Adas Israel traditional egalitarian minyan
12 Tishrei 5782
What do you see in your mind's eye? A massive trunk? A stately crown?
I've been reading outside my field, and learning that all the action with trees and plants is hidden from sight, literally underground.
Coumarin Communication Along the Microbiome–Root–Shoot Axis, 2021
Mycorrhizal Networks and Distance from Mature Trees Alter Patterns of Competition
and Facilitation in Dry Douglas-Fir Forests, 2008
If a Tree Talks in the Forest, Does It Make a Sound? June 2021
I used to think of roots with a "straw" metaphor -- suck up water and dissolved minerals, flows up the trunk, to the "alive" part of the tree, the leaves.
Now we have a radically new picture, from brand new research, though the reality has been happening for hundreds of millions of years.
Example: If a leaf gets munched by a predator, two chemicals that were in separate parts of the cells get mixed, producing a new chemical, that signals the roots to munch in turn on the specific chemicals needed to fend off that attack.
As humans, we've been learning about our "gut microbiome". Now I'm learning that for plant and trees, there's a "root rhizosphere".
Roots have constant, speedy, two-communication with the rest of the plant or tree.
Need phophate or iron? Exude chemicals that increase the uptake from the soil.
That's not all -- they release other chemicals that attract symbiotic fungi or bacteria that will help increase the supply of the missing nutrient.
They can change their physical shape and other attributes, to create a more attractive habitit for those mutualistic microbes.
They can release still other chemicals, inhibit bad-news microbes from their "rhizosphere".
Hidden from sight and from our puny understanding, right underfoot, roots are talking, shaping their environment, even chatting with all their neighbors in one vast, communication-rich network.
(16) Jacob awoke from his sleep and said, “Surely the LORD is present in this place, and I did not know it!” (17) Shaken, he said, “How awesome is this place! This is none other than the abode of God, and that is the gateway to heaven.”
(לז) וְאָמַ֖ר אֵ֣י אֱלֹהֵ֑ימוֹ צ֖וּר חָסָ֥יוּ בֽוֹ׃ {ס}
(37) He will say: Where are their gods,
The rock in whom they sought refuge,
(לז) וְיֵימַר אָן דַּחֲלָתְהוֹן תַּקִּיפָא דַּהֲווֹ רְחִיצִין בֵּיהּ:
(לז) וְיֵימַר סַנְאָה הָאן הוּא דַחַלְתְּהוֹן דְיִשְרָאֵל תַּקִיפָא דִרְחִיצוּ בֵיהּ
(לז) וַאֲמַר עֲתִידִין אוּמַיָא לְמֵימָר הָאן הוּא אֱלָהָא דְיִשְרָאֵל תַּקִיפָא דְאִתְרַחֲצוּ בֵּיהּ:
We might not have plumbed what this word means yet, but all three of the Aramaic translations agree on the root -- רחץ, as in בֵּהּ אֲנָא רָחִיץ, the phrase from the Zohar which we sing every week when taking out the sefer torah, and also find engraved on all our currency: "In God We Trust".
(ב) צור חסיו בו. הַסֶּלַע שֶׁהָיוּ מִתְכַּסִּין בּוֹ מִפְּנֵי הַחַמָּה וְהַצִּנָּה, כְּלוֹמַר שֶׁהָיוּ בְטוּחִין בּוֹ לְהָגֵן עֲלֵיהֶם מִן הָרָעָה:
Rashi's first explanation has a clear spatial metaphor: sheltering under a rock.
Rashi's second explanation (כְּלוֹמַר) seems to have a contradictory spatial metaphor: placing one's trust in (בּוֹ) or into or inside something.
The root here is חסה. That's different from חוֹס, as in, הַנְּשָׁמָה לָךְ, וְהַגּוּף פָּעֳלָךָ, חוּסָה עַל עֲמָלָךְ
According to the concordance, it only occurs 37 times in Tanach, mostly in Psalms. And only four times in "narrative" books of Tanach.
(ג) אֱלֹהֵ֥י צוּרִ֖י אֶחֱסֶה־בּ֑וֹ {ס} מָגִנִּ֞י וְקֶ֣רֶן יִשְׁעִ֗י מִשְׂגַּבִּי֙ וּמְנוּסִ֔י {ס} מֹשִׁעִ֕י מֵחָמָ֖ס תֹּשִׁעֵֽנִי׃ (ד) מְהֻלָּ֖ל אֶקְרָ֣א יְהֹוָ֑ה {ס} וּמֵאֹיְבַ֖י אִוָּשֵֽׁעַ׃ (ה) כִּ֥י אֲפָפֻ֖נִי מִשְׁבְּרֵי־מָ֑וֶת {ס} נַחֲלֵ֥י בְלִיַּ֖עַל יְבַעֲתֻֽנִי׃ (ו) חֶבְלֵ֥י שְׁא֖וֹל סַבֻּ֑נִי {ס} קִדְּמֻ֖נִי מֹ֥קְשֵׁי מָֽוֶת׃ (ז) בַּצַּר־לִי֙ אֶקְרָ֣א יְהֹוָ֔ה וְאֶל־אֱלֹהַ֖י אֶקְרָ֑א {ס} וַיִּשְׁמַ֤ע מֵהֵֽיכָלוֹ֙ קוֹלִ֔י וְשַׁוְעָתִ֖י בְּאׇזְנָֽיו׃
(3) O God, the rock-b wherein I take shelter:
My shield, my mighty champion,-c my fortress and refuge!
My savior, You who rescue me from violence! (4) All praise! I called on the LORD,-d
And I was delivered from my enemies.
(5) For the breakers of Death encompassed me,
The torrents of Belial terrified me; (6) The snares of Sheol encircled me,
The coils of Death engulfed me.
(7) In my anguish I called on the LORD,
Cried out to my God;
In His Abode He heard my voice,
My cry entered His ears.
(א) צורי. לשון סלע, שהסלע מחסה לעוברי דרך, מן המטר והרוחות, אבריאמ"ש בלע"ז: (ב) אחסה. לשון כיסוי, שהייתי מתכסה לעזרה:
(ח) הָל֤וֹךְ הָֽלְכוּ֙ הָעֵצִ֔ים לִמְשֹׁ֥חַ עֲלֵיהֶ֖ם מֶ֑לֶךְ וַיֹּאמְר֥וּ לַזַּ֖יִת (מלוכה) [מׇלְכָ֥ה] עָלֵֽינוּ׃ (ט) וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הַזַּ֔יִת הֶחֳדַ֙לְתִּי֙ אֶת־דִּשְׁנִ֔י אֲשֶׁר־בִּ֛י יְכַבְּד֥וּ אֱלֹהִ֖ים וַאֲנָשִׁ֑ים וְהָ֣לַכְתִּ֔י לָנ֖וּעַ עַל־הָעֵצִֽים׃ (י) וַיֹּאמְר֥וּ הָעֵצִ֖ים לַתְּאֵנָ֑ה לְכִי־אַ֖תְּ מׇלְכִ֥י עָלֵֽינוּ׃ (יא) וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הַתְּאֵנָ֔ה הֶחֳדַ֙לְתִּי֙ אֶת־מׇתְקִ֔י וְאֶת־תְּנוּבָתִ֖י הַטּוֹבָ֑ה וְהָ֣לַכְתִּ֔י לָנ֖וּעַ עַל־הָֽעֵצִֽים׃ (יב) וַיֹּאמְר֥וּ הָעֵצִ֖ים לַגָּ֑פֶן לְכִי־אַ֖תְּ (מלוכי) [מָלְכִ֥י] עָלֵֽינוּ׃ (יג) וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הַגֶּ֔פֶן הֶחֳדַ֙לְתִּי֙ אֶת־תִּ֣ירוֹשִׁ֔י הַֽמְשַׂמֵּ֥חַ אֱלֹהִ֖ים וַאֲנָשִׁ֑ים וְהָ֣לַכְתִּ֔י לָנ֖וּעַ עַל־הָעֵצִֽים׃ (יד) וַיֹּאמְר֥וּ כׇל־הָעֵצִ֖ים אֶל־הָאָטָ֑ד לֵ֥ךְ אַתָּ֖ה מְלׇךְ־עָלֵֽינוּ׃ (טו) וַיֹּ֣אמֶר הָאָטָד֮ אֶל־הָעֵצִים֒ אִ֡ם בֶּאֱמֶ֣ת אַתֶּם֩ מֹשְׁחִ֨ים אֹתִ֤י לְמֶ֙לֶךְ֙ עֲלֵיכֶ֔ם בֹּ֖אוּ חֲס֣וּ בְצִלִּ֑י וְאִם־אַ֕יִן תֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִן־הָ֣אָטָ֔ד וְתֹאכַ֖ל אֶת־אַרְזֵ֥י הַלְּבָנֽוֹן׃
(8) The trees went out to anoint a king over them; and they said to the olive tree, Reign over us. (9) But the olive tree said to them, Should I leave my fatness, with which by me they honour God and man, and go to hold sway over the trees? (10) And the trees said to the fig tree, Come thou, and reign over us. (11) But the fig tree said to them, Should I forsake my sweetness, and my good fruit, and go to hold sway over the trees? (12) Then said the trees to the vine, Come thou, and reign over us. (13) And the vine said to them, Should I leave my wine, which cheers God and man, and go to hold sway over the trees? (14) Then said all the trees to the bramble, Come thou, and reign over us. (15) And the bramble said to the trees, If in truth you anoint me king over you, then come and put your trust in my shadow [shade]: and if not, fire will issue from the bramble, and devour the cedars of Levanon.
ויאמרו לזית מלכה עלינו וכו'. הגם דהכל משל בעלמא אין ספק שרמוז בזה פנים מפנים שונים נכנסו לפרד"ס והנבואה דברה. ואולם כעת יאמר איזה רמז לפי קצורי. ידוע מה שאמרו רז"ל אין ממנים פרנס על הצבור אא"כ קופה של שרצים תלויה מאחריו. גם אמרו בש"ס בירושלמי פ"ב דסנהדרין ובבלי פ"ד דקדושין כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור לעשות מלאכה בפני שלשה וכתב הרמ"ה ז"ל בפרישי הוריות פ"ג דהמלך אף בעת מלכותו הוא עבד שצריך להנהיג העם בנחת ולנהוג עם כל אחד על פי מדותיו ולשאת טרחם ומשאם והאריך בזה. גם אמרו נהוג נשיאותך ברמים. וזה רמז המשל כי הזית הוא מר וצריך טורח ותקון הרבה ואינו כשר למערכה. ולכן הלך הלכו העצים להמליך את הזית כי יש בו כמה חסרונות אך הוא רענן ויש לו צל ונאה לו המלוכה דהוליד את חסרון ומ"מ הולמה והולמתו כי הוא מר לנהוג נשיאות ובענפוהי נייחן כל בריחי. ותאמר הזית גם עתה כדבריכם רמו"ז חסר"י. אבל במלכי אני אסור במלאכה וא"כ החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלהים לברך על הזית ראשונה מכל האילנות כמ"ש בא"ח סימן רי"א דהוא ראשון לארץ בתרא. ואנשים ישראל שנמשלו לזית להורות יסוריהם ותשובתם כמ"ש בש"ר פרשת תצוה. וכל המלאכות עתה החדלתי את דשני והלכתי לנוע על העצים שצריך לסבול טרחם ומשאם ולהנהיגם כפי דעתם ומדתם. ויאמרו לתאנה שגם התאנה יש בה בצד מה גריעות שלא נמשלו ישראל אליה כי אם לפרי והוא העץ שבו חטא אדה"ר למאן דאמר. ותאמר החדלתי את מתקי שעתה אסור במלאכה ולא עוד אלא שצריך להתנהג בכובד ראש שלא להקל לפני העם ולבטא בשפתים נוטפות מר. הפך טבעי. והלכתי לנוע להנהיג עצים. ויאמרו לגפן דיש בו חסרונות דפסול למערכה וגם שיש בו טורח מאד. גם הוא אילן שאכל אדה"ר למ"ד. ותאמר החדלתי וכו' על דרך האמור. ויאמרו כל העצים אל האטד הכא כתיב כל העצים ובכללן גם תאנה וזית וגפן והוא ללמד מוסר שגם גדולי הדור צריכים לקבל עליהם איש שמתרצים ההמון אף שגרוע במעלה ולא תהיה העדה כצאן אשר אין להם רועה וגם הגדולים ישמעו לקטנים והמון העם ויהיו כלם באגודה אחת:
[In context, the passage in Judges is a transparent political parable. But the Hida (Haim Yosef David Azulai) offers a brilliant reading on its own terms, here's my English paraphrase:]
The Olive Tree has defects that mean it can't rule over the other trees -- the olive itself is bitter and requires tons of work to become oil; the wood can't be used in the Beit ha-Mikdash. Though when young, the green branches do provide nice shade.
But one who is placed in a position of high authority is prohibited from performing lowly labor (Kiddushin 40a, Shulchan Aruch Choshen haMishpat 8:4). And how could we do without olive oil?
The Fig Tree also has drawbacks, especially from its role in evicting us from Gan Eden. And how could we do without the sweetness of figs?
The Grape Vine might actually have been the culprit in Gan Eden. And it takes even more effort to get wine out of grapes than oil out of olives. Nor can the wood of the vine be used in the Beit ha-Mikdash. And how would we make kiddush without using grapes?
So all these trees go to the thorn, who replies, yes, come and shelter under my shade -- בֹּ֖אוּ חֲס֣וּ בְצִלִּ֑י, because even the greatest of a generation still need someone to be in charge, lest we be as disorganized as a flock of sheep without a shepherd. Thus the greater will heed the lesser, so that we can unify and form a cohesive community ("agudah achat").
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ מִקְרָא וּמִשְׁנָה, גְּמָרָא הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת; דִּקְדּוּקֵי תוֹרָה וְדִקְִדּוּקֵי סוֹפְרִים; קַלִּים וַחֲמוּרִים וּגְזֵרוֹת שָׁווֹת; תְּקוּפוֹת וְגִימַטְרִיָּאוֹת; שִׂיחַת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְשִׂיחַת שֵׁדִים וְשִׂיחַת דְּקָלִים; מִשְׁלוֹת כּוֹבְסִין, מִשְׁלוֹת שׁוּעָלִים; דָּבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטָן.
The Gemara relates: The Sages said about Rabban Yoḥanan ben Zakkai that he did not neglect Bible; Mishna; Gemara; halakhot and aggadot; minutiae of the Torah and minutiae of the scribes; the hermeneutical principles of the Torah with regard to a fortiori inferences and verbal analogies; the calculation of the calendrical seasons; and numerology [gimmatreyaot]. In addition, he did not neglect esoteric matters, including the conversation of ministering angels; the conversation of demons, and the conversation of palm trees; parables of launderers, which are folk tales that can be used to explain the Torah; parables of foxes; and more generally, a great matter and a small matter.
"Conversation of palm trees" -- I do not know what this is.
*Rashi* doesn't know what the conversation of the palm trees is? Or perhaps, Rashi is marveling at how much we don't know about how trees talk to each other, and how much more we will continue to learn. And the new languages we need to learn to speak, about strigolactones, flavonoids, and coumarins, to hear the song that roots and fungi are singing every moment beneath our feet.
Tree roots -- the "external gut". Like our digestive system, with a complex microbiome and a rich set of symbiotic relationships with bacteria, archea, fungi -- but outside the "body" of the tree.
And no limit to the boundary of the tree -- mycorrhizal roots covered in a fungal rind, golden fungal strands, a whole complex of נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים (ducts and tubes, from the morning blessings). Not inside a body, rather across soccer-pitch-sized distances.
No tree is an island
Like the roots of each tree in a forest.
We too contain multitudes.
A passage from the Tanya will help us resolve the apparent contradictions.
(I don't usually learn Tanya, but this passage is footnoted in Rav Soloveitchik's [mis-named] איש ההלכה. When the Rav says, והדבר עמוקים מאד מאד ("this is an incredibly deep subject"), it must be worth studying...)
This past week, that which is usually locked deep within us, became external, through the vidui. This coming week, we turn ourselves inside-out in a different way, as the temporary home of the sukkah becomes our permanent home (and vice-versa). Schach is halachically required to provide shade; yet we also require that the farthest possible "outside" (the stars) should be visible. For the duration of the chag, we strive to be inside the sukkah, which means being outside in the world.
ולתוספת ביאור באר היטב לשון "תפיסא" שאמר אליהו, "לית מחשבה תפיסא בך" כו'.
הנה, כל שכל, כשמשכיל ומשיג בשכלו איזה מושכל, הרי השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו, והמושכל נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל שהשיגו והשכילו, וגם השכל מלובש במושכל בשעה שמשיגו ותופסו בשכלו.
דרך משל, כשאדם מבין ומשיג איזו הלכה במשנה או בגמרא לאשורה על בוריה, הרי שכלו תופס ומקיף אותה, וגם שכלו מלובש בה באותה שעה. והנה, הלכה זו היא חכמתו ורצונו של הקב"ה, שעלה ברצונו שכשיטעון ראובן כך וכך דרך משל ושמעון כך וכך, יהיה הַפְּסָק ביניהם כך וכך. ואף אם לא היה ולא יהיה הדבר הזה לעולם, לבא למשפט על טענות ותביעות אלו, מכל מקום מאחר שכך עלה ברצונו וחכמתו של הקב"ה, שאם יטעון זה כך וזה כך יהיה הַפְּסָק כך, הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה, כהלכה הערוכה במשנה או גמרא או פוסקים, הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של הקב"ה, דלית מחשבה תפיסא ביה ולא ברצונו וחכמתו, כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות לפנינו. וגם שכלו מלובש בהם. והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות, להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה. וזאת מעלה יתרה גדולה ונפלאה לאין קץ אשר במצות ידיעת התורה והשגתה על כל המצוות מעשיות, ואפילו על מצוות התלויות בדיבור, ואפילו על מצות תלמוד תורה שבדיבור. כי על ידי כל המצוות שבדבור ומעשה, הקב"ה מלביש את הנפש ומקיפה אור ה' מראשה ועד רגלה; ובידיעת התורה, מלבד שהשכל מלובש בחכמת ה', הנה גם חכמת ה' בקרבו, מה שהשכל משיג ותופס ומקיף בשכלו מה שאפשר לו לתפוס ולהשיג מידיעת התורה, איש כפי שכלו וכוח ידיעתו והשגתו בפשט רמז דרש וסוד. ולפי שבידיעת התורה התורה מלובשת בנפש האדם ושכלו ומוקפת בתוכם, לכן נקראת בשם לחם ומזון הנפש. כי כמו שהלחם הגשמי זן את הגוף כשמכניסו בתוכו וקרבו ממש ונהפך שם להיות דם ובשר כבשרו, ואזי יחיה ויתקיים, כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם, שלומדה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו לאחדים, נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים אין סוף ברוך הוא המלובש בחכמתו ותורתו שבקרבה, וזהו שכתוב: (תהלים מ ט): "ותורתך בתוך מעי". וכמו שכתב בעץ חיים שער מ"ד פרק ג', שלבושי הנשמות בגן עדן הן המצוות, והתורה היא המזון לנשמות שעסקו בעולם הזה בתורה לשמה, וכמו שכתב בזהר ויקהל דף ר"י. ו"לשמה" היינו כדי לקשר נפשו לה' על ידי השגת התורה איש כפי שכלו, כמו שכתב בפרי עץ חיים. [והמזון היא בחינת אור פנימי, והלבושים בחינת מקיפים. ולכן אמרו רז"ל שתלמוד תורה שקול כנגד כל המצוות, לפי שהמצוות הן לבושים לבד, והתורה היא מזון וגם לבוש לנפש המשכלת שמתלבש בה בעיונה ולימודה. וכל שכן כשמוציא בפיו בדבור, שהבל הדבור נעשה בחינת אור מקיף, כמו שכתב בפרי עץ חיים].
[Additional explanation is needed regarding the term "grasping" when Elijah said, "no thought can grasp you" etc.]
Now, any mind, when it conceives of and takes hold of an idea, the intellect is grasping and embracing the idea with it's mind, and the idea becomes contained, encompassed and clothed within the mind that has conceived of it and taken hold of it. Additionally, the intellect itself is clothed in the idea at the time that it is grasping and taking hold of it.
[My paraphrase of the rest of this chapter:]
When we're learning a mishnah or a gemara or a p'sak halacha, what we're taking within ourselves is the wisdom of ha-Shem. And when we do that, and learn to be in the world according to our mesorah, we become clothed with that wisdom. We integrate it into our neshama (inside), and we also merit ha-Shem's Or Makif, i.e., that learning mediates all our interactions with the world (clothing / outside).
The Ba'al ha-Tanya says that this kind of deep learning is mazon for the nefesh -- spiritual food. Just as the chunks of challah we eat on shabbos put nourishment into the stomach; that nourishment is converted to energy and muscle and blood and skin, becomes our outside, and ourselves.
With this explanation, a puzzling line from Psalm 40 becomes clear:
(תהלים מ ט): "ותורתך בתוך מעי"-- your Torah is in the midst of my guts.
May we take the spiritual nourishment of the Yamim Noraim, now digested and integrated into our l'vush / Or Makif, that which clothes our souls; and may all of our neshamas shine with the supernal light of creation for all to see.