Avodah Zarah Mishnah 52 - Frozen in Time

Shiurei Midrash Aggada on Ein Yaakov - שיעורי מדרש אגדה על עין יעקב

(יהושע י, יג) וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר מאי ספר הישר א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים שנא' (במדבר כג, י) תמות נפשי מות ישרים והיכא רמיזא (בראשית מח, יט) וזרעו יהיה מלא הגוים [אימתי יהיה מלא הגוים] בשעה שעמדה לו חמה ליהושע (יהושע י, יג) ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים וכמה א"ר יהושע בן לוי עשרים וארבעה [שעי] אזיל שית וקם שית אזיל שית וקם שית כולה מלתא כיום תמים ר' אלעזר אמר שלשים ושית אזיל שית וקם תריסר אזיל שית וקם תריסר עמידתו כיום תמים רבי שמואל בר נחמני אמר ארבעים ושמונה אזיל שית וקם תריסר אזיל שית וקם עשרים וארבעה [שנאמר] ולא אץ לבוא כיום תמים מכלל דמעיקרא לאו כיום תמים [הוה] א"ד בתוספתא פליגי ר' יהושע בן לוי אמר עשרים וארבעה אזיל שית וקם תריסר אזיל שית וקם תריסר עמידתו כיום תמים ר"א אמר שלשים ושש אזיל שית וקם תריסר אזיל שית וקם עשרים וארבעה ולא אץ לבוא כיום תמים ר' שמואל בר נחמני אמר ארבעים ושמונה אזיל שית וקם עשרים וארבעה אזיל שית וקם כ"ד מקיש עמידתו לביאתו מה ביאתו כיום תמים אף עמידתו כיום תמים תנא כשם שעמדה לו חמה ליהושע כך עמדה לו חמה למשה ולנקדימון בן גוריון יהושע קראי נקדימון בן גוריון גמרא למשה מנלן אתיא אחל אחל כתיב הכא (דברים ב, כה) אחל תת פחדך וכתיב התם ביהושע אחל גדלך ורבי יוחנן אמר אתיא תת תת כתיב הכא אחל תת פחדך וכתיב ביהושע (יהושע י, יב) ביום תת יקוק את האמורי ר' שמואל בר נחמני אמר מגופיה דקרא שמעת ליה (דברים ב, כה) אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך אימתי רגזו וחלו מפניך בשעה שעמדה לו חמה למשה מיתיבי ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו איבעית אימא שעות הוא דלא הוו נפיש כולי האי ואיבעית אימא אבני ברד לא הוו דכתיב (יהושע י, יא) ויהי בנוסם מפני בני ישראל הם במורד בית חורון ויקוק השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים עד עזקה וימותו:

Avodah Zarah 25a

§ The Gemara cites a series of expositions with regard to what is called the book of Yashar. The verse states: “And the sun stood still, and the moon stayed, until the nation had avenged themselves of their enemies. Is this not written in the book of Yashar”? (Joshua 10:13). The Gemara asks: What is the book of Yashar? Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: This is Genesis, which is the book of Abraham, Isaac, and Jacob, who were called righteous [yesharim], as it is stated: “Let me die the death of the righteous [yesharim]” (Numbers 23:10). The Gemara asks: And where is it alluded to in Genesis that the sun would stand still for Joshua? The verse states in reference to Ephraim, who was Joshua’s ancestor: “And his seed shall become a multitude of nations” (Genesis 48:19). The Gemara asks: When will he become a multitude of nations? He became a multitude of nations at the time when the sun stood in place for Joshua, as it is written: “And the sun stayed in the midst of heaven, and hastened not to go down for an entire day” (Joshua 10:13). The Gemara inquires: And how much time elapsed before the sun finally set? Rabbi Yehoshua ben Levi said that it took twenty-four hours: It traveled across the sky for six hours and stood still for six hours, and again traveled six hours and stood still for six hours, so that the entire matter lasted the duration of an entire day. Rabbi Elazar said that it lasted thirty-six hours: The sun traveled for six hours and stood for twelve hours, and again traveled six hours and stood for twelve hours, so that the accumulated time of its suspension was that of an entire day. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: Forty-eight hours elapsed before it set. It traveled six hours and stood for twelve hours, and then traveled six hours and stood for twenty-four hours, as it is stated: “And the sun stayed in the midst of heaven,” and then: “And hastened not to go down for an entire day.” By inference, it can be understood that initially it was not suspended for an entire day. Rather, at first it stood still for twelve hours, and was later suspended for an entire day. There are those who say that these Sages do not disagree over how much time had elapsed before the sun set. Rather, they disagree with regard to the additional time by which the day was extended. Rabbi Yehoshua ben Levi said: Twenty-four hours were added to that day, because the sun traveled six hours and stood twelve hours, and again traveled six hours and stood for another twelve hours, which meant that its standing time lasted for an entire day. Rabbi Elazar said that thirty-six hours were added: It traveled six hours and stood for twelve hours, and then traveled six hours and stood for twenty-four more hours. It is with regard to the second suspension that the verse states: “And hastened not to go down for an entire day.” Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: The time the sun stood in place was forty-eight hours in total. The sun traveled six hours and stood twenty-four hours, and then traveled another six hours and stood for another twenty-four hours. His reasoning is that the verse juxtaposes the sun’s suspension to its motion: Just as the sun is in motion for an entire day, so too, its suspension was for an entire day. It is taught: Just as the sun stood still for Joshua, so too the sun stood still for Moses and for Nakdimon ben Guryon. It is known that it stood still for Joshua from a verse, and it is known that it stood still for Nakdimon ben Guryon by tradition. From where do we derive that it stood still for Moses as well? The Gemara answers: It is derived by means of a verbal analogy between the terms “I will begin” and “I will begin.” The Gemara elaborates: It is written here, with regard to Moses: “I will begin to deliver the dread of you and the fear of you upon the peoples” (Deuteronomy 2:25), and it is written there, with regard to Joshua: “I will begin to magnify you” (Joshua 3:7). And Rabbi Yoḥanan says: It is derived from a verbal analogy between the words “delivered” and “delivered.” It is written here, with regard to Moses: “I will begin to deliver the dread of you,” and it is written there, with regard to Joshua: “In the day when the Lord delivered up the Amorites before the children of Israel” (Joshua 10:12). Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that there is no need for a verbal analogy, as you can learn this idea from the verse itself: “This day will I begin to deliver the dread of you and the fear of you upon the peoples that are under the whole heaven, who, when they hear the report of you, shall tremble and be in anguish because of you” (Deuteronomy 2:25). When was the fulfillment of the prophecy that all the nations “shall tremble and be in anguish because of you”? It was at the time when the sun stood still for Moses. The Gemara raises an objection: After the sun stood still, the verse states: “And there was no day like that before it or after it” (Joshua 10:14). If there was no day comparable to it, how can it be asserted that the sun stood still for Moses as well? The Gemara answers: If you wish, say that the number of hours the sun stood still for Moses were not as many as in the case of Joshua. And if you wish, say instead: When the sun stood still for Moses there were no hailstones, whereas in the case of Joshua there were hailstones, as it is written: “And it came to pass, as they fled from before the children of Israel, while they were in the descent of Beth Horon, that the Lord cast down great stones from heaven upon them into Azeka and they died” (Joshua 10:11). The Gemara cites another exposition with regard to the book of Yashar. It is written: “And said: To teach the sons of Judah the bow. Behold, it is written in the book of Yashar” (II Samuel 1:18). The Gemara again asks: What is the book of Yashar? Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: This is the book of Abraham, Isaac, and Jacob, who were called righteous [yesharim], as it is written with regard to them: “Let me die the death of the righteous [yesharim] and let my end be like his” (Numbers 23:10). The Gemara further analyzes the verse in Samuel: And where is it alluded to in Genesis that Judah must be taught to use the bow? The verse states: “Judah, your brothers shall praise you; your hand shall be on the nape of your enemies” (Genesis 49:8). The Gemara explains: What is the form of warfare that requires one’s hand to be held opposite the nape? You must say that this is referring to the use of a bow. This is the referent of the verse in Samuel. The Gemara cites a different interpretation: Rabbi Elazar says that the book of Yashar is the book of Deuteronomy. And why did they call it the book of Yashar? As it is written: “And you shall do that which is right [yashar] and good in the sight of the Lord” (Deuteronomy 6:18). And where is it alluded to in Deuteronomy that Judah must be taught to use the bow? The verse states: “And this for Judah, and he said: Hear, Lord, the voice of Judah, and bring him in unto his people; his hands shall contend for him” (Deuteronomy 33:7). What is the form of warfare that requires the use of two hands? You must say that this is referring to the use of a bow. This is the referent of the verse in Samuel. The Gemara provides yet another explanation: Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that the book of Yashar is the book of Judges. And why did they call it the book of Yashar? As it is written: “In those days there was no king in Israel; every man did that which was right [yashar] in his own eyes” (Judges 17:6). And where is it alluded to in Judges that Judah must be taught to use the bow? The verse states: “Only that the generations of the children of Israel might know, to teach them war” (Judges 3:2). What is the form of warfare that requires teaching? You must say that this is referring to the use of a bow. This is the referent of the verse in Samuel. The Gemara asks: And from where do we derive that Judges 3:2 is written in reference to Judah? We derive it as it is written: “The children of Israel asked the Lord, saying: Who shall go up for us first against the Canaanites, to fight against them? And Lord said: Judah shall go up” (Judges 1:1–2). § The Gemara cites another dispute between the same amora’im. The verse states: “And the cook took up the thigh, and that which was upon it [vehe’aleha], and set it before Saul” (I Samuel 9:24). To what does the term “and that which was upon it” refer? Rabbi Yoḥanan says: It refers to the thigh and the tail. The Gemara asks: What is the reason that the tail is referred to as: “And that which was upon it”? The reason is that the thigh supports the tail, as it rests upon it. And Rabbi Elazar says: The verse refers to the thigh and the breast. What is the reason that the breast is referred to as: “And that which was upon it”? The reason is that one places the breast upon the thigh when it requires sacrificial waving, and waves it. And Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: The verse refers to the thigh and the cap [shofi], i.e., the very top part of the leg. What is the reason that the cap is referred to as: “And that which was upon it”? It is because it is referring to the cap that stands above the thigh. § The mishna teaches that a woman may not seclude herself with gentiles. The Gemara asks: What are we dealing with? If we say that we are dealing with a woman who secludes herself with one gentile, is this permitted in the corresponding situation involving a Jew? But didn’t we learn in a mishna (Kiddushin 80b): One man may not seclude himself even with two women? It is certainly forbidden for one man to be secluded with one woman.

חידושי אגדות על מסכת עבודה זרה כ״ה א

וכמה אמר ריב"ל כ"ד כו'. בפרקי ר' אליעזר אמרינן מופת הששי וכו' ... מיהו ק"ק דודאי אותה עמידה כ"ד שעות שהיה סמוך לשקיעה ניחא שהיה צריך לה מפני חלול שבת אבל העמידה י"ב שעות שהיה בחצי היום בע"ש למה היה צריך כיון שעדיין לא הגיע הכנסת שבת ויש לומר בזה דאפשר שהיה צריך להעמדת ל"ו שעות ולא היה בידו להעמידה בפעם אחת יותר מכ"ד שעות שהוא שיעור יום שלם ולכך הקדים להעמיד י"ב שעות ולכלהו אמוראי צריך ליתן טעם למה לא העמידה בפעם א' כשיעור העמדה של ב"פ ואין להקשות מה חלול שבת היה שם כיון דהיה מלחמת חובה כמו שהותר להם מלחמה בשבת ביריחו די"ל שלא היה מלחמה זו מתחלה מלחמת חובה שלא באו במלחמה זו לכבוש א"י אלא להציל יושבי גבעון כמפורש בקרא ועי"ל דאיתא בירושלמי דיריחו נמי הוראת שעה היה והכי אמרינן שם אם יאמר לך אדם למה חלל יהושע את השבת אמר הקב"ה אני אמרתי לו וסבותם את העיר שבעה פעמים כה תעשון שבעה ימים ואין שבעה ימים בלא שבת והא דדרשינן עד רדתה ואפילו בשבת היינו בהתחילו במלחמה שלשה ימים קודם שבת כדקאמר בפ"ק דשבת ודו"ק:

Chidushei Agadot on Avodah Zarah 25a

...

בן יהוידע על עבודה זרה כ״ה א:ב׳

ברם מהרש"א ז"ל הקשה לכולהו אמוראי צריך לתת טעם למה לא העמידה בפעם אחת בשיעור העמדה של שני הפעמים? ונראה לי בס"ד נחלק הנס לשתי חלוקות כדי לקיים שתי הברכות אחת של יעקב אבינו ע"ה שברכו וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם (בראשית מח, יט) כמו שאמר רבי יוחנן והשניה של משה רבינו ע"ה שבירך אותו באומרו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ (דברים לג, יז) כמו שאמר רבי אלעזר וכדי לחלק כבוד לשתיהן עשה הנס לשתי חלוקות אחת בשביל יעקב אבינו ע"ה ואחת בשביל ברכה של משה רבינו ע"ה:

Ben Yehoyada on Avodah Zarah 25a:2

...

פרקי דרבי אליעזר נ״ב:ח׳

המופת הששי, מיום שנבראו שמים וארץ השמש והירח והכוכבים וכל המזלות היו עולין להאיר על הארץ ואינן מערערין זה עם זה, עד שבא יהושע ועשה מלחמתן של ישראל, והגיע ערב שבת וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת, ועוד שראו חרטומי גוים כובשים במזלות לבא על ישראל. מה עשה יהושע, פשט ידו לאור השמש ולאור הירח והזכיר עליהם את השם ועמד כל אחד במקומו ששה ושלשים שעות עד מוצאי שבת, שנ' וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים. וראו כל מלכי הארץ ותמהו שלא היה כמהו מיום שנברא העולם, שנ' ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לא יהיה כן לשמוע יקוק בקול איש כי יקוק נלחם בישראל:

Pirkei DeRabbi Eliezer 52:8

The sixth wonder (was): From the day when the heavens and earth were created, the sun, the moon, and the stars and the constellations were ascending to give light upon the earth, and they did not come into contact with one another until Joshua came and fought the battles of Israel. It was the eve of the Sabbath, and he saw the plight of Israel lest they might desecrate the Sabbath, and further, he saw the magicians of Egypt compelling the constellations to come against Israel. What did he do? He stretched forth his hand to the light of the sun and to the light of the moon, and he invoked upon them the || (Divine) Name, and each one stood for thirty-six hours in its place until the termination of the Sabbath day, as it is said, "And the sun stood still, and the moon stayed" (Josh. 10:13). All the kings of the earth heard thereof and they wondered, because there had been none like him from the day when the world had been created, as it is said, "And there was no day like that before it or after it, that the Lord hearkened unto the voice of a man" (Josh. 10:14).

בראשית רבה ו׳:ט׳

דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה הָיָה סִגְנוֹן לִיהוֹשֻׁעַ, בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְסֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה בְּיָדוֹ, אָמַר לוֹ (יהושע א, ח): חֲזַק יְהוֹשֻׁעַ, אֱמָץ יְהוֹשֻׁעַ, לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וגו', נְטָלוֹ וְהֶרְאָה אוֹתוֹ לְגַלְגַּל חַמָּה, אָמַר לָהּ כְּשֵׁם שֶׁלֹא דּוֹמַמְתִּי מִזֶּה, אַף אַתָּה דּוֹם מִלְּפָנַי, מִיָּד (יהושע י, יג): וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר לוֹ עַבְדָא בִּישָׁא לָא זְבִינָא דְאַבָּא אַתְּ, לֹא כָּךְ רָאָה אוֹתְךָ אַבָּא בַּחֲלוֹם (בראשית לז, ט): וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וגו', מִיָּד וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ וגו':

Bereshit Rabbah 6:9

...

מדרש תנחומא, אחרי מות ט׳:א׳

וַיֹּאמֶר יקוק אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צֹוַחַת, כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם (מלאכי א, יא). מִשָּׁעָה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרֵחַ עַד שָׁעָה שֶׁהוּא שׁוֹקֵעַ, אֵין קִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹסֵק מִפִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד יְהוֹשֻׁעַ וְעָשָׂה מִלְחָמָה בְּגִבְעוֹן, מַה כְּתִיב שָׁם, אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיקוק בְּיוֹם תֵּת יקוק אֶת הָאֱמוֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְגוֹ' (יהושע י, יב). בִּקֵּשׁ יְהוֹשֻׁעַ לְשַׁתֵּק אֶת הַחַמָּה, אָמַר לוֹ: שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם. לֹא אָמַר עֲמֹד אֶלָּא דּוֹם. לָמָּה אָמַר לוֹ דּוֹם. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא מְקַלֵּס, יֵשׁ בּוֹ כֹּחַ לְהַלֵּךְ. דָּמַם, עָמַד. לְכָךְ אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ שֶׁיַּעֲמֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם. אָמַר לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ לִיהוֹשֻׁעַ, יְהוֹשֻׁעַ, וְכִי יֵשׁ קָטָן אוֹמֵר לְגָדוֹל מִמֶּנּוּ דּוֹם. אֲנִי נִבְרֵאתִי בָּרְבִיעִי, וּבְנֵי אָדָם בַּשִּׁשִּׁי, וְאַתָּה אוֹמֵר לִי דּוֹם. אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ, בֶּן חוֹרִין שֶׁהוּא קָטָן וְיֵשׁ לוֹ עֶבֶד זָקֵן, אֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ שְׁתֹק וְאַבְרָהָם אָבִי הִקְנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (בראשית יד, יט). וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁנִּשְׁתַּחֲוָה הַשֶּׁמֶשׁ לִפְנֵי יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְגוֹ' (בראשית לז, ט). הֱוֵי, שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם. אָמַר לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, וְכִי אַתָּה גּוֹזֵר עָלַי שֶׁאֱדֹם. אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: וְכֵיוָן שֶׁאֲנִי שׁוֹתֵק מִי יֹאמַר קִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ: דּוֹם אַתָּה וַאֲנִי אוֹמֵר שִׁירָה בַּעֲבוּרְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיקוק (יהושע י, יב). וְאֵין אָז אֶלָּא שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה (שמות טו, א). וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה (מלאכי א, יא):

Midrash Tanchuma, Achrei Mot 9:1

(Lev. 17:1, 3:) “Then the Lord spoke unto Moses, ‘Speak to Aaron saying, “…. If any single person from the House of Israel slaughters.”’” The holy spirit proclaims (in Mal. 1:11), “From the rising of the sun to its setting, My name shall be great among the gentiles.” From the time that the sun rises until it sets, the praise of the Holy One, blessed be He, never ceases from its mouth, as stated (in Ps. 113:3), “From the rising of the sun to its setting, the name of the Lord is praised.” And you find it so when Joshua waged war with Gibeon. What is written there (in Josh. 10:12)? “Then Joshua spoke to the Lord…, ‘O sun, be quiet (dom) at Gibeon.’” [When] Joshua wanted to silence the sun, he did not say to it, "O sun, stand still ('amod) at Gibeon," but “Be quiet (dom).” Why did he say, “Be quiet?” Because every hour that it is traveling, it is praising the Holy One, blessed be He; and as long as it praises [the Holy One, blessed be He], it has the power to travel [its course]. Joshua therefore told it to be silent, as stated (ibid.), “O sun, be quiet at Gibeon.” The sun said to Joshua, “May someone younger be saying, ‘Be quiet,’ to someone older? I was created on the fourth [day], while human beings were created on the sixth; and are you saying, ‘Be quiet,’ to me?” Joshua said to [the sun], “When a young free person has an elderly slave, does he not say to him, ‘Be silent?’ In the case of our father Abraham, the Holy One, blessed be He, delivered (rt.: pnh) heaven and earth to him, as stated (in Gen. 14:19), ‘Then he blessed him, and said, “Blessed be Abram of God most high, acquirer (rt.: pnh) of heaven and earth.”’ And not only that, but you bowed down to Joseph, as stated (in Gen. 37:9), ‘here were the sun, the moon, [and eleven stars bowing down to me.’ So would you speak against me?]” Ergo (in Josh. 10:12), “O sun, be quiet at Gibeon.” The sun said to Joshua, “And so are you decreeing over me that I am to be quiet?” He said to it, “Yes.” It said to him, “Then who will speak the praise of the Holy One, blessed be He?“ He said to him, “You be quiet, and I will speak the praise of the Holy One, blessed be He,” as stated (in Josh. 10:12), “Then (az) Joshua spoke to the Lord.” Now az can only be a hymn, since it is stated (in Exod. 15:1), “Moses sang then (az).” (Mal. 1:11:) “And in every place incense is offered to My name, even a pure oblation.” R. Ammi asked R. Samuel bar Nahman, “Is it correct that ‘In every place incense is offered to My name, even a pure oblation?’ The Torah warns (in Deut. 12:13-14), ‘Take heed that you do not offer up your burnt offerings in any place that you see. But only in the place that [the Lord] will choose….’ So also it says (in Lev. 17:3-4) ‘If any single person from the House of Israel slaughters an ox, a lamb, or a goat in the camp…. And does not bring it unto the entrance of the tent of meeting…, [bloodguilt shall be imputed to that person.’ So how can you] say (in Mal. 1:11), ‘and in every place incense (muqtar) is offered to My name, [even a pure oblation]?’” R. Samuel bar Nahman said to him (i.e., to R. Ammi), “What is a pure oblation (minhah) which is burned (muqtar) in every place and offered to the name of the Holy One, blessed be He? This is the prayer of the afternoon service (minhah). Incense (muqtar) can only be the prayer of the afternoon service (minhah), since it is stated (in Ps. 141:2), ‘Let my prayer be set forth as the incense before you….’ [It also says] (in I Kings 18:36), ‘And it came to pass at the time of the offering of the oblation (minhah), Elijah drew near.’”

אוצר מדרשים, מדרשים על ספר יונה, מדרש יונה נוסחא א׳ ד׳

ויאמר ה׳ לדג (יונה ב:יא) וכי באיזה מקום אמר ליה? אלא בשעה שברא הקב״ה את העולם בשבעה (בששת) ימי בראשית, ביום החמישי ברא דגי הים וצוה שיהא חד דג מזומן לבלוע ליונה ויהיה במעיו שלשה ימים ושלשה לילות ואח״כ ישליכו לחוץ, ולא זה בלבד אלא כל מה שברא הקב״ה במעשה בראשית בכולן התנה עמהם בתנאי -- ביום הראשון ... ביום השני ... ביום השלישי ... ביום הרביעי ברא השמש והירח דכתיב יהי מאורות ברקיע השמים, והתנה עם השמש שיהיה עומד באמצע השמים בימי יהושע, דכתיב ויעמוד השמש בחצי השמים (יהושע י׳ י"ג), והתנה עם הכוכבים שילחמו עם סיסרא דכתיב הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא (שופטים ה׳ כ׳) ... ביום החמישי ... ביום השישי ...:

Otzar Midrashim, Midrashim on Sefer Yonah, Midrash Yonah (version 1) 4

...

דברים רבה י׳:ב׳

דָּבָר אַחֵר, כָּךְ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, יוֹם שֶׁיְהֵא יוֹם, וְלַיְלָה שֶׁיְהֵא לַיְלָה, בָּא יַעֲקֹב וְעָשָׂה אֶת הַיּוֹם לַיְלָה, שֶׁשִּׁקַּע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח, יא): וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ. בָּא יְהוֹשֻׁעַ וְעָשָׂה הַלַּיְלָה יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י, יב): שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, הֲרֵי שֶׁהַצַּדִּיקִים גּוֹרְעִים וּמוֹסִיפִים עַל דְּבָרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַבְּרִיּוֹת יְרֵאִין מִלְּפָנָי:

Devarim Rabbah 10:2

...

אברבנאל על יהושע י׳:י״ג:א׳

ויעמוד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים. כבר ידעת שהשמים אשר הם ממעל לארץ נכח ראשינו יקראו חצי השמים, לפי שהחצי האחר מהשמים הוא למטה מן הארץ, ואמרו כאן בחצי השמים אינו חצי היום ולא יתחייב ממנו, אבל בהיות השמש למעלה מאופק יאמר שהוא בחצי השמים ... ולזה ספר כאן שלא היה האור ההוא אחרי השקיעה מהנשאר אחרי ביאת השמש, אבל באמת היה בחצי העליון מהשמים, ולא אץ לבוא, ר"ל שלא נשתקע כיום תמים וזהו ולא אץ לבוא כיום תמים ... ואמרו עוד ויעמוד השמש בחצי השמים הוא להגיד השיעור מהזמן אשר נח, ושעמד בחצי השמים העליון הזה למעלה מהאופק, ולא אץ לבוא שהיה כל זה כיום תמים:

Abarbanel on Joshua 10:13:1

...

מלבי"ם על יהושע י׳:י״ג:ב׳

ויעמד השמש. ... ר"ל דאף שלענין זמן הנקמה לא היה צריך זמן רב כ"כ, בכ"ז לא אץ מעצמו לבא, כי אחר שרק השמש והירח קמו עמדו וכל צבא השמים סבבו כדרכן, אם היה השמש עומד פחות מכ"ד שעות היה מתהוה מבוכה גדולה במערכת השמים ושינוי סדר, כי כל הככבים יש להם מצב מיוחד לכ"א בנקודה אחרת נגד השמש, ולא ישנו מצבו זה ומרחקו מן השמש לעולם, ואם היה השמש אץ לבא אחר י"ב שעות למשל, היה מתקרב נגד הככבים שעומדים רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב, ומתרחק בשיעור הזה נגד הככבים שעמדו סמוך לו, והיה נשאר שינוי זאת לעולם שהוא שינוי מתמיד בסדר הנמצאים, שזה א"א. ובהכרח עמדה השמש עד ששבו הככבים אל הנקודה שעמדו בה יום אתמול בעת דממה השמש, ואז התחילה ללכת כפי הסדר הקבוע במשמרותם. ולפ"ז מוכרח ג"כ כי השמש והירח לא דממו רק ממהלכם היומי, שמתנועעים ממזרח למערב, אבל מהלכם השנתיי שמתנועעים ממערב למזרח לא נשבת אז, שאם היה כן היתה מוכרחת לעמוד שנה תמימה עד תשוב המערכת שהלך ביום ההוא ושינה סדרו ומצבו נגד השמש והירח אל מקומו הראשון, ואחר שהשמש עם עמדה אז מתנועה המזרחיית בכ"ז הלכה מהלך מעלה א' למערב, הוכרחה לעמוד מעט יותר מכ"ד שעות עד באו הככבים אל מקום שנטתה למערב כנודע למעיין בתכונה, ועל כן אמר כיום תמים, בכ"ף הדמיון:

Malbim on Joshua 10:13:2

...

רלב"ג על יהושע י׳:י״ב:א׳

אז ידבר יהושע ליקוק. בזאת הפר' יש ספקות רבות ראוי לעיין בהם האחד הוא שאם היה שהשמש עמד ובטל מהתנועה הנראית לו הנה היה זה המופת יותר נפלא לאין שיעו' מהמופתים שנעשו ע''י משה וזה כי המופתים ההם היו בשנוי טבע הנמצאות אלו השפלות והוא יותר נפלא לאין שיעור מה שישתמש בו אלו הנמצאות הנכבדות לשנות את תפקידם משלוט על הנמצאות השפלות אלו לשנות ענין סדורם כי בהם בעצמם מחסרון הסדר והיושר מה שלא יעלם ובכלל הנה זה ממה שאין צריך ביאו' למי שעיין באלו העמוקות ... ואחר שנתישב זה הנה נשוב לבאר דברי זאת הפרשה ואומר שמאמר יהושע היה שטרם שיסור השמש מהיות על גבעון והירח מהיות על עמק אילון תשלם נקמת גוי אויביו אבל קצר הכתוב בזה ויורה על זה מה שאמר אחריו וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו והרצון בזה שכבר דמם השמש בגבעון וירח בעמק אילון עד שנשלמה זאת המלאכה מהנקמה וזה היה ענין נפלא כי לא די שיעד שינקמו ישראל מהקמים עליהם אבל יעד עם זה שזאת הנקמה תשלם בזמן קצר כזה ולזה אמר ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע יקוק בקול איש כי יקוק נלחם בישראל ולזה היו יכולים להשלים הנקמה בזה הזמן הקצר כי יד השם יתברך לא תקצר ואמר לשמוע יקוק וגו' לפי שלא יעדו השם יתברך שתשלם זו הנקמה בזה הזמן קצר אבל השם יתברך שמע לקולו על דרך מקום דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים:

Ralbag on Joshua 10:12:1

...