Truth emerges from disagreement and debate.
--Lord Rabbi Jonathan Sacks
"Neither moral courage nor sheer wickedness are ethnically or nationally determined qualities."
--Nechama Leibovitz, Bo
אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא, מַאי דִּכְתִיב: ״בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד״, לוֹמַר לָךְ: מָה בַּרְזֶל זֶה — אֶחָד מְחַדֵּד אֶת חֲבֵירוֹ, אַף שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים — מְחַדְּדִין זֶה אֶת זֶה בַּהֲלָכָה.
Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the meaning of that which is written: “Iron sharpens iron” (Proverbs 27:17)? This verse comes to tell you that just as with these iron tools, one sharpens the other when they are rubbed against each other, so too, when Torah scholars study together, they sharpen one another in halakha.
ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ד
וְדַע, כִּי מַחֲלקֶת הִיא בְּחִינוֹת בְּרִיאַת הָעוֹלָם כִּי עִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם, עַל יְדֵי חָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל כִּי בְּלא זֶה הָיָה הַכּל אֵין סוֹף, וְלא הָיָה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן צִמְצֵם הָאוֹר לִצְדָדִין, וְנַעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי וּבְתוֹכוֹ בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה, הַיְנוּ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת, עַל יְדֵי הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל "בִּדְבַר ה׳ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ" וְכוּ'. וְכֵן הוּא בְּחִינַת הַמַּחֲלוֹקוֹת כִּי אִלּוּ הָיוּ כָּל הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֶחָד לא הָיָה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם רַק עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְהֵם נֶחֱלָקִים זֶה מִזֶּה וְכָל אֶחָד מוֹשֵׁך עַצְמוֹ לְצַד אַחֵר עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בֵּינֵיהֶם בְּחִינוֹת חָלָל הַפָּנוּי שֶׁהוּא בְּחִינוֹת צִמְצוּם הָאוֹר לִצְדָדִין.
Likutei Moharan Torah 64
Know this: that disagreement [machloket] is analogous to the creation of the world, which consisted of creating an empty space... For were it not so, everything would be all God [Ein Sof], and there would be no space left for the world. Therefore, the Holy One contracted the light to the sides, and an empty space was left in which the world could be created, with all its time and spatial dimensions, all done by the act of speech - as it is written: “By the word of God were the heavens made, etc.” [Psalms 33].
So too is the case with disagreement, for if all the wise ones were united, there would be no creation of the world. It is only when there is disagreement between them, and they divide and each draws to one side, a space is created between them which is analogous to the empty space and the contraction of the lights. by the which the world itself was created.
Guide to Taanit 7a and Likutei Moharan
1. In Taanit 7a, Rabbi Hama discusses the necessity of debate in order to discover the Jewish Way (halacha). What similarities do you notice between this and the scientific method--whose goal is to make new discoveries about our world?
2. The author of Likkutei Moharan (Rabbi Nachman of Bretslov) teaches that for creation to exist, we must recognize the limits of what we know. Does this idea resonate with you? Why or why not?
(ג) ונבאר כל זה דנודע ששורש כלל ישראל הם ששים רבוא שרשי נשמות אף שהן יותר כהנה וכהנה מכל מקום הוא מחמת התחלות השרשים לניצוצות אבל עיקרן הוא ששים רבוא כמנין אותיות התורה ויש לכל שורש אחיזה באות מן התורה והתורה יש בה רמ״ח מצות עשה ושס״ה לא תעשה שהן קומת אדם העליון הרוחני וכמו כן יש בנשמה רמ״ח אברים רוחנים ושס״ה גידים רוחנים וכן בלבושי הגשמי שהוא הגוף החומרי גם כן יש רמ״ח אברים ושס״ה גידים גשמיים וכל זה מצד השורש שהוא התורה אשר לכן נאמר (במדבר י״ט, י״ד) זאת התורה אדם שכלל התורה הוא האדם הרוחני ועל כן אם חסר איזה אות מן התורה נקרא פסול כי בכל אות ואות שהוא חלק התורה כלול הכל כמו למשל בקומת האדם הגשמי אם נוקף אצבעו אזי מרגישין הכאב כל אברי הגוף וכל זה עבור ההתכללות נמצא כי כל האדם ושורש נשמתו האחוזה באות מן התורה כלולין בו כל אותיות התורה עם כל השרשים המסתעפים מהם ואם כן כל האדם הדבוק בהתורה הוא קומה שלימה ועלם מלא כמבואר וע״כ אמרו כל המאבד נפש אחת מישראל כאלו אבד עולם מלא ובהיפך כל המקיים וכו׳ כאלו קיים עולם מלא לטעם האמור. ונמצא שצריך האדם ששרשו הוא התורה צריך להתנהג בכל הנהגותיו ממעשיו על פי התורה ובקיום כל מצותיה לבל יעדר ח״ו מן קומה הרוחניות כי ח״ו אם יעדר איזה אבר מקומת הרוחני יגיע הפגם לשורש נשמתו גם כן ויגיע גם כן הפגם עד קומתו הגשמי שכל הצרות והדינים ועיכוב השפע מלמעלה הכל הוא עבור הפגם שפוגם בקומה הרוחניות ומגיע בהשתלשלות לקומה הגשמיות גם כן שמרגיש הכאב מן החסרון ההוא. וע״כ צריך מיד לחזור בתושבה לשוב עוד לשרשו ויתקן מה שקלקל על ידי מה שמהרהר ומתחרט בלב שלם בחרטה גמורה שההרהור ההוא הוא רוחני ומתקן מה שקלקל בקומה הרוחניות ואחר כך ישוב גם כן במעשה לתקן קומתו הגשמית במעשה והעיקר הוא החרטה בלב שלם שהוא תיקון קומה הרוחניות שעל ידי זה משיב האות של שורש נשמתו לכלל התורה שעל כן נקרא תשובה תשוב ה׳ שהן כלל עשרים ושתים אותיות התורה ה׳ מוצאות הפה שעל ידי ההרהור וחרטה ישובו להיות אחדות אחד ושלימות תורה שלימה בלי חסרון בכל כ״ב אותיות התורה שהן כלל התורה כמבואר זה אצלנו במקום אחר באריכות יותר:
(ג) ונבאר כל זה דנודע ששורש כלל ישראל הם ששים רבוא שרשי נשמות אף שהן יותר כהנה וכהנה מכל מקום הוא מחמת התחלות השרשים לניצוצות אבל עיקרן הוא ששים רבוא כמנין אותיות התורה ויש לכל שורש אחיזה באות מן התורה והתורה יש בה רמ״ח מצות עשה ושס״ה לא תעשה שהן קומת אדם העליון הרוחני וכמו כן יש בנשמה רמ״ח אברים רוחנים ושס״ה גידים רוחנים וכן בלבושי הגשמי שהוא הגוף החומרי גם כן יש רמ״ח אברים ושס״ה גידים גשמיים וכל זה מצד השורש שהוא התורה אשר לכן נאמר (במדבר י״ט, י״ד) זאת התורה אדם שכלל התורה הוא האדם הרוחני ועל כן אם חסר איזה אות מן התורה נקרא פסול כי בכל אות ואות שהוא חלק התורה כלול הכל כמו למשל בקומת האדם הגשמי אם נוקף אצבעו אזי מרגישין הכאב כל אברי הגוף וכל זה עבור ההתכללות נמצא כי כל האדם ושורש נשמתו האחוזה באות מן התורה כלולין בו כל אותיות התורה עם כל השרשים המסתעפים מהם ואם כן כל האדם הדבוק בהתורה הוא קומה שלימה ועלם מלא כמבואר וע״כ אמרו כל המאבד נפש אחת מישראל כאלו אבד עולם מלא ובהיפך כל המקיים וכו׳ כאלו קיים עולם מלא לטעם האמור. ונמצא שצריך האדם ששרשו הוא התורה צריך להתנהג בכל הנהגותיו ממעשיו על פי התורה ובקיום כל מצותיה לבל יעדר ח״ו מן קומה הרוחניות כי ח״ו אם יעדר איזה אבר מקומת הרוחני יגיע הפגם לשורש נשמתו גם כן ויגיע גם כן הפגם עד קומתו הגשמי שכל הצרות והדינים ועיכוב השפע מלמעלה הכל הוא עבור הפגם שפוגם בקומה הרוחניות ומגיע בהשתלשלות לקומה הגשמיות גם כן שמרגיש הכאב מן החסרון ההוא. וע״כ צריך מיד לחזור בתושבה לשוב עוד לשרשו ויתקן מה שקלקל על ידי מה שמהרהר ומתחרט בלב שלם בחרטה גמורה שההרהור ההוא הוא רוחני ומתקן מה שקלקל בקומה הרוחניות ואחר כך ישוב גם כן במעשה לתקן קומתו הגשמית במעשה והעיקר הוא החרטה בלב שלם שהוא תיקון קומה הרוחניות שעל ידי זה משיב האות של שורש נשמתו לכלל התורה שעל כן נקרא תשובה תשוב ה׳ שהן כלל עשרים ושתים אותיות התורה ה׳ מוצאות הפה שעל ידי ההרהור וחרטה ישובו להיות אחדות אחד ושלימות תורה שלימה בלי חסרון בכל כ״ב אותיות התורה שהן כלל התורה כמבואר זה אצלנו במקום אחר באריכות יותר:
"And all this is made clear, because the root of all Israel is 60 x 10,000 = 600,000, the six hundred thousand roots of souls. (Even though there may be more souls here and there, nonetheless, it is because of the divisions of the souls into sparks.) But the fundamental principle is that there are 600,000, just like the number of letters in the Torah. Every root has a fixed place in a particular letter of the Torah.
Torah has in it 248 positive Mitzvot (commands to do something); and 365 negative commands (commands to not do something), which are in turn the structure of the heavenly and spiritual human. And similarly with the human soul, it has 248 spiritual limbs, and 365 spiritual ligaments (i.e. connective tissues). And so too in the physical garments, which is the material body: there are 248 corporeal limbs and 365 corporeal ligaments.
All this is due to the root, which is the Torah, which is called for that reason "this is the Torah, the Human ." For the greatest principle of the Torah is the human. For this reason, if even a single letter is missing, the whole Torah is called invalid.
For in each and every letter of the Torah everything is included, for example, as the physical structure of the human if his finger is hurt, he/she feels the pain throughout in each of the other members. And all this is because the whole person and the root of every soul is located in a specific letter of the Torah.
Each person is included in the letters of the Torah, with all of their roots that branch out from them. Furthermore, every person who cleaves to Torah is an entire structure and a complete world. This is what is made clear by the Sages who taught, "whoever destroys a single person, it is as if he had destroyed a whole world. And the inverse is also true, whoever sustains/saves a world it is as if he sustained/saved a whole world.'
Guide to Meor Einayin:
The Meor Eynayim is making an analogy between the Torah scroll and the Jewish people. The first two questions seek to clarify the analogy, the following ones seek to apply it.
1. What is the halacha about the Torah scroll that he is interpreting?
2. What is the kabbalistic teaching about each person's soul?
3. Combining the prior two answers, in your own words restate the analogy being constructed.
4. What implication does this have for our society?