שקיעה בכינרת. צילום: נירית האן, מתוך אתר פיקיויקי
נקודת מוצא:
חוף חוקוק
נקודת סיום:
יער שוויץ- טבריה עלית
אורך המסלול: כ-18 ק"מ
תקציר המסלול:
מחוף הכנרת חוזרים לשביל ישראל (ניתן לחבור לשביל בכביש שעולה לחוקוק-ליבנים) , והולכים בשביל עד שמגיעים לעין נון, ברכת מים מקסימה בפאתי המושבה מיגדל (מקום מומלץ לקפה או לארוחת בוקר). מעין נון ממשיכים דרך המושבה מגדל (המושבה מפורסמת בזכות מרים מגדלנא, בראשית המאה העשרים התגוררו במקום כמה מהסלבס הגדולים של הציונות ביניהם: טרומפלדור, י"ח ברנר, א.ד גורדון ואנשי גדוד העבודה). ממגדל ממשיכים לכיוון כביש 807 ובתחנת דלק פז חוצים את הכביש לכיוון הישוב חמאם (ישוב ערבי שבו גרים צאצאי שבט הע'וורנה שגרו בעבר בעמק החולה) לפני הכניסה לישוב פונים שמאלה בשביל האדום שעולה אל הארבל.
בפסגת הארבל מומלץ לעצור ולהתבונן בנוף ממצפור החרוב (זה גם מקום מצוין ללימוד של דף המקורות). המעוניינים יכולים לצאת מהשמורה ולבקר בבית הכנסת העתיק של ניתאי הארבלי.
מפסגת הארבל ממשיכים בירידה לכיוון חניון גדוד העבודה, בתחתית הארבל ממשיכים לכיוון בית העלמין של כפר חיטים (ניתן למלא מים בבית העלמין. כפר חיטים הוא המושב השיתופי הראשון בארץ, ומיישובי חומה ומגדל הראשונים, הוא הוקם כחווה לגידול אתרוגים עוד לפני עליה ראשונה) ומשם ממשיכים עד לישוב מצפה (הישוב נקרא על שם מיקומו שצופה על הכנרת. הוקם ע"י חברת יק"א בימי עליה שניה) . חוצים את כביש 77 בזהירות ומגיעים לצרכנייה ותחנת הדלק. מרגע חצית הכביש עוברים להליכה עירונית וחוצים את שכונת טבריה-עלית עד ליער שוויץ. לאחר כקילומטר וחצי ביער מגיעים לחניון לילה יער שוויץ (במקום יש ברז מים והמעונינים יכולים לקצר את היום וללון ביער). ממשיכים דרך עין פוריה (מקום מומלץ לעצירה) ומשם בירידה דרומה דרך מטעי הזיתים והתמרים של המושבה הכנרת עד לרחוב המיסדים. סקצה רחוב המיסדים נמצאת "חצר כנרת" המפורסמת.
על הר הארבל וגאולתן של ישראל
על הר הארבל- "אל תתייאש מן הפורענות"
הר הארבל מתנשא כמעט 400 מטר מעל פני הכנרת. בגלל הקרבה להר הגעש הקדום בקרני חיטים , ההר מורכב ממסלע של גיר מצופה בבזלת (בית הכנסת העתיק בארבל עשוי מאבנת בזלת שבולטים בצבעם על רקע רצפת הגיר).
במערות שבמצוק הארבל חיו בני אדם עוד מהתקופה הפרהיסטוריות.
בימיו של הורדוס התחולל כאן קרב לחיים ולמוות בין הורדוס לבין תומכי החשמונאים. צבאו השכיר של הורדוס נאבק נגדם במשך 40 יום כנגד המורדים שהתבצרו במערות אשר במצוק. חיילי הורדוס ירדו בתוך תיבות בעזרת חבלים אל המערות אך המורדים שרפו את החבלים והתיבות הידרדרו לרגלי המצוק והחיילים שבתוכם נהרגו. הניסיון השני להיכנס למערות באמצעות תיבות, שהותאמו למלחמות בהרים, הוכתר בהצלחה לאחר שחיילי הורדוס עטפו את החבלים ברצועות בד רטוב. הלוחמים הרומאים הצטיידו במוטות ארוכים שבקצותיהם ווים על-מנת לגרור את המסתתרים לתוך התהום. לבסוף המורדים הוכנעו והושלכו מהמצוק לתהום. באחת המערות נתגלו שברי נרות הרודיאניים. היה זה הקרב האחרון של הורדוס עם שרידי המתנגדים מקרב החשמונאים. שרידים מאותו מרד ניתן לראות בחומה הגדולה שנמצאת על פסגת הר ניתאי (בין הארכאלוגים יש שחושבים שזאת חומה של מחנה הלגיון הרומאי ויש שרואים בה חומה של המתבצרים היהודיים) ובטיפוס אל מערות המרד (המצודה שנמצאת על השביל היא מצודה מאוחרת מהתקופה העתמאנית, אבל היא יושבת על בסיס של מערות מתקופת המרד בהורדוס).
בארבל אנחנו מוצאים , 110 שנה לפני מצדה, תופעה של קנאים שמעדיפים להתאבד מאשר ליפול לידי הרומאים. יוסף בן מתתיהו מספר, שאחד הקנאים הרג את שבעת ילדיו ולבסוף וקפץ אחריהם אל מותו. וכך מתאר זאת יוסף בן מתיתיהו:
אלה נמצאו בצלעות הרים תלולים ומכל עבר לא יכול הצבא לגשת אליהן... זמן רב לא ידע המלך לשית עצות בנפשו, כי נבצר ממנו להגיע עד המקום ההוא. ואחרי־כן מצא תחבולה מחכמה ומסכנה יחדו. הוא צוה לשלשל את בחורי צבאו בארונות (התלויים בחבלים) ולהציגם על פי המערות. והם שחטו את יושבי המערות עם טפם והשליכו אש על האנשים אשר אמרו לעמוד על נפשם....אלה אשר נתפשו בעל־כרחם בחרו במות מחיי שבי. גם נמצא שם זקן אחד, אשר אטם אזניו מצעקות אשתו ושבעת בניו, בחלותם את פניו לתת להם כי יצאו בברית שלום, והמית את כולם... ואחרי־כן השליך את החללים אל התהום וקפץ בעצמו שמה“ (יוסף בן מתיתיהו, מלחמות היהודים ברומאים א – פרק ט”ז)
שחזור מנוף וארגז ממלחמתו של הורדוס במורדים במערות ארבל.
צילום: ד"ר אבישי טייכר, מתוך: פיקוויקי ישראל
בכפר הארבל חי בתקופת החשמונאים אחד החכמים- ניתאי הארבלי (ההר שנמצא מול הארבל- נקרא על שמו- "הר ניתאי"). אולי הקרבות הקשים בארבל הם הרקע לאמירתו בפרקי אבות: "ואל תתיאש מן הפורענות"
(ז) נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר, הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת:
(1) Moses received the Torah at Sinai and transmitted it to Joshua, Joshua to the elders, and the elders to the prophets, and the prophets to the Men of the Great Assembly. They said three things: Be patient in [the administration of] justice, raise many disciples and make a fence round the Torah.
(2) Shimon the Righteous was one of the last of the men of the great assembly. He used to say: the world stands upon three things: the Torah, the Temple service, and the practice of acts of piety.
(3) Antigonus a man of Socho received [the oral tradition] from Shimon the Righteous. He used to say: do not be like servants who serve the master in the expectation of receiving a reward, but be like servants who serve the master without the expectation of receiving a reward, and let the fear of Heaven be upon you.
(4) Yose ben Yoezer (a man) of Zeredah and Yose ben Yohanan [a man] of Jerusalem received [the oral tradition] from them [i.e. Shimon the Righteous and Antigonus]. Yose ben Yoezer used to say: let thy house be a house of meeting for the Sages and sit in the very dust of their feet, and drink in their words with thirst.
(5) Yose ben Yochanan (a man) of Jerusalem used to say: Let thy house be wide open, and let the poor be members of thy household. Engage not in too much conversation with women. They said this with regard to one’s own wife, how much more [does the rule apply] with regard to another man’s wife. From here the Sages said: as long as a man engages in too much conversation with women, he causes evil to himself, he neglects the study of the Torah, and in the end he will inherit gehinnom.
(6) Joshua ben Perahiah and Nittai the Arbelite received [the oral tradition] from them. Joshua ben Perahiah used to say: appoint for thyself a teacher, and acquire for thyself a companion and judge all men with the scale weighted in his favor.
(7) Nittai the Arbelite used to say: keep a distance from an evil neighbor, do not become attached to the wicked, and do not abandon faith in [divine] retribution.
(8) Judah ben Tabbai and Shimon ben Shetach received [the oral tradition] from them. Judah ben Tabbai said: do not [as a judge] play the part of an advocate; and when the litigants are standing before you, look upon them as if they were [both] guilty; and when they leave your presence, look upon them as if they were [both] innocent, when they have accepted the judgement.
(9) Shimon ben Shetach used to say: be thorough in the interrogation of witnesses, and be careful with your words, lest from them they learn to lie.
(10) Shemaiah and Abtalion received [the oral tradition] from them. Shemaiah used to say: love work, hate acting the superior, and do not attempt to draw near to the ruling authority.
(11) Abtalion used to say: Sages be careful with your words, lest you incur the penalty of exile, and be carried off to a place of evil waters, and the disciples who follow you drink and die, and thus the name of heaven becomes profaned.
(12) Hillel and Shammai received [the oral tradition] from them. Hillel used to say: be of the disciples of Aaron, loving peace and pursuing peace, loving mankind and drawing them close to the Torah.
(13) He [also] used to say: one who makes his name great causes his name to be destroyed; one who does not add [to his knowledge] causes [it] to cease; one who does not study [the Torah] deserves death; one who makes [unworthy] use of the crown [of learning] shall pass away.
(14) He [also] used to say: If I am not for myself, who is for me? But if I am for my own self [only], what am I? And if not now, when?
(15) Shammai used to say: make your [study of the] Torah a fixed practice; speak little, but do much; and receive all men with a pleasant countenance.
(16) Rabban Gamaliel used to say: appoint for thyself a teacher, avoid doubt, and do not make a habit of tithing by guesswork.
(17) Shimon, his son, used to say: all my days I grew up among the sages, and I have found nothing better for a person than silence. Study is not the most important thing, but actions; whoever indulges in too many words brings about sin.
(18) Rabban Shimon ben Gamaliel used to say: on three things does the world stand: On justice, on truth and on peace, as it is said: “execute the judgment of truth and peace in your gates” (Zechariah 8:16).
בית הכנסת העתיק בארבל (בית הכנסת של ניתאי הארבלי?).
צילום: האניי מתוך ויקפדיה
שאלות לדיון ומחשבה:
לפני למעלה מאלפיים שנה התחולל כאן מרד של היהודים כנגד הורדוס. המרד הסתיים בפורענות של הרג המורדים במערות. אולי על הארוע הזה אמר 'ניתאי הארבלי': "ואל תתיאש מן הפורענות"
האם אתם חוויתם פעם אירוע קשה ("פורענות")? איך התמודדת עם האירוע?
איך לדעתכם ניתן להתגבר על הייאוש?
אתם מוזמנים להאזין "לשיר שמח" (אם גם ראשנו שח), כמה ימים ספורים לפני פורים 1954 נהרגו 11 נוסעים בפיגוע באוטובוס במעלה עקרבים. השיר חובר ע"י יעקב אורלנד לבקשתו של ראש הממשלה משה שרת על מנת לרומם את רוח העם שלא יתייאש מן הפורענות .
שאלות למחשבה ולדיון:
האם אתם חווייתם בחייכם "ייאוש מן הפורענות"?
האם היו לכם בשביל רגעים של ייאוש?
מה עזר לכם לצאת מהיאוש?
חשבו על היחס בין החצי הראשון במשפט של ניתאי הארבלי לבין החצי השני- מה לדעתכם הקשר בין "שן רע וחבר רע" לבין "יאוש מן הפורענות"?
ולהפך- מה הקשר בין "חבר טוב" לבין היכולת לצאת מהיאוש (או לפחות שהייאוש יהיה יותר נוח)?
בקעת הארבל וגאולתם של ישראל.
בקעת גינוסר היא בקעה פוריה שנמצאת בחלק הצפון מזרחי של הכינרת. הבקעה נמצאת בין הכנרת, להר הארבל, להר רביד ולהר האושר.
הבקעה מפורסמת , בין היתר, בזכות נסיו של ישו שעל פי הברית החדשה נעשו בבקעת גינוסר ובאזור בית צידא.
יוסף בן מתתיהו ב"מלחמות היהודים" (ג', י', ח') מתאר את בקעת גינוסר כאזור הכי פורה בארץ ישראל:
"אדמת הארץ דשנה ולא יחסר כל צמח אדמה בה, כל עצי פרי הגפן והתאנה נותנים פרים תשעה חודשים בשנה. יתר פרי העץ הולך ובשל זה אחר זה כל ימי השנה."
על פי הגמרא מקור השם "גינוסר" קשור לגנים הפוריים:
|
אמר ר' ברכיה: כל חוף ים של טבריה נקרא כינרת;
ולמה הוא קורא אותה גנוסר? רבנן אמרי: גני שרים".
|
| המדרש מקשר בין הגנים פוריים לבין ברכתו של יעקב אבינו בספר בראשית (מ"ט, כ"א): "נפתלי אילה שלוחה- זו בקעת גינוסר, המבכרת פירותיה וממהרת כאיילה". ובלשונו של רש"י שם: "שהיא קלה לבשל פירותיה כאיילה זו שהיא קלה לרוץ" , מדרש תנחומא ויחי יג) |
אבל בקעת גינוסר (או בשמה השני "בקעת הארבל") התפרסמה בעיקר בזכות המשל על השמש העולה ועל גאולתם של ישראל, וכך כתוב במדרש:
רבי חייא בר אבא ורבי שמעון בן חלפתא
היו מהלכין בבקעת ארבל וראו אילת השחר.
אמר לו ר' חייא: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא,
כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת.
רבי חייא בר אבא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכין בבקעת ארבל וראו איילת השחר שבקע אורה (הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה) .
אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: כך היא גאולתן של ישראל
בתחילה קימעה קימעה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת.
כמו שנאמר: כי אשב בחושך ה' אור לי (מיכה ז׳:ח׳).
זריחה בארבל. מתוך דף הפייסבוק של רשות הטבע והגנים
למעונינים: ניתן להאזין למדרש שאותו הלחין היוצר והזמר אהרון רזאל
וכך כתב נתנאל אלינסון ראש מדרשת הערבה על הגאולה ועל איילת השחר
(מתוך רשומה שלו בפייסבוק, ניתן לקרא את הדברים באריכות בספרו "קיצור תולדות הישראליות"):
שבט נפתלי בהיסטוריה תמיד הקדים את הציונות והיה המבשר על בואה. תכף נראה איך זה קרה בהיסטוריה היהודית.
נפתלי הביא ליעקב את הבשורה המשמחת "והוא שבישר ליעקב ביוסף, ואמר לו עוד יוסף חי" (ילקוט ראובני, בראשית ויגש). וכך לפני מותו יעקב אבינו בירך את נפתלי: "נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה-הַנֹּתֵן אִמְרֵי-שָׁפֶר". שהוא ממהר ומביא בשורות טובות לפני כולן. באחד המדרשים היפים ביותר של חז"ל, מתוארת לנו בשורה כזו שתגיע מבקעת ארבל שבנחלת נפתלי:
רבי חייא בר אבא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכין בבקעת ארבל וראו איילת השחר שבקע אורה אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימעה קימעה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת"
במשחק לשון על האיילה השלוחה של נפתלי נותנים לנו החכמים את אחד התיאורים המופלאים של קיבוץ הגלויות: כזריחת השמש, איילת השחר, שבהתחלה מאירה מעט מאוד, פס חיוור במזרח, אך ככל שנוקפות הדקות היא הולכת ומכפילה את כמות האור. כך גם קיבוץ הגלויות: בתחילה טיפין טיפין אך ככל שחולף הזמן- הוא הולך וגובר. ואכן, מדרשים קדומים ידעו לספר לנו שקיבוץ הגלויות יתחיל דווקא בנחלת נפתלי.
ומתי החל קיבוץ הגלויות? לא בבוקר לח בשנת תרל"ח, ולא בימי העלייה הראשונה ב 1882. אלא 350 שנה לפני כן. קיבוץ הגלויות החל כשארץ ישראל שוב חזרה להיות המרכז הרוחני של עם ישראל. זה קרה כשצפת הפכה במאה ה16 לעיר החשובה ביותר בעולם היהודי. לצפת התקבצו יהודים ממזרח וממערב והיא הפכה לעיר היהודית הגדולה בארץ והמשפיעה ביותר בעולם. מצפת שבנחלת נפתלי החל קיבוץ גלויות שברוח- וישראל המפוזרים בקצווי תבל החלו להתאחד סביב ספרים קאנונים שיצאו מצפת: השולחן ערוך של רבי יוסף קארו, פיוטי השבת של רבי ישראל נג'ארה, תורת הקבלה של האר"י הקדוש ופיוט אחד שהתקבל בכל קהילות ישראל מתימן ועד אשכנז: לכה דודי של רבי שלמה אלקבץ.
אבל לא רק קיבוץ גלויות שברוח החל בצפת. החל מימי העלייה לצפת במאה ה16, החל זרם הולך וגובר של אלפי יהודים, שבמשך 350 שנה יישב את הארץ כפי שלא קרה בכל ימי הביניים. עליות אלו היו התשתית של העליות הציוניות (עוד לפני עליה ראשונה אנחנו מוצאים ציונית מעשית על ידי משפחת עבו שרכשה את אדמות יסוד המעלה, וציונות מדינית על ידי דון יוסף ודונה גרציה בטבריה ,ועוד)....וכך, מנחלת נפתלי החל הטפטוף של קיבוץ הגלויות- שהלך וגבר, הלך וגבר (דוגמא : שיירת העולים בשנת 1808 בראשות ר' מנחם מנדל משקלוב נקראה בשם "איילת השחר" ובחרה להגיע לגליל ולהשתקע דווקא בטבריה.)
הפיוט לכה דודי, שיצא מצפת במאה ה16 לכל הפזורה היהודית, מדבר למעשה על איילת השחר הזו שיצאה מנחלת נפתלי שבגליל. חכמי צפת צפו שהם בנקודה שממנה מתחיל קיבוץ הגלויות. הפיוט מדבר יותר על זריחת קיבוץ הגלויות מאשר על השבת עצמה. שימו לב למילים:
הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי/כִּי בָא אוֹרֵךְ קוּמִי אוֹרִי
עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבֵּרִי/כְּבוֹד ה' עָלַיִךְ נִגְלָה
לֹא תֵבֹשִׁי וְלֹא תִכָּלְמִי/מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי
בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי/וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ
מנחלת נפתלי החלה הבשורה על בואה של הציונות.
שוב נפתלי בישר ש"עוד יוסף חי".
ציור של רון סיגולוביץ. מתוך הרשומה של נתנאל אלינסון בפייסבוק.
צבי מדלג. מתוך ויקפדיה. צילם: Ranarec.
על הפסוק: "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, דומה דודי לצבי" (שיר השירים ב, ח-ט), אומר המדרש: "מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה, נראה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נראה ונכסה וחוזר ונראה"
שאלות למחשבה ולדיון:
האם הייתה לכם במהלך המסע בשביל חוויה רוחנית באחת הזריחות?
למה לדעתכם הזריחה מעל הכנרת הזכירה לחכמים את הגאולה?
החכמים שראו את הזריחה חיו בימי חורבן הבית השני וחורבן מרד בר כוכבא, 2000 שנה לאחר מכן התחילה הזריחה של הציונות באזור עמק הירדן ובקעת הארבל. למה לדעתכם הזריחה הציונית התחילה דווקא כאן?
אחת מהנחות היסוד של המדרש היא "שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" (כפי שמופיע בשיר "הולך נגד הרוח " של שלום חנוך) , חשבו על ההנחה שרגע לפני הגאולה ישנה פורענות קשה, גם ברמה הלאומית (השואה הנוראה לפני קום המדינה) וגם במישור הפרטי. חישבו על הקשיים שהיו לכם רגע לפני היציאה למסלול. הנחה זו יכולה לחבר בין אמירתו של ניתאי הארבלי, מתחילת הלימוד "לא להתייאש מן הפורענות" לבין המדרש על בקעת הארבל שבה לאחר החושך הגדול, השמש זורחת ומביאה מרפא וצדקה בקרניה
לסיכום ניתן לקרא את שירו של איש הפלמ"ח חיים גורי על זריחתה של הציונות בבקעת ארבל, שיר שמלא בציטטות ממקורות חז"ל:
בְּבְִקַעת אַרְבֵּל
גַּם אְַנִי צָפִיתִי בְּבְִקַעת אַרְבֵּל בַֹּשַחַר הַמַּבְקִיעַ בַּחִוָּרוֹן הַהוּא
תְּחִילָה, לְפִי הַמְסוּפָר ,קִמְעָה קִמְעָה . הַהֶמְֹשֵךְ- הֵידָד הַסַּנְֵורִים!
סִימַן הַגְּאוּלָּה הַאְַמוּרָה לָבוֹא.
הָיָה בָּהּ מַֹשֶּהוּ זָהֹב, גָּבוֹהַּ וּתְכַלְכַל, בַּהִזְדַהְַרוּת הַהִיא.
ר' עוּלָא פְּסִימִי כְּדַרְכּוֹ , חָזָה מֵרֹאש שֶהִיא תִּשְוֶה לְכֹבֶד צַעְַרָהּ
אָמַר שֶלא יִרְצֶה לִרְאוֹת אֶת הַמָּשִיחַ שֶיָּבוֹא
אַף שֶעַל שְמָהּ קָרָאנוּ ,בְּכָל מְקוֹמוֹתֵינוּ, שְמוֹת בָּנוֹת וּרְחוֹבוֹת
הַשָּנִים הָיוּ קָשוֹת מִשֶשִיעַרְנוּ
הִזְהִירוּ אוֹתָנוּ שֶיוּתַּר דָּמֵנוּ כִּצְבָאִים וּכְאַיָּלוֹת
אִם נָעִיר וְאִם נְעוֹרֵר אָת הַאַהְַבָה עַד שֶתֶּחְפַּץ .
אַךְ עָלִינוּ בַּחוֹמָה, בְּאִחוּר נִכָּר , טֶרֶם שֶיִּכְלוּ כוֹל הַקִּיצִים.
הָלַכְנוּ מַכּוֹת. הִשְתַּלַמְנוּ, תַּלְמִידִים טוֹבִים.
בְּשוֹד וָשֶבֶר, בִּפְרָצִים וּבִצְוָחוֹת,
אַלוּפֵי הָרִיב וְהַתַּהְפּוּכוֹת.
מְדַמְּמִים וּגְאּוּלִים הָיִינוּ , מְדַמְּמִים וּגְאּוּלִים.
כְּמוֹ חוֹלֵי הָאַהְַבָה הָאְַנוּשָה לֹא הִסְתַּפַּקְנוּ בְּפָחוֹת.
טיול גיבוש מחזור ט"ו. זריחה בארבל. צילם: חונן חיים
עובדה מעניינת:
בספר "אגדות מארץ ישראל" בפרק שעוסק בבקעת הארבל (עמוד 421), מביא חוקר ארץ ישראל זאב וילנאי מספר אגדות שמספרות שהמשיח יבוא דווקא מבקעת הארבל (מדרשים, פיוטים ומקורות נוספים) . בין היתר מביא וילנאי ציטוט מספר זרובבל (ספר מיסטי מהמאה השישית לספירה) שמספר על כך שמשיח בן יוסף, ששמו "מנחם בן עמיאל" יתיישב בתחילה בבקעת הארבל שבנחלת שבט נפתלי. בסיום דבריו , בהערת שוליים בתחתית הדף, מעיר וילנאי: שהגמטריה של "מנחם בן עמיאל" (341) זהה לגימטריה של "דוד בן גוריון" (341).
ואכן דוד בן גוריון התישב תחילה בסג'רה שבבקעת הארבל ושם החליט בן גוריון לשלב את חייו עם המפעל הציוני ולהושיע את עם ישראל
הרחבה למעונינים:
על קרני חיטים, צלבנים ואם החיטה
מול הארבל ניתן לראות את הר קרני חיטים. קרני חיטים הוא הר געש כבוי, ההר זכה לשמו בשל שתי פסגותיו, שצורתן כשל קרניים. שתי הפסגות של ההר – הידועות כ"קרניים" – הן פקקים געשיים.
במורד הצפוני של ההר שכן בתקופה העות'מאנית הכפר חיטין אשר שימר את שמה של העיירה היהודית הגדולה מתקופת התלמוד "כפר חיטיא" ששכנה במקום, ואשר נזכרת רבות במקורות חז"ל.
ב-4 ביולי 1187 התחולל למרגלות ההר הקרב בין צבאות הצלבנים, ובין צבאו של צלאח א-דין, בקרב זה נחלו הצלבנים מפלה ניצחת, ושרידי לוחמיהם נמלטו אל פסגת ההר ושם נכנעו.
הקרב עצמו התרחש בחודש יולי, אחד החודשים החמים . הצלבנים סבלו ממחסור במים וממזג האוויר החם, ואלה היו בין הסיבות להפסדם בקרב. בנוסף לכך, הוצתה אש בקוצים ובשדות שסבבו את קרני חיטין והעשן והחום שגרמה האש הכבידו עוד יותר על הנוצרים. למוסלמים, לעומתם, היו מקורות מים בשפע והם סבלו פחות מהנוצרים מהחום בגלל זמינות המים והמיגון הקל יחסית של הפרשים והרגלים שלהם, בניגוד לשריון הגוף הכבד שנשאו על גופם האבירים וחלק מהרגלים בצבא הצלבני.
מלבד התוצאות המיידיות של חורבן ממלכת ירושלים הצלבנית , הניצחון המוסלמי על הצלבנים העלה את צלאח א-דין לדרגת סמל לאומי עבור הערבים. השפעתו של הניצחון ניכרת עד היום, ושמו של צלאח א-דין מוזכר באופן תדיר בנאומים, בכתבות ובמאמרי דעה של הוגי דעות, פוליטיקאים, סופרים ואינטלקטואלים ערבים שמשווים את הציונות לצלבנים (כך לדוגמא גם שכונת שייח ג'ארח וגם שכונת אבו-תור בירושלים קרויות על שם קצינים בכירים בצבאו של צאלח אדין משחרר ירושלים)
לצלאח א-דין ולניצחונו בקרב קרני חיטין ישנה השפעה גם על התעמולה האנטי ישראלית בקרב המוסלמים. ערבים רבים רואים במדינת ישראל ובציונות המשך ישיר למסעי הצלב והם נוהגים להשוות את ישראל לממלכת ירושלים הצלבנית ומצפים לחורבנה כמו חורבן הממלכה הצלבנית.
חוקר הצבלנים יהושע פראוור טען במספר ראיונות שממלכת הצלבנים נפלה בגלל שהצלבנים בחרו להתנהג כמו קוליאנסטים, הם היו מיעוט ששיעבד את יושבי הארץ, הצלבנים בחרו להסתגר מאחורי חומות של מבצרים גדולים ולא הקימו התיישבות חקלאית וזאת בניגוד להתיישבות הציונית.
עזריה אלון, ממקימי החברה להגנת הטבע טען שהצלבנים הפסידו בגלל שהם בחרו לא לצאת מהמבצרים שליהם והם לא סיירו וטילו בארץ ולא נתנו שמות משליהם לנחלים ולהרים.
בטקס יום הזכרון ליצחק רבין בשנת 2018 אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו: "לא צלבנים אנחנו, ולא ניאו-צלבנים. אנו שייכים לארץ הזאת קרוב ל-4,000 שנה – עַם עתיק שחידש את ריבונותו במולדתו ההיסטורית"
צילום של קרני חיטים. ברקע ניתן לראות את מצוק הארבל שעליו אתם נמצאים.
צילום מתוך ויקפדיה
ציור של אביר צלבני מימי הביניים. מתוך: ויקפדיה
על אהרון אהרונסון ועל אם החיטה:
אהרון אהורנסון היה המקים של מחתרת ניל"י (ואח של שרה גיבורת ניל"י), אבל בנוסף היה אהרונסון אגרונום מחונן בעל שם עולמי . בראשית המאה העשרים ערך אהרונסון מסעות בסוריה, לבנון ובישראל על מנת לחפש את "אם החיטה"- חיטת הבר שעדיין לא בויתה (בעזרת מציאת אם החיטה ניתן למצא תרופה למחלות חיטה ועל ידי כך למנוע רעב עולמי). אהרונסון ניצל את מסעותיו במזרח התיכון לטובת ריגול למען הבריטים .לאחר עשרות שנים של חיפושים מצא אהרונסון את אם החיטה באזור "קרני חיטים" וליד ראש פינה. וכך בראשית המאה העשרים, התברר לנו למפרע למה ההר נקרא על שם החיטה!
אהרון אהרונסון.
שבולת חיטה על מטבע רומאי עתיק
ונסיים בשיר "בשדה ירוק"
שיתוף פעולה בין מילים של מאיר אריאל, לחן של דני סנדרסון וביצוע של גידי גוב