May I keep a souvenir figurine of a god?

By Matan - Sadie Rennert Women's Institute for Torah Studies

Matan Shayla: Online Responsa by Women

Keeping a figurine of a Peruvian goddess given to me as a present originally appeared on Shayla.

Contents

Teshuva
Texts Referenced

Sivan 5580/June 2020

She'ela (Question)

I received a framed object from a non Jew who works for me after he went to Peru. It is a figurine that looks like it comes from Inca culture. The link below shows you the figure although the piece that he bought me is more elaborate, it's the same figure. Is this considered avoda zara? Can I have it hanging in my house. I normally would just toss it, but this is someone who is in my house often and he will be insulted if I don't display it.

https://en.todocoleccion.net/colletables-keychains/llavero-tumi-o-cuchilo-inca-ritual-souvenir-peru~x35710650

Teshuva (Answer) from Rabbanit Debbie Zimmerman

The general prohibition against idol worship is absolute and simple to understand, but the nuances in our day and age can be quite complicated. Most contemporary Jewish communities are far removed from pagan cultures and people find it difficult to understand how anything contemporary – let alone a “souvenir” - can have the same status as the ancient idols described by the Torah. Nevertheless, we will see that this is an important question to ask, both halakhically and hashkafically.

As Rambam lists over 50 commandments associated with idolatry, it is important to define the specifics of this case. We must identify the figure to determine if and how it is prohibited, and if there is any way around the prohibition.

...

To see the full teshuva (answer) visit Matan Shayla

Conclusion

What should be done with the figure?

The history of the image and its similarity to an idolatrous item means it is inappropriate and perhaps prohibited to keep this figure in the home, as others may come to suspect you of owning a prohibited item. Nevertheless, as the item does not seem to be made for worship and was never worshipped it does not have the severity of Avoda Zara. Therefore, it does not need to be destroyed, it is sufficient to throw it in the trash.[iii]

Some final thoughts

Since you were unaware of the status of the gift you were given, please rest assured that until this point you were at most shogeg – accidentally transgressing. It is understandable and admirable that you do not want to insult your friend, and while the potential insult is not a factor in the halakhic bottom line it should be a factor in how you explain the situation. If you don’t feel it is appropriate there is no halakhic requirement to explicitly tell your friend what you did with the figure; there are other ways to explain its absence. If you feel comfortable, I do believe you can use it as an opportunity to remind your friend how important your faith in God and the Torah is to you. A central tenet of Judaism is the belief in one unifying God, and a pagan figure does not have a place in your home. On an interpersonal level I suggest stressing that you are touched that your friend thought of you on their trip. Since your friend brought you a physical gift to show their affection, you may want to include some physical act to demonstrate this - such as displaying a picture of you and your friend in place of the figure, or perhaps gift your friend something meaningful in return.

Rabbanit Debbie Zimmerman graduated from the first cohort of Hilkhata – Matan’s Advanced Halakhic Institute and is a Halakhic Responder. She is a multi-disciplinary Jewish educator, with over a decade of experience in adolescent and adult education. After completing a BA in Social Work, Debbie studied Tanakh in the Master’s Program for Bible in Matan and Talmud in Beit Morasha.

Have a Halakhic question? https://bit.ly/ask-shayla

Texts Referenced

משנה עבודה זרה ד׳:ד׳

עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל נָכְרִי, אֲסוּרָה מִיָּד. וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֵין אֲסוּרָה עַד שֶׁתֵּעָבֵד. נָכְרִי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵרוֹ, וְיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל נָכְרִי. הַמְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה, בִּטֵּל מְשַׁמְּשֶׁיהָ. בִּטֵּל מְשַׁמְּשֶׁיהָ, מְשַׁמְּשֶׁיהָ מֻתָּרִין וְהִיא אֲסוּרָה:

Mishnah Avodah Zarah 4:4

A gentile’s object of idol worship is prohibited immediately, i.e., as soon as it is fashioned for that purpose, but a Jew’s object of idol worship is not prohibited until it is actually worshipped. A gentile can revoke the status of his object of idol worship and the status of the idol of another gentile, but a Jew cannot revoke the status of the object of idol worship of a gentile. One who revokes the status of an object of idol worship thereby revokes the status of its accessories. But if he revokes the status of its accessories, its accessories alone are rendered permitted, but the object of idol worship itself remains prohibited.

משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ז׳:ד׳

מַה בֵּין עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל. עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה מִיָּד שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז כה) "פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ" מִשֶּׁפְּסָלוֹ נַעֲשָׂה לוֹ אֱלוֹהַּ. וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה עַד שֶׁתֵּעֲבֵד שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כז טו) "וְשָׂם בַּסָּתֶר" עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהּ דְּבָרִים שֶׁבַּסֵּתֶר שֶׁהֵן עֲבוֹדָתָהּ. וּמְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בֵּין שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים בֵּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינָן אֲסוּרִין עַד שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים:

Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:4

Wherein is the difference between an idol that belongs to an idolator and an idol that belongs to an Israelite? The idol of an idolater is forbidden property to enjoy aught thereof the moment it becomes an idol; it is said: "The graven images of their gods shall ye burn with fire" (Ibid. 7.25), the moment they became graven images it became a god to the idolater; but that of the Israelite does not become forbidden property until it is worshiped, as it is said: "And setteth up in secret" (Ibid. 27.15), until matters of secrecy will be done to it, which are its form of worship. But everything used in the service of idolatry, whether it belong to an idolator or to an Israelite, does not become forbidden property until they will be used during services to idolatry.

יורה דעה קמ״א:א׳

דין הצלמים והצורות של עבודת כוכבים. ובו ח' סעיפים:
כל הצלמים של עבודת כוכבים הנמצאים בכפרים אסורים דסתמא לשם אלילים נעשו והנמצאים בכרכים מותרים דודאי לנוי נעשו (לשון המחבר) אא"כ עומדין על פתח המדינה (לשון רמב"ם פ"ז מהל' עבודת כוכבים) והיה ביד הצורה צורת מקל או צפור או כדור או סייף או עטרה וטבעת: הגה צורת שמשתחוים לו דינו כדין צלם ואסור בלא ביטול אבל אותן שתולין בצואר לזכרון לא מקרי צלם ומותר (מרדכי ר"פ כל הצלמים בשם ראבי"ה):

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 141:1

1) Mehaber: All the images of star worshippers found in villages are forbidden, since, apparently, they were made as idols, but those found in cities are permissible, since they were certainly made for the sake of beauty, unless they stand at the entrance of the city, and an image of a staff or a bird or a ball or a sword or a diadem and a ring is in the hand.

משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ב׳:ב׳

סְפָרִים רַבִּים חִבְּרוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בַּעֲבוֹדָתָהּ הֵיאַךְ עִקַּר עֲבוֹדָתָהּ וּמַה מַּעֲשֶׂיהָ וּמִשְׁפָּטֶיהָ. צִוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא לִקְרוֹת בְּאוֹתָן הַסְּפָרִים כְּלָל וְלֹא נְהַרְהֵר בָּהּ וְלֹא בְּדָבָר מִדְּבָרֶיהָ. וַאֲפִלּוּ לְהִסְתַּכֵּל בִּדְמוּת הַצּוּרָה אָסוּר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט ד) "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים". וּבָעִנְיָן הַזֶּה נֶאֱמַר (דברים יב ל) "וּפֶן תִּדְרשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ", שֶׁלֹּא תִּשְׁאַל עַל דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ הֵיאַךְ הִיא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַתָּה עוֹבְדָהּ, שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לְהִפָּנוֹת אַחֲרֶיהָ וְלַעֲשׂוֹת כְּמָה שֶׁהֵן עוֹשִׂין שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי:

Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 2:2

The idolaters compiled many books of worship, defining its principle manner of service, its works and its laws; but the Holy One, blessed be He! charged us not to read those books at all, not to think of idolatry generally nor of aught of its details. Moreover, to look at it is forbidden, as it is said: "Turn ye not unto idols" (Lev. 19.4.); and of thinking on this subject it is said: "And that thou inquire not after their gods, saying, How did these nations serve their god"? (Ibid.), which is a warning that thou shalt not inquire concerning its manner of practice, though thou art not worshiping it, for this very inquiry causes a turning after it and to imitate their practice, as it is further said: "Even so will I do likewise" (Ibid.).

מגן אברהם ש״ז:כ״ג

ועובר משום. התוס' והרא"ש כתב דדוקא בדיוקנא העשויה לשם ע"א עובר ע"ש אבל בע"א דף נ' כתבו התוס' דאפי' בכל דיוקנא אסור אלא בצורתא דזוזא שרי שרגיל לראות בה תדיר ולא שייך הפנאה והעולם נוהגין כסברא ראשונה ונ"ל דראיה בעלמא שרי לכ"ע ערסי' רכ"ט:

Magen Avraham 307:23

...

יורה דעה קמ״ב:י״ד

(יד) מרחץ שיש בה אלילים מותר לרחוץ בה מפני שהיא נעשית לשם נוי ולא לעבדה שנאמר אלהיהם בזמן שנוהגים בה מנהג אלהות ולא בזמן שמבזים אותה כגון זו שהיא עומדת על הביב והכל משתינים בפניה ואם היה דרך עבודתה בכך אסור (ל' הרמב"ם שם דין י"ח):

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 142:14

...

משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ז׳:ו׳

צוּרוֹת שֶׁעֲשָׂאוּם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לְנוֹי מֻתָּרִין בַּהֲנָאָה וְצוּרוֹת שֶׁעֲשָׂאוּם לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֲסוּרִין. כֵּיצַד. כָּל הַצּוּרוֹת הַנִּמְצָאִים בַּכְּפָרִים אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁלַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הֵן עֲשׂוּיִין, וְהַנִּמְצָאוֹת בַּמְּדִינָה אִם הָיוּ עוֹמְדִין עַל פֶּתַח הַמְּדִינָה וְהָיָה בְּיַד הַצּוּרָה צוּרַת מַקֵּל אוֹ צִפּוֹר אוֹ כַּדּוּר אוֹ סַיִף אוֹ עֲטָרָה וְטַבַּעַת חֶזְקָתוֹ שֶׁהוּא לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְאָסוּר בַּהֲנָאָה. וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת לְנוֹי וּמֻתָּר:

Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:6

Figures made by an idolater for beauty's sake are permissive property, but figures made for idolatry are forbidden property. How can it be indentified? All figures found in the rural districts are forbidden property, because they are presumed to have been made for idolatry; and those that are found in urban districts, if they were placed at the gate of a city and there was alongside the figure an emblem of a rod, or bird, or globe, or sword, or wreath and ring the presumption is that it was dedicated to idolatry and is forbidden property, if none of these be there the presumption thereof is that it was for beauty's sake only and is permissive property.

משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ז׳:י״ח

מֶרְחָץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מֻתָּר לִרְחֹץ בָּהּ מִפְּנֵי שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית שָׁם לְנוֹי וְלֹא לְעָבְדָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר אֱלֹהֵיהֶם. בִּזְמַן שֶׁנּוֹהֲגִים בָּהּ מִנְהַג אֱלֹהוּת וְלֹא בִּזְמַן שֶׁמְּבַזִּין אוֹתָן כְּגוֹן זוֹ שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת עַל הַבִּיב וְהַכּל מַשְׁתִּינִין בְּפָנֶיהָ. וְאִם הָיְתָה דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ בְּכָךְ אָסוּר לִכָּנֵס בּוֹ:

Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:18

If there be an idol in a bath-house, it is permitted to bathe therein, because it was placed there for beauty's sake and not for worship, even as it is said: "Their gods" (Deut. 7. 16), when they conduct themselves toward them after the custom of godliness and when they shame it, for instance, this one which stands at the pool and everybody micturating before it. However, if its mode of service was such, it is forbidden to enter therein

Link to Igrot Moshe YD 2:55

שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן סה
שאלה: אדם נכבד שקיבל מהמלכות מדליית זהב בצורת צלב, לאות כבוד, האם מותר לו לענוד אותה, או להשהותה בביתו וליהנות ממנה?
תשובה: בשו"ת תרומת הדשן (סימן קצ"ז) הביא מה שכתב המרדכי (פרק ג' דעבודה זרה) בשם ראבי"ה, שהצלב שתולים הכמרים על בגדיהם אינו אלא לזכרון, ולכן אין לדון אותו כעבודה זרה לאוסרו בהנאה. וכן פסק הרמ"א בהגה /יו"ד/ (סימן קמ"א סעיף א') בזו הלשון: צורה שמשתחוים לה דינה כדין צלם של עבודה זרה ואסורה בהנאה בלי ביטול, אבל צורת שתי וערב שתולין בצואר לזכרון אינה נקראת צלם ומותרת ע"כ. ולפי זה נראה שהמדלייה שניתנת לאות כבוד, אף על פי שעשויה בצורת צלב, אין עליה דין עבודה זרה ומותרת. והן אמת כי השפתי כהן (סימן קמ"א סק"ו) כתב, שדברי הרמ"א שהתיר צורת שתי וערב שנתלית בצואר, זהו דוקא כשידוע בודאי שלא השתחוו לה, אבל כשאין הדבר ידוע, יש לחוש שמא השתחוו לה, וספק דאורייתא לחומרא ע"כ. וכן דעת הגאון רבי שלמה מסקאלא בשו"ת בית שלמה (חלק א' מיורה דעה סימן קצ"ד, דף פ"ג (השני) ע"ב). אולם באמת פשט דברי הראבי"ה, וכן דברי הרמ"א, משמע, שסתם צורת שתי וערב שנתלית בצואר אינה עשויה אלא לזכרון ומותרת, ואין לחוש שמא השתחוו לה. וכן הסביר דברי הרמ"א בשו"ת בתי כהונה (חלק בית דין, סימן י"ג, דף ס' ע"ד), ודחה דברי הש"ך והוכחותיו בדין זה ע"ש. אולם גם לדעת הש"ך יש לומר שבמדליית זהב בצורת צלב, שהדבר גלוי וידוע שנעשית אך ורק לאות כבוד בעלמא, ואין דרך כלל להשתחוות לה, יש להתיר בפשיטות. ודומה למה שכתב הריטב"א בחידושיו לעבודה זרה על המשנה (מ"ב ע"ב): ומעתה צורות שתי וערב שרגילים הגוים לצייר בכלי כסף מותרים, אף על פי שצורת שתי וערב נעבדת להם, מכל מקום הרי אנו יודעים בודאי שאין הגוים עובדים אותה בכלים, ולא עוד אלא שאין הם עובדים אלא לצורת שתי וערב שטימא אותה הגלח שלהם. וזהו טעם ההיתר שאנו משתמשים במטבעות שיש עליהם שתי וערב, לפי שהדבר ברור שאינם נעבדים, ואף על פי שהם כלים מכובדים מותר ע"כ. וכיוצא בזה כתב המאירי (עבודה זרה שם, עמוד קנ"ב) ד"ה הסכימו, שבמקום שידוע שהצורה אינה נעבדת ואין עשייתה אלא לנוי, אפילו על כלים מכובדים מותר ע"ש. ויש לצרף לזה מה שצידד הר"ן (בפרק ג' דעבודה זרה), שאפשר שהיום מסתמא אין עובדים צורות אלו, ורק לזכר בעלמא עושים אותן. וכן כתב רבינו ירוחם (נתיב י"ז חלק י"ד), בשם רבו הרב רבי אברהם בן איסמעיל. (והובאו בש"ך ובבתי כהונה שם דף ס"א רע"ב). וכיוצא בזה כתב בשו"ת זרע אמת חלק ב' (סימן מ"ה), שאף על פי שמנהגם להחמיר כדברי הש"ך, מכל מקום בצלב העשוי מזהב ויהלומים שבודאי נעשה לנוי בעלמא, המנהג פשוט להתיר אף לכתחלה, ויש להם על מה שיסמוכו. ושלא כמו שהחמיר בזה הבתי כהונה (סימן י"ג) ע"כ. ובנידון שלנו נראה שאף הבתי כהונה יודה להקל. וראה עוד בשו"ת בית דוד (חלק יורה דעה סוף סימן מ"ד), ובשו"ת ירך אברהם חלק יורה דעה (סימן ד') ובשו"ת תפארת אדם (חלק יורה דעה סימן ל"ו אות א' ואות ה'), ובשו"ת מהרש"ג חלק ב' (סימן קצ"א), ובשו"ת יהודה יעלה אסאד (חלק יו"ד סימן קע"ז), ובשו"ת קנין תורה חלק א' (סימן נ"ד אות ה').
ולא אכחד כי בשו"ת מאורי אור (חלק קן טהור דף נ"א ע"א) כתב, שיהודים שרוצים לקנות צורת שתי וערב שנתלית בצואר, יש להזהירם לומר לגוי שישבר אותה תחלה כדי לבטלה מתורת עבודה זרה, הואיל וידוע שהנוצרים נוהגים בהם נישוק ופילול בעת אכילתם וקודם שינתם, ובזמן הרמ"א אפשר שלא נהגו כן ע"כ. אולם מדברי האחרונים נראה שלא חששו לזה. ועל כל פנים במדלייה שאין דרכה בכך, יש להתיר גם לדבריו. וכן מצאתי להגאון רבי יוסף שאול נתנזון בשואל ומשיב קמא (חלק ג' סימן ע"א), שנשאל אודות יהודי נכבד שקיבל מהמלך מדלייה בצורת שתי וערב, לאות הוקרה, האם מותר לעונדה, והביא דברי הרמ"א והש"ך הנ"ל, וכתב שבנידון זה שהמלך נותן המדלייה לאות כבוד ולמזכרת אהבה למי שמוצא חן בעיניו, אין לחוש שמא השתחוו לה, ובפרט שענידת המדלייה יש בה צורך שהיא מכבודו של המלך ע"כ. (ואף על פי שסיים בצריך עיון מכל מקום נראה דעתו להתיר). והגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת לב חיים חלק ג' (סימן ק') נשאל גם כן בדין זה, והעלה גם הוא להקל, שאין לחוש שמא השתחוו למדלייה, שהרי כל עשייתה היא כדי לכבד בה למי שמוצא חן בעיני המלכות, ואין בה שום ספק של סרך עבודה זרה. ואם לא ישאנה להתכבד בה, יש בדבר משום איבה. והסתמך בין השאר על דברי הזרע אמת הנ"ל. ושאף הבתי כהונה שהעלה להחמיר בנידונו, יודה בנידון שלנו שיש להקל. וסיים ובכדי שתהיה בידי הלכה ברורה שלחתי לשאול לשלשה מגדולי הרבנים של מדינות אירופא, והשיבו אלי דבר, שהמנהג אצלם לתלות על חלקת צוארם המדלייה, אף על פי שיש בה צורת שתי וערב, כי היא עשויה לנוי ולכבוד המלכות. ובזה נחה דעתי ביותר, שיש לנו לסמוך על הני אשלי רברבי מגדולי דורינו. ומכל מקום נראה שאין נכון לענוד המדלייה תמיד אלא בעת שנכנס לארמון המלך, ובצאתו יסירנה מיד ע"כ. אמנם בשו"ת ערוגת הבושם (חלק יורה דעה סימן ק"ל) נשאל גם כן בזה, ומתחלה כתב שאין בזה כל חשש, על פי דברי הרמ"א בהגה הנ"ל, בצורה שנעשית רק לנוי ולזכרון, וכל שכן המדלייה שנעשית רק לכבד בה אנשים מצויינים רמי מעלה. ושוב נסתפק שמא יש לאסור משום חשדא, כעין מה שכתב הרמ"א בהגה /יו"ד/ (סימן קמ"א סעיף ג'), שהמוצא כלים שיש עליהם צורת חמה ולבנה וכדומה, אף על פי שמותרים בהנאה, שאין דרך הגוים בזמן הזה לעבוד צורות אלו, מכל מקום אין להשהותן. וכן העלה בסוף דבריו להחמיר בשהייתן, אלא אם כן ישחית צורתן ע"כ. אבל אין דבריו מוכרחים להלכה, כי במדלייה אין מקום לחשד שמא נעבדה כלל, וכדברי האחרונים הנ"ל. וכן פסק להקל הרה"ג רבי יצחק רפאל אשכנזי, מרבני איטליה בשו"ת ויען יצחק (עמוד קס"ו), והסתמך גם כן על דברי הזרע אמת הנ"ל. וכן העלה להקל הרה"ג ר' יצחק אונא ז"ל בשו"ת שואלין ודורשין (חלק יורה דעה סימן ל"ד). וידוע ומפורסם מעשה רב בזה, שהגאון הראשון לציון רבי יעקב מאיר זצ"ל, קיבל מדליית זהב בצורת צלב, והיה עונדה על חזהו לכבוד ולתפארת בעת שהיה מבקר אצל הנציב העליון ואף הצטלם עם המדלייה הזאת. ואין ספק שהסתמך על דברי הפוסקים הנ"ל. וכן עיקר להלכה ולמעשה.

יורה דעה קמ״א:ג׳

המוצא כלים ועליהם צורות חמה או לבנה: הגה דהיינו צורות הנעשים לשם חמה ולבנה כמו שעושים בעלי הטלסמאות צורות לכוכבים כגון צורות המתייחסות לשמש מציירים מלך מעוטר יושב על עגלה וכן כיוצא בזה בלבנה יש להם צורה מיוחדת (רמב"ם בפירוש המשנה וברטנורה שם) או דרקון והוא דומה לנחש ויש כמין סנפירין בין פרק חוליות שבצואר אם הכלים מכובדים אסורים שודאי נעשו לשם אלילים ואם הם מבוזים מותרים שלא נעשו אלא לנוי ואלו הם מכובדים שעל השיראים ונזמים וטבעת ומבוזים (מטבעות) (הג"א ומרדכי ואגודה ורא"ש וסמ"ג לאוין צ"ב ובה"ג וכן מצאתי בתוספתא ר"פ ז') יורות קומקמוסים חמי חמין וכוסות ששותים בהם בין אם הם למטה מהמים או למעלה מהמים וכל זה בסתם שאין אנו יודעי' שנעבדו כלי' הללו אבל בידוע שלא נעבדו כלים הללו שעל המכובדי' נמי מותרי' (דעת הר"ן) ויש מי שאומר שכל צורה שהיא נעבדת בודאי אפילו על המבוזים אסורים אף ע"פ שאין אנו יודעים שכלים הללו נעבדו ולפי זה בזמן הזה שמחקקים חקק בכלים ומציירים בהם אלילים המוציא כלים שיש בהם אלילים אסורים: הגה והמנהג כסברא הראשונה ובזמן הזה שאין העובדי כוכבים עובדין לצורות הללו מותרים בהנאה אם מוצאן אבל אין להשהותן (תא"ו נט"ז) ויש מחמירים בכל הצורות הנזכרות אפילו בזמן הזה אע"ג דידעינן דלא פלחי להו. (כן משמע בטור ובתוס' פרק כל הצלמים) . וצורת דרקון מותר לעשותה אלא שאסור להשהותה אצלו משום חשד (ב"י מהרא"ש והטור):

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 141:3

...