שביל הפסגה בהר מירון. צילום: יאיר טיקטין
שביל ישראל קטע 5 הינו הקטע הגבוה ביותר של שביל ישראל ושיאו בפסגת הר מירון, והוא אחד מהקטעים היפים ביותר מבחינת תצפיות הנוף.
נקודת מוצא:
חורבת חומימה
נקודת סיום:
חניון הפיתול
אורך המסלול:
כ-18 ק"מ
תקציר המסלול
את הבוקר מתחילים בעליה. עלייה בת כ-4 ק”מ בצל עצי החורש דרך הר נריה ועד המפגש עם שביל הפסגה. בפסגת ההר שביל ישראל ממשיך שמאלה ומקיף את הבסיס מצפון. גובה פסגת ההר הוא 1,208 מטרים מעל פני הים, אך השביל הולך מעט נמוך יותר (בגלל הבסיס).
מחניון הפסגה (חניון יום) יורדים לכיוון דרום מערב עד לעין זבד, מקום נפלא לקפה (לעתים יש מים במעיין) וממשיכים לכיוון מזרח דרך האנדרטה לזכר סמל טאפש . מכאן השביל יורד בצורה צרה ותלולה יותר לכיוון מזרח, ואחרי כק”מ יש להמשיך במזלג השבילים ימינה. ירידה של 1.5 ק”מ מובילה אל מבנה מסתורי מאבני ענק, “כסא אליהו” , סמוך אליו יוצא ימינה שביל קצר אל חורבת שמע, והמוזלאום המיוחס לשמאי . חצי ק”מ מחירבת שמע נמצא חניון הפיתול.
בסוף היום מומלץ מאוד להשקיע ולעלות למתחם קבר רשב”י במושב מירון .
יום זה הוא יום קצר ויש שמעדיפים להמשיך בנחל עמוד ולעלות ולישון בעין כובס שלמרגלות העיר צפת.
אנחנו ממליצים לסיים בחניון הפיתול , מה שמאפשר למטיילים זמן להסתובב בחירבת שמע ,שם על ידי קבר שמאי הזקן מומלץ ללמוד את דף הלימוד שעוסק בדמותו של שמאי- https://www.sefaria.org.il/sheets/296046?editor=1
ולעלות לקבר רשב"י וללמוד את דף הלימוד המצורף כאן.
מפת סימון שבילים באדיבות החברה להגנת הטבע
לאחר שהעפלתם לפיסגת המירון, ולאחר הירידה הגדולה למרגלות ההר, הגעתם לחניון רשב"י (נקרא גם "חניון הפיתול" בגלל הפיתול הגדול בכביש שעולה לצפת שנמצא בסמוך לחניון, במקום יש ברז מים פעיל לטובת המטילים). כמאתיים מטרים מערבית לחניון (בדרך שבה הגעתם) יש פיצול שבילים עם שביל שחור שעולה לקבר רבי שמעון בר יוחאי. על אף שאתם ודאי עייפים, אנחנו ממליצים לכם לעזור עוז ולהעפיל לקבר רבי שמעון. שימו לב שהכניסה למתחם הקבר מצריכה "לבוש צנוע". קבר רשב"י הוא מקברי הצדיקים המפורסמים ביותר, והוא האתר הדתי השני בארץ במספר המבקרים השנתי בו (אחרי בכותל המערבי). ההילולה בל"ג בעומר היא האירוע האזרחי-דתי השנתי הגדול בישראל ומגיעים אליו כ 250,000 איש בשנה (שני האירועים הקבועים הגדולים ביותר שקורים כל שנה הם מצעד הגאווה בתל אביב, והיללות רבי שמעון בל"ג בעומר במירון)
העדויות הראשונות לכך שזהו קבר רשב"י נמצאות כבר מהמאה ה-12 (או לפחות מימי האר"י במאה ה-16), המבנה שעל הקבר , שמכיל מספר רב של חדרים ומספר כיפות צבועות בתכלת, נבנה ברובו בראשית המאה ה-19 על בסיס מבנים עתיקים קדומים יותר.
בשנת 2021 , בהילולת רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר נהרגו 45 גברים וילדים ונפצעו עוד 102 בעקבות הדוחק הגדול במקום. זה האסון האזרחי הגדול בישראל.
את הלימוד לסוף היום נפתח בשיר המסע הנפלא של שולי רנד "רפאל" , שיר מסע לקבר רבי שמעון בר יוחאי
רפא אל
מילים ולחן: שולי רנד
שבע בערב על הכביש הישן המוליך
רפאל אחי ואנוכי
מחכים למכונית שתיקח אותנו
לרבי שמעון
רוח מביאה באפנו את ריח החריש
שמיים מקדירים מעלינו
יום הולך ומחריש
שעה אחת עוברת
אף מכונית לא עוצרת
לילה סמיך מעל כתפינו מתעטף
אין לנו אמא מלבדך
אני פתאום פוחד בתוך החושך
גשם מתחיל לטפטף
כבר עמדנו לסוב על עקבינו לשוב לאחור
זוג פנסים פוצע את הלילה השחור
בחסדי שמיים סופסוף עוצרת מכונית
חסיד מירושלים ובתו השתקנית
עכשיו נוסעים לרבי שמעון
כדור שחור גולש אצלי בתוך הבטן
רפאל אחי נרדם אצלי על הכתף
אין לנו אמא מלבדך אני פוחד בתוך החושך
גשם ממשיך לטפטף
אמצע הלילה שעת רחמים ועת רצון
רפאל אחי ואנוכי
מגיעים בלי כוחות לחצר הקטנה
של רבי שמעון
רוח נושך כמעט ואין אנשים
בלב מלא תקווה אל הקודש נכנסים
שלום רבי שמעון זה פה אני זה רפאל
באנו מרחוק ולא כל כך יודעים איך להתפלל
זו אמא שדועכת כך רפאל וקולו נסדק
ראוי רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק
כדור שחור מתפוצץ אצלי בתוך הבטן
רפאל אחי בוכה פורק אצלי על הכתף
אין לנו אמא מלבדה
אני כל כך כועס בתוך החושך
גשם על פח מתופף
נסתתמו המלים יבשו הדמעות
פתאום בתוך החושך עיני רפאל בוערות
זוכר הוא אומר לי הטיול ההוא בחולות
איך אבאל'ה ואמא היו שרים בשני קולות
שבע בבוקר על הכביש הישן המוליך
רפאל אחי ואנוכי
מחכים למכונית שתיקח אותנו
מהר לאמא
רבי שמעון בר יוחאי חי במאה השניה לספירה בארץ ישראל (בזמן מרד בר כוכבא) ועל פי המסורת הוא מחבר ספר הזוהר שהוא ספר היסוד של ספרות הסוד והקבלה.
רשב"י (רבי שמעון בר יוחאי) הוא מהדמויות האהובות ביותר במסורת היהודית, והיחידי מבין התנאים (תנאים = כותבי המשנה) שכל שנה נערכת לו הילולה. על דמותו של רשב"י חוברו אגדות ופיוטים רבים ואנו ממליצים בפתיחת הלימוד להאזין לפיוט "בר יוחאי", פיוט שיש קהילות ששרות אותו בכל ערב שבת
בר יוחאי |
---|
בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ: בַּר יוֹחַאי, שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ, נִמְשַׁחְתָּ מִמִּדַּת הַקֹּדֶשׁ, נָשָׂאתָ צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, חָבוּשׁ עַל רֹאשְׁךָ פְּאֵרֶךָ: בַּר יוֹחָאי, מוֹשַׁב טוֹב יָשַׁבְתָּ, יוֹם נַסְתָּ, יוֹם אֲשֶׁר בָרַחְתָּ, בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ, שָׁם קָנִיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ: בַּר יוֹחָאי, עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים, לִמּוּדֵי יְיָ הֵם לוֹמְדִים, אוֹר מֻפְלֶא אוֹר הַיְקוֹד הֵם יוֹקְדִים, הֲלֹא הֵמָּה יוֹרוּךָ מוֹרֶיךָ: בַּר יוֹחָאי, וְלִשְׂדֵה תַפּוּחִים, עָלִיתָ לִלְקוֹט בּוֹ מֶרְקָחִים, סוֹד תּוֹרָה כְּצִיצִים וּפְרָחִים, נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ: בַּר יוֹחָאי, נֶאֱזָרְתָּ בִּגְבוּרָה, וּבְמִלְחֶמֶת אֵשׁ דַּת הַשַׁעְרָה, וְחֶרֶב הוֹצֵאתָ מִתַּעְרָהּ, שָׁלַפְתָּ נֶגֶד צוֹרְרֶיךָ: בַּר יוֹחָאי, לִמְקוֹם אַבְנֵי שַׁיִשׁ, הִגַּעְתָּ לִפְנֵי אַרְיֵה לַיִשׁ, גַּם גֻּלַּת כּוֹתֶרֶת עַל עַיִשׁ, תָּשׁוּרִי וּמִּי יְשׁוּרֶךָ: בַּר יוֹחָאי, בְּקֹדֶשׁ הַקָדָשִׁים, קַו יָרוֹק מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת סוֹד חֲמִישִׁים, קָשַׁרְתָּ קִשְׁרֵי שִׁי"ן קְשָׁרֶיךָ: בַּר יוֹחָאי, יוּ"ד חָכְמָה קְדוּמָה, הִשְׁקַפְתָּ לִכְבוֹדוֹ פְנִימָה, לֵ"ב נְתִיבוֹת רֵאשִׁית תְּרוּמָה, אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח זִיו, אוֹרֶךָ: בַּר יוֹחָאי, אוֹר מֻפְלֶא רוּם מַעְלָה, יָרְאתָ מִלְהַבִּיט כִּי רַב לָהּ, תַּעֲלוּמָה וְאַיִן קוֹרָא לָהּ, נַמְתָּ עַיִן לֹא תְשׁוּרֶךָ: בַּר יוֹחָאי, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתֶּךָ, אַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמְדֶךָ, וְאַשְׁרֵי הָעוֹמְדִים עַל סוֹדֶךָ, לְבוּשֵׁי חשֶׁן תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ: |
פיוט "בר יוחאי" מיוחס למקובל שמעון לביא, שהיה רב, פילוסוף , משורר ומקובל בדור גירוש ספרד. הרב שמעון לביא חיבר את פירוש "כתם פז" לספר הזוהר, ושימש כרב של יהדות לוב המאה ה-16.
לימוד דמותו של רבי שמעון בר יוחאי:
חתן פרס נובל, הסופר וניצול השואה אלי ויזל, כתב כך:
בכל מפגש ומפגש עם התלמוד אנו מנסים לחדור לעולמו הקסום על ידי לימוד מוקפד של חכמיו הבולטים... התלמוד חושף לפני עם ישראל עולם נפלא אשר בזכות השפה והנשמה שבו, אפשר לו לשרוד במשך מאות שנים אוויות שנאה ואלימות מצד זרים עוינים. התלמוד מהווה עבור עם ישראל כוח חיות... ביטוי לזכרון הקולקטיבי שאינו משמיט ואינו זונח דבר" (הנשמה התלמודית, עמ' 77).
בלימוד זה ננסה לחדור לתוך נשמת התלמוד דרך האגדה על רשבי ובנו.
הסיפור המפורסם ביותר על רשב"י, הוא סיפור הבריחה , ההתחבאות במערה והיציאה מהמערה (הסיפור נמצא במסכת שבת בדף ל"ג).
מכיוון שסיפור זה מעט ארוך, חילקנו את הסיפור לארבע "מערכות"
אתם מוזמנים לקרא את הסיפור ולחשוב על השאלות שעולות בעקבותיו.
חלק א:
ישבו רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְיָשב יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים איתם.
פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר: כַּמָּה נָאִים מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל אוּמָּה זוֹ: תִּקְּנוּ שְׁווֹקִים, תִּקְּנוּ גְּשָׁרִים, תִּקְנוּ מֶרְחֲצָאוֹת.
רַבִּי יוֹסֵי שָׁתַק.
נַעֲנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְאָמַר: כׇּל מַה שֶּׁתִּקְּנוּ, לֹא תִּקְּנוּ אֶלָּא לְצוֹרֶךְ עַצְמָן. תִּקְּנוּ שְׁווֹקִין — לְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת — לְעַדֵּן בָּהֶן עַצְמָן, גְּשָׁרִים — לִיטּוֹל מֵהֶן מֶכֶס.
הָלַךְ יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים וְסִיפֵּר דִּבְרֵיהֶם, וְנִשְׁמְעוּ לַמַּלְכוּת.
אָמְרוּ: יְהוּדָה שֶׁעִילָּה — יִתְעַלֶּה. יוֹסֵי שֶׁשָּׁתַק — יִגְלֶה לְצִיפּוֹרִי. שִׁמְעוֹן שֶׁגִּינָּה -יֵהָרֵג....
חלק ב
הלכו וישבו במערה. התְרְחִשׁ ננס ניבְּרִא לְהם חָרוּב ומעיין, ...ישבו שנים עשר שְׁנֵים בִּמְעָרְה. בא אֵלִיָּהוּ וְעמד בפתח המְעָרְה, אֲמַר: מי יודיע לְבַר יוֹחַי שממת הקֵיסָר וּבְטִלו גְּזֵרְותיו.
יצאו, ראו אנשים זורעים וחורשים,
אָמְרו: מַנִּיחִים חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה!?
כׇּל מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין עֵינֵיהֶן מִיָּד נִשְׂרָף.
יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם: לְהַחֲרִיב עוֹלָמִי יְצָאתֶם?! חִיזְרוּ לִמְעָרַתְכֶם!
חזרו וישבו במערה שנים עשר חודשים. אָמְרו: מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהִנָּם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
חלק ג
יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: צְאוּ מִמְּעָרַתְכֶם! יצאו.
כָּל המקום שהֲיה הורס רַבִּי אֶלְעָזָר, הֲיה מרפא רַבִּי שִׁמְעוֹן.
אָמַר לוֹ: בְּנִי, דַּי לָעוֹלָם אֲנִי וְאַתָּה.
אותו היום ערב שבת היה, ראו סָבָא אחד שהֲיה לוקח שני ענפי הדסים וְרָץ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.
אֲמַרוּ לֵו: אלה לְמָה לָךְ?
אֲמַר לְהם: לִכְבוֹד שַׁבָּת.
וְתִסתפק באחד! - אחַד כְּנֶגֶד ״זָכוֹר״ וְאחַד כְּנֶגֶד ״שָׁמוֹר״.
אֲמַר לבנו: ראה כַּמָּה חֲבִיבִין מִצְוֹת עַל יִשְׂרָאֵל. התישבה דַּעְתו...
חלק ד:
אֲמַר: הוֹאִיל וְאִיתְרְחִשׁ לי נס אלך ואַתְקֵן דבר.
דִּכְתִיב: ״וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם״, וְאָמַר רַב: שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ, שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ. ״וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר״, אָמַר רַב: מַטְבֵּעַ תִּיקֵּן לָהֶם, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שְׁווֹקִים תִּיקֵּן לָהֶם, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מֶרְחֲצָאוֹת תִּיקֵּן לָהֶם.
אֲמַר (רשב"י): האם יש לכם דבר שצריך תיקון?
אֲמַרוּ לו: יש לנו מקום עם סְפֵק טוּמְאָה (שאולי היה בו בית קברות) ויש צער גדול לכוהנים שצרכים להקיף אותו
אֲמַר: האם יש אדם (זקן) שיודע שהמקום מחזיק בטהרתו?
אֲמַר לו הָהוּא סָבָא: כָּאן קִיצֵּץ רבן יוחנן בן זכאי תּוּרְמְסֵים של תְּרוּמָה (ומכאן שהמקום טהור)
כל מקום שהיה קשה- טיהר רשב"י , וְכָל מקום שהיה רפוי- סימן אותו. (וכך יכלו הכהנים לדעת איפה ללכת ולא היו צריכים להקיף את כל המקום)
תמונה המיוחסת לרשבי. מתוך: דיוקנאות רבנים מאוסף שמואלי דרור
הזמנה למסע:
ביציאה הראשונה של רשב"י ובנו מהמערה, רשב"י שורף את כל מי שלא לומד תורה כל היום, לעומת זאת ביציאה השנייה רבי שמעון ובנו לומדים לראות בעין טובה את עם ישראל ואת השילוב בין עולם החומר לבין עולם הרוח. האגדה מראה לנו את התהליך הנפשי שרשב"י עבר. סביר להניח שבהתחלה רשב"י שפט את הזקן בעין רעה- למה בערב שבת כמה רגעים לפני כניסת היום הקדוש (בין השמשות) הזקן נמצא בשדה ולא בביתו? תשובת הזקן מלמדת את רשב"י (ואותנו) שלא צריך למהר ולשפוט בעין רעה את הזולת.
רשב"י לומד את הסוד של העין הטובה, איך לשפוט אנשים ואת העולם דווקא לטובה. אתם מוזמנים להאזין לשיר "נקודה טובה" של שולי רנד ולחשוב איך אתם מעוניינים להתבונן בעולם.
נקודה טובה: מילים ולחן שולי רנד
אחות קטנה, נפש תאומה, חכי עוד רגע עוד מעט,יש שכר לפעולתך,הנה הוא קם ואליך הולך, חכי עוד רגע, כי רכה את, גם אני איתך בוכה, וכמוך מצפה, אז חכי עוד רגע עוד מעט, הנה הוא בא מנחמך, שימעי איך הוא אליך הולך, חכי עוד רגע....
תמיד ידעת למצוא בי עוד קצת אור שממני נעלם
נקודה טובה ועוד נקודה טובה
ועוד מעט ואין רשע התבוננת על מקומו, ואיננו
שאלות למחשבה ולדיון:
חלק א- הוויכוח בין החכמים:
הסיפור על רשב"י נפתח בדיון בין שלושה חכמים על הפיתוחים של רומא. הדיון נערך ברקע ההיסטורי של ימי מרד בר כוכבא.
מה דעתכם על הדיון? נסו לחשוב על דיון דומה שנערך לפני מאה שנה ביחס לאימפריה הבריטית- מצד הבריטים הביאו לארץ ישראל-פלסטינה קידמה, כבישים ורכבות, ומצד שני הישוב היהודי בארץ היה מעונין בעצמאות...
חלק ב- רשב"י ובנו מתחבאים במערה:
מה לדעתכם מסמלת המערה? מה מסמלים החרוב והמעיין הפלאיים? מה המשמעות של התכנסות בתוך מערה חשוכה שבה אתה רק למד תורה בזמן שבחוץ קורה מרד בר כוכבא?
חלק ג'- היציאה הראשונה מהמערה:
רשב"י ובנו יושבים ודבקים בלימוד התורה שתים עשרה שנה, על פי המסורת בזמן הזה הם יושבים וכותבים את ספר הזוהר, הם מתעלים מעל הצרכים הגשמיים ונמצאים במציאות של התעלות רוחנית . בת הקול אומרת להם לצאת מהמערה.
מה לדעתכם כוונת המשפט 'מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה'?
למה לדעתכם כל מקום שנתנו בו עיניהם נשרף?
מה לדעתכם ההבדל בין הישיבה הראשונה שלהם במערה לבין הישיבה השנייה (שנמשלת למשפט רשעים בגיהנום), למה לדעתכם בת הקול אומרת להם לחזור למערה?
חלק ד- רשבי ובנו יוצאים לאחר שנה נוספת במערה:
מה לדעתכם ההבדל בין רשב"י לבנו? למה הבן ממשיך ושורף ואילו אביו מרפא? למה לדעתכם מספרת לנו הגמרא דווקא על מפגש עם הזקן עם ההדסים לקראת השבת? מדוע לדעתכם בעקבות פגישה זו 'התיישבה דעתם'?
אלי ויזל, חתן פרס נובל לשלום, סופר וניצול שואה, כתב בספרו הנשמה התלמודית, בפרק על רבי שמעון בר יוחאי כך:
"אני מרגיש קרבה גדלה והולכת לרבי שמעון ולרבי אלעזר...אני הוגה בהם כי אני חושב על אבי... הודות לזקן ולמנחת השבת שלו יכלו רבי שמעון ובנו להתפייס עם העולם. ואנו- האם גם אנו יכולים לומר כי התפייסנו עם העולם?" (הנשמה התלמודית, עמוד 276).
האם לדעתכם הצליח רשב"י להתפייס עם העולם? גם אתם יכולים להתפייס עם העולם?
אלי ויזל, סופר וחתן פרס נובל לשלום.
אלי ויזל כותב על רשב"י, אבל בין השורות אנו שומעים את סיפור חייו של ויזל עצמו, שהתחבא יחד עם אביו על מנת לברוח מאימת הנאצים
חלק ה- תיקון הדרך בבית הקברות:
בחלק האחרון של הסיפור אומר רשב"י- "כיוון שנעשה לי נס אלך ואתקן דבר מה"
כאן מביאה הגמרא דרשה שעוסקת בכך שיעקב אבינו תיקן דברים בעיר שכם. דרשה זו מתכתבת עם תחילת הסיפור.
אם בתחילת הסיפור אמר רשב"י על הרומאים: " תִּקְּנוּ שְׁווֹקִין — לְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת — לְעַדֵּן בָּהֶן עַצְמָן, גְּשָׁרִים — לִיטּוֹל מֵהֶן מֶכֶס" הרי שבדרשה של הגמרא יעקב אבינו תיקן בדיוק את הדברים האלו: "אמַר רַב: מַטְבֵּעַ תִּיקֵּן לָהֶם, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שְׁווֹקִים תִּיקֵּן לָהֶם, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מֶרְחֲצָאוֹת תִּיקֵּן לָהֶם" כך שהשווקים, הגשרים והמרחצאות הם לא "מזימה" רומאית, אלא דווקא המשך דרכו של יעקב אבינו.
השימוש בתורמוסים הוא גם נקודה מעניינת. על פי חלק מהפרשנויות סיפור זה עוסק בעיר טבריה. טבריה נוסדה בתחילת המאה הראשונה על ידי המלך הורדוס אנטיפס בנו של המלך הורדוס הגדול, על שרידי העיר רקת ובתחום בית הקברות של העיר חמת. היהודים, שהקפידו מאוד בנושאי טומאה וטהרה, סירבו להתיישב בעיר החדשה זרועת הקברים, ובעיקר הרחיק הדבר את הכוהנים והעיר עמדה בטומאתה שנים רבות.
לאחר שיצא מהמערה סייע רשב"י לטהר את טבריה מטומאתה. רבי שמעון זרע זרעי תורמוס בכל המקומות החשודים כקברות. בכל מקום שאדמתו הייתה קשה לא נבט התורמוס, ובכל מקום שהיה בו קבר ואדמתו תחוחה ומלאה רקב- צמח התורמוס ושגשג. כך איתר רשב"י את המקומות הטמאים וסימן אותם, ואחר הוציא עם בני טבריה את עצמות המתים, וקברם בבית קברות חדש הרחק מתחום העיר. טבריה טוהרה והייתה כשרה להתיישבות כל בני ישראל. תכונה זו של התורמוסים ידועה עד היום- ובהרבה מקרים אם אתם נתקלים בפרח התורמוס סימן שיש במקום תל עתיק עם אדמה תחוחה
תורמוס ההרים. צילום מתוך מגדיר הפרחים של אתר טיולי
סבתא קלרה בת 90 בשדה תורמוסים ליד גדרה. צילמה: נורית רייך
הזמנה למסע:
"כיוון שנעשה לי נס אלך ואתקן דבר מה"
האם גם אתם מרגישים שזכיתם ונשעה לכם נס? האם זכיתם במשפחה טובה, או בזוגיות נהדרת , בשנת מכינה או אולי המסע בשביל ישראל הוא הנס שלכם?
אם אתם חשים שנעשה לכם נס- האם יש דבר מה שאתם רוצים לתקן בעולם?
אתם מוזמנים לשבת בצילו של הקבר שמיוחס לרבי שמעון בר יוחאי ולחשוב מה אתם מעונינים לתקן בעולם?
אני ואתה :
מילים: אריק איינשטיין
לחן: מיקי גבריאלוב
אני ואתה נשנה את העולם,
אני ואתה אז יבואו כבר כולם,
אמרו את זה קודם לפני,
לא משנה - אני ואתה נשנה את העולם.
אני ואתה ננסה מהתחלה,
יהיה לנו רע, אין דבר זה לא נורא,
אמרו את זה קודם לפני,
זה לא משנה - אני ואתה נשנה את העולם.
הרחבה: בין משל המערה של אפלטון לבין משל המערה של רשב"י
אפְּלָֿטוֹן היה פילוסוף יווני שחי במאה הרביעית לפני הספירה, כתביו שימשו אבני יסוד לפילוסופיה המערבית אפלטון היה תלמידו של סוקרטס ומורו של אריסטו. אפלטון ייסד את האקדמיה המפורסמת של אתונה. הפילוסוף אלפרד נורת' וייטהד אמר: "כל הפילוסופיה המערבית אינה אלא אוסף של הערות שוליים לאפלטון" במדרשים (אגדות יהודיות קדומות טענו שאפלטון למד את תורתו מהנביא ירמיהו, בן תקופותו, בשהותו במצרים. לאגדות אלו אין בסיס אך הם מראות את החיבה הגדולה שרכשו גם היהודים לתורתו של אפלטון).
אחד הטקסטים המפורסמים ביותר של אפלטון הוא משל המערה (בתוך הפוליטאה ספר ז). במשל זה מתאר אפלטון אנשים שכל חייהם כלואים בחשכת המערה ורואים רק צללים של המציאות. אחד מיושבי המערה מצליח להשתחרר ומנסה להביא את בשורת האור ליושבי המערה , הוא בא לגאול אותם מבערותם, אבל הוא נמצא בסכנה מתמדת, מפני שהאנשים אינם רוצים להשתחרר מהבורות. במשל זה המערה מסמלת את החושך והבורות בעוד שהאור מסמל את ההשכלה והנאורות (נאורות מלשון אור כמו המילה Enlightenment שמסמלת את ההשכלה). משל זה היה טקסט מרכזי בימי הרנסס והוא שימש כתירוץ לקוליאניזם האירופאי שכביכול בה להביא את האור לעמים הנכשלים באפריקה ובאסיה.
לעומת משל המערה של אפלטון, הרי שאצל רשב"י המערה היא דווקא מקור החוכמה ודווקא בה מתגלה תורת הסוד.
חישבו: האם לדעתכם יש בעולם חושך ואור? (לדוגמא: יש חילונים שטוענים שהדתיים צריכים "לצאת מחשכת ימי הבינים" וכנגדם יש דתיים שאומרים לחילונים "בואו לעשות שבת ואז תראו את האור")
הרב סר ד"ר יונתן זקס (הרב בראשי לבריטניה לשעבר, ד"ר לפילוסופיה וחבר בית הלורדים) כתב מאמר בשם "לגרש את השד האפלטוני" (פורסם בתוך "בזכות השוני" הוצאת טובי) בו הוא מציע בין היתר שביחסים בין דתיים במקום לחשבו במושגים של "אור וחושך" נחשוב על דרכים שונות להגיע אל אותו האור.
מה דעתכם על הצעתו של זקס?
למה לדעתכם אצל רשב"י המערה היא מקור החכמה ואילו אצל אפלטון היא סמל הבערות?
המערה שמיוחסת לרשב"י בעיר פקיעין
אסכולת אתונה של הצייר רפאל (נמצא בותיקן). במרזכ הציור נמצאים אפלטון ואריסטו. אריסטו מחזיק ספר שעליו כתוב "אתיקה" והוא מצביע אל הקהל ואילו אפלטון מחזיק ספר שעליו כתוב "אידאות" והוא מצביע אל השמים. הציור מציג את המחלוקת הגדולה בין אפלטון לבין אריסטו תלמידו, האם האמת נמצאת בבני האדם או שהאמת נמצאת בשמים. במשל המערה טוען אפלטון שהאמת נמצאת מחוץ למערה, באור השימיימי. ביציאה השנייה של רשב"י מהמערה , והמפגש עם הזקן ותיקון הדרך בטבריה עובר רשב"י מתפיסה "אפלטונית" לתפיסה "אריסטוטלית".
הרחבה נוספת:
במובן מסוים המערה של רבי שמעון בר יוחאי (וגם המערה של אפלטון) עומדת כנגד מערות הקרב של שמעון בר כוכבא.
מי שמתעניין בהשוואה בין שני "השמעונים" ובין שני סוגי המערות, מוזמן לצפות בסרטוו של נתנאל אלינסון