(לא) לֵיל שַׁבָּת נַחֲמוּ תק"ע בְּאוּמֶין אַחַר קִדּוּשׁ אָמַר תּוֹרָה מֵעִנְיַן פְּשִׁיטוּתוֹ, הַיְנוּ מַה שֶּׁהוּא לִפְעָמִים אִישׁ פָּשׁוּט שֶׁקּוֹרִין פְּרָאסְטִיק, שֶׁהוּא מְחַיֶּה עַצְמוֹ אָז בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ מֵהַדֶּרֶךְ שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וּבֵאֵר הָעִנְיָן כַּמּוּבָא בְּסִפְרֵנוּ בְּסִימָן ע"ח בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא עַיֵּן שָׁם. וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל וְנִשְׁבַּע בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ, וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן "אֲנִי נִשְׁבַּע בְּשַׁבָּת־קֹדֶשׁ" הַיְנוּ עַל עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל עַכְשָׁו. וְאַחַר־כָּךְ אָמַר שֶׁהוּא עַתָּה יָרֵא שֶׁקּוֹרִין פְרוּם, וְשָׂמַח, וְאָמַר אַשְׁרֵינוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵיטִיב עִמָּנוּ מְאֹד שֶׁזָּכִינוּ לִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל. וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כִּי כַּמָּה מְנִיעוֹת וְכַמָּה בִּלְבּוּלִים וְכַמָּה מַחֲשָׁבוֹת וְכַמָּה עִכּוּבִים וְסִכְסוּכִים הָיוּ לוֹ עַל עִנְיַן הַנְּסִיעָה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּמְנִיעוֹת מֵחֲמַת מָמוֹן, וְהוּא קָפַץ עַל כֻּלָּם וְגָמַר הָעֻבְדָּא בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.... וְהָיָה אָז בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְגָעַר בְּרַבִּי נַפְתָּלִי עַל שֶׁהָיָה בּוֹשׁ קְצָת לְנַגֵּן אָז וְאָמַר מַה יֵּשׁ לָנוּ לְהִתְבַּיֵּשׁ כָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִילֵנוּ. "נַפְתָּלִי וָואס הָאבִּין מִיר זִיךְ צוּ שֶׁעמֶין בִּשְׁבִילֵנוּ נִבְרָא הָעוֹלָם", וְהָיָה אָז בְּשִׂמְחָה מְאֹד:
On the eve of Shabbat after Tisha B'Av 1810 in Uman, after Kiddush, he spoke about his simplicity, that he was sometimes just a simple person known as a prastik, and that he only survived during those periods from the journey he had made to the land of Israel. He taught all the teachings recorded in "Torah 78". He swore by the holy Shabbat that he knows nothing, nothing at all. But now, finally, he had become Fromm, and he was happy and rejoiced. He was very happy that he had managed to be in the Land of Israel, because many obstructions (meniyot) and much confusion and many fights and many barriers had come to stop him from travelling there, and he had managed to jump over all of them and succeeded... he was in such a good mood, and he laughed at Rebbe Naftali who was shy and didn't want to sing, and said: Naftuli, was haben mir sich zu schämen, the world was created for us! And he was filled with joy.
בְּ"לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא" סִימָן ע"ח בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַפְּשִׁיטוּת וְכוּ, כִּי לִפְעָמִים הַצַּדִּיק אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי שֶׁקּוֹרִין פְּרָאסְטִיק וְכוּ עַיֵּן שָׁם יֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְסַפֵּר אֵיךְ וּבְאֵיזֶה עִנְיָן נֶאֶמְרָה זאת הַתּוֹרָה אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר בִּכְתָב כָּל מַה שֶּׁעָבַר בְּעִנְיָן זֶה אַךְ אַף עַל פִּי כֵן אֶרְשׁם מַה שֶּׁאֶפְשָׁר דַּע כִּי זאת הַתּוֹרָה נֶאֶמְרָה בְּשַׁבָּת נַחֲמוּ בְּאוּמַאן סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה בְּאוֹתָהּ הָעֵת בְּסָמוּךְ נִכְנַס לְדִירָה אַחֶרֶת שֶׁנִּסְתַּלֵּק שָׁם וְאוֹתָהּ הַדִּירָה הָיְתָה טוֹבָה לְפָנָיו מְאד לְיַשֵּׁב בָּהּ כִּי הָיָה לוֹ שָׁם רַחֲבַת יָדַיִם וַאֲוִיר יָפֶה כִּי הָיָה שָׁם גַּן לִפְנֵי הַחַלּוֹנוֹת אַךְ הַדִּירָה הָיְתָה שֶׁל וְכוּ וְסָמוּךְ לְשַׁבַּת נַחֲמוּ נִכְנַס לְשָׁם וְעַל אוֹתוֹ הַשַּׁבָּת נִתְקַבְּצוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים שֶׁבָּאוּ אֵלָיו עַל שַׁבָּת קדֶשׁ וְהָיָה קִבּוּץ גָּדוֹל וּבְלֵיל שַׁבֶּת קדֶשׁ נִכְנַס מֵחַדְרוֹ לַבַּיִת שֶׁהָיָה הָעוֹלָם מְקֻבָּצִים שָׁם וְהָיָה חָלוּשׁ מְאד מְאד כִּמְעַט לא הָיָה לוֹ כּחַ לְדַבֵּר וְתֵכֶף קִדֵּשׁ עַל הַכּוֹס וְאַחַר הַקִּדּוּשׁ יָשַׁב אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן וְלא חָזַר לְחַדְרוֹ תֵּכֶף כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד בְּעֵת הַקִּבּוּץ וְיָשַׁב בַּחֲלִישׁוּת גָּדוֹל וְהִתְחִיל לָשִׂיחַ וּלְדַבֵּר מְעַט בַּחֲלִישׁוּת וּבַעֲיֵפוּת גָּדוֹל עָנָה וְאָמַר: מָה אַתֶּם נוֹסְעִים אֶצְלִי ? הֲלא אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ עַתָּה כְּלָל ? ! כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר תּוֹרָה יֵשׁ לָכֶם עַל מָה לִנְסֹעַ וְלָבוֹא אֵלַי, אֲבָל עַתָּה עַל מָה בָּאתֶם ? הֲלא אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ עַתָּה כְּלָל ? ! כִּי אֲנִי עַתָּה רַק פְּרָאסְטִיק לְגַמְרֵי וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זאת וְכָפַל וְשִׁלֵּשׁ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל וְשֶׁהוּא רַק אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי
...וְגָמַר כָּל עִנְיַן הַתּוֹרָה הַזּאת וְאַחַר כָּךְ בָּא בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְצִוָּה לְזַמֵּר אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין תֵּכֶף קדֶם נְטִילַת יָדַיִם לִסְעֻדָּה ...וְאַחַר כָּךְ הָיָה מְדַבֵּר וּמֵשִׂיחַ עִמָּנוּ הַרְבֵּה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּבְחֵן אֲמִתִּי נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד מְאד וְיָשַׁב כָּל הַסְּעֻדָּה בְּשִׂמְחָה רַבָּה וְדִבֵּר וְהֵשִׂיחַ הַרְבֵּה עִמָּנוּ וְחִזֵּק אוֹתָנוּ מְאד מְאד בְּכַמָּה וְכַמָּה לְשׁוֹנוֹת וּקְצָת מִזֶּה נִדְפַּס וְאָז צָעַק מֵעמֶק הַלֵּב: גִּיוַואלְד [אֲהָה! אַל תְּיָאֲשׁוּ אֶת עַצְמְכֶם!] וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: קֵיין יֵאוּשׁ אִיז גָּאר נִיט פַאר הַאנְדִין! וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר הָרְמָזִים שֶׁרָמַז לָנוּ בִּתְנוּעוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק עַד אֵין קֵץ
Regarding Torah 78, about the Tzaddik who is sometimes a very simple person, a real prastik - there is a lot to say about the way this teaching was given to us. It's impossible to set this down in writing, but I will try to describe it nonetheless. This teaching was given in Uman on the Shabbat after Tisha B'Av 1810, just before he left us. On this Shabbat he was isolated in his room... and many followers came to see him, both new disciples and old, to be with him on the holy Shabbat. He was then very weak and hardly had the strength to speak, and after Kiddush he sat at the table and could not even return to his room. He was extremely weak, and began to speak with fatigue: Why do you travel to see me? I don't know anything at all! If I have some Torah to teach, you can travel to see me, but why did you come now? I really just don't know anything. I'm really just a prastik. He repeated this two or three times, how simple he was...
...after he taught all that he taught, he was overcome by happiness, and told us to start singing Azamer Bishvachin, and he sang with us. He started talking about many things with joy, and wonderful and awe-inspiring feeling, and he spent the dinner giving us words of encouragement - only a small amount of this was ever printed. Then he cried from the depth of his heart: Ahhh! Gewalt!! and he used these words: Kein Jeusch ist gar nicht vorhanden! It is impossible to describe the mysteries that he hinted at with his holy movements, and his infinite encouragement...
4A. Know! all the aforementioned ordinary people—whether a scholar who engages in Torah study for its own sake, who when he sets aside his studies is a genuinely ordinary person, or the other ordinary types—each one, commensurate with his connection to Torah, draws life while in a state of simplicity from the concept of the world’s existence prior to the receiving of the Torah.
This corresponds to prior to the receiving of the Torah, when the world existed solely through unearned kindness, as in “for His kindness is everlasting,” which refers to the era before the Giving of the Torah. {As is brought in the Talmud, Pesachim (118a) : To what do those twenty-six “for His kindness is everlasting” correspond? They correspond to the twenty-six generations….} For then there was no Torah at all, and people were occupied solely with settling the world and derekh eretz (worldly occupation), as our Sages, of blessed memory, taught in the Midrash: Greater is derekh eretz, for it preceded the Torah by twenty-six generations (Vayikra Rabbah 9:3). The world essentially existed then through unearned kindness alone.