יקבע מקום לתפלתו שלא ישנהו אם לא לצורך ואין די במה שיקבע לו ב"ה להתפלל אלא גם בב"ה שקבוע בה צריך שיהיה לו מקום קבוע:
One should fix a place to pray and not change it if one does not need to. And this is not enough, to fix a synagogue for oneself to pray in, rather one must also fix a place within the synagogue.
אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, אָמַר רַב הוּנָא: כׇּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ — אֱלֹהֵי אַבְרָהָם בְּעֶזְרוֹ.
Concerning another aspect of the constancy of prayer, Rabbi Ḥelbo said that Rav Huna said: One who sets a fixed place for his prayer, the God of Abraham assists him. Since prayer parallels the Temple service, it is a sign of respect to set a fixed place for this sacred rite (Rabbi Yoshiyahu Pinto). The God of Abraham assists him because this pious custom evokes Abraham’s conduct.
אין די לקבוע בית כנסת להתפלל, אלא לדעת רוב הפוסקים, גם בתוך בית הכנסת צריך כל מתפלל לייחד לעצמו מקום קבוע לתפילה (שו"ע או"ח צ, יט). ועיקר חשיבות הקביעות היא בתפילת עמידה (בא"ח מקץ ד). כאשר יושבים על ספסלים שזזים מעט קדימה ואחורה, ולפעמים מצטופפים עליהם יותר אנשים, אין צורך למדוד בסנטימטרים את המקום הקבוע, אלא כל הרדיוס של ד' אמות (כשני מטרים) נחשב כמקום אחד. אמנם כאשר לכל אדם ישנו כסא מיוחד, נכון לכתחילה לשבת דווקא עליו ולהתפלל עמידה בסמוך לו.1. במ"ב צ, ס, כתב עפ"י מ"א שבתוך ד' אמות חשוב מקום אחד, שאי אפשר לצמצם. אמנם נראה שכאשר נקבע כסא מיוחד לכל אדם, תחושת המקום הקבוע היא דווקא על הכסא הקבוע, וכ"כ בשו"ת יוסף אומץ ל. ועיין בשארית יוסף ח"ב עמ' שטז. אלא שאם אורח תפס את מקומו ויש שם מקום פנוי לידו, כדי שלא לפגוע באורח – ישב בו, ואל ירע ליבו על כך, שכל שהוא בתוך ד' אמות נחשב כיושב במקומו הקבוע.
However, it is not sufficient to designate a synagogue in which to pray. According to most poskim, even within the synagogue, every person must designate a permanent place to pray (Shulchan Aruch 90:19). The primary importance of establishing a place to pray pertains to the recital of the Amidah prayer (Ben Ish Chai, Miketz 4). When there are benches that move back and forth slightly, it is not necessary to measure one’s seat in centimeters, rather the whole radius of four amot (approximately two meters; approx. 6.56 ft) is considered one place. However, when every person has his own chair, l’chatchilah it is best to sit specifically in one’s regular seat and to pray the Amidah near it.1The Mishnah Berurah 90:60, based on the Magen Avraham, writes that within four amot is considered one place, because ones place cannot be measured exactly. However, it seems that when each person is assigned his own specific seat, the feeling of the permanent place pertains to that particular chair, as is written in the responsa of Yosef Ometz, 30. Nonetheless, if a guest takes a person’s place and there is an empty seat next to him, in order not to make the guest feel bad, he should sit in the empty seat alongside the guest, since as long as he is within four amot, he is considered to be sitting in his regular seat.
קבוע. ותוך ד' אמות חשיב מקום אחד דא''א לצמצם. מ''א:
קיז) [סעיף יט'] יקבע מקום לתפלתו וכו' דא"ר חלבו א"ר הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו, ברכות דף ו' ע"ב, והטעם היינו כמ"ש לקמן בסי' צ"ח סעי' ד' התפלה היא במקום הקרבן ולכך צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכונה וכו' וקביעות מקים כמו הקרבנות שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמיו יעו"ש ודו"ק, יפ"ל או' טו"ב וכל הקובע מקום לתפלתו זוכה שלא יגלה ממקומו ויהיה תמיד שוכן במקומו, הרב ידיד ה' ס' וירא והביאו הרו"ח סי' ק"א או' ב':
קך) שם, יקבע מקום לתפלתו וכו' ומי שאינו קובע מקום לתפלתו המשחיתים שנבראו מטיפו תקרי של אדם באים וחוטפים אותה תפלה לפרנסתם ומזונותיהם כמו שהביא בס' דרך ישרה דף ו' ע"א, כף החיים שם.
לעולם יקבע אדם מקום קבוע לתפילתו, והיינו שיתפלל תמיד במקום אחד. כלומר: הן לענין הבית שיתפלל תמיד בבית הכנסת זה או בבית המדרש זה, ולא פעם בזה ופעם בזה. והן במקום המיוחד באותו הבית שמתפלל – יתפלל תמיד במקום מיוחד, ולא פעם במזרח ופעם בדרום וכיוצא בזה. וגם כשמתפלל בביתו – יתפלל תמיד במקום אחד. וכל ארבע אמות הוי כמקום אחד שאי אפשר לצמצם. ואברהם אבינו קבע מקום לתפילתו, דכתיב: "אל המקום אשר עמד שם…". ולכן לא ישנה מקומו אלא לצורך גדול, או כשמוכרח לעשות כן. ויש מראשונים שאמרו דבבית הכנסת אין חילוק באיזה מקום, כיון דכולו הוא מקום תפילה (תוספות ר"י פרק ראשון). ובירושלמי פרק רביעי דברכות מבואר לא כן, דגרסינן שם: אמר רבי תנחום: צריך אדם ליחד לו מקום בבית הכנסת, דכתיב: "ויהי דוד בא עד הראש, אשר ישתחוה שם". "השתחוה" לא נאמר אלא "ישתחוה", שהיה תדיר משתחוה שם. וכן פסקו הטור והשולחן ערוך סעיף י"ט.