts of the face that are unique to seeing, hearing, or speaking. This is not the case regarding the vertebrae of the spin, which are physically different to the other limbs, and have no recognizable purpose related to the performance of a mitzvah. Therefore, it was required to establish in correlation to them the eighteen blessings in order that a person should remember at all times of prayer with all their might to exert themselves to fulfil the text that is written, ‘All of my bones speak of You, oh God who is like You,” and it is also understood on the side of the Meimra (Statement) by Rabbi Yehoshua ben Levi, that a person must kneel in their prayer until the vertebrae of the spine loosen…”
“And also in the commandment to study Torah and the recitation of the Shema and prayer… even though they are not performed in an actual physical way and are under the jurisdiction of the kelipat nogah (neutral forces), in any case they are referred to as ‘Murmurings are not considered the same as speech’ (B.Berakhot 20b), and a person does not fulfil their obligation until the words have exited their lips, and it is established that the movement of the lips is the action, because it is not possible for the Divine Soul to express with physical lips, a mouth, tongue and teeth aside from through the Physical Animated Soul that is embodied in the limbs of the actual physical body. And all that one speaks with great energy and exertion, they bring in and continue to embody further the aspects of the animated soul… and this is what the Psalm speaks of, ‘All of my bones speak of you’.”
[1] Rabbi Schneur Zalman of Liadi. Likkutei Amarim Tanya, 1:37, Slavitka, 1814. Translation my own.
(ח) כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וגו'. פירוש, חמור נקרא הגוף, שונאך, הוא שם מושאל ליצר הרע, וזהו רובץ תחת משאו הן בחליו ר"ל, הן בירידת פרנסה, או כל צרה שלא תבא, עזוב תעזוב, ותעזור לו בתפלתך, וזה מכוון למה שדרשו חכמינו ז"ל (ב"מ דל"ב ע"א) עמו דווקא, היינו שהוא גם כן יתפלל ויחזור בתשובה, לאפוקי כשהוא יושב ואינו פונה עצמו להשם יתברך, אז אתה גם כן פטור כשהוא אינו רוצה, וכאשר ראיתי מאא"ז זללה"ה:
(דגל מחנה אפרים בליקוטים לפ' משפטים).
"When you see the donkey of your enemy struggling under its burden" - Meaning, the donkey is the body, susceptible to the "Yetzer Hara" (evil inclination), and it struggles under that burden... help it, with your prayers, and then it too will pray and return in Teshuvah....
והוא בהקדים לשון הינוקא על פסוק (קהלת ב יד): "החכם עיניו בראשו": (זהר פרשת בלק): "וכי באן אתר עינוי דבר נש? כו' אלא, קרא הכי הוא ודאי, דתנן: לא יהך בר נש בגילוי' דרישא ארבע אמות. מאי טעמא? - דשכינתא שריא על רישיה. וכל חכם, עינוהי ומילוי ברישיה אינון, בההוא דשריא וקיימא על רישיה. וכד עינוי תמן, לנדע דההוא נהורא דאדליק על רישיה אצטריך למשחא, בגין דגופא דבר-נש איהו פתילה, ונהורא אדליק לעילא. ושלמה מלכא צוח ואמר: "ושמן על ראשך אל יחסר", דהא נהורא דבראשו אצטריך למשחא, ואינון עובדאן טבאן, וע"ד "החכם עיניו בראשו"". עד כאן לשונו. והנה, ביאור משל זה, שהמשיל אור השכינה לאור הנר, שאינו מאיר ונאחז בפתילה בלי שמן, וכך אין השכינה שורה על גוף האדם שנמשל לפתילה אלא על-ידי מעשים טובים דווקא, ולא די לו בנשמתו שהיא חלק אלוק ממעל להיות היא כשמן לפתילה...
To quote, by way of preface, the comment of the Yenuka (Zohar, Parshat Balak) on the verse: "The wise man's eyes are in his head": "Where else are a man's eyes? ... But the interpretation of the verse certainly is as follows: We have learned that a man must not walk four cubits bareheaded. The reason is that the Shechinah rests on his head; and a wise man's eyes and everything he possesses are 'in his head,' i.e. in Him Who rests and abides above his head; and if his eyes are there, he must know that the Light which shines above his head needs oil; for the body of a man is a wick, and the Light is kindled above it. And King Solomon cried, saying, 'Let there be no lack of oil above thy head.' For the Light on a man's head must have oil, meaning good deeds, and this is the meaning of the phrase, 'The wise man's eyes are in his head.'" The quotation ends here.
The explanation of this figure, whereby the Light of the Shechinah is compared to the flame of a lamp which produces no light nor clings to the wick without oil, and likewise the Shechinah does not rest on a man’s body, which is likened to a wick, except through good deeds alone, and it is not sufficient that his soul (neshamah), which is a part of G‑dliness from above, should act for him as oil to the wick—is clear and understandable to every intelligent person.
...
והנה, כשהאדם עוסק בתורה, אזי נשמתו, שהיא נפשו האלהית, עם שני לבושיה הפנימים לבדם - שהם כח הדיבור ומחשבה, נכללות באור ה' אין-סוף ברוך-הוא, ומיוחדות בו ביחוד גמור, והיא השראת השכינה על נפשו האלהית, כמאמרם ז"ל, שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה עמו. אך כדי להמשיך אור והארת השכינה גם על גופו ונפשו הבהמית, שהיא החיונית המלובשת בגופו ממש, צריך לקיים מצות מעשיות, הנעשים על ידי הגוף ממש, שאז כח הגוף ממש שבעשיה זו נכלל באור ה' ורצונו ומיוחד בו ביחוד גמור, והוא לבוש השלישי של נפש האלהית. ואזי גם כח נפש החיונית שבגופו ממש שמקליפת נוגה נתהפך מרע לטוב, ונכלל ממש בקדושה כנפש האלהית ממש, מאחר שהוא הוא הפועל ועושה מעשה המצוה, שבלעדו לא היתה נפש האלהית פועלת בגוף כלל, כי היא רוחניית והגוף גשמי וחומרי, והממוצע ביניהם היא נפש החיונית הבהמית המלובשת בדם האדם שבלבו וכל הגוף. ...
דהיינו שכח נפש החיונית המלובש בעשיית המצוה הוא נכלל ממש באור ה' ומיוחד בו ביחוד גמור, וע"י זה ממשיך הארה לכללות נפש החיונית שבכל הגוף, וגם על הגוף הגשמי, בבחינת מקיף מלמעלה מראשו ועד רגליו. וזהו שנאמר "ושכינתא שריא על רישיה" על דייקא. וכן אכל בי עשרה שכינתא שריא...
Therefore, when a person occupies himself in the Torah, his neshamah, which is his divine soul, with her two innermost garments only, namely the power of speech and thought, are absorbed in the Divine light of the blessed En Sof, and are united with it in a perfect union. This constitutes the resting of the Shechinah on his divine soul, as the Rabbis stated, "Even if one person sedulously occupies himself with the Torah, the Shechinah is with him."
However, in order to draw the light and effulgence of the Shechinah also over his body and animal soul, i.e. on the vital spirit clothed in the physical body, he needs to fulfil the practical commandments which are performed by the body itself. For then the very energy of the body itself which is engaged in this action is absorbed in the Divine light and in His will, and is united with Him in a perfect union. This is the third garment of the divine soul. Thereby also the energy of the vital spirit in the physical body, originating in the kelipat nogah, is transformed from evil to good, and is actually absorbed into holiness like the divine soul itself, since it is this [animal soul] that carries out and performs the act of the commandment, because without it the divine soul could not have been acting through the body at all, for it is spiritual whilst the body is material and coarse. The intermediary linking them is the vital animal soul, which is clothed in the human blood, in the heart and in all the body.
....Thus the energy of the vital soul that is embodied in the performance of the commandment is actually absorbed into the Divine light and is united with it in a perfect union, thereby illuminating the totality of the vital soul throughout the body, and also the physical body itself in a manner of "Encompassing from above," from head to foot. This is what is meant by the phrase, "The Shechinah rests on his head; the word "on" indicates this. Similarly, "On every [assembly of] ten the Shechinah rests."...