נקודת התחלה: קיבוץ יגור בחניון המטיילים שלמרגלות הכרמל.
נקודת סיום: עוספיה, רום הכרמל
סך הכל 23 ק"מ
מבט מערבה מהכרמל. צילום מתוך אתר רשות הטבע והגנים
תיאור המסלול
את היום נפתח בטחנת הנזירים (המקום נגיש להגעת רכב) נמשיך במורד הנחל ונתעקל עם נחל ציפורי (הנחל מקיף בלולאה בצורת האות היוונית אומגה את השלוחה שעליה בנוי הכפר). השביל פונה דרומה, נעלה דרך האוכף אל הכניסה לכפר ראס עלי. מעל הנחל נראה משמאל טחנת קמח היסטורית שהופעלה בכוח מי נחל ציפורי.
נלך לצד כביש הכניסה לכפר כחצי ק"מ ונפנה דרומה. מכאן ההליכה כולה על דרך ג'יפים בין הגבעה של נופית לרכס שממערב לישוב, בין אלוני תבור. לאחר כ 4 ק"מ השביל פונה שמאלה, עולה בערוץ אל כיכר על כביש 762. לצד הכיכר נחצה את כביש הכניסה לחילף ולנופית. נפנה אל תוך החורש ונלך עד הכניסה המזרחית לכפר זובידאת , כאן נוכל לעצור להצטיידות ולמילוי מים. השביל חוצה את כביש 762 אל השכונה המערבית של הכפר. בצידה המערבי של השכונה נעזוב את האזור הבנוי ונלך על דרך עפר. נשים לב, לאחר כמה דקות הליכה נגיע לעיקול חד בדרך, כאן השביל פונה ימינה - מקצר דרך החורש אל דרך עפר שתוביל אותנו אל ערוץ רחב שבו השביל ממשיך בדרכו על הגבעות שמשקיפות על רכסים ואל כפר חסידים. בכפר ניתן למלא מים ולהציץ לחצר המיוחדת של אתר "יענקל'ס שטעטל"- מקום מיוחד הנותן כבוד לעיירה היהודית במזרח אירופה.
כפר חסידים הוקם על ידי חסידי קוז'ניץ ויבלונה בשנת 1925. מי שהיה הרוח החיה מאחורי הקמת הקבוץ הוא האדמור מיבלונה- יחזקאל טאוב אדם שסיפור חייו כאילו לקוח מתוך סרט קולנועי. האדמור מיבלונה היה צאצא לאדמורי קוזניץ, הוא בחר להצטרף לציונות ועלה יחד עם חסידיו לכפר חסידים, בארץ ישראל הטיף ואמר "באהבת חינם תיבנה ארצנו". בעקבות משבר כלכלי בכפר חסידים וכניסה לחובות נוצרה מחלוקת בין האדמור לבין תושבי הכפר . בעקבות כך היגר האדמור לארה"ב , שם החליף את שמו ללג'ורג' נייגל, הפסיק לקיים תורה ומצוות. במלחמת העולם השניה הוא התנדב לצבא האמרקאי , בהמשך חייו הוא הפך לקבלן שעוסק בנדלן , לאחר מספר נפילות כלכליות הוא למד פסיכולוגיה ועבד בבית חולים לפגועי נפש. שכניו חבריו לא ידעו שהאדם שנמצא לצידם הוא אדמור לשעבר. בסוף ימיו חזר האדמור לכפר חסידים ושם גילה שכפר חסידים חי ופורח והוא נקבר בחלקת המיסדים בכפר כאדמו"ר חסידי, מתחת למצבתו נכתבה אמרתו המפורסמת: "באהבת חינם תיבנה ארצנו".
מחניון המטיילים שבפאתי הקיבוץ נצא אל קו התפר שבין הר הכרמל לעמק ונחצה את הגשר על נחל קישון. נעלה בשביל המעפילים, בין עצי החורש לכיוון קבוץ יגור. קבוץ יגור, הוקם ב-1922, והוא מספר את אחד הפרקים המפוארים בהיסטוריה הציונית והוא כולל את יבוש ביצות הקישון, שהיית פלוגת הפלמ"ח ביגור, חיפושי הנשק בשבת השחורה, הסליק הגדול ומבצע שחרור מעפילי עתלית. הנחל שבו אתם עולים נקרא בשם נחל המעפילים , זה התוואי שאיתו ירדו מהכרמל המעפילים שברחו ממחנה המעצר בעתלית לקיבוץ יגור ב-1945. חבר קבוץ יגור, הפיזמונאי יורם טהר-לב, חיבר את השיר "צל ומי באר" על סיפור הגבורה של חברי קבוץ יגור במבצע שחרור המעפילים:
מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם/ מי שעייף ימצא פה צל ומי באר
מי שסוכתו נופלת/ חרש יכנס בדלת/חרש יכנס ועד עולם יוכל להישאר.
השביל חוצה את 'דרך נוף כרמל' – דרך עפר לרכבים, מיד לאחר חציית הדרך חניון מטיילים – נקודה מומלצת להפסקה ומנוחה.
מכאן, לאחר מרחק קצר השביל עולה על דרכי עפר עד הכניסה לכפר עוספיא. מעט לפני הכניסה לכפר נעבור ליד אתר הנצחה - מצפור דויד אייזן (לזכר דוד שהתגורר בחיפה ונפל המלחמת ההתשה). את קטע העליה האחרון נעשה בין בתי הכפר. חציית הכביש היא גם חציית 'קו פרשת המים' - גב הכרמל והנקודה הגבוהה במיקטע זה (כ 520 מ' מעל פני הים) כאן בכפר עוספיה, בשיא הגובה של הכרמל ("רום הכרמל") מסתיים היום. המעונינם יכולים לבקר במרכז כרמל למורשת העדה הדרוזית בעוספיא.
מפת סימון שבילים באדיבות החברה להגנת הטבע
על הכרמל
"ואָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ", (ירמיהו ב ז) ביום זה אנחנו עולים מעמק יזרעאל אל פסגת הכרמל. הכרמל תחום בין עמק יזרעאל , עמק זבולון והים התיכון, בסוף היום נגיע ל"רום הכרמל" ליד עוספיא (גובה 546 מעל פני הים) ולאחר עשרה ימים בשביל נוכל סוף סוף לראות את הים, כדברי הפסוק "וכרמל כים יבא" (ירמיהו מ"ו י"ח)
הכרמל נקרא כך על שם הכרמים והמטעים ירוקי העד שנמצאים על ההר, יש שאומרים שההר נקרא על שם צמח הקרמל שהיה ידוע בצבעו הירוק (אי זהו ירקרק שבירוקים. ר' לעזר אומר כשעווה וכשושנת קרמל...", ירושלמי סוכה דף טו עמוד א'.)
הארוע המפורסם ביותר שהיה בכרמל הוא העימות בין אליהו הנביא לבין נביאי הבעל (ספר מלכים א', פרק י"ח). אתם מוזמנים ללמוד עוד על דמותו של אליהו ועל "מעמד הכרמל" בדף המקורות הזה:
https://www.sefaria.org.il/sheets/296023?lang=he
מעניין לציין ששמו המוסלמי של אליהו הוא "הנביא אל חאדר"- הנביא הירוק מה שנותן חיבור נוסף לכרמל בתור "ההר הירוק כל ימות השנה"
את הלימוד ליום זה נפתח בשמיעת השיר "ההר הירוק כל ימות השנה", שיר שחובר בקבוץ יגור על ידי יורם טהרלב שגדל בקבוץ יגור וכתב על נופי ילדותו
ההר הירוק כל ימות השנה
מילים: יורם טהרלב
פקחתי את עיני, היה אז חודש שבט,
ראיתי מעלי ציפור קטנה אחת
ותכלת השמיים וענן יחיד
וראיתי - את ההר הירוק תמיד.
במשחקי ילדות קלי השכרון
רדפתי פרפרים, החלקתי במדרון
ועת חיפשתי לי מסתור ללב תמים
אז ברחתי - אל ההר הירוק תמיד.
ההר הירוק כל ימות השנה,
אני עוד חולם ושואל
לנשום רוחותיך כבראשונה,
לשכב בצילך כרמל.
בשנות הנעורים, בשנות האהבה
טיפסנו בשביליו, ידי בתוך ידה
השקפנו למרחק, לעבר העתיד
וחלמנו - על ההר הירוק תמיד.
הלכנו לצבא, גדולים ונבוכים,
מתוך המלחמות חזרנו כאחים
הבאנו על כפיים רע וידיד
ונפרדנו -מול ההר הירוק תמיד.
ההר הירוק כל ימות השנה...
וילדינו כבר היום הם עלמים,
הורינו - שערם הלבין מרוב ימים.
אך צעירים נהיה כל בוקר, עת נביט
אל אחינו - אל ההר הירוק תמיד.
ברוכים הבאים לעוספיא.
עוספיא ודלית אל כרמל הם שני ישובים דרוזים ברכס הכרמל (הדרוזים בישראל מרוכזים בצפון רמת הגולן, בגליל ובכרמל) שהוקמו לפני יותר מארבע שנה כגבול הדרומי הנסיכות הדרוזית שהקים הנסיך הדרוזי הלבנוני פח'ר א-דין השני.
בתקופת המרד הערבי הגדול סבלו תושבי הכפר מידי כנופיות ערביות ופנו לשכניהם בקיבוץ יגור לקבלת עזרה ואלה פנו לאבא חושי מזכיר מועצת פועלי חיפה שסייע להם. כמה שנים מאוחר יותר, הסתתר חושי בזמן מה שכונה "השבת השחורה" במשך כשלושה חודשים אצל השייח' לביב, מוכתר הכפר, כאשר נמלט מן הבריטים. לבסוף הוברח בבגדי אישה לקיבוץ יגור הסמוך. קשר זה הונצח על ידי מועצת עספיא בקריאת הרחוב הראשי ביישוב על שם אבא חושי, ובחיפה נקרא רחוב על שם עספיא.
מעספיא יצאה במלחמת העצמאות מחלקת המתנדבים הראשונה של מגויסים דרוזים בצה"ל. 8 מבני הכפר נהרגו בקרבות שחרור הגליל.הקצינים הדרוזים הראשונים בצה"ל היו אנשי הכפר. מעספיא יצאו גם החובל הדרוזי הראשון והנווט הדרוזי הראשון בחיל האוויר, מפקד שלדג, אלופי משנה ותתי אלופים.
בדלית אל כרמל השכנה (שהיא הישוב הדרוזי הגדול בישראל) התגורר סיר לורנס אליפנט יחד עם אשתו אליס ומזכירו האישי נפתלי צבי הרץ אימבר. לפי חלק מהסברות בדלית אל כרמל חובר ההמנון הלאומי התקווה. כיום בבית אליפנט בדלית אל כרמל שוכן בית יד לבנים והמכינה הקדם צבאית כרם-אל.
אז למה חובר ההמנון הישראלי דווקא בכפר דרוזי?
אתם מוזמנים לשבת על הספסל בעוספיא, בנקודה הגבוהה ביותר בהר הכרמל, וללמוד מעט על הקשר המיוחד בין היהודים לדרוזים, קשר שראשיתו לפני יותר משלושת אלפים שנה
הכפר עוספיא. צילום מתוך ויקפדיה.
על הדרוזים בישראל:
בתקופת המנדט הבריטי נקטו הדרוזים עמדה נייטרלית ולא השתתפו במאורעות של הערבים כנגד היהודים העמדה הנייטרלית של הדרוזים הביאה את ראשיהיישוב לפנות אל הדרוזים בהצעה לשכנות טובה ויחסים תקינים..
גם לאחר החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר , העדיפו הדרוזים בארץ ישראל לנקוט עמדה נייטרלית במהותה כלפי שני הצדדים במאבק . ב-23 בינואר 1948 נערך הסכם לפיו "אין הדרוזים משתתפים או יוזמים התקפה על היהודים; אין היהודים מתקיפים את הדרוזים ועוד לפני הכרזת העצמאות הוקמה פלוגה דרוזית בתוך הכוח הצבאי היהודי,
בשנת 1957 הוכרו הדרוזים בישראל כעדה דתית מבחינה רשמית, דבר שלא זכו לו באף מדינה אחרת, ומאותה שנה הגברים הדרוזים משרתים בצה"ל שירות חובה.
בשנת 1990 החליט שר הבטחון משה ארנס לסגור את גדוד חרב של העדה הזרוזית ושלב את החיילים הזרוזים בכל התפקידים בצה"ל. מאז הושבעו טייסים בני העדה, חובלים, תתי אלופים ואף אלוף מהעדה הדרוזית
בישראל גרים כ-150,000 דרוזים.
הדגל הדרוזי לצד דגל ישראל. חמשת הצבעים מסמלים את ערכי הדת הדרוזית: אדום: מסמל את הגבורה האומץ ואהבת הזולת. צהוב: הידע וההארה. כחול: סובלנות, סלחנות ואת השמים. הלבן: את הפיוס והשלום. והמשולש הירוק שקושר את כולם: את אהבת האדמה
מעט על הדת הדרוזית:
מאמינים כי הדת שלהם היא הופעה מחודשת של אמונה עתיקה באל אחד, שהתקיימה בסתר שנים רבות. מנגד, ההיסטוריונים מעלים כי הדת נוסדה במצרים במאה ה-11 לספירה, ומקורה בפלג האסמעיליה של האסלאם השיעי. אז גם הופיע לראשונה השם דרוז. מקור השם בא משמו של אחד ממייסדי הדת, נשתקין דרזי, שפעל יחד עם מנסח התורה ומפיצה העיקרי חמזה בן עלי.
הדרוזים עצמם מעדיפים להיקרא "אלמווחדון". כלומר, "המייחדים את האל" (המאמינים באל אחד) או "בַּנו מערוף" כלומר "בני החסד" (העושים חסד עם הזולת). הדרוזים מחבבים שם זה במיוחד, משום שהוא מצביע על התכונות הטובות המאפיינות אותם כגון, הכנסת אורחים, סובלנות דתית, נאמנות, מתן סיוע ומקלט לנרדפים.
על פי האמונה הדרוזית, בימי אל-חאכם באמר אללה ניתנה ההזדמנות האחרונה להצטרפות לדת, וכיום אין לאיש אפשרות להצטרף לדת הדרוזית אלא אם נולד כדרוזי.
הדת הדרוזית היא סודית, גם בפני מאמיניה, ורק יחידי סגולה, המכונים 'עוקאל' (נבונים) נחשפים לכתבים הדתיים. שאר ה'עמך' שלא זכה להיחשף לדת מכונה 'ג'והאל' – הבורים, והם אינם מורשים לעיין בכתבי הקודש של הדת.
הדרוזים מחזיקים בכתבי קודש בשם "רסאיל אל חאכמה", והם כוללים מאה ואחת עשרה אגרות, שאגודות בשישה ספרים. האגרות נשמרות על ידי אנשי הדת ורק להם מותר להחזיק או לקרוא בהן. כמו כן, אסור להדפיס את הספרים, אלא רק להעתיקם בכתב יד. חוקרים שנחשפו לכתבים, סיפרו כי הם מורכבים משפה עשירה, דו-משמעית, והם מיסטיים ומסתוריים.
הדרוזים מיחסים את מקור הדת שליהם לנביא הגדול- יתרו (נבי שועייב) - חותנו של משה. יתרו ידוע בתור המייסד הרוחני והנביא הראשי של העדה הדרוזית ובנוסף, הוא גם הוכרז כאב הקדמון של כל בני העדה הזרוזית.
כך שעל פי המסורת הדרוזית ברית הדמים בין שתי העדות הוא בן 3,000 שנה
על הברית הקדומה בין משה ליתרו
ברית זו שמשיכה עד היום בין זרעו של יתרו לתלמידיו של משה נלמד מעט דרך המקורות הבאים.
לאחר שמשה בורח מפרעה בפעם הראשונה, הוא מגיע למדין ושם הוא עוזר לבנות יתרו לשאוב מים מהבאר:
(טו) וַיִּשְׁמַ֤ע פַּרְעֹה֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ לַהֲרֹ֣ג אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַיִּבְרַ֤ח מֹשֶׁה֙ מִפְּנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־מִדְיָ֖ן וַיֵּ֥שֶׁב עַֽל־הַבְּאֵֽר׃ (טז) וּלְכֹהֵ֥ן מִדְיָ֖ן שֶׁ֣בַע בָּנ֑וֹת וַתָּבֹ֣אנָה וַתִּדְלֶ֗נָה וַתְּמַלֶּ֙אנָה֙ אֶת־הָ֣רְהָטִ֔ים לְהַשְׁק֖וֹת צֹ֥אן אֲבִיהֶֽן׃ (יז) וַיָּבֹ֥אוּ הָרֹעִ֖ים וַיְגָרְשׁ֑וּם וַיָּ֤קָם מֹשֶׁה֙ וַיּ֣וֹשִׁעָ֔ן וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־צֹאנָֽם׃ (יח) וַתָּבֹ֕אנָה אֶל־רְעוּאֵ֖ל אֲבִיהֶ֑ן וַיֹּ֕אמֶר מַדּ֛וּעַ מִהַרְתֶּ֥ן בֹּ֖א הַיּֽוֹם׃ (יט) וַתֹּאמַ֕רְןָ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י הִצִּילָ֖נוּ מִיַּ֣ד הָרֹעִ֑ים וְגַם־דָּלֹ֤ה דָלָה֙ לָ֔נוּ וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־הַצֹּֽאן׃ (כ) וַיֹּ֥אמֶר אֶל־בְּנֹתָ֖יו וְאַיּ֑וֹ לָ֤מָּה זֶּה֙ עֲזַבְתֶּ֣ן אֶת־הָאִ֔ישׁ קִרְאֶ֥ן ל֖וֹ וְיֹ֥אכַל לָֽחֶם׃ (כא) וַיּ֥וֹאֶל מֹשֶׁ֖ה לָשֶׁ֣בֶת אֶת־הָאִ֑ישׁ וַיִּתֵּ֛ן אֶת־צִפֹּרָ֥ה בִתּ֖וֹ לְמֹשֶֽׁה׃
שאלות למחשבה:
פשט: ספרו את האירוע המסופר במילים שלכם
דרש: מה ניתן ללמוד על דמותו של יתרו מתגובתו לבנותיו?
רמז: מה משמעות אכילת הלחם המשותפת?
סוד: מה מקור החיבור בין יתרו למשה?
מייד לאחר מעמד הסנה , אלוהים שולח את משה למצרים. אבל משה, במקום ללכת למצרים בוחר לחזור ליתרו חותנו ולבקש ממנו רשות ללכת להושיע את עם ישראל
וְעַתָּ֖ה לֵ֑ךְ וְאָנֹכִי֙ אֶֽהְיֶ֣ה עִם־פִּ֔יךָ וְהוֹרֵיתִ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּֽר...
וַיֵּ֨לֶךְ מֹשֶׁ֜ה וַיָּ֣שָׁב ׀ אֶל־יֶ֣תֶר חֹֽתְנ֗וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙:
אֵ֣לְכָה נָּ֗א וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אַחַ֣י אֲשֶׁר־בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶרְאֶ֖ה הַעוֹדָ֣ם חַיִּ֑ים
וַיֹּ֧אמֶר יִתְר֛וֹ לְמֹשֶׁ֖ה לֵ֥ךְ לְשָׁלֽוֹם׃
שאלות למחשבה:
פשט: מדוע לדעתכם משה לא מקיים את דבר ה' באופן מיידי אלא הוא מבקש רשות מחותנו?
דרש: השוו את תגובת משה לזו של יעקב : "וַיקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת-בָּנָיו וְאֶת-נָשָׁיו עַל-הַגְּמַלִּים. ... וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת-צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת-הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ. וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת-לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל-בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא. וַיִּבְרַח הוּא וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ..."
רמז: מה ניתן ללמוד מפסוקים אלו על הקשר המיוחד בין משה ליתרו?
סוד: משורר תהילים שואל "מי יעלה בהר ה'"- מי יזכה להגיע למדרגה הגבוהה ביותר. על פרק תהילים זה אומר המדרש: " "וילך משה וישב אל יתר חותנו, על זה נכתב: "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ: נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב ..." מי יוכל לעלות בהר ה' מי שיש בו מדות הללו וכולן נאמרו במשה, נקי כפים, זה משה" . לפי מדרש זה מדוע זכה דווקא משה לעלות להר סיני?
חשבו על משמעות הפתגם "דרך ארץ קדמה לתורה" בהקשר זה
אחת הפרשות החשובות ביותר במקרא היא פרשת "מתן תורה", באופן מפתיע פרשה זו נקראת דווקא על שמו של יתרו (מתן תורה נמצא בפרשת יתרו) קראו את הפסוקים וחשבו מדוע בחרו חכמינו לקרא לפרשה החשובה ביותר דווקא על שמו של יתרו חותן משה (ואולי זה לא מקרי שהתורה ניתנה דווקא בפשרת "יתרו" כמו שההמנון הלאומי 'התקווה' חובר דווקא בבית אליפנט בכפר הדרוזי דלית אל כרמל)
(א) וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְמֹשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי־הוֹצִ֧יא יְהוָ֛ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם... וַיָּבֹ֞א יִתְר֨וֹ חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֛ה וּבָנָ֥יו וְאִשְׁתּ֖וֹ אֶל־מֹשֶׁ֑ה אֶל־הַמִּדְבָּ֗ר אֲשֶׁר־ה֛וּא חֹנֶ֥ה שָׁ֖ם הַ֥ר הָאֱלֹהִֽים׃... (ח) וַיְסַפֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ לְחֹ֣תְנ֔וֹ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ לְפַרְעֹ֣ה וּלְמִצְרַ֔יִם עַ֖ל אוֹדֹ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֤ת כָּל־הַתְּלָאָה֙ אֲשֶׁ֣ר מְצָאָ֣תַם בַּדֶּ֔רֶךְ וַיַּצִּלֵ֖ם יְהוָֽה׃ (ט) וַיִּ֣חַדְּ יִתְר֔וֹ עַ֚ל כָּל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יְהוָ֖ה לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֥ר הִצִּיל֖וֹ מִיַּ֥ד מִצְרָֽיִם׃ ... וַיִּקַּ֞ח יִתְר֨וֹ חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֛ה עֹלָ֥ה וּזְבָחִ֖ים לֵֽאלֹהִ֑ים וַיָּבֹ֨א אַהֲרֹ֜ן וְכֹ֣ל ׀ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֶאֱכָל־לֶ֛חֶם עִם־חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֖ה לִפְנֵ֥י הָאֱלֹהִֽים׃
(יג) וַיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת־הָעָ֑ם וַיַּעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד־הָעָֽרֶב׃ (יד) וַיַּרְא֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה לָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹשֶׂה֙ לָעָ֔ם מַדּ֗וּעַ אַתָּ֤ה יוֹשֵׁב֙ לְבַדֶּ֔ךָ וְכָל־הָעָ֛ם נִצָּ֥ב עָלֶ֖יךָ מִן־בֹּ֥קֶר עַד־עָֽרֶב...וַיֹּ֛אמֶר חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֖ה אֵלָ֑יו לֹא־טוֹב֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה... עַתָּ֞ה שְׁמַ֤ע בְּקֹלִי֙ אִיעָ֣צְךָ֔ וִיהִ֥י אֱלֹהִ֖ים עִמָּ֑ךְ הֱיֵ֧ה אַתָּ֣ה לָעָ֗ם מ֚וּל הָֽאֱלֹהִ֔ים וְהֵבֵאתָ֥ אַתָּ֛ה אֶת־הַדְּבָרִ֖ים אֶל־הָאֱלֹהִֽים... וְאַתָּ֣ה תֶחֱזֶ֣ה מִכָּל־הָ֠עָם אַנְשֵׁי־חַ֜יִל יִרְאֵ֧י אֱלֹהִ֛ים אַנְשֵׁ֥י אֱמֶ֖ת שֹׂ֣נְאֵי בָ֑צַע וְשַׂמְתָּ֣ עֲלֵהֶ֗ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת... כָּל־הַדָּבָ֤ר הַגָּדֹל֙ יָבִ֣יאוּ אֵלֶ֔יךָ וְכָל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפְּטוּ־הֵ֑ם וְהָקֵל֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְנָשְׂא֖וּ אִתָּֽךְ׃ (כג) אִ֣ם אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְצִוְּךָ֣ אֱלֹהִ֔ים וְיָֽכָלְתָּ֖ עֲמֹ֑ד וְגַם֙ כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה עַל־מְקֹמ֖וֹ יָבֹ֥א בְשָׁלֽוֹם׃
(כד) וַיִּשְׁמַ֥ע מֹשֶׁ֖ה לְק֣וֹל חֹתְנ֑וֹ וַיַּ֕עַשׂ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר אָמָֽר׃
שאלות למחשבה:
מה משמעות המילים "ויחד יתרו על כל הטובה" (וייחד מלשון "חדווה" מלשון שמחה)? מה מיוחד בתגובתו של יתרו?
האם גם אתם מסוגלים לשמוח בשמחות של עם אחר?
מה ניתן ללמוד על הקשר המיוחד בין בני יתרו לעמו של משה מתגובתו של יתרו?
במובן מסוים אלוהים לא נתן לבני ישראל את התורה עד שמשה שמע בעצתו של יתרו והקים מערכת משפט אזרחית. חישבו שוב על הפתגם "דרך ארץ קדמה לתורה" והפעם בהקשר של עצתו של יתרו
מה דעתכם על סיום הפרשיה- "וישמע משה לקול חותנו" חישבו שוב על הקשר בין העדה הדרוזית לבין עם ישראל בהקשר של פסוק זה...
כל שנה בל"ג בעומר היו בני העיר צפת עולים לרגל למירון. לעליה זו חוברו ניגונים מיוחדים שנקראים בשם "ניגוני עליה". חלק מניגונים אלו הושפעו ממוזיקת הדבקה של העדה הדרוזית. כמו לדוגמא "ניגון האש" (הניגון מבוסס על ניגון מצרי בשם "מיסרילו" והוא התגלגל עד הסרט "ספרות זולה" של טרנטינו). עוד על גילגוליו של הניגון ניתן לקרא כאן: https://www.facebook.com/yair.tiktin/posts/10158261308648037
אתם מוזמנים להאזין לניגון ולשים לב לשילוב שבין מוזיקת הכליזמרים לבין מוזקת הדבקה הדרוזית
הברית בין בני יתרו לבין בני ישראל ממשיכה להתקיים גם בהמשך המקרא. כך בספר שופטים (שופטים א ט"ז) אנחנו מוצאים שחלק משבט הקיני מצא נחלה באזור ערד (שנהיה בנחל קיני שליד ערד בהמשך השביל נייחד דף לימוד אליהם), ובהמשך ספר שופטים (פרק ד) אנו רואים איך יעל אשת חבר הקיני עוזרת לבני ישראל במלחמתם נגד סיסרא (למלחמה זו נייחד דף לימוד כשנטייל למרגלות התבור), ובספר ירמיהו (פרק ל"ה) אנחנו מוצאים את בני יונדב בן רכב משבט הקיני כדוגמא לגוי צדיק להם אלוהים מבטיח :"כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר שְׁמַעְתֶּ֔ם עַל־מִצְוַ֖ת יְהוֹנָדָ֣ב אֲבִיכֶ֑ם וַֽתִּשְׁמְרוּ֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺתָ֔יו וַֽתַּעֲשׂ֔וּ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה אֶתְכֶֽם לָכֵ֗ן כֹּ֥ה אָמַ֛ר ה' צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹֽא־יִכָּרֵ֨ת אִ֜ישׁ לְיוֹנָדָ֧ב בֶּן־רֵכָ֛ב עֹמֵ֥ד לְפָנַ֖י כָּל־הַיָּמִֽים"
במסורת של יהודי תוניס והאי ג'רבה מקובל בכל שנה, ביום חמישי שלפני קריאת פרשת יתרו לעשות את סעודת יתרו, סעודה שאחת מסיבותיה היא שימור הברית שבין בני ישראלי לבית יתרו ושיחזור הסעודה של יתרו עם משה, אהרון וזקני ישראל.
האחר.
מילים ולחן: ברי סחרוף
תן לפה לדבר שהלשון תשחרר עם הפנים לאחר שלא ידעת
הרכבת תשרוק זה הזמן לעלות על קרון הרוחות ששכחת
אז אל תפחד ואל תביט מהצד כי אתה לא לבד בעולם
עם הפנים אל האחר תגלה את עצמך
עם הפנים אל האחר המחסום ישבר
המילה תגשר האויב הוא חבר שזנחת
אז אל תפחד ואל תביט מהצד כי אתה לא לבד בעולם
עם הפנים אל האחר
הזמנה למסע:
בדף לימוד זה למדנו מעט על הקשר המיוחד שבין העדה הדרוזית (בנו מערוף) לבין בני ישראל. קשר שמתקיים כבר 3,000 שנה.
האם יש לכם חברים מהעדה הדרוזית? האם שרתתם כתף אל כתף עם בני העדה?
האם לדעתכם מדינת ישראל מתיחסת באופן נכון לבני העדה?
חשבו על דבריו של בנימין זאב הרצל בספרו אלטנוילנד "צוואתי לעם היהודי: התקינו את מדינתכם באופן שהזר ירגיש טוב בתוככם"
הרבה פעמים מדברים על הביטוי "ברית דמים" בין העדה הדרוזית לבין מדינת ישראל (נכון לשנת 2016 יש 505 חללים בני העדה הדרוזית), אבל האם לדעתכם קיימת גם "ברית חיים" בין הדרוזים לישראל? איך לדעתכם ניתן לחזק את הקשר?
ונסיים בדבריו של דוד בן גוריון:
.בארץ ישראל ישנם ערבים ולא יהודים אחרים – ואין להעלות על הדעת מדינה יהודית שאין בה שוויון גמור ומוחלט , פוליטי , אזרחי ולאומי , לכל תושביה ואזרחיה . לא רק שוויון אינדיבידואלי , אלא גם שוויון עדתי : אוטונומיה מלאה בכל ענייני לשון , דת , תרבות וכדומה . במדינה יהודית ייתכן שערבי ייבחר לראש הממשלה או לנשיא המדינה – אם יהיה ראוי לכך .
( דוד בן גוריון , הפועל העברי והסתדרותו , דברים שנאמרו במועצת ההסתדרות ה 24–21 , 51 במרץ , 1944 תל אביב , 1964 עמ' 264 )
בן גוריון עם נכבדי העדה הדרוזית. מתוך: אתר האינטרנט של צה"ל "אחים לנשק"
הרחבה:
מחניון הפסגה יוצא סימון שבילים כחול שמתחבר עם סימון שבילים ירוק, אם תסטו מהשביל לכיוון זה תוכלולהגיע לבית חד קומתי שתריסו כחולים, זהו בית היערן של הר מירון.
בעבר גר בבית יוסוף ספאדי, אדם שקורות חייו יכולים למלא ספר מתח שלם.
יוסוף , בן העדה הדרוזית, התגורר במגדאל שאמס ובשנות החמישים הוא הקים רשת ריגול למען ישראל בסוריה ובלבנון . בין השאר אחראי יוסוף על מבצע עלית יהודי סוריה דרך לבנון לישראל דרך היבשה. מדינת ישראל העניקה ליוסוף את בית היערן אבל הסורים לא שכחו ובשנת 1955 שלחו הסורים מסתנן שהתנקש מיוסוף (מאוחר יותר חיסלה מדינת ישראל את המתנקש). סיפורו של יוסוף ספאדי הוא עדות נוספת לקשר המיוחד שבין העדה הדרוזית לבין מדינת ישראל
הרחבה ב: גדולי ישראל על היחס לזר במדינת היהודים:
בנימין זאב הרצל:
"צוואתי לעם היהודי: התקינו את מדינתכם באופן שהזר ירגיש טוב בתוככם"
נחמה ליבוביץ (1905-1997, מורה, מחנכת, כלת פרס ישראל. פרופסור למקרא, אחת מדמויות המופת של החינוך הממלכתי דתי):
"כי יחס זה אל הזר, אל חסר הכוח ונטול החסות הוא אבן הבוחן - אם יש יראת אלוהים בלב או אין"
הרש"ר הירש (1808-1888, רב בגרמניה, מאבות הנאו-אורתודקסיה, אבי גישת "תורה עם דרך ארץ", פרשן מקרא:
"...כל אסונכם במצרים היה זה, שהייתם "גרים" שם, ובתור שכאלה לא הייתם זכאים, לפי השקפת העמים, לאומה, למולדת, לקיום, ומותר היה לעשות בכם ככל העולה על רוחם. בתור גרים הייתם משוללי זכויות במצרים, וזה היה שורש העבדות והעינוי שהוטל עליכם. על כן הישמרו לכם - זה לשון ההזהרה - פן תעמידו את זכויות האדם במדינתכם על יסוד אחר מאשר האנושיות הטהורה, שהיא שוכנת בלב כל אדם באשר הוא אדם. כל קיפוח של זכויות האדם יפתח שער לשרירות ולהתעללות באדם - הוא שורש כל תועבת מצרים... "ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים":