נקודת התחלה : הר יונה, סמוך לבית הקברות של נצרת עילית.
נקודת סיום: מחלף המוביל, או תחנת דלק "פז" 1 ק"מ מזרחה מהמחלף.
תיאור המסלול
המסלול מתחיל ליד בית הקברות הסמוך להר יונה. השביל יוצא מהרחוב ימינה לכיוון משהד, בירידה קצרה בדרך עפר. יש לעקוב אחרי הסימונים בתוך משהד ולצאת בצדו המערבי. בתוך משהד נמצא מסגד נבי יונס שבו ע"פ המסורת קבור יונה הנביא, מסורת זו קשורה לזיהוי של המקום בתור "גת-חפר" העיר שבה נולד יונה הנביא (שם הכפר "משהד" - מגיע מהמילה "שאהיד"- צדיק- בגלל קברו של יונה בכפר, המסורת של קבר יונה ידועה עוד מהמאה הרביעית לספירה). על יונה הנביא כתבה המשוררת זלדה:
"יונה הנביא שדרכו אל אלוהים / מלאה בריחות / בתוך מים זועמים / יבקש עליך רחמים / ועלי / ועל כל הטובעים"
זו הזדמנות לכל מי שמרגיש "טובע" להשתטח על קבר הנביא (זכה יונה הנביא ויש לו "קבר" נוסף במוסול שבעירק ליד נינווה הקדומה, ועל גבעת יונה באשדוד).
לאחר היציאה מהכפר השביל עובר חורשות אורנים עד לכניסה לגן הלאומי ציפורי. בחורשה נמצאים שרידי סוללת אבן עליה עמדה אמה שהובילה מים מעין משהד לציפורי העתיקה.
אנחנו ממליצים להיכנס לגן הלאומי ושם ללמוד את דף המקורות היומי.
מצומת דרכי העפר מזרחית לגן הלאומי יורד השביל צפונה, ועוקף את הגן בכיוון צפון מערב ובהמשך מערבה, עובר מדרום לישוב הושעיה ומגיע אל ציון קבר רבי יהודה נשיאה. מדובר על נכדו של חותם המשנה, רבי יהודה הנשיא . מתחם הקבר מציע ברז מים ושולחנות פיקניק. מי שלא נכנס אל הגן הלאומי מוזמן לסעוד פה את ארוחת הצהרים ולתבל את הארוחה בלימוד היומי.
לאחר העצירה ממשיכים לצפון מערב ועולים בשביל מעט תלול אל מצפה ריש לקיש הצופה על בקעת נטופה. מהתצפית מערבה עובר השביל בקטע נינוח ויפה ביער פתוח של אלוני תבור גדולים, ביניהם פורחים בחורף ובאביב אלפי פרחים. השביל עובר בגת עתיקה וממשיך לכיוון צומת המוביל. חוצים את כביש 77 במעבר תת קרקעי בנחל יפתחאל
ממשיכים בסימון השבילים הירוק אל הדרך העולה אל כביש הגישה לכפר כעביה, מצידו המערבי של הכפר יורד השביל לדרום מערב ולאחר כקילומטר מגיעים אל אל עין יבקע (מעיין הסוסים בפי המקומיים), שם הוקמה בריכה רדודה ומזמינה לשכשוך ביום חם או לקפה ביום קר.
מכאן הולך השביל 3 ק"מ מערבה לאורך נחל ציפורי,. מי שמעונין ללכת ליד הזרימה (ואולי גם לחצות אותה מספר פעמים) יכול ללכת בדרך הכחולה המקבילה לשביל. השביל עצמו עובר מעט מצפון לערוץ. השביל מגיע לטיילת חדשה ויפה ועמה אל פינת החמד - טחנת הנזירים- מבנה אבן גדול ומרשים שנבנה ע"י הנזירים הכרמליתים במתחם בו עבדה טחנת קמח גדולה. שער המבנה סגור לרוב אך לידו ניתן לנוח על הדשא ליד בריכונת של מים צלולים. ניתן גם לישון בצמוד לתחנת הקמח. המעונינים יכולים לטפס לנופית לטובת מילוי מים או לטובת נסיעה.
מפת סימון שבילים באדיבות החברה להגנת הטבע
העיר ציפורי אינה מוזכרת במקרא אבל חז"ל זיהו את העיר המקראת קיטרון היושבת בנחלת זבולון "זבולון לא הוריש את יושבי קיטרון" (שופטים א ל) בתקופת הבית השני נקראה העיר בשם ציפורי, "ולמה נקרא שמה ציפורי? שיושבת בראש ההר כציפור" ( בבלי, מגילה פ"א)
בימי המרד הגדול של היהודים ברומאים בחרו יהודי ציפורי לפתוח את השערים לרומאים ובזכות כך העיר לא חרבה (צעד שזכה לקיטונות של בוז מצד יהודי הגליל) וכך כתב יוסף בן מתיתיהו:
"בסמוך לעיר הזאת הקבילו פנו תושבי ציפורי שבגליל, היחידים במחוז הזה שדעתם היתה נוטה לשלום, הם חשבו ראש על בטחון עצמם... וקבלו עליהם חיל מצב רומאי, ועכשיו ערכו קבלת פנים למפקדם העליון והבטיחו להיות לו לבני ברית..." (מלחמות היהודים ג פרק ב)
בעקבות כך הפכה ציפורי לעיר מעורבת של יהודים וגויים והעיר שגשגה ,יוספוס מכנה את העיר בשם "פאר הגליל כולו", את פארה של העיר ניתן לראות בפסיפסים המרשימים ששרדו עד ימנו.
באזור שנת 200 לספירה, חלה רבי יהודה הנשיא, בעקבות מחלתו עבר רבי יהודה הנשיא מבית שערים לציפורי בגלל שהאוויר בציפורי נחשב למבריא:
"רבי בבית שערים הוה (היה), אלא כיוון שחלש אמיטיהו לציפורי (בגלל שחלה הביאו אותו לציפורי), דמדליא ובסים אוירא (משום שהיא גבוהה והאוויר שלה מבושם)" (כתובות, ק"ג ע"ב)
רבי יהודה הנשיא היה כל כך חשוב עד כדי כך שהוא כונה פשוט בשם "רבי" , הרב ב-ה' הידיעה ולעיתים הוא אף מכונה בשם "רבנו הקדוש. מעברו של רבי יהודה הנשיא לציפורי הביא את ציפורי בראשית המאה השלישית לספירה לימי תור הזהב שלה.
את דף הלימוד של היום נקדיש לדמותו של רבי יהודה הנשיא
ציפורי במבט מהאוויר. התלמוד הירושלמי במסכת ביכורים (דף ו ע"א) אומר שעל ציפורי וסביבותיה נאמר "ארץ זבת חלב ודבש". צילום מתוך הרשות לפיתוח הגליל ומשרד התיירות.
בין עמק יזרעאל לדף התלמוד
ד"ר רות קלדרון, חוקרת התלמוד, חברת הכנסת לשעבר וראש בית מדרש עלמא בת"א, כותבת בספרה"אלפא ביתא תלמודי" על האסטתיקה של דף תלמוד:
דף התלמוד בעיני, הוא ההישג האסטתי הגדול ביותר בתרבות היהודית, הנוף היפה בעולם, מקום החמדה.
אין המדובר בדף מסוים. אפשר לפתוח את הגמרא בכל מקום ובכל מסכת- הדף יהיה תמיד מוכר ובנוי בטיפוגרפיה המוכרת...גושי הטקסט אינם אחידים בצורת האותיות, בדגשים ובסימונים, ובכל זאת מתקיימת שם אחדות הרמונית הדומה לנוף החקלאי המחולק לשדות...כל עמוד תלמוד הוא יחידאי למרות דמיונו הרב לאלו שלפניו ואחריו...
דווקא החקלאות ונוף השדות הארץ-ישראלי מבטאים את הגשמת החלום הציוני של "היהודי העברי החדש" דווקא אותו נוף, שמהווה כביכול את הניגוד השלם ביותר להוויה היהודית הגלותית, משוחח עם נופי הדף התלמודי כשאר הזהות היהודית ישראלית משלימה ונכנסת את אוצרותיה. לא לשווא דיבר א"ד גורדון על "לנגן במעדר" - אפשר גם ללמוד את התלם הארוך של בית אלפא. בחיבור הזה, בין יהדות גלותית תלמודית ליהודית ציונית, אני מרגישה תיקון אישי גדול . (רות קלדרון, אלפא ביתא תלמודי, עמ' 20-21)
שדות בעמק יזרעאל. מוחמד מוסא שהואן, מתוך אתר פיקיויקי
צילום של הדף הראשון בתלמוד דפוס וילנא (מסכת ברכות).
צורת דף התלמוד מזכירה את נוף השדות החרושים.
במשך אלפים שנות גלות היה מתח בין החיבור לאדמה לחיבור לאוצרות הרוח. אני מאמין שאחרי 70 שנות מדינה הגיעה הזמן להחזיר את הסולם בין השמים לארץ מתוך כך נכתב פרויקט זה- דפי לימוד שמחברים בין נופי שביל ישראל לבין ארון הספרים היהודי
אתם מוזמנים להאזין לביצוע חדש של "שיר העמק" של נתן אלתרמן ולדון בצוותא על השאלות
שאלות למחשבה ולדיון:
האם לדעתכם קיים מתח בין "הרוח" לבין "האדמה"? בין "שדות העמק" לבין "שדות התלמוד"?
מי שמסמל את התנועה הציונית הוא "החלוץ" ומי שמסמל את תקופת הגלות הוא "החכם". האם לדעתכם קיים מתח בין שני סוגי האנשים?
האם לדעתכם ניתן לגשר על הפער? האם ניתן "ללמוד במעדר" או "לעדור בלימוד"?
האם יש לכם רצון לבנות גשרים (או אולי דוקא סולמות) בין שני עולמות אלו?
קבר רבי יהודה הנשיא בבית שערים.
שישה סדרי משנה
בסוף ליל הסדר, אנחנו שרים את השיר "אחד מי יודע?" . אחד אלוהינו, שני לוחות הברית, שלושה אבות, ארבע אמהות, חמישה חומשי תורה ו- שישה סדרי משנה.
המשנה (מלשון "שינון"), נחשבת לספר הבסיס של התורה שבעל פה ושל היציאה היהודית שבאה אחרי התנ"ך. במקום שבו אנחנו נמצאים כרגע, בעיר ציפורי, לפני כ-1800 שנה, נערכה המשנה על ידי רבי יהודה הנשיא.
על פי המסורת רבי יהודה הנשיא (או בקיצור "רבי") נולד ביום שבו הוצא רבי עקיבא להורג (בספר הנפלא "הפרדס של עקיבא" , הסופרת יוכי ברנדס מספרת באופן נפלא את רגע לידתו של רבי , כלידת המשיח וכתקווה חדשה שצמחה מתוך החורבן האדיר של מרד בר כוכבא)
רבי יהודה הנשיא, היה בנו של הנשיא הקודם , רבן שמעון בן גמליאל, ומצאצאי מלכות בית דוד ומגיל צעיר הוא גדל בין החכמים ובין מנהיגי העם.
רבי יהודה הנשיא ביצר את סמכות הנשיאות (בין השאר בזכות ידידותו עם הקיסר הרומי), איחד את תפקיד הנשיא עם תפקיד אב בית הדין והחכם, ובתקופה הקשה שלמוצאי מרד בר כוכבא הצליח לרומם מחדש את עם ישראל.
וכך נכתב עליו בגמרא:
"מימות משה ועד רבי (רבי יהודה הנשיא) לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד" (גיטין כט). ובתלמוד הירושלמי נכתב עליו:
"כל שבע המידות שמנו חכמים בצדיקים: הנוי והכוח והעושר והחכמה והשיבה והכבוד והבנים כולם נתקימו ברבי" (ירושלמי סנהדרין פרק י"א הלכה ה), הרמב"ם כותב על רבי יהודה הנשיא "איש שנמצאו בו כל החמודות והמידות הטובות".
רבי יהודה הנשיא הקפיד לדבר בביתו רק בשפה העברית הן עם ילדיו והן עם עבדיו ושפחותיו. כשחכמים התלבטו לגבי משמעות של מילה מסוימת בעברית הם היו נועצים עם שפחתו של רבי (את שפחה חכמה זו עוד נפגוש בהמשך) וכך כותב הרמב"ם על העברית של רבי יהודה הנשיא "והיה צח לשון ומופלג מכל האדם בלשון הקדש, עד שהחכמים, עליהם השלום, היו לומדים פירוש מה שנשתבש עליהם מאותיות המקרא, מדברי עבדיו ומשרתיו". רבי יהודה הנשיא בחר לכתוב את המשנה בשפה העברית ולא בשפה הארמית או היוונית שוברו בארץ ישראל (ובאופן דומה אלף שנה לאחר מכן בחר הרמב"ם בעקבותיו לכתוב את "המשנה תורה" בשפה העברית בלבד)
רבי יהודה הנשיא היה זה שערך את המשנה, ספר היסוד של התורה שבעל פה. יצירה אדירה זו נסעה מתוך אישיות מיוחדת, עומק תורני, סמכות בלתי מעורערת, ימי שלווה ושלום (רבי יהודה הנשיא חשב לבטל את תשעה באב בימיו בזכות השלום ששרר בתקפותו) וגדולה גשמית ורוחנית.
אתם מוזמנים להתרווח תחת צל האילן , להביט אל עתיקות ציפורי ולחזור אלף שמונה מאות שנים לעבר ימי תור הזהב של ציפורי הקדומה.
למה התייסר רבי יהודה הנשיא?
ייסוריו של רבי [יהודה הנשיא] על-ידי מעשה שגרם הוא עצמו באו,
ועל ידי מעשה אחר הלכו.
על ידי מעשה באו, מה הוא?
עגל אחד שהוליכו אותו לשחיטה, הלך תלה [העגל] ראשו בתוך כנף [בגדו] של רבי ובכה.
אמר לו [רבי יהודה הנשיא אמר לעגל]: לֵך, לכך נוצרת! [כלומר, נוצרת כדי שבני-אדם יאכלו את בשרך].
אמרו [משמים]: הואיל ואינו מרחם - שיבואו עליו ייסורים.
ועל ידי מעשה [אחר] הלכו [ייסוריו] -
יום אחד הייתה שפחתו של רבי מטאטאה את הבית,
היו מונחים שם בני חולדה [= גורים של חולדה] והייתה מטאטאה אותם.
אמר לה: הניחי להם, [הרי] כתוב: "ורחמיו על כל מעשיו"
אמרו [משמים]: הואיל ומרחם - נרחם עליו.
שאלות למחשבה ולדיון:
למה לדעתכם נענש רבי יהודה הנשיא? מה הבעיה באמירה "לך כי לכך נוצרת"?
הרב קוק מצטט את אגדה זו בתוך מאמרו "חזון הצמחונות והשלום" , האם לדעתכם האגדה תומכת בצמחונות?
מה לדעתכם היחס בין צמחונות לבין איסור התורה של "צער בעלי חיים" ?
מה דעתכם על "התיקון" שעשה רבי יהודה הנשיא?
איש הרוח וההגות, א.ד גורדון (1856-1922), כותב במכתב לסופר נתן ביסטריצקי (אגמון) את דעתו ביחס לצמחונות וביחס לבעלי החיים. וכך כתב גורדון:
לנ. ביסטריצקי – שלום.
.... בשורה האחרונה, היחס אל בעלי החיים, הוא אבן הבוחן היותר נאמנה, הגלויה והברורה של כל יחסנו אל החיים והעולם כמו שהם, בלי כחל ובלי פרכוס. היחס אל בעלי החיים, שאינו משוחד, שאין עמו שום חשבון של תשלום גמול, שום מניעים שלתועלת, של כבוד וכדומה, גלויים או נסתרים, מראה לנו באספקלריה מאירה מאין כמוה, בבהירות כמעט מוחשית, מהם הם כל הצדק, האמת וכל יתר המידות העליונות, שאנחנו כל כך אוהבים לראות את עצמנו, כאילו אנחנו נותנים את נפשנו עליהם. צדק, אמת וכו'
....את היחס החיוני הזה אנחנו מבקשים בעבודה, בפעולות, בחיוניות של רוחנו ושל כל ישותנו; את שפע החיים הזה אנחנו מבקשים בהתקרבותנו אל הטבע, אל מקור החיים, ובשאיפתנו להשתתף עמו בחיים, בעבודה וביצירה.
יחס חדש, יחס של צדק, של אמת, של נפשיות אל בעלי החיים הרי זה על פי האמת, מבחינה עליונה, אנושית-קוסמית, יחס חדש אל כל החיים, אל כל המצוות העליונות, שהאדם מבקש בחיים: אל הצדק, אל האמת, אל האהבה וכו' וכו‘. הרי זה שחרור החיים האנושיים מצמצום במין, כמו שכל מידה עליונה היא קודם כל שחרור החיים מצמצומם באיש, ב’אני הפרטי’. זאת אומרת, מצד אחד – קנה-מידה חדש, גדול, אנושי-קוסמי לכל המידות האנושיות, ומצד שני – אופק חדש לרוח האנושית, לחיים האנושיים....
ושלום לך וברכה. ידידך א.ד. גורדון
גורדון דורש מאיתנו יחס חדש אל בעלי החיים, יחס שהוא לא נצלני אלא אמיתי. דברים אלא מזכירים את הגותו של הפילוסוף הנודע מרטין בובר.
בובר (1878-1965) מספר על חוויה שהוא עבר בבית סבו , חוקר המדרש הנודע, שלמה בובר, בשעה שהוא ליטף אל סוסו האהוב. וכך כותב בובר:
כשהיית בן אחת-עשרה וביליתי את הקיץ באחוזת סבי, הייתי נוהג להתגנב ולהיכנס כל שעה שלא ראני איש בכך לתוך אורוות הסוסים וללטף את צווארו של הסוס החביב עלי, לבנבן... מה שנתארע לי עם הסוס הוא האחר, האחרות המופלית הכבירה של האחר, שלא היתה נכרית וזרה לי, כגון זו של השור והתיש, אלא אדרבא – נתנה לי להתקרב אליה, לנגוע בה... ומרגיש הייתי את החי בידי, דומה היה כאילו נוגע היה לעור ידי יסוד החיוניות עצמו, משהו שאינו אני... שאינו ידוע ומוכר לאני, האחר ממש שבממש, לא רק אחר סתם, ואף על פי כן נתן לי להתקרב אליו, פתח לי את לבו, העמיד את עצמו כולו בחינת אתה לאתה... ואחר כך צהל בחשאי מעשה קושר הנותן סימן שמיועד לאיש סודו בלבד... והייתי בן חבורה..." (בובר, פגישות, עמ' י"ח)
שאלות למחשבה ולדיון:
למדנו שלושה טקסטים של הוגים יהודים: יהודה (הנשיא), אהרון (גורדון) ומרדכי (בובר) . מה ניתן ללמוד משלושת ההוגים על היחס הנכון לבעלי החיים?
האם לדעתכם המסקנה של שלושת ההוגים היא שיש להיות צמחונים?
גורדון דורש מבני האדם שיהיה להם "יחס חדש" כלפי בע"ח, מהו לדעתכם אותו יחס? האם לדעתכם מדובר על "זכויות בעלי חיים" או על "חובה מוסרית של האדם"? מה ההבדל בין שתי הגישות.
הזמנה למסע:
המסע בשביל ישראל מזמן לנו שאלות שקושרות ליחס בין הרוח לבין החומר, ושאלת היחס שלנו אל עולם הטבע ועולם בעלי החיים.
אותם השאלות משעסיקות אותנו העסיקו גם את חכמינו לפני אלפיים שנה.
אתן מוזמנים להביט בעתיקות ציפורי ולנסות לדמיין את בית המדרש השוקק שהיה פה (כיום הגליל (והנגב) הוא הפריפריה של מדינת ישראל אבל לפני 1800 שנה כאן היה מושב הסנהדרין) ויחד עם כנפי הדמיון לנסות ולחשוב האם היציאה שליכם אל השביל שינתה את היחס שליכם אל עולם הטבע. איך אתם מעונינים לממש את הפסוק "ורחמיו על כל מעשיו"
הרחבה א:
מקום קברו של קבי יהודה הנשיא
התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי מספרים לנו במספר מקומות שונים על הלוויתו של רבי יהודה הנשיא. זו הייתה הלוויה המונית שיצאה מציפורי והגיעה עד לבית שערים. למרות שההלוויה היתה ביום שישי נעשה נס וכל המשתתפים הספיקו לחזור הביתה לפני שבת. בחיפירות הארכאלוגיות שנעשו בבית שערים, נמצא מבנה קבר רב רושם שמיוחס לרבי יהודה הנשיא.
למרות מסורות אלו , יש מסורות נוספות שטוענות שרבי יהודה הנשיא קבור בציפורי ולא בבית שערים. כך לדוגמא, הרב בצלאל אשכנזי מביא בחיבורו "שיטה מקובצת" (כתובות, דף קג ב) מסורת קדמונית שמרומזת ברש"י ; ולפיה, קברו של רַבִּי נמצא בצִפּוֹרִי. והוא כותב שהוא עצמו זכה להיות על קברו. וזו לשונו:
". וקבלה בידו שקברו בצִפּוֹרִי . ואני זכיתי והייתי על קברו . ואפשר דאף על גב דמקום קברו קנוי לו בבֵית שְׁעָרִים, לפי שנפטר בצִפּוֹרִי והיה ערב שבת - כדאמרינן בירושלמי וכדכתיבנא לעיל, - לא נקבר אלא בצִפּוֹרִי!"
אף על פי שמסופר שרבי יהודה הנשיא נקבר בבית שערים, נוצרה מסורת המראה את קברו בציפורי. רבי בנימין מטודלה ורבי פתחיה מרגנשבורג שביקרו בציפורי ומציינים ששם מצוי קברו וכך גם מעיד ה"כפתור ופרח", לרבי אשתורי הפרחי.
יתכן שהמקור למסורות השונות קשור לכך שסמוך לציפורי נמצא קברו של "רבי יהודה נשיאה"- נכדו של רבי יהודה הנשיא ורבו של ריש לקיש, ויש הרואים בקבר זה את קברו האמיתי של רבי יהודה הנשיא
קבר רבי יהודה נשיאה. לעיתים מיוחס הקבר בטעות לרבי יהודה הנשיא סבו. הקבר נמצא בסמוך לשביל ישראל והוא נקודה נוחה לעצירה ולמילוי מים