הערכים של ספריא נטועים היטב בעולם לימוד בית המדרש ומושתתים על האמונה כי לכל יהודי יש את האות המיוחדת שלו.
לכבוד חג השבועות בחרנו כמה מאותם מקורות שמבטאים את הרוח של ספריא. ביקשנו מאנשי רוח, אמנות ודעת להאיר ולחדש את הזוית שלהם לגבי אותם המקורות.
בדף שלפניכם משתף קובי אוז- זמר, סולן להקת טיפקס, סופר ומחזאי, כמה מחשבות על הקשר שבין אומנות אותנטית ולימוד תורה.
קרדיט צילום- יפעת יוגב
מי ראוי ללמוד תורה?
[והעמידו תלמידים הרבה]
שבית שמאי אומרים אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר,
ובית הלל אומרים לכל אדם ישנה, שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים:
[And raise up many students.] For the House of Shammai, say: One should teach only a person who is wise, humble, of good pedigree, and rich. But the House of Hillel say: Teach everyone, for there were many sinners in Israel, and they were brought close to Torah study, and they came out righteous, kind, and proper.
אומנות שנובעת מתוך הקושי
אני אקח את המקור הזה ואעתיק אותו מעולם לימוד התורה לעולם האמנות. האם האמנות הטובה נובעת מאנשים שהוגזעו לאיכות ורמה גבוהה בדרך המלך, או מאנשים עם סיפור חיים, עם כאב, עם מסלול חיים מפותל מלא חתחתים?
יכולהיות שהאנשים שבאו מחיים קשים, יהיה ליבם גס באמנות ודיוקיה ואילו כאלה שגדלו עם מנוי לפילהרמונית תחת לשונם ידעו להתרגש מכל ניואנס, מצד שני איזה סיפור הם יוכלו לספר לקהל? ברור שלקרוא ספר על עבריין או אדם עם חיים קשים יהיה מעניין יותר מסיפור על אדם עניו וחכם ובן אבות ועשיר אבל אדם בן עשירים יהיה לו הרבה יותר פנאי ללמוד ולהתאמן ולהתעדן בזמן שהממוצע הכללי עסוקים בלשרוד ואין להם זמן וכוח למחאה או מסרים - הם בעיקר שואפים להציל את נפשם ולעשות לביתם (כך אולי הילדים שלהם יהיו בני אבות ועשירים).
בעיניי האתגר החינוכי הגדול יהיה לחנך כל אדם על פי דרכו - תוך כדי כבוד למה שהוריו הנחילו לו בין אם היו פושעים או צדיקים - מורה צריך להראות את הפנים הנכונות לכל תלמיד כמו שהיה רבי יוחנן בן זכאי - פטיש החזק, נר ישראל, עמוד הימיני. לתלמיד אחד הוא היה פטיש החזק=משמעת, לשני כיוון נכון=נר ישראל ולשלישי מישהו להישען עליו = עמוד הימיני. אני חושב כמו בית הילל אבל זה דורש מורים מקרבים קשובים ומגוונים.
מטוטלת החיים
אני מצרף את השיר הזה שמדבר על הגעגוע לביטוי העצמי על הבמה, אבל הפנטזיה של הזמר הטווסי על הבמה מגיעה מכאב, הוא "עוקץ", הוא מרגיש "לא משהו". אמנות צריכה את בוהק האורות אבל נובעת מקושי. כך גם מידות של תלמידי חכמים, הם צריכים לבוא ממקום של קושי ועדיין שיהיו להם מידות טובות של חכמה וענווה כדי שתהיה להם פניות ללמוד תורה. מטוטלת.
רוצים לקבל עוד מידע על הנעשה בספריא, מקורות מעניינים ועוד? להרשמה לניוזלטר שלנו לחצו כאן