Save "Open Book, Va'Yishlach, 2021
"
Open Book, Va'Yishlach, 2021
(כג) וַיָּ֣קׇם ׀ בַּלַּ֣יְלָה ה֗וּא וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁתֵּ֤י נָשָׁיו֙ וְאֶת־שְׁתֵּ֣י שִׁפְחֹתָ֔יו וְאֶת־אַחַ֥ד עָשָׂ֖ר יְלָדָ֑יו וַֽיַּעֲבֹ֔ר אֵ֖ת מַעֲבַ֥ר יַבֹּֽק׃ (כד) וַיִּ֨קָּחֵ֔ם וַיַּֽעֲבִרֵ֖ם אֶת־הַנָּ֑חַל וַֽיַּעֲבֵ֖ר אֶת־אֲשֶׁר־לֽוֹ׃ (כה) וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃ (כו) וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵאָֽבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃ (כז) וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּרַכְתָּֽנִי׃ (כח) וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹֽב׃ (כט) וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃ (ל) וַיִּשְׁאַ֣ל יַעֲקֹ֗ב וַיֹּ֙אמֶר֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וַיְבָ֥רֶךְ אֹת֖וֹ שָֽׁם׃ (לא) וַיִּקְרָ֧א יַעֲקֹ֛ב שֵׁ֥ם הַמָּק֖וֹם פְּנִיאֵ֑ל כִּֽי־רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי׃ (לב) וַיִּֽזְרַֽח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת־פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל־יְרֵכֽוֹ׃
(23) That same night he arose, and taking his two wives, his two maidservants, and his eleven children, he crossed the ford of the Jabbok. (24) After taking them across the stream, he sent across all his possessions. (25) Jacob was left alone. And a man wrestled with him until the break of dawn. (26) When he saw that he had not prevailed against him, he wrenched Jacob’s hip at its socket, so that the socket of his hip was strained as he wrestled with him. (27) Then he said, “Let me go, for dawn is breaking.” But he answered, “I will not let you go, unless you bless me.” (28) Said the other, “What is your name?” He replied, “Jacob.” (29) Said he, “Your name shall no longer be Jacob, but Israel, for you have striven with beings divine and human,-d and have prevailed.” (30) Jacob asked, “Pray tell me your name.” But he said, “You must not ask my name!” And he took leave of him there. (31) So Jacob named the place Peniel, meaning, “I have seen a divine being face to face, yet my life has been preserved.” (32) The sun rose upon him as he passed Penuel, limping on his hip.

Questions:

1. Why did Jacob return?

2. What does it mean for Jacob to be alone?

3. Who is the 'man'?

4. What does 'avak' mean?

5. What is the significance of the wrestling or 'avaking'?

6. What is the meaning of the 'dislocation' and why the hip?

7. What is the naming ceremony signify?

8. Why must the mystery man leave before the sun rises?

את אשר לו. הַבְּהֵמָה וְהַמִּטַּלְטְלִים; עָשָׂה עַצְמוֹ כְּגַשָּׁר נוֹטֵל מִכָּאן וּמַנִּיחַ כָּאן (בראשית רבה):
את אשר לו [HE MADE PASS] THAT WHICH WAS HIS — the cattle and movables. He acted as a ferry-man taking them from one side and setting them down on the other.
ויותר יעקב. שָׁכַח פַּכִּים קְטַנִּים וְחָזַר עֲלֵיהֶם (חולין צ"א):
ויותר יעקב AND JACOB WAS LEFT ALONE — He had forgotten some small jars and he returned for them (Chullin 91a).
ויותר יעקב לבדו ששכח פכים קטנים וחזר עליהן לשון רש"י (רש"י על בראשית ל״ב:כ״ה) ועל דרך הפשט ויקחם ויעבירם את הנחל העבירם עמו ויעבר את אשר לו בצווי כי חזר וצוה שיעברו לפניו ונשאר הוא אחריהם:
AND JACOB WAS LEFT ALONE. That is, for he had forgotten some small jars, and he returned for them. These are the words of Rashi. But in line with the plain meaning of Scripture, the verse, And he took them, and made them pass the brook, means that he made them [his family] pass together with him, and he made pass that which was his — [i.e., his camp and his belongings] — by commanding others to do it. He returned [to his camp after ferrying his family across], and he commanded that all others pass over the brook before him, and so he remained behind them.
ויאבק איש. מְנַחֵם פֵּי' וַיִּתְעַפֵּר אִישׁ, לְשׁוֹן אָבָק, שֶׁהָיוּ מַעֲלִים עָפָר בְּרַגְלֵיהֶם עַ"י נִעְנוּעָם. וְלִי נִרְאֶה שֶׁהוּא לְשׁוֹן וַיִּתְקַשֵּׁר, וְלָשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא, בָּתַר דַּאֲבִיקוּ בֵיהּ, וַאֲבֵיק לֵיהּ מֵיבַק – לְשׁוֹן עֲנִיבָה, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ שְׁנַיִם שֶׁמִּתְעַצְּמִים לְהַפִּיל אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, שֶׁחוֹבְקוֹ וְאוֹבְקוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו. וּפֵרְשׁוּ רַזִ"לִ שֶׁהוּא שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו (בראשית רבה):
ויאבק איש AND A MAN WRESTLED — Menachem (ben Seruk) explains: “a man covered himself with dust”, taking the verb as connected in sense with אבק “dust”. It would mean that they were raising the dust with their feet through their movements. I, however, am of opinion that is means “he fastened himself on”, and that it is an Aramaic word, as (Sanhedrin 63b) “after they have joined (אביקו) it", and (Menachot 42a) “and he twined (the “Fringes”) with loops”. It denotes “intertwining”, for such is the manner of two people who make strong efforts to throw each other — one clasps the other and twines himself round him with his arms. Our Rabbis of blessed memory explained that he was Esau’s guardian angel (Genesis Rabbah 77:3).
ויאבק איש עמו ויתעפר כך פירשו מנחם לשון אבק שמעלין אבק ברגליהם ולי נראה לשון ויתקשר ולשון ארמי הוא בתר דאביקו ביה (סנהדרין סג) ואביקו ליה מיבק (מנחות מב) זה לשון רש"י (רש"י על בראשית ל״ב:כ״ה) ואביקה בלשון חכמים חביקה שמשו בה הרבה אבקתא אית בה (מכות כג) דרגש עיולי ואפוקי באבקתא (נדרים נו) וכן אבוקה בלשונם בעבור היותה מעצים דקים חגורים וקשורים יחד כי החי"ת תכבד בלשונם והקלו אותה לאל"ף ופעמים רבים יבליעו החי"ת תותך (חולין ז) במקום תחותך (זבחים נד) מסותא (ב"מ ו) במקום מסחותא (קדושין לג) אסיתא חסיתא (שבת עז) ואפשר שיהיה ויאבק ויחבק כמו ויחבקהו (בראשית ל״ג:ד׳) כי אולי כן הלשון ומצינו ברודים אמוצים (זכריה ו ג) כמו חמוצים מלשון חמוץ בגדים (ישעיהו סג א) ואמרו המפרשים (הרד"ק) כי וארוזים במרכולתך (יחזקאל כז כד) כמו וחרוזים מן צוארך בחרוזים (שיר השירים א י) וכן אמרו במלת ותאלצהו (שופטים טז טז) שהוא כמו ותחלצהו מהופך מן ותלחצהו ושמא הוא דעת אונקלוס (תרגום אונקלוס על בראשית ל״ב:כ״ה) שאמר ואשתדל וכך תרגם וכי יפתה (שמות כב טו) ארי ישדל יחבק וינשק שהוא דרך הפתוי או שלא נזדמן לו לשון ועשאו ענין תחבולה כי כל השתדלות תחבולה וצדוד ענין ובבראשית רבה (בראשית רבה ע״ז:ג׳) מי נתמלא אבק האיש שהיה עמו כדברי מנחם והוא הנכון:
‘VAYEI’AVEIK’ A MAN WITH HIM, A man covered himself with dust. So Menachem ben Saruk explained it, being derived from the word avak (dust); by their movements, they were raising dust with their feet. I, however, am of the opinion that it means “and he attached himself to,” and that it is an Aramaic word, as in, “After they have joined (aviku) it;” “And they twined the Fringes with loops.” This is all the language of Rashi.
In the language of the Sages, avikah is often used to convey the sense of chavikah (loop), as in: “There are avkso (loops) in the punishing scourge;”, “A couch is called dargesh when it is set up and taken apart by means of loops, through which the cords are fastened.” Similarly the word avukah (a torch) is so called in the language of the Sages because it is made up of small pieces of wood which are tied and bound together. This is because the letter cheth is difficult to pronounce in their language and so they used the easier aleph. Many times the cheth disappears completely as in tuteich (underneath) in place of techuteich; mesuta (a bath) in place of maschuta; asita (a mortar) in place of chasita. And it is possible that the word vayei’aveik is actually vayeichaveik, as vayechabkeihu (and he embraced him), for perhaps it is the way of the Hebrew language to interchange the aleph and cheth. Thus we find: And in the fourth chariot grizzled ‘amutzim’ horses, which is the same as chamitzim, derived from the expression, ‘chamutz’ (crimsoned) garments. Commentators have said that ‘va’aruzim’ for thy merchandise is like vecharuzim, derived from the expression, thy neck ‘bacharuzim’ (with beads). So too did they say concerning the word vate’altzeihu that it is like vatechaltzeihu (and she pressed him), this being an inverted form of vatilchatzeihu, [the root of which is lachatz (oppression)]. Perhaps this is the opinion of Onkelos who said, in translation of the word vayei’aveik, ve’ishtadeil, and so also he translated the expression, And if a man ‘yephateh’ “as if yeshadeil,” if he embraces and kisses which is the manner of seduction. It may be that Onkelos found no word comparable to vayei’aveik, and so he considered it a matter of cunning, for all effort implies cunning and a clarification of circumstances. In Bereshith Rabbah the Sages said: “Who became filled with dust? The man that was with him.” This agrees with the words of Menachem [ben Saruk, who said that vayei’aveik means “he covered himself with dust] “, and this is the correct interpretation.

(ב) ויאבק איש. מנחם פרש ויתעפר איש, לשון אבק, שהיו מעלים עפר ברגליהם על ידי נענועם ולי נראה שהוא לשון ויתקשר, ולשון ארמי הוא, בתר דאביקו בה, ואבק לה מיבק, לשון עניבה, שכן דרך שנים שמתעצמים להפיל איש את רעהו שחובקו ואובקו בזרועותיו. ופירשו רבותינו זכרונם לברכה שהוא שרו של עשו:

and a man wrestled: Heb. וַיֵאָבֵק. Menachem (p. 14) explains: And a man became covered with dust, derived from אָבָק, dust, for they were raising dust with their feet through their movements. I believe, however, that it is a term meaning that he attached himself, and it is an Aramaic expression [found in the Talmud] (Sanh. 63b):“After they became attached (דָּאִבִיקוּ) to it,”“and he would tie it (וְאָבִיק לֵיהּ מֵיבַק),” for so is the habit of two people who make strong efforts to throw each other down, that one embraces the other and attaches himself to him with his arms. Our Rabbis explained (Gen. Rabbah 77:3, 78:3) that this was the prince (guardian angel) of Esau.

(א) ויגע בכף ירכו. קלית הירך התקוע בקלבוסית קרוי כף, על שם שהבשר שעליה כמין כף של קדרה:

he touched the socket of his hip: The upper thigh bone that is thrust into the hip bone is called the כַּף, lit., ladle, because the flesh on it is like a sort of pot ladle.

(ב) ותקע. נתקעקעה ממקום מחברתה, ודומה לו (ירמיה ו ח) פן תקע נפשי ממך, לשון הסרה ובמשנה לקעקע ביצתן, לשרש שרשיהן:

became dislocated: Heb. וַתִּקַע. It became dislocated from its joint, and similar to this (Jer. 6:8):“lest My soul be alienated (תֵּקַע) from you,” and in the Mishnah: לְקַעִקֵע ַבִּיצָתָן, to tear out their roots. — [from Gen. Rabbah 77:3]

3. It was time for Yaakov to continue with his journey, no real reason why the morning specifically

(א) כי עלה השחר - וכיון שהאיר היום מעתה יש לילך לדרכך.
(1) כי עלה השחר, seeing that it is daylight already it is time for you to be on your way. (to the meeting with Esau).

(א) שלחני כי עלה השחר: כאילו הוא מתבייש כי לא יכול לו (קלער') וגם לחזק את לבו.

Send me for the morning light has risen...as if he were embarassed by his inability to overcome Jacob and also, to strengthen Jacob's heart (?)

ונאבק עמו עד עלות השחר, רמז לו בזה, כי תהיה לו אורה אחר שחשכה, כי הצרה נמשלת ללילה וחשכה לפיכך בא אליו בלילה ונאבק עמו עד עלות השחר, רמז לו שיהיה לו רוח והצלה שהוא כאור אחר חשכה:

The fact that the struggle lasted until daybreak was an allusion to Yaakov that after a period of night, i.e. problems, adversity, there would come a period of light, peace and prosperity coupled with security..

Your doctor must have a broken leg to doctor.

Your defects are the ways that glory gets manifested.

Whoever sees clearly what’s diseased in himself

Begins to gallop on the Way

Don’t turn your head. Keep looking at the bandaged place.

That’s where the light enters you.

Jal-al-luddin Rumi

ויעקב אבינו ע״ה עשה כן כמו שכתוב וישא יעקב רגליו כאמור כשנאבק עם שרו של עשו נאמר (בראשית ל״ב, כ״ה) וירא כי לא יכול לו כי מה שנתאבק עמו הוא על כל המאורעות וענינים והנהגותה דורות העתידים לצאת ממנו שתיקן לנו יעקב אבינו ע״ה על ידי המלחמה שהיה לו אתו שמחמת גודל כשרונו נצח להסטרא אחרא בכדיש לא יפעול רעה ח״ו לבניו הדורות הבאים כמו שכתוב (מלאכי ג׳, ו׳) ואתם בני יעקב לא כליתם רצה לומר על ידי שאתם בני יעקב שנתחזק מאוד בכדי שיהיה נקל לכם לעבוד את ה׳ ולא יוכל להרע לכם בכל האופנים שהיה יכול לעשות לכם אם לא הכניעם ועכשיו לא יכול להרע לכם על ידי זה לא כליתם כי יעקב אבינו ע״ה צפה עד סוף כל הדורות וראה לתקן להם דרך ה׳ ולהכניע המקטרג והסטרא אחרא. וזהו ענין ההתאבקות שכתוב בתורה הקדושה ויאבק איש עמו שהוא עבור בניו הדורות הבאין עד ביאת משיחנו במהרה בימינו וזהו עד עלות השחר זמן שנאמר בו (ישעיה נ״ח, ח׳) אז יבקע כשחר אורך שהוא ימות המשיח וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ריכו ירכין הוא בחינת הרגלין כמו שכתוב ואת כל היקום אשר ברגליהם כאמור לעיל ששם מצא לו הסטרא אחרא מקום אחיזה לאחוז בו שעל ידי הממון לא די שאינו מעלה הניצוצות ומקרבין אותו אל הטוב אלא אדרבה מתרחקין על ידי זה יותר ממנו יתברך ח״ו על ידי שהכניס להם את החמדה בממון בקליפות ומה שהיא עבודה גדולה יותר מהעובד בעסקו בתורה כי העוסק בתורה עושה יחוד בדבר עליון ובזה יש יותר תענוג כשמביאין החיות הקודש ממקום שפל ובבחינה זו היא יותר העבדות מן העוסק בתורה אמנם צריך לעסוק בתורה כדי שידע איך לעשות וגם עוד לטעמים אחרים כי הוא העיקר כי זה גם כן תורה מה שעובד ה׳ במשא ומתן ושארי דברים הפחותים כי בודאי לולא עסקו בתורה לא יבוא לידי זה ומחמת התורה יביא אם עצמו לזה השכל ששם גם כן תורה כי התורה הוא גם כן בכל דבר כי אורייתא וקודשא בריך הוא חד באופן שתאחז בזה וגם מזה אל תנח ידך והבן. ונמצא שהוא עבודה גדולה והוא התחכם שאדרבה על ידי זה מרחיקין אור ממנו יתברך כידוע דבר זה בעוונותינו הרבים וכל על ידי יצר הרע הנקרא גיד הנשה דמנשיא בר נש מפולחנא דמאריהון שהיה להן לעבוד בזה ולכן נאמר בתורה על כן אל יאכלו בני ישראל את גיד הנשה שלא יאכלו מזון פרנסתם ממון כזה שהוא בא מבחינת גיד הנשה משא ומתן שמצד היצר הרע אשר על כף הירך שהוא בחינת רגלין שצריכין לקתן על ידי זה ההדום רגליו ומודעת זאת מה שכתוב בספרים כי סולם ביגמטריא ממון:
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור