מנשים באוהל תבורך- מדבורה הנביאה ועד וונדר וומן
User Profile Picture
Byיאיר טיקטין
Collection Logo
לימוד יהודי ישראלי

הר תבור מכיוון צפון מערב. בפיוט "המבדיל בין קודש לחול" ("לכבוד חמדת לבבי") נאמר "צדקתך כהר תבור" שהרי הצדק הוא עגול - מעגלי צדק- כמו צורתו של הר התבור

"נקודת התחלה: כפר קיש

נקודת סיום: הר יונה (פאתי נוף הגליל)

מס' קילומטרים: 25

תיאור המסלול
השביל מתחיל ביציאה מכפר קיש משם יורדים לנחל תבור, והולכים לצד הנחל עוברים דרך תחנת הדלק והמלונית עד צומת גזית ושם חוצים את כביש 65


לאחר חציית כביש 65 עולים מעט בכפר שיבלי (כפר בדואי למרגלות התבור, רבים מבני הכפר מתגיסים לצבא כגששים) ועוקבים אחרי הסימונים אל הר תבור. במהרה נכנס השביל אל האזור המיוער ועולה בו בצורה תלולה למדי, כ- 2.5 ק"מ עד שביל פסגת התבור.


לאחר מנוחה קצרה ותצפית על הנוף, ממשיכים בקטע מישורי קצר ויפה בין העצים, כאן כדאי לחפש בסתיו את החלמוניות והסתווניות. מומלץ מאוד ללכת בכביש אל הכנסייה הפרנציסקנית הגדולה (פרי תכנונו של האדריכל ברלוצי) , להתרשם מיופייה ומסיפור "ההישתנות" של ישוע כפי שמופיע בתמונות ובברית החדשה (על פי המוסרת הנוצרית בפיסגת התבור נפגש ישו עם משה רבינו ועם אליהו הנביא, בעקבות המפגש קרן עור פניו "וישתנה לעינהם ויזהירו פניו כשמש ובגדיו כאור הלבינו" מתי י"ז). בסמוך לכנסייה יש מי שתייה ושירותים.


חוזרים בכביש מעט מערבה אל השער דרכו נכנסים הרכבים ופונים צפונה, ליד שרידי חומה מרשימה. לאחר חצי ק"מ, במפגש השבילים, מתחילה ירידה תלולה למדי עד תחנת המוניות שבין שיבלי לדבוריה. ההמשך צפונה בירידה מתונה באזור בנוי עד יער בית קשת. ביער עובר השביל בדרך טובה לרכב, . יער בית קשת הוא מהשרידים האחרונים ליער אלוני התבור הגדול שכיסה את הגליל התחתון. מאבקי שמירת טבע מנעו בנייה נרחבת בקטעים הטבעיים היפים של היער. בין ינואר למרץ האזור מתכסה ברקפות, כלניות ופריחה צבעונית. ההליכה ברובה חשופה לשמש אך יש פינות צל רבות.


הקטע האחרון של העלייה להר דבורה מעט יותר תלול אך עובר בדרך נוחה. הפסקת קפה מול הנוף בפסגת ההר ואחריה ירידה יפה ומעט תלולה, כ- 600 מטר אל צומת הכבישים וסימוני השבילים מעל נחל ברק בן אבינועם. ניתן לסיים כאן, או להמשיך לסוף המקטע, 2.5 ק"מ צפונה עד סמוך לבית הקברות שלמרגלות הר יונה. ממזרח לבית הקברות יש סיכוי טוב לראות במרץ את אחד היפים שבפרחים- האירוס הנצרתי. מי שמעונין ללמוד על האירוס , השיר "אירוסים" ועל מחלקת הל"ה מוזמן לדלג לדף הבא: https://www.sefaria.org.il/sheets/288119?lang=he

מפות סימון שבילים באדיבות החברה להגנת הטבע

בארץ ישראל צריך ללכת יחפים כי בכל מקום שאתה מטייל אתה דורך על פסוקים (משפט שמיוחס לרחבעם זאבי)

את הלימוד ליום זה נפתח בקטע קצר של יגאל אלון, שנולד וחי בכפר תבור (מסחה)

וחווה את נופי הגליל- התחתון ואזור הר-תבור .וכך כותב יגאל אלון:

"בהשפעת סיפורי התנ"ך נתווסף ממד חדש לטיולי בהר התבור , המוכר לי למן היום שבו פקחתי בראשונה את עיני . ... בטפסי על גבו (על הר תבור. י.ט) או בגלשי מעליו היו קמות לעיני עלילות דבורה וברק בן-אבינועם ; כאן הייתי אומר לעצמי ניצבו בשעתו עשרת אלפים איש , בני נפתלי ובני זבולון . בטיילי לאורכו של הקישון עלה על הלב סיפור סיסרא ויעל אשת הקיני ... השיטוט על הגלבוע או בקרבתו העלה לעיני את חייהם , הוד גבורתם ומותם של שאול ויהונתן , וכמו להשלמת התמונה הטראגית , הרי מחלון ביתי ממש יכולתי לראות את הכפר הערבי עין- דור ולפני : שאול המלך , העצוב והאהוב עלי מכל מלכי ישראל ... הנופים שתיארתי אותם היו נופי ילדותי , פשוטים ומוכרים היטב...אולם תחת רשמן של העלילות הקשורות בהם , הם כמו יצאו מידי פשוטם "
יגאל אלון, בית אבי

יגאל אלון עם סמל הפלמח על דש הצאוורון.
עוד על יגאל אלון ניתן לקרא בדף הלימוד שעוסק בבקעת גינוסר:

https://www.sefaria.org.il/sheets/329756?lang=he

ומשה דיין, הילד הראשון של עמק יזרעאל, כתב על טיולי ילדותו כך:
“לי, שנולדתי בארץ ישראל, לא היתה אהבת המולדת אהבה מופשטת. חבצלת השרון והר הכרמל היו ממש שבממש.... ראיתי נגד עיני לא רק את הקישון, העובר בשדות נהלל וכפר יהושע, אלא גם את הקישון, נחל קדומים, הגורף את צבא סיסרא. כשם שביקשו הורי הבאים מן הגולה לעשות את ארץ-ישראל הרוחנית של הספרים למולדתם הגשמית, כך ביקשתי אני להקנות למולדתי הגשמית עומק רוחני-היסטורי ולהפיח בחורבות ובתלים השוממים את נשמת העבר ולהחיות את ישראל של ימי האבות והשופטים והמלכים…."
משה דיין, לחיות עם התנ"ך

שאלות למחשבה ולדיון:

יגאל אלון ומשה דיין מספרים על טיולים שהם ערכו כילדים בסביבות ביתם. האם גם אתם כילדים טיילתם באזור המגורים שלכם?

מה לדעתכם המשמעות של "לטייל עם התנ"ך" (כשם ספרו של משה דיין)?

חישבו על ההנגדה שעושה דיין בין הוריו שהמולדת שליהם הייתה הספרים לבין הנער משה דיין שמבקש מולדת בקרקע.

מה המשמעות שאתם נותנים לטיול שלכם?

ביום זה אנחנו חוצים את עמק יזרעאל, ונדמה שעל כל ואדי ועל כל נחל ניתן לספר סיפור תנכ"י, ולצד סיפורי התנ"ך עמק יזרעאל הוא גם ערש הציונות, כפי שכתב דוד בן גוריון על תקופתו בסג'רה:
כאן מצאתי את ארץ-ישראל. הטבע, האנשים, העבודה — הכל היה פה אחר לגמרי, יותר ארץ-ישראלי, וריח המולדת היה בוקע פה מכל שעל אדמה.... ומדרום מתנשא בבדידותו היהירה התבור — השומר הנצחי של עמק-יזרעאל... פה בסג’רה, מצאתי סביבת-המולדת, שכל כך ערגתי לה"


תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ" ( תהילים פ"ט י"ג).
הדילמה במה יעסוק דף המקורות של יום זה היא גדולה. האם ללמוד על גדעון בעין חרוד (עד היום כל צוער בבה"ד 1 רואה את סיסמתו של גדעון "ממני תראו וכן תעשו"), או אולי לעסוק בשאול היורד לעין דור ודוד שמקלל את הגלבוע ב-'אל טל ומטר' , ומה לגבי סיפור כרם נבות היזרעאלי ואליהו שמצליף במלך ואומר "הרצחת וגם ירשת" או אולי זו הזדמנות ללמוד דווקא על יונה הנביא שיורד מגת חפר (הר יונה) לברוח תרשישה....
כל הר דורש מאיתנו לספר את הסיפור הייחודי שלו, אבל מפאת מגבלת הזמן יש לבחור בסיפור אחד בלבד.
אין ספק שפריט הנוף הבולט ביותר בעמק הוא הר התבור (בערבית נקרא ההר ג'בל א-טור, זאת הומרת ההר, ב-ה' הידיעה), גובהו של ההר 562 מ' מעל פני הים אך ההר מתנשא 400 מטר מעל סביבתו.
התלמוד מספר שהר התבור היה אחד המעומדים שעליו תינתן התורה, המדרש תנחומא מוסיף וטוען שלעתיד לבוא הר תבור יתאחד עם הר המוריה ועליהם יבנה הבית השלישי (ולא סתם המסורת הנוצרית הפכה את הר תבור למקום שבו ישו עבר את ההשתנות, בדומה להר סיני שבו "קרן אור פניו" משה)
הר התבור כפריט נוף בולט היה גבול בין שלושה שבטים: זבולון, יששכר ונפתלי ובימי הבית השני היו מדליקים בראש התבור משואות על מנת להכריז על קידוש החודש.
בדף זה בחרתי להתמקד בסיפור הגבורה של דבורה אשת לפידות וברק בן אבינעם בהר התבור.
את הלימוד ניתן לפתוח בשיר הנפלא "בדרך לתבור" בביצוע של דקלון

בדרך התבור

מילים: בנימין אביגל
לחן: שלמה וייספיש

בדרך התבור הלכתי לבדי
מאחורי שמעתי קול פרסה.
הפניתי את ראשי, ראיתי לידי
רוכב צעיר ישוב על גב סוסה.
שאל: "לאן ילדה?" - עניתי: "להרים"
והוא אותי על סוסתו הרים.
ומיני אז נגלה לי רז
כי זה שבמשעול דהר את לבבי שבה.

כשמטיילים בארץ ישראל ניתן להבין לעומק את סיפורי התנ"ך. הגיאוגרפיה והנוף נותנים פירוש חדש לפסוקי התנ"ך העתיקים
אנחנו ממליצים לעמוד בפסגת התבור (או טוב מכך, על גג הכנסיה) ולהתבונן בנופו של העמק, ודרך הבנת הנוף נבין ביחד את מהלך הקרבות של דבורה וברק נגד סיסרא ויבין מלך כנען

צילום צבע מסוף המאה ה 19 של הצלם הצרפתי בונפיס אשר תעד במצלמתו את נופי ארץ ישראל

פקודת מבצע

על מנת לנתח את הקרב של דבורה וברק, נשתמש במתודה של צבא הגנה לישראל.

בצבא כל תרגיל או קרב מתחיל בפקודת מבצע (בראשי תיבות- 'פקמ"ב'). לפקודת המבצע הסדורה יש סדר קבוע

קרקע- הבנת הקרקע שאיננה משתנה

אויב- מיקומו וחוזקו של האויב

כוחיתינו- פירוש הכוח שלנו והכוחות השכנים המסייעים
במרחק של 3,000 שנה ננסה לנתח את הקרב בשיטה הצה"לית

הרמטכ"ל גדי איזנקוט בתדריך לפני מבצע. צילום: דובר צה"ל

קרקע- מיקומו האסטרטגי של הר תבור:
במרכזה של ארץ ישראל נמצאת שדרת ההר המרכזי, רכס הרים גבוהה (הרי הגליל, הרי השומרון, הרי יהודה והר הנגב) שמפריד בין עבר הירדן המזרחי לבין מישור החוף. מי שבימי קדם רצה לעבור מהממלכות הצפוניות (אשור, בבל) לממלכת מצרים הדרומית יכל לטפס עד לפסגת המירון ומשם לרדת לנמל עכו, או לטפס דרך מעלה אדומים עד לירושלים ולרדת לנמל יפו או לטפס עד לפסגת הרי חברון ולרדת לנמל עזה העתיק. אבל יש דרך אחת שבה ניתן לעבור את רכס ההרים ללא טיפוס, דרך אחת שמתאימה גם לסוסים ומרכבות הברזל- דרך עמק יזרעאל. נקודה זו מסבירה את חשיבותו האסטרטגית של עמק יזרעאל- ובמיוחד של הנקודה הכי אסטרטגית בו- צומת מגידו.
במקום זה נערך אחד הקרבות הראשונים שיש לנו לגביהם תיעוד- הקרב בין פרעה תחותמס לבין מלכי כנען במאה ה-15 לפני הספירה, בעמק נערכו קרבות גדולים בימי גדעון ודבורה, בימי ראשית הממלכה, הפלישיתים לא הסתפקו במדינתם בחוף פלשת ונכנסו לעמק יזרעאל וניתקו את שבטי הגליל משבטי יהודה (בקרב מולם נהרג שאול המלך), בימי הביניים נערך במקום קרב עין ג'אלות בין המונגולים (צאצאי ג'ינג'יס חאן) לבין הממלוכים המוסלמים ממצרים, הקרב המכריע של הצלבנים נגד סאלח א-דין נערך בסמוך, גם נפוליון נלחם בסמוך להר תבור (קרב נצרת) ובעת החדשה בצומת מגידו נערך הקרב המכריע של כיבוש הארץ ע"י האנגלים כנגד הטורכים ובעקבות זכה גנרל אלנבי בתואר אצולה של ""הוויקונט הראשון אלנבי ממגידו".
מיקומו המרכזי של עמק יזרעאל ושל צומת מגידו גרמה לכך שבאמונה הנוצרית שם יערך הקרב המכריע של אחרית הימים (מקביל למלחמת גוג ומגוג ביהדות) , ולכן באמונה הנוצרית הקרב נקרא בשם "ארמגדון" שיבוש של השם "הר מגידו".

על מנת להבין טוב יותר את הקרב כנגד סיסרא אתם מוזמנים להביט בנוף.
מתחת לגלבוע לכיון דרום מערב ניתן לראות את כביש 65 שיושב על 'דרך הים' הקדומה, הכביש עובר דרך עפולה, צומת התענך ומשם ממשיך לצומת מגידו ונכנס לתוך ואדי ערה. מטרת הקרב הייתה השליטה על הדרך הקדומה- דרך הים.
לכיוון דרום ניתן לראות את הר הגלבוע ומורדות השומרון
ממזרח ניתן לראות את רמות הבזלת שמשתפלות לכיוון הכנרת
בצפון את הרי הגליל התחתון (נחלת שבט נפתלי)

מבט מהתבור על בקעת כסולות. צילום מתוך: הרשות לניקוז נחלים, ירדן דרומי

החשיבות האסטרטגית של הקרב הייתה על השליטה בדרך המרכזית של העת העתיקה- דרך הים. כפי שמופיע בשירת דבורה:

שופטים ה׳

בִּימֵ֣י יָעֵ֔ל חָֽדְל֖וּ אֳרָח֑וֹת/ וְהֹלְכֵ֣י נְתִיב֔וֹת יֵלְכ֕וּ אֳרָח֖וֹת עֲקַלְקַלּֽוֹת׃/ חָדְל֧וּ פְרָז֛וֹן בְּיִשְׂרָאֵ֖ל חָדֵ֑לּוּ / עַ֤ד שַׁקַּ֙מְתִּי֙ דְּבוֹרָ֔ה שַׁקַּ֥מְתִּי אֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

Judges 5
(1) On that day Deborah and Barak son of Abinoam sang: (2) When locks go untrimmed in Israel, When people dedicate themselves— Bless the LORD! (3) Hear, O kings! Give ear, O potentates! I will sing, will sing to the LORD, Will hymn the LORD, the God of Israel. (4) O LORD, when You came forth from Seir, Advanced from the country of Edom, The earth trembled; The heavens dripped, Yea, the clouds dripped water, (5) The mountains quaked— Before the LORD, Him of Sinai, Before the LORD, God of Israel. (6) In the days of Shamgar son of Anath, In the days of Jael, caravans ceased, And wayfarers went By roundabout paths. (7) Deliverance ceased, Ceased in Israel, Till you arose, O Deborah, Arose, O mother, in Israel! (8) When they chose new gods, Was there a fighter then in the gates? No shield or spear was seen Among forty thousand in Israel! (9) My heart is with Israel’s leaders, With the dedicated of the people— Bless the LORD! (10) You riders on tawny she-asses, You who sit on saddle rugs, And you wayfarers, declare it! (11) Louder than the sound of archers, There among the watering places Let them chant the gracious acts of the LORD, His gracious deliverance of Israel. Then did the people of the LORD March down to the gates! (12) Awake, awake, O Deborah! Awake, awake, strike up the chant! Arise, O Barak; Take your captives, O son of Abinoam! (13) Then was the remnant made victor over the mighty, The LORD’s people won my victory over the warriors. (14) From Ephraim came they whose roots are in Amalek; After you, your kin Benjamin; From Machir came down leaders, From Zebulun such as hold the marshal’s staff. (15) And Issachar’s chiefs were with Deborah; As Barak, so was Issachar— Rushing after him into the valley. Among the clans of Reuben Were great decisions of heart. (16) Why then did you stay among the sheepfolds And listen as they pipe for the flocks? Among the clans of Reuben Were great searchings of heart! (17) Gilead tarried beyond the Jordan; And Dan—why did he linger by the ships? Asher remained at the seacoast And tarried at his landings. (18) Zebulun is a people that mocked at death, Naphtali—on the open heights. (19) Then the kings came, they fought: The kings of Canaan fought At Taanach, by Megiddo’s waters— They got no spoil of silver. (20) The stars fought from heaven, From their courses they fought against Sisera. (21) The torrent Kishon swept them away, The raging torrent, the torrent Kishon. March on, my soul, with courage! (22) Then the horses’ hoofs pounded As headlong galloped the steeds. (23) “Curse Meroz!” said the angel of the LORD. “Bitterly curse its inhabitants, Because they came not to the aid of the LORD, To the aid of the LORD among the warriors.” (24) Most blessed of women be Jael, Wife of Heber the Kenite, Most blessed of women in tents. (25) He asked for water, she offered milk; In a princely bowl she brought him curds. (26) Her [left] hand reached for the tent pin, Her right for the workmen’s hammer. She struck Sisera, crushed his head, Smashed and pierced his temple. (27) At her feet he sank, lay outstretched, At her feet he sank, lay still; Where he sank, there he lay—destroyed. (28) Through the window peered Sisera’s mother, Behind the lattice she whined: “Why is his chariot so long in coming? Why so late the clatter of his wheels?” (29) The wisest of her ladies give answer; She, too, replies to herself: (30) “They must be dividing the spoil they have found: A damsel or two for each man, Spoil of dyed cloths for Sisera, Spoil of embroidered cloths, A couple of embroidered cloths Round every neck as spoil.” (31) So may all Your enemies perish, O LORD! But may His friends be as the sun rising in might! And the land was tranquil forty years.

אויב: סיסרא או יבין?
אז מי עמד בראש מחנה אויבי ישראל- יבין מלך כנען או סיסרא?

יבין מלך חצור היה מצאצאי בית יבין שליטי כנען , אלא שעיר ממלכתו- חצור- עמדה בחורבנה מאז ימי יהושע ולכן יבין נמצא ב'חרושת הגויים' נסמך על עוצמתם של גויי הים , אולי קיווה שגויי-הים יסייעו לו להשיב לעצמו את ממלכתו הכבושה.
סיסרא שר הצבא הוא הדמות הדומננטית שמובילה את הקרבות. השם סיסרא הוא שם ייחודי. הארכיאולוג אדם זרטל ז"ל חפר באתר אל-חוואט במורדות ואדי ערה. האתר היה שונה מכל אתר אחר שנחפר בארץ ולא התאים לא לבניה הישראלית ולא לבניה הכנענית. לאחר חפירה מאומצת ומחקר מתמשך הגיע זרטל למסקנה שהאתר מקביל לאתרים אחרים מהאי סרדניה, ושאתר זה יושב על ידי "גויי הים" (שבט 'השרדונה') שחדרו מאזור החוף אל 'דרך הים'. על פי ממצא זה סיסרא נקרא על שם בירת סרדיניה היא סאסארי והוא חלק ממשפחת אצולה של גויי הים שהיתישבה באגן הים התיכון. בני השרדונה מתוארים בכתבים הקדומים כלוחמים עם חרב ארוכה, מגן עגול וקסדה שעליה יש שני קרנים שמזכירים קרניים של יעל, בחפירות הארכאלוגיות מצא זרטל ראש של יעל משנהב, ואולי יש כאן רמז מתרים לנפילתו של סיסרא ע"י יעל אשת חבר הקיני.
לאויב היו 900 (!) מרכבות ברזל וצבא קבע (ניתן לראות אצל גויי הים הדרומיים- הפלשיתים, שהם היו מאורגנים בצורה צבאית ולכן לראשי הערים שליהם קראו בשם "סרנים") . מרכבות הברזל היו כוח השיריון של ימי קדם והם היו טכנולוגיה צבאית שוברת שייוויון ובלתי מנוצחת. אבל למרכבות ישנם שתי חסרונות:
1. הם לא יכולות להילחם בהרים ,ולכן גויי הים שלטו במישור החוף ובעמקים, ואילו עם ישראל נאלץ להתגורר בעיקר בהרים.
2. המרכבות לא יכולות להילחם בקרקע בוצית.
מאידך הכוח הכנעני היה בעדיפות מספרית וטכנולוגית

עטיפת ספרו של זרטל. על הכריכה איור של לוחם מגויי הים מתוך תבליט במקדש רעמסס השלישי 1151 לפני הספירה

ראש של יעל עשוי משנהב מתוך החפירות באל חוואט, היא חרושת הגויים. בסופו של דבר הייתה זאת יעל שהרגה את סיסרא

כוחותינו:
בראש מחנה ישראל עומדת דבורה אשת לפידות, ששופטת את העם מהר אפרים ("תחת הרותם בין רמה לבית-אל) וברק בן אבנועם מקדש נפתלי. עירו של ברק שוכנת ליד מצודת ישע, והיא הייתה רחוקה מהישג ידם ומעינם הפקוחה של הכנענים.
לבני ישראל היו 40,000 לוחמים. אך חשוב לציין שזהו צבא של איכרים שנקרא "למילואים" ולא צבא קבע מיומן.
הלוחמים הישראלים היו משבטי זבולון, נפתלי ויששכר- שבטי הגליל שהיו נתונים ללחץ הכנעני ושבטי אפרים, בנימין וחלק ממנשה (משפחת מכיר)- שבטי הר אפרים, שישבו מדרום לעמק יזרעאל וגרו בחבל מכורתה של דבורה הנביאה.

דבורה הנביאה קראה גם לשבטים נוספים אך הם בחרו שלא לבא לעזרת אחיהם, בשירת דבורה, הנביאה נוזפת בהם על אדישותם כלפי אחיהם לצד שבח שהיא נותנת לשבטים המתנדבים: הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם; בָּרְכוּ ה' (שופטים ה ט) בהשראת שירה זו כתב ביאליק את שירו "למתנדבים בעם":

לְעֶזְרַת הָעָם! לְעֶזְרַת הָעָם! / בַּמֶּה? אַל-תִּשְׁאָלוּ – בַּאֲשֶׁר נִמְצָאָה!

בְּמִי? אַל-תִּבְדֹּקוּ – כֹּל לִבּוֹ יִדְּבֶנּוּ!/ מִי צָרַת הָאֻמָּה בִּלְבָבוֹ נָגָעָה –

הַמַּחֲנֶה יֵאָסֵף, אַל-נָא נַבְדִּילֶנּוּ! (ביאליק , למתנדבים בעם, 1894)

שאלות למחשבה ולדיון:
1. איזה מודל לדעתכם עדיף- צבא מתנדבים או צבא קבע? מה היתרונות של כל מודל?
2. דבורה קוראת לעם ישראל להתנדב למלחמה, ביאליק לוקח את פסוקי השירה וקורא לעם ישראל להתנדב ולהקים את הבית הלאומי
האם גם לכם יצא להתנדב?
לאיזה דברים אתם מוכנים להתנדב?

בשביל להשלים את תמונת "כוחתינו" יש לשים לב למאבק הסמוי בין דבורה לברק על הנהגת העם. מי עמד בראש הכוח הישראלי , דבורה או ברק?
על שאלה זו יש דיון מפורש בפסוקים בספר שופטים:

שופטים ד׳

וּדְבוֹרָה֙ אִשָּׁ֣ה נְבִיאָ֔ה אֵ֖שֶׁת לַפִּיד֑וֹת הִ֛יא שֹׁפְטָ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּעֵ֥ת הַהִֽיא...וַיַּעֲל֥וּ אֵלֶ֛יהָ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַמִּשְׁפָּֽט׃ וַתִּשְׁלַ֗ח וַתִּקְרָא֙ לְבָרָ֣ק בֶּן־אֲבִינֹ֔עַם מִקֶּ֖דֶשׁ נַפְתָּלִ֑י וַתֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו... לֵ֤ךְ וּמָֽשַׁכְתָּ֙ בְּהַ֣ר תָּב֔וֹר וְלָקַחְתָּ֣ עִמְּךָ֗ עֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ אִ֔ישׁ מִבְּנֵ֥י נַפְתָּלִ֖י וּמִבְּנֵ֥י זְבֻלֽוּן׃ וּמָשַׁכְתִּ֨י אֵלֶ֜יךָ אֶל־נַ֣חַל קִישׁ֗וֹן אֶת־סִֽיסְרָא֙ שַׂר־צְבָ֣א יָבִ֔ין וְאֶת־רִכְבּ֖וֹ וְאֶת־הֲמוֹנ֑וֹ וּנְתַתִּ֖יהוּ בְּיָדֶֽךָ׃

וַיֹּ֤אמֶר אֵלֶ֙יהָ֙ בָּרָ֔ק אִם־תֵּלְכִ֥י עִמִּ֖י וְהָלָ֑כְתִּי וְאִם־לֹ֥א תֵֽלְכִ֛י עִמִּ֖י לֹ֥א אֵלֵֽךְ׃

וַתֹּ֜אמֶר הָלֹ֧ךְ אֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗ךְ אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗ עַל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה הוֹלֵ֔ךְ כִּ֣י בְֽיַד־אִשָּׁ֔ה יִמְכֹּ֥ר ה' אֶת־סִֽיסְרָ֑א ....

Judges 4
(1) The Israelites again did what was offensive to the LORD—Ehud now being dead. (2) And the LORD surrendered them to King Jabin of Canaan, who reigned in Hazor. His army commander was Sisera, whose base was Harosheth-goiim. (3) The Israelites cried out to the LORD; for he had nine hundred iron chariots, and he had oppressed Israel ruthlessly for twenty years. (4) Deborah, wife of Lappidoth, was a prophetess; she led Israel at that time. (5) She used to sit under the Palm of Deborah, between Ramah and Bethel in the hill country of Ephraim, and the Israelites would come to her for decisions. (6) She summoned Barak son of Abinoam, of Kedesh in Naphtali, and said to him, “The LORD, the God of Israel, has commanded: Go, march up to Mount Tabor, and take with you ten thousand men of Naphtali and Zebulun. (7) And I will draw Sisera, Jabin’s army commander, with his chariots and his troops, toward you up to the Wadi Kishon; and I will deliver him into your hands.” (8) But Barak said to her, “If you will go with me, I will go; if not, I will not go.” (9) “Very well, I will go with you,” she answered. “However, there will be no glory for you in the course you are taking, for then the LORD will deliver Sisera into the hands of a woman.” So Deborah went with Barak to Kedesh. (10) Barak then mustered Zebulun and Naphtali at Kedesh; ten thousand men marched up after him; and Deborah also went up with him. (11) Now Heber the Kenite had separated from the other Kenites, descendants of Hobab, father-in-law of Moses, and had pitched his tent at Elon-bezaanannim, which is near Kedesh. (12) Sisera was informed that Barak son of Abinoam had gone up to Mount Tabor. (13) So Sisera ordered all his chariots—nine hundred iron chariots—and all the troops he had to move from Harosheth-goiim to the Wadi Kishon. (14) Then Deborah said to Barak, “Up! This is the day on which the LORD will deliver Sisera into your hands: the LORD is marching before you.” Barak charged down Mount Tabor, followed by the ten thousand men, (15) and the LORD threw Sisera and all his chariots and army into a panic before the onslaught of Barak. Sisera leaped from his chariot and fled on foot (16) as Barak pursued the chariots and the soldiers as far as Harosheth-goiim. All of Sisera’s soldiers fell by the sword; not a man was left. (17) Sisera, meanwhile, had fled on foot to the tent of Jael, wife of Heber the Kenite; for there was friendship between King Jabin of Hazor and the family of Heber the Kenite. (18) Jael came out to greet Sisera and said to him, “Come in, my lord, come in here, do not be afraid.” So he entered her tent, and she covered him with a blanket. (19) He said to her, “Please let me have some water; I am thirsty.” She opened a skin of milk and gave him some to drink; and she covered him again. (20) He said to her, “Stand at the entrance of the tent. If anybody comes and asks you if there is anybody here, say ‘No.’” (21) Then Jael wife of Heber took a tent pin and grasped the mallet. When he was fast asleep from exhaustion, she approached him stealthily and drove the pin through his temple till it went down to the ground. Thus he died. (22) Now Barak appeared in pursuit of Sisera. Jael went out to greet him and said, “Come, I will show you the man you are looking for.” He went inside with her, and there Sisera was lying dead, with the pin in his temple. (23) On that day God subdued King Jabin of Canaan before the Israelites. (24) The hand of the Israelites bore harder and harder on King Jabin of Canaan, until they destroyed King Jabin of Canaan.

לפי הפסוקים ברק פחד לצאת לצאת לקרב ולא היה מוכן לצאת ללא דבורה.
דבורה הסכימה לכך שהיא תצא איתו אך התנבאה שבגלל פחדנותו ה' יתן את סיסרא בידי אישה. לדעתי דבורה חשבה שהיא תהיה זו שתיזכר כמנהיגת הקרב, לבסוף באמת סיסרא נפל בידי אשה, אך הניצחון לא ניתן בידי דבורה אלא בידי יעל אשת חבר הקיני (אולי הקנאה בין דבורה ליעל היא הסיבה לכך שבסיפור הפרוזה מתואר שיעל הרדימה את סיסרא ע"י כוס חלב, ואילו בשירה של דבורה רמוז שסיסרא נרדם בעקבות כך שהיא קיים יחסי מין עם יעל, "בין רגליה כרע נפל")

"עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל", תחריט מעשה ידי גוסטב דורה.

תכנון הקרב (על פי "אטלס דעת מקרא" של יהודה אליצור ויהודה קיל):

והתחבולה הישראלית:

שלב ראשון: ברק הזעיק לעירו, קדש נפתלי, עשרת לוחמים משבטי זבולון ונפתלי שם הם התאמנו באין מפריע. הצבא הישראלי ירד דרומה , עבר ליד חצור השרופה ועלה להר התבור.
בעקבות כך הזעיק סיסרא את צבא המרכבות אל העמק. בגלל שסיסרא ידע כי הסוסים לא יוכלו לעלות על ההר הוא נערך לקרב בעמק ליד אחד מיובלי נחל הקישון וחיכה שחיילי צבא ישראל ירדו אליו

שלב שני: על פי התוכנית הישראלית, נפתלי וזבולון יחרפו את נפשם ויתקפו בצעקות את צבא סיסרא (צבא שעדיף עליהם מספר מונים) והם יגררו את צבא סיסרא לתוך בקעת כסולות בעזרת קרב 'נסיכה והשהייה'. משימה זאת של נפתלי וזבולון היא "משימת התאבדות" של 'קרב הטעיה' ולכן שיבחה אותם דבורה בשירתה ואמרה:

"זְבֻלוּן, עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת/ וְנַפְתָּלִי, עַל, מְרוֹמֵי שָׂדֶה"


שלב שלישי: בבקעת כסולות יחכו בני שבט יששכר שיצאו מהמארב ויתקפו את צבא סיסרא. בשלב זה שבט נפתלי וזבולון יהפכו את פניהם ויעברו מנסיגה להתקפה

שלב רביעי: בנימין, אפרים ובני מכיר יגיעו מכיוון דרום ויתקפו את צבא סיסרא מהעורף. כנראה שסיסרא נערך לאופציה זו , ומראש שם 'חסם כנעני' באזור התענכים שמנע משבטי הר אפרים להגיע, כפי שרמוז בשירת דבורה:
"אָז נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן/ בְּתַעְנַךְ עַל-מֵי מְגִדּוֹ"

עד כאן תכנית הקרב לפי אטלס דעת מקרא
(בתיאור הקרב השתמשתי בדעתו של יהודה קיל. אלא שסוברים שנחל קישון הוא בעצם נחל תבור מתאטרים את הקרב באופן אחר, כמו כן על פי אדם זרטל, הקרב כולו התקיים באזור ואדי ערה, ולכן הוא רואה אחרת את שלבי הקרב)

מפת הקרב מתוך אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל

תכנון מול ביצוע- מן השמים נלחמו!
בתכנית המקורית אולי ישראל היו מנצחים אך זה היה במחיר חייהם של בני זבולון ונפתלי 'מחרפי נפשם למות' שחלקם היו נדרסים תחת מרכבות סיסרא.
אך ביום הקרב קרה נס:

שופטים ה׳

מִן־שָׁמַ֖יִם נִלְחָ֑מוּ/ הַכּֽוֹכָבִים֙ מִמְּסִלּוֹתָ֔ם נִלְחֲמ֖וּ עִם־סִֽיסְרָֽא׃/ נַ֤חַל קִישׁוֹן֙ גְּרָפָ֔ם / נַ֥חַל קְדוּמִ֖ים נַ֣חַל קִישׁ֑וֹן/... כֵּ֠ן יֹאבְד֤וּ כׇל־אוֹיְבֶ֙יךָ֙ ה'/ וְאֹ֣הֲבָ֔יו כְּצֵ֥את הַשֶּׁ֖מֶשׁ בִּגְבֻרָת֑וֹ

Judges 5
(1) On that day Deborah and Barak son of Abinoam sang: (2) When locks go untrimmed in Israel, When people dedicate themselves— Bless the LORD! (3) Hear, O kings! Give ear, O potentates! I will sing, will sing to the LORD, Will hymn the LORD, the God of Israel. (4) O LORD, when You came forth from Seir, Advanced from the country of Edom, The earth trembled; The heavens dripped, Yea, the clouds dripped water, (5) The mountains quaked— Before the LORD, Him of Sinai, Before the LORD, God of Israel. (6) In the days of Shamgar son of Anath, In the days of Jael, caravans ceased, And wayfarers went By roundabout paths. (7) Deliverance ceased, Ceased in Israel, Till you arose, O Deborah, Arose, O mother, in Israel! (8) When they chose new gods, Was there a fighter then in the gates? No shield or spear was seen Among forty thousand in Israel! (9) My heart is with Israel’s leaders, With the dedicated of the people— Bless the LORD! (10) You riders on tawny she-asses, You who sit on saddle rugs, And you wayfarers, declare it! (11) Louder than the sound of archers, There among the watering places Let them chant the gracious acts of the LORD, His gracious deliverance of Israel. Then did the people of the LORD March down to the gates! (12) Awake, awake, O Deborah! Awake, awake, strike up the chant! Arise, O Barak; Take your captives, O son of Abinoam! (13) Then was the remnant made victor over the mighty, The LORD’s people won my victory over the warriors. (14) From Ephraim came they whose roots are in Amalek; After you, your kin Benjamin; From Machir came down leaders, From Zebulun such as hold the marshal’s staff. (15) And Issachar’s chiefs were with Deborah; As Barak, so was Issachar— Rushing after him into the valley. Among the clans of Reuben Were great decisions of heart. (16) Why then did you stay among the sheepfolds And listen as they pipe for the flocks? Among the clans of Reuben Were great searchings of heart! (17) Gilead tarried beyond the Jordan; And Dan—why did he linger by the ships? Asher remained at the seacoast And tarried at his landings. (18) Zebulun is a people that mocked at death, Naphtali—on the open heights. (19) Then the kings came, they fought: The kings of Canaan fought At Taanach, by Megiddo’s waters— They got no spoil of silver. (20) The stars fought from heaven, From their courses they fought against Sisera. (21) The torrent Kishon swept them away, The raging torrent, the torrent Kishon. March on, my soul, with courage! (22) Then the horses’ hoofs pounded As headlong galloped the steeds. (23) “Curse Meroz!” said the angel of the LORD. “Bitterly curse its inhabitants, Because they came not to the aid of the LORD, To the aid of the LORD among the warriors.” (24) Most blessed of women be Jael, Wife of Heber the Kenite, Most blessed of women in tents. (25) He asked for water, she offered milk; In a princely bowl she brought him curds. (26) Her [left] hand reached for the tent pin, Her right for the workmen’s hammer. She struck Sisera, crushed his head, Smashed and pierced his temple. (27) At her feet he sank, lay outstretched, At her feet he sank, lay still; Where he sank, there he lay—destroyed. (28) Through the window peered Sisera’s mother, Behind the lattice she whined: “Why is his chariot so long in coming? Why so late the clatter of his wheels?” (29) The wisest of her ladies give answer; She, too, replies to herself: (30) “They must be dividing the spoil they have found: A damsel or two for each man, Spoil of dyed cloths for Sisera, Spoil of embroidered cloths, A couple of embroidered cloths Round every neck as spoil.” (31) So may all Your enemies perish, O LORD! But may His friends be as the sun rising in might! And the land was tranquil forty years.

אדמות עמק יזרעאל נוחות למרכבות הברזל רק בימי החמה, וסביר להניח שבעקבות כך הקרב היה בימי ראשית הקיץ (אולי בין פסח לשבועות?), אבל אחת לכמה עשרות שנים מתרחשת סופת גשמים עזה - "אֶרֶץ רָעָשָׁה, גַּם-שָׁמַיִם נָטָפוּ/ גַּם-עָבִים נָטְפוּ מָיִם/ הָרִים נָזְלוּ, מִפְּנֵי ה'" , סופה שבה המרכבות שוקעות בבוץ ו- "נחל קישון גרפם".
כך יוסף בן מתיתיהו מתאר וטוען (בעקבות מסורת עתיקה) שהמערכה הוכרעה בשל סופה אדירה של גשמים. תופעה זה של שבר ענן שמוריד באופן פתאומי כמויות גדולות של מים ידוע גם מימנו אנו, כך לדוגמא כתב בשנת 1964 בעלון המועצה האזורית גליל תחתון , חבר קבוץ בית קשת יפרח חביב:
"הדבר היה הביום העצמאות תשכ”ד. היה זה יום אביבי שרבי. בערב לפתע התמלא מאופק עד אופק. רעם אדיר כבימי המבול. מארובות השמים נפתחו. והנה בתוך שעתיים ירדו מאה ועשרים מילימטר מים. עשרות מיליוני קוב מים ירדו. המים סחפו גרפו התנחשלו. סחפו עצים גדרות ועוד. שינו את פני הקרקע. נחל קישון ונחל תבור היה לנהר גועש. . וכשם שהגשם בא בהפתעה כך הלך בהפתעה, שתי שעות קצופות בלבד "
ובאופן דומה התרחש שטפון גדול בטבריה במאי (תחילת הקייץ) בשנת 1934. ניתן לצפות סקטעים תיעודיים מהשטפון הגדול בקישור הבא:
https://www.youtube.com/watch?v=oqgeWm6DRa0

במאמר שפורסם בעלון "מערכות" של מערכת הביטחון (גיליון 445), הציע סרן דוד השביט, שהגשם ואדמת הבוץ לא היו תוצאה של נס ("מן השמים נלחמו") אלא ששבטי ישראל בנו סכר מעל נחל הקישון באזור בתי הזיקוק של היום, מה שגרם להצפת שטחי העמק ולטביעת רכבי הברזל של סיסרא וצבאו (בדומה לתכניות הסוריות של הצפת חלקים מהרמה על מנת למנוע מטנקים ישראליים להגיע לדמשק)

ברק וצבאו מפתיעים את סיסרא למרגלות הר תבור. ציור: טוביה קורץ. מתוך: מערכות 445, הוצאת משרד הבטחון

על אף שהקרב התקיים באזור 'מי מגידו' ונחל הקישון. סופן של הקרב הוכרע במקום אחר. סיסרא נוטש את מרכבת הברזל התקועה בבוץ, ובורח מזרחה (בנחל שהיום נקרא בשם "נחל הקיני" לזכר מאורע זה). הוא כמובן לא מעז לנסות ולהסתתר בתוך שבטי ישראל ולכן הוא בוחר למצא מחסה באלון בצעננים (כנראה באזור שדמות דבורה או בקעת יבניאל) אצל השבטים הקיניים, מצאצאיו של יתרו חותן משה. שבט הקיני היה ניטרלי במלחמה ולכן חשב סיסרא ששם היא יהיה בטוח.סיסרא מגיע לאוהלה של יעל.

יתכן שכשם שדבורה ישבה תחת התומר ושפטה את ישראל, כל יעל ישבה תחת האלון ושפטה את הקיני.

יעל פיתתה את סיסרא, נתנה לט חלב וכיסתה אותו בשמיכה (ואולי אף שכבה איתו), ואז כשנרדם, נעצה יתד ברקתו והרגה אותו, כפי שמתארים הפסוקים:
"וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת-חֶבֶר אֶת-יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת-הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ, וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט, וַתִּתְקַע אֶת-הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ, וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ; וְהוּא-נִרְדָּם וַיָּעַף, וַיָּמֹת"
בשירת דבורה יש מקום נרחב ליעל, מקום הרבה יותר מכובד מאשר לברק בן אבינעם:

שופטים ה׳

תְּבֹרַךְ֙ מִנָּשִׁ֔ים יָעֵ֕ל אֵ֖שֶׁת חֶ֣בֶר הַקֵּינִ֑י / מִנָּשִׁ֥ים בָּאֹ֖הֶל תְּבֹרָֽךְ׃ /מַ֥יִם שָׁאַ֖ל חָלָ֣ב נָתָ֑נָה / בְּסֵ֥פֶל אַדִּירִ֖ים הִקְרִ֥יבָה חֶמְאָֽה׃ / יָדָהּ֙ לַיָּתֵ֣ד תִּשְׁלַ֔חְנָה / וִימִינָ֖הּ לְהַלְמ֣וּת עֲמֵלִ֑ים / וְהָלְמָ֤ה סִֽיסְרָא֙ מָחֲקָ֣ה רֹאשׁ֔וֹ/ וּמָחֲצָ֥ה וְחָלְפָ֖ה רַקָּתֽוֹ׃ / בֵּ֣ין רַגְלֶ֔יהָ כָּרַ֥ע נָפַ֖ל שָׁכָ֑ב / בֵּ֤ין רַגְלֶ֙יהָ֙ כָּרַ֣ע נָפָ֔ל / בַּאֲשֶׁ֣ר כָּרַ֔ע שָׁ֖ם נָפַ֥ל שָׁדֽוּד׃

Judges 5
(1) On that day Deborah and Barak son of Abinoam sang: (2) When locks go untrimmed in Israel, When people dedicate themselves— Bless the LORD! (3) Hear, O kings! Give ear, O potentates! I will sing, will sing to the LORD, Will hymn the LORD, the God of Israel. (4) O LORD, when You came forth from Seir, Advanced from the country of Edom, The earth trembled; The heavens dripped, Yea, the clouds dripped water, (5) The mountains quaked— Before the LORD, Him of Sinai, Before the LORD, God of Israel. (6) In the days of Shamgar son of Anath, In the days of Jael, caravans ceased, And wayfarers went By roundabout paths. (7) Deliverance ceased, Ceased in Israel, Till you arose, O Deborah, Arose, O mother, in Israel! (8) When they chose new gods, Was there a fighter then in the gates? No shield or spear was seen Among forty thousand in Israel! (9) My heart is with Israel’s leaders, With the dedicated of the people— Bless the LORD! (10) You riders on tawny she-asses, You who sit on saddle rugs, And you wayfarers, declare it! (11) Louder than the sound of archers, There among the watering places Let them chant the gracious acts of the LORD, His gracious deliverance of Israel. Then did the people of the LORD March down to the gates! (12) Awake, awake, O Deborah! Awake, awake, strike up the chant! Arise, O Barak; Take your captives, O son of Abinoam! (13) Then was the remnant made victor over the mighty, The LORD’s people won my victory over the warriors. (14) From Ephraim came they whose roots are in Amalek; After you, your kin Benjamin; From Machir came down leaders, From Zebulun such as hold the marshal’s staff. (15) And Issachar’s chiefs were with Deborah; As Barak, so was Issachar— Rushing after him into the valley. Among the clans of Reuben Were great decisions of heart. (16) Why then did you stay among the sheepfolds And listen as they pipe for the flocks? Among the clans of Reuben Were great searchings of heart! (17) Gilead tarried beyond the Jordan; And Dan—why did he linger by the ships? Asher remained at the seacoast And tarried at his landings. (18) Zebulun is a people that mocked at death, Naphtali—on the open heights. (19) Then the kings came, they fought: The kings of Canaan fought At Taanach, by Megiddo’s waters— They got no spoil of silver. (20) The stars fought from heaven, From their courses they fought against Sisera. (21) The torrent Kishon swept them away, The raging torrent, the torrent Kishon. March on, my soul, with courage! (22) Then the horses’ hoofs pounded As headlong galloped the steeds. (23) “Curse Meroz!” said the angel of the LORD. “Bitterly curse its inhabitants, Because they came not to the aid of the LORD, To the aid of the LORD among the warriors.” (24) Most blessed of women be Jael, Wife of Heber the Kenite, Most blessed of women in tents. (25) He asked for water, she offered milk; In a princely bowl she brought him curds. (26) Her [left] hand reached for the tent pin, Her right for the workmen’s hammer. She struck Sisera, crushed his head, Smashed and pierced his temple. (27) At her feet he sank, lay outstretched, At her feet he sank, lay still; Where he sank, there he lay—destroyed. (28) Through the window peered Sisera’s mother, Behind the lattice she whined: “Why is his chariot so long in coming? Why so late the clatter of his wheels?” (29) The wisest of her ladies give answer; She, too, replies to herself: (30) “They must be dividing the spoil they have found: A damsel or two for each man, Spoil of dyed cloths for Sisera, Spoil of embroidered cloths, A couple of embroidered cloths Round every neck as spoil.” (31) So may all Your enemies perish, O LORD! But may His friends be as the sun rising in might! And the land was tranquil forty years.

יעל הורגת את סיסרא, ציור של ארטמיזיה ג'נטילסקי, בסביבות 1620. מוצג במוזיאון לאמנות יפה בבודפשט

על סיפור יעל כתב הפזמונאי דן אלמגור שיר סטירי ללהקת פיקוד צפון:

יעל

להקת פיקוד צפון
מילים: דן אלמגור
לחן: אמיתי נאמן

כן, כל החיילים בעמק יזרעאל
הכירו את האוהל של השקם
ואת המגישה סמלת שמה יעל
חיילת חמודונת וצוחקת.
כשעברו בכביש הם שרקו לה חיש
כמו ללילי מסיבוב כפר ביל"ו.
ועצרו פתאום כוס תסס ללגום
או בקבוק של קולה אפילו...

יעל יעל - כל החיילים קראו לה
יעל יעל- מן השקם בסיבוב עפולה.

רק לקצין אחד הגנרל סיסרא
יעל הייתה חורקת בשיניים.
כי גנרל סיסרא היה קמצן נורא
והוא תמיד ביקש לשתות כוס מים!
ויעל אמרה "זה מרגיז נורא,
כך להגיש חינם ללא פרוטה לו.
אם הוא יתעקש מים לבקש
אז בחיי, יתד בראש אתקע לו!"

יעל יעל- כל החיילים קראו לה
יעל יעל- מן השקם בסיבוב עפולה.

ויום אחד סיסרא עצר שם בסיבוב
נכנס לשקם וכולו מזיע
ומיעל ביקש כוס מים כמו תמיד.
מים ביקש - אך היא חלב הביאה
הוא החל ללגום וירק פתאום
חלב ועוד עם קרום - שיפכו לזבל!
אז יעל רתחה ויתד לקחה
ובראשו תקעה לו במקבת...

נקודה למחשבה:
דמותה של יעל היא סמל לתושייה, לעורמה ולנחישות, ואפשר ללמוד מפעולתה שלא תמיד הכוח הפיזי הוא שמכריע את הקרב. סיסרא מניח שכיוון שהיא אישה, תפקידה להשקות ולהאכיל אותו (בדומה לשירו של דן אלמגור שממקם את יעל בתור שקמסטית ולא בתור לוחמת) היא מנצלת את הנחת היסוד הזאת כדי לרמות אותו ולהרוג אותו בשנתו. סביר להניח שהיא גם מבינה שאם לא תהרוג אותו, יש סיכוי סביר שהוא יהרוג אותה כדי שלא תספר על מקום הימצאו.

תושייתה ותבונתה של יעל הם אלה שלמעשה הכריעו את הקרב בסופו של דבר. גם במלחמות בימינו קורה שתושיה של אדם אחד יכולה להכריע מלחמה שלמה.

שאלות למחשבה ולדיון:
מה דעתכם מקומן של נשים בהנהגה הציבורית- כשופטות וכמניגות ציבור?
מה לדעתכן מקומן של נשים בקרב? כלוחמות או כתומכות לחימה?

בלימוד ראינו את כוחן של הנשים בקרב- דבורה הנביאה (שברק בן אבינעם לא הסכים לצאת לקרב בלעדיה), תושיתה של יעל אשת חבר הקיני, ואפילו את מקומה של אם סיסרא.
דבורה ויעל הן מקור השראה לנשים לוחמות ומנהיגות בעם ישראל מימי התנ"ך ועד ימנו: מדבורה הנביאה, אסתר המלכה, שלומציון המלכה, דרך - מניה שוחט, הנרייטה סולד, חנה סנש, מירה בן ארי, גולדה מאיר, ועד ימנו אנו- בדמותן של הלוחמות עזות הנפש: הדס מלכא והדר כהן זכרונן לברכה.

ביום העצמאות ה-66 למדינת ישראל הוקדש הטקס הממלכתי לנשים שהשפיעו על קידומה של המדינה. כותרת המעמד הייתה: "זמן נשים – הישגים ואתגרים". נורית הירש בחרה את מילותיה של דבורה והלחינה אותם במיוחד עבור המעמד לביצוע משותף עם אסתר רדא.

שירת דבורה היא שירה נשית שמעצימה את מקומן של הנשים בקרב. גם סצינת הסיום של הקרב , מותו של סיסרא, מסופרת מנקודת מבט נשית- נקודת המבט של אם סיסרא שמחכה לבנה. מדמותה של אם סיסרא למדו חכמינו את סוד תקיעת השופר בראש השנה- תקיעה שמזכירה יבבה של אם

שופטים ה׳

בְּעַד֩ הַחַלּ֨וֹן נִשְׁקְפָ֧ה וַתְּיַבֵּ֛ב אֵ֥ם סִֽיסְרָ֖א בְּעַ֣ד הָאֶשְׁנָ֑ב /מַדּ֗וּעַ בֹּשֵׁ֤שׁ רִכְבּוֹ֙ לָב֔וֹא / מַדּ֣וּעַ אֶֽחֱר֔וּ פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו׃/ כֵּ֠ן יֹאבְד֤וּ כׇל־אוֹיְבֶ֙יךָ֙ יְהֹוָ֔ה /וְאֹ֣הֲבָ֔יו כְּצֵ֥את הַשֶּׁ֖מֶשׁ בִּגְבֻרָת֑וֹ / וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֖רֶץ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃

Judges 5
(1) On that day Deborah and Barak son of Abinoam sang: (2) When locks go untrimmed in Israel, When people dedicate themselves— Bless the LORD! (3) Hear, O kings! Give ear, O potentates! I will sing, will sing to the LORD, Will hymn the LORD, the God of Israel. (4) O LORD, when You came forth from Seir, Advanced from the country of Edom, The earth trembled; The heavens dripped, Yea, the clouds dripped water, (5) The mountains quaked— Before the LORD, Him of Sinai, Before the LORD, God of Israel. (6) In the days of Shamgar son of Anath, In the days of Jael, caravans ceased, And wayfarers went By roundabout paths. (7) Deliverance ceased, Ceased in Israel, Till you arose, O Deborah, Arose, O mother, in Israel! (8) When they chose new gods, Was there a fighter then in the gates? No shield or spear was seen Among forty thousand in Israel! (9) My heart is with Israel’s leaders, With the dedicated of the people— Bless the LORD! (10) You riders on tawny she-asses, You who sit on saddle rugs, And you wayfarers, declare it! (11) Louder than the sound of archers, There among the watering places Let them chant the gracious acts of the LORD, His gracious deliverance of Israel. Then did the people of the LORD March down to the gates! (12) Awake, awake, O Deborah! Awake, awake, strike up the chant! Arise, O Barak; Take your captives, O son of Abinoam! (13) Then was the remnant made victor over the mighty, The LORD’s people won my victory over the warriors. (14) From Ephraim came they whose roots are in Amalek; After you, your kin Benjamin; From Machir came down leaders, From Zebulun such as hold the marshal’s staff. (15) And Issachar’s chiefs were with Deborah; As Barak, so was Issachar— Rushing after him into the valley. Among the clans of Reuben Were great decisions of heart. (16) Why then did you stay among the sheepfolds And listen as they pipe for the flocks? Among the clans of Reuben Were great searchings of heart! (17) Gilead tarried beyond the Jordan; And Dan—why did he linger by the ships? Asher remained at the seacoast And tarried at his landings. (18) Zebulun is a people that mocked at death, Naphtali—on the open heights. (19) Then the kings came, they fought: The kings of Canaan fought At Taanach, by Megiddo’s waters— They got no spoil of silver. (20) The stars fought from heaven, From their courses they fought against Sisera. (21) The torrent Kishon swept them away, The raging torrent, the torrent Kishon. March on, my soul, with courage! (22) Then the horses’ hoofs pounded As headlong galloped the steeds. (23) “Curse Meroz!” said the angel of the LORD. “Bitterly curse its inhabitants, Because they came not to the aid of the LORD, To the aid of the LORD among the warriors.” (24) Most blessed of women be Jael, Wife of Heber the Kenite, Most blessed of women in tents. (25) He asked for water, she offered milk; In a princely bowl she brought him curds. (26) Her [left] hand reached for the tent pin, Her right for the workmen’s hammer. She struck Sisera, crushed his head, Smashed and pierced his temple. (27) At her feet he sank, lay outstretched, At her feet he sank, lay still; Where he sank, there he lay—destroyed. (28) Through the window peered Sisera’s mother, Behind the lattice she whined: “Why is his chariot so long in coming? Why so late the clatter of his wheels?” (29) The wisest of her ladies give answer; She, too, replies to herself: (30) “They must be dividing the spoil they have found: A damsel or two for each man, Spoil of dyed cloths for Sisera, Spoil of embroidered cloths, A couple of embroidered cloths Round every neck as spoil.” (31) So may all Your enemies perish, O LORD! But may His friends be as the sun rising in might! And the land was tranquil forty years.

המשורר ואיש הפלמ"ח חיים גורי כתב שיר נפלא אל אם סיסרא.
זהו שיר מפתיע בגלל שהמשורר בוחר בנקודת המבט של אם סיסרא ולא בנקודת המבט של דבורה ועם ישראל.

לִפְנֵי שָׁנִים בְּסוֹף שִׁירַת דְּבוֹרָה,

שָׁמַעְתִּי אֶת דּוּמִיַּת רֶכֶב סִיסְרָא אֲשֶׁר בּוֹשֵׁש לָבוֹא,

מֵבִּיט בְּאִמּוֹ שֶל סִיסְרָא הַנִּשְׁקֶפֶת בַּחַלּוֹן,

אִשָׁה שֶׁפַּס כֶּסֶף בִּשְׂעָרָהּ.

שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה,

צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּרֵי שָׁלָל, רָאוּ הַנְּעָרוֹת.

אוֹתָהּ שָׁעָה שָׁכַב בַּאֹהֶל כְּנִרְדָּם.

יָדָיו רֵיקוֹת מְאֹד.

עַל סַנְטֵרוֹ עִקְּבוֹת חָלָב חֶמְאָה וַדָּם.

הַדוּמִיָּה לֹא נִשְׁבְּרָה אֶל הַסּוּסִים וְאֶל הַמֶּרְכָּבוֹת,

גַּם הַנְּעָרוֹת שָׁתְקוּ אַחַת אַחַר אַחַת.

אַחַר זְמַן מַה שָׁקְעָה הַשֶׁמֶשׁ.

אַחַר זְמַן מַה כָּבוּ הַדִּמְדוּמִים.

אַרְבָּעִים שָׁנָה שָׁקְטָה הָאָרֶץ. אַרְבָּעִים שָׁנָה

לֹא דָּהֲרוּ סוּסִים וּפָרָשִׁים מֵתָיו לֹא נַעֲצוּ עֵינֵי זְכוּכִית.

אֲבָל הִיא מֶתָה, זְמַן קָצָר אַחַר מוֹת בְּנָהּ.

אם סיסרא היא הצלע הנשית השלישית בשירת דבורה (לצד דבורה ויעל) והיא משלימה את הסיפור. המשנה מספרת: "סדר תקיעות...שעור תרועה כשלוש יבבות" (ראש השנה, פרק ד משנה ט). התרועה צריכה להשמע כיבבה. ומה זו יבבה? התוספות יו"ט מסביר: "דתרועה מתרגמינן (אנו מתרגמים) יבבא וכתיב באמיא (אם) דסיסרא: 'בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב' (שופטים ה, כח)". כלומר על יבבות אנו לומדים דווקא מאם סיסרא. למה?

הבכי, הצער, האבל בתנ"ך הוא לאו דווקא על אנשים צדיקים. הקב"ה מקשיב גם לאלו שאינם ראויים לכך. אם סיסרא בוכה ובִכייהּ הוא בכי אם. אנחנו מקשיבים גם לבכי הזה

גמזו בלוז- שרים את שירת דבורה וגורמים לכולנו להזדהות עם אם סיסרא שמצפה לבנה. האזנה מומלצת

"והחיטה צומחת שוב"
סיום שירת דבורה הוא הפסוק: וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֖רֶץ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה
היום בעמק יזרעאל בני ישראל יושבים לבטח, העמק פורח , ואין קולות של מרכבות כנעניות. את הלימוד ליום זה נסיים בשיר העמק- באה מנוחה לייגע

הביטוי: טל מלמטה ולבנה מעל- מקורו במסכת יומא שמסבירה איך היה מונח המן במדבר (יומא ע"ה ע"ב). ובכך משווה אלתרמן בין המנוחה בעמק יזרעאל לבין תקופת ישראל במדבר, בין יציאת מצרים לבין חלוצי עמק יזרעאל

שיר העמק

מילים: נתן אלתרמן
לחן: דניאל סמבורסקי

באה מנוחה ליגע
ומרגוע לעמל.
לילה חיוור משתרע
על שדות עמק יזרעאל.
טל מלמטה ולבנה מעל,
מבית אלפא עד נהלל.

מה, מה לילה מליל
דממה ביזרעאל
נומה עמק, ארץ תפארת
אנו לך משמרת.

אופל בהר הגלבוע,
סוס דוהר מצל אל צל.
קול זעקה עף גבוה,
על שדות עמק יזרעאל.
מי ירה ומי זה שם נפל
בין בית אלפא ונהלל.

ים הדגן מתנועע,
שיר העדר מצלצל,
זוהי ארצי ושדותיה,
זהו עמק יזרעאל.
תבורך ארצי ותהולל
מבית אלפא עד נהלל.

הזמנה למסע:
התבוננו בנופו השקט של העמק, והאזינו ל'שיר העמק'
נסו לדמיין את קולות המלחמה מלפני 3,000 שנה.
נסו לסכם לעצמיכם מה למדתם ביום זה. מה היחס בין פסוקי המקרא לבין הגיאוגרפיה של הארץ (היזכרו בציטוטים של משה דיין ויגאל אלון)?
מה לדעתכם מקומן של נשים בהנהגה ובלחימה?
מה אתם יכולים ללמוד מדבורה אשת לפידות ומיעל אשת חבר הקיני?


ונסיים בתפילה שהארץ תמשיך ותשקוט לעוד יותר מארבעים שנה...

עמק יזרעאל. מוחמד מוסא שהואן, מתוך אתר פיקיויקי

הרחבה- דרך הבשורה וישוע מנצרת:

בשנת 2009 לקראת ביקורו של האפיפיור בנדקיטוס השישה עשר הוכשר סימון שבילים בשם "שביל ישו" (ובמקביל לו הכשיר משרד התיירות את "שביל הבשורה") השביל באורך 65 קילומטר מנצרת ועד כפר נחום, עובר בתחנות מרכזיות מחייו של ישו בגליל. השביל מסומן בסימון לבן, כתום לבן. אנחנו ממליצים להולכים בשביל ישראל לסטות מעט מהשביל ולהכנס עם "דרך הבשורה" לתוך העיר נצרת, ושם לסייר בין הכנסיות והאתרים השונים (במרשתת יש מספר הצעות לסיורי יום בנצרת) במסגרת לימוד זה לא נוכל להתעמק בסיפור חייו ומותו של ישו, ולכן נסתפק בקטע קצר שכתב הזמר והיוצר אהוד בנאי בשנת 2016

לפני כמה שנים יצא להיות בלונדון, זה היה קצת לפני חנוכה. יצאתי עם חברים מקומיים להסתובב במרכז העיר בלילה, והעיר הייתה מקושטת בפנסים צבעוניים רבים ונראתה חגיגית ומלכותית במיוחד.

"איזה יופי", אמרתי לחברי," כל הכבוד לעיריית לונדון שמקשטת ככה את העיר לקראת חנוכה".

" איזה חנוכה, יה אהבל," אמרו לי, " מה פתאום חנוכה, זה לקראת כריסמס".

אה...כריסמס. יום ההולדת של ישוע.

"טוב" אמרתי," זה גם אירוע יהודי. הוא הרי היה משלנו. "

העובדה הזאת שהוא היה בן עמנו ידועה לכול אבל איכשהו מודחקת.

ישוע, לא רק שנולד יהודי ומת יהודי, הוא היה איש ישראלי לכל דבר שמעולם לא עזב את גבולות ארץ ישראל, הוא נולדבבית לחם, גדל בנצרת, הסתובב הרבה באזור הכנרת, ובסופו של דבר מת בירושלים, דיבר עברית ואך ורק עברית, ובאופן מוזר ביותר שעד היום קשה להבין הפך להיות הישראלי שהכי שיחק אותה בחוץ לארץ עד היום. קריירה בינלאומית כמו שלו אף אחד לא עשה אצלנו.

ובשיר "היברומאן" מזיר לנו אהוד בנאי שגם ישו הנוצרי, דיבר בעברית...