Sefer Bamidbar-Lessons of Desolation

Sefer Bamidbar

The Ideal
The Reality
The Flaw/s
The Lessons

(א) וַיְדַבֵּר יקוק אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. (ב) שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם.

Numbers 1:1-2

(1) AND THE LORD spoke unto Moses in the wilderness of Sinai, in the tent of meeting, on the first day of the second month, in the second year after the were come out of the land of Egypt, saying: (2) ’Take ye the sum of all the congregation of the children of Israel, by their families, by their fathers’houses, according to the number of names, every male, by their polls;

ספורנו על במדבר א׳:ב׳:א׳

(א) שאו את ראש. לסדרם שיכנסו לארץ מיד איש על דגלו בלתי מלחמה אלא שיפנו האומות מפניהם כמו שעשו קצתם כמו שהעיד באמרו כעזובת החורש והאמיר אשר עזבו מפני בני ישראל אולי היו משפחות מהגרגשי שעליו אמרו ז"ל שעמד ופנה מאליו ובקלקול המרגלים הוסיפו השבע אומות להרע מ' שנה והוצרך להחרימם.

Sforno on Numbers 1:2:1

(1) שאו את ראש, to organise them so that they could proceed to the land of Israel immediately, without delay, each one of them knowing to which unit (flag) he belonged. At that point, no war of conquest had even been envisaged, the assumption having been that G’d would remove the inhabitants of the land of Canaan so that no face-to-face encounter would even be necessary. Evidence from Isaiah 17,9 suggests that in fact, at least partially, this even occurred after the 40 years in the desert. The prophet there reports that once again, as at the time when the Emorite and the Hittite abandoned their cities in the face of the advancing armies of the Israelites, history will repeat itself. [based on the Septuagint. Our author assumes that Isaiah may have referred to the tribe of the Girgashi, quoting Jerusalem Talmud Sh’viit 6,1 Ed.]
At any rate, due to the sin of the spies the seven Canaanites nations survived another 40 years during which they added to their sins so that at the end of that time G’d did not merely exile them but exterminated them.

העמק דבר על במדבר, פתיחה לספר במדבר

זה הספר נקרא בפי התנא רחב״ג סוטה דל"ו חומש הפקודים. וכ״כ בה״ג. ונרשם בדעת רבותינו ענין שני הפקודים שבזה הספר. יותר משארי דברים שמיוחדים בזה הספר. כמו המרגלים וברכת בלעם ועוד הרבה. משום דעיקר זה הספר הוא מחליף ומשנה הליכות עם ה׳ בחיי העולם מאז שהגיעו לא״י. מן הדרך שהלכו במדבר. שבמדבר היו מתנהגים במדת תפארת שהלך לימין משה שהוא לגמרי למעלה מהליכות הטבע. ובא״י הלכו בדרך הטבע בסתרי השגחת מלכות שמים ב״ה....

....אכן עיקר ההפרש הזה הי' ניכר בשני הפקודים שהיו שני ענינים שוים בחומר המעשה. ונשתנו בצורת המעשה לפי הליכות ישראל. מש״ה בפעם הראשונה הי' עפ״י סדר הדגלים מד׳ רוחות כמרכבה לשכינה. והי׳ אפרים ראש הדגל וקודם למנשה. ולא כן בפקודי פ׳ פינחס בשנת הארבעים. כמש״כ בפנים ב׳ כ׳. ועוד בפקודי פ׳ במדבר היו הראשים מוכרחים להיות מאותו השבט. ולא כן הי' בפקודי פ׳ פינחס כמש"כ בפנים א׳ מקרא ב׳. מש"ה רשום זה הענין מאד. עד שראו חז"ל לקרוא שם להספר חומש הפקודים.

(ה) והנראה דעפ״י זה הכונה אמרו חז"ל דויהי בנסוע הארון הוא ספר בפ״ע. ללמדנו באשר כי התחלת השנוי הי׳ מן ויהי העם כמתאוננים וגו' כי בשביל שהתנהגו במדת תפארת נענשו מיד אחר שחטאו. כי הי' צל ההשגחה על יד ימינם. ודבר זה היה קשה עליהם לסבול עד שגרם לשלוח מרגלים כאשר יבואר ר״פ שלח. ומזה נשתלשל והלך עד שהגיע לזה השנוי כאשר יבואר שם. וא"כ פרשה זו קטנה היא המחלקת בין שני אופני הליכות ישראל. עד שכל הלק א' מן הספר הוא ספר בפ״ע. כמו זה ההילוך הוא ספר בפ״ע. וזה ההילוך הוא ספר בפ״ע. וכמש״כ בפ׳ בראשית עה״פ זה ספר. שספור ענין גדול נקרא ספר:

Haamek Davar on Numbers, Introduction to Numbers

(1) This Book [Bemidbar] is called Sefer HaPekudim (The Book of Numbers) by the Mishna in the seventh chapter of tractate Yoma and in other places, by R’ Chanina ben Gamliel in tractate Sotah 36b, as well as by the BaHag. The theme of the two enumerations [stated] in this Book made a greater imprint on our Sages than any other of the many matters unique to this Book, e.g. the spies or the blessing of Balaam. For [these enumerations] express the main theme of this Book, the transition and transformation in the worldly affairs of God’s Nation from their living in the wilderness to when they entered the Land of Israel. (2) While living in the wilderness they [experienced God’s] glorious manner “march to the right of Moses,” i.e. totally transcending nature; whereas in the Land of Israel their affairs accorded with nature, concealing the providence of God’s Kingdom, may He be blessed. This transformation began during the fortieth year of their being in the wilderness, as we explained in the parasha of Chukas. With this transformation to the way of nature did the Nation of Israel wage war against the Canaanites and Sichon. [For this reason] the staff no longer remained consistently in the hand of Moses except for circumstances of special need, as we have explained ad loc. (3) This transformation distinctive to this book, led our Sages to state in Bereishis Rabbah, parasha 3: “God separated between the light and darkness,” refers to the Book of Bemidbar, as it divides between those who exited Egypt and those who entered the Land of Israel. The affairs of the lives of those who left Egypt, had the open light of Divine providence appearing in the eyes of all, [revealing] God’s glory and the purpose of creation. Not so for those entering the Land of Israel; as for them the Divine Providence was concealed. Only one searching with a piercing eye could perceive [God’s providence] similar to how [it is difficult to perceive one’s surroundings] when walking in pitch darkness. Though at times the Divine Providence was apparent to all, similar to how the [fleeting] glow of lighting punctuates the night’s darkness. (4) Indeed, the difference between these two enumerations is discernable [from Scripture], for although they were operationally similar, they were dissimilar in their result, as [the Israelites] were enumerated according to how Israel’s affairs were manifest. This is why with the first enumeration, the [tribes were positioned] in four formations in four directions, functioning as a Merkavah DeShechinah, a Chariot of the Divine Presence Hence Ephraim is listed as the head of the formation and preceding Menashe. This is unlike the enumeration of their fortieth year [in the wilderness] as described in the parasha of Pinchus, as I wrote on verse 2:20. In addition, the enumerations in the parasha of Bemidbar required the tribal leaders to be restricted to their own tribes, unlike the enumeration in the parasha of Pinchas, as I wrote at verse 1:2. This underlying theme of great significance led the Sages of blessed memory to call this book Chumash HaPekudim, (The Book of Numbers). (5) This appears to be why our Sages stated in tractate Shabbos 116a that the [parasha beginning with the verse] “And it came to pass when the ark set forward,” ranks as a Book unto itself. This teaches us that the beginning of [Israel’s] transformation began with when “The people were looking to complain, and it was evil in the ears of God, etc.” (Ibid. 11:1). Due to their living in a glorious manner [transcending nature], they would be punished immediately upon sinning; as the shadow of God’s providence “walked to their right.” This manner [of living] was difficult for them to bear, and it led them to send spies [to search out the Land], as will be explained in [the Torah reading of] Shelach Lecha. This led to a continuing chain of events, until this transformation (operating in accordance with nature) was manifest. Thus this small parasha (i.e. Num. 10:35-36) separating Israel’s two manners of affairs, attests to how each section of this Book is considered a separate book unto itself. Just as this manner of the affairs of the lives (transcending nature) is a book unto itself, so is the manner of the affairs of the lives (in accordance with nature) considered as a book unto itself. Sefer, (Book) denotes the telling (sippur) of a theme of great importance, as I wrote on the parasha of Bereishis pertaining to the verse, “This sefer.”

במדבר ב׳:ב׳

(ב) אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ.

Numbers 2:2

(2) ’The children of Israel shall pitch by their fathers’houses; every man with his own Flag, according to the ensigns; a good way off shall they pitch round about the tent of meeting.

Klei Yakar Bamidbar 2:2

והקרוב אלי לומר בזה שעיקר חשקם של ישראל היה להראות לכל העמים כי שם ה' נקרא עליהם ויראו מהם, ועל ידי זה ישאו דגל הרוממות והנצחון בכל ארבע רוחות העולם כי על ידי שהם מסובבים בכל ארבע רוחות והשכינה והארון באמצע תל שהכל פונין אליו, יראו כל העמים כי ילכו בשם ה' וזה האות אשר אליו יישירו עיני כל השוכנים בעיגול סביב, כמו שאמרו חז"ל (תענית לא א ) לעתיד יעשה הקב"ה לצדיקים מחול בגן עדן וכבודו יתברך באמצע שנאמר (ויקרא כו יב ) והתהלכתי בתוככם, כי כל הפניות שהצדיקים פונין הכל הוא מול פני השכינה וכן בעולם הזה

And nearest to me to say that the main desire of Israel was to show all the nations that HIS name is called on them and they will fear them, and thru this action they will bear a flag of majesty and victory in all four corners of the world. via the fact that they surround the four winds and the Divine Presence and the Ark in the middle - A central point that all turn to.

כלי יקר על במדבר ב׳:ב׳:ב׳

והקרוב אלי לומר בזה, שעיקר חשקם של ישראל היה להראות לכל העמים כי שם יקוק נקרא עליהם ויראו מהם, ועל ידי זה ישאו דגל הרוממות והנצחון בכל ד' רוחות העולם כי על ידי שהם מסובבים בכל ד' רוחות והשכינה והארון באמצע תל שהכל פונין אליו, יראו כל העמים כי ילכו בשם יקוק וזה האות אשר אליו יישירו עיני כל השוכנים בעיגול סביב, כאמרו רז"ל (תענית לא עיי"ש) לעתיד יעשה הקב"ה לצדיקים מחול בג"ע וכבודו ית' באמצע שנאמר (ויקרא כו יב) והתהלכתי בתוככם. כי כל הפניות שהצדיקים פונין הכל הוא מול פני השכינה וכן בעה"ז.

Kli Yakar on Numbers 2:2:2

...

במדבר רבה א׳:ז׳

(ז) ...וידבר ה' אל משה במדבר סיני אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר, אינו יכול לקנות את החכמה והתורה, לכך נאמר: במדבר סיני:

Bemidbar Rabbah 1:7

(7) ...And God spoke to Moses in the desert of Sinai. Why in the desert of Sinai? .... Another interpretation of 'And God spoke to Moses in the desert of Sinai' - whoever does not make him/herself open to all [lit. ownerless], like a desert is not able to acquire wisdom and Torah, therefore it is written 'in the desert of Sinai'...

Concept of Midbar being a place of Din- and its lesson for the Jews in following Torah

שפת אמת, במדבר, במדבר ג׳:ב׳

.... ובמדרש הטעם שניתן במדבר שמי שאינו עושה עצמו כמדבר אינו זוכה לתורה. ומובן על פי דברי מהר"ל שיש לכל דבר חומר וצורה ע"ש. ומדבר הוא בלי ציור. וכפי מה שמוכן האדם לקבל צורה זוכה לתורה שהוא חיות הפנימיות של כל דבר והוא הצורה כנ"ל. וגם מדבר מלשון דיבור והנהגה כמ"ש במ"א פי' עשרת הדיברות להיות נידבר הכל עפ"י מצות השי"ת. וכן האדם צריך להיות בטל לזה להיות נמשך אחר הנהגתו ית' כמ"ש בזוה"ק על ודברת בם. וכתיב ארץ יראה ושקטה כו' בתחילה יראה כו'. והוא הכנה לקבלת התורה היראה והפחד לידע שאין לו חיות. ומקוה רק לחיות התורה כנ"ל:

Sefat Emet, Numbers, Bamidbar 3:2

...

שכתוב בכתבים יום כפורים רצה לומר שיום כיפור הוא כמו פורים

It is written "Yom Kippurim", meaning that Yom Kippur is a day like Purim...

It is easier to be holy surrounded by miracles and the manifest presence of G-d. Living day-to-day life-and being focused on Hashem is much more challenging.

כלי יקר על במדבר י׳:ל״ג:א׳

ויסעו מהר יקוק דרך שלשת ימים. דרשו רז"ל (שבת קטז תוס' ד"ה פורענות), אותו היום סרו מאחרי יקוק וברחו מהר יקוק כתינוק הבורח מבית הספר לכך ברחו להם מיראה פן יוסיף להם מצות,

Kli Yakar on Numbers 10:33:1

...

שפת אמת, במדבר, במדבר א׳:ה׳

(ה) ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה כו'. פי' הפשוט כדי לעשות. וזה שם תורה כדי להורות לאדם המעשה. כי בוודאי עיקר היגיעה בתורה לבטל שכלו ודעתו כדי לידע ולהבין רצון השי"ת ודעת התורה. ובמדרש נמשלה תורה במדבר שצריך להיות הפקר כמדבר כמ"ש וממדבר מתנה משל לנשיא שנכנס למדינה וברחו כו' למדבר וקיבלו בכבוד כו'. פי' דבר היא מנהיג ומושל. ומדבר הוא להיות נכנע תחת המנהיג. והיינו שאדם מבטל עצמו שאין לו שום כח ופעולה בלי חיות השי"ת. וזהו ההפרש בין בני המדינה שברחו והי' להם ג"כ יראה ממנו. אך הי' להם גם כח בפ"ע. וכענין שכ' שאומות קורין להשי"ת אלקי דאלקיא. אבל בנ"י כמדבר שאין להם שום כח והנהגה בפ"ע כלל. וז"ש ירא שמים בסתר ובגלוי. פי' בגלוי ע"י שיודע שהשי"ת משגיח על כל דבר ונופל עליו יראה. ובסתר הוא להיות נדבק יראתו ית' בחיות האדם שלא יהי' שום פעולה ותנועה שישכח שהוא בכח השי"ת ורק כגרזן ביד החוצב בו. וכן עסק התורה להיות בטל אל הנהגת התורה לעשות כל מעשה רק להיות נעשה רצון השי"ת ומבוקשו. כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא. ונמצא כי יוכל להתדבק בהשי"ת בכל מעשה ממש ע"י כח התורה. וע"י שמכניע עצמו ומתבטל בכל מעשה אל חיות הפנימיות חיותו ית'. ע"י אותיות התורה שיש בכל מעשה.

Sefat Emet, Numbers, Bamidbar 1:5

...

Mishnas Rabbi Aaron Vol 1 pg 34 #4