Orayta Parsha Study Group: Nitzavim - נצבים

1) 29:13-14: How are the future generations included in the covenant? See Sforno. Which approach does Ibn Ezra reject?

(יג) וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָאָלָ֖ה הַזֹּֽאת׃ (יד) כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם׃

Deuteronomy 29:13-14

(13) I make this covenant, with its sanctions, not with you alone, (14) but both with those who are standing here with us this day before the LORD our God and with those who are not with us here this day.

ספורנו על דברים כ״ט:י״ד

(א) ואת אשר איננו פה עמנו היום והם הדורות הבאים ולפיכך צריך שתודיעם שמתנת הארץ וזולתה היתה לכם על תנאי קיום הברית ובאותו התנאי בעצמו יירשו מכם:

Sforno on Deuteronomy 29:14

(1) ואת אשר עמנו פה עמנו היום, a reference to future, as yet unborn generations. You will therefore have to explain to these unborn generations in due course that you yourselves only received this land on the understanding that subsequent generations of Jews would remain loyal to the terms of your acceptance. They will continue to inherit the land from you only on that basis.

אבן עזרא על דברים כ״ט:י״ד

(א) נו״‎ן ישנו. נוסף: (ב) ואת אשר איננו. עם אשר איננו רק יבא אחרינו ואינו כטעם האומדים כי רוחות הבאים היו שם:

Ibn Ezra on Deuteronomy 29:14

(1) [BUT WITH HIM THAT STANDETH HERE WITH US THIS DAY.] The nun of yeshno (that standth here) is superfluous. (2) AND ALSO WITH HIM THAT IS NOT HERE WITH US. Ve’et asher ennnu (and also with him that is not) means with him that is not here with us but will come after us. It is not to be interpreted as those who say that the spirits of the coming generations were there.

2) 29:26: Does this verse work for Rambam's theory below? What about Shemot 4:14?

דברים כ״ט:כ״ו

(כו) וַיִּחַר־אַ֥ף יְהֹוָ֖ה בָּאָ֣רֶץ הַהִ֑וא לְהָבִ֤יא עָלֶ֙יהָ֙ אֶת־כׇּל־הַקְּלָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֥פֶר הַזֶּֽה׃

Deuteronomy 29:26

(26) So the LORD was incensed at that land and brought upon it all the curses recorded in this book.

שמות ד׳:י״ד

(יד) וַיִּֽחַר־אַ֨ף יְהֹוָ֜ה בְּמֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲלֹ֨א אַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ הַלֵּוִ֔י יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־דַבֵּ֥ר יְדַבֵּ֖ר ה֑וּא וְגַ֤ם הִנֵּה־הוּא֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתֶ֔ךָ וְרָאֲךָ֖ וְשָׂמַ֥ח בְּלִבּֽוֹ׃

Exodus 4:14

(14) The LORD became angry with Moses, and He said, “There is your brother Aaron the Levite. He, I know, speaks readily. Even now he is setting out to meet you, and he will be happy to see you.

מורה נבוכים, חלק א' ל״ו

(א) הנה אבאר לך בדברי בתארים על אי זה צד יאמר כי האלוה ירצה לו הדבר הפלוני או יכעיסהו ויקציפהו - אשר בענין ההוא יאמר באישים מבני אדם כי האלוה רצה אותם או כעס עליהם או קצף. ואין זה הענין כונת זה הפרק אבל כונתו - מה שאומר בו: דע - שאתה כשתסתכל בכל ה'תורה' ובכל ספרי הנביאים לא תמצא 'לשון חרון אף' ולא 'לשון כעס' ולא 'לשון קנאה' אלא ב'עבודה זרה' לבד; ולא תמצא שיקרא 'אויב יי' או 'צר' או 'שונא' אלא 'עובד עבודה זרה' לבד. אמר "ועבדתם אלוקים אחרים וכו' וחרה אף יי בכם" "פן יחרה אף יי'" "להכעיסו במעשה ידיכם" "הם קנאוני בלא אל כיעסוני בהבליהם וכו'" "כי אל קנא וכו'" "מדוע הכעיסוני בפסיליהם" "מכעס בניו ובנותיו" "כי אש קדחה באפי" "נוקם יי לצריו ונוטר הוא לאויביו" "ומשלם לשונאיו" "עד הורישו את אויביו" "אשר שנא יי אלוקיך" "כי כל תועבת יי אשר שנא" - וזה הרבה משיסופר אלא כאשר תעבור על כל מה שיש מזה הענין בכל הספרים - תמצאהו:

Guide for the Perplexed, Part 1 36

(1) I SHALL explain to you, when speaking on the attributes of God, in what sense we can say that a particular thing pleases Him, or excites His anger and His wrath, and in reference to certain persons that God was pleased with them, was angry with them, or was in wrath against them. This is not the subject of the present chapter; I intend to explain in it what I am now going to say. You must know, that in examining the Law and the books of the Prophets, you will not find the expressions "burning anger," "provocation," or "jealousy" applied to God except in reference to idolatry; and that none but the idolater called "enemy," "adversary," or "hater of the Lord." Comp. "And ye serve other gods, . . . and then the Lord's wrath will be kindled against you" (Deut. 11:16, 17); "Lest the anger of the Lord thy God be kindled against thee." etc. (ib. 6:15); "To provoke him to anger through the work of your hands" (ib. 31:29); "They have moved me to jealousy with that which is not God; they have provoked me to anger with their vanities" (ib. 32:21); "For the Lord thy God is a jealous God" (ib. 6:15); "Why have they provoked me to anger with their graven images, and with strange vanities?" (Jer. 8:19); "Because of the provoking of his sons and of his daughters" (Deut. 32:19); "For a fire is kindled in mine anger" (ib. 22); "The Lord will take vengeance on His adversaries, and he reserveth wrath for his enemies" (Nah. 1:2); "And repayeth them that hate Him" (Deut. 7:10); "Until He hath driven out His enemies from before Him" (Num. 32:2 1); "Which the Lord thy God hateth" (Deut. 16:22); "For every abomination to the Lord, which He hateth, have they done unto their gods" (ib. 12:31). Instances like these are innumerable; and if you examine all the examples met with in the holy writings, you will find that they confirm our view.

3) 29:28: What do the dots on לנו ולבנינו indicate? See Rashi and Chizkuni.

דברים כ״ט:כ״ח

(כח) הַנִּ֨סְתָּרֹ֔ת לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵ֙ׄיׄנׄוּ֙ׄ עַׄד־עוֹלָ֔ם לַעֲשׂ֕וֹת אֶת־כׇּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת׃ {ס}

Deuteronomy 29:28

(28) Concealed acts concern the LORD our God; but with overt acts, it is for us and our children ever to apply all the provisions of this Teaching.

רש"י על דברים כ״ט:כ״ח

(א) הנסתרת לה' אלהינו. וְאִם תֹּאמְרוּ מַה בְּיָדֵנוּ לַעֲשׂוֹת? אַתָּה מַעֲנִישׁ אֶת הָרַבִּים עַל הִרְהוּרֵי הַיָּחִיד, שֶׁנֶּאֱמַר "פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ וְגוֹ'", וְאַחַר כָּךְ "וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא", וַהֲלֹא אֵין אָדָם יוֹדֵעַ טְמוּנוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ אֵין אֲנִי מַעֲנִישׁ אֶתְכֶם עַל הַנִּסְתָּרוֹת, שֶׁהֵן לַה' אֱלֹהֵינוּ, וְהוּא יִפָּרַע מֵאוֹתוֹ יָחִיד, אֲבָל "הַנִּגְלוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ" לְבָעֵר הָרָע מִקִּרְבֵּנוּ, וְאִם לֹא נַעֲשֶׂה דִּין בָּהֶם יֵעָנְשׁוּ הָרַבִּים. נָקוּד עַל לנו ולבנינו לִדְרֹשׁ שֶׁאַף עַל הַנִּגְלוֹת לֹא עָנַשׁ אֶת הָרַבִּים עַד שֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, מִשֶּׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַשְּׁבוּעָה בְּהַר גְּרִזִים וּבְהַר עֵיבָל וְנַעֲשׂוּ עֲרֵבִים זֶה לָזֶה (סוטה ל"ז; עי' סנהדרין ע"ג):

Rashi on Deuteronomy 29:28

(1) הנסתרת לה' אלהינו THE SECRET THINGS BELONG UNTO THE LORD OUR GOD — And if you say, “But what can we do? Thou threatenest the many (the whole community) with punishment because of the sinful thoughts of one individual, as it is said, (v. 17): “Lest there should be among you a man, [or a woman or a family … whose heart turneth away this day from the Lord …]”, and afterwards it states, (v. 21) “And they will see the plagues of that land”. But surely no man can know the secret thoughts of his fellow! Now, I reply: I do not threaten to punish you because of secret thoughts for these belong to the Lord our God and He will exact punishment from that individual; but those things which are revealed belong to us and to our children that we may put away the evil from our midst; and if we do not execute judgment upon them, the whole community will be punished. — There are dots on the words לנו ולבננו to suggest that even for the revealed sins (those committed openly), He did not punish the community until they had crossed the Jordan — from the moment when they took upon themselves the oath on Mount Gerizim and Mount Ebal and had thus become responsible for one another (Sanhedrin 43b; cf. Sotah 37b).

חזקוני, דברים כ״ט:כ״ח

(א) הנסתרת לפי שאמר למעלה והתברך בלבבו ומסברא בסתר הוא עושה. (ב) לה׳‎ אלקינו עליו הדבר מוטל להיותו נפרע מן העוברים בסתר. (ג) והנגלת והעבירות הנגלות תלויות בנו ובבנינו אם לא נבער הרע מקרבנו, ולפי שלא תאמר מדה זו נוהגת לעולם נקוד על לנו ולבנינו לומר שמשעברו את הירדן וקבלו את התורה ונעשו ערבים זה לזה אף הנסתרות, לנו ולבנינו. וא״‎ת א״‎כ הוא דממעטינן נסתרות מלה׳‎ אלוקינו היה לו לנקוד על ה׳‎ אלוקינו אלא אינו דרך לנקוד עליו מפני שנראה כמוחק, ולפי שהנקודה של לנו ולבנינו במקום הנקודה שהיה לו לנקוד על ה', נקודה אף העין שבעד כדי להשלים י״‎א אותיות שבלה׳‎ אלוקינו. חז״‎ק אמאי לא פי׳‎ רש״‎י כאן נקודת עי״‎ן שבעד. (ד) הנסתרת לה׳‎ אלקינו עליו נאמר וגם מהם אקח לכהנים וללויים וגו'.

Chizkuni, Deuteronomy 29:28

(1) הנסתרות לה' אלוקינו, “sins committed in the privacy of one’s home, (which could not be witnessed and brought to court) will be taken care of by the Lord our G-d;” this had to be stated specifically in light of what we read in verse 18 about individuals who feel safe from punishment for their personal sins in periods when the community at large is Torahobservant. (2) לה׳ אלוקינו, “it is His duty to punish sins committed in places inaccessible to witnesses.” (3) והנגלות, ”but the sins committed publicly, etc,” dealing with deliberate sins committed in full view of the public must be dealt with by the judiciary by both you and your children, as otherwise such phenomena cannot be eradicated from your midst. This law becomes effective from the moment the Jewish people will cross the river Jordan. From that moment on their acceptance of the covenant with G-d meant that each individual Jew shared in the responsibility for the conduct of each fellow Jew. From that moment on we also became responsible. In order that you should not say that this approach applies forever (under all circumstances), the words והנגלות לנו ולבנינו, “and the publicly committed sins are also the responsibility of us and our children,” have been dotted, i. e. as long as we observe that part of the law, by letting our judiciary punish sinners of sins committed in public, G-d will take care of those that were committed secretly.[The dots, wherever they appear, have been added by learned scribes long after the Torah had been given, i.e. have been added by human initiative. There are dots only on ten letters, whereas there are eleven sins that were listed in the list of curses as being typical of sins committed secretly in Deuteronomy chapter 27, commencing with verse 15. This is deliberate in order to avoid giving the impression that we are telling G-d how to administer His laws. This is also the reason why the dots which we would have expected over the words לה' אלוקינו, where they would have made more sense, appear instead over the words לנו ולבנינו, Ed.] (4) הנסתרות לה' אלוקינו, when the prophet Isaiah, at the end of describing the idyllic state of mankind on earth after the arrival of the Messiah, states that G-d will also select priests and Levites from among the gentile nations,(Isaiah 66,13) this is also something reserved for G-d’s judgment, covered by the line הנסתרות לה' אלוקינו, “that there are hidden matters which only G-d is aware of,” not man.

4) 30:11: Which mitzvah is the Torah referring to? See Ramban and Sforno.

דברים ל׳:י״א

(יא) כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא׃

Deuteronomy 30:11

(11) Surely, this Instruction which I enjoin upon you this day is not too baffling for you, nor is it beyond reach.

רמב"ן על דברים ל׳:י״א

(א) וטעם כי המצוה הזאת על כל התורה כולה והנכון כי על כל התורה יאמר (דברים ח׳:א׳) "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום" אבל המצוה הזאת על התשובה הנזכרת כי והשבות אל לבבך (דברים ל׳:א׳) ושבת עד ה' אלהיך (דברים ל׳:ב׳) מצוה שיצוה אותנו לעשות כן

Ramban on Deuteronomy 30:11

(1) FOR THIS COMMANDMENT. The meaning thereof is that it refers to the entire Torah. But the correct interpretation is that when he refers to the entire Torah, he says [as above] Every commandment which I command thee this day. Rather [the expression used here] this commandment refers to [the commandment of] repentance aforementioned, for the verses, and thou shalt bethink thyself; and thou shalt return unto the Eternal thy G-d constitute a commandment, wherein he commands us to do so.

ספורנו על דברים ל׳:י״א

(א) כי המצוה הזאת והטעם שאמרתי והשבות אל לבבך בכל הגוים שצריך שהתשובה תהי' בעודך בגלות למען תושע הוא כי אמנם זאת המצוה של תשובה אשר אנכי מצוך היום כאמרו בכל חטא בפרשת ויקרא ואשם ואשמו שהענין כולם הוא שיכיר החוטא את חטאו כמו שפירש אח''כ באמרו והיה כי יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא עליה וכן באמרו איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם ואשמה הנפש ההיא והתודו את עונם.

Sforno on Deuteronomy 30:11

(1) כי המצוה הזאת, and the reason that I said in verse 1 that the repentance must be wholehearted and among the nations, i.e. while you are still in exile, is so that it can trigger your salvation. For, indeed this commandment, i.e. the one to return to G’d in sincere penitence אשר אנכי מצוך היום, Moses reminds the people that in the list of sacrifices in Leviticus 5,5 et al, where various kinds of sin and guilt offerings are listed as means to expiate for the error committed, the essential refrain is always “והתוודה אשר חטא,” that the guilty person first confesses his mistake, his sin, even the one committed inadvertently.