לאחר נפילת ברקאי במבצע "צוק איתן" בחרנו, חבריו של ברקאי, להקים את בית המדרש החברתי. הפועל בסיוע של עמותת כל ישראל חברים (כי"ח).
בית המדרש מגלם את הערכים בהם האמין ברקאי ואשר לאורם פעל בדבקות – חיבור בין קבוצות שונות בחברה הישראלית, שיח מכבד במאור פנים ובאהבה, לימוד תורה ועשייה חברתית. ערכים אלו באו לידי ביטוי באופן משמעותי בכל בחירה ומעשה של ברקאי.
כל מפגש החל בלימוד משותף של דף מקורות ולאחריו שיעור. דף המקורות שלפניכם מוקדש ללימוד ושיח על המורכבות של ירושלים, בסופו תוכלו לצפות בדברים שנאמרו בסוף המפגש מאת נחמה בן אליהו ואלדד וייל.
א"ר יהושע בן לוי (תהילים קכב, ג) ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים.
ynet, 5.3.19- הנערות חרדיות VS הפמיניסטיות הדתיות
אלפי תלמידות סמינר מרחבי הארץ יקיימו ביום שישי הפגנת מחאה נגד נשות הכותל, בשעת התפילה החודשית שהן מקיימות ברחבת הכותל המערבי.
ynet, 13.5.18 עימותים ביום ירושלים במקום הקדוש ליהדות ולאיסלאם
הבוקר (יום א') פרצו עימותים בין יהודים לערבים בהר הבית. כוחות משטרה הפרידו בין שני הצדדים ופינו את היהודים מההר.
שאלות הבנה
כיצד מפרש ר' יהושע בן לוי את המילה "חוברה"?
מה מאפיין את ירושלים לדבריו?
שאלות לדיון
מה האירועים בחדשות מלמדים על ירושלים, ועל אופיה?
האם לדעתכם ירושלים, כעיר עם אוכלוסיות שונות ומגוונות, היא עיר מחברת או עיר מפלגת?
מה הופך/יכול להפוך את ירושלים לכזו ש"עושה כל ישראל חברים"?
שאלות העמקה
לפי כל סרטון, את מה חוגגים ביום ירושלים? מהו התוכן של החגיגות?
מי שותף לחגיגה? מי לא? כיצד זה קשור לאופי האירוע?
מהי ירושלים בשבילכם?
שאלות לדיון
עם איזה "יום ירושלים" אתם מזדהים יותר? מה מפריע לכם באפשרות השניה? מה בכל זאת אמיתי בה? (עיינו במקור 1 בדף ההרחבות).
הצהרת עקרונות הסובלנות של האומות המאוחדות, סעיף 1.1
סובלנות הינה כבוד, קבלה והערכה לשונות העשירה של התרבויות בעולמנו, צורות הביטוי שלנו והדרכים להיות אדם. הסובלנות מטופחת ומפותחת באמצעות ידע, פתיחות, תקשורת וחופש מחשבה, מודעות ואמונה. סובלנות הינה הרמוניה בין שונויות. היא אינה רק חובה מוסרית, אלא גם דרישה פוליטית וחוקית. סובלנות, הערך שעושה את השלום אפשרי, תורם להחלפת תרבות המלחמה בתרבות של שלום.
שאלות הבנה
מהו תפקידה של ירושלים, בתוך עולם של ריבוי גוונים ודעות, לדעת הרב נויבירט?
מהי סובלנות? האם היא תמיד מבטאת "הרמוניה בין שונויות"? (עיינו במקורות 2-3 בדף ההרחבות)
הרב רונן נויברט ז"ל, ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, מתוך אתר ישיבת ההסדר "אורות שאול"
ירושלים הינה עיר אפוליטית. "ירושלים לא נתחלקה לשבטים". ירושלים שייכת היא לכולם. עם ישראל מורכב משבטים שונים (...) ריבוי הגוונים והדעות הכרחי הוא על מנת ליצור חברה דינאמית ומתפתחת. עם זאת, יש הכרח בהימצאותה של נקודה קבועה אחת, ללא כל עוררין, אשר תהיה הלב המחבר את כל איברי הגוף השונים. נקודה הנצח הזו, היא שאמורה להעניק את האחדות לעם ישראל (...) עצם העובדה שירושלים לא נתחלקה לשבטים, מעניקה לה את יסוד השלמות, הגלום בשמה הצורב את השפתיים - "ירושלים". אחדותה של ירושלים משקפת את החיבור המורכב של כל שבטי ישראל. אכן, יש חשיבות עליונה בריבוי דעות וצביונות. אולם למחלוקות וחילוקים אלו יש מקום אך ורק עם קיומו של גורם מחבר ומלכד המסוגל להעניק ערכי נצח עליהם אין מחלוקת, אשר לעולם לא ישתנו ולא יתיישנו, ערכים אליהם כל מפלגה ועדה באשר היא תוכל להתחבר. על כן דרש רבי עקיבא ואמר: "ירושלים היא הנצח".
שאלות העמקה
מהו תפקידה של הסובלנות בעולם של ריבוי גוונים ודעות? איזה מרקם חברתי היא יוצרת?
מדוע חשוב שיהיה "לב" משותף לכל השבטים המגוונים? מהם "ערכי הנצח" שירושלים מסמלת?
האם יש הבדל בין "כבוד", "קבלה" ו"הערכה" לשונה מאיתנו? (עיינו גם במקור 4 בדף ההרחבות)
שאלות לדיון
על פי כל מקור, כיצד ירושלים תהיה "עיר שעושה כל ישראל חברים"? מהו הערך שעומד בבסיס כל דרך?
האם שתי הגישות סותרות זו את זו, או שהן יכולות להשתלב אחת עם השניה?
ובירושלם נאמנין אף על הקודש אע"פ שיש עדים יודעים א"ר יהושע בן לוי (תהילים קכב, ג) ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים.
אין מגדלין תרנגולין בירושלם מפני הקדשים ולא כהנים בארץ ישראל מפני הטהרות יכול אף בירושלם כן. או ייבא כיי דמר רבי יהושע בן לוי ירושלם הבנויה וגו' עיר שמחברת ישראל זה לזה.
שלום רוזנברג, כל ישראל חברים, מקור ראשון, מוסף שבת, ח' סיוון תשע"ד
"חבר" הוא האדם המקבל עליו לשמור (...) את דיני הטהרה. הוא יודע ורוצה להיזהר מהטומאה. לא כך "עמי הארץ", שאינם רוצים או אינם יודעים או יכולים לעשות זאת. כך נוצרו ה"חבורות", קבוצות של חברים, אנשים שהיו נאמנים בכל הנוגע לטהרה. מציאות זאת, של שני מגזרים, יצרה חיץ קשה בתוך האומה. היא גרמה פעמים רבות לשנאה בין מגזרים – "איבה" בלשון חז"ל (...) אם עמי הארץ חשודים בטומאה, כיצד ניתן לשתף אותם במעמד דתי קולקטיבי בבית המקדש? (...) רבי יהושע בן לוי, איש המוסר והחסד, אוהב ישראל ואדם, פתר את הדילמה תוך שהוא חושף את משמעות המילה "חֻבְּרָה" (...) העיר "חֻבְּרָה" לא רק מבחינה גיאוגרפית או מיסטית, אלא מבחינה אנושית. העיר "חֻבְּרָה" כי כל בני ישראל הוכרזו בחגים כ"חברים" ולא כעמי הארץ: "כל ישראל חברים" (...) מה עמד מאחורי הקביעה ה"אמיצה" הזאת? (...) זוהי פעולה של אסטרטגיה הלכתית להבטיח את אחדות העם, כדברי רבי יוסי: "כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו ושורף פרה אדומה לעצמו". איך שלא יהיה, מאחורי הקביעה עומדת אהבת ישראל: "כל ישראל חברים".
שאלות הבנה
מהו המעמד הייחודי של ירושלים בדיני טומאה וטהרה? איזו "הקלה" הלכתית נוהגים בה?
מהי ההצדקה להקלה זו? (עיינו גם במקור 5-6 בדף ההרחבות)
כיצד מסביר רבי יהושע את ההקלה הזו בכל מקור? מה ההבדל בין שני הניסוחים? האם יש קשר בין השניים?
כיצד קושר שלום רוזנברג בין "כל ישראל חברים" לבין "עיר שמחברת ישראל זה לזה"? (עיינו גם במקור 7-8 בדף ההרחבות)
שאלות לדיון
מה היתה הדרך בזמן המקדש למנוע את ה"איבה" בין הקבוצות השונות?
מה ניתן ללמוד מכך על הדרך להפוך את ירושלים ל"עיר שעושה כל ישראל חברים"?
מוזמנים לצפות בהרצאה שנמסרה בסוף הלימוד
מאת נחמה בן אליהו ואלדד וייל