(כה) ופירוש שתהיה כלולה מכל מדות טובות, נתבאר בתיקונים (תז"ח קנט ע"ב), ואמר שם שהשכינה כל ששת ימי החול אזלא מנדדא ממקום למקום לראות אם תמצא צדיק שבו תדבק, ואמר אחר כך ומי הוא הצדיק אשר תדבק שיהיה מרכבה לצדיק חי עלמין, אותו שהוא כלול מכל המדות טובות, וזה לשונו ומאן איהו צדיק דאיהי אתדבקת ביה, ההוא דאיהו כליל מכל מדות דקודשא בריך הוא דאתמר ביה ויכלו, כליל כלא, דכל ספירין ביה איתכלילו, דאיהו חסיד וגומל חסד עם שכינתא ויהיב לה תוקפא בגבורה, והכי בכל ספירה וספירה יהיב לה תוקפא ביה, וביה איהי איתדבקת ולא תזוז מיניה בכל שית יומי שבתא, ובגיניה איתמר על צדיק אחד העולם עומד, וביה כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח, יד), איהי מכסיית עליה בגדפהא ואגנת עליה מכל מקטרגין דעלמא, עד כאן לשונו.
(כו) הרי בפירוש שאמר שצריך שיהיה כלול מכל המדות הטובות שבעשר מדות, כדי שתקבל השכינה ממנו חוזק והארה מכל מדה ומדה, כי היא אינה מקבלת כי אם על ידי צדיק, ולכן צריך שיהיו כלולות בו, וזה שאמר והכי בכל ספירה וספירה יהיב לה תוקפא ביה, ועם היות שלא ביאר כאן העשר מדות אלא גומל חסד וגבור, סמך לו על מה שביארם בתיקונים במקום אחר, ונבארם לקמן בעזרת השם.
(כז) ובענין עסק התורה ליחד השכינה נתבאר בתיקונים (תיזו"ח דף צז ע"ב) זה לשונם אדהכי הא רעיא מהימנא קא אתי נטל קירטא בידיה, פתח ואמר זרק"א מק"ף שופ"ר הול"ך סגולת"א, נטיל תלת אבנין וזריק לון לגבי עילא, וכד זריק לון איתעבידו אבנא חדא, ואמר למארי מתיבתא קבילו האי אבנא לגבייכו, דהא שכינתא איהי בגלותא ולית בכו מאן דיתערא לגבה לרצאה לגבי בעלה, ולא עוד אלא כמה מארי מדרשות דאינון חברים לגבייכו, צווחין בכל יומא ולילי באורייתא דבעל פה בכמה קושיין, וצווחין בה ככלבין דאמרין הב הב, כגוונא דגיהנם דצווח הב הב, הדא הוא דכתיב (משלי ל, טו) לעלוקה שתי בנות הב הב, הב לן עותרא בעלמא דין, הב לן עותרא בעלמא דאתי, כמה דאוקמוה (אבות סוף פ"ב) למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה, ולית מאן דישתדל באורייתא לסלקא בה שכינתא מגלותא ולחברא לה עם בעלה, דאינון אטימין עיינין סתימין לבא.
(כח) ובגין דא קלא נפק בכל ליליא כד נחת קודשא בריך הוא בגנתא דעדן דסלקין נשמתין קמיה, וההוא קלא אמר קרא, כדכתיב (ישעיה מ, ו) קול אומר קרא, זיל ואימא לון דישתדלון באורייתא לחברא שכינתא עם קודשא בריך הוא, כגוונא דדוד דאמר (תהלים קלב, ד) אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה', ואיהו הוה אישתדל באורייתא לחברא אימא דאיתמר בה (משלי א, ח) ואל תטוש תורת אמך, עם בעלה, דהא שכינתא מסטרא דחסד איתקריאת גמילות חסדים, ומסטרא דגבורה אתקריאת עקידה וקורבנא, ומסטרא דעמודא דאמצעיתא איתקריאת תורה, ולית מאן דיתער לה באלין מדות לגבי בעלה, הדא הוא דכתיב (ישעיה נא, יח) אין מנהל לה וגו', ובגין דא קלא אמר מה אקרא כל הבשר חציר, דלא משתדלין אלא לדבחא בשרא, ואלין אינון עמי הארץ.
(כט) ואלין דמשתדלין בגמילות חסדים ובאורייתא לא משתדלין אלא לגרמייהו ובגינייהו איתמר (ישעיה מ, ו) וכל חסדו כציץ השדה, וכל אלין דלא משתדלין בה לשמה רוחא דקודשא דאיהי שכינתא לא שריא עלייהו, הדא הוא דכתיב (תהלים עח, לט) ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב וגו', עד כאן לשונו.
(ל) הרי מבואר גודל החיוב על לומדי תורה שתהיה כוונתם ליחד השכינה, ולא תהיה כונתו לתועלת עצמו להשיג החכמה או לשכר העולם הבא, שעל זה מתרעמת השכינה ואומרת וכל חסדו כציץ השדה, כמו שאמר ואלין דמשתדלין בגמילות חסדים ובאורייתא לא משתדלין אלא לגרמיייהו.
(לא) והכל נכלל בהשתדל האדם שיקרא בן ולא עבד, כי בן סתם עובד על מנת שלא לקבל פרס, והעובד על מנת לקבל פרס הוא נענש, ונתבאר בתיקונים (דף עג ע"ב) זה לשונם ויראה ואהבה על מנת לקבל פרס איהי שפחה, ותחת שלש רגזה ארץ וגו' תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גברתה (משלי ל, כג).
(לב) ועוד בתיקונים (דף יד ע"ב) בחיוב התורה שבעל פה לייחד, זה לשונו זכאין אינון דמשתדלין בשכינתא דאיהי על כלהו, בהלכה לאפקא לה מן גלותא דאיתמר בה (ישעיה נ, א) ובפשעיכם שולחה אמכם, ולמיזל לה לגבי בעלה למהוי לה קבלה בדרועוי, לקיים בה (שה"ש ב, ו) שמאלו תחת לראשי וגו', דבגלותא משנה דאיהי מטט"רון שלטא בגלותא, ואיהו משנה למלך, באתר דמטרוניתא יתבא משנה, ודא איהו ושפחה כי תירש גברתה, וביומוי דמשה לא שלטא שפחה אלא מטרוניתא, לבתר דמית משה וירית יהושע דאיהו נער באתר מלכותא, שלטה שפחה, כמה דאת אמר (יהושע ה, יד) אני שר צבא ה' עתה באתי, והא אוקימנא.
(לג) ועל אזהרת עסק התורה נצטוינו בפרשת ואהבת (דברים ו, ו) והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, הרי שיהיו על לבו, פירוש שיהיה עוסק בהם מלב ומנפש. ושננתם לבניך, פירשו רבותינו ז"ל שיהיו דברי תורה משוננים בפיך. ואמר אחר כך ודברת בם, ופירשו רבותינו ז"ל (יומא יט ע"ב) ודברת בם, עשה אותם קבע. בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, הרי ד' זמנים לעסק התורה, באופן שלא יהיה פנוי מדברי תורה אפילו שעה אחת, וכמו שהתורה היא עץ חיים והיא עיקר הדבקות לידבק בחיים העליונים, וכמו שפירש בריש פרשת ואתחנן (זוהר, רס ע"א) עיטא דבר נש בהאי עלמא דבעי לאשתדלא באורייתא יממא ולילי ולא יתעדי מינה, הדא הוא דכתיב (יהושע א, ח) והגית בו יומם ולילה, ווי למאן דאעדי מינה דאורייתא או איתפרש מינה, כאלו אעדי ואיתפרש מן חייא, עד כאן לשונו.
(לד) וגם על ידי העסק בתורה השכינה מתייחדת למעלה, ועל ידה יתעורר היחוד ואהבה בינה לבין קודשא בריך הוא, ועסק התורה הוא העיקר אל התעוררות מיין נוקבין, כמבואר בזוהר (פ' ויקרא דף כב ע"א) זה לשונו תא חזי רזא דמלה לא קיימא כנסת ישראל קמי מלכא אלא באורייתא, דהא כל זמנא דישראל בארעא אישתדלו באורייתא כנסת ישראל שראת עמהון, כד אתבטלו ממילי דאורייתא לא יכלא לקיימא עמהון שעתא חדא, בגיני כך בשעתא דכנסת ישראל איתערת לגבי מלכא אתקיף חילא, ומלכא קדישא חדי לקבלא לון, וכל זמנא דכנסת ישראל אתת לגבי מלכא ואורייתא לא אשתכח עמה, כביכול תשש חילהא, ווי לאינון דמחלשי חילא דלעילא, בגיני כך זכאין אינון דמשתדלי באורייתא.
there are wings of a dove sheathed in silver,
its pinions in fine gold.”
(א) בְּפוּמֵיהוֹן דְאִלֵין דִּיּוֹקְנִין וַהֲווֹ מְמַלְלָן, וְדָא אִיהוּ רָזָא דִקְרָא (ירמיה נא מד) וְהוֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו, נָפַל שְׁמָא מְפָרַשׁ וּמִיָּד נָפְלַת צַלְמָא עַל אַנְפּוֹהִי, אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְכִי אֵיךְ הֲוָה שְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַלִּיל בְּהוֹן, אָמַר לֵיהּ בְּרִי עַל הַאי אִתְּמַר (שמות כ ז) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יהו''ה אלהי''ך לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה וכו', אָמַר לֵיהּ וְכִי יָכִיל בַּר נַשׁ לְאוֹלִיף שְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמַגָּנָא, אָמַר לֵיהּ אִין.
(ב) וּכְגַוְונָא דָא מָאן דְּנָפִיק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד וְאַעִיל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ דְאַפִּיק זֶרַע מִנֵּיהּ מֵאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ וְאַעִיל בִּרְשׁוּת נוּכְרָאָה, כְּאִלּוּ הַאי נָטַע אִילָנָא דְטוֹב וָרָע, וּבְגִין הַאי בַּר דְּנָטַע בְּזוֹנָה אוֹ שִׁפְחָה אוֹ גוֹיָה אוֹ נִדָּה, אִתְּמַר (שם ד) לֹא תַעֲשֶׂה לְּךָ פֶסֶל, וְעַל בְּרַתָּא דְאִתְעֲבִידַת בְּגַוָּונָא דָא אִתְקְרִיאַת מַסֵּכָה, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (דברים כז טו) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה וְגוֹמֵר, וְשָׂם בַּסָּתֶר, מַאי בַּסָּתֶר בְּסִתְרוֹ דְעָלְמָא, וּבְגִין דָּא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (שמות כ כג) לֹא תַעֲשׂוּן (אתי) אֱלֹהֵי כֶסֶף וִאלֹהֵי זָהָב, וְהָכִי אוּקְמוּהוּ חַבְרַיָּא לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי כִדְמוּת שַׁמָּשַׁי שֶׁמְּשַׁמְּשִׁין אוֹתִי (נ''א לפני) בַּמָּרוֹם, לְצַיְירָא בַסֵּתֶר דִּילִי שׁוּם צִיּוּר אוֹ דִמְיוֹן, דְּכָל מָאן דְּצִיֵּיר לְעִיל לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בַּסָּתֶר (דאיהי שכינתיה, כלילא מעשר ספיראן), שׁוּם צִיּוּר וְצֶלֶם וּדְמוּת כְּגַוְונָא דִמְצַיְירִין בְּשַׁמָּשִׁין דִּילֵיהּ, נִשְׁמָתֵיהּ אִתְלַבְּשַׁת בְּהַהוּא צַלְמָא, כַּד נָפְקַת מֵהַאי עָלְמָא, קָלָא נָפְקַת לְגַבָּהּ לְצַלְמָא תּוֹקְדוּן בְּנוּרָא, וּבְגִין דָּא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ישעיה מ כה) וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוְה יֹאמַר קָדוֹשׁ, וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵ''ל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ (שם יח).
(ג) וּבְרִי וַדַּאי כָּל מָאן דְּנָפִיק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְאַעִיל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד וְאַעִיל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, כְּאִלּוּ עָרַב שְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּעֲבוֹדָה זָרָה, וְעָבִיד אִילָנָא דְטוֹב וָרָע, וְדָא הוּא רָזָא דַהֲוָה נָפִיק בְּלָעוֹ מִפִּיו, דְּבֵיהּ הֲוָה אָמַר צַלְמָא דִנְבוּכַדְנֶצַּר אָנֹכִי יהו''ה אלהי''ך, וּבְגִין דָּא לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יהו''ה אלהי''ך לַשָּׁוְא, וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַעִִקָרָא הַאי אִילָנָא מֵעָלְמָא וּלְאוֹקָדָא לֵיהּ בְּגֵיהִנָּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם א לא) וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וְגוֹמֵר.
(ד) אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, אִם כֵּן אֲסִיר לְעַמָּא לְאִשְׁתַּמְּשָׁא בְּשׁוּם מַלְאָךְ וְלָא בִשְׁמָא בְעָלְמָא בָתַר דְּאִית עִרְבוּבְיָא, אָמַר לֵיהּ בְּרִי לַאו הָכִי, דְהָא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם (בראשית ב טז) מִכֹּל עִץ הַגָּן אָכוֹל תֹּאכֵל, מֵעִץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַאי הֲוָה קֳדָם דְּחָאב, בָּתַר דְּחָב וְנָחִית מֵאַתְרֵיהּ וְאִתְעָרַב בְּאִילָנָא דְטוֹב וָרָע, אָמַר לֵיהּ וַדַּאי הָכִי הוּא, וּבְזִמְנָא דְיִשְׂרָאֵל אִינוּן בְּגָלוּתָא, כְּאִלּוּ הֲווֹ מְעוּרָבִין בְּאִילָנָא דְטוֹב וָרָע, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהוּ קַדְמָאִין, יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא עוֹבְדִין עֲבוֹדָה זָרָה בְּטַהֲרָה הֵם.
(ה) אֲבָל אִלֵּין דְּיָדְעִין אִילָנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהוּ עִץ הַחַיִּים, נָטוּעַ בְּגַן דִּילֵיהּ דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא דִילֵיהּ, דְּאִתְּמַר בָּהּ (תהלים ה ה) לֹא יְגוּרְךָ רָע, יָכְלִין לְנַחְתָא חֵילָא מִתַּמָּן לְגַבֵּי שְׁכִינְתֵּיהּ בְּלָא עִרְבוּבְיָא כְלָל, בְּכָל פִּקּוּדָא וּפִקּוּדָא, אִיהוּ עִץ פְּרִי עוֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ (בראשית יא א), נָטוּעַ בְּגַן בְּלָא עִרְבוּבְיָא כְּלָל, וּבְגִין דָּא אָמַר לְמִינוֹ, אֲבָל עִץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לָא אִתְּמַר בֵּיהּ לְמִינוֹ, אֲבָל מְעוּרָב מִין דְּלָא בְמִינֵיהּ, וּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר (ויקרא יט יט) שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וכו', שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ.
(ו) זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּסָלִיק אֱמוּנָה דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהִי שְׁכִינְתֵּיהּ כְּלִילָא מֵעִִשֶׂר אֲמִירָן, בְּמַחֲשַׁבְתָּא חֲדָא בִּרְעוּתָא חֲדָא בְּלָא עִרְבוּבְיָא כְּלָל, דְּכָל סְפִירָה וּסְפִירָה נְטוּעָה בֵּיהּ, וְאִיהִי גַן דְּכֻלְּהוּ סְפִירָן בָּהּ אִינוּן חָד, וְכָל חַד עָבִיד בָּהּ פְּרִי לְמִינוֹ, אִיהִי מִין דְּכָל חַד וְחַד לָא נָפִיק מִנֵּיהּ זַרְעִין לְבָר, הָכִי צָרִיךְ בַּר נַשׁ דְּלָא אַפִּיק זַרְעָא לְבָר מִבַּת זוּגֵיהּ, דְּאִיהִי מִין דִּילֵיהּ יִחוּדָא דִילֵיהּ, וּבְהַהוּא זִמְנָא דְצָרִיךְ בַּר נַשׁ לְיַחֲדָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּשְׁכִינְתֵּיהּ, צָרִיךְ לְהַפְשִׁיט מִנֵּיהּ כָּל מַחֲשָׁבִין דְּאִינוּן קְלִיפִין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (משלי יט כא) רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ, וּלְסַלְקָא שְׁכִינְתֵּיהּ לְגַבֵּיהּ בְּמַחֲשַׁבְתָּא חֲדָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם) וַעֲצַת יהו''ה הִיא תָקוּם, כְּגַוְונָא דְבַר נַשׁ דְּמִתְיַחֵד בְּבַת זוּגֵיהּ, וְאִתְפַּשַּׁט מִלְּבוּשׁוֹי לְמֶהֱוִי עִמָּה חַד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב כא) וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד, הָכִי צָרִיךְ לְאַפְשָׁטָא מִנֵּיהּ כָּל מַחֲשָׁבִין אָחֳרָנִין, בְּזִמְנָא דִמְיַחֵד לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל יוֹמָא תְּרֵין זִמְנִין, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהו''ה אלהינ''ו יהו''ה אֶחָד.
Three things are insatiable;
Four never say, “Enough!”:
Another asks,-a “What shall I proclaim?”
“All flesh is grass,
All its goodness like flowers of the field:
or slumber to my eyelids
And do not forsake the instruction of your mother;
Of all the sons she bore;
None takes her by the hand,
Of all the sons she reared.
Another asks,-a “What shall I proclaim?”
“All flesh is grass,
All its goodness like flowers of the field:
a passing breath that does not return.
A slave-girl who supplants her mistress.
Where is the bill of divorce
Of your mother whom I dismissed?
And which of My creditors was it
To whom I sold you off?
You were only sold off for your sins,
And your mother dismissed for your crimes.
(יז) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (יח) דַּבֵּ֨ר אֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־בָּנָ֗יו וְאֶל֙ כׇּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן־הַגֵּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יַקְרִ֤יב קׇרְבָּנוֹ֙ לְכׇל־נִדְרֵיהֶם֙ וּלְכׇל־נִדְבוֹתָ֔ם אֲשֶׁר־יַקְרִ֥יבוּ לַיהֹוָ֖ה לְעֹלָֽה׃ (יט) לִֽרְצֹנְכֶ֑ם תָּמִ֣ים זָכָ֔ר בַּבָּקָ֕ר בַּכְּשָׂבִ֖ים וּבָֽעִזִּֽים׃ (כ) כֹּ֛ל אֲשֶׁר־בּ֥וֹ מ֖וּם לֹ֣א תַקְרִ֑יבוּ כִּי־לֹ֥א לְרָצ֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃ (כא) וְאִ֗ישׁ כִּֽי־יַקְרִ֤יב זֶֽבַח־שְׁלָמִים֙ לַיהֹוָ֔ה לְפַלֵּא־נֶ֙דֶר֙ א֣וֹ לִנְדָבָ֔ה בַּבָּקָ֖ר א֣וֹ בַצֹּ֑אן תָּמִ֤ים יִֽהְיֶה֙ לְרָצ֔וֹן כׇּל־מ֖וּם לֹ֥א יִהְיֶה־בּֽוֹ׃ (כב) עַוֶּ֩רֶת֩ א֨וֹ שָׁב֜וּר אוֹ־חָר֣וּץ אֽוֹ־יַבֶּ֗לֶת א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת לֹא־תַקְרִ֥יבוּ אֵ֖לֶּה לַיהֹוָ֑ה וְאִשֶּׁ֗ה לֹא־תִתְּנ֥וּ מֵהֶ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לַיהֹוָֽה׃ (כג) וְשׁ֥וֹר וָשֶׂ֖ה שָׂר֣וּעַ וְקָל֑וּט נְדָבָה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹת֔וֹ וּלְנֵ֖דֶר לֹ֥א יֵרָצֶֽה׃ (כד) וּמָע֤וּךְ וְכָתוּת֙ וְנָת֣וּק וְכָר֔וּת לֹ֥א תַקְרִ֖יבוּ לַֽיהֹוָ֑ה וּֽבְאַרְצְכֶ֖ם לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃ (כה) וּמִיַּ֣ד בֶּן־נֵכָ֗ר לֹ֥א תַקְרִ֛יבוּ אֶת־לֶ֥חֶם אֱלֹהֵיכֶ֖ם מִכׇּל־אֵ֑לֶּה כִּ֣י מׇשְׁחָתָ֤ם בָּהֶם֙ מ֣וּם בָּ֔ם לֹ֥א יֵרָצ֖וּ לָכֶֽם׃ {ס} (כו) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (כז) שׁ֣וֹר אוֹ־כֶ֤שֶׂב אוֹ־עֵז֙ כִּ֣י יִוָּלֵ֔ד וְהָיָ֛ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תַּ֣חַת אִמּ֑וֹ וּמִיּ֤וֹם הַשְּׁמִינִי֙ וָהָ֔לְאָה יֵרָצֶ֕ה לְקׇרְבַּ֥ן אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָֽה׃ (כח) וְשׁ֖וֹר אוֹ־שֶׂ֑ה אֹת֣וֹ וְאֶת־בְּנ֔וֹ לֹ֥א תִשְׁחֲט֖וּ בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃ (כט) וְכִֽי־תִזְבְּח֥וּ זֶֽבַח־תּוֹדָ֖ה לַיהֹוָ֑ה לִֽרְצֹנְכֶ֖ם תִּזְבָּֽחוּ׃ (ל) בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יֵאָכֵ֔ל לֹֽא־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּ֑קֶר אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃ (לא) וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֺתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃ (לב) וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת־שֵׁ֣ם קׇדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃ (לג) הַמּוֹצִ֤יא אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃ {פ}
Throughout the ages, if any man among your offspring, while in a state of uncleanness, partakes of any sacred donation that the Israelite people may consecrate to the LORD, that person shall be cut off from before Me: I am the LORD. (4) No man of Aaron’s offspring who has an eruption or a discharge shall eat of the sacred donations until he is clean. If one touches anything made unclean by a corpse, or if a man has an emission of semen, (5) or if a man touches any swarming thing by which he is made unclean or any human being by whom he is made unclean—whatever his uncleanness— (6) the person who touches such shall be unclean until evening and shall not eat of the sacred donations unless he has washed his body in water. (7) As soon as the sun sets, he shall be clean; and afterward he may eat of the sacred donations, for they are his food. (8) He shall not eat anything that died or was torn by beasts, thereby becoming unclean: I am the LORD. (9) They shall keep My charge, lest they incur guilt thereby and die for it, having committed profanation: I the LORD consecrate them. (10) No lay person shall eat of the sacred donations. No bound or hired laborer of a priest shall eat of the sacred donations; (11) but a person who is a priest’s property by purchase may eat of them; and those that are born into his household may eat of his food. (12) If a priest’s daughter marries a layman, she may not eat of the sacred gifts; (13) but if the priest’s daughter is widowed or divorced and without offspring, and is back in her father’s house as in her youth, she may eat of her father’s food. No lay person may eat of it: (14) but if a man eats of a sacred donation unwittingly, he shall pay the priest for the sacred donation, adding one-fifth of its value. (15) But [the priests] must not allow the Israelites to profane the sacred donations that they set aside for the LORD, (16) or to incur guilt requiring a penalty payment, by eating such sacred donations: for it is I the LORD who make them sacred. (17) The LORD spoke to Moses, saying: (18) Speak to Aaron and his sons, and to all the Israelite people, and say to them:
When any man of the house of Israel or of the strangers in Israel presents a burnt offering as his offering for any of the votive or any of the freewill offerings that they offer to the LORD, (19) it must, to be acceptable in your favor, be a male without blemish, from cattle or sheep or goats. (20) You shall not offer any that has a defect, for it will not be accepted in your favor. (21) And when a man offers, from the herd or the flock, a sacrifice of well-being to the LORD for an explicit vow or as a freewill offering, it must, to be acceptable, be without blemish; there must be no defect in it. (22) Anything blind, or injured, or maimed, or with a wen, boil-scar, or scurvy—such you shall not offer to the LORD; you shall not put any of them on the altar as offerings by fire to the LORD. (23) You may, however, present as a freewill offering an ox or a sheep with a limb extended or contracted; but it will not be accepted for a vow. (24) You shall not offer to the LORD anything [with its testes] bruised or crushed or torn or cut. You shall have no such practices in your own land, (25) nor shall you accept such [animals] from a foreigner for offering as food for your God, for they are mutilated, they have a defect; they shall not be accepted in your favor. (26) The LORD spoke to Moses, saying: (27) When an ox or a sheep or a goat is born, it shall stay seven days with its mother, and from the eighth day on it shall be acceptable as an offering by fire to the LORD. (28) However, no animal from the herd or from the flock shall be slaughtered on the same day with its young. (29) When you sacrifice a thanksgiving offering to the LORD, sacrifice it so that it may be acceptable in your favor. (30) It shall be eaten on the same day; you shall not leave any of it until morning: I am the LORD. (31) You shall faithfully observe My commandments: I am the LORD. (32) You shall not profane My holy name, that I may be sanctified in the midst of the Israelite people—I the LORD who sanctify you, (33) I who brought you out of the land of Egypt to be your God, I the LORD.