(א) אחר הזהירות יבוא הזריזות, כי הזהירות סובב על ה"לא תעשה" והזריזות על ה"עשה", והיינו (תהילים לד טו): סור מרע ועשה טוב.
(ב) וענינו של הזריזות מבואר, שהוא ההקדמה למצות ולהשלמת ענינם. וכלשון הזה אמרו ז"ל (פסחים ד): זריזים מקדימים למצות.
(ג) וזה, כי כמו שצריך פקחות גדול והשקפה רבה לינצל ממוקשי היצר ולהמלט מן הרע שלא ישלוט בנו להתערב במעשינו כן צריך פקחות גדול והשקפה לאחוז במצות ולזכות בהם ולא תאבדנה ממנו.
(ד) כי כמו שמסבב ומשתדל היצר הרע בתחבולותיו להפיל את האדם במכמורות החטא, כן משתדל למנוע ממנו עשית המצות ולאבדם ממנו.
(ה) ואם יתרפה ויתעצל ולא יתחזק לרדוף אחריהם ולתמוך בם, ישאר נעור וריק מהם בודאי.
(ו) ותראה כי טבע האדם כבד מאד, כי עפריות החמריות גס, על כן לא יחפוץ האדם בטורח ומלאכה. ומי שרוצה לזכות לעבודת הבורא יתברך, צריך שיתגבר נגד טבעו עצמו ויתגבר ויזדרז.
(ז) שאם הוא מניח עצמו ביד כבדותו, ודאי הוא שלא יצליח. והוא מה שאמר התנא (אבות ה, כ): הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. וכן מנו חכמים ז"ל (ברכות לב): בדברים הצריכים חיזוק, תורה ומעשים טובים. ומקרא מלא הוא (יהושע א): חזק ואמץ מאד לשמר לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי, כי חיזוק גדול צריך למי שרוצה לכפות הטבע אל הפכו.
(ח) והנה שלמה שנה מאד באזהרתו על זה בראותו את רוע העצלה וההפסד הגדול הנמשך ממנה ואמר (משלי ו׳:י׳-י״א): מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב, ובא כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן. כי הנה העצל אף על פי שאינו עושה רע בקום עשה, הנה הוא מביא את הרעה עליו בשב ואל תעשה שלו.
(ט) ואמר (שם יח): גם מתרפה במלאכתו, אח הוא לבעל משחית. כי אף על פי שאיננו המשחית העושה את הרעה בידיו, לא תחשוב שהוא רחוק ממנו, אלא אחיו הוא ובן גילו הוא.
(י) ואמר עוד לבאר רעת העצל באור ציורי, מה שיקרה ויולד לעינינו יום יום (שם כד): על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב, והנה עלה כולו קמשונים כסו פניו חרלים וגו', ואחזה אנכי אשית לבי, ראיתי לקחתי מוסר, מעט שנות מעט תנומות וגו', ובא מתהלך רישך וגו'.
(יא) והנה מלבד פשוטו אשר הוא אמיתי כמשמעו שהוא מה שקורה אל שדה העצל ממש, הנה דרשו בו חכמים ז"ל, מדרש נאה, זה לשונם (ילקוט):
(יב) והנה עלה כולו קמשונים, שמבקש פירוש של פרשה ואינו מוצא.
(יג) כסו פניו וגו', מתוך שלא עמל בהם, הוא יושב ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא, ופורץ גדרן של תלמידי חכמים. מה ענשו של זה? שלמה פירשו (קהלת י): ופורץ גדר ישכנו נחש.
(יד) והיינו, כי רעת העצל אינה באה בבת אחת, אלא מעט מעט, בלא שידע וירגיש בה, כי הנה הוא נמשך מרעה אל רעה עד שימצא טבוע בתכלית הרעה.
(טו) הנה בתחלה אינו אלא מחסיר הטורח אשר היה ראוי לו, ומזה נמשך שלא ילמוד בתורה ככל הצורך. ומפני חסרון הלימוד, כשיבוא אחר כך ללמוד תחסר לו ההבנה.
(טז) והנה אלולי היתה גומרת רעתו בה, כבר היתה רבה. אך עוד מתרבה והולכת במה שברצותו על כל פנים לישב הפרשה והפרק ההוא, הנה יגלה בה פנים שלא כהלכה, וישחית האמת ויהפכה, ויעבור על התקנות ויפרוץ את הגדרים.
(יז) וסופו כליה כמשפט כל פורץ גדר. אמר שלמה: "ואחזה אנכי אשית לבי", התבוננתי על הדבר הזה וראיתי גודל הרע שבו שהוא כארס ההולך ומתפשט מעט מעט, ואין פעולתו ניכרת עד המיתה. וזהו, "מעט שנות וגו' ובא כמהלך רישך ומחסרך כאיש מגן".
(יח) והנה אנחנו רואים בעינינו כמה וכמה פעמים שכבר לבו של האדם יודע חובתו ונתאמת אצלו מה שראוי לו להצלת נפשו ומה שחובה עליו מצד בוראו, ואף על פי כן יניחהו, לא מחסרון הכרת החובה ההיא ולא לשום טעם אחר, אלא מפני שכבדות העצלה מתגברת עליו.
(יט) והרי הוא אומר, אוכל קמעא, או אישן קמעא, או קשה עלי לצאת מביתי, פשטתי את כתנתי, איככה אלבשנה, חמה עזה בעולם, הקרה רבה או הגשמים, וכל שאר האמתלאות והתואנות אשר פי העצלים מלא מהם. ובין כך ובין כך, התורה מונחת, והעבודה מבוטלת, והאדם עוזב את בוראו. והא מה ששלמה אומר (קהלת י): בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית.
(כ) ואולם אם תשאל את פי העצל, יבוא לך במאמרים רבים ממאמרי החכמים, והמקראות מן הכתובים, והטענות מן השכל, אשר כולם יורו לו, לפי דעתו המשובשת, להקל עליו ולהניחו במנוחת עצלותו.
(כא) והוא איננו רואה שאין הטענות ההם והטעמים ההם נולדים לו מפני שיקול דעתו, אלא ממקור עצלותו הם נובעים, אשר בהיותה היא גוברת בו, מטה דעתו ושכלו אל הטענות האלה, אשר לא ישמע לקול החכמים ואנשי הדעה הנכונה. הוא מה ששלמה צווח ואומר (משלי כו): חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם.
(כב) כי העצלה איננה מנחת לו שיהיה אפלו חש לדברי המוכיחים אותו, אלא יחשוב הכל לתועים ושוטים והוא לבדו חכם.
(כג) והנה תדע כי זה כלל גדול מנוסה במלאכת הפרישות, שכל קולא צריכה בדיקה. כי אף על פי שיכולה להיות ישרה ונכוחה, אמנם, קרוב הדבר שתהיה מעצות היצר ומרמותיו, על כן צריך לבדוק אחריה בחקירות ודרישות רבות. אם אחר כל אלה תצדק, ודאי שהיא טובה.
(כד) כללו של דבר, חיזוק גדול צריך האדם להתחזק ולהתגבר בזריזות לעשות המצות, בהשליכו מעליו כובד העצלה המעכבת על ידו.
(כה) ותראה שהמלאכים נשתבחו במדה הטובה הזאת, שנאמר בהם (תהלים קג): גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. ואומר (יחזקאל א): והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק. והנה אדם הוא אדם ולא מלאך, על כן אי אפשר לו שיגיע לגבורתו של המלאך. אך ודאי, שכל מה שיוכל להתקרב במדרגתו אליו, ראוי שיתקרב. ודוד המלך היה משבח על חלקו ואומר (תהלים קיט): חשתי ולא התמהמהתי לשמר מצותיך.
(1) After "watchfulness" comes "zeal". For "watchfulness" revolves around the negative mitzvot while "zeal" around the positive mitzvot. This is as written "turn from evil and do good" (Ps. 34:15).
(2) The matter of "Zeal" is clear. It is the early engaging in mitzvot and their completion as the sages of blessed memory said: "the zealous are early to perform the mitzvot" (Pesachim 4a).
(3) For just like it requires great intelligence and much foresight to save oneself from the snares of the evil inclination, and to escape from the evil so that it does not rule over us and mix in our deeds, so too it requires great cleverness and foresight to grasp the mitzvot, to acquire them, and not to lose them.
(4) For just like the evil inclination causes and strives with its strategies to cast man into the nets of sin, so too it strives to prevent him from performing Mitzvot and to leave him devoid of them.
(5) If a man weakens and is lazy, not strengthening himself to pursue them and to hold on to them, he will certainly remain shaken out and empty of them.
(6) You can observe that man's nature weighs very heavily upon him. For the earthiness of the physical is gross. Therefore a man does not want to exert himself and labor. But he who wants to merit to the service of the Creator must strengthen himself against his own nature, mustering strength and zeal.
(7) If he leaves himself in the hands of his [natural] heaviness, it is a certainty that he will not succeed. This is what the Tana (Mishnaic sage) stated: "be brazen as a leopard, light as an eagle, swift as a deer, and mighty as a lion to do the will of your Father in Heaven" (Avot 5:20). Likewise, the Sages counted among the things which need strengthening: "Torah and good deeds" (Berachot 32b). This is explicitly stated in scripture: "be strong and very courageous [to observe and do all of the Torah...]" (Yehoshua 1:6). For great strengthening is needed for one who wants to bend his nature to its opposite.
(8) Behold, Shlomo repeatedly exhorted many times on this in seeing the evil of laziness and the greatness of the harm resulting from it. He said "a little sleep, a little slumber, a little folding of the hands to rest. Then shall your poverty come as a traveler" (Mishlei 24:33). For behold, even though the lazy person is not doing evil actively, nevertheless he brings evil on himself through his very inactivity.
(9) Shlomo further said: "also he who is slack in his work is a brother to the destroyer" (Mishlei 18:9). For even though this person is not a destroyer who commits evil directly with his own hands, don't think he is far removed from being one. On the contrary, he is the destroyer's brother and his comrade.
(10) He further stated a familiar, every day illustration to explain the evil that befalls the lazy person: "I passed by the field of a lazy man, and by the vineyard of the man without understanding; And, lo, it was all grown over with thorns, and nettles had covered the face of it, and its stone wall was broken down; Then I observed; I put my heart to it; I beheld and I received mussar (instruction); A little sleep, a little slumber, a little folding of the hands to lie down; so shall your poverty come as a traveler, and your want like a man with a shield" (Mishlei 24:30-34).
(11) Besides the plain meaning, which is true in the literal sense, for this is indeed what happens to the field of a lazy man, the sages of blessed memory expounded it beautifully in a Midrash (Yalkut Mishlei 247:961) as follows:
(12) "it was all grown over with thorns" - refers to one who seeks the interpretation of a portion of the Torah and does not find it.
(13) "nettles had covered the face of it" - since he did not labor sufficiently in the Torah, he sits in judgment and declares the pure, unclean and the impure, clean, thus breaching the fence set up by the Torah Sages. What is his punishment? Shlomo revealed it: "one who breaches a fence will be bitten by a snake" (Kohelet 10:8).
(14) That is, the evil that befalls the lazy man does not come all at once. Rather it comes little by little. Without his knowing it or sensing it, he is pulled from one evil to another until he finds himself sunk in ultimate evil.
(15) Behold, at first he is merely diminishing the labor that was proper for him. This draws him to not study the Torah adequately. Due to lack of study, when he goes afterwards to study, he will be lacking the requisite understanding.
(16) If the evil that befalls him would end there, his calamity would already be great. But it grows further, for in his desire to at least explain the section or chapter under consideration, he distorts reasons not in accordance with Halacha, destroying truth, and perverting it till he transgresses decrees and breaches the fences.
(17) His end is destruction like all those who breach fences. Shlomo continues: "then I observed; I put my heart to it" - I reflected on this matter and realized the great evil in it, for it is like a poison which creeps and spreads little by little. Its effect is not noticed until death comes. This is the meaning of: "a little sleep... so shall your destitution come swiftly as a traveler, etc."
(18) We can observe with our own eyes how so often a person comes to understand his duty in this world and grasps the truth of what is required to save his soul and what is his duty towards his Creator, but despite this, he disregards it. This disregard is not due to insufficient clarity of this duty, nor any other cause but the heaviness of laziness which overcomes him.
(19) He thus says: "I will eat a bit", or "I will sleep a little", or "it is difficult for me to leave my house". "I have put off my coat; how shall I put it on again?". "It is very hot outside". "It is very cold" or "it is raining" and all the other sorts of excuses and rationalizations that the mouths of lazy people are full of. Either way, in the meantime the Torah is abandoned, the service of G-d is idle, and man abandons his Creator. This is what Shlomo said: "by laziness the ceiling decays; and through lowering of the hands the house leaks" (Kohelet 10:18).
(20) If you ask the lazy person [to explain his behavior], he will confront you with numerous quotations of the sages, verses from scripture, and logical arguments all of which instruct him, according to his distorted mind, to be lenient with himself, and to leave himself in the tranquility of his laziness.
(21) But he fails to see that all these arguments and reasons do not stem from balanced reasoning but rather spring from the wellspring of laziness, which, as it strengthens over him, inclines his views and intellect to those arguments. Hence he fails to heed the voice of the wise and men of sound judgment. This is what Shlomo screams out: "The lazy man is wiser in his own eyes than seven men that answer sensibly" (Mishlei 26:16).
(22) For laziness does not allow him to be even concerned for the words of those who rebuke him. Rather he will consider them all to be mistaken or foolish, while he alone is the wise one.
(23) Know that this is a fundamental principle, well tested by experience, in the art of Separation: every leniency must be carefully investigated. For even though, it is possible that it is justified and correct, nevertheless it is more likely to be the advice of the evil inclination and its deceit. Therefore, one must investigate it with much analysis and examination. If after all this it still stands meritorious, then certainly it is good.
(24) The summary of the matter: a man must greatly strengthen himself and fortify himself with zeal in doing the Mitzvot by casting off himself the weight of laziness which impedes him.
(25) The angels were praised for possessing this good trait as written: "[Bless the L-rd, His angels,] those mighty in strength, who perform His word, hearkening to the voice of His word" (Tehilim 103:20); and "the Chayot dash to and fro like the appearance of a flash of lightning" (Yechezkel 1:14). Behold, a man is a man and not an angel, hence it is impossible for him to attain the might of an angel, but he should certainly strive to do all he can to come as close to that level as possible. King David would praise (G-d) for his portion saying: "I hasten and do not delay to keep your commandments" (Tehilim 119:60).