השליש הגדול של הרמב"ם / ג'קי לוי

הערכים של ספריא נטועים היטב בעולם לימוד בית המדרש ומושתתים על האמונה כי לכל יהודי יש את האות המיוחדת שלו.

לכבוד חג השבועות בחרנו כמה מאותם מקורות שמבטאים את הרוח של ספריא. ביקשנו מאנשי רוח, אמנות ודעת להאיר ולחדש את הזוית שלהם לגבי אותם המקורות.

בדף שלפניכם משתף ג'קי לוי, מספר סיפורים, עיתונאי ופובלציסט, מחשבות על ההשראה שהוא מוצא בתוך עולם ההלכה.

קרדיט צילום- אביטל דן

להבין במידות שהתורה נדרשת בהם

משנה תורה, הלכות תלמוד תורה א׳:י״א

וְחַיָּב לְשַׁלֵּשׁ אֶת זְמַן לְמִידָתוֹ. שְׁלִישׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. וּשְׁלִישׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וּשְׁלִישׁ יָבִין וְיַשְׂכִּיל אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ וְיוֹצִיא דָּבָר מִדָּבָר וִידַמֶּה דָּבָר לְדָבָר וְיָבִין בַּמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן עַד שֶׁיֵּדַע הֵיאַךְ הוּא עִקַּר הַמִּדּוֹת וְהֵיאַךְ יוֹצִיא הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁלָּמַד מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. וְעִנְיָן זֶה הוּא הַנִּקְרָא גְּמָרָא:

Mishneh Torah, Torah Study 1:11

One is obligated to divide his time of study by three; one third for the study of Holy Writ, one third for the study of the Oral Torah, and one third for thinking and reflecting so that he may understand the end of a thing from its beginning, and deduct one matter from another, and compare one matter to another, and reason out by the hermeneutical rules in which the Torah is expounded to the end that he may know which are the principal rules and how to deduct therefrom that which is forbidden and that which is permitted, and other like matters which he studied from oral tradition. This subject of study is called Gemara.¹¹Ibid. 30a; Abodah Zarah, 19b. C.

השליש הגדול

אתם בטח מכירים את זה. לא פעם כשאני חותך איזו עוגה עבור הילדים אז אחד מהם- זה שהעוגה ממש מצאה חן בעיניו- יבקש מן הסתם שאני אשמור לו את החצי הגדול. זה אולי לא מופת של היגיון אריתמטי, אבל יש משהו מתוק ברעיון של החצי הגדול. או השליש הגדול כמו שקורה כאן.
הרמב"ם מבקש שנתייחס ברצינות לזמן שלנו. שנעדיף את הזמן שאנחנו מקדישים לעיון על הזמן שמוקדש לעבודה. על סידורים, כאבי ראש, וצפייה בסדרות בינוניות הוא בכלל לא מדבר. את הזמן שכבר פינינו ללימוד, אנחנו נדרשים לחלק לשלושה חלקים שווים. כמו שלושת הדברים שעליהם העולם עומד. אולי כי שולחן למשל, לא יכול לעמוד על פחות משלושה. אבל אז, אחרי שהרמבם מונה את המובן מאליו – את התורה שבכתב ואת התורה שבע"פ- הוא עובר אל מה שלדעתו הוא הוא הלימוד עצמו, והוא העיון הטהור. "ועניין זה הוא הנקרא תלמוד [או "גמרא" בגרסה אחרת] זה ה"שליש הגדול" של הרמב"ם. והוא מעודד אותנו, כמעט דוחק, לפתח עולם עצמאי ואישי של מחשבה, אינטואיציה ואסוציאצייה. לא להתבטל בפני העוצמה האדירה של שני השלישים. אולי גם לקבל על עצמנו את האחריות הכבדה והמופלאה להוסיף משהו אל האוצר הבלתי מתכלה של הלימוד. וזה נהדר, כי המון אנשים לא היו מעלים בדעתם שכך אומרת ההלכה. [ההלכה!!] ובכלל המון אנשים, ואני מודה שגם אני לפעמים נפלתי בזה, משוכנעים שטקסטים הלכתיים אינם המקום לחפש בו השראה. והנה פתאום ההלכה הזאת של הנשר הגדול, שהיא לא רק רבת השראה, היא גם מחייבת את טיפוח ההשראה וחיפושה, כי אחרת אין נבצע את השליש הגדול שלנו?

רוצים לקבל עוד מידע על הנעשה בספריא, מקורות מעניינים ועוד? להרשמה לניוזלטר שלנו לחצו כאן