About this class
Rabbi Shai Finkelstein discusses the content, meaning and symbolism of Israel’s National Flag through the eyes of historical, philosophical and religious sources.
The blue and white colors and the Magen David on the Flag of Israel have a variety of meanings and symbolize different things. In this class we will explore the content, meaning and holiness of the Israeli flag on personal and national levels. We will study historical, philosophical and religious sources which give meaning to the essence of the flag for which many soldiers have sacrificed their lives.
אם מצאו ישראל הרוג יקברוהו כמו שמצאוהו בלא תכריכין ולא יחלצו בו אפילו מנעליו
f Israel were killed, they would be buried as they were found without shrouds and should not take off his shoes either”.
The reason for that is that is that Hashem will see how his burial has changed from the rest of the dead - and it will inspire mercy. And so, Rabbi Soloveitchik continued "At the end of the War of Independence, the United Nations set a specific time for the possession of the territories, and any territory ... that would wave the flag of the State of Israel will remain in the hands of Israel ... And many warriors were giving their lives solely for the purpose of raising a Jewish flag.
Rabbi Soloveitchik therefore said that he feels the the flag of Israel symbolize the cloth of the Jew who was murdered ,and therefore, waving an Israeli flag evokes Heavenly mercy on the Jewish people.
הרב סלוביציק ״על אהבת תורה וגאולת נפש הדור״
הפעולה הדתית בעיקרה חוויית סבל היא . כשהאדם מזדמן עם הא-ל לפונדק אחד, הוא נתבע ע" י הא- ל להקרבה עצמית המתבטאת במאבק עם יצריו הפרימיטיביים, בשבירת הרצון , בקבלת "משא" טרנסצנדנטלי,בוויתור על חמדת בשר מוגזמת, בהסתייגות לפרקים מן הנעים והערב, ובהתמכרות אל המר המוזר, בהתנגשותו עם משטר חילוני ובכמיהותיו אל עולם פרדוקסלי שאינו מובן לאחרים. הקרב את קרבנך ! זהו הצו העיקרי הניתן לאיש הדת. בחירי האומה, מאותה שעה שגילו את הא-ל, התעסקו בפעולת הקרבה מתמידה. הקב"ה אומר לו לאברהם : "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק וגו' ". כלומר אני תובע ממך את הקרבן הגדול ביותר. אני רוצה את בנך שהוא יחידך וגם אהובך. אל תשלה את עצמך, כי לאחר שתשמע בקולי ותעלה את בנך לעולה, אתן לך בן אחר במקום יצחק. כשיצחק יישחט על-גבי המזבח - תישאר גלמוד וערירי . שום בן לא יוולד לך. הווייתך תתקפל בבדידות שאין כמותה. אני רוצה את יחידך שאין לו תמורה. כמו כן אל תחשוב, כי יעלה בידך לשכוח את יצחק ולהסיח את דעתך ממנו , כל ימיך תהרהר בו . אני מעוניין בבנך אשר אהבת ותאהב לעולם, לילות של נדודי שינה תבלה ותחטט בפצעיך הנפשיים. מתוך שנתך תקרא ליצחק, וכשתיקץ תמצא אוהלך שומם ועזוב. חייך ייהפכו לשרשרת ארוכה של יסורי נפש. ובכל זאת אני תובע את הקרבן הזה. מובן, שסופה של החווייה, ששורשה סבל וחרדה, הוא גיל עולמים. בשעה שהסיר אברהם את בנו מעל המזבח על פי פקודתו של המלאך, נהפך הסבל לשמחת עולם, והחרדה - לאושר נצחי . תחילתה של פעולת הדת היא הקרבת העצמות וסופה - מציאת העצמות. ברם אי אפשר לאדם למצוא את עצמו מבלי שיקריב את עצמו עובר למציאה. אין האדם מוצא אלא מה שאבד לו , ואין מי שזוכה בדבר משלו , אם אותו דבר לא הופקע מבעלותו ורשותו קודם לזכיה. אמנם התורה הבטיחה גם אושר זמני ממשי למקיימי מצוותיה, אבל אין הבטחת תועלת זו אלא תופעת לוואי למהותה הנשגבה של האמונה באלוקי עולם החודרת הכל ומקיפה הכל, תכנית מהות זו היא למעלה מכל הצלחה סופית. כשאני מפקיע את הגישה התועלתית אל הדת, אני מתכוון לא רק ליחיד וצרכיו הפעוטים, כי אם גם אל הציבור וענייניו הגדולים. אין הדת מותנית בהליכותיו השימושיות של היחיד או הציבור, ואינה כפופה לצרכיו אפילו היותר חיוניים. הלכך אין אני סובר שהדת צריכה לשמש כלי שרת למדינת ישראל על אף חשיבותה ההיסטורית המרובה
Hope and Opportunity: In 1948, we added blue to the white
דוד ולפסון,נשיאה השני של ההסתדרות הציונית העולמית, "הדגל והשקל", ל' יפה (עורך), ספר היובל למלאת חמש ועשרים שנה לקונגרס הציוני הראשון , ירושלים תרפ"ג, עמ' 297-296
בפקודת מנהיגנו הרצל באתי לבזל כדי לעשות את כל ההכנות לקונגרס... בין השאלות הרבות שהעסיקוני הייתה... באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? מה הם צבעיו? הן דגל אין לנו... והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל לבן כחול - הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו. טלית זו היא סמלנו. נוציא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצויר עליו. ...
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃
Speak to the Israelite people and instruct them to make for themselves fringes on the corners of their garments throughout the ages; let them attach a cord of blue to the fringe at each corner.
עוד ירצה בהעיר למה כתב לדורותם באמצע פרטי המצוה. אכן לצד שיש במצות ציצית ב' דברים הלבן והתכלת, הלבן ישנו בכל זמן, והתכלת יש זמן שאינו מצוי, ונתחכם ה' ואמר לדורותם קודם זכרון התכלת לומר שהלבן לדורותם אבל תכלת כשאינו בנמצא אין חיוב בו, והגם שהתכלת אינו מעכב את הלבן ולא הלבן את התכלת (מנחות לח.), אף על פי כן הלבן הוא בנמצא לדורות בלא הפסק מה שאין כן התכלת:
Another reason why the Torah wrote the word לדרתם in the middle of the verse describing the commandment is that the commandment consists of two parts. We have the white threads and the blue thread. The former form part of the commandment throughout the generations. The latter is mandatory only at a time when the proper colour is available. G'd was careful to write the word "throughout their generations" before mentioning the blue thread, to make it plain that the first half of the commandment, i.e. the white threads applies always whereas the instructions to make one of the threads of blue wool applied only when the colour was at hand. Menachot 38 rules that the availability or non-availability of either kind of thread is no impediment to fulfilling the commandment with the kinds of threads which are available.
פתיל תכלת. מלשון נפתולי אלהים נפתלתי. היינו חוט המקיף את החוטין של לבן ופותלו יהיה של תכלת. והיינו מאמרם ז״ל בפ׳ התכלת ופותלייהו מתוכו (ובהע״ש סי׳ קכ״ו מבואר יפה בס״ד) ובא בזה ללמדנו דתכלת דומה לכה״כ. ובא להזכיר דכל השתלשלות חיי האדם שנגד זה באו חוטי לבן מין כנף. באו ממקור העליון סיבת כל הסבות ית׳. ע״כ חוט של תכלת פותל חוטי לבן:
...וַאֲנִי מְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל (דברים ל"ב) – נִתְעַקַּשְׁתִּי וְהִפְצַרְתִּי פְצִירוֹת וְנַפְתּוּלִים הַרְבֵּה לַמָּקוֹם, לִהְיוֹת שָׁוָה לַאֲחוֹתִי:
...I, however, explain it in the same sense as (Deuteronomy 32:5) “perverse and crooked (עקש ופתלתול)”. I have been persistent and have made many importunities and wrestlings with God that I may become like my sister.
הפילוסוף פרנץ רוזנצוויג( 25 בדצמבר 1886, קאסל, הקיסרות הגרמנית – 10 בדצמבר 1929, פרנקפורט, גרמניה של ויימאר) היה פילוסוף יהודי-גרמני, מחנך ומתרגם.הפילוסופיה הדתית שפיתח היא דגם לחידוש המחשבה הפילוסופית מתוך עמידה נוכח מקורות היהדות. ייחס שוויון ערך ושותפות ליהדות ולנצרות והניח בכך תשתית לדיאלוג בין-דתי. היה שותף למרטין בובר בתרגום התנ"ך לגרמנית, ובתרגומם, התייחסו השניים למילה המנחה בסיפור המקראי.)
מגן דוד: יש משולש בסיסי שמאפיין את מוקדי המחשבה הפילוסופית בעולם - [אלוקים, אדם, עולם]. המשולש השני מסמל בהגותו את עמדת היהדות בנושאים הללו. ברמה הבסיסית היהדות עוסקת ביחסים שבין הגורמים הללו, וכך מגיעים לשלשת עקרונות היסוד של היהדות לפי רוזנצוויג - בריאה (היחס בין אלוקים והעולם), התגלות (היחס בין אלוקים והאדם) וגאולה (היחס בין האדם והעולם).
Unity and pride under one flag
על סיפונה של הספינה “אקסודוס" שהתקרבה למים הטריטורייליים של ארץ- ישראל, עם רדת לילה חשוך ומתוח שצפן בתוכו את שעמד להתרחש לאחר מספר שעות, העלינו דגל תכלת-לבן, דגלה של המדינה היהודית שהאמנו כי אכן תקום.
ארמדה של הצי הבריטי עקבה אחרינו, מקיפה אותנו מכל העברים. הם כיבו את אורותיהם ורק רחש הגלים באפלה העיד על קרבתן של ספינות הקרב אל ספינתנו המנסה לחמוק מהן כשעליה דחוקים ודחוסים ארבעת אלפים וחמש מאות איש ואישה, זקן וטף.
דגל קולומביה אשר שימש לנו עד לרגעים אלה כמסווה וכאמצעי הטעיה הורד מהתורן לעיני הבריטים, ובמקומו הונף אל שמי הלילה הדגל הכחול-לבן.
על הסיפון נערך מפקד של כל התנועות ביחד, חַיִל גדול מאוד מאוד.
שירה אדירה של "התקווה" פרצה בעמידת "דום", וכבשה את הדממה. מישהו חנק בתוכו דמעות. היה זה הרגע הגדול של זקיפות הקומה הכרת ערך עצמי וגאווה לאומית נוכח העדר בית ועולם מתנכר.
נְרַנְּנָ֤ה ׀ בִּ֘ישׁ֤וּעָתֶ֗ךָ וּבְשֵֽׁם־אֱלֹהֵ֥ינוּ נִדְגֹּ֑ל יְמַלֵּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה כׇּל־מִשְׁאֲלוֹתֶֽיךָ׃
May we shout for joy in your victory,arrayed by standards in the name of our God.May the LORD fulfill your every wish.
נרננה בישועתך ובשם אלקינו נדגול. לפי שבעולם הזה כל אדם מכיר דגליו מכל סגניו שנאמר (במדבר ב י) דגל מחנה ראובן. ומתוך דגליו מכיר אב שלו ומתוך האב שלו מכיר את משפחתו. אבל לעתיד לבוא הכל ובשם אלקינו נדגול. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. יענך ה' ביום צרה. המזמור הזה ראשו בענייה וסופו בענייה. יעננו ביום קראנו: