א"ר יוחנן משום רבי בנאה מאי דכתיב (ישעיהו לב, כ) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם שנאמר אשריכם זורעי על כל מים ואין זריעה אלא צדקה שנאמר (הושע י, יב) זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד ואין מים אלא תורה שנאמר (ישעיהו נה, א) הוי כל צמא לכו למים משלחי רגל השור והחמור תנא דבי אליהו לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי:
אשריכם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמ"ח כו' ואין זריעה אלא צדקה. יש לדקדק אהא דקאמר בגמ"ח במקום צדקה דהא זריעה לא משמע אלא צדקה ונראה לפרש כלפי שאמרו בפרק לולב וערבה גדולה גמ"ח יותר מן הצדקה כו' אדם זורע ספק אוכל קוצר ודאי אוכל ועוד אמרו אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד דהיינו שהנתינה היא צדקה והטורח הוא החסד כגון מוליכה לביתו כו' כפרש"י שם והשתא קאמר הכא אשריכם זורעי על כל מים דודאי יצמח ובא לידי קצירה דהיינו הצדקה הבאה לידי חסד והכי משמע קרא דזורע ונותן צדקה על כל מים דהיינו ע"פ התורה הוא עושה אותה שתבא לידי חסד וקצירה ויהיה משלחי רגל כמשמעו דהיינו שטורח בהולכה דהיינו גמ"ח ולפי שהיצר הרע מרחיק דבר זה ליתן ממונו צדקה לעני ולטרוח עוד עמו להביאו לביתו ובשאר טרחות כפרש"י ע"כ אמר כי העושה הצדקה באופן זה הנה יצרו מסור בידו כו' ועיין קרוב לדרש זה בסוף פ"ק דב"ק ובחידושינו שם:
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה יוֹתֵר מִכׇּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַה׳ מִזָּבַח וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה שֶׁנֶּאֱמַר זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה וְקִצְרוּ לְפִי חֶסֶד אִם אָדָם זוֹרֵעַ סָפֵק אוֹכֵל סָפֵק אֵינוֹ אוֹכֵל אָדָם קוֹצֵר וַדַּאי אוֹכֵל וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵין צְדָקָה מִשְׁתַּלֶּמֶת אֶלָּא לְפִי חֶסֶד שֶׁבָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה וְקִצְרוּ לְפִי חֶסֶד תָּנוּ רַבָּנַן בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה צְדָקָה בְּמָמוֹנוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ צְדָקָה לָעֲנִיִּים גְּמִילוּת חֲסָדִים בֵּין לָעֲנִיִּים בֵּין לָעֲשִׁירִים צְדָקָה לַחַיִּים גְּמִילוּת חֲסָדִים בֵּין לַחַיִּים בֵּין לַמֵּתִים:
הדרן עלך ארבע אבות
מתני׳ כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים משלם חצי נזק דרסה על הכלי ושברתו ונפל על כלי ושברו על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון משלם חצי נזק התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר היה דליל קשור ברגליו או שהיה מהדס ומשבר את הכלים משלם חצי נזק
וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד נשאלה שאילה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול נענה ר"ע ואמר תלמוד גדול נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה תניא רבי יוסי אומר גדול תלמוד שקדם לחלה ארבעים שנה לתרומות ולמעשרות חמשים וארבע לשמיטים ששים ואחת ליובלות מאה ושלש מאה ושלש מאה וארבע הויין קסבר יובל מתחילתו הוא משמט וכשם שהלימוד קודם למעשה כך דינו קודם למעשה כדרב המנונא דאמר רב המנונא אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה שנאמר (משלי יז, יד) פוטר מים ראשית מדון וכשם שדינו קודם למעשה כך שכרו קודם למעשה שנאמר (תהלים קה, מד) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו:
זוכה לכילה כיוסף דכתיב כו'. יש לדקדק מה ענין כילה לנחלה ולמה קראו אותה נחלת יוסף ונראה לפרש שהבנים חשובים נקראו נחלת שנאמר הנה נחלת יקוק בנים והבנים נקראו ע"ש המטה כמ"ש מטתו של יעקב שלמה ודרש פורת מלשון הושיבה באפריון בפ"ק דסוטה שהוא מטה לכילת חתנים ואפשר שהוא מלשון פוריא כמ"ש שנקראת המטה כך ע"ש פריה ורביה ואמר שזכה לכילה ומצינו בבניו שהיו מרובין באוכלסין בזכות גמ"ח וצדקה שעשה עם אחיו במצרים וזן ופרנס אותן עד שפרו ורבו במאד ובזכות התורה זוכה לנחלת יששכר שהיה עתיר בנכסין שיכול ללמוד תורה כדפרש"י בחומש וירא מנוחה כי טוב גו' ע"ש וא"ד אויביו נופלין לפניו כו' עמים ינגח יחדו אפסי ארץ ר"ל יפילם בנגיחה אחת כנגיחת שור התם כמפורש בספר יהושע ויתקבצו יחדיו להלחם עם יהושע גו' ואת ארצם לכד יהושע פעם אחת כי יקוק וגו' וזה זכה יוסף וגבר באחיו שע"י זרעו יהושע נפלו האויבים בכבוש הארץ בזכות שעשה גמ"ח וצדקה עם אחיו ובזכות התורה זכה לבינה שהיא מעלה עליונה לאגמורי שמביא הרבים לידי מעשה כדאמרינן לעיל וזה שאמר שנא' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לקבוע עתים לתורה ובזה הביאו את הרבים לידי מעשה כדכתיב לדעת מה יעשה בישראל:
תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אֵין מוֹכְרִין סֵפֶר תּוֹרָה אֶלָּא לִלְמוֹד תּוֹרָה וְלִישָּׂא אִשָּׁה שְׁמַע מִינַּהּ תּוֹרָה בְּתוֹרָה שַׁפִּיר דָּמֵי דִּלְמָא שָׁאנֵי תַּלְמוּד שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה אִשָּׁה נָמֵי לָא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֲבָל תּוֹרָה בְּתוֹרָה לָא:
תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה. תימה דאמר בספ"ק דב"ק (דף יז.) ר' יוחנן משי ידיה ומנח תפילין והדר אמר לן קיים אמרינן לימד לא אמרי' ופריך והא אמר מר גדול תלמוד תורה שהתלמוד מביא לידי מעשה פירש בקונטרס מי נתלה במי קטן נתלה בגדול וא"כ כיון דאמר קיים כל שכן לימד שאינו חשוב כל כך אלמא מוכח התם מהכא דמעשה גדול וי"ל דהתם הכי פי' והדר אמר לן קיים אמרינן לימד לא אמרינן ופריך התם והאמר מר גדול תלמוד שמביא לידי מעשה א"כ היאך קיים אם לא לימד וכיון שאנו אומרים לו קיים הרי אומרים לו לימד ואת אמרת קיים אמרינן לימד לא אמרי' ומשני הא למיגמר הא לאגמורי כלומר למגמר לדידיה ודאי מעשה עדיף אבל לאגמורי אחרינא ודאי עדיף טפי ממעשה והלכך לימד לאחריני לא אמרי' וי"מ דאדם שלא למד עדיין ובא לימלך אם ילמוד תחילה או יעסוק במעשה אומרים לו למוד תחלה לפי שאין עם הארץ חסיד אבל אדם שלמד כבר המעשה טוב יותר מלימוד:
והאמר מר גדול למוד תורה שמביא לידי מעשה - פי' בקונטרס אלמא מעשה עדיף וקשה לר"ת דאדרבה מהכא דייק ספ"ק דקדושין (דף מ: ושם) למוד גדול ממעשה גבי זקנים שהיו מסובין בעליית בית נתזה בלוד ונשאלה שאילה זו בפניהם למוד גדול או מעשה גדול ונמנו כולם ואמרו למוד גדול שמביא לידי מעשה ואומר ר"ת דה"פ והאמר מר שלמוד מביא לידי מעשה וכיון שאנו אומרים קיים הרי אנו אומרים שלמד דאי לא שלמד היאך קיים שהלמוד מביא לידי מעשה ולא מסיק אדעתיה השתא לחלק בין למד ללימד ומשני הא לאגמורי [דלימוד] ודאי לא אמרינן דהא ודאי עדיף שמביא את הרבים לידי מעשה כשמלמדם ובשאלתות דרב אחאי גאון ל"ג קיים אמרינן לימד לא אמרינן אלא גרס ומנח תפילין והדר אמר לן ותו לא ופריך גמרא והיאך הוה מנח תפילין תחלה קודם שהיה אומר להם השמעתתא והלא למוד גדול ממעשה ומשני הא למגמר הא לאגמורי דליגמר נפשיה למוד גדול שמביא לידי מעשה אבל לאגמורי לאחרים לא עדיף ולפיכך היה מניח תפילין תחלה:
The Gemara challenges this by asking: But the master taught that learning Torah is great because it leads one to performing the mitzvos of the Torah? What exact point is the Gemara trying to make by citing the teaching that Torah study is great because it leads to performance of the mitzvos?
Tosafot cites Rashi’s explanation, argues with it and eventually introduces his own explanation.
Rashi explains: We see that performance of the mitzvos is greater, because we are saying that the greatness of studying the Torah is that it leads one to fulfilling the Torah, obviously fulfilling must be the greater of the two. This is a contradiction to R’ Yochanan who said that we may say about a righteous person that he fulfilled the Torah but not that he taught the Torah. R’ Yochanan is saying that announcing that one taught is the greater honor, while we have learned that fulfilling the Torah is the greater of the two.
Rabbeinu Tam finds this difficult: to the contrary, from this statement, the Gemara deduces in the end of the first Perek of Kidushin (40b) that learning Torah is greater than the performance of Mitzvos.
In regard to the elders who were reclined in the attic of the house of Nitzoh in Lod, and the this question was raised before them: Is studying Torah greater or performance of Mitzvos greater?
They were all counted and said: studying is greater because it leads one to performance. It seems that the Gemara there is clearly saying that studying Torah is greater. If so, what is the Gemara’s question here to R’ Yochanan who is also saying that announcing that one studied the entire Torah is the greater honor.
Rabbeinu Tam adopts a new approach to our Gemara. The Gemara at this point is not addressing the issue of whether studying is greater than performance, it is addressing the essence of R’ Yochanan’s statement that we may say that a righteous person fulfilled all of the Torah, but not that he studied all of the Torah.
And Rabbeinu Tam says: that this is the explanation of our Gemara: but the Master said that it is studying that leads one to fulfilling, and when we say that he fulfilled the Torah, we are in effect saying that he learned all of the Torah, for if he did not learn, how could he fulfill the Torah, for it is the learning of Torah that leads one to fulfilling the Torah? Without learning how to perform the Mitzvos one cannot fulfill them.
It did not enter upon the mind of the Gemara at this time to differentiate between studying Torah and teaching Torah.
And the Gemara answers: that this statement of R’ Yochanan is speaking about teaching others, this we can certainly not say about any deceased righteous person, because that is certainly the strongest praise that one can possibly say about a person because he leads the multitudes to fulfilling the Torah when he teaches them. This level of praise is reserved for Hizkiyah and may not be said about other righteous people. The Gemara was correct in its understanding that saying that one fulfilled all of the Torah is equivalent to saying that he learned all of the Torah, for if he did not learn how could he fulfill? R’ Yochanan did not say that we cannot announce that a person learned all of the Torah. What he said is that we may not announce that he taught others all of the Torah. This praise is reserved only for those of Hizkiyah’s caliber.
According to Rabbeinu Tam and Rashi the greatest praise that could possibly be said about a person is that he taught others all of the Torah. This is reserved for Hizkiyah and others of his caliber. We may say that a person studied and fulfilled all of the Torah. Tosafot will now present the opinion of Sh’iltos of Rav Achai who has a radically different approach to our Gemara. His approach is based on a variant text.
According to the text of our Gemara, Rabbah bar Bar Chonoh asked R’ Yochanan about the issue that was discussed in our Gemara; is it so that we may not say that a righteous person fulfilled all of the Torah? R’ Yochanan’s response was directly about this issue and he answered that we may announce that a person fulfilled all of the Torah, but we may not announce that he taught all of the Torah.
According to the text of Shiltos Rabbah bar Bar Chonoh asked nothing about this issue, nor did R’ Yochanan say anything about it. The Gemara is analyzing R’ Yochanan’s behavior when faced with this dilemma. He was asked about a passage of Gemara while he needed to put on his t’filin. How did R’ Yochanan act?
In the Sh’iltos of Rav Achai Gaon, we do not have the text that R’ Yochanan responded we may say that he performed the Mitzvos but not that he taught. This issue was not raised at all. When Rabbah bar Bar Chonoh says that he was asking R’ Yochanan about a teaching, he was not referring to this issue at all. He was speaking about learning in general. He is saying that when I asked R’ Yochanan a question about what I was studying, this is how he behaved.
Rather, the text is: and he, R’ Yochanan, put on his T’filin and then told us the answer to our question and nothing more is in the text of the Gemara. There is no reference to the issue of what may be announced at a righteous person’s funeral.
And the Gemara asks: How did he put on t’filin first before he told them the teaching that they had asked him about? But study is greater than fulfilling and he should have taught them the Gemara that they needed to know, which is Torah study, before he put on his t’filin, which is performance of mitzvos, because studying takes precedence?
And the Gemara answers: This is speaking about learning and that is speaking about teaching. For learning oneself, study is greater because it leads one to fulfilling, but teaching others is not as vital and it is for this reason that he put on t’filin first before teaching Rabbah bar Bar Chonoh what he needed to know.
There is a radical difference between Rashi and Rabbeinu Tam who both hold that the greatest honor that can be accorded to a person is to announce that he taught Torah to others and Sh’iltos who holds that teaching others is not as important as learning oneself.
We will return to you Arbo’oh Ovos!