Cheesecake and Shofar and Whiskey Oh My!

קִיְּמ֣וּ וקבל [וְקִבְּל֣וּ] הַיְּהוּדִים֩ ׀ עֲלֵיהֶ֨ם ׀ וְעַל־זַרְעָ֜ם וְעַ֨ל כָּל־הַנִּלְוִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א יַעֲב֔וֹר לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֣ת שְׁנֵ֤י הַיָּמִים֙ הָאֵ֔לֶּה כִּכְתָבָ֖ם וְכִזְמַנָּ֑ם בְּכָל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃

Esther 9:27

the Jews undertook and irrevocably obligated themselves and their descendants, and all who might join them, to observe these two days in the manner prescribed and at the proper time each year.

שבת פ״ח א:ה׳

כמאן — כרבנן. ״ויתיצבו בתחתית ההר״, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו — שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב: ״קימו וקבלו היהודים״ — קיימו מה שקיבלו כבר.

Shabbat 88a:5

The Gemara cites additional homiletic interpretations on the topic of the revelation at Sinai. The Torah says, “And Moses brought forth the people out of the camp to meet God; and they stood at the lowermost part of the mount” (Exodus 19:17). Rabbi Avdimi bar Ḥama bar Ḥasa said: the Jewish people actually stood beneath the mountain, and the verse teaches that the Holy One, Blessed be He, overturned the mountain above the Jews like a tub, and said to them: If you accept the Torah, excellent, and if not, there will be your burial. Rav Aḥa bar Ya’akov said: From here there is a substantial caveat to the obligation to fulfill the Torah. The Jewish people can claim that they were coerced into accepting the Torah, and it is therefore not binding. Rava said: Even so, they again accepted it willingly in the time of Ahasuerus, as it is written: “The Jews ordained, and took upon them, and upon their seed, and upon all such as joined themselves unto them” (Esther 9:27), and he taught: The Jews ordained what they had already taken upon themselves through coercion at Sinai.

נחמיה ז׳:ע״ב

וַיֵּשְׁב֣וּ הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֡ם וְהַשּׁוֹעֲרִים֩ וְהַמְשֹׁרְרִ֨ים וּמִן־הָעָ֧ם וְהַנְּתִינִ֛ים וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּעָרֵיהֶ֑ם {ס} וַיִּגַּע֙ הַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י וּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּעָרֵיהֶֽם׃

Nehemiah 7:72

The priests, the Levites, the gatekeepers, the singers, some of the people, the temple servants, and all Israel took up residence in their towns.
When the seventh month arrived—the Israelites being [settled] in their towns—

נחמיה ח׳:א׳

וַיֵּאָסְפ֤וּ כׇל־הָעָם֙ כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֔ד אֶל־הָ֣רְח֔וֹב אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמָּ֑יִם וַיֹּֽאמְרוּ֙ לְעֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֔ר לְהָבִ֗יא אֶת־סֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃

Nehemiah 8:1

the entire people assembled as one man in the square before the Water Gate, and they asked Ezra the scribe to bring the scroll of the Teaching of Moses with which the LORD had charged Israel.

נחמיה ח׳:ט׳

וַיֹּ֣אמֶר נְחֶמְיָ֣ה ה֣וּא הַתִּרְשָׁ֡תָא וְעֶזְרָ֣א הַכֹּהֵ֣ן ׀ הַסֹּפֵ֡ר וְהַלְוִיִּם֩ הַמְּבִינִ֨ים אֶת־הָעָ֜ם לְכׇל־הָעָ֗ם הַיּ֤וֹם קָדֹֽשׁ־הוּא֙ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם אַל־תִּֽתְאַבְּל֖וּ וְאַל־תִּבְכּ֑וּ כִּ֤י בוֹכִים֙ כׇּל־הָעָ֔ם כְּשׇׁמְעָ֖ם אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה׃

Nehemiah 8:9

Nehemiah the Tirshatha, Ezra the priest and scribe, and the Levites who were explaining to the people said to all the people, “This day is holy to the LORD your God: you must not mourn or weep,” for all the people were weeping as they listened to the words of the Teaching.

רות רבה ד׳:ה׳

רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר יצחק, מה עשו מרדכי ואסתר כתבו אגרות ושלחו לכל בני הגולה ואמרו מקבלים אתם עליכם להיות עושים את שני הימים האלה, שלחו ואמרו לא דינו צרותיו של המן אלא שאתם מטריחין עלינו לעשות שני הימים האלה, ואמרו להם אם מדבר זה אתם מתיראין הרי היא כתובה בין הכרכים, שנאמר (אסתר י, ב): הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים. מה עשו כתבו אגרת שניה ושלחו להם (אסתר ט, כט): את אגרת הפרים הזאת השנית, רבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן שמונים וחמשה זקנים, ומהם שלשים וכמה נביאים היו שהיו מצטערים על הפסוק הזה (ויקרא כז, לד): אלה המצות אשר צוה ה' את משה, אלה, אין להוסיף ואין לגרע ואין נביא רשאי לחדש דבר עוד מעתה, ומרדכי ואסתר מבקשין ממנו לחדש דבר עלינו. עד שהאיר הקדוש ברוך הוא עיניהם ומצאו אותה כתובה בתורה ובנביאים ובכתובים, בתורה, דכתיב (שמות יז, יד): כתב זאת זכרון בספר. בנביאים, דכתיב (מלאכי ג, טז): אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר וגו'. בכתובים, שנאמר: הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים. רב ורבי חנינא ורבי יונתן ובר קפרא ורבי יהושע בן לוי אמרו המגלה הזאת אין נאמרה מפי בית דין, מסיני נאמרה, אלא שאין מקדם ומאחר בתורה. ומנין שהסכים הקדוש ברוך הוא עליהם, רב אמר (אסתר ט, כז): קימו וקבלו היהודים, לא כתיב, וקבל כתיב, רבן של יהודים קבל.

Ruth Rabbah 4:5

Rabbi Jeremiah in the name of Rabbi Samuel son of Isaac said: "What did Mordechai and Esther do? They wrote letters and sent them to all the people in the exile and they said "you undertake to celebrate these two days in the future", and they sent letters back and replied: "These crises with Haman, were they not enough, and yet you require us to celebrate these two days?" And they said to them: "If you say this because you are afraid, see!, this is written in the scrolls, as it is said "Are not these things written in the Book of Chronicles (Esther 10:2)?". What did they do? They wrote a second letter and sent it to them: "this second letter is the letter of Purim (Esther 9:29)". Rabbi Chelbo in the name of Rabbi Samuel the son of Nachman: "85 elders and from them around 30 prophets were concerned about this verse: "These are the commandments which Hashem commanded Moses (Leviticus 27:34)". [It says] "these", and there is no adding and there is no subtracting and the prophets cannot add to the thing from thence, but Mordechai and Esther tried to add a new law upon them until the Holy One, blessed be He, illuminated their eyes and they found this written in the Torah, the Prophets, and the Writings. In the Torah it is written: "Write this remembrance in a book (Exodus 17:14)". In the Prophets it is written: "Then they that feared Hashem spoke one with another; and Hashem hearkened, and heard, and a book of remembrance was written (Malachi 3:16)." In the writings it is said: "Are not these things written in the Book of Chronicles?" Rab and Rabbi Chanina and Rabbi Yonatan the son of Kappara and Rabbi Joshua the son of Levi said: "this megillah, it did not say it was from the mouth of the Beit Din, but it was said to be from Sinai; rather, there is no before and after in the Torah". And from where did the Holy One, blessed be He, agree? Rab said: ""the Jews ordained, and took upon them (the text is spelled qbl but is read qiblu) (Esther 9:27)", but that is not written, qibel is written: the Rabbi of the Jews [Moses] "ordained it"".

חידושי רמב"ן על שבת פ״ח א:ב׳

והא דאמרי' בענין אגדה הא מודעא רבא לאורייתא ומתרץ כבר קבלוה בימי אחשורוש. ק"ל, וכי מה קבלה זו עושה מסופו של עולם לתחלתו, אם קודם אחשורוש לא היו מצווים למה נענשו, ואם נאמר מפני שעברו על גזירת מלכם א"כ בטלה מודעא זו. ועוד למה הצריכה לקבלה וברית. ונ"ל לומר, דמתחלה אף על פי שהיה להם מודעא מ"מ לא נתן להם הארץ אלא כדי שיקיימו התורה כמו שמפורש בתורה בכמה פרשיות, וכתיב ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים ירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו, והם עצמן מתחלה לא עכבו בדבר כלל ולא אמרו במודעא כלום, אלא ברצון נפשם מעצמם אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, (לפי) [לפיכך] כשעברו על התורה עמד והגלם מן הארץ משגלו מסרו מודעא על הדבר מדכתיב והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וכמשפחות האדמה לשרת עץ ואבן (יחזקאל כ:לב), וכדאמרי' באגדה (סנהדרין קה.) רבי' יחזקאל עבד שמכרו רבו כלום יש לו עליו וכו' לפיכך כשבאו לארץ בביא' שניה בימי עזרא עמדו מעצמם וקבלוה ברצון שלא יטענו עוד שום תרעומות, והיינו בימי אחשורוש שהוציאם ממות לחיים, והי' זה חביב עליהם מגאולה של מצרים:

Chiddushei Ramban on Shabbat 88a:2

No translation provided

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור