מאורעות התקופה, ובייחוד הצרות הקשות שפקדו את יהודי אירופה, הביאו את הרב טייכטל לחשיבה מעמיקה על שורשי המאורעות ועל השקפת עולמו במשך השנים. הדים ראשונים לחשיבתו זו מצויים ביומן שכתב בעליית הגג אשר בפישטיאן, ובהיותו בנייטרה. אך תורתו הלכה והתגבשה בעת גלותו הפרטית מעירו שלו וממשרתו:
וכעת שהגיע לנו ימים שאין בהם חפץ נטרדה מוחי מצרת הדור מלהעמיק בהלכות קבועות כדרכי מעודי כי צריכא שמעתא צלותא ועוד זאת כי על ידי סערת הגלות שתקפה עלינו נתבטלה הישיבה מבית מדרשי כי ביום מר שפרצה בעם הפרעות וחמסו ורמסו כל קודש נתגרשו התלמידים בני הישיבה מחדר הורתם ונשארתי לבדי מתבודד במחשבתי על חרבן ישראל וחורבן הקהלות שנעשה בימינו על מה עשה ה' ככה ומה חרי האף הגדול הזה ונתתי לבי לתור ולחקור בקורות ימי חיי עמנו אשר ניתן בבור שאון הגליות והשמדות בארצות העמים זה כשתי אלף שנים... נתעוררה בקרבי השאלה [...] שכבר הגיענו לזה השיעור ועדיין בן ישי לא בא ועל כרחך שיש איזה מונע מאתנו שמעכבת עלינו את הגאולה והחיוב עלינו להתבונן עליה לידע ולהכיר את אותה המניעה המעכבת עלינו את הישועה מגלות החל הזה כדי להסירה מאתנו ולסקל המסילה לפני משיח צדקנו שבא יבא אלינו במהרה בימינו לחלצינו ממיצר ולאוקמא שכינתא מעפרה זאת נתתי אל לבי לדרוש ולחקור במקצוע זו עד היכן שידי יד כהה מגעת בעזר החונן לאדם דעת.
תוך כדי העיון הוא הגיע למסקנה כי גזרות תש"ב תש"ג הנן חסרות תקדים בהיקפן ובעצמתן, ואינן בנות השוואה לאסונות שונים שפקדו את העם היהודי בימי גלותו:
אמת כבר הי' לעולמים תקופות קשות לישראל אבל מקומות מקומות חלוקות ושונות והי' לאבותינו מקום פליטה למקום אחר. אבל באופן רחבה ומתפשטת כזו בכל מלוכות איירופא אשר מעולם היתה מרכז היהודים... ואין מקום פליטה כי כל המדינות שבעולם סגרו שעריה מפנינו... כזה לא היתה זולת בימי המן הרשע שג"כ היתה גזרה כללית על כל האומה הקדושה וכגר בעדם כל שערי המדינות כמבואר במדרש...
חשבון הנפש והעיון המחודש שערך במקורות היהדות הנוגעים ליחס ליישוב ארץ ישראל, לנוכח גירוש יהודי סלובקיה ושמועות מבהילות על גורלם של יהודי פולין, הביאו אצלו חשיבה חדשה-ישנה בנושא העלייה לארץ:
ואודה על האמת ואזכיר את חטאי שגם בעיני הי' לנמאס מפעל הזה של בנין הארץ מחמת ששמעתי כן מהרבה מנהיגי חרדים סתם ונשרש בלבי כך ולא התענינתי בזה כלל כי טרוד הייתי בגירסא בלימוד תלמידים ולחבר חיבורים בגפ"ת ובשו"ת להשיב לכל שואל בדבר ה' ורק אחר שלקינו בגלות החל הזה עיינתי בהלכה זו והאיר ה' עיני שטעות ה', בידי וביד אשר התנגדו לזה ואני מודה ואומר כמו שמצינו בש"ס... שהודו ואמרו דברים שאמרתי לכם טעות היו בידי ומודים דרבנן היינו שבחייהו וב"ה אני אינו חת משום אדם לומר בפומבי' דברים אמת שבלבי... ואין אני מבטל דעתי דעת תורה משום גדול או רבי בזמנינו רק אם יתוכח עמי בדרך משא ומתן של תורה בראיות מדברי חז"ל...
הרב טייכטל נשא דרשות בנושא זה ברחבי הונגריה. הוא נתקל ביחס אמביוולנטי; היו שעודדו אותו וראו בדבריו דברי אמת, והיו שביקשו ממנו לשנות את נושא הדרשות:
בשנת תש"ג, בהיותו פליט בבודפשט, הוציא לאור בעצמו את הדברים בספר "אם הבנים שמחה":
בהיותי עומד במקום הזה עם הדפסת ספרי הנוכחי הוכרח לי לעזוב את העיר הבירה מאיזה סיבה עד שעזר שי"ת שעת הכושר לחזור והלכתי לקהלה אחת קהלה נאה עם בעלי בתים מופלגי תורה ויראי ה', ושם נמצא ג"כ בית המדרש עם חסידים ואנשי מעשה. ואני במשך איזה שבועות שנתגוררתי שם בחרתי לי להתפלל בקלויז של חסידים כי מאד היתה לי נעים חבורתם והרב הגאון אב"ד שליט"א כבדני בדרשה בבהכ"נ ורק חסיד אחד ששמע מדרשות שדרשתי בעיר הבירה שאני מן המשתדלים ומן הלוחמים בעד העליה לארצינו הקדושה ובעד בנינה קנא קנאה גדולה לעכב עלי שלא לדרוש בבהכ"נ כי היה מתיירא שאצא עם הרעיון הנשגב הלזה ולדבר ולהוכיח את גודל חיובה מצדנו. ומעשה שטן הצליח שלא דרשתי בשבת הראשון שהייתי שם אבל אח"כ בקשו פני טובי העיר שנית לדרוש ונעתרתי לבקשתם ובשבת שלישית דרשתי בקיבוץ עם רב ודברתי ממצב אומתנו הקדושה בעתים הללו במלוכות אירופא בהתרגשות ובהשתפכות נפש עד שכל השומעים הורידו דמעות.
נאום הכותב באישון לילה נגהי יום ג' לסדר 'ואתה תצוה את בני ישראל', בשנת גשת אל הקודש פה עיר הבירה בודאפעסט. ואני בתוך הגולה וה' ישים קץ לגלותינו ויביאנו במהרה אל הר קדשנו.
על מניעיו הוא כותב:
[...] גלוי וידוע לפניו יתברך ויתעלה שמו בעילוי בניו ישראל עם קדושו במהרה בימינו שלא חיברתי חיבור זה לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא ולא לשום תועלת גופניי רק למען כבודו יתברך וכבוד אומה הקדושה הנשפלת כעת ארצה וכבוד ארצינו הקדושה מעון בית אלקינו שהיא אם ישראל כמבואר בירושלמי (סוף פרק ב' דברכות וסוף פרק בתרא דכתובות): והיא מגעגעת ובוכית ומייללת עלינו שנשוב לחיקה. וחברתי חבור זה לעורר את לב בני עמנו הקדושה לחשוק ולכסוף לשוב אליה ולעזוב את האם חורגת שהיא ארצות הגלות.
כתבתי זאת הקדמה ביום ז' אב בשנת אל תש"ב פני משיחך לפ"ק בעת שהייתי אני עם בני ביתי בסכנה גדולה ונמלטנו ממש בנס נפלא ואין ספק בלבי שרק זכותא דא"י עמדה לנו הואיל שנדרתי נדר גדול לאלקים לחפש בזכותה בעת שירחיב לי ה' וכנדר יעקב אבינו הנ"ל כי גדול זכות דארץ ישראל ותמיד היא מרחבת לנו מצר ומחלצינו ממיצר.
בעיונו המחודש בסוגיית הגלות והגאולה והיחס למצוות יישוב ארץ ישראל בזמן הזה העלה הרב טייכטל מקורות הלכתיים ואגדתיים התומכים בחשיבות יישובה של ארץ ישראל בכל זמן ועת.
אפילו לסופו של מדרש "שלוש השבועות" מצא הרב טייכטל פרשנות חדשה, ולפיה אין מניעה ואף יש חובה להתיישב בארץ ישראל בזמן הזה, ואותה הוא תלה בדברי רש"י על מדרש זה. בכך, הוא מציע פרשנות שונה מזו המקובלת למדרש שלוש השבועות:
ועיין כתובות (דף קי"א) שאחד מן השבועות שהשביע הקב"ה את כנסת ישראל שלא ירחקו את הקץ ופרש"י שלא ירחקו את הקץ בעונם [...] ומה שפירש רש"י שלא ירחקו בעונם קשה לכאורה דאם כונתו על סתם עונות - למה על זה שבועה חדשה? הלא כבר נשבעו ועומדים על זה מהר סיני שלא לחטא. [...] ונראה בכונת רש"י, דלא על סתם עון קאי אלא על עון דנוגע בקץ עצמו וכמו שכתב המהרש"א ביומא דף ט' בפירוש חז"ל: "ראוי הי' לעשות נס בימי עזרא אלא דגרם החטא" - היינו, ראוי היה להיות גאולה דעזרא גאולה נצחית אלא דגרם החטא היינו החטא שלא עלו כולם. וכן הבאתי לעיל בפרק ב' בשם הכוזרי שאמר כן ועל ידי זה נתרחק הקץ האמיתי. ועל זה בא השבועה הנ"ל, שלא ירחקו את הקץ בעונם, שאם ימצא להם שעת הכושר לעלות ע"י רשיון המלכים יקבלו רשיון זה ויעלו כולם כדי שישתלשל מזה גאולה נצחית, ולא יעשו כמו שעשו בימי עזרא שרחקו את הקץ בעונם שלא עלו כולם. ומכל שכן אם לא ירצו כלל לקבל את הפקודה ח"ו שירחקו בזה את הקץ וזה אמת בביאור דברי רש"י הנ"ל ודוק.