עיקר הלימוד הוא בע"ז עה: מתני', וגמ' שם הלוקח עד סןף הפרק, ובפסחים ל. אמר רב קדירות עד ל: מתני'. ובשו"ע יו"ד סי' קכ"א ואו"ח סי' תנ"א ותנ"ב. ונחלק הלימוד כדלהלן:
כבולעו כך פולטו
- ע"ז עה: מתני' הלוקח כלי. ושם בגמ' ת"ר הלוקח כלי עד עו. וכיצד מגעילן (ולא עד בכלל). גפ"ת [בעיקר ד"ה מגעילן, וד"ה מכאן בא"ד והגעלת כלי וכו']. רמב"ן, רשב"א, ריטב"א.
- ע"ז עד: דרש רבא נעוה ארתחו. גפ"ת.
- שבת מב: תוד"ה אבל נותן.
- זבחים צה: תוד"ה עירה לתוכו בא"ד ומה שכתב בסדר של פסח עד (צו.) וא"ת.
- רא"ש שבת פ"ג סי' ט"ז בא"ד ועוד הביא ראיה מהא דאמר פרק בתרא דע"ז.
- ר"ן שבת פ"ג (כ.) בד"ה ודאמרינן בא"ד ותו סייעיה למילתא דר"ת עד ד"ה גמ' מלח.
- רמב"ן ע"ז עד: ריש ד"ה ועוד אמרו, ואני תמה, והוי, ולפי דעתי.
- ר"ן ע"ז פ"ה (לח:) בד"ה גרסינן בא"ד והרמב"ן הק' עליו.
- רי"ף פסחים (ח:) נקוט האי כללא עד כיצד מגעילן (ולא עד בכלל).
- רמב"ם פ"ה מהל' חו"מ הל' כ"ג, כ"ד. ופי"ז מהל' מאכ"א ה"ג. עם מ"מ והג"מ.
- תוה"ב בית ד' שער ד' (לב:) הכלים האסורים במה וכו' עד (לג.) ואח"כ מגעיל. ושם (לג:) כלל גדול אחר עד והא דקתני הסכין. ושם (לד:) איכא מ"ד עד (לה.) וכן דעת הראב"ד ז"ל. ושם השפוד והאסכלא עד הרב ר' יונה ז"ל.
- תוה"ב הקצר שם(לג.) כלל אמרו בכל עד (לג:) בכלי שני ודיו. ושם (לד:) כלים שמשתמשין בהם עד (לה.) כלי מתכות שנאסר (ולא עד בכלל). ושם וכל הכלים נכשרים עד הסכינים (ולא עד בכלל).
- רא"ש פסחים פ"ב סי' ז'' בא"ד והני סכיני דפסחא עד ואמרינן כיצד מגעילן (ולא עד בכלל).
- רא"ש ע"ז פ"ה סי' ל"ד בא"ד וסכינים ישנים הניקחים. ושם סי' ל"ו עד משום חציצה, ובהמשך (צ:) עד כמה מלבנן א"ר מני עד שתשיר קליפתן והג"א שעליו.
- ר"ן פסחים פ"ב (ח. בדפי הרי"ף) ד"ה ומסקינן והלכתא. (אין להתעכב על דין סכינים אלא על היתירא בלע ורוב תשמישו). ושם (ח:) ד"ה עץ פרור, נקוט, מדיחן, דברים שנשתמש, וליבון.
- ר"ן ע"ז פ"ה (לט:)בסוף ד"ה ודעת רש"י, ויש מקילין לומר וכו', ד"ה ת"ר הלוקח, וד"ה גרסינן בגמ'(מ.).
- ר"ן חולין פ"ח (מ:) באד"ה סכין ששחט, ואיכא דיליף מהכא וכו'.
- מרדכי פסחים סי' תקס"ב-תקס"ה, תקפ"א, תקפ"ב תקפ"ה.
- מרדכי ע"ז סי' תת"ס, תתס"א.
- תרוה"ד סי' ק"ל בא"ד ונהגו באשטרייך עד אמנם בסמ"ק.
- שו"ת הרשב"א ח"א סי' שע"א, שע"ב, תצ"ז.
- טושו"ע יו"ד סי' קכ"א סעי'פ'ם א', ב', ג', ה'.
- טושו"ע או"ח סי' תנ"א עי' ד', ה', ו', ח', כ', כ"ה, י"ד, ט"ו.
- טושו"ע או"ח סי' תנ"ב ס"ה.
הכשר סכינים
- ע"ז עה: בסוף מתני' הסכין שפה והיא טהורה. ושם עו: הסכין שפה עד סוף הפרק. גפ"ת.
- פסחים ל: א"ל רבינא לרב אשי עד כבולעו כך פולטו. גפ"ת.
- חולין ח. א"ר נחמן וכו' סכין של עו"כ עד ח: ההיא שעתא היתירא הוה. גפ"ת.
- רי"ף ע"ז (מ.) והסכין שפה וכו'.
- רי"ף פסחים (ח. בסופו) והני סכיני עד (ח:) נקוט האי כללא.
- רמב"ם פי"ז מהל' מאכ"א הל' ז', ח'. כס"מ, הגהות מיימוניות שם.
- רמב"ם פ"ה מהל' חו"מ סוף הל' כ"ג. מ"מ והגהות מיימוניות שם.
- תוה"ב בית ד' שער ד' (לג:)שני ו בפרק בתרא דע"ז עד (לה.) השפוד והאסכלא. עם בד"ה ומשה"ב. ושם בתוה"ב הקצר (לה.) הסכינים עד (לה:) שפוד.
- רא"ש פסחים פ"ב סי' ז' בא"ד והני סכיני דפסחא עד נקוט האי.
- רא"ש ע"ז פ"ה סי' ל"ד, וסי' ל"ו ויש הכשר לחצאין עד ועוד ראיה ובסוף דבריו וסכין שפה.
- רא"ש חולין פ"א סי' ט' בא"ד דין הכשר סכין. וסי' י'.
- ר"ן פסחים פ"ב (ח.) והני סכיני עד (ח:) ד"ה נקוט.
- ר"ן ע"ז פ"ה (לט:) ד"ה שפה עד ד"ה גמ' וכולן. ושם (מ.) ד"ה נועצה עשרה עד סוף הפרק.
- טושו"ע יו"ד סי' קכ"א סעי' ז'.
- טושו"ע או"ח סי' תנ"א סעי' ג'.
חם מקצתו חם כולו
- פסחים עד. מאמצא המשנה אין צולין את הפסח עד דבר אחר (בגמ'). עם פרש"י.
- זבחים צו: רב יצחק בר יהודה עד מתני'. פרש"י ותוד"ה בישל במקצת.
- תוה"ב בית ד' שער ד' (לח.) ועוד דהא קי"ל עד אף הקתא. בדה"ב (לז:) ד"ה עוד כתב וכלי חרס ומשמה"ב שעליו.
- תוה"ב הקצר (לה.) כלימתכות שנאסר מקצתו עד הסכינים.
- רא"ש ע"ז פ"ה סי' ל"ד בסוף דבריו ויראה שיספיק.
- ר"ן פסחים פ"ב (ח.)ד"ה והני סכיני וד"ה ודאמרינן בריש.
- סמ"ק סי' רי"ג דיני ביטול מתחילת דבריו עד ואם תחב ב"פ. ובהגהות שם אות ב'.
- תרוה"ד ח"א סי' קל"ב.
- הגהות שערי דורא סי' פ"ה ס"ק ג' ד"ה ואפי' הוא של מתכת.
- מרדכי פסחים סי' תקע"ז בא"ד וכן עץ פרור עד אפי' הבית יד.
- או"ה כלל נ"ח דין מ' עד ואפי' אם נאסר, דינים מ"ג ומ"ד, ודין ס"א בא"ד אבל אין לומר שהשפה עד אינו עובר לעולם.
- טושו"ע יו"ד סי' קכ"א סעי' ו'.
- טושו"ע או"ח סי' תנ"א סעי' י"ב.
מחבת
- רא"ש פסחים פ"ב סי' ז' בא"ד ומחבת שמתגנים בה עד ומחבת או יורה.
- שו"ת הרא"ש כלל י"ד סי' א' בא"ד ומחבת י"א עד ומחבת או יורה.
- מרדכי פסחים סי' תקע"ז וכן המחבת וכו'.
- תוה"ב בית ד' שער ד' (לה.) השפוד והאסכלא עד ולענין שפוד שלנו. בדה"ב ומשמה"ב שעליו (לו:). תוה"ה הקצר (לד:) יראה לי שכל עד הסכינים.
- טושו"ע או"ח סי' תנ"א סעי' י"א.
- טושו"ע יו"ד סי' קכ"א סעי' ד'.
טלאי הכלים
- רא"ש פסחים פ"ב סי' ז' בא"ד ומחבת או יורה.
- שו"ת הרא"ש כלל י"ד סי' א' בא"ד ומחבת או יורה.
- שו"ת הרשב"א ח"א סי' שע"א.
- מרדכי פסחים סי' תקע"ח.
- הג"א ע"ז פ"ה סו"ס ל"ו ד"ה כלי גללים בסוף דבריו הורהרבינו שמחה.
- או"ה כלל נ"ח הגה על דין ס"ח,ודין ס"ט.
- טור יו"ד סי' קכ"א כלי שיש בו טלאי עד קודם שיגעלנו. ב"י וד"מ שעליו.
- טושו"ע או"חסי' תנ"א סעי' י"ג.
סוגי הכלים דמהני בהו הגעלה
- פסחים ל. אמר רב קדירות עד ל: אמררבא בר אבא, בדילוג מא"ל רבינא עד כבולעו כך פולטו. תוד"ה התורה.
- ע"ז לג: אמר רב זביד האי מאני עד לד. ר"ע איקלע. תוד"ה קוניא.
- ע"ז לג. ת"ר נודות העו"כ עד ת"ר קנקנים.
- רי"ף פסחים פ"ב (ז:) אמר רב קדירות עד כר"ש. ושם (ח.) והאי בוכיא עד והני סכיני. ושם (ח:) בעו מיניה דאמימר עד אמר רב חנן.
- רמב"ם פ"ה מהל' חו"מ הל' כ"ב, כ"ה.
- רא"ש פסחים פ"ב סי' ו', ז' עד והני סכיני, וח'.
- רא"ש ע"ז פ"ב סי' כ"ד, ופ"ה סי' ל"א עד גמ'.
- תוה"ב בית ד' שער ד' (לז.) ועתה נבאר כלי חרס עד ועתה נבאר כלי מתכות. בדה"ב, משה"ב, ותוה"ב הקצר שם.
- ר"ן פסחים פ"ב (ח:) ד"ה כי תיבעי לך, חזינא, התורה.
- מרדכי פסחים סי' תקס"ו, תקס"ז ותקע"ד בא"ד ורבינו יחיאל.
- הג"א על הרא"ש ע"ז פ"ב סי' כ"ד, ופ"ה סי' ל"ו ד"ה כלי גללים בא"ד קדירה הבלוע איסור דרבנן עד כתב רשב"ם.
- שו"ת הרשב"א ח"א סי' רל"ג.
- שו"ת הרא"ש כלל י"ד סי' א' עד ולהצניע המפתח.
- איסור והתיר כלל נ"ח דין ע"א ודין מ"ט.
- טושו"ע או"ח סי' תנ"א סעי' א', ב', כ"א, כ"ג, כ"ד, כ"ו.
- שו"ע יו"ד סי' קל"ה סעי' י"ב- בנוגע אופן עשיית מילוי ועירוי.
- שו"ע יו"ד סי' קי"ג סעי' ט"ז-בנוגע כלי חרס שנאסר באיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת דהכשירו בהגעלה ג"פ
כלים שא"א להגעיל או שא"צ להגעיל וכלים שבולעים בצונן
- פסחים ל: אמר רבא בר אבא עד מתני'.
- רי"ף פסחים פ"ב (ט.) אמר רב חנן עדמתני'. בעה"מ, מלחמות ור"ן שם.
- רמב"ם פ"ה מהל' חו"מ הל' כ"א. מ"מ והגהות מיימוניות אות ת'.
- רא"ש פסחים פ"ב סי' ט'.
- מרדכי פסחים סי' תקס"ד, תקס"ה.
- סמ"ק סי' רכ"ב בא"ד וכל כלי שהשתמשו בו עד אמרינן התם סכינים, ובהגהות שם אות ד'.
- תרוה"ד ח"א סי' ק"ל.
- שלטי גיבורים פסחים פ"ב (ח.) אות ג' לשון ריא"ז בא"ד ונראה בעיני שנפה.
- טושו"ע או"ח סי' תנ"א סעי' כ"ב, ט"ז- י"ט, ז' .
אופן ההגעלה, אי בעי ס' להכשיר, גדנפא, והמסתעף
- ע"ז עו. וכיצד מגעילין עד עו: הסכין שפה.
- חולין ק: (שייך לק.) תוד"ה בשקדם בא"ד ולפי פירוש רבינו אפרים.
- רי"ף ע"ז (מ.) וכיצד מגעילן עד בניצוצות.
- רי"ף פסחים פ"ב (ח:) נקוט האי כללא עד וטהר. ועוד שם מכיצד מגעילן עד ומרתח לה.
- תוה"ב בית ד' שער ד' (לג.) הגעלה כיצד עד וכן נהגו. בדה"ב ומשמה"ב שעליו. תוה"ב הקצר (לג:) כל הכלים שנשתמשו עד כמו שבארנו.
- רא"ש פסחים פ"ב סי' ז' בא"ד ואמרינן כיצד מגעילן עד ומחבת שמתגנין.
- רא"ש ע"ז פ"ה סו"ס ל"ו ואין להגעיל כלי בן יומו עד בנצוצות.
- הג"א ע"ז פ"ה סי' ל"ו ד"ה כלי גללים בא"ד כתב רשב"ם עד הורה רבינו שמחה.
- רא"ש חולין פ"ז סו"ס ל"ח וניחא נמי לפירושו עד בטל בששים במים.
- ר"ן פסחים פ"ב (ח:) ד"ה קסבר כבולעו עד ד"ה ולבון.
- ר"ן חולין פ"ח (מד. טור א') בא"ד וגרסינן תו בגמ' עד ולענין הלכה באפשר לסוחטו (שם בטור ב').
- מרדכי פסחים סו"ס תקע"ד בא"ד דברים שנשתמש בהן עד אמצע סי' תקע"ז וכן עץ פרור. סי' תקע"ט עד תקפ"א, סו"ס תקפ"ב השיב רב האי עד אמצע סי' תקפ"ד והני סכינא.
- הגהות הסמ"ק סי' רכ"ב סוף אות י"א פי' רבינו ברוך.
- הגהות מיימוניות הל' הגעלה מראש דבריו עד טלאי. ועוד שם כתב רבינו אבי"ה עד כלי מזופף.
- טור או"ח סי' תנ"ב. ב"י וד"מ.
- טור יו"ד סי' קכ"א בא"ד (סעי' ג') ונקרא כלי ראשון עד על כל שפתה. ושם בהמשך כתב רב אלפס עד כלי חרס שנשתמש. ב"י וד"מ שעליו.
- שו"ע יו"ד סי' קכ"א ס"ב ברמ"א ואין להגעיל שום כלי. ט"ז ס"ק ב' ונקוה"כ שעליו. ש"ך ס"ק כ' בא"ד כתב העט"ז.
For a chart of the Shulhan Aruch and commentaries see this spreadsheet