(א) וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ב) שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם. (ג) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי ה׳ כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. ... (יז) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר. (יח) וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב. (יט) וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים. (כ) וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ
(1) And the LORD spoke unto Moses, saying: (2) ’Send thou men [alternate translation: send for yourself], that they may spy out the land of Canaan, which I give unto the children of Israel; of every tribe of their fathers shall ye send a man, every one a prince among them.’ (3) And Moses sent them from the wilderness of Paran according to the commandment of the LORD; all of them men who were heads of the children of Israel..... (17)And Moses sent them to spy out the land of Canaan, and said unto them: ‘Get you up here into the South, and go up into the mountains; (18) and see the land, what it is; and the people that dwelleth therein, whether they are strong or weak, whether they are few or many; (19) and what the land is that they dwell in, whether it is good or bad; and what cities they are that they dwell in, whether in camps, or in strongholds; (20) and what the land is, whether it is fat or lean, whether there is wood therein, or not. ...
(ב) "שלח לך" - (במדבר רבה סוטה לו) לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח לפי שבאו ישראל ואמרו (דברים א) נשלחה אנשים לפנינו כמה שנאמר (שם) ותקרבון אלי כלכם וגו' ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה שנא' (שמות ג) אעלה אתכם מעני מצרים וגו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה
(ב) "כלם אנשים" - כל אנשים שבמקרא ל' חשיבות ואותה שעה כשרים היו
Idea of a morally neutral act
- (א) ויש כאן לשאול,אם כן משה עצמו חטא בעניין, שנאמר וייטב בעיני הדבר (דברים א כג). ולמה אמר להם בעניין הארץ "הטובה היא אם רעה" (פסוק יט): אחר שנאמר לו מתחלה שהיא טובה ורחבה?
- ועוד מה עשו המרגלים, כי משה אמר להם (פסוק יח): וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב, ואמר להם בערים (פסוק יט): הבמחנים אם במבצרים, ועל כל פנים היו צריכין להשיבו על מה שציוה אותם?
- ומה פשעם ומה חטאתם כשאמרו לו (פסוק כח): אפס כי עז העם והערים בצורות גדולות, וכי על מנת שיעידו לו שקר שלח אותם? .....
- ועוד מה טעם למשה רבנו בשליחות הזאת, אם הארץ טובה והעם רפה הרי טוב, ואם רעה או שהעם חזק, סבור הוא שיחזירם למצרים?....
Rav Shimishon Pincus - Status of the land
(א) שלח לך אנשים וגו' ראשי בני ישראל המה ובמדרש רבה (פ' זו) בני אדם גדולים היו אלא שעשו עצמן כסילים.... וצריך להבין שאנשים גדולים כאלו שהיו צדיקים בפני ישראל ובפני משה והקב"ה אמר שהם ראוים איך יוציאו דבה ויאמרו שקר. ... אך הענין שהננו רואים שאחר מ' שנה שהיו במדבר שאכלו מן ושתו מי באר כדי שיבלע דברי תורה בתוך מעיהם כמו"ש (מד"ת פ' בשלח) וכ"ה בזוהר הקדוש (בשלח ס"ב ב') וכדין מתברך במעוי וכו' ואסתכי בחכמה עלאה ועל דרך אקרון דור דעה וכו'. ועם כל זה כתיב לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים וגו' ולמען הקים את הדבר וגו' והנה המרגלים שידעו שהם ראשי בני ישראל וכשבאו לארץ ישראל והרגישו שבצדקתם אינם כדאי לרשת את הגוים ומזה דנו קל וחומר לשאר ישראל שבודאי אינם כדאי. ורשעת הגוים גם כן עדיין לא שלם עון האמורי שלא נתמלא סאתם עדיין לכן לפי סברתם זו אמרו שאי אפשר לכנוס לארץ מיד. אבל זה היה החסרון שהיה חסר להם האמונה בשלימות. ועל זה נאמר בנים לא אמון בם וכתיב וינסו אותי זה עשר פעמים וזה היה נסיון עשירי ומספר עשר הם כנגד עשר מדות הק' והנסיון זה היה כנגד מדת כתר עליון .... ובאברהם כתיב והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה ופירש רש"י שזה שהאמין חשבה השי"ת לו לצדקה וכתרגום אונקלוס וחשבה לי' לזכו. והרמב"ן ז"ל הק' מה זה זכות לנביא שהאמין במה ששמע מפורש מהשי"ת. אך יתכן על פי מה שאמרו (מגילה ט"ז.) משולה ככוכבים וכו' כשהן עולין עולין עד לכוכבים והשי"ת אמר אז לאברהם אבינו ע"ה וספור הכוכבים וגו' כה יהיה זרעך. והיינו שיהיו אנשים גדולים במעלה ככוכבי השמים וזה ידע אברהם אבינו שבעולם הזה יש בחירה ואיך יתכן הבטחה זו והלא הבחירה ביד האדם וכבר ידוע מ"ש הרמב"ם ז"ל בזה ומה שהשיג הראב"ד ז"ל וכדברי הרמב"ם מפורש בזוה"ח ובהאר"י ז"ל ז"ל שיש מקום שאין בחירה והיינו במדת עתי"ק למעלה מתפיסת אדם ושכלנו והוא נעלם מכל רעיון. וע"ז נאמר והאמין בה׳ שיוכל להיות ידיעה שיהיו ככוכבי השמים אף על פי שיש בחירה והוא נקרא מהימנותא שלימתא דתליא בהני תלת כנ"ל. ועל זה נאמר ויחשבה לו צדקה שאמונה זו חשבה לו לצדקה וכן נדרש (שמות רבה פ' כ"ג) תשורו מראש אמנה בשביל אמונה שהאמין אברהם להקב"ה זכו ישראל לומר שירה וכו'....
אבל להמרגלים היה חסר האמונה זו שלא הבינו איך אפשר שיכנסו לארץ ישראל מאחר שהרגישו בעצמם שאף הם אינם ראוים לרשת בצדקתם. רק יהושע וכלב עמדו בנסיון והאמינו בזה שבאמת כתיב וארון ברית ה׳ נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה שהשי"ת רצה על ידי כח התורה שהוא ארון ברית ה׳ לברר אותם בקדושת ג' האבות שהם נגד ג' קלי' הקנאה והתאוה והכבוד לתור להם מנוחה שיכנסו לארץ ישראל שנקרא גם כן מנוחה ושיתבררו בשלימות (וכמו שנת' לעיל פ' בהעלותך). ועל זה אמרו יהושע וכלב אם חפץ בנו ה׳ קב"ה לא בעי מינן אלא לבא וכמו"ש בזוהר הקדוש (ק"ס א') והיינו שהשי"ת יכול להכניס ללב כל הקדושות כדי לתור להם מנוחה כמו שהיה בקריעת ים סוף שראתה שפחה על הים וכו' אף שהיה קטרוג עליהם מקודם. והמרגלים שהיה חסר להם אמונה שלימה זו לכן כיון שהרגישו בעצמם שהם אינם ראוים לרשת בצדקתם אם שהם ראשים הבינו שמהס"ת ישראל בודאי אינם ראוים. .. ושבת הוא בת מתעטרא באבהן וזוכה אז הישראל לקדושת הג' אבות שהם כנגד ג' קליפות הנ"ל כדברינו כ"פ ויוכל לזכות למנוחה לתור להם מנוחה ואלמלא משמרין ישראל וכו' מיד נגאלין אך העולם נידון אחר רובו. ורק כל נפש בפרט כשהוא משמר שבת כהלכתו הוא בפרט נגאל מכל וכל:
...ת"ר ואספת דגנך מה ת"ל לפי שנא' (יהושע א, ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן ת"ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ דברי ר'. ישמעאל ר"ש בן יוחי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנא' (ישעיהו סא, ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנא' (דברים יא, יד) ואספת דגנך ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנא' (דברים כח, מח) ועבדת את אויביך וגו' אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן ...
Our Rabbis taught, and you shall gather thy corn what is meant by this? it is written "(Joshua) , This Torah shall not depart from your mouth. that might mean as it is written therefore it states, and gather thy corn- act in the normal manner . this is the words of Rabbi Ishmael. Rabbi Shimon Ben Yochai says how can a person plow during plowing and sow during sowing and Reap at time the time of harvesting and thresh during threshing etc.. What will be with Torah Study? Rather while Israel acts according to the will of God their work is done by others , as it says '(Isaiah Sa, e) and there were strangers grazing their flock etc.
during the times when Israel act according to the will of God their work is done by itself , as it says '(Deuteronomy hand) and gather thy corn. Moreover, other labor is done for them , as it says' (Deuteronomy ) and the you worked your enemies, etc. "said Abbey many did like Rabbi Yishmael and they succeded, whereas many who acted in accordance of R. Shimon ben Yochai did not succeed.