נקודת התחלה: עוספיה, רום הכרמל
נקודת סיום: חניון נחל מערות
סך הכל- 19 ק"מ
נחל מערות ממעוף הציפור. צילם: יצחק מרמלשטיין. מתוך: ויקפדיה
המסלול מתחיל ברום הכרמל ב'קו פרשת המים' והנקודה הגבוהה ביותר ברכס הכרמל. מכאן נתחיל את הירידה לצידו השני של הכרמל. נרד על דרך עפר במקביל לערוץ נחל חיק, לאחר קברת דרך קצרה נכנס לאזור שנפגע בשריפה הגדולה ב2010, נראה את התאוששות החורש והיער שנפגעו קשה בשריפה.
את הקטע האחרון של נחל חיק נלך בערוץ הנחל – קטע יפה של הנחל שמתחתר בסלע גיר קשה ויוצר קניון קצר (מעקות ברזל הותקנו לסייע היכן שנדרש). היציאה מהערוץ אל דרך עפר מסמנת את הגעתנו לבקעת אלון שבמרכזה ערוצו של נחל אורן. השביל חוצה את נחל אורן ואת הבקעה ומטפס אל הר שוקף .
מהפיסגה נשקף (שמו של ההר) נוף יפה 'בזכות' השריפה שכילתה את העצים על פסגת ההר שהסתירו את התצפית. מכאן נרד מערבה אל חירבית רקית וחניון רקית שלידה – נקודה נוחה להפסקה ומנוחה. השביל חוצה את כביש הכניסה למלון יערות הכרמל וממשיך מערבה אל חניון נחל אורן.
מחניון נחל אורן ליד מבנה השירותים עולה השביל דרומה במדרגות אל רכס אצבע, לאחר כמאה מטר מגיע למבנה קטן. זהו חלק מביצורי תכנית "מצדה בכרמל" בימי מלחמת העולם השניה. תכנית החירום שהוכנה במאתיים ימי החרדה בשנת 1942 כאשר הצבא הגרמני בפיקודו של רומל התקדם לעבר תעלת סואץ והיה חשש לפלישה נאצית לארץ ישראל, בסופו של דבר נעצר הצבא הנאצי בקרב אל-עלמיין
מכאן מתחילה עלייה של כ-150 מדרגות אל מערת אצבע, הקרויה על שם הפתח הייחודי שלה שמזכיר אצבע, ועל שמה נקרא הרכס. המערה מחולקת ל-3 חללים מרשימים, שכדי לשוטט בהם דרושים פנסים. נמצאו כאן שרידים של האדם הקדמון, כיום ניתן לראות מעט נטיפים.
מהמערה השביל מתפתל דרומה עולים מעט שמאלה אל משטח סלע ממנו תצפית נהדרת לחוף הכרמל. מכאן עוד מעט ופונים מזרחה בעלייה מתונה אל ראש הרכס. כאן השטח ברובו לא מוצל, תוצאה של השריפה הגדולה באסון הכרמל. בראש הרכס השביל פונה דרומה, בעוד הסימון השחור ממשיך מזרחה (וסוגר בירידה מסלול מעגלי קצר לחניון). מכאן כקילומטר הליכה אל הכביש לכפר האמנים עין הוד. נכנסים לכפר, מצטיידים במים ואוכל במכולת אם צריך. אם יש זמן מומלץ לבקר בגלריה לאמנות וללכת בין הבתים ויצירות האמנות לידם. מומלץ לבקר במוזאון ניסכו לתיבות נגינה עתיקות.
השביל ממשיך אל חאן יותם, וממשיך דרומה כ-4 ק"מ בין מורדות הכרמל לשטחים החקלאיים, בשטח חשוף עם נקודות צל להפסקות. הנקודה היפה הבאה היא מצוקי נחל מערות, שם השביל יורד אל הערוץ ועולה ממנו דרומה. במצוק מצפון לנחל יש מערות הנותנות צל ותצפית יפה, מקום נפלא לקפה. בירידה לנחל רואים ממול את מערות האדם הקדמון המפורסמות, בהן התגלו ממצאים בעלי חשיבות עולמית במחקר הפרהיסטורי. מידע רב ניתן לקבל בביקור בשמורת נחל מערות (הכניסה בתשלום).
כאן מסתיים היום . המעונינים יכולים להמשיך וללכת עד לחניון יער עופר.
את הלימוד היום נקדיש אל הנביא ששמו נקשר בהר הכרמל - הנביא אליהו.(באיסלם הוא מכונה אלחאדר- הנביא הירוק, כמו כיניו של הכרמל- ההר הירוק)
אנו ממליצים לפתוח את הלימוד בשיר לכבודו של אליהו
על כפיו יביא- מילים: יורם טהרלב. לחן: יאיר רוזנבלום
ברחובנו הצר גר נגר אחד מוזר
הוא יושב בצריפו ולא עושה דבר.
איש אינו בא לקנות, ואין איש מבקר,
ושנתיים שהוא כבר אינו מנגר.
והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו
לבנות כסא לאליהו שיבוא,
על כפיו אותו יביא, לאליהו הנביא.
והוא יושב ומחכה לו
כבר שנים חולם הוא שיזכה לו,
על סודו שומר ומחכה לו מתי כבר יגיע היום.
ברחובנו הצר גר סנדלר אחד מוזר
הוא יושב בצריפו ולא עושה דבר.
מדפיו הריקים מכוסים באבק
כבר שנתיים מונח המרצע בשק.
והוא חולם כי נעליים הוא תופר,
בן על הרים ינוו רגלי המבשר.
על כפיו אותן יביא, לאליהו הנביא.
והוא יושב ומחכה לו...
בירושלים ישנו איש לגמרי לא צעיר,
שבנה הרבה בתים בכל פינות העיר.
הוא מכיר כל סמטה, כל רחוב ושכונה,
הוא בונה את העיר כבר שבעים שנה.
והוא חולם כי, כמו שאת העיר בנה,
יניח למקדש את אבן הפינה.
על כפיו אותה יביא אליהו הנביא.
והוא יושב ומחכה לו...
מי אתה אליהו?
על מנת לפשט את סיפור של אליהו בחרנו לספר אותו בארבעה מערכות
מערכה ראשונה: המפגש עם אחאב וקללת הבצורת, נחל כרת, ההליכה לשאה הצפתית, נס השמן, המפגש השני עם אחאב
מערכה שניה: אליהו בהר הכרמל
מערכה שלישית: אליהו בהר חורב, משיחת אלישע, עליתו של אליהו השמימה.
מערכה רביעית: אחרי מות. שינוי דמותו של אליהו מ"קנאי" ל"סבא טוב" במהלך הדורות.
אז תמצאו פינה מוצלת תחת לעצי יערות הכרמל, וצאו לדרך
מערכה ראשונה:
אליהו הנביא נכנס בסערה לתנ"ך. אנחנו לא יודעים מאיזה שבט הוא או מי היו הוריו (חז"ל מציעים שאליהו היה משבט גד או בנימין או לוי)
סיפורי אליהו מתחילים בהצהרה שדרמטית של אליהו על שנות הבצורת כתגובה על חטאי ישראל:
(א) וַיֹּאמֶר֩ אֵלִיָּ֨הוּ הַתִּשְׁבִּ֜י מִתֹּשָׁבֵ֣י גִלְעָד֮ אֶל־אַחְאָב֒ חי ה' אֱלֹוקֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר עָמַ֣דְתִּי לְפָנָ֔יו אִם־יִהְיֶ֛ה הַשָּׁנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה טַ֣ל וּמָטָ֑ר כִּ֖י אִם־לְפִ֥י דְבָרִֽי׃
עם תחילת הבצורת אליהו מסתתר בנחל כרת (על פי רוב הדעות הוא ואדי קלט) ושם העורבים מביאים לו לחם. לאט לאט הבצורת מתגברת והמים בנחל כרת מתמעטים , ואליהו בדבר ה' יוצא למסע לעיר 'צרפת' שליד צידון (בין צור לצידון, הערבים קוראים למקום בשם 'סרפד'). במסעו הארוך, רואה אליהו את העם שגווע ברעב ובצמא בעקבות קנאותו והכרזת הבצורת.
בצידון פוגש אליהו אלמנה שחיה עם בנה (מהפסוקים לא ברור אם היא יהודיה או נכריה) ואליהו מבקש ממנה את מעט הקמח והשמן שיש ברשותה.
האלמנה מביאה לאליהו כד הקמח וצפחת השמן, ונעשה נס והקמח והשמן מתחדשים. לאחר מכן אליהו מחייה את בן האלמנה שנפטר.
התחדשות הקמח והשמן מונצחים בשיר הנפלא של נעמי שמר ששרה להקת פיקוד צפון. זהו שיר חובה להאזנה לכל מי שלומד את סיפורי אליהו.
מערכה שניה: מעמד הר הכרמל
אליהו והעורבים
ג'יימס טיסוט, צייר צרפתי, 1902-1836
מסעו של אליהו צפונה תוך כדי ראיית נזקי בצורת, והאמונה התמימה של האלמנה בצרפת העבירו את אליהו "סדרת חינוך" שאחריה מחליט אליהו להפסיק את הבצורת הארוכה שנמשכה כשלוש שנים.
אליהו הולך לארמונו של אחאב בשומרון, שם , מחוץ לארמון, הוא פוגש את מלך ישראל שיצא אל השדה לחפש מעט חציר על מנת שלא יכחדו הבהמות מרץ ישראל, דברי אחאב "אוּלַי נִמְצָא חָצִיר וּנְחַיֶּה סוּס וָפֶרֶד וְלוֹא נַכְרִית מֵהַבְּהֵמָה".
בין אליהו לאחאב מתפתח דו שיח קצר וטעון :
(יז) וַיְהִ֛י כִּרְא֥וֹת אַחְאָ֖ב אֶת־אֵלִיָּ֑הוּ וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֵלָ֔יו הַאַתָּ֥ה זֶ֖ה עֹכֵ֥ר יִשְׂרָאֵֽל׃
(יח) וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א עָכַ֙רְתִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י אִם־אַתָּ֖ה וּבֵ֣ית אָבִ֑יךָ בַּעֲזׇבְכֶם֙ אֶת־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔ה וַתֵּ֖לֶךְ אַחֲרֵ֥י הַבְּעָלִֽים׃ (יט)
בעקבות דו שיח זה מחליט אליהו להזמין את אחאב לעשות "דו קרב" רוחני בהר הכרמל, דו קרב בין נביאי הבעל לבין אליהו נביא ישראל:
וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֨ח קְבֹ֥ץ אֵלַ֛י אֶת־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־הַ֣ר הַכַּרְמֶ֑ל וְאֶת־נְבִיאֵ֨י הַבַּ֜עַל אַרְבַּ֧ע מֵא֣וֹת וַחֲמִשִּׁ֗ים וּנְבִיאֵ֤י הָאֲשֵׁרָה֙ אַרְבַּ֣ע מֵא֔וֹת אֹכְלֵ֖י שֻׁלְחַ֥ן אִיזָֽבֶל׃
דו קרב זכה לכינוי "מעמד הכרמל" והוא מקביל במידה רבה למעמד הר סיני.
מכוון שאנחנו נמצאים בהר הכרמל, הבאי את פסוקי המעמד בשלמותם:
וַיִּשְׁלַ֥ח אַחְאָ֖ב בְּכׇל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּקְבֹּ֥ץ אֶת־הַנְּבִיאִ֖ים אֶל־הַ֥ר הַכַּרְמֶֽל׃
וַיִּגַּ֨שׁ אֵלִיָּ֜הוּ אֶל־כׇּל־הָעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ עַד־מָתַ֞י אַתֶּ֣ם פֹּסְחִים֮ עַל־שְׁתֵּ֣י הַסְּעִפִּים֒ אִם־ה' הָאֱלֹהִים֙ לְכ֣וּ אַחֲרָ֔יו וְאִם־הַבַּ֖עַל לְכ֣וּ אַחֲרָ֑יו וְלֹא־עָנ֥וּ הָעָ֛ם אֹת֖וֹ דָּבָֽר...
וְיִתְּנוּ־לָ֜נוּ שְׁנַ֣יִם פָּרִ֗ים וְיִבְחֲר֣וּ לָהֶם֩ הַפָּ֨ר הָאֶחָ֜ד וִינַתְּחֻ֗הוּ וְיָשִׂ֙ימוּ֙ עַל־הָ֣עֵצִ֔ים וְאֵ֖שׁ לֹ֣א יָשִׂ֑ימוּ וַאֲנִ֞י אֶעֱשֶׂ֣ה ׀ אֶת־הַפָּ֣ר הָאֶחָ֗ד וְנָֽתַתִּי֙ עַל־הָ֣עֵצִ֔ים וְאֵ֖שׁ לֹ֥א אָשִֽׂים׃ (כד) וּקְרָאתֶ֞ם בְּשֵׁ֣ם אֱלֹהֵיכֶ֗ם וַֽאֲנִי֙ אֶקְרָ֣א בְשֵׁם־ה' וְהָיָ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים אֲשֶׁר־יַעֲנֶ֥ה בָאֵ֖שׁ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים
וַיַּ֧עַן כׇּל־הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ ט֥וֹב הַדָּבָֽר׃
וַיֹּ֨אמֶר אֵלִיָּ֜הוּ לִנְבִיאֵ֣י הַבַּ֗עַל: בַּחֲר֨וּ לָכֶ֜ם הַפָּ֤ר הָאֶחָד֙ וַעֲשׂ֣וּ רִאשֹׁנָ֔ה כִּ֥י אַתֶּ֖ם הָרַבִּ֑ים וְקִרְאוּ֙ בְּשֵׁ֣ם אֱלֹהֵיכֶ֔ם וְאֵ֖שׁ לֹ֥א תָשִֽׂימוּ׃ וַ֠יִּקְח֠וּ אֶת־הַפָּ֨ר אֲשֶׁר־נָתַ֣ן לָהֶם֮ וַֽיַּעֲשׂוּ֒ וַיִּקְרְא֣וּ בְשֵׁם־הַ֠בַּ֠עַל מֵהַבֹּ֨קֶר וְעַד־הַצׇּהֳרַ֤יִם לֵאמֹר֙ הַבַּ֣עַל עֲנֵ֔נוּ וְאֵ֥ין ק֖וֹל וְאֵ֣ין עֹנֶ֑ה וַֽיְפַסְּח֔וּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ וַיְהִ֨י בַֽצׇּהֳרַ֜יִם וַיְהַתֵּ֧ל בָּהֶ֣ם אֵלִיָּ֗הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ קִרְא֤וּ בְקוֹל־גָּדוֹל֙ כִּֽי־אֱלֹהִ֣ים ה֔וּא כִּ֣י שִׂ֧יחַ וְכִי־שִׂ֛יג ל֖וֹ וְכִי־דֶ֣רֶךְ ל֑וֹ אוּלַ֛י יָשֵׁ֥ן ה֖וּא וְיִקָֽץ׃ וַֽיִּקְרְאוּ֙ בְּק֣וֹל גָּד֔וֹל וַיִּתְגֹּֽדְדוּ֙ כְּמִשְׁפָּטָ֔ם בַּחֲרָב֖וֹת וּבָרְמָחִ֑ים עַד־שְׁפׇךְ־דָּ֖ם עֲלֵיהֶֽם׃ וַֽיְהִי֙ כַּעֲבֹ֣ר הַֽצׇּהֳרַ֔יִם וַיִּֽתְנַבְּא֔וּ עַ֖ד לַעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֑ה וְאֵֽין־ק֥וֹל וְאֵין־עֹנֶ֖ה וְאֵ֥ין קָֽשֶׁב׃
וַיֹּ֨אמֶר אֵלִיָּ֤הוּ לְכׇל־הָעָם֙ גְּשׁ֣וּ אֵלַ֔י וַיִּגְּשׁ֥וּ כׇל־הָעָ֖ם אֵלָ֑יו וַיְרַפֵּ֛א אֶת־מִזְבַּ֥ח ה' הֶֽהָרֽוּס.. וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־הָעֵצִ֑ים וַיְנַתַּח֙ אֶת־הַפָּ֔ר וַיָּ֖שֶׂם עַל־הָעֵצִֽים׃ וַיֹּ֗אמֶר מִלְא֨וּ אַרְבָּעָ֤ה כַדִּים֙ מַ֔יִם וְיִֽצְק֥וּ עַל־הָעֹלָ֖ה וְעַל־הָעֵצִ֑ים וַיֹּ֤אמֶר שְׁנוּ֙ וַיִּשְׁנ֔וּ וַיֹּ֥אמֶר שַׁלֵּ֖שׁוּ וַיְשַׁלֵּֽשׁוּ...וַיְהִ֣י ׀ בַּעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֗ה וַיִּגַּ֞שׁ אֵלִיָּ֣הוּ הַנָּבִיא֮ וַיֹּאמַר֒ יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָם֙ יִצְחָ֣ק וְיִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֣וֹם יִוָּדַ֗ע כִּֽי־אַתָּ֧ה אֱלֹהִ֛ים בְּיִשְׂרָאֵ֖ל וַאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ (ובדבריך) [וּבִדְבָרְךָ֣] עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ עֲנֵ֤נִי יְהֹוָה֙ עֲנֵ֔נִי...
וַתִּפֹּ֣ל אֵשׁ־ה' וַתֹּ֤אכַל אֶת־הָעֹלָה֙ וְאֶת־הָֽעֵצִ֔ים וְאֶת־הָאֲבָנִ֖ים וְאֶת־הֶֽעָפָ֑ר וְאֶת־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּתְּעָלָ֖ה לִחֵֽכָה׃
וַיַּרְא֙ כׇּל־הָעָ֔ם וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ: ה' ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים ה' ה֥וּא הָאֱלֹהִֽים׃
מעמד הר הכרמל מסתיים בכך שכל העם צועק "ה הוא האלוקים" , בעקבות מעמד זה קבעו חז"ל את הפסוק "ה הוא האלוקים" בסיומה של תפילת נעילה, רגע לפני תקיעת השופר של סיום צום יום הכיפורים.
עם סיום המעמד, אליהו הקנאי הרג את ארבע מאות נביאי הבעל (בלשון הפסוקים הוא "שחט אותם בנחל קישון")
לאחר המעמד הסתימה הבצורת ואליהו ראה באופק את ענני הגשם מתקרבים (הִנֵּה-עָב קְטַנָּה כְּכַף-אִישׁ, עֹלָה מִיָּם), אל אף שאחאב הוא אויבו של אליהו, אליהו כיבד אותו כמלך ישראל ("דינא דמלכותא") ויעץ לו ליסוע מהר לארמונו ביזרעאל על מנת שהוא יתקע לא בדרך (זכרו מה קרה לססירא בנחל קישון), ואליהו הרים אל שולי גלימתו ורץ לפני מרכבתו של אחאב על מנת לתת כבוד למלך ישראל
שאלות למחשבה ולדיון:
למה לדעתכם בחר אליהו לעשות מעמד פומבי? למה בחר אליהו להתל בנביאי הבעל -" וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר קִרְאוּ בְקוֹל-גָּדוֹל ... אוּלַי יָשֵׁן הוּא, וְיִקָץ."
איך אתם מתארים את דמותו של אליהו בעקבות מעמד הכרמל ושחיטת נביאי הבעל? ראו לדוגמא את הפסל של אליהו במנזר הכרמליתים בקרן הכרמל (המוחרקא) שבכרמל- האם דמות זו דומה לדמותו של אליהו שמגיע לשתות בליל הסדר?
מה דעתכם על בחירתו של אליהו לרוץ לפני מרכבתו של אחאב?
איך לדעתכם הרגיש אליהו בסיום מעמד הכרמל?
פסל אליהו הנביא בקרן הכרמל, במקום שבו על פי המסורת התחולל העימות בין אליהו לנביאי הבעל. צילום מתוך ויקפדיה
מערכה שלישית- היום שאחרי:
למחרת המעמד, אליהו קם בבוקר, ושוב פעם איזבל שולחת מתנקשים להרוג אותו.
ושוב פעם העם עובד אל אלוהי הבעל.
אליהו מגלה שמעמד הכרמל, כמו כל מעמד חד פעמי, לא באמת יוצר שינוי עומק.
ואליהו מבקש את נפשו למות
וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ וַיָּבֹ֕א בְּאֵ֥ר שֶׁ֖בַע אֲשֶׁ֣ר לִיהוּדָ֑ה וַיַּנַּ֥ח אֶֽת־נַעֲר֖וֹ שָֽׁם׃ (ד) וְהֽוּא־הָלַ֤ךְ בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֣רֶךְ י֔וֹם וַיָּבֹ֕א וַיֵּ֕שֶׁב תַּ֖חַת רֹ֣תֶם אֶחָ֑ד וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֣אמֶר ׀ רַ֗ב עַתָּ֤ה ה' קַ֣ח נַפְשִׁ֔י כִּֽי־לֹא־ט֥וֹב אָנֹכִ֖י מֵאֲבֹתָֽי
מלאך ה' מגיע לאליהו ונותן לו לאכול, ובכוח ההליכה הזו אליהו הולך 40 יום לתוך המדבר ומגיע להר סיני (הר חורב), ושם בנקרת הצור אלוהים מתגלה אליו ומנסה ללמד אותו מסר
(ט) וַיָּבֹא־שָׁ֥ם אֶל־הַמְּעָרָ֖ה וַיָּ֣לֶן שָׁ֑ם וְהִנֵּ֤ה דְבַר־ה אֵלָ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מַה־לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵלִיָּֽהוּ?
וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַה ׀ אֱלֹקֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָֽאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃ וַיֹּ֗אמֶר: צֵ֣א וְעָמַדְתָּ֣ בָהָר֮ לִפְנֵ֣י ה'.
וְהִנֵּ֧ה ה עֹבֵ֗ר וְר֣וּחַ גְּדוֹלָ֡ה וְחָזָ֞ק מְפָרֵק֩ הָרִ֨ים וּמְשַׁבֵּ֤ר סְלָעִים֙ לִפְנֵ֣י ה'- לֹ֥א בָר֖וּחַ ה'
וְאַחַ֤ר הָר֨וּחַ רַ֔עַשׁ - לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ ה'׃
וְאַחַ֤ר הָרַ֙עַשׁ֙ אֵ֔שׁ- לֹ֥א בָאֵ֖שׁ ה'
וְאַחַ֣ר הָאֵ֔שׁ ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה
בסיום המעמד שואל ה' את אליהו את אותה השאלה- מה לך פה אליהו? מה אתה עושה פה.
ואלינו עונה את אותה התשובה:
וַיְהִ֣י ׀ כִּשְׁמֹ֣עַ אֵלִיָּ֗הוּ וַיָּ֤לֶט פָּנָיו֙ בְּאַדַּרְתּ֔וֹ וַיֵּצֵ֕א וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הַמְּעָרָ֑ה
וְהִנֵּ֤ה אֵלָיו֙ ק֔וֹל וַיֹּ֕אמֶר מַה־לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵֽלִיָּֽהוּ?׃
וַיֹּ֩אמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַ-ה' אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃
וַיֹּ֤אמֶר ה' ...וְאֶת־אֱלִישָׁ֤ע בֶּן־שָׁפָט֙ מֵאָבֵ֣ל מְחוֹלָ֔ה תִּמְשַׁ֥ח לְנָבִ֖יא תַּחְתֶּֽיךָ
לאחר שהאל אומר לאליהו שה' לא מתגלה לא ברוח גדולה ולא ברעש גדול ולא באש. ה' שואל את אליהו פעפ נוספת- מה לך פה אליהו? אליהו עונה את התשובה- כי עזבו בריתך ואוותר אני לבדי, והאל מפטר את אליהו ומבקש ממנו למשוח את אלישע תחתיו. אליהו הוא הנביא היחידי בתנ"ך שפוטר...
אליהו מסיים למלאות את שליחותו ובסיומה הוא עולה במרכבת אש השמימה.
הבניא שנכנס לתנ"ך בסערה, עולה בסערה השמימה.
וַיְהִ֗י הֵ֣מָּה הֹלְכִ֤ים הָלוֹךְ֙ וְדַבֵּ֔ר (אליהו ואלישע. י.ט) וְהִנֵּ֤ה רֶֽכֶב־אֵשׁ֙ וְס֣וּסֵי אֵ֔שׁ וַיַּפְרִ֖דוּ בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֑ם וַיַּ֙עַל֙ אֵ֣לִיָּ֔הוּ בַּֽסְעָרָ֖ה הַשָּׁמָֽיִם׃ וֶאֱלִישָׁ֣ע רֹאֶ֗ה וְה֤וּא מְצַעֵק֙ אָבִ֣י ׀ אָבִ֗י רֶ֤כֶב יִשְׂרָאֵל֙ וּפָ֣רָשָׁ֔יו וְלֹ֥א רָאָ֖הוּ ע֑וֹד וַֽיַּחֲזֵק֙ בִּבְגָדָ֔יו וַיִּקְרָעֵ֖ם לִשְׁנַ֥יִם קְרָעִֽים׃ (יג) וַיָּ֙רֶם֙ אֶת־אַדֶּ֣רֶת אֵלִיָּ֔הוּ אֲשֶׁ֥ר נָפְלָ֖ה מֵעָלָ֑יו וַיָּ֥שׇׁב וַֽיַּעֲמֹ֖ד עַל־שְׂפַ֥ת הַיַּרְדֵּֽן... וַיֵּ֥לֶךְ מִשָּׁ֖ם אֶל־הַ֣ר הַכַּרְמֶ֑ל וּמִשָּׁ֖ם שָׁ֥ב שֹׁמְרֽוֹן׃
אליהו עולה בסערה השמיימה
גוסטב דורה, תחריטן וצייר צרפתי, 1883-1830
תחריט נחושת
שאלות למחשבה ולדיון:
מה לדעתכם ניסה האל ללמד את אליהו בהר חורב? מה המשמעות של הרוח, הרעש והאש? מה המשמעות של "קול דממה דקה"?
מה לדעתכם אנחנו יכולים ללמוד מסיפורו של אליהו?
האם לדעתכם מעמד הר הכרמל "עבד"? (חישובו גם על חטא העגל שהיה 40 יום אחרי מעמד הר סיני)
והערה אישית: בעבר הדרכתי בסמינריונים של גשר, סמינרים חד פעמים של יום אחד שמפגישים בין דתים לחילונים. בבגרותי, בעקבות לימוד סיפורו של אליהו, הפסקתי להדריך סמינרים חד יטומיים ובחרתי לעבוד במכינה קדם צבאית מעורבת, מכינה שבה עוברים תהליך עומק של שנה שלמה.
בשנת 1964 הוצאו צמד המוזקאים היהודים סיימון וגונפקל את השיר The Sound of Silence או בעברית "קול דממה דקה" במובנים רבים שיר זה מהדהד את סיפורו של אליהו במערה בהר חורב שבה האל הבהיר לאליהו שהשינוי לא יבוא מתוך רעש אלא דווקא מתוך קול דממה דקה
אתם מוזמנים להשקיט את רעשי הרקע ולהאזין לשיר
Hello darkness, my old friend
I've come to talk with you again
Because a vision softly creeping
Left its seeds while I was sleeping
And the vision that was planted in my brain
Still remains
Within the sound of silence
In restless dreams I walked alone
Narrow streets of cobblestone
'Neath the halo of a street lamp
I turned my collar to the cold and damp
When my eyes were stabbed by the flash of a neon light
That split the night
And touched the sound of silence
אליהו הנביא, הקנאי הגדול, שהכנס בסערה אל התנ"ך באמירת "אל טל ומטר" לא הבין את סוד "הדממה הדקה" ובעקבות כך נאלץ למשוח את אלישע כמחליף , וסופו שהוא עלה בסערה השמימה.
אם אתם מעונינים לדעת מה היה סופם של אחאב ושל איזבל, אתם מוזמנים להאזין לשיר "איזבל" של עקיבא נוף (חבר כנסת מטעם תנועת החירות והליכוד ופזמנואי ומלחין)
איזבל הייתה זרה ונוכריה/ בת מלך צידונים הייתה איזבל.
הנה באים הורגיך המלכה הנה באים/ רוכבים בשיגעון אל ארמונך....
ובני הנביאים יודעים הכול רק לא למחול/ אל קנא ונוקם.
מערכה רביעית ואחרונה- שינוי דמותו של אליהו
אבל מה הקשר בין דמותו של אליהו הקנאי, שוחט נביאי הבכל שמבקש את נפשו למות, לבין הסבא הטוב שמגיע לכל ברית פסח ולכל ברית מילה ומחלק מתנות?
בחיזיון שראה אליהו במערה בהר סיני , שאל אותו אלוהים "מה לך פה אליהו?" ופעמים ענה אליהו- "כי עזבו בריתך.. ואוותר רק אני לבדי", המדרש מספר לנו שכעונש על הקיטרוג שלו, נקבע שאליהו יהיה חייב להגיע לכל ברית פסח ולכל ברית מילה ולראות שעם ישראל לא הפר את הברית.
מענין לציין שבסקר גוטמן-אביחי שנעשה בחברה הישראלית- גם ברית המילה וגם ליל הסדר ממשיכים להיות מצוינים על ידי למעלה מ-90 אחוז מהיהודים.
אמר לו הקב"ה, לעולם אתה מקנא. קנאת בשטים על גלוי עריות, שנאמר פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. וכאן אתה מקנא, חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך. מכאן התקינו חכמים שיהיו עושין מושב כבוד למלאך הברית, (שנקרא אליהו ז"ל מלאך הברית), שנאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא וגו'. אלהי ישראל יחיש ויביא בחיינו משיח לנחמנו ויחדש לבבנו, שנא' והשיב לב אבות על בנים.
לצד ההגעה לכל ברית מילה ליל סדר, על פי המדרש, נענש אליהו ובכל מוצאי שבת הוא יושב וספור את זכויתיהם של ישראל ולכם בכל מוצאי שבת אנחנו שרים שירים לכבודו של אליהו הנביא.
במסורת היהודית אליהו יהיה זה שיבשר את בואו של המשיח כפי שאומר הנביא מלאכי (בהפטרה שנקראת בשבת הגדול לפני פסח) "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם"
מכוון שאליהו לא מת, אלא עלה בסעאה השמימה, הוא הפך להיות זה שמגשר בין השמים לארץ ורבים מגדולי ישראל זכו "לגילוי אליהו" שבו אליהו סיםר להם על הנעשה בעולמות העליונים.
במובן מסוים דמותו של אליהו כסבא טוב במדרש ובאגדות העממיות משלים את תהליך "התשובה" שעשה אליהו , מ"קנא קינאתי" לזה שסופר את שכויתיהם של ישראל ומבשר את בא הגאולה.
את הלימוד ביום זה נסיים בשמיעת פיוט "לכבוד חמדת לבבי" פיוט ששרים לכבודו של אליהו במוצאי שבתות (הפיוט משלב בין הפיוט אערוך מהלל ניבי של חבר הפיוט הוא ר' דוד חסין, גדול פייטני מרוקו במאה ה-18. והפיוט "המבדחל בין קודש לחול" שהוא פיוט קדום שמחברו לא ידוע) בביצוע מקסים של האחים שבח יחד עם יצחק מאיר
הזמנה למסע:
היום אתם נפרדים מרכס הכרמל, ההר הירוק כל ימות השנה.
במהלך ההליכה בכרמל נחשפנו לסיפורי המעפילים בקבוץ יגור, לתכנית "מצדה על הכרמל" למלחמה בנאצים, לכפרים הדרוזים ולקשר המיוחד בין הדרוזים לבין עם ישראל וגם לסיפורו של אליהו.
התבוננו ברכס הכרמל ונסו לסכם לעצכם את מה שלמדתם.
מה אתם בוחרים לקחת מדמותו של אליהו?
התבוננו בשמש ששוקעת בים של מםרץ בחיפה ונסו להקשיב בעצמכם ל- קול הדממה הדקה.
וכך כותבת המשוררת זלדה על הפרוכת שהיתה תלויה על ארון הקודש בימים הנוראים:
אַךְ יָפָה מִכָּל הַשִּׁירִים
הַפָּרֹכֶת הַלְּבָנָה
שֶׁרָקוּם עָלֶיהָ בְּחוּט לָבָן:
לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה