(ב) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל.
(יד) זֹ֚את הַתּוֹרָ֔ה אָדָ֖ם כִּֽי־יָמ֣וּת בְּאֹ֑הֶל כׇּל־הַבָּ֤א אֶל־הָאֹ֙הֶל֙ וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר בָּאֹ֔הֶל יִטְמָ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
(א) זאת חקת (במדבר יט, ב), זה שאמר הכתוב (איוב יד, ד): מי יתן טהור מטמא- לא אחד ? כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, יאשיה מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מעובדי כוכבים, העולם הבא מעולם הזה. מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם?.... תמן תנינן העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים, היא גופה מטהרת בגדים. אמר הקדוש ברוך הוא, חקה חקקתי גזרה גזרתי, אי אתה רשאי לעבר על גזרתי.
(ב) זאת חקת התורה. (תהלים יב, ז): אמרות ה׳ אמרות טהרות,.... רבי חנן בן פזי פתר קרא בפרשת פרה, שיש בה משבעה שבעה, שבע פרות, שבע שרפות, שבע הזיות, שבע כבוסין, שבעה טמאים, שבעה טהורים, שבעה כהנים,...
“This is the statute of” – that is what the verse said: “Who can generate the pure from the impure? Is it not the One?” (Job 14:4), like Abraham from Teraḥ, Hezekiah from Aḥaz, Yoshiya from Amon, Mordekhai from Shimi, Israel from idolaters, the World to Come from this world. Who did this? Who commanded this? Who decreed this? Is it not the One of the world?
There, we learned: If there is a bean-sized snow-white leprous mark on a person, he is impure. If it spread on all of him, he is pure. Who did this? Who commanded this? Who decreed this? Is it not the One of the world?
There, we learned: A woman whose fetus died in her womb and the midwife extended her hand and touched the fetus, the midwife is impure with seven-day impurity and the woman remains ritually pure until the offspring emerges. As long as the corpse is in the house the house is pure. When it emerges from within it, it is impure. Who did this? Who commanded this? Who decreed this? Is it not the One of the world?
We learned there: Those dealing with the heifer, from beginning to end, impurify their garments, but it itself purifies garments. The Holy One Blessed be He said: ‘I instituted a statute, I issued a decree; you are not permitted to violate My decree.’ “This is the statute of the Torah” – “the sayings of the Lord are pure sayings […refined seven times]” (Psalms 12:7). Rabbi Yehoshua ben Levi said: We find that the Holy One blessed be He added two or three words in the Torah so as not to express a matter of impurity from His mouth: “From the pure animals, and from the animals that is not pure” (Genesis 7:8); “and of the animals that are not pure” (Genesis 7:2).
Rabbi Yudan said: When it [the Torah] came to introduce the signs of the impure animal, it also opened with the signs of purity. It is not written here, “the camel, because it does not have split hooves,” but rather, “[the camel,] because it brings up the cud [but does not have split hooves]” (Leviticus 11:4). It is not written here, “and the hare, because it does not have split hooves,” but rather, “[and the hare,] because it brings up the cud [but does not have split hooves]” (Leviticus 11:6). It is not written here, “and the pig, because it does not bring up the cud,” but rather, “[and the pig,] because it has split hooves […but does not bring up the cud]” (Leviticus 11:7).
Rabbi Yehoshua of Sikhnin said in the name of Rabbi Levi: Children who were in the era of David, before they experienced the taste of sin they were able to expound the Torah forty-nine aspects impure and forty-nine aspects pure. David would pray for them and say: “You, Lord, preserve them” (Psalms 12:8) – keep their Torah in their heart. “Keep them secure, from this generation, forever” (Psalms 12:8).
After all this praise, they would go out to war and fall, because there were slanderers in their midst. That is what David said: “Amid lions, I lie among the eager, [men whose teeth are spears and arrows, whose tongues are a honed sword]” (Psalms 57:5). “Amid lions” – this is Avner and Amasa, who were lions in Torah. “I lie among the eager” – these are Do’eg and Aḥitofel, who were eager for slander. “Whose tongues are a honed sword” – these are the Zifites, as it is stated: “When the Zifites came and said to Saul [is not David hiding in our midst?]” (Psalms 54:2). At that moment David said: “Rise above the heavens, God” (Psalms 57:6) – remove Your Divine Presence from their midst.
But the generation of Ahab were all idolaters, but because there were no slanderers in their midst they would go out to war and prevail. This is what Ovadya said to Elijah: “Was it not told to my lord what I did when Jezebel killed the prophets of the Lord? I concealed [the Lord’s prophets…and I provided them with bread and water” (I Kings 18:13) – if bread, why water? Rather, it teaches that it was more difficult to bring the water than the bread. – But Elijah proclaims on Mount Carmel: “I alone remain a prophet of the Lord” (I Kings 18:22), and the entire people knows but do not reveal it to the king.
Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: They said to the serpent: ‘Why are you found between fences.’ It said: ‘I breached the fence of the world.’ ‘And why do you proceed with your tongue slobbering?’ It said: ‘It is what caused it to me.’ ‘Why is it that every beast bites and does not kill, but you bite and kill?’ It said to them: “If the serpent bites without a whisper, there is no advantage to the charmer [baal halashon]” (Ecclesiastes 10:11) – ‘is it possible that I would do anything that was not stated to me from on High?’ ‘Why do you bite one limb and all the limbs feel it?’ It said to them: ‘You say it to me? Say it to the master of the tongue [baal halashon], who is here and kills in Rome.’
Why is it called third? It is because it kills three: The one who speaks it, the one who receives it, and the one about whom it is spoken. During the era of Saul, four: It killed Do’eg, who spoke it; Saul, who received it; Aḥimelekh, about whom it was spoken; and Avner son of Ner. Why was he killed? Rabbi Yehoshua ben Levi said: It is because he gave precedence to his name over that of David. That is what is written: “Avner sent messengers to David from his place, saying: Whose is the land?” (II Samuel 3:12). He [Avner] wrote: From Avner to David. Reish Lakish said: It is because he made a game of the blood of the lads, as it is stated: “Avner said to Yoav: Let the lads rise now and play before us” (II Samuel 2:14).
The Rabbis say: It is because he did not wait for Saul to reconcile with David, as it is stated: “My father, see, indeed, see the corner of your robe [in my hand, for as I cut off the corner of your robe and did not kill you…]” (I Samuel 24:11). Avner said to him [Saul]: What do you seek to prove from the [corner of] your garment? It was severed with a thorn. When they came to the circle, he said to him: “Will you not answer, Avner?” (I Samuel 26:14). Regarding the corner, you said it was severed by a thorn. Were the spear and the jug also severed by a thorn? Some say: It is because he should have protested regarding Nov but he did not protest.
Rabbi Ḥanan ben Pazi interpreted the verse regarding the portion of the heifer, in which there are seven of everything: Seven heifers, seven burnings, seven sprinklings, seven immersions, seven impure, seven pure, seven priests. If a person will say to you: They are five, say to him: Moses and Aaron are included, as it is stated: “The Lord spoke to Moses and to Aaron, saying: This is the statute of the Torah” (Numbers 19:1–2).
במדרש מי יתן טהור מטמא לא אחד כו' מי צוה כן מי גזר כן כו'
אמרות ה׳ אמרות טהורות. כו'. ודאי לא בא הכתוב לומר שגוף המאמר טהור כי הקב"ה טהור ומשרתיו טהורים. רק הפי' שמאמרו ית' מטהר האדם כמ"ש לא פרה מטהר רק חקה חקקתי כו' כי כל העולם נברא רק במאמר השי"ת כמ"ש בעשרה מאמרות כו'. רק שבעוה"ז נסתר ונעלם חיות הפנימיות שהוא מאמרו ית'. והעצה עי"ז שמתבונן האדם מי צוה כו' גזר כו'. זה שייך על כל דבר שיש בעל הבית ומשגיח על הכל כמ"ש מי הוא בעל הבירה. ובאמת יש ב' נפלאות בקיום עוה"ז א' מה שיוכל להיות כח לסט"א להתנגד למאמריו ית' זה פלא גדול שנתן השי"ת וע"ז כ' מי גזר כן. ומי צוה הוא הכח שנתן השי"ת לישראל שיוכלו להמשיך חיות מאמרותיו תוך עוה"ז הנסתר. וזה מי צוה שהשי"ת נתן כח לחבר ולדבק הכל להקב"ה ע"י המצות כמ"ש במ"א. וע"י התבוננות הנ"ל מחזיר הכל לשורשו ובא טהרה. וזה שנקרא חוקה כמ"ש חק נתן ולא יעבור שהוא הבריאה והטבע שהכל בכח מאמרו ית' וכח המאמר נחקק ומקיים הכל. ולשון חקיקה וכתיבה הוא בדבר המתנגד כמ"ש אש שחורה ע"ג אש לבנה. וזה הכח מהתורה שנגנז גם בכל מעשה גשמיי נק' חוקה כנ"ל. וע"ז נברא האדם להמשיך חיות הנ"ל בכל דבר ע"י התבוננות כנ"ל. ואיתא חק לישנא דמזוני כמ"ש ואכלו את חקם כו'. שנקודה הנ"ל מקיימת כל העולמות ונותנת תמיד חיות ושפע ברכה לכל דבר והוא נקודה המדבקת הכל בשורש החיות כנ"ל:
רַ֛ק אַדְמַ֥ת הַכֹּהֲנִ֖ים לֹ֣א קָנָ֑ה כִּי֩ חֹ֨ק לַכֹּהֲנִ֜ים מֵאֵ֣ת פַּרְעֹ֗ה וְאָֽכְל֤וּ אֶת־חֻקָּם֙ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לָהֶם֙ פַּרְעֹ֔ה עַל־כֵּ֕ן לֹ֥א מָכְר֖וּ אֶת־אַדְמָתָֽם׃
זאת חקת התורה. צריך לדעת למה כינה למצוה זו שם כללות התורה, שהיה לו לומר זאת חקה וגו' או זאת חקת הטומאה או חקת הטהרה כדרך אומרו (שמות יב) זאת חקת הפסח,...
ויתבאר הענין על פי מה שאמרו בפרק בתרא דנזיר (סא:) ופסקו רמב"ם בפרק א' מהלכות טומאת מה שאין הכותי נעשה טמא מת, ... והנה ההבדל שבו הורמו עם בני ישראל משאר הגוים הוא באמצעות קבלת התורה שזולת זה הנה ככל הגוים בית ישראל, ומעתה טעמנו צוף דבש אמרי אל במה שאמר זאת חקת התורה פירוש חקה זו של הטומאה ותנאי טהרתה תסובב מהתורה, כי על ידי שקבלו התורה נעשו עם בני ישראל דבר שהרוחנים השפלים תאבים להדבק בהם להיותם חטיבה של קדושה עליונה בחייהם גם במותם, בחייהם שבנוגע במת או יאהילו עליו וכדומה תדבק בהם הטומאה שבמת ולא תחפוץ להפרד אם לא בכח גדול אשר חקק ה׳ במצוה האמורה בענין של פרה אדומה, ובמותם גם כן תתרבה הטומאה כאומרם ז"ל (ב"מ קיד:) בפסוק אדם כי ימות וגו' ישראל מטמאים באהל ואין אומות מטמאין באהל: ... כמו כן אדם מישראל שמת להיותו מלא קדושה המתוקה והעריבה בצאת הנפש ונתרוקן הגוף יתקבצו הקליפות לאין קץ שהם כוחות הטומאה התאבים תמיד להדבק בקדושה ליהנות מהערב, ולזה יטמא באהל ואפילו אלף בתים מקורים ואחת פתוחה לחברתה הטומאה תמלא כל החלל המקורה, מה שאין כן אשר לא מזרע ישראל להיותו מושלל מהקדושה אין כל כך התקבצות הטומאה אלא חלק הממית הנדבק בגוף, ואשר יסובב הכל היא התורה: ... ובדרך רמז ירצה באומרו חקת התורה שאם יקיימו מצוה זו הגם היותה חוקה בלא טעם מעלה עליהם הכתוב כאלו קיימו התורה אשר צוה ה׳ לאמר, כי קיום המצוה בלא טעם יגיד הצדקת האמונה והסכמת הנפש לקיים כל מצות הבורא וזה לך האות, ואולי כי לטעם זה רצה ה׳ שתתמסר להם המצוה בדרך חקה:... אכן לצד שכל מצות התורה הם שכליות ושמעיות, שכליות שהשכל מחייבם כגון כבוד אב ואם גניבה גזילה אונאה רציחה וכדומה, שמעיות שבת כי בו שבת הבורא, יום טוב על הנס שנעשה לנו בהם, עבודה זרה שלא לעבוד זולת אלקינו כי הוא המוציא אותנו וגו' וכדומה לזה, וזה הוא טעם הנגלה, ואין לך מצוה ומצוה שאין בה עוד סודות נעלמים הנגלים למשה ולאדם ראוי המשיג לקנות קנין התורה במ"ח דברים השנויים במשנת חסידים (אבות פ"ו) שאז מגלין לו רזי התורה שגילה ה׳ למשה בסיני, ומשה גם כן גילה לישראל בני דורו סודות הנסתרים וטעמי המצות ויסוד כל דבר: ובמה שלפנינו צוה ה׳ אליו שיסתום הדברים ויאמר להם הדבר בחוקה בלא טעם, והוא מה שהעיר אותנו באומרו וידבר ה׳ אל משה לאמר לישראל פירוש ומה הוא המאמר שצוה לו לומר להם, זאת חקת התורה פירוש מצוה זו היא חקת התורה כן צוה ה׳ לאמר לכם,... כי מאמר זאת חקת התורה היא מצות ה׳ על מצוה שיאמר לישראל שה׳ צוה לו שיאמר להם מצוה זו בחוקה, ומאמר דבר בא על עיקר המצוה מצות ה׳ לישראל, ולצד שיאמרו ישראל הרי העושה מצוה בלא ידיעת טעמה וסודה נחשבת המצוה כגוף בלא נשמה, לזה גמר אומר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה וגו' פירוש יקחו למה שאתה יודע ומכוין בדבר להיותך יודע סוד הענין ופלאיו ובזה תהיה המצוה נעשית שלימה במעשה ובמחשבה הצריכה, וכפי זה ידויק על נכון אומרו ויקחו בתוספת וא"ו בתחילת הציווי להם, שנתכוון לומר שמלבד הלקיחה עצמה שיקחו הפרה עוד יוסיפו שיכוונו בלקיחתה למה שאליך כאמור:.... או יאמר על פי דבריהם ז"ל (שם) שאמרו שאומות העולם מונים את ישראל מה מצוה היא זו וכו', לזה בא מאמר הכתוב כאן ואמר זאת חקת התורה אשר צוה ה׳ לאמר פירוש שיאמרו ישראל לאומות כשהן מקנטרים אותם ואומרים להם מה מצוה היא זאת וכו' יאמרו להם חקה חקק ה׳ עלינו לעשות ואין אנו מהרהרין אחריו,...
ושמרתם את המצות. שלא יבאו לידי חמוץ; מכאן אמרו תפח תלטש בצונן, רבי יאשיה אומר אל תהי קורא את המצות, אלא את המצוות – כדרך שאין מחמיצין את המצה, כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה לידך, עשה אותה מיד (שם):
עַל כֵּן הִזְהִירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא שמות י"ב:י"ז): וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת, מִצְוָה הַבָּאָה לְיָדְךָ אַל תַּחְמִיצֶנָּה,
Rabbi Moshe Shapiro -juxtaposition to Parshas Korach
Korach made the mistake of thinking he understood the Mitzvah, and that is why he challenged Moshe
ואמנם עיקר מציאות העולם ומצבו האמיתי הוא בכחות ההם העליונים, ותולדת מה שבהם הוא מה שבגשמים השפלים.... וכפי מה שנתחדש ומתחדש בהם כך הוא מה שנתחדש ומתחדש בשפלים אכן המציאות המצב והסדר וכל שאר ההבחנות בכחות הם כפי מה ששייך בהם לפי אמתת ענינים והמציאות והמצב והסדר וכל שאר המקרים בשפלים משתלשל ונעתק למה ששייך בהם לפי אמתת ענינם:
והנה לפי שרש זה תחלת כל ההויות למעלה בכחות העליונים וסופם למטה בשפלים וכן תחלת כל הענינים המתחדשים למעלה וסופם למטה. אמנם פרט א׳ יש שיוצא מן הכלל הזה הוא מה שנוגע לבחירתו של האדם כי כיון שרצה האדון ית״ש שיהיה היכולת לאדם לבחור במה שירצה מן הטוב ומן הרע הנה עשהו בלתי תלוי בה בזולתו ואדרבא נתן לו כח להיות מניע לעולם עצמו ולבריותיו כפי מה שיבחר בחפצו. ... והנה מה שהוא מניע א״א שיהיה אלא גשם מן הגשמים כי האדם גשמי ומעשיו גשמיים אבל מפני הקשר וההצטרפות הנמצא בין הכחות העליונים והגשמים הנה בהתנועע הגשמי יגיע בהמשך ההתפעלות אל הכח העליון שעליו ונמצאת התנועה הזאת מלמטה למעלה הפך הטבעית המוכרחת שזכרנו....
ואמנם אחר התנועה הבחיריית תמשך בהכרח תנועה מוכרחת. כי כיון שהתנועעו הכחות העליונים מצד האדם הנה יחזרו וינועעו בתנועה הטבעית את השפלים המשתלשלים מהם ואולם יש בכל הענינים האלה חוקים פרטיים רבים כפי מה שגזרה החכמה העליונה בעומק עצתה היותו נאות לבריאתו לשיעורו הדברים בשיעורים רבים בין בהגעת התנועה מהאדם לכחות בין בהגעת התנועה מהכחות לשפלים ועל פי הרזים העמוקים האלה סובבים כל גלגולי הנהגתו ית׳ בכל מה שהיה ושיהיה:
Drashos Nachlas Dovid