(א) בִּשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֔יִם לְיוֹאָ֥שׁ בֶּן־יוֹאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ אֲמַצְיָ֥הוּ בֶן־יוֹאָ֖שׁ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ (ב) בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמָלְכ֔וֹ וְעֶשְׂרִ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יהועדין [יְהֽוֹעַדָּ֖ן] מִן־יְרוּשָׁלִָֽם׃ (ג) וַיַּ֤עַשׂ הַיָּשָׁר֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה רַ֕ק לֹ֖א כְּדָוִ֣ד אָבִ֑יו כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יוֹאָ֥שׁ אָבִ֖יו עָשָֽׂה׃ (ד) רַ֥ק הַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת׃ (ה) וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר חָזְקָ֥ה הַמַּמְלָכָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיַּךְ֙ אֶת־עֲבָדָ֔יו הַמַּכִּ֖ים אֶת־הַמֶּ֥לֶךְ אָבִֽיו׃ (ו) וְאֶת־בְּנֵ֥י הַמַּכִּ֖ים לֹ֣א הֵמִ֑ית כַּכָּת֣וּב בְּסֵ֣פֶר תּֽוֹרַת־מֹ֠שֶׁה אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהוָ֜ה לֵאמֹ֗ר לֹא־יוּמְת֨וּ אָב֤וֹת עַל־בָּנִים֙ וּבָנִים֙ לֹא־יוּמְת֣וּ עַל־אָב֔וֹת כִּ֛י אִם־אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ ימות [יוּמָֽת׃] (ז) הוּא־הִכָּ֨ה אֶת־אֱד֤וֹם בְּגֵיא־המלח [מֶ֙לַח֙] עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֔ים וְתָפַ֥שׂ אֶת־הַסֶּ֖לַע בַּמִּלְחָמָ֑ה וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמָהּ֙ יָקְתְאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
(א) בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ מָלַ֣ךְ אֲמַצְיָ֔הוּ וְעֶשְׂרִ֣ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְהוֹעַדָּ֖ן מִירוּשָׁלָֽיִם׃ (ב) וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה רַ֕ק לֹ֖א בְּלֵבָ֥ב שָׁלֵֽם׃ (ג) וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר חָזְקָ֥ה הַמַּמְלָכָ֖ה עָלָ֑יו וַֽיַּהֲרֹג֙ אֶת־עֲבָדָ֔יו הַמַּכִּ֖ים אֶת־הַמֶּ֥לֶךְ אָבִֽיו׃ (ד) וְאֶת־בְּנֵיהֶ֖ם לֹ֣א הֵמִ֑ית כִּ֣י כַכָּת֣וּב בַּתּוֹרָ֡ה בְּסֵ֣פֶר מֹשֶׁה֩ אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהוָ֜ה לֵאמֹ֗ר לֹא־יָמ֨וּתוּ אָב֤וֹת עַל־בָּנִים֙ וּבָנִים֙ לֹא־יָמ֣וּתוּ עַל־אָב֔וֹת כִּ֛י אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ יָמֽוּתוּ׃
לא יומתו אבות על בנים אפי' על חטא המרד במלכות ישראל (מציעא) שמנהג המלכים הקדמונים היה להרוג גם את בניהם שלא יקומו לשונאים למלכות ... וזה קיים אמציהו מלך יהודה כאמרו ויהי כאשר חזקה הממלכה בידו ויהרוג את עבדיו המכים את המלך אביו ואת בני המכים לא המית ככתוב בתורה בספר משה אשר צוה ה' לאמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות:
ואת בני המכים לא המית ככתוב בספר תורת משה. זה לאות כי כונת הכתוב באמרו לא ימותו אבו' על בני' ובנים לא יומתו על אבות שלא יומתו האבות בחטא הבנים ולא יומתו הבנים בחטא אבותיהם:
(א) לא יומתו אבות על בנים. וכי מה בא הכתוב ללמדנו, שלא יומתו אבות על ידי בנים, ולא בנים על ידי אבות? והרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו! [אלא בא ללמד] שלא יומתו אבות בעדותם של בנים, ולא בנים בעדותם של אבות.
(ב) כשהוא אומר "ובנים" לרבות את הקרובים. ואלו הם הקרובים, אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וחמיו וגיסו.
(ג) איש בחטאו יומתו. (אבות) [גדולים] מתים בעון עצמם, (ובנים) [קטנים] מתים בעון אבותם]:
(1) (Devarim 24:16) "Fathers shall not be put to death by cause of sons": What is Scripture coming to teach us? That fathers shall not be put to death because of (the sins of) the sons, and sons, because of (the sins of) the fathers? This is written (Ibid.) "Every man for his own sin shall be put to death." The intent is rather that fathers shall not be put to death by the testimony of sons, and sons, by the testimony of fathers.
(2) "and sons": to include the kin (as invalid for such testimony.) They are: his brothers, the brothers of his father and the brothers of his mother, the husband of his sister, the husband of his father's sister, the husband of his mother's sister, his father-in-law, and his brother-in-law.
(3) "Every man for his own sin shall be put to death (by beth-din)": Adults die for their own sins; minors (sometimes) die (at the hands of Heaven) for the sins of their fathers.
(א) לא יומתו אבות על בנים. בְּעֵדוּת בָּנִים, וְאִם תֹּאמַר בַּעֲוֹן בָּנִים, כְּבָר נֶאֱמַר איש בחטאו יומתו (ספרי; סנהדרין כ"ז):
(ב) איש בחטאו יומתו. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ מֵת בַּעֲוֹן אָבִיו, וְהַקְּטַנִּים מֵתִים בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם בִּידֵי שָׁמַיִם (ספרי):
לא יומתו אבות על בנים. כי משמעות הכתוב כן הוא כמו שאמר איש בחטאו יומת אלא שרבותינו ז"ל קבלו כי בכלל לאו זה עדות הקרובים כמו שתרגם אונקלוס על פום בנין ועל פום אבוהון אבל עיקר ההזהרה הוא שלא יומתו האבות בעון הבנים והבנים בעון אבות כמו שהביא ראיה הנה מן הפסוק:
ובנים לא יומתו על אבות. בב"ד, כדכתיב: ואת בני המכים לא המית - ככתוב: לא יומתו וגו'. אבל הקב"ה פוקד עון אבות על בנים - כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, וכדכתיב: אבות יאכלו בוסר ושני בנים תקהינה - לאבד נחלת אבות, אבל לא ע"י ב״ד:
(לג) דָּבָר אַחֵר, אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל, זֶה אֶחָד מִשְׁלשָׁה דְבָרִים שֶׁאָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ לִמַּדְתַּנִי ... הַשְּׁנִיָּה, כְּשֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות לד, ז): פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים, אָמַר משֶׁה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כַּמָּה רְשָׁעִים הוֹלִידוּ צַדִּיקִים, יִהְיוּ נוֹטְלִין מֵעֲוֹנוֹת אֲבִיהֶם, תֶּרַח עוֹבֵד צְלָמִים, וְאַבְרָהָם בְּנוֹ צַדִּיק, וְכֵן חִזְקִיָּה צַדִּיק, וְאָחָז אָבִיו רָשָׁע. וְכֵן יֹאשִׁיָּה צַדִּיק, וְאָמוֹן אָבִיו רָשָׁע, וְכֵן נָאֶה שֶׁיְהוּ הַצַּדִּיקִים לוֹקִין בַּעֲוֹן אֲבִיהֶם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמַּדְתַּנִי, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מְבַטֵּל דְּבָרַי וּמְקַיֵּם דְּבָרֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד, טז): לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת, וְחַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי כּוֹתְבָן לִשְׁמֶךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יד, ו): כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת משֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' וגו':
(33) 33 Another interpretation of (Numb. 21:17), "Then Israel sang": This is one of the three things that Moses said before the Holy One, blessed be He, and He said [back] to him, "You have taught me." He said in front of Him, "Master of the Universe, from where does Israel know what they did (was wrong)? Did they not grow up in Egypt? And all of Egypt are idolaters. And when You gave the Torah, You did not give it to them, and they were also not standing there, as it is stated (Exod. 20:18), 'And the people stood from afar.' And You only gave it to me, as it is stated (Exod. 24:1), 'And He said to Moses, "Ascend to the Lord.'" And when You gave the statements (Ten Commandments), You did not give [them] to them. You did not say, 'I am the Lord, your (plural) God'; but rather I am the Lord, your (singular) God. [Hence] You said it to me. Did I sin?" The Holy One, blessed be He, said to him, "By your life, you have spoken well. You have taught Me! From now on, I will say the expression, 'I am the Lord, your (plural) God.'" The second one is when the Holy One, blessed be He, said ( in Numb. 34:7), "visiting the iniquity of the parents upon the children": Moses said, "Master of the Universe, how many evildoers begat righteous ones; should they be removed by the iniquities of their parents? Terach was an idol-maker, but his son, Abraham, was righteous; so too Hezekiah was righteous, but Ahaz, his father was an evildoer; Josiah was righteous, but Amon, his father, was an evildoer. Is this proper, that the righteous be struck for the iniquities of their parents?" The Holy One, blessed be He, said to him, "Behold, you have taught Me! By your life, I will nullify My words and preserve your words, as it is stated (Deut. 24:15), ‘The parents shall not die for the children, and the children shall not die for the parents'; and it is by your life that I shall write [these things] in your name, as it is stated (II Kings 14:6), 'as it is written in the Torah of Moses, which God commanded ....'" The third one is when the Holy One, blessed be He, said to him, "Make war on Sichon; even if he does not want to engage with you, wage war with him, as stated (Deut. 2:24), 'Get up, go and cross the Arnon .'" But Moses did not do like this. Rather what is written above? "And I sent messengers" (Deut. 2:26). The Holy One, blessed be He, said to him, "By your life, I will nullify My words and preserve your words, as it is stated (Deut. 20:11), 'When you approach a town to attack it, you shall offer it terms of peace.'" Once Sichon did not accept, the Holy One, blessed be He, felled him in front of them, as it is stated (Deut. 20:33), "and we smote him." And not only that, but even [with] those that were hiding themselves in the caves to kill [the Israelites], the Holy One, blessed be He, signaled to the mountain and it crushed them, as it is stated (Ps. 74:13-14), "who smashed the heads of the monsters in the waters. It was You who crushed the heads of Leviathan." A common proverb says [that] if you gave bread to an infant, let his mother know. The Holy One, blessed be He, said, "From where will Israel know the favor I did for them?" What did He do? He distanced the mountains from each other and the streams swept down [the corpses], as it is stated (Numb 21:17), "And the streams poured." And the Israelites passed by and sang song - "then Israel sang" (Numb. 21:17). Israel said, "It is for You to do miracles for us, but it is for us to bless and laud Your name" - "Salvation is to the Lord; upon Your people is Your blessing, Selah" (Ps. 3:9). Upon the waters was it decreed against Moses, so he was not mentioned in the song. Moses said, "Master of the Universe, "I am dying because of them. You gave them the Torah from the wilderness, as it is stated, (Numb. 21:18), 'and from the wilderness, Matanah (which is also the word for gift).' And they possessed (nachalu) it from my hands, as it is stated (Numb. 21:19), 'And from Matanah, Nachliel.'" And from when they possessed it, You decreed death upon me, as it is stated (Numb. 21:19), "and from Nachliel, Bamot" - and from possession comes death (menachal, ba mot). "And from Bamot, Haggai in the field of Moav" (Numb. 21:20), as it is stated (Deut. 34:6), "And He buried him in the valley in the land of Moav." Job said, "He is not partial to princes; the noble are not preferred to the wretched; for all of them are the work of His hands" (Job 34:19).
שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו? אמרו להם חטאים תרדף רעה (משלי יג:כא).
שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו? אמרה להן הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח:ד).
שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו? אמר להן יעשו תשובה ויתכפר לו.
היינו דכתיב טוב וישר יקוק על כן יורה חטאים בדרך (תהלים כה:ח) - יורה לחטאים דרך לעשות תשובה: