רבותי ההיסטוריה חוזרת- קרב מי מרום וקרבות נבי ישע.

Byיאיר טיקטין

צילום: ד"ר אבישי טייכר . מתוך ויקפדיה. רישוי לפי CC BY-SA 3.0

נקודת מוצא:
מצודת כ”ח.

נקודת סיום:
הגשר של כביש 899 מעל נחל דישון.

אורך המסלול:
כ-20 ק”מ.

שביל ישראל קטע 3: תקציר המסלול

מהכניסה למצודת כוח חוצים את הכביש בזהירות ולאחר הליכה קצרה מגיעים לקבר נבי יושע, מבנה בעל כמה כיפות שמיוחס ליהושע בן נון ולשרידי עתיקות של קדש המקראית ושרידים רומאים

השביל ממשיך בתוואי מתון בין עצי יער נטוע וחורש טבעי, ולפעמים נגלה אלינו מראה עמק החולה הנפלא. לאחר כשעה של הליכה נעבור משביל לדרך המתאימה לרכבים – נלך עליה קטע קצר עד שנגיע למרגלות קרן נפתלי – הר שצורתו כיפה ופסגתו מכוסה בעצי אורן. העליה לפיסגה קצרה. כשנגיע אליה, נראה כי השביל עובר דרך אתר ארכיאולוגי – מוצב צבאי קדום שלידו מתחם אנטנות. מכאן מתחילה הירידה. לפני שנתחיל אותה, מומלץ לפנות לצידה המזרחי של הפיסגה אל מצפור עם תצפית יפה לעמק החולה

עם סיום הירידה נעבור דרך אזור חקלאי ונעבור דרך שטחי מרעה, כרמי ענבים, ומטעים. לאחר שנגיע למעבר להולכי רגל דרך גדר בקר ונעבור שלט כניסה לשמורת טבע בצבע ירוק נתחיל את הירידה לערוץ נחל דישון ומעבר לנוף טבעי.

הירידה קצרה אך מעט תלולה. במעלה הנחל נלך על דרך ג’יפים נוחה, לצד חורש טבעי יפה המייצר צל לאורך השביל, עד שנגיע לנקודת הסיום של קטע מס’ 3 בגשר של כביש 886.

מפת סימון שבילים מתוך אתר החברה להגנת הטבע

תצפית קרן נפתלי- קרב מי מרום . האם ההיסטוריה חוזרת?

נוף עמק החולה מקרן נפתלי. צילום: ארכיון צילומי קק"ל

תצפית קרן נפתלי היא אחת מהתצפיות המרהיבות בישראל. מבט נהדר אל עמק החולה, הגולן והחרמון. גישה בדרך עפר כמעט עד למצפה, הסמוך לאנטנת תקשורת גדולה. בפסגת ההר, ליד התצפית, התגלו שרידים מצומצמים מתקופת בית ראשון , שרידי מצודה מהתקופה ההלניסטית (שרידי מקדש שהוקדש לאלה אתנה הכולל חומה ופסיפס), שרידי מבצר מהתקופה החשמונאית (כולל מציאת אבנים גדולות במשקל של יותר מ-100 ק"ג, אשר ייתכן ודורדרו במורד ההר לעבר חיילי אויב) ועמדות של הפלמ"ח, ההגנה וצה"ל מתקופת מלחמת העצמאות ועד ימינו. במקום מוצב משולש מתכת גדול של נקודת נון-טריג . בשמורה ניתן לראות עצי אלה אטלנטית עתיקים שכנראה היו מקודשים ליושבי האזור (השם "אלה" רומז לפולחן קדום של עצים בראשי ההרים כפי שכתוב בספר ביחזקאל: "אל כָּל-גִּבְעָה רָמָה בְּכֹל רָאשֵׁי הֶהָרִים, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן וְתַחַת כָּל-אֵלָה עֲבֻתָּה")

הלימוד מהתצפית יעסוק בקרבות שהתקיימו בעמק.

תבליט האריה מתל חצור. האם זה חלק מארמונו של יבין מלך חצור?
צילום: מוזאון ישראל

בעמק שמתחתינו התרחש קרב מי-מרום של יהושע בן נון.

הגיאוגרף חוקר הטבע יהודה זיו אמר " ביהודה ובשומרון מטיילים ברגליים יחפות — כי כל העת דורכים שם על פסוקים" אך האמת היא שבכל מקום שבו דורכים בארץ ישראל ישנם שברי פסוקים וסיפורי תנ"ך. וכך כתה המשורר יצחק שלו שראה "פסוקים חקוקים בהרים"

אני קורא בהרים/ יצחק שלו

אשר לא קראתי בסידורים ובמחזורים

אני קורא בהרים.

בהרים אומר אני

את כל התחינות והמזמורים

מן הגיא העמוק למדתי

את הזעקה כמו מכלא.

והרבה תפילות זכות

למדתי מן התכלת.

בראשי ההרים ראיתי חרותים

כל הפיוטים.

וכל הפסוקים חקוקים

במדרונות החשופים והמוכים

וכל דברי הזעם

בצוקים.

המלחמה נגד מלכי הצפון (שבראשם עמדה ממלכת חצור) הייתה במקום שנקרא "מי מרום" לפי אחת הדעות הכוונה בשם "מי מרום" היא לאגם החולה (מים שנמצאים במרום) ואולי השם "מי מרום" רומז גם להר מירון (מרום=מירון) . הכנענים שלהם היה מרכבות וסוסים העדיפו שהקרב יתנהל בעמק (ולא בהרים שלא מתאימים ללחימת עם מרכבות ברזל) ואילו לוחמי יהושע ניסו להעביר את הקרב מהעמק אל רכס ההרים שעליו אתם נמצאים כרגע.

קראו את הפסוקים מספר יהושע ונסו לדמין את הקרב שהתקיים בעמק שלפניכם

המפה מתוך אתר דעת http://www.daat.ac.il/daat/history/mapa6.jpg המפה נמצאת גם באתר של מט"ח

יהושע י״א

(א) וַיְהִ֕י כִּשְׁמֹ֖עַ יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ־חָצ֑וֹר... וְֽאֶל־הַמְּלָכִ֞ים אֲשֶׁ֣ר מִצְּפ֗וֹן בָּהָ֧ר וּבָעֲרָבָ֛ה נֶ֥גֶב כִּֽנֲר֖וֹת וּבַשְּׁפֵלָ֑ה וּבְנָפ֥וֹת דּ֖וֹר מִיָּֽם׃ (ג) הַֽכְּנַעֲנִי֙ מִמִּזְרָ֣ח וּמִיָּ֔ם וְהָאֱמֹרִ֧י וְהַחִתִּ֛י וְהַפְּרִזִּ֥י וְהַיְבוּסִ֖י בָּהָ֑ר וְהַֽחִוִּי֙ תַּ֣חַת חֶרְמ֔וֹן בְּאֶ֖רֶץ הַמִּצְפָּֽה׃ (ד) וַיֵּצְא֣וּ הֵ֗ם וְכָל־מַֽחֲנֵיהֶם֙ עִמָּ֔ם עַם־רָ֕ב כַּח֛וֹל אֲשֶׁ֥ר עַל־שְׂפַת־הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב וְס֥וּס וָרֶ֖כֶב רַב־מְאֹֽד׃ (ה) וַיִּוָּ֣עֲד֔וּ כֹּ֖ל הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיָּבֹ֜אוּ וַיַּחֲנ֤וּ יַחְדָּו֙ אֶל־מֵ֣י מֵר֔וֹם לְהִלָּחֵ֖ם עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃
... (ז) וַיָּבֹ֣א יְהוֹשֻׁ֡עַ וְכָל־עַם֩ הַמִּלְחָמָ֨ה עִמּ֧וֹ עֲלֵיהֶ֛ם עַל־מֵ֥י מֵר֖וֹם פִּתְאֹ֑ם וַֽיִּפְּל֖וּ בָּהֶֽם׃ (ח) וַיִּתְּנֵ֨ם יְהוָ֥ה בְּיַֽד־יִשְׂרָאֵל֮ וַיַּכּוּם֒ וַֽיִּרְדְּפ֞וּם עַד־צִיד֣וֹן רַבָּ֗ה וְעַד֙ מִשְׂרְפ֣וֹת מַ֔יִם וְעַד־בִּקְעַ֥ת מִצְפֶּ֖ה מִזְרָ֑חָה וַיַּכֻּ֕ם עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־לָהֶ֖ם שָׂרִֽיד׃... (י) וַיָּ֨שָׁב יְהוֹשֻׁ֜עַ בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ וַיִּלְכֹּ֣ד אֶת־חָצ֔וֹר וְאֶת־מַלְכָּ֖הּ הִכָּ֣ה בֶחָ֑רֶב כִּֽי־חָצ֣וֹר לְפָנִ֔ים הִ֕יא רֹ֖אשׁ כָּל־הַמַּמְלָכ֥וֹת הָאֵֽלֶּה׃ .... וַיִּקַּ֨ח יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶת־כָּל־הָאָ֗רֶץ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֣ר ה' אֶל־מֹשֶׁה֒ וַיִּתְּנָהּ֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ לְנַחֲלָ֧ה לְיִשְׂרָאֵ֛ל כְּמַחְלְקֹתָ֖ם לְשִׁבְטֵיהֶ֑ם וְהָאָ֥רֶץ שָׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה׃

Joshua 11

(1) When the news reached King Jabin of Hazor, he sent messages to King Jobab of Madon, to the king of Shimron, to the king of Achshaph, (2) and to the other kings in the north—in the hill country, in the Arabah south of Chinnereth, in the lowlands, and in the district of Dor on the west; (3) to the Canaanites in the east and in the west; to the Amorites, Hittites, Perizzites, and Jebusites in the hill country; and to the Hivites at the foot of Hermon, in the land of Mizpah. (4) They took the field with all their armies—an enormous host, as numerous as the sands on the seashore—and a vast multitude of horses and chariots. (5) All these kings joined forces; they came and encamped together at the Waters of Merom to give battle to Israel. (6) But the LORD said to Joshua, “Do not be afraid of them; tomorrow at this time I will have them all lying slain before Israel. You shall hamstring their horses and burn their chariots.” (7) So Joshua, with all his fighting men, came upon them suddenly at the Waters of Merom, and pounced upon them. (8) The LORD delivered them into the hands of Israel, and they defeated them and pursued them all the way to Great Sidon and Misrephothmaim, and all the way to the Valley of Mizpeh on the east; they crushed them, letting none escape. (9) And Joshua dealt with them as the LORD had ordered him; he hamstrung their horses and burned their chariots. (10) Joshua then turned back and captured Hazor and put her king to the sword.—Hazor was formerly the head of all those kingdoms.— (11) They proscribed and put to the sword every person in it. Not a soul survived, and Hazor itself was burned down. (12) Joshua captured all those royal cities and their kings. He put them to the sword; he proscribed them in accordance with the charge of Moses, the servant of the LORD. (13) However, all those towns that are still standing on their mounds were not burned down by Israel; it was Hazor alone that Joshua burned down. (14) The Israelites kept all the spoil and cattle of the rest of those cities as booty. But they cut down their populations with the sword until they exterminated them; they did not spare a soul. (15) Just as the LORD had commanded His servant Moses, so Moses had charged Joshua, and so Joshua did; he left nothing undone of all that the LORD had commanded Moses. (16) Joshua conquered the whole of this region: the hill country [of Judah], the Negeb, the whole land of Goshen, the Shephelah, the Arabah, and the hill country and coastal plain of Israel— (17) [everything] from Mount Halak, which ascends to Seir, all the way to Baal-gad in the Valley of the Lebanon at the foot of Mount Hermon; and he captured all the kings there and executed them. (18) Joshua waged war with all those kings over a long period. (19) Apart from the Hivites who dwelt in Gibeon, not a single city made terms with the Israelites; all were taken in battle. (20) For it was the LORD’s doing to stiffen their hearts to give battle to Israel, in order that they might be proscribed without quarter and wiped out, as the LORD had commanded Moses. (21) At that time, Joshua went and wiped out the Anakites from the hill country, from Hebron, Debir, and Anab, from the entire hill country of Judah, and from the entire hill country of Israel; Joshua proscribed them and their towns. (22) No Anakites remained in the land of the Israelites; but some remained in Gaza, Gath, and Ashdod. (23) Thus Joshua conquered the whole country, just as the LORD had promised Moses; and Joshua assigned it to Israel to share according to their tribal divisions. And the land had rest from war.

להעשרה אתם מוזמנים להאזין לשיר "יהושע" שיר שמסכם את קרבות יהושע

מתוך האלבום: אריק לביא. מילים: אורי סלע לחן: יוחנן זרא

יגאל ידין, הרמטכל השני של צה"ל ופרופסור לארכיאולוגיה ניתח בספר " תורת המלחמה בארצות המקרא: לאור הממצאים הארכיאולוגיים" את קרבות התנ"ך לאור תורת הלחימה של צה"ל ולאור הגאוגרפיה של ארץ ישראל /ידין מנתח מספר תחבולות שבהם השתמשו לוחמי יהושע:

א. גורם ההפתעה: צבא יהושע הפתיע את הצבא הכנעני. ידין מציע שהצבא הישראלי עשה הליכה לילית (דבר שלא היה מקובל בימי קדם) והתקיף את הצבא הכנעני מכיון הרי הגלעד (מכיוון מזרח), כך שהשמש סינוורה את הכניענים בזמן ההתקפה

ב. העברת הקרב להרים: בעמק יש עדיפות חימושית לצבא הכנעני. יהושע העביר את הקרב להרים שם הכנענים מאבדים את יתרון רכב הברזל

ג. רציפות והמשכיות: ניהול הקרב בשטח על ידי מרדף שלא מאפשר לכנענים להתבצר חזרה בתוך עריהם (ולכן אין צורך במצור ארוך)

אפרים משה ליליין, "יהושע בן נון", 1908. מתוך ויקישיתוף.
שימו לב למבע של יהושע באיור

3,000 שנה לאחר מכן התנהלו במקום קרבות מלחמת העצמאות .

באפריל 1948 החל מבצע יפתח בפיקודו של יגאל אלון (המבצע נקרא על שם כינויו המחתרתי של יגאל אלון "יפתח" ראשי תיבות של יגאל פייקוביץ' תל חי) . במהלך המבצע נכבשה מצודת נבי ישע (עליה ניתן ללמוד בדף מקורות מס' 6)

צמוד למצודת נבי ישע נמצא קבר שמיוחס ליהושע בן נון. על פי הפסוקים יהושע נקבר בנחלתו בהר אפרים ויכול להיות שמבנה הקבר על שמו מתיחס למסורת שזה היה מיקומו של קרב מי מרום. אם אכן מבנה הקבר מתייחס לקרב אז יתכן שכמו שבמלחמת העצמאות קרבות הגליל התנקזו למצודת נבי ישע (מצודת כח) כך גם סיום הקרב של יהושע במי מרום היה במקום זה.

יגאל אלון עם סמל הפלמח על דש בגדו
מתוך: פיקיוויקי - מאגר תמונות שיתופי לשימוש חופשי

מפת מבצע יפתח באדיבות מוזאון ההגנה

שאלות למחשבה ולדיון:

השוו בין המפה של קרב מי מרום של יהושע בן נון לבין מפת מבצע יפתח של יגאל אלון. האם המפות דומות?

למה לדעתכם הקרבות הגדולים קורים באותם המקומות? (דוגמא נוספת: באזור לטרון- אמעוס-בית חורון התקיים גם קרב בית חורון של יהושע , גם קרב אמאוס של החשמונאים וגם הקרבות על מובלעת לטרון במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים. או דוגמא נוספת היא עשרות הקרבות והמלחמות שהיו בצומת מגידו)

לסיום הלימוד אתם מוזמנים להאזין לשיר "רבותי ההיסטוריה חוזרת" של חיים חפר

הזמנה למסע :

הרבה מהקרבות שהיו בארץ ישראל "חוזרים על עצמם" ונראה כאילו "ההיסטוריה חוזרת ". במהלך שלושת אלפי השנים האחרונות הטכנולוגיה השתנתה ומבנה הצבא השתנה ,אבל הטופוגרפיה של ארץ ישראל נשארה אותה הדבר ועל כן הקרבות קורים באותם המקומות.

זה הזמן להתרווח מול הנוף עוצר הנשימה ולחשוב על המשמעות הפנימית של חזרת ההיסטוריה.

האם גם אתם צועדים בשבילים שסללו לכם הוריכם וההיסטוריה המשפחתית?

מתי אתם מעוניינים שההיסטוריה תחזור על עצמה ומתי אתם מעוניינים להתחיל הכול מחדש? האם יש לכם מלחמות שאתם חוזרים עליהם עוד פעם ועוד פעם באותם "המקומות"?

מה לדעתכם הדרך לנצח באותן המלחמות?

זה הזמן לקחת נשימה אחרונה מהנוף המשגע לפני המשך ההליכה

הרחבה:

בדף הלימוד עסקנו בקרב מי מרום ובקרבות נבי-יושע. אחד הזיהויים של מי מרום הוא עם אגם החולה (אגם של מים עליונים, השם מי מרום מזכיר גם את מורדות הרי-מירון)

לא הרבה יודעים אבל המושבה "יסוד המעלה" ששוכנת על שפת אגם החולה הוקמה לראשונה ע"י אנשי הישוב הישן בצפת , תחת השם "מי-מרום"

הרב שמואל עבו , נולד באליג'ריה, היה בעל המונופול לסחר בצבע האידניגו בין הודו לאירופה ומונה לקונסול צרפת בגליל, שמואל אבו היה ממקימי המושבה "גיא אוני" (ראש פינה) ומי שבנה ושיפץ את המבנה על קבר רשב"י. בשנת 1872 , רכש בנו, יעקב חי עבו אדמה על גדות אגם החולה והקים עליה, יחד עם האחים שלמה ושאול מזרחי, את המושבה מי מרום. בכך הניחה משפחת עבו את המסד להתיישבות היהודית המתחדשת בגליל ובעמק החולה. ההיסטריון ד"ר יוסף שרביט כתב " על אף שמשפחת עבו היא בשר מבשרו של הישוב הישן, הרי שקורותיה מבססות את הטענה שהיישוב הישן הספרדי מבשר את ניצני היישוב החדש ומהווה את שורשיו".

ב-1883 הגיעו עולים דתיים ממזריטש ומבריסק להתישב בגליל, בראשותו של הרב החסידי פישל סלומון, ובחרו להתישב במי-מרום. בעת חתימת העסקה בין משפחת עבו לעולי מזריטש, בעוד הקונים החדשים סובבים בנחלה, נתגלתה לפתע - תוך כדי חפירה במקום - אבן ועליה כתובת בארמית: "זכיר לטב מאן דמיתבתי" שפירושה :' יזכר לטוב כל המתיישב כאן', אבן זו, שבסופו של דבר התגלגלה למוזיאון בפריז, שכנעה, יותר מכל, את נציגי עולי מזריטש לרכוש את הנחלה. העולים מפולין שינו את שם המושבה "ליסוד המעלה" גם לאחר הרחבת המקום, המשיך הרב יעקב עבו , בנו של שמואל, לסייע למושבה ככל יכולתו. יתר על כן, כדי להביע את תמיכתו הבלתי מסויגת ואמונתו בעתיד המושבה, הוא קשר עצמו בקשרי משפחה עם אחד מחלוצי המתיישבים, בהשיאו את בתו היחידה, מסעודה, לישראל מרדכי לובובסקי. יסוד המעלה הייתה מורכבת ממשפחות ספרדיות מצפת לצד משפחות דתיות ממזריץ שבפולין ובשנותיה הראשונות שמרה על אופי דתי הן בשבתות והן בשנות השמיטה.

לצד המושבה, התיישבה משפחת דוברובין , משפחה של מתגירים סובוטניקים מרוסיה. אבי המשפחה , אנדריי (יואב לאחר הגיור) נפטר בגיל המופלג של 104, הוא קבר בחייו את שני בניו ועוד שנים מנכדיו שנפטרו כתוצאה ממחלת המלריה. כאשר באו איכרי הגליל לנחם את יואב הזקן על מות בניו, קם ונשא דבר עידוד ונוחם לחיזוק הרוח, הוא פתח ואמר לאיכרים, ובעיקר לבניו:

"אל תבכו למתים. ..והנה בכל העיתות אשר עברו עלינו ובכל הפורענויות לא שמעתי מפיכם אף פעם מחשבה לעזוב את הארץ."

בעקבות המלריה התגוררה בישוב שרה בן-עמי סולודר , הרופאה הראשונה בארץ ישראל. שרה היתה עוברת בין המושבות רכובה על סוסה ומטפלת בחולי מלריה יהודים וערבים כאחד.

בשנת 1884 נוסד מנהג הנטיעות בט"ו בשבט על ידי מתישבי יסוד המעלה (שש שנים לפני שהחל המנהג בזכרון יעקב ומשם התפשט לשאר חלקי הארץ)

הזמנה למסע:

לעיתים נדמה שהמציאות ההסטורית יותר חזקה מכל סרט מדומין. משפחת אבו מאלג'יר יחד עם אנשי ועד הספרדים בצפת, עולים חסידים ממזריץ שבפולין, גרי צדק סובוטניקים מרוסיה ,רופאה חלוצה מראשונות הרופאות בארץ ובעולם ומושבה אחת על שפת אגם החולה שהחלה את דרכה בשם "מי מרום" והפכה לימים ל"יסוד המעלה".

הרב הקונסול יעקב חי עבו ורעייתו אסתר מלכה, עם שומר הראש הטורקי.

הרב פישל סלומון. ממקימי יסוד המעלה

שרה בן-עמי סולודר, הרופאה הראשונה בגליל

תמונות של ימי ראשית הישוב יסוד המעלה. מארכיון יד בן צבי ומאתר ביתמונה- תולדות עם ישראל בתמונות