(ד) בששי הוציא מן הארץ בהמות שהוא רבוץ בהררי אלף ובכל יום ויום באלף הרים מרעיתו ובלילה הן נצמחין מאליהן כאילו לא נגע בם שנ' כי בול הרים ישאו לו ומימי הירדן להשקותו שמימי הירדן סובבין לכל הארץ חציין למעלה מן הארץ וחציין למטה מן הארץ שנ' כי יגיח ירדן אל פיהו והוא מוכן ליום זבח וסעודה גדולה של צדיקים שנ' העשו יגש חרבו.
(4) On the sixth day He brought forth from the earth a beast (Behemoth) which lies stretched out on a thousand hills and every day has its pasture on a thousand hills, and overnight (the verdure) grows of its own account as though he had not touched it, as it is said, "Surely the mountains bring him forth food" (Job 40:20). The waters of the Jordan give him water to drink, for the waters of the Jordan surround all the earth, half thereof (flow) above the earth and the other half below the earth, as it is said, "He is confident, though Jordan swell even to his mouth" (Job 40:23). This (creature) is destined for the day of sacrifice, for the great banquet of the righteous, as it is said, "He only that made him can make his sword to approach unto him" (Job 40:19).
(א) וַיְדַבֵּר יקוק אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה בְּהֵמוֹת טְהוֹרוֹת יֵשׁ בָּעוֹלָם. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת הֵן, אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישׁוֹן וּתְאוֹ וָזָמֶר (דברים יד, ה), שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים (דברים יד, ד). יוֹתֵר מֵאֵלֶּה אֵין בָּעוֹלָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הִזָּהֲרוּ עַצְמְכֶם שֶׁלֹּא לְשַׁקֵּץ אֶת עַצְמְכֶם בִּבְהֵמָה טְמֵאָה וּבְשֶׁרֶץ טָמֵא. כָּךְ אָמַר דָּוִד, הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יקוק צְרוּפָה (תהלים יח, לא), בִּשְׁבִיל לְצָרֵף בְּרִיּוֹתָיו. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מָה אִכְפַּת לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיֹּאכְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּלֹא שְׁחִיטָה, שֶׁיְּהֵא יִשְׂרָאֵל נוֹחֵר וְאוֹכֵל וְשׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר מִן הַיֶּרֶךְ. תֵּדַע, שֶׁלֹּא נִצְטַוָּה הַשְּׁחִיטָה הַזּוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְצָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי לֶעָתִיד לָבֹא עוֹשֶׂה סְעוּדָה לַצַּדִּיקִים מִן הַבְּהֵמָה וְלִוְיָתָן וְאֵין שָׁם שְׁחִיטָה. תֵּדַע לְךָ, לִוְיָתָן בְּרִיָּה מְשֻׁנָּה הוּא, וְהַמַּלְאָכִים יָגוּרוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים (איוב מא, יז). וְאִם הֵם זוֹרְקִין עָלָיו כַּמָּה רְמָחִים שֶׁל בַּרְזֶל, כְּתֶבֶן הוּא חוֹשְׁבָן, שֶׁנֶּאֱמַר: יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל (איוב מא, יט). וְכֵן בְּהֵמוֹת שָׂדַי קָשֶׁה, שֶׁהוּא רוֹבֵץ עַל אֶלֶף הָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אֶלֶף (תהלים נ, י). וְהֵיכָן הֵן נִשְׁחָטִין. אֶלָּא זֶה לָזֶה מִזְדַּוְגִין שְׁנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶחָד בָּאֶחָד יִגָּשׁוּ (איוב מא, ח). בְּהֵמוֹת יִגַּשׁ בַּלִּוְיָתָן וְאוֹחֵז בְּקַרְנָיו וּבוֹקֵעַ. וְלִוְיָתָן הֵפֶךְ יִהְיֶה מִיתָתוֹ, שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ בִּזְנָבוֹ וְהוֹרְגוֹ, וְהַצַּדִּיקִים הוֹלְכִין וְנוֹטְלִין מָנוֹת מָנוֹת. מִכָּאן שְׁחִיטָה. אֶלָּא בִּשְׁבִיל לִבְדֹּק וּלְצָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל.
(1) (Lev. 11:1-2) “Then the Lord spoke unto Moses…, saying, ‘… these are the creatures that you may eat….’” Let our master instruct us: How many [types of] pure animals are there are in the world? Thus have our masters taught: There are ten beasts: “The deer, the gazelle, the roebuck, the wild goat, the ibex, the antelope, the mountain sheep”; (Deut. 14:5) “the ox, the sheep and the goat” (Deut. 14:4). There are no more than these in the world. Said the Holy One, blessed be He, “Guard yourselves, not to defile yourselves with an impure beast and with an impure swarming creature.” So did David say (in II Sam. 22:31 = Ps. 18:31), “As for God, His way is perfect, the word of the Lord is pure (rt.: tsrp).” Thus, the commandments were given only to purify (rt.: tsrp) [mortals] through them. They said to him. “Rabbi, what does the Holy One, blessed be He, care whether one ritually slaughters cattle and eats [the meat] or whether one slaughters cattle by stabbing and eats it? Will some such thing benefit Him (i.e., the Holy One, blessed be He,) or harm Him?” Know that this ritual slaughter was given only to purify (rt.: tsrp) Israel. As in the future to come, the Holy One, blessed be He, will make a meal for the righteous from the behemoth and the leviathan, and there is no ritual slaughter there. Know that the leviathan is an unusual creature, and the angels fear him, as stated (in Job 41:17), “From his rising do the powers fear.” And if they throw many spears of iron upon him, he considers them like straw, as stated (in Job 41:19), “He considers iron like straw.” And also the behemoths of my fields are harsh, as it crouches on a thousand mountains as stated (in Psalms 50:10), “the behemoths on a thousand mountains.” And [so] how are they slaughtered? Rather, they come and fight, one with the other, as stated (in Job 41:8), “One approaches to the other.” The behemoths approach the leviathan and hold him by his horn and split him, and the leviathan’s death [that he inflicts] will be the opposite, as he smites him with his tail and kills him. [Then] the righteous ones go and all take portions. From here [we see] that ritual slaughter was given only to examine and to purify (rt.: tsrp) Israel.
(עה) טְלוּלָא דְּלִוְיָתָן וְתוֹר טוּר רָמוּתָא
(עו) וְחַד בְּחַד כִּי סָבִיךְ וְעָבֵד קְרָבוּתָא
(עז) בְּקַרְנוֹהִי מְנַגַּח בְּהֵמוֹת בִּרְבוּתָא
(עח) יְקַרְטַע נוּן לְקָבְלֵהּ בְּצִיצוֹי בִּגְבוּרְתָּא
(עט) מְקָרֵב לֵהּ בָּרְיֵהּ בְּחַרְבֵּהּ בְּרַבְרְבוּתָא
(פ) אֲרִסְטוֹן לְצַדִּיקֵי יְתַקֵּן וְשֵׁרוּתָא
(פא) מְסַחֲרִין עֲלֵי תַּכֵּי דְכַדְכּוֹד וְגוּמַרְתָּא
(פב) נְגִידִין קָמֵיהוֹן אֲפַרְסְמוֹן נַהֲרָתָא
(פג) וּמִתְפַּנְּקֵי וְרָווֹ בְּכַסֵּי רְוָיָתָא
(פד) חֲמַר מְרַת דְּמִבְּרֵאשִׁית נְטִיר בֵּי נַעֲוָתָא
(פה) זַכָּאִין כִּי שְׁמַעְתּוּן שְׁבַח דָּא שִׁירָתָא
(פו) קְבִיעִין כֵּן תֶּהֱווֹן בְּהַנְהוּ חֲבוּרָתָא
(פז) וְתִזְכּוּן דִּי תֵיתְבוּן בְּעֵלָּא דָרָתָא
(פח) אֲרֵי תְצִיתוּן לְמִלּוֹי דְנָפְקִין בְּהַדְרָתָא
(פט) מְרוֹמָם הוּא אֱלָקִין בְּקַדְמְתָא וּבַתְרָיְתָא
(צ) צְבִי וְאִתְרָעִי בָן וּמְסַר לָן אוֹרָיְתָא
(75) Leviathan contends with Behemoth;
(76) They are locked in combat with each other.
(77) Behemoth gores mightily with its horns;
(78) The sea-monster counters with potent fins.
(79) The Creator slays them with his great sword,
(80) And prepares a banquet for the righteous,
(81) Who sit in rows at tables of precious stones,
(82) While before them there flow streams of balsam,
(83) And they indulge themselves and drink full cups
(84) Of the precious old wine preserved in vats.
(85) You upright, having heard this hymn of praise,
(86) May you be in that blissful company!
(87) You will merit to sit in the first row
(88) If you will obey God’s majestic words.
(89) God, exalted from beginning to end,
(90) Was pleased with us and gave us the Torah.
בְּהֵמָה אַחַת בָּרָאתִי בְּעוֹלָמִי וְאֵין אַתָּה יָכֹל לַעֲמֹד בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ. וְאֵיזוֹ, זוֹ בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אֶלֶף (תהלים נ, י). רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבָּנָן. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, בְּהֵמָה אַחַת הִיא רְבוּצָה עַל אֶלֶף הָרִים, וְאֶלֶף הָרִים הִיא רוֹעָה בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בוּל הָרִים יִשְּׂאוּ לוֹ (איוב מ, כ). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר, בְּהֵמָה רְבוּצָה עַל אֶלֶף הָרִים, וְאֶלֶף הָרִים מְגַדְּלִין לָהּ כָּל מִינֵי מַאֲכָל לַאֲכִילָתָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה הַשָּׁרוֹן לִנְוֵה צֹאן וְעֵמֶק עָכוֹר לְרֵבֶץ בָּקָר (ישעיה סה, י). וְרַבָּנָן אָמְרֵי, הִיא רְבוּצָה עַל אֶלֶף הָרִים, וְאֶלֶף הָרִים מְגַדְּלִים לָהּ בְּהֵמוֹת בְּכָל יוֹם וְהִיא אוֹכֶלֶת. מַה טַּעַם. דִּכְתִיב: וְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ שָׁם. אֶפְשָׁר דְּאִית בְּעִיר אָכִיל בְּעִיר. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא, גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂה אֱלֹקֵינוּ וּמַה מְּתֻקָּנִים מַעֲשָׂיו. וּמֵהֵיכָן הוּא שׁוֹתֶה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבָּנָן. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר, כָּל מַה שֶּׁהַיַּרְדֵּן עוֹשֶׂה לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הוּא שׁוֹתֶה אוֹתָן גְּמִיעָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵן יַעֲשֹׁק נָהָר לֹא יַחְפֹּז וְגוֹ'. וְיֵשׁ לָהּ בָּהֶן כְּדֵי לִכְלוּךְ פֶּה. וּמֵהֵיכָן הוּא שׁוֹתֶה. תַּנִּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן (בראשית ב, י), וּשְׁמוֹ יוּבָל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַל יוּבָל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו (ירמיה יז, ח). וּמִמֶּנּוּ שׁוֹתֶה. תַּנֵּי רַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר.
I have created one animal in My world, and you are not able to support its victuals. And which is it? That is (in Psalms 50:10), “the behemoths on a thousand mountains.” R. Johanan, R. Joshua ben Levi and the Sages [disagreed about this]. R. Johanan said, ‘It was one animal crouching on a thousand mountains and it would pasture on a thousand [different] mountains each day, as stated, (in Job 40:20), ‘The mountains yield him produce.’” R. Joshua ben Levi says, “It was one animal crouching on a thousand mountains and a thousand mountains would produce many types of food, for the righteous to eat in the future to come, as stated (in Is. 65:10), ‘Sharon shall become a pasture for flocks, And the Valley of Achor a place for cattle to lie down.’” And the Sages say, “It crouches upon the thousand mountains, and the thousand mountains produce animals every day and it eats [them].” What is the explanation? As it states (in Job 40:20, cont.), “and all the beasts of the field play there.” Is it possible for a grazing animal to eat a grazing animal? R. Tanchuma says, “Great is the work of our God and how great are His acts.” And from where does it drink? R. Joshua ben Levi and the Sages [disagreed about this]. R. Joshua ben Levi says, “It drinks up with one swallow all that the Jordan produces in six months, as stated (in Job 40:23), ‘He can restrain the river from its rushing; [he is confident the Jordan will gush at his command].’ [And the sages say, “Twelve months….”]36See Numb. R. 21:18. But it only has a moistening of the mouth [from it].” And [so] from where does it drink? R. Shimon ben Gamliel taught (form Gen. 2:10), “’A river issues from Eden to water the garden’ and its name is Yuval, as stated (in Jer. 17:8), ‘sending forth its roots by a stream (yuval),’ and it drinks from it.” R. Chiya taught in the name of R. Meir (from Job 12:7),
תַּחַת אִסּוּר בְּהֵמוֹת (תהלים נ, י): בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף, רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ וְרַבָּנָן, רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר בְּהֵמָה אַחַת הִיא וּרְבוּצָה עַל אֶלֶף הָרִים וְאֶלֶף הָרִים מְגַדְּלִין לָהּ כָּל מִינֵי עֲשָׂבִים וְהִיא אוֹכֶלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב מ, כ): כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בְּהֵמָה אַחַת הִיא רְבוּצָה עַל אֶלֶף הָרִים וְאֶלֶף הָרִים מְגַדְּלִין לָהּ מַאֲכָל לַאֲכִילָתָן שֶׁל צַדִּיקִים, וְהִיא אוֹכֶלֶת, מַאי טַעְמָא (ישעיה סה, י): וְהָיָה הַשָּׁרוֹן לִנְוֵה צֹאן. וְרַבָּנָן אָמְרֵי בְּהֵמָה אַחַת הִיא וּרְבוּצָה עַל אֶלֶף הָרִים וְאֶלֶף הָרִים מְגַדְּלִין לָהּ מִינֵי בְּהֵמוֹת, וְהִיא אוֹכֶלֶת, מַאי טַעְמָא, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב מ, כ): וְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ שָׁם, וְאֶפְשָׁר כֵּן אִית בְּעִיר אָכֵיל בְּעִיר, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא גְּדוֹלִים הֵם מַעֲשֵׂה הָאֱלֹקִים מַה מְּשֻׁנִּין הֵם מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמֵהֵיכָן הוּא שׁוֹתֶה, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כָּל מַה שֶּׁהַיַּרְדֵּן מַכְנִיס אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הוּא עוֹשֶׂה גְּמִיעָה אֶחָת, מַאי טַעְמָא, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב מ, כג): הֵן יַעֲשֹׁק נָהָר וְלֹא יַחְפּוֹז. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר כָּל מַה שֶּׁהַיַּרְדֵּן מַכְנִיס לִשְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים הוּא עוֹשֶׂה אוֹתוֹ גְּמִיעָה אַחַת, מַאי טַעְמָא (איוב מ, כג): יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ, וְיֵשׁ בָּהֶם לִכְלוּךְ פֶּה, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר אֵין בָּהֶם לִכְלוּךְ פֶּה, וּמֵהֵיכָן הוּא שׁוֹתֶה, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי נָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן וּשְׁמוֹ יוּבַל וּמִשָּׁם הוּא שׁוֹתֶה, מַאי טַעְמָא, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, ח): וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו. אָמַר רַבִּי מֵאִיר (איוב יב, ז): וְאוּלָם שְׁאַל נָא בְהֵמוֹת וְתֹרֶךָּ, זֶה בְּהֵמוֹת, (איוב יב, ז): וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְיַגֶּד לָךְ, זֶה זִיז שָׂדָי, (איוב יב, ח): אוֹ שִׂיחַ לָאָרֶץ וְתֹרֶךָּ, זֶה גַּן עֵדֶן, (איוב יב, ח): וִיסַפְּרוּ לְךָ דְּגֵי הַיָּם, זֶה לִוְיָתָן, (איוב יב, ט): מִי לֹא יָדַע בְּכָל אֵלֶּה כִּי יַד יקוק עָשְׂתָה זֹאת.
(5) Nor is this world inhabited by man the first of things earthly created by God. He made several worlds before ours, but He destroyed them all, because He was pleased with none until He created ours. But even this last world would have had no permanence, if God had executed His original plan of ruling it according to the principle of strict justice. It was only when He saw that justice by itself would undermine the world that He associated mercy with justice, and made them to rule jointly. Thus, from the beginning of all things prevailed Divine goodness, without which nothing could have continued to exist. If not for it, the myriads of evil spirits had soon put an end to the generations of men. But the goodness of God has ordained, that in every Nisan, at the time of the spring equinox, the seraphim shall approach the world of spirits, and intimidate them so that they fear to do harm to men. Again, if God in His goodness had not given protection to the weak, the tame animals would have been extirpated long ago by the wild animals. In Tammuz, at the time of the summer solstice, when the strength of behemot is at its height, he roars so loud that all the animals hear it, and for a whole year they are affrighted and timid, and their acts become less ferocious than their nature is. Again, in Tishri, at the time of the autumnal equinox, the great bird ziz flaps his wings and utters his cry, so that the birds of prey, the eagles and the vultures, blench, and they fear to swoop down upon the others and annihilate them in their greed. And, again, were it not for the goodness of God, the vast number of big fish had quickly put an end to the little ones. But at the time of the winter solstice, in the month of Tebet, the sea grows restless, for then leviathan spouts up water, and the big fish become uneasy. They restrain their appetite, and the little ones escape their rapacity.
(ד) בששי הוציא מן הארץ בהמות שהוא רבוץ בהררי אלף ובכל יום ויום באלף הרים מרעיתו ובלילה הן נצמחין מאליהן כאילו לא נגע בם שנ' כי בול הרים ישאו לו ומימי הירדן להשקותו שמימי הירדן סובבין לכל הארץ חציין למעלה מן הארץ וחציין למטה מן הארץ שנ' כי יגיח ירדן אל פיהו והוא מוכן ליום זבח וסעודה גדולה של צדיקים שנ' העשו יגש חרבו.
(4) On the sixth day He brought forth from the earth a beast (Behemoth) which lies stretched out on a thousand hills and every day has its pasture on a thousand hills, and overnight (the verdure) grows of its own account as though he had not touched it, as it is said, "Surely the mountains bring him forth food" (Job 40:20). The waters of the Jordan give him water to drink, for the waters of the Jordan surround all the earth, half thereof (flow) above the earth and the other half below the earth, as it is said, "He is confident, though Jordan swell even to his mouth" (Job 40:23). This (creature) is destined for the day of sacrifice, for the great banquet of the righteous, as it is said, "He only that made him can make his sword to approach unto him" (Job 40:19).