בתום מלחמת העולם הראשונה נתפרקו אימפריות גדולות, ונתהוו מדינות חדשות על פי החוזים שנחתמו בין האומות וברוח חבר העמים שזה עתה הוקם.
בין המדינות החדשות הייתה צ'כוסלובקיה, אשר הייתה מורכבת משתי יחידות: צ'כיה וסלובקיה.
בסלובקיה התפתחו בין שתי מלחמות העולם חיים יהודיים שוקקים, וישיבותיה נודעו בעולם היהודי. המפורסמות שביניהן היו ישיבות נייטרה, בראשות הרב שמואל דוד אונגר; ישיבת גלנטה, בראשות הרב יהושע בוקסבוים, וישיבת פרסבורג, מיסודו של החתם סופר, בראשות הרב עקיבא סופר (ה"דעת סופר"). שמונים אחוז מישיבות האימפריה ההונגרית לשעבר היו בתחומי סלובקיה וטרנסילבניה.
ישיבות רבות הוקמו גם בערים ובעיירות קטנות שתלמידי החתם סופר וצאצאיהם שימשו בהן בתור רבנים. ברוח החתם סופר היה הרב גם מרביץ התורה בעירו, ובסלובקיה – כמו בהונגריה – התנו הרבנים את רבנותם שם בהקמת ישיבה. בין הרבנים הללו היה גם הרב יששכר טייכטל, רבה של עיירת המרפא פישטיאן, שבדמותו עוסקת יחידה זו.
הווי החיים בישיבות סלובקיה והונגריה היה מיוחד ושונה מן הידוע לנו בישיבות ליטא. רוב הישיבות הלכו בדרכו של החתם סופר, אם כי רוח החסידות הלכה וחדרה להונגריה וגם לסלובקיה. הבחורים למדו את המסכתות הישיבתיות המקובלות, תוך פלפול שנועד לחדד את חריפותם של התלמידים ולחבב עליהם את הלימוד, אך תכנית הלימוד, שהחלה בתפילה עם עלות השחר, שמה את הדגש על בקיאות ועל הוצאת הלכה ברורה למעשה, וכן על לימוד חומש ופרשת שבוע.
העובדה כי הרב היה גם ראש הישיבה הקנתה לו סמכות וגם כבוד. היו נוהגים בו ריחוק של יראת הכבוד, מעין ריחוק של מלכות, ועם זאת נשמר קשר אישי בינו לתלמידיו. הרב היה נותן שיעור יומי בן שעתיים, וכל שעות היום היו הלימודים מתקיימים על פי תכנית קבועה מראש, חלקם בחדרים שבהם גרו הבחורים ברחבי העיר. מעמדם של התלמידים נקבע לפי שנות הלימוד בישיבה, כאשר הבוגרים שימשו במעמד של "חוזרים" על השיעור ובוחנים.
העיסוק הרב בהלכה הביא לכך שרוב הרבנים - ראשי הישיבה התכתבו בנושאים הלכתיים, ורבים מהם הוציאו לאור ספרי שאלות ותשובות (שו"ת). הדיונים בהלכה הרחיבו את הקשר בין הרבנים בתוך סלובקיה ומחוצה לה, ובספרי השו"ת שראו אור בסלובקיה מצויות גם תשובות רבות של רבנים מפולין ומליטא.