הערכים החברתיים בשמיטה וביובל

^{מצוות השמיטה היא מהקשות ממצוות התורה. בוודאי בתקופה הקדומה, כשהאדם יכול לאכול רק מה שגידל בשדה. חכמים הכירו בקושי זה וראו את הפסוק "גִּבֹּרֵי כֹחַ, עֹשֵׂי דְבָרוֹ..." (תהילים קג, כ) כמיוחס לאלו ששומרי שביעית, כלומר את מצוות השמיטה.}

^{כיום כשרוב תושבי מדינת ישראל אינם חקלאים, קיום מצווה זו מסובך אף יותר. אבל בשמיטה יש יסוד יהודי - חברתי מרכזי, לפני העיסוק בהיבטים ההלכתיים המפורטים, יש חשיבות ללימוד העוסק בטעמים החברתיים העמוקים של מצווה זו.}

^{כתבו: כל ישראל חברים, מאגר מורשה}

שמיטת קרקעות: בכל שנה שביעית אסור לחקלאים לעבד את האדמה, והפירות הצומחים הם הפקר וכל אדם יכול לאכלם.

שמיטת כספים: בסוף שנת השמיטה מתבטלים כל החובות ואין צורך להחזירם.

יובל: שנת החמישים.

• משוחררים כל העבדים העברים.
• כל הקרקעות המכורות חוזרות לבעליהן הראשונים

לשמיטה מספר טעמים. האחד: להראות לבני אדם כי לא להם הארץ, כי לה' היא, וזהו שנאמר: "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם", שתדעו ותזכרו תמיד שאני הנותן לכם הארץ, ושלי היא ואין הארץ שלכם... וכי תאמר אם אינה שלי לא אעבוד בה מלאכה, על זה נאמר: "שש שנים תזרע שדך". אני מרשה לך לעבד את אדמתי: "ואספת את תבואתה". (...) ובשנה השביעית "שבת שבתון", למען תדע כי לי הארץ ומלואה. וכולם שווים בה בשנה זו.

טעם שני, שילמדו לעמוד בניסיון ולהאמין באלוקים, שידאג לנו לפרנסה, שגם אם ישבות האיכר מעבודת האדמה, יצווה ה' יתברך את הברכה לו... ובזה ירגיל האדם את עצמו לבטוח בה' ... וגם ללמוד מזה, שלא יתנשא העשיר על העני – אמרה תורה שבשנה השביעית כולם שווים, יחד עשיר ואביון יש להם רשות לאסוף פירות בשדות ולאכול לשבעה.

ועוד טעם: שלא לעולם יהיו בני האדם טרודים בעבודת האדמה לשם פרנסה, אלא שנה אחת יהיה כל אדם חופשי לנפשו. ובזמן המתפנה מעבודה יעסוק בתורה וחוכמה (לימודים אחרים). והאנשים אשר לא ידעו ללמוד יעסקו במלאכת אומנויות שונות ובניין בתים, למען גם זה לא יחסר מארץ ישראל; ובעלי כושר המצאה – ימציאו חידושים בעת החופש לצורך העולם וקידומו, ומי שיש בו דעת תורה – יעסוק רק בתורה ויראה, כי זה האושר האמיתי.

(רבי צבי קאלישר, פירוש על התורה, פרשת בהר)

הרב ניסנבוים/ קנייני קדם

עיקר העיקרים בפרשה זו הוא היובל, הבא לשמור על השוויון הכלכלי של העם העברי בארצו. הארץ נתחלקה לכל בני ישראל בשווה, כדי שיעבוד כל אחד את חלקו וישבע לחם בעבודתו ולא יהיה זקוק לעזרת אחרים. אולם מסיבות שונות נמצאו יהודים שהיו מוכרחים למכור את אחוזותיהם לאחרים, וכתוצאה מכך השוויון הכלכלי הופר, ובאה התורה בחוק היובל להחזיר את האחוזות לבעליהן הראשונים ולהחזיר את השוויון בין האנשים.

אבל שוויון כלכלי זה בא רק פעם אחת לחמישים שנה, ובינתיים יכולים להתפתח בעם שני מעמדות: מעמד עשירים בעלי אחוזות רבות ומעמד עניים בלי כל שדה, ובלי אמצעי פרנסה, ודבר זה יכול להביא גם לרגשות אדנות ועריצות אצל הראשונים ורגשות התרפסות ושפלות הרוח אצל האחרונים; וכדי לשמור על השוויון הפסיכולוגי של העם העברי- באה השמיטה. פעם לשבע שנים, אין בעלות על האדמה. האדמה שבה אל יוצרה (אלוקים). "ושבתה הארץ שבת לה'". בכל השנה הזאת –האדמה היא הפקר לכולם, וירגיש העשיר כי עשירותו אינה בת קיימא, וירגיש העני כי עניותו אינה מתמדת. את השמיטות סופרים "שבע שנים שבע פעמים", למען יזכרו כולם את היובל הבא אחריהן, אשר יחזיר את השוויון האקונומי (הכלכלי) לקדמותו.

הרב יעקב איפרגאן/ מנחה חדשה פרשת ראה

ובעבור כי בשנה השביעית תסתלק ההנהגה מהנמצאים, ואין חריש ואין קציר ויד הכל שווה בה כמלך כחלך,

הרי גם כן תהיה יד הלווה בה כמלווה ולא יגוש את רעהו.

וזהו אומרו - "וזה דבר השמיטה, שמוט כל בעל משה ידו" וכו'

רוצה לומר: דבר השמיטה ודאי. וגזירתה ומצוותה הוא שישמוט כל בעל הלוואה ידו מהנתבע ולא יגוש את רעהו כלל,

והטעם - "כי קרא שמיטה לה' ", פירוש כי הנתבע יש לו כוח, לאמור -שמיטה לה',

רוצה לומר כי גזירת המלך יתברך היא שמיטת כספים.

הרב איפרגאן, מחכמי תארודאנת - מרוקו (נולד 1586)

הרב שמשון רפאל הירש/ על ויקרא כ"ה

בקיום מצוות השמיטה מודיעה אומה שלימה לעולם כי ארצה לה', והוא אדונה האחד והיחיד והאמיתי; בשנה השביעית היא מושכת את ידה מלהשתמש בזכות בעלותה על האדמה, וברגש של כניעה היא מחזירה את אדמתה לאדון הארץ. בעשותה כן היא מכריזה על עצמה כעל "גרים ותושבים" על אדמתה שלה, ומיד ירכינו גאים ראשם. גסי הרוח שהיו יושבים בטח על אחוזותיהם, והיו נוהגים במחוסרי רכוש באטימות הלב ובהרמת ידיים, - עתה ינהגו דרך חסד ואהבה בגרים ובעניים, וגם חיית השדה תיחשב כיצור בעל זכויות, כי אכן אחת היא אדמת ה', שעליה כולם יושבים יחד. ​​​​​​​