פרק ב': הזעקה שבתענית

(א) סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד
מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר,
וְנוֹתְנִין אֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה,
וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא
וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין,
וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ.
הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין:
אַחֵינוּ, לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם, אֶלָּא (יונה ג) וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה.
וּבַקַּבָּלָה הוּא אוֹמֵר (יואל ב) וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם:

(ב) עָמְדוּ בִתְפִלָּה,
מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּבָה זָקֵן וְרָגִיל,
וְיֶשׁ לוֹ בָנִים, וּבֵיתוֹ רֵיקָם,
כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ שָׁלֵם בַּתְּפִלָּה,
וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת,
שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁבְּכָל יוֹם,
וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶן עוֹד שֵׁשׁ:

(1) What is the customary order of fast days? Normally the sacred ark in the synagogue, which was mobile, was kept in a locked room. However, on fast days they remove the ark to the main city square and place burnt ashes upon the ark, as a sign of mourning. And they also place ashes on the head of the Nasi, and on the head of the deputy Nasi, and each and every member of the community likewise places ashes upon his head. The eldest member of the community says to the congregation statements of reproof, for example: Our brothers, it is not stated with regard to the people of Nineveh: And God saw their sackcloth and their fasting. Rather, the verse says: “And God saw their deeds, that they had turned from their evil way” (Jonah 3:10). And in the Prophets it says: “And rend your hearts and not your garments, and return to the Lord your God” (Joel 2:13). This teaches that prayer and fasting are insufficient, as one must also repent and amend his ways in practice.

(2) They stood for prayer. The congregation appoints an elder, who is experienced in leading prayer, to descend before the ark as communal prayer leader. And this prayer leader must have children and must have an empty house, i.e., he must be poor, so that his heart will be fully concentrated on the prayer for the needs of his community. And he recites twenty-four blessings before the congregation: The eighteen blessings of the everyday Amida prayer, to which he adds another six blessings,

(3) and they are as follows: The special series of blessings recited on Rosh HaShana, the Remembrances and Shofarot; and the sections of Psalms that begin with the verses: “In my distress I called to the Lord and He answered me” (Psalms 120:1), “I will lift up my eyes to the mountains; from where will my help come” (Psalms 121:1), “Out of the depths I have called You, O Lord” (Psalms 130:1), and “A prayer of the afflicted, when he faints” (Psalms 102:1). Rabbi Yehuda says: The prayer leader did not need to recite the Remembrances and Shofarot passages. Rather, he recites instead of them the passage beginning with: “If there be famine in the land, if there be pestilence” (I Kings 8:37), followed by the verse “The word of the Lord that came to Jeremiah concerning the droughts” (Jeremiah 14:1). And he recites at the end of all of these six blessing their unique conclusions.

(4) For the conclusion of the first blessing: Redeemer of Israel, he recites: He Who answered Abraham on Mount Moriah (see Genesis 22:11–18), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Redeemer of Israel. For the second blessing, to which he adds the verses of Remembrances, he recites: He Who answered our forefathers at the Red Sea (see Exodus 14:15–31), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who remembers the forgotten. For the third blessing, which includes the verses of Shofarot, he recites: He Who answered Joshua at Gilgal, when they sounded the shofar in Jericho (see Joshua 5:6), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who hears the terua. For the fourth blessing, he recites: He Who answered Samuel in Mizpah (see I Samuel, chapter 7), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who hears cries. For the fifth he recites: He Who answered Elijah on Mount Carmel (see I Kings, chapter 18), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who hears prayer. For the sixth blessing he recites: He Who answered Jonah from within the innards of the fish (see Jonah 2:2–11), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who answers in a time of trouble. For the conclusion of the seventh blessing, which is actually the sixth additional blessing, as the first blessing listed here is an expanded version of a regular weekday blessing, he recites: He Who answered David and Solomon his son in Jerusalem (see I Kings 8:12–53), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who has mercy on the Land.

(5) The mishna relates: An incident occurred in the days of Rabbi Ḥalafta and Rabbi Ḥananya ben Teradyon, that someone passed before the ark as prayer leader and finished the entire blessing of the fast day, but the congregation did not answer amen after him. Instead, the attendant of the synagogue said: Sound the shofar with a long, unwavering sound, priests, blow the shofar. The prayer leader continued: He Who answered Abraham on Mount Moriah, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Once again, the attendant announced: Blast the shofar, with a wavering sound, sons of Aaron, blast. The prayer leader resumed: He Who answered our forefathers by the Red Sea, He will answer you and hear the sound of your cry on this day, and continued in this way. And when this matter came before the Sages, and they heard the custom of Rabbi Ḥalafta and Rabbi Ḥananya ben Teradyon, they said: They would act in accordance with this custom only at the Eastern Gate of the Temple and on the Temple Mount. However, this ceremony is never performed outside the Temple.

(6) On the first three fasts, the members of the priestly watch, who are in charge of the Temple service that week, fast but do not complete their fast. And the members of the patrilineal family, who perform the Temple service on that particular day, did not fast at all. On the second set of three fast days, the members of the priestly watch fast and complete the fast, and the members of the patrilineal family fast but do not complete their fasts. On the final seven fasts, both groups fast and complete the fasts. This is the statement of Rabbi Yehoshua. And the Rabbis say: On the first three fasts, the members of both groups do not fast at all. On the second three fast days, the members of the priestly watch fast and do not complete their fast, and the members of the patrilineal family do not fast at all. On the final seven, the members of the priestly watch fast and complete the fast, and the members of the patrilineal family fast but do not complete their fast.

(7) The mishna mentions another difference between the members of the priestly watch and the patrilineal family: The members of the priestly watch were permitted to drink wine during the nights, but not during the days, as they might be called upon to assist in the Temple service, which may not be performed after drinking wine. And the members of the patrilineal family, who performed the Temple service, were not permitted to drink wine, neither at night nor during the day, as their tasks were performed at night as well. It is prohibited for both the members of the priestly watch and the members of the non-priestly watch to cut their hair or launder their garments throughout the week, but on Thursday it is permitted for them to cut their hair and launder their clothes in deference to Shabbat.

(8) The mishna returns to the issue of fasting: Any day concerning which it is written in Megillat Ta’anit not to eulogize on that day, it is also prohibited to eulogize on the day before, but it is permitted to do so on the following day. Rabbi Yosei says: It is prohibited to eulogize both on the day before and on the following day. The mishna continues: With regard to those days concerning which it is written only not to fast, it is permitted to fast on the day before and on the following day. Rabbi Yosei says: Fasting the day before is prohibited, but on the following day it is permitted to fast.

(9) The mishna continues: One may not decree a fast on the community starting on a Thursday, so as not to cause an increase in prices. If the first of a series of fasts is on a Thursday, then on Friday everyone will come to purchase their food for after the fast and for Shabbat, which will allow the storeowners to take advantage of the crowds and raise their prices. Rather, the first set of three fasts is on a Monday, Thursday, and the following Monday, and the second set of three is on a Thursday, Monday, and the following Thursday. Rabbi Yosei says: Just as the first three fasts do not begin on Thursday, so too, neither the second set nor the last set starts on a Thursday. Instead, all the series of fasts begin on a Monday.

(10) The mishna further states: One may not decree a fast on the community on New Moons, on Hanukkah, or on Purim. And if they decreed and began a set of fasts, and only afterward realized that one of the fasts would occur on one of these days, they do not interrupt the sequence. This is the statement of Rabban Gamliel. Rabbi Meir said: Although Rabban Gamliel said that they do not interrupt the sequence, he concedes that on these days, which are days with special observances, they do not complete the fast. And similarly, when the Ninth of Av occurs on Shabbat eve, the fast is not completed and one eats before the start of Shabbat, so as not to enter Shabbat while fasting.

התבה שהופיעה בפרק הראשון בתוך המסגרת החגיגית של תפילות סוכות ופסח יוצאת לרחובה של עיר ועל גביה אפר מקלה. על אף שהתפילה מתרחשת בירושלים, בה נמצאים הנשיא ואב בית הדין, המקדש חסר בה. הכהנים, המובילים את התענית בספר יואל, אינם ממלאים כאן תפקיד. הסיפור המרכזי מתרחש ברחוב, מקום השוק, ההמולה וההדרדרות המוסרית, ובו נושא הזקן דברי כיבושין. דברי הכיבושין האלו דורשים מהעם להפנים את המשבר, לשנות את המעשים ולקרוע את הלב, ויחד עם זה נותנים פתח תקווה. כפי שתשובתם של אנשי נינוה התקבלה וכפי שירדו גשמי ברכה בניסן לאחר הבצורת, כך גם כעת ניתן לחדש את הזיקה לקב"ה ולהיענות.

עִמדו בתפילה. הזקן המוביל את התפילה נושא הפכים: הוא קורא לציבור לקרוע את הלב, אך ליבו צריך להיות "שלם בתפילה". דווקא הלב הקרוע, המצטער, הכואב, הוא הלב המוכן לתפילה.


(ג) וְאֵלּוּ הֵן:
זִכְרוֹנוֹת,
וְשׁוֹפָרוֹת,
אֶל ה' בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי (תהילים ק״כ:א׳),
אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים וְגוֹ' (שם קכא),
מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה' (שם קל),
תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף (שם קב).

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת,
אֶלָּא אוֹמֵר תַּחְתֵּיהֶן:
רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ (מלכים א ח׳, ל"ז), דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה וְגוֹ',
אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת (ירמיה יד).
וְאוֹמֵר חוֹתְמֵיהֶן:

(3) and they are as follows: The special series of blessings recited on Rosh HaShana, the Remembrances and Shofarot; and the sections of Psalms that begin with the verses: “In my distress I called to the Lord and He answered me” (Psalms 120:1), “I will lift up my eyes to the mountains; from where will my help come” (Psalms 121:1), “Out of the depths I have called You, O Lord” (Psalms 130:1), and “A prayer of the afflicted, when he faints” (Psalms 102:1). Rabbi Yehuda says: The prayer leader did not need to recite the Remembrances and Shofarot passages. Rather, he recites instead of them the passage beginning with: “If there be famine in the land, if there be pestilence” (I Kings 8:37), followed by the verse “The word of the Lord that came to Jeremiah concerning the droughts” (Jeremiah 14:1). And he recites at the end of all of these six blessing their unique conclusions.

ברכות התענית - שש שהן שבע. הברכה השביעית בתפילת שמונה עשרה שבכל יום ויום עוסקת בבקשת הגאולה. אנו פונים אל ה' ומבקשים ממנו לראות את העוני שלנו, את התענית שלנו, את המענה שלנו ולגאול אותנו.
תפילת התענית לא נסמכת לברכה התשיעית, ברכת השנים, בה אנו מבקשים גשם, אלא לברכת הגאולה בה אנו מבקשים מענה.
לברכת הגאולה, המקבלת פנים חדשות, אנו מוסיפים שש ברכות נוספות. ברכות הזכרונות והשופרות המוכרות לנו מראש השנה, מבקשות להזכיר לה' את זכרוננו הטוב ולזעוק לעזרה בשופר. התענית היא יום דין בו אנו מבקשים לרצות ולזכות לחנינה. ארבע הברכות הנוספות מיוסדות על פרקי תהילים המבטאים את הכמיהה לקבלת מענה בעת צרה ובסופם הפניה אל ה' - "אל תסתר פניך ממני".

החתימות של הברכות כוללות מקצב קבוע והתפתחות. שוב ושוב אנו אומרים "מי שענה הוא יענה", כפי שה' ענה בעבר כך הוא יענה גם כיום. עיקר התפילה היא על התפילה, על הרצון להישמע ולהענות. לאחר שבחו של הקב"ה הגואל והזוכר, אנו פונים אליו ואומרים - שומע תרועה, שומע צעקה, שומע תפילה - אתה שומע אותנו, ואם כך - אנא, ענה - העונה בעת צרה. לסיום אנו חותמים ברחמיו על הארץ, הרחמים שהם האהבה הם שמכסים על כל פשעים ומובילים למענה.

(ד) עַל הָרִאשׁוֹנָה הוּא אוֹמֵר:
מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל.

עַל הַשְּׁנִיָּה הוּא אוֹמֵר: מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת.

עַל הַשְּׁלִישִׁית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה.

עַל הָרְבִיעִית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ צְעָקָה.

עַל הַחֲמִישִׁית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

עַל הַשִּׁשִּׁית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת יוֹנָה מִמְּעֵי הַדָּגָה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה.

עַל הַשְּׁבִיעִית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וְאֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְרַחֵם עַל הָאָרֶץ:

(4) For the conclusion of the first blessing: Redeemer of Israel, he recites: He Who answered Abraham on Mount Moriah (see Genesis 22:11–18), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Redeemer of Israel. For the second blessing, to which he adds the verses of Remembrances, he recites: He Who answered our forefathers at the Red Sea (see Exodus 14:15–31), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who remembers the forgotten. For the third blessing, which includes the verses of Shofarot, he recites: He Who answered Joshua at Gilgal, when they sounded the shofar in Jericho (see Joshua 5:6), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who hears the terua. For the fourth blessing, he recites: He Who answered Samuel in Mizpah (see I Samuel, chapter 7), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who hears cries. For the fifth he recites: He Who answered Elijah on Mount Carmel (see I Kings, chapter 18), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who hears prayer. For the sixth blessing he recites: He Who answered Jonah from within the innards of the fish (see Jonah 2:2–11), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who answers in a time of trouble. For the conclusion of the seventh blessing, which is actually the sixth additional blessing, as the first blessing listed here is an expanded version of a regular weekday blessing, he recites: He Who answered David and Solomon his son in Jerusalem (see I Kings 8:12–53), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who has mercy on the Land.

הברכות נפתחות ונסגרות בהר המוריה בירושלים. שם עקד אברהם את יצחק ושם בנו דוד ושלמה את המקדש, זהו המקום הנקרא מוריה כיוון שה' יראה ויראה בו. זה מקום המפגש אליו אנו פונים ודרכו מתכוונת התפילה. בברכות השניה והשישית אנו מזכירים את גבורות ה' ושליטתו על הים - בקריעת ים סוף ובהצלת יונה ממעי הדגה. בשלוש האמצעיות מופיע ה' השומע. החיבור בין פרקי התהילים לבין הברכות מעלה תנועה נוספת. ניתן לפנו אל הקב"ה אל ההרים וממעמקים - בהר הכרמל ובמעי הדגה.

רבי יהודה מחליף את ברכות הזכרונות והשופרות בתפילת שלמה ובנבואת ירמיהו. האזכור של תפילת שלמה מנכיח את העדר המקדש ומסמן את עיקרה של התפילה. שלמה התפלל על המקדש שיהיה מקום תפילה בשעת צרה. כעת בשעת התענית, התפילה דווקא יוצאת מהמקדש אל רחוב העיר, אך עיקרה זהה - המשבר והמצוקה החומרית מובילים להתעוררות רוחנית.

נבואת ירמיהו משלימה את דברי הכיבושין - הבצורת היא עדות לעוונות, "עוונינו ענו בנו". המענה שלנו היה עוונות, אך עתה אנו מבקשים להתפלל ולקבל מענה רך מאת ה'. ירמיהו מתנבא "על דברי הבצרות" ומהדהד את הברכה הבאה - "בצרתה לי קראתי ויענני". הבצורת היא ההיות בצרה, ואנו מבקשים מענה מן המצר.

הברכות מעוצבות במקביל לתעניות בפרק הראשון. בפרק הראשון עברו שש תעניות ולא נענו ואחריהן שבע שלא נענו, וכאן אנו מתפללים שש ברכות שהן שבע ומבקשים בהן מענה.

(ה) מַעֲשֶׂה בִימֵי רַבִּי חֲלַפְתָּא וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶן תְּרַדְיוֹן,
שֶׁעָבַר אֶחָד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְגָמַר אֶת הַבְּרָכָה כֻלָּהּ, וְלֹא עָנוּ אַחֲרָיו אָמֵן.
תִּקְעוּ הַכֹּהֲנִים תְּקָעוּ. מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
הָרִיעוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הָרִיעוּ.
מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
וּכְשֶׁבָּא דָבָר אֵצֶל חֲכָמִים, אָמְרוּ:
לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְשַׁעַר מִזְרָח וּבְהַר הַבָּיִת:

(5) The mishna relates: An incident occurred in the days of Rabbi Ḥalafta and Rabbi Ḥananya ben Teradyon, that someone passed before the ark as prayer leader and finished the entire blessing of the fast day, but the congregation did not answer amen after him. Instead, the attendant of the synagogue said: Sound the shofar with a long, unwavering sound, priests, blow the shofar. The prayer leader continued: He Who answered Abraham on Mount Moriah, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Once again, the attendant announced: Blast the shofar, with a wavering sound, sons of Aaron, blast. The prayer leader resumed: He Who answered our forefathers by the Red Sea, He will answer you and hear the sound of your cry on this day, and continued in this way. And when this matter came before the Sages, and they heard the custom of Rabbi Ḥalafta and Rabbi Ḥananya ben Teradyon, they said: They would act in accordance with this custom only at the Eastern Gate of the Temple and on the Temple Mount. However, this ceremony is never performed outside the Temple.

סיפור המעשה בדור שאחרי החורבן הוא ציר בין שני חלקי הפרק. המעבר לפני התבה והברכות מבוססים על סדר התעניות שלמדנו זה עתה. אלא שדמויות חדשות נכנסות כאן - הכהנים בני אהרון הם המובילים את התקיעה בשופר וחכמים טוענים שכל זה התרחש דווקא בשער המזרח ובהר הבית.
מתברר שכמו בתפילת שלמה - הקשר עם ריבונו של עולם מתרחש דווקא במקדש. מכאן והלאה - הפרק מחזק את הזיקה למקדש, השומר על קשר בין ישראל למקום גם כאשר אנחנו נזופים.

(ו) שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין,
וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל.

שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין,
וְאַנְשֵׁי בֵית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין.

שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין,
דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל.
שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין,
וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל.
שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין,
וְאַנְשֵׁי בֵית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין:

(6) On the first three fasts, the members of the priestly watch, who are in charge of the Temple service that week, fast but do not complete their fast. And the members of the patrilineal family, who perform the Temple service on that particular day, did not fast at all. On the second set of three fast days, the members of the priestly watch fast and complete the fast, and the members of the patrilineal family fast but do not complete their fasts. On the final seven fasts, both groups fast and complete the fasts. This is the statement of Rabbi Yehoshua. And the Rabbis say: On the first three fasts, the members of both groups do not fast at all. On the second three fast days, the members of the priestly watch fast and do not complete their fast, and the members of the patrilineal family do not fast at all. On the final seven, the members of the priestly watch fast and complete the fast, and the members of the patrilineal family fast but do not complete their fast.

הציבור בכל מקום מתענה, אך במקדש יש התרחשות אחרת. הכהנים נחלקו לעשרים וארבעה משמרות, שהגיעו לעבוד בבית המקדש כל פעם למשך שבוע. כל משמר חולק לשבעה בתי אב, ובמהלך אותו שבוע כל בית אב עבד את עבודת המקדש ביום אחד.
לפי רבי יהושע, בתעניות הראשונות אנשי בית האב העובדים באותו יום במקדש לא היו מתענים כלל. כיצד אפשר להתענות ולהתאבל על הניתוק מריבונו של עולם, תוך כדי עבודה בהיכלו? לצידם, אנשי המשמר האחרים, כבר מתחילים להתענות באופן חלקי. הניתוק מריבונו של עולם המורגש בעולם מחלחל לאט לאט אל המקדש. בתעניות הבאות - אנשי המשמר כבר שותפים מלאים לתענית, וגם אנשי בית אב מתחילים לחוש בקושי. בשבע האחרונות - המקדש שותף לגמרי לתחושת הנזיפה והניתוק. אפילו הכהנים העובדים במקדש - מתענים לגמרי.
חכמים מבדילים עוד יותר בין המקדש לבין החוץ. לשיטתם - בתעניות הראשונות המקדש מתעלם לגמרי מהתענית, ואנשי בית אב אינם מצטרפים לתענית המלאה אפילו בשבע התעניות האחרונות.

(ז) אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מֻתָּרִים לִשְׁתּוֹת יַיִן בַּלֵּילוֹת, אֲבָל לֹא בַיָּמִים.
וְאַנְשֵׁי בֵית אָב, לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלָּיְלָה.
אַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד אֲסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס,
וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת:

(7) The mishna mentions another difference between the members of the priestly watch and the patrilineal family: The members of the priestly watch were permitted to drink wine during the nights, but not during the days, as they might be called upon to assist in the Temple service, which may not be performed after drinking wine. And the members of the patrilineal family, who performed the Temple service, were not permitted to drink wine, neither at night nor during the day, as their tasks were performed at night as well. It is prohibited for both the members of the priestly watch and the members of the non-priestly watch to cut their hair or launder their garments throughout the week, but on Thursday it is permitted for them to cut their hair and launder their clothes in deference to Shabbat.

ההימצאות של אנשי המשמר והמעמד במקדש דורשת התכוונות ושמירה. הכהנים צריכים להישמר משכרות, ואסורים לספר ולכבס. בגמרא מבואר שאיסור התספורת והכיבוס הוא כדי שיסתפרו ויכבסו לפני ולא יגיעו לשבוע העבודה שלהם מנוולים, כמו איסור תספורת וכיבוס במועד לכל אדם. לצד זה, הלשון של איסור שתיית יין ואיסור תספורת וכיבוס זהה ללשון המשנה לגבי האבלות והתענית לקראת תשעה באב בפרק ד'. ניתן להבין שכל מפגש עם ה' דורש מעין תענית, פרישה מועטה מהעולם. רק השבת מאפשרת לכהנים תספורת וכביסה. מתברר שכבוד השבת המאפשרת מפגש בזמן עם ריבונו של עולם, דוחה אפילו את ההתכווננות לעבודת המקדש. כבוד השבת מחזיר אותנו שוב לפרק א'. בשבע התעניות החמורות בהן ננעלו החנויות - הותר המסחר בחמישי מפני כבוד השבת. הכהנים והעם נמצאים בשני עולמות שונים - אלו בתענית על הניתוק מה' ואלו בהתכווננות לעמידה לפני ה'. אך אלו ואלו עוצרים הכל לכבוד השבת.

(ח) כֹּל הַכָּתוּב בִּמְגִלַּת תַּעֲנִית דְּלֹא לְמִסְפַּד, לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מֻתָּר.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו אָסוּר.

דְּלֹא לְהִתְעַנָּאָה בְהוֹן, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו מֻתָּר.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מֻתָּר:

(ט) אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בַּתְּחִלָּה בַּחֲמִישִׁי, שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ הַשְּׁעָרִים,
אֶלָּא שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי, וְשָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת חֲמִישִׁי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹנוֹת בַּחֲמִישִׁי, כָּךְ לֹא שְׁנִיּוֹת וְלֹא אַחֲרוֹנוֹת:

(י) אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים,
וְאִם הִתְחִילוּ, אֵין מַפְסִיקִין,
דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵין מַפְסִיקִין, מוֹדֶה הָיָה שֶׁאֵין מַשְׁלִימִין.
וְכֵן תִּשְׁעָה בְאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת:

(1) What is the customary order of fast days? Normally the sacred ark in the synagogue, which was mobile, was kept in a locked room. However, on fast days they remove the ark to the main city square and place burnt ashes upon the ark, as a sign of mourning. And they also place ashes on the head of the Nasi, and on the head of the deputy Nasi, and each and every member of the community likewise places ashes upon his head. The eldest member of the community says to the congregation statements of reproof, for example: Our brothers, it is not stated with regard to the people of Nineveh: And God saw their sackcloth and their fasting. Rather, the verse says: “And God saw their deeds, that they had turned from their evil way” (Jonah 3:10). And in the Prophets it says: “And rend your hearts and not your garments, and return to the Lord your God” (Joel 2:13). This teaches that prayer and fasting are insufficient, as one must also repent and amend his ways in practice.

(2) They stood for prayer. The congregation appoints an elder, who is experienced in leading prayer, to descend before the ark as communal prayer leader. And this prayer leader must have children and must have an empty house, i.e., he must be poor, so that his heart will be fully concentrated on the prayer for the needs of his community. And he recites twenty-four blessings before the congregation: The eighteen blessings of the everyday Amida prayer, to which he adds another six blessings,

(3) and they are as follows: The special series of blessings recited on Rosh HaShana, the Remembrances and Shofarot; and the sections of Psalms that begin with the verses: “In my distress I called to the Lord and He answered me” (Psalms 120:1), “I will lift up my eyes to the mountains; from where will my help come” (Psalms 121:1), “Out of the depths I have called You, O Lord” (Psalms 130:1), and “A prayer of the afflicted, when he faints” (Psalms 102:1). Rabbi Yehuda says: The prayer leader did not need to recite the Remembrances and Shofarot passages. Rather, he recites instead of them the passage beginning with: “If there be famine in the land, if there be pestilence” (I Kings 8:37), followed by the verse “The word of the Lord that came to Jeremiah concerning the droughts” (Jeremiah 14:1). And he recites at the end of all of these six blessing their unique conclusions.

(4) For the conclusion of the first blessing: Redeemer of Israel, he recites: He Who answered Abraham on Mount Moriah (see Genesis 22:11–18), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Redeemer of Israel. For the second blessing, to which he adds the verses of Remembrances, he recites: He Who answered our forefathers at the Red Sea (see Exodus 14:15–31), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who remembers the forgotten. For the third blessing, which includes the verses of Shofarot, he recites: He Who answered Joshua at Gilgal, when they sounded the shofar in Jericho (see Joshua 5:6), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who hears the terua. For the fourth blessing, he recites: He Who answered Samuel in Mizpah (see I Samuel, chapter 7), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who hears cries. For the fifth he recites: He Who answered Elijah on Mount Carmel (see I Kings, chapter 18), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who hears prayer. For the sixth blessing he recites: He Who answered Jonah from within the innards of the fish (see Jonah 2:2–11), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who answers in a time of trouble. For the conclusion of the seventh blessing, which is actually the sixth additional blessing, as the first blessing listed here is an expanded version of a regular weekday blessing, he recites: He Who answered David and Solomon his son in Jerusalem (see I Kings 8:12–53), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who has mercy on the Land.

(5) The mishna relates: An incident occurred in the days of Rabbi Ḥalafta and Rabbi Ḥananya ben Teradyon, that someone passed before the ark as prayer leader and finished the entire blessing of the fast day, but the congregation did not answer amen after him. Instead, the attendant of the synagogue said: Sound the shofar with a long, unwavering sound, priests, blow the shofar. The prayer leader continued: He Who answered Abraham on Mount Moriah, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Once again, the attendant announced: Blast the shofar, with a wavering sound, sons of Aaron, blast. The prayer leader resumed: He Who answered our forefathers by the Red Sea, He will answer you and hear the sound of your cry on this day, and continued in this way. And when this matter came before the Sages, and they heard the custom of Rabbi Ḥalafta and Rabbi Ḥananya ben Teradyon, they said: They would act in accordance with this custom only at the Eastern Gate of the Temple and on the Temple Mount. However, this ceremony is never performed outside the Temple.

(6) On the first three fasts, the members of the priestly watch, who are in charge of the Temple service that week, fast but do not complete their fast. And the members of the patrilineal family, who perform the Temple service on that particular day, did not fast at all. On the second set of three fast days, the members of the priestly watch fast and complete the fast, and the members of the patrilineal family fast but do not complete their fasts. On the final seven fasts, both groups fast and complete the fasts. This is the statement of Rabbi Yehoshua. And the Rabbis say: On the first three fasts, the members of both groups do not fast at all. On the second three fast days, the members of the priestly watch fast and do not complete their fast, and the members of the patrilineal family do not fast at all. On the final seven, the members of the priestly watch fast and complete the fast, and the members of the patrilineal family fast but do not complete their fast.

(7) The mishna mentions another difference between the members of the priestly watch and the patrilineal family: The members of the priestly watch were permitted to drink wine during the nights, but not during the days, as they might be called upon to assist in the Temple service, which may not be performed after drinking wine. And the members of the patrilineal family, who performed the Temple service, were not permitted to drink wine, neither at night nor during the day, as their tasks were performed at night as well. It is prohibited for both the members of the priestly watch and the members of the non-priestly watch to cut their hair or launder their garments throughout the week, but on Thursday it is permitted for them to cut their hair and launder their clothes in deference to Shabbat.

(8) The mishna returns to the issue of fasting: Any day concerning which it is written in Megillat Ta’anit not to eulogize on that day, it is also prohibited to eulogize on the day before, but it is permitted to do so on the following day. Rabbi Yosei says: It is prohibited to eulogize both on the day before and on the following day. The mishna continues: With regard to those days concerning which it is written only not to fast, it is permitted to fast on the day before and on the following day. Rabbi Yosei says: Fasting the day before is prohibited, but on the following day it is permitted to fast.

(9) The mishna continues: One may not decree a fast on the community starting on a Thursday, so as not to cause an increase in prices. If the first of a series of fasts is on a Thursday, then on Friday everyone will come to purchase their food for after the fast and for Shabbat, which will allow the storeowners to take advantage of the crowds and raise their prices. Rather, the first set of three fasts is on a Monday, Thursday, and the following Monday, and the second set of three is on a Thursday, Monday, and the following Thursday. Rabbi Yosei says: Just as the first three fasts do not begin on Thursday, so too, neither the second set nor the last set starts on a Thursday. Instead, all the series of fasts begin on a Monday.

(10) The mishna further states: One may not decree a fast on the community on New Moons, on Hanukkah, or on Purim. And if they decreed and began a set of fasts, and only afterward realized that one of the fasts would occur on one of these days, they do not interrupt the sequence. This is the statement of Rabban Gamliel. Rabbi Meir said: Although Rabban Gamliel said that they do not interrupt the sequence, he concedes that on these days, which are days with special observances, they do not complete the fast. And similarly, when the Ninth of Av occurs on Shabbat eve, the fast is not completed and one eats before the start of Shabbat, so as not to enter Shabbat while fasting.

כעת מתברר שלא רק הכהנים שומרים על זיקה לה' אפילו בימי התענית. כל העם כולו נמנע מהתענית בזמנים בהם אנו רואים את יד ה' הפועלת בעולם. מגילת תענית מונה ימים רבים בהם אירעו ניסים לאבותינו, בתקופת בית שני, בהם אסור לספוד ולהתענות. בתקופת הבית השני, כל העם נמנע מתענית בימים אלו, גם אם היתה בצורת. כשאנו מציינים יום של הארת פנים, אנחנו לא יכולים במקביל להתענות על הסתר פנים. גם לאחר החורבן וביטול מגילת תענית נותרו ימים המכהים את התענית. קודם כל אנו נזהרים שהתענית לא תוביל לנטל כבד מדי על הציבור שיצטרך לקנות בבת אחת מוצרי מזון עבור סוף התענית ועבור השבת יחד. בנוסף, בראש חודש, חנוכה ופורים - לא מתחילים להתענות, ורבי מאיר מוסיף ואומר שגם כאשר מתענים - לא משלימים את התענית.
אם נעקוב אחר סדר התעניות נראה ששבע התעניות החמורות נופלות על חנוכה. אם כן, בדיוק כמו אנשי בית האב, כל ישראל ממעטים את התענית בזכות הנס.

לסיום הפרק מחברת המשנה את התעניות על הבצורת לתענית החורבן - תשעה באב. והנה, גם התענית המשקפת יותר מכל את הריחוק בין ישראל לאביהם שבשמים, נדחית מעט לכבוד השבת. כבוד השבת חורז את כל המשניות הללו - הכהנים משנים ממנהגם לכבוד השבת, התעניות נקבעות בתחילה לימי שני בשל ההכנות לשבת ואפילו תשעה באב מצטמצם מעט בשל קדושת השבת, שנותרת, גם כאשר יש בצורת וחורבן - אות ברית לעולם.