דף לימוד זה דן ביחס שבין הפרטי והציבורי, רשות הרבים ונחלת הכלל. הלימוד צומח מתוך השמיטה
מהלך הלימוד:
פתיחה במליאה- מה אנחנו נוטעים למען הדורות הבאים?
לימוד בחברותות או במליאה
סיכום משותף
הלימוד מיועד לצעירים ומבוגרים ללא רקע קודם
כתיבה: עינט קרמר
(א) כִּי תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁתִּמְצְאוּ אוֹתָהּ מְלֵאָה כָּל טוּב, לֹא תֹּאמְרוּ נֵשֵׁב וְלֹא נִטַּע, אֶלָּא הֱווּ זְהִירִין בִּנְטִיעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל. כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַסְתֶּם וּמְצָאתֶם נְטִיעוֹת שֶׁנָּטְעוּ אֲחֵרִים, אַף אַתֶּם הֱיוּ נוֹטְעִים לִבְנֵיכֶם. שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם, אֲנִי זָקֵן, כַּמָּה שָׁנִים אֲנִי חַי, מָה אֲנִי עוֹמֵד מִתְיַגֵּעַ לַאֲחֵרִים, לְמָחָר אֲנִי מֵת.
(1) (Lev. 19:23:) “When you come into the land and plant.” The Holy One, blessed be He, said to Israel, Even though you find it (i.e., the land) full of all bounty, you shall not say, ‘Let us settle down and not plant.’ Rather, be careful in planting, as stated (ibid., cont.), ‘and plant any tree for food.’ Just as you came in and found plantings which others had planted, so you shall plant for your children, lest someone say, ‘Since I am old and tomorrow I shall die, why should I toil for others.’” Solomon said (in Eccl. 3:11), “He has made everything beautiful in its time; He also has put eternity into their heart.” “Hidden ('lm)” is what is written (without the w of the normal spelling, i.e., 'wlm, eternity). Why? If the Holy One, blessed be He, had not hidden (rt.: 'lm) the day of [one's] death from people, a person would neither build nor plant; for he would have said, “Tomorrow I shall die. Why should I persist in toiling for the sake of others?” The Holy One, blessed be He, therefore, hid death from (rt.: 'lm) human hearts, so that one would build and plant. [If] he is worthy, [it will be] for himself; [if] unworthy, [it will be] for others. There is a story about the emperor Hadrian; that he was going to war and traveling with his troops to fight with a certain country for having rebelled against him. Now he found a certain old man who was planting fig saplings. Hadrian said to him, “You are an old man. [Why are you] persisting in taking the trouble to toil for others?” He said to Hadrian, “My lord king, here I am planting. If I am worthy, I shall eat of the fruit of my saplings; but if not, my children will eat.” [Hadrian] spent three years at war, and after three years he returned. What did that old man do? He took a fruit basket, filled it with the firstfruits of beautiful figs, and drew near to Hadrian. He said to him, “My lord king, take these figs, for I am the same old man whom you found when you were on your way [to the war] when you said, ‘You are an old man; why are you taking the trouble to toil for others?’ See, the Holy One, blessed be He, has already found me worthy to eat some fruit from my saplings. Now this [fruit] in my fruit basket is your portion from those [saplings].” Hadrian said to his servants, “Take it from him and fill it with gold coins.” And so they did. The old man took the fruit basket full of gold coins and began to go about his house, boasting to his wife and children. So he told them the story. Now a woman neighbor of his was there. She heard what the old man had said. She said to her husband, “When all the people go [through life], the Holy One, blessed be He, gives to them and prepares bounty for them. But you dwell in your dark house in the gloom. See, our [neighbor] honored the emperor with a fruit basket of figs; and he filled it with gold coins for him. Now you get up, take a large basket, and fill it with varieties of choice fruit, with apples, figs, and the other varieties of beautiful fruit, since he loves them a lot. Go and honor him with them. Perhaps he will fill it with gold for you, as he did for our old neighbor.” He went and heeded his wife. So he took a large basket, filled it with apples and figs, and loaded it on his shoulder. Then he approached the emperor on a side road and said to him, “My lord king, I heard that you love fruit, I have come to honor you with figs and apples.” The emperor said to his officers, “Take the basket and hit him on his face.” And so they did. They hit him on his face until his face swelled up; stripped him naked; smashed his eyes; and made an example of him. So he went home, as one of whom an example had been made, and crying. Now she (i.e., his wife) thought that he was coming with a basket full of gold coins. So when she saw him with his face swollen and with his body shattered and beaten, she said to him, “What is the matter with you?” He said to her, “When I heeded you and went to honor him with this gift, they hit me on my face. If I had listened to you and put varieties of hard fruit in the basket, they would already have pelted my face and my whole body with them.” And why all this? In order to teach you that evil women destroy their husbands with evil [counsel]. Therefore one should not cease from planting. Rather, just as he found, one should still continue to plant even though he is old. The Holy One, blessed be He, said to Israel, “Learn from Me. Do I need [fruits], as it were?” [And yet] it states (Gen. 2:8), “And the Lord God planted a garden in Eden, in the east.”
המדרש מציג את התפיסה שבה לכל אדם יש אחריות גם לדורות הבאים. אחת מהדרישות היא לנטוע ולא להיות שאננים שכן אנו נמצאים בארץ המובטחת. על האדם יש אחריות לטפל ולדאוג לאדמה, להשתתף בבניית הארץ ולדאוג לעצים של הדורות הבאים.
הרחבה: מהי קיימות
מושג הקיימות מתייחס להיבטים המשפיעים על סיכויי ההשרדות וההמשכיות של המין האנושי, וכפועל יוצא מזה, או כערך בפני עצמו, גם דאגה עמוקה למערכות סביבתיות והחברתיות שתומכות בהמשכיות זו. מסיבה זו קיימות עוסקת בכל תחומי החיים של המין האנושי. הקיימות מנסה לעודד עיצוב של הטכנולוגיה ושל החברה כך שבני האדם יוכלו למלא את צרכיהם ולהגשים את הפוטנציאל המירבי שלהם, תוך שמירה על המערכת האקולוגית, מגוון המינים והיכולת לקיים אידאלים אלו במשך תקופה ארוכה מאוד. קיימות משפיעה על כל רמה ורמה של ארגון חברתי או עיצוב טכנולוגי - מרמת היחיד, עבור בקהילות ושכונות וכלה בעולם כולו. (מתוך אקו-ויקי)
חלק ב- בין רכוש פרטי ונחלת הכלל
הקדמה לתקנות יהושע בן נון
"עשרה התנאים" שהגמרא מייחסת ליהושע בן נון עוסקים בעיקר בשינוי הדרמטי המתחולל בחיי העם במעבר משנים של שהייה במדבר אל אתגרי ריבונות והישרדות כלכלית בארצו. קיים חשש אמיתי שדווקא צרכי פרנסה מעיקים ובניין נחלות, כל אחד במשפחתו ובשבטו, יביאו לפירוד בין מי ששכן עד עתה במחנה אחד סביב משכן ה'. "תקנות יהושע" קובעות שיחד עם חלוקת הארץ לנחלות פרטיות יש חובה לשמור על יסוד השותפות הבסיסית של העם הנחלת הכלל שבארץ המיוחלת.
(הרב דב ברקוביץ, הדף היומי, מסכת בבא קמא – דף פ"א, מוסף שבת מקור ראשון יז' אדר תשס"ט)
תנו רבנן: עשרה תנאים התנה יהושע:
א. שיהו מרעין בחורשין
ב. ומלקטין עצים בשדותיהם
ג. ומלקטים עשבים בכל מקום חוץ מתלתן וקוטמים נטיעות בכל מקום חוץ מגרופיות של זית
ד. ומעין היוצא בתחילה (מחדש) בני העיר מסתפקין ממנו
ה. ומחכין (מטילין חכה לצוד דגים) בימה של טבריא ובלבד שלא יפרוס קלע ויעמיד את הספינה
ו. ונפנין לאחורי הגדר ואפילו בשדה מליאה כרכום
ז. ומהלכים בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה
ח. ומסתלקין לצידי הדרכים מפני יתידות הדרכים
ט. והתועה בין הכרמים מפסיג ועולה מפסיג ויורד
י. ומת מצוה קונה מקומו:
שאלות לדיון
- נסו להבין את עשר התקנות (או חלקן) – מה היסוד המשותף להן? מפני אלו "סכנות" תוקנו תקנות יהושע בן נון? על מה הן באו להגן?
- על איזה בסיס אמוני נשענות התקנות?
- איזה יחס מציעות התקנות בין הרכוש הפרטי ונחלת הכלל?
- האם יש מקום לרכוש פרטי ?
(א) וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בְּהַ֥ר סִינַ֖י לֵאמֹֽר׃ (ב) דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְשָׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהֹוָֽה׃
...
(ו) וְ֠הָיְתָ֠ה שַׁבַּ֨ת הָאָ֤רֶץ לָכֶם֙ לְאׇכְלָ֔ה לְךָ֖ וּלְעַבְדְּךָ֣ וְלַאֲמָתֶ֑ךָ וְלִשְׂכִֽירְךָ֙ וּלְתוֹשָׁ֣בְךָ֔ הַגָּרִ֖ים עִמָּֽךְ׃ (ז) וְלִ֨בְהֶמְתְּךָ֔ וְלַֽחַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּאַרְצֶ֑ךָ תִּהְיֶ֥ה כׇל־תְּבוּאָתָ֖הּ לֶאֱכֹֽל׃ {ס} (ח) וְסָפַרְתָּ֣ לְךָ֗ שֶׁ֚בַע שַׁבְּתֹ֣ת שָׁנִ֔ים שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְהָי֣וּ לְךָ֗ יְמֵי֙ שֶׁ֚בַע שַׁבְּתֹ֣ת הַשָּׁנִ֔ים תֵּ֥שַׁע וְאַרְבָּעִ֖ים שָׁנָֽה׃
(יג) בִּשְׁנַ֥ת הַיּוֹבֵ֖ל הַזֹּ֑את תָּשֻׁ֕בוּ אִ֖ישׁ אֶל־אֲחֻזָּתֽוֹ׃
(כ) וְכִ֣י תֹאמְר֔וּ מַה־נֹּאכַ֖ל בַּשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֑ת הֵ֚ן לֹ֣א נִזְרָ֔ע וְלֹ֥א נֶאֱסֹ֖ף אֶת־תְּבוּאָתֵֽנוּ׃ (כא) וְצִוִּ֤יתִי אֶת־בִּרְכָתִי֙ לָכֶ֔ם בַּשָּׁנָ֖ה הַשִּׁשִּׁ֑ית וְעָשָׂת֙ אֶת־הַתְּבוּאָ֔ה לִשְׁלֹ֖שׁ הַשָּׁנִֽים׃ (כב) וּזְרַעְתֶּ֗ם אֵ֚ת הַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁמִינִ֔ת וַאֲכַלְתֶּ֖ם מִן־הַתְּבוּאָ֣ה יָשָׁ֑ן עַ֣ד ׀ הַשָּׁנָ֣ה הַתְּשִׁיעִ֗ת עַד־בּוֹא֙ תְּב֣וּאָתָ֔הּ תֹּאכְל֖וּ יָשָֽׁן׃ (כג) וְהָאָ֗רֶץ לֹ֤א תִמָּכֵר֙ לִצְמִתֻ֔ת כִּי־לִ֖י הָאָ֑רֶץ כִּֽי־גֵרִ֧ים וְתוֹשָׁבִ֛ים אַתֶּ֖ם עִמָּדִֽי׃ (כד) וּבְכֹ֖ל אֶ֣רֶץ אֲחֻזַּתְכֶ֑ם גְּאֻלָּ֖ה תִּתְּנ֥וּ לָאָֽרֶץ׃ {ס}
- האם על פי התורה יש רכוש פרטי בשנת השמיטה? באילו תנאים?
על פי הפרק התפיסה המוצגת היא שהארץ שייכת לה', אנחנו רק משתמשים בה ותפקידנו לשמור עליה. בשנת השמיטה, הרכוש שבשדה הופך לציבורי (הפקר), וכל אדם ובהמה יכולים להגיע ולאכול ממנו. כמו כן, ה' מבטיח בפרק לדאוג שהתבואה לפני שנת השמיטה תהיה משולשלת על מנת שלא יהיה מחסור לאף אדם.
לא יסקל אדם מרשותו לרה"ר (רשות הרבים)
מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרה"ר, ומצאו חסיד אחד, אמר לו: "ריקה! מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך?" לגלג עליו.
לימים נצרך למכור שדהו והיה מהלך באותו רה"ר ונכשל באותן אבנים אמר: יפה אמר לי אותו חסיד: "מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך":
שאלות:
- איזה יחס מציג התלמוד בין רשות הרבים לרשות היחיד?
- מה ניתן ללמוד מתוך הסיפור לחברת ימינו?
- מדוע מכונה המורה בסיפור "חסיד"? אפשר לעשות הקבלה לפרקי אבות ה' י
הסיפור התלמודי דן באחריות של האדם גם על רשות הרבים. האדם סיקל אבנים מרשותו לרשות הרבים וננזף, לאחר זמן מה הבין את ההערה שכן מכר את אדמתו ונתקע באבנים ברשות הרבים שהוא שם שם. ההלכה מתייחסת לכך שאין אדם יכול לפגוע ברשות הרבים למען טובתו האישית. כיום יש אנשים ש"פוגעים" ברשות הרבים בדרכים שונות, יכולים לחשוב על דרכים כאלו?
המורה בסיפור מכונה חסיד, כלומר אדם שעושה מעשי חסד ונוהג ביושר. כך גם בסיפור הוא מוכיח את האדם שפוגע ברשות הרבים, מטרתו היא לשמור על המרחב הציבורי מפגיעה של אנשים.
למי שייכת רשות הרבים? / במבי שלג
כשהיינו ילדים, הים היה שייך לכולם: כל אחד יכול היה לגשת אל החוף ולהשתכשך בין הגלים. כשהיינו ילדים, הפרסומות הופיעו בין דפי העיתונים ומעל גלי האתר. את הקונים הפוטנציאליים נהוג היה לפתות באמצעות חלונות ראווה יפים ומסוגננים, שהוצגו בהם מוצרים המיועדים למכירה. הרחובות, הבניינים, הגינות ואתרי הבילוי היו נקיים מפרסומות. [...] וזו אינה רק נוסטלגיה דביקה. לאט, לא ביום אחד, השתנה הנוף. כמעט בלי שנשים לב, מישהו תחם את הים. מישהו גָדַר לו חוף פרטי. מישהו ארגן לעצמו חוף, שאפשר להיכנס אליו רק תמורת תשלום. מישהו אחר קיבל זיכיון לכביש פרטי. בלי שנשים לב, הפרסומות השתלטו על הכבישים, על המדרכות, על החלונות, על הבניינים, על תחנות הדלק, על הגינות, על המסיבות הציבוריות; [...] האנטנות של החברות הסלולריות היו לחלק בלתי נפרד מן הנוף העירוני; והנוף העירוני - לשבוי בידי גורמים כלכליים, בעיקר נדל"ניים. הבעיה היחידה שמעוררות כל ההתרחשויות האלה היא שלא שאלו אותנו, את הציבור, אם אנחנו מסכימים. החליטו בשבילנו. וכך, בלי לשאול אותנו לדעתנו, השתלטו על רכוש ועל זכויות שהם שלנו - של הרבים, של הקולקטיב, של הציבור.
(במבי שלג, 'למי שייכת רשות הרבים', ארץ אחרת, 29 (2005)
שאלות:
- במבי שלג מתארת את טשטוש הגבולות שבין רשות היחיד לרשות הרבים.
- באילו מקרים הופכת רשות הרבים לרשות היחיד?
- מהן זכויותיו של אדם על רשות היחיד?
תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי,
מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בִּסְפִינָה. נָטַל אֶחָד מֵהֶן מַקְדֵּחַ וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ תַּחְתָּיו,
אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו: מַה אַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה?
אָמַר לָהֶם: מָה אִכְפַּת לָכֶם? לֹא תַחְתִּי אֲנִי קוֹדֵחַ!
אָמְרוּ לוֹ: שֶׁהַמַּיִם עוֹלִין וּמְצִיפִין עָלֵינוּ אֶת הַסְּפִינָה!
(1) "When a person incurs guilt accidentally by [transgressing one among] all of the commandments of YHVH": This is that of which the Bible says: "And indeed I have witnessed under the sun the place of judgment..." (Ecclesiastes 3:16). Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua [in conversation]...
(5) "Speak to the children of Israel, saying, 'A person who has transgressed...'." Rabbi Ishmael taught a parable [or "made a comparison"] to a king who had an orchard and in it had lovely first fruits. The king placed upon it guards, one lame and one blind. He said to them: 'Take care of these lovely first fruits.' After some days, the lame one said to the blind one, 'I see lovely first fruits in the orchard.' The blind one said to him, 'Bring them, and we will eat!' The lame one said to the blind one, '[I would] were I able to walk!' The blind one said, '[I would] were I able to see!' The lame one rode upon the back of the blind one, and they ate the first fruits, and they went and returned each man in his own place. After some days, the king entered that orchard. He said to them, 'Where are the beautiful first fruits?' The blind one said to him, 'My lord king, [I would] were I able to see!' The lame one said to him, '[I would] were I able to walk!' That king understood what they had done. He placed the the lame one on the back of the blind one and they began to walk." Thus, in the future, the Holy Blessing One will say to the soul, "Why did you transgress before Me?" It will say to him, "Master of the Universe! I did not sin. The body is the one who sinned! From the moment I left it I have been like a pure bird bursting into the air. How have I transgressed before You?" God will say to the body, "Why have you transgressed before Me?" The body will say to him, Master of the Universe! I did not sin. The soul is the one who sinned! From the moment that she left me, I have been tossed like a rock is thrown onto the ground. How would I have transgressed before you?!" What does the Holy Blessing One do to them? God brings the soul and throws it into the body and judges them together, as it is said, "He will call to the heavens above..." (Psalms 50: 4). God will call to the heavens above to bring the soul and to the earth to bring the body, and judge them together. Rabbi Hiyya [told a parable] compared this to a priest who had two wives, one a daughter of a priest and the other a daughter of a Levi...
(6) Hezkiya taught (Jeremiah 50:17): "Israel are scattered sheep" - why are Israel likened to a sheep? Just as a sheep, when hurt on its head or some other body part, all of its body parts feel it. So it is with Israel when one of them sins and everyone feels it. (Numbers 16:22): "When one man sins [will You be wrathful with the whole community]." Rabbi Shimon bar Yochai taught a parable: Men were on a ship. One of them took a drill and started drilling underneath him. The others said to him: What are sitting and doing?! He replied: What do you care. Is this not underneath my area that I am drilling?! They said to him: But the water will rise and flood us all on this ship. This is as Iyob said (Job 19:4): "If indeed I have erred, my error remains with me." But his friends said to him (Job 34:37): "He adds transgression to his sin; he extends it among us." [The men on the ship said]: You extend your sins among us. Rabbi Elasa said: a gentile asked Rabbi Yehoshua ben Karha: In your Torah, it is written (Exodus 23:2): "After the multitude will you side." We are more numerous than you, so why don't you become like us in practicing idolatry? He [Rabbi Yehoshua ben Karha] said to him: Do you have children? He replied: You reminded me of my troubles. He asked: Why? [The gentile] said: I have many children. When they sit at my table, this one blesses to this god and that one blesses to that god, and they don't get up from the table until they wrack each other's brains. He [Rabbi Yehoshua ben Karha] said: Do you settle [the arguments] with them? He said: No. He [Rabbi Yehoshua ben Karha] said: Before you make us agree with you, find agreement with your own children! [The gentile] was spurned and went away. After he left [Rabbi Yehoshua ben Karha's] students said to him: Rabbi! You pushed him away like a broken reed, but what would you answer for us? He said to them: Six souls are about written [in the Torah] about Esau, and "souls" [nefashot] is written in the plural, as stated (Genesis 36:6): "Esau took his wives, his sons and daughters, and all the souls of his household." For Yaakov, however, there were seventy souls, and soul [nefesh] is written [in the Torah] in the singular. As it is stated (Exodus 1:5): "And all of the people [nefesh] that were of Jacob's issue, etc." Because Esau worshipped many gods, it is written many "souls," but for Yaakov--who worshipped one God--it is written one soul, "And all of the people [nefesh], etc."
(8) And what did David see in his soul to be praising to the Holy One, blessed be He? But [David] said: this soul fills the body, as the Holy One, blessed be He fills His world. As it is written: (Jeremiah 23:24): "Do I not fill both heaven and earth —declares the LORD." Come, the soul that fills the body, and praise the Holy One, blessed be He, who fills the whole world. This soul supports the body, as the Holy One, blessed be He, supports His world. As it is written: (Isaiah 46:4): "I was the Maker, and I will be the Bearer; And I will support [you]." Come, the soul that supports the body, and praise the Holy One, blessed be He, who supports His world.
שאלות לדיון:
- משל זה מתאר מצב שבו רשות הרבים ורשות היחיד קשורות זו בזו. הסבירו.
- נסו לחשוב על מצבים דומים במציאות ימינו.
לאורך המוקורות ניסינו לעמוד על המתח שבין האישי והציבורי. עלתה השאלה של מי האחריות לשמור על הסביבה? על רשות הרבים? הסיפור הראשון אנו רואים שיש לנו אחריות לדאוג למרחב הציבורי גם לאחר חיינו. בהמשך עולה הטענה באופן ברור שלכל אדם יש חובה להאיר ולדאוג למרחב הציבורי. חובתנו לשמור, לטפח ולא לפגוע. במדינת ישראל יש חוקים רבים שנועדו להגן על המרחב הציבורי בין אם איסור על זריקת זבל, חובה לאסוף צואה של בעלי חיים ועוד. אבל כל אלו לא מספיקים זו רק ההתחלה, המרחב האישי והציבורי כל הזמן מתשתשים והגבול בינהם אינו ברור, כיצד חוקים אלו באים לידי ביטוי ברשתות החברתיות? בטבע? באירועים המוניים? לבסוף חובתנו לזכור שלכל אדם יש אחריות על הכלל, על כבוד הארץ והחברה האנושית, למעשים שלנו יש השפעה על הברה הסובבת אותנו ואנו צריכים לזכור זאת ולפעול בהתאם. לשמור לקיים ולהיטיב עם החברה והסביבה.
שנת השמיטה הקרובה מזמינה אותנו לעצור לשנה ולחשוב על היחסים שלנו עם הטבע והחברה ולצמוח ולשנות הרגלים על מנת שנצליח להיות יותר טובים ממה שאנחנו כרגע.