(א) השלים הכתוב ספר בראשית שהוא ספר היצירה בחידוש העולם ויצירת כל נוצר ובמקרי האבות שהם כענין יצירה לזרעם מפני שכל מקריהם ציורי דברים לרמוז ולהודיע כל עתיד לבא להם. ואחרי שהשלים היצירה התחיל ספר אחר בענין המעשה הבא מן הרמזים ההם. ונתייחד ספר ואלה שמות בענין הגלות הראשון הנגזר בפירוש ובגאולה ממנו ולכן חזר והתחיל בשמות יורדי מצרים ומספרם אע"פ שכבר נכתב זה בעבור כי ירידתם שם הוא ראשית הגלות כי מאז הוחל. (ג) והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו. וכשיצאו ממצרים אע"פ שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר. וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלות אבותם שהיה סוד אלוק עלי אהליהם והם הם המרכבה ואז נחשבו גאולים. ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד יקוק מלא אותו תמיד.
(1) These are the names of the sons of Israel who came to Egypt with Jacob, each coming with his household:
(2) Reuben, Simeon, Levi, and Judah;
(3) Issachar, Zebulun, and Benjamin;
(4) Dan and Naphtali, Gad and Asher.
(5) The total number of persons that were of Jacob’s issue came to seventy, Joseph being already in Egypt.
ואלה שמות בני ישראל. אע"פ שמנאן בחייהם בשמותם, חזר ומנאם במיתתם, להודיע חבתם, שנמשלו לכוכבים, שמוציאם ומכניסם במספר ובשמותם (שמות רבה), שנ' "המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא" (ישעיהו מ'):
...לכך נראה לומר כיון דמשה רבינו עליו השלום מנה אותם על שם שבאו למצרים, ומונה אותם אחר מיתתם (כאן), בודאי היה הקב"ה מוציאם במספר ומכניסן במספר, דאם לא כן לא היה מונה אותם על שם שעת יציאה והכנסה, אלא מפני שהקב"ה מנה אותם בהוצאה והכנסה - מונה אותם הכתוב גם כן על שעת ביאתן ועל שם אחר מיתתן:
(ב) להודיע שנמשלו לכוכבים. ומה שכתוב זה דוקא בשבטים ולא בצדיקים אחרים, מפני שהשבטים הם דוגמת הכוכבים, י"ב שבטים כנגד י"ב מזלות (שמו"ר טו, ו), וכל מזל ומזל כולל כוכבים הרבה, כמו שיכלול כל שבט ושבט הרבה מאוד, מטעם זה נמשלו השבטים לכוכבים:
(ג) המוציא במספר צבאם. אף על גב דלא כתיב בקרא רק ההוצאה, ....
וקשיא אחר דמקשינן הכנסה להוצאה, למה לא נכתבו כל שבעים נפש בהכנסה בשמות כמו שכתובים אצל ההוצאה, ויש לומר דודאי לענין הוצאה צריך להוציא כל אחד ואחד בשמו, שגם התולדות יש להוציא כל אחד ואחד בשמו, לפי שההוצאה חשובה יותר להיות משמש בעולם, וכל אחד מן התולדות משמש בעולם בפני עצמו, שהרי התולדות היו מעמידים משפחות הרבה, וכל אותן שבאו למצרים היה כל אחד ואחד משפחה בפני עצמו, ולכך מנה כל אחד בפני עצמו. אבל אצל הכנסה אין מכניס בשם רק העיקר, שהוא האב. וכן הוא אצל הכוכבים נמי, כאשר מוציא אותם - מוציא בשם כל אחד ואחד, שכל מזל ומזל יש לו כוכבים הרבה, ומוציא הקב"ה כל אחד, ובהכנסה אין מכניס רק העיקר, שהוא המזל עצמו....
The transition from Yakov to Nation
אחד - יעקב, אב
יב' שבטים - בנים, כוחות יחידי
שבעים נפש - אומה
ששים רבוא - שלימות האומה
... כאשר באו למצרים, באו במפקד ובמספר ובשמות, (שמות א, א) "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". כאשר תשים דעתך על מספר בני ישראל בפרשת שמות, יש בהם שני מנינים; כי י"ב שבטים נמנו בפרט (שם פסוקים ב-ד), ושבעים נפש נמנו בכלל (שם פסוק ה). ויעקב שורש הכל, לא בא במנין. כי יעקב ראוי להיות נבדל מן הבנים, כי השורש לא יצטרף אל התולדות. ולא שייך מספר בדבר שהוא יחידי, ולפיכך לא נמנה יעקב. והשבטים נמנים בפרט, מפני חשיבות מדריגתם, שהיו מפורסמים בשם שבטים. אך התולדות נמנים בכלל, שהם שבעים נפש, ולא בשמם.
(ב) וכל תולדות יעקב בא בענין נפלא מאוד. כי כאשר היה ראוי לשורש האמת שיהיה אחד, וזה כי השורש הוא אחד. ומן האחד, שהוא יעקב, יצאו י"ב שבטים. ונקראו "שבטים", כי השבט הוא ענף וחלק האילן, כן אלו י"ב כל אחד חלק הכלל. והיה מספר שלהם י"ב, מפני שכל דבר אחד נעשים ממנו י"ב גבולים מחולקים, כל אחד בפני עצמו. ואלו הן; גבול מזרחית רומית, גבול מזרחית תחתית, גבול צפונית רומית, גבול צפונית תחתית, גבול דרומית רומית, גבול דרומית תחתית, גבול מערבית רומית, גבול מערבית תחתית, גבול מזרחית צפונית, גבול צפונית מערבית, גבול מערבית דרומית, גבול דרומית מזרחית. אלו י"ב גבולין אלכסונים נעשים מדבר אחד. וכנגדם היו בניו של יעקב י"ב, כי יעקב שהוא אחד, נעשים ממנו י"ב גבולין מחולקין, לכך על ידי יעקב יצאו י"ב שבטים. דברים אלו כבשונו של עולם איך היו יוצאים מן יעקב י"ב שבטים.
(א) שתים עשרה פשוטות ה ו ז ח ט י ל נ ס ע צ ק יסודן ראיה, שמיעה, ריחה, שיחה, לעיטה, תשמיש, מעשה, הלוך, רוגז, שחוק, הרהור, שינה. מדתן שתים עשרה גבולים באלכסונן. ...
(ב) שתים עשרה פשוטות ה"ו ז"ח ט"י ל"נ ס"ע צ"ק חקקן חצבן שקלן צרפן המירן וצר בהם שנים עשר מזלות בעולם סימן טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד. ואלו הן שנים עשר חדשים בשנה ניסן אייר סיון תמוז אב אלול תשרי מרחשון כסלו טבת שבט אדר. ואלו הן שנים עשר מנהיגין בנפש שתי ידים ושתי רגלים שתי כליות טחול כבד מרה המסס קיבה קרקבן [שתי לועזים ושתי עליזים שתי יועצים ושתי יעוצים שתי טורפין ושתי ציידים]. עשאן כמין (מדינה) [מריבה] וערכן כמין מלחמה גם את זה לעומת זה עשה האלקים......
(1) The simple letters are twelve, namely: Hei, Vav, Zayin, Chet, Tet, Yud, Lamed, Nun, Samech, Ayin, Tsade, and Quph; they represent the fundamental properties, sight, hearing, smell, speech, desire for food, the sexual appetite, movement, anger, mirth, thought, sleep, and work. These symbolize also twelve directions in space: northeast, southeast, the east above, the east below, the northwest, southwest, the west above, the west below, the upper south, the lower south, the upper north, the lower north. These diverge to all eternity, and an as the arms of the universe.
(2) These twelve letters, he designed, formed, combined, weighed, and changed, and created with them the twelve divisions of the heavens (namely, the zodiacal constellations), the twelve months of the year, and the twelve important organs of the frame of the human, namely the right and left hands, the right and left feet, two kidneys, the liver, the gall, the spleen, the intestines, the gullet, and the stomach. God produced ה [Hei], predominant in Speech, crowned, combined, and formed Aries in the world, Nisan in the year, and the right hand of man and woman. God produced ו [Vav], predominant in Mind, crowned, combined, and formed Taurus in the world, Iyar in the year, and the left hand of the human. God produced ז [Zayin], predominant in movement, crowned, combined, and formed Gemini in the world, Sivan in the year, and the right foot of the human. He produced ח [Chet], predominant in Sight, crowned, combined, and formed Cancer in the world, Tammuz in the year, and the left foot of the human. He produced ת [Tet], predominant in Hearing, crowned, combined, and formed Leo in the world, Av in the year, and the right kidney in the human. He produced י [Yud], predominant in Labor, crowned, combined, and formed Virgo in the world, Elul in the year, and the left kidney of the human. He produced ל [Lamed], predominant in sexual desire, crowned, combined, and formed Libra in the world, Tishrei in the year, and the gall in the human. He produced נ [Nun], predominant in smell, crowned, combined, and formed Scorpio in the world, Marchesvan in the year, and the intestines in the human. He produced ס [Samech], predominant in sleep, crowned, combined, and formed Sagittarius in the world, Kislev in the year, and the stomach of the human. He produced ע [Ayin], predominant in Anger, crowned, combined, and formed Capricornus in the world, Tevet in the year, and the liver in the human. He produced צ [Tsade], predominant in Taste, crowned, combined, and formed Aquarius in the world, Shevat in the year, and the gullet in the human. He produced ק [Kuf], predominant in Mirth, crowned, combined, and formed Pisces in the world, Adar in the year, and the spleen in the human.
ובבואם למצרים היו שבעים נפש בפרט, כי מספר זה היה ליוצאי ירך יעקב, כמו שבכלל האומות הכל שבעים, לכך כתב (דברים לב, ח) "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל", וענין דבר זה נתבאר למעלה, כי מה שמספר בני יעקב מספר שבעים נפש פרטים מורה על מעלה גדולה מאוד, יותר ממה שהאומות הם ע' אומות.
Michtav M'Eliyohu Vol 2
(ו) וראייה לזה ששלימות ישראל זה המספר, שהרי כשיצאו ממצרים היו שש מאות אלף (שמות יב, לז), וכשנפלו בעגל היו שש מאות אלף, ובפרשת במדבר היו שש מאות אלף (במדבר א, מו), ובפרשת פנחס היו גם כן שש מאות אלף (במדבר כו, נא), שמזה נראה כי צורת ישראל ושלימותם שש מאות אלף. ומה שנתוספו אחר כן, זהו מפני הברכה שנתברכו, אבל שלימות ישראל המספר שראוי להם הוא שש מאות אלף.
(ז) והטעם הוא ידוע כי שש הוא מספר שלם, וזה כי לא תמצא דבר שלם כי אם על ידי מספר ששה. וזה כי הנקודה היא אחת, והיא חסירה, בעבור שאין לה התפשטות כלל. והקו אשר יש לו התפשטות באורך, ויש לו שלימות יותר, בעבור שיש לו התפשטות באורך, אך אין זה שלימות גמור בעבור שאין לקו התפשטות רק אורך, ואין לו התפשטות אורך ורוחב. והשטח אשר יש לו התפשטות אורך ורוחב הוא שלם יותר, בעבור שיש לו התפשטות אל הצדדין הארבע, אבל אין לו עומק. אמנם הגשם הוא השלם, בעבור שיש לו התפשטות הצדדין הששה, דהיינו מעלה ומטה וארבע רוחות, ואין התפשטות יותר משש קצוות אלו. וכן הסכימו חכמי המחקר כי הגשם הוא השלם בעבור שיש לו שש קצוות, ולפיכך דבר שהוא בעל שש צדדין הוא השלם. ולפיכך היה מספר ישראל שש מאות אלף, כי מספר שש הוא מספר שלם שאין עליו תוספת.
(6) Scripture states, "When Israel went forth from Egypt; the House of Jacob from a foreign people." (Ps. Ch. 116) Scripture mentions both names because God redeemed both aspects of Israel: its physical substance and its spiritual essence or form. The two names of the Jewish people refer to the form and substance of Israel as a nation. Jacob, which is a humble and lowly name, is connected to the material substance that makes up the nation. This name comes from the word ekev, a heel and to supplant. The name Israel refers to the spiritual form of the nation. This name is connected to the more important aspect of Israel - it is connected to the essence of Israel, ki sarita, "who wrestled with God."
רוח חיים - אבות
ודע כי התורה ששים רבוא אותיות, והם כללות נשמת כל ישראל יוצאי מצרים,
.. כי קב״ה ואורייתא וישראל כולא חד. שכ״א מישראל שרש נשמתו העליונ' מדובק ונאחז באות א' מהתורה והיו לאחדים ממש.
...אמנם עוד ענין אחר נמצא, כי יש כמה פנים לתורה, וכבר קבלו הקדמונים, שלכל שורש מנשמות ישראל יש כולם בתורה, עד שיש ששים רבוא פירושים לכל התורה מחולקים לששים רבוא נפשות של ישראל. וזה נקרא שהתורה מתפוצצת לכמה ניצוצות, כי בתחילה מתלהטת, ואז נראים בה כל האורות הראויים לענין ההוא, ואותם האורות עצמם מאירים בששים רבוא דרכים בששים רבוא של ישראל....
Parallel development of the individual
- Child -self absorbed
- Bar Mitzva -Self-aware
- Adult - multiple perpectives
- Mature Adult - unity - in role, purpose and nation
(א) נהורא ישרי בה כו' דבי' תחדי נפשא. נר יקוק נשמת אדם ואיתא בזוה"ק זכה יתיר זכה לרוח זכה יתיר זכה לנשמה והנשמה הוא מלמעלה ואין בו שום רע ופגם (ע' ראשית חכמה שער היראה פ"ט מתיקונים) כמ"ש אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא וכנסת נשמת ישראל אבוקה גדולה מאורות רבים. וכל נפש יש לו נר מיוחד נשמת אדם והתורה ג"כ נר תורה אור אורה זו תורה (כמ"ש מגילה ט"ז:) והוא נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי וכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה שהוא נר שלו. שכן הי' בדור המדבר עיקר המספר ששים רבוא נפשות וכנגדן ששים רבוא אותיות לתורה כמו"ש ישראל ר"ת "יש "ששים "רבוא "אותיות "לתורה ואף שאין החשבון מכוון כל אות מתחלק לנציצות והוא תורה שבכתב. ואח"כ בחידושי תורה שהשי"ת מחדש הלכה בכ"י (כמש"כ ב"ר פ' מ"ט) מתרבין נפשות ישראל. וזה שאנו מבקשים ותן חלקנו בתורתך שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה והוא נר שלו נר יקוק נשמת אדם. אך מקודם צריך להסיר כל חמדת עוה"ז כמש"כ תוס' (כתובות ק"ד ד"ה לא) בשם מדרש עד שיתפלל אדם שיכנס ד"ת לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו (וע' חדבא"ר פ' כ"ו בלשון אחר יעיי"ש) ומתפללין מקודם קדשנו במצותיך שע"י מצות זוכין לקדושה ופרישות. .... וכן אנו אומרים בסוף הקרבנות שיבנה בהמ"ק ב"ב ותן חלקנו בתורתך וכן אחר התפלה שהוא במקום קרבן (כמו"ש ברכות כ"ו: תפלות כנגד תמידין תקנו) כיון שאין לנו מקדש ונשלמה פרים שפתינו אנו מבקשים על בנין בהמ"ק ושיופיע לכ"א מישראל חלקו בתורה. ...
(ה) אמר רבי סימון, חמש פעמים כתיב כאן אורה, כנגד חמשה חמשי תורה. ויאמר אלקים יהי אור, כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקדוש ברוך הוא וברא את עולמו. ויהי אור, כנגד ספר ואלה שמות, שבו יצאו ישראל מאפלה לאורה. וירא אלקים את האור כי טוב, כנגד ספר ויקרא, שהוא מלא הלכות רבות. ויבדל אלקים בין האור ובין החשך, כנגד ספר במדבר, שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ. ויקרא אלקים לאור יום, כנגד ספר משנה תורה, שהוא מלא הלכות רבות....
(5) Said Rabbi Simon: Light is written five times here, this corresponds to the five books of Torah. 'God said, “Let there be light” - this corresponds to the book of 'in the beginning', in which the Holy One of Blessing occupied Godself and created His world. 'and there was light' - this corresponds to the book of 'and these are the names', in which Israel came from darkness to light. 'God saw that the light was good' corresponds to the book 'and He called' which is full of many laws. 'And God separated the light from the darkness' corresponds to the book 'in a desert' which makes a distinction between those who left Egypt and those who came into the Land. 'And God called the light Day' corresponds to the book of Repetition of the Torah, which is full of many laws. The group of colleagues challenged Rabbi Simon: and wasn't the Book of 'and He called' full of many laws? He answered them: even He repeated things in it.
רבנו מדבר באריכות בהרבה מחבוריו שכל הפנימיות של תוה"ק, .... וכל הרמזים כלולים במספרים לפי סוד "המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא" היינו שכל נברא מהנבראים יש לו מספר יסודי בפני עצמו והיעוד של כל אחד מהם לפי שמו ומספרו היסודי נרמז בתורה בסוד מעשה וחשבון היינו בחושבנא שבאותיות התורה בגימטריאות ונוטריקון. וכאמרם: לכו חזו מפעלות יקוק אשר שם שמות בארץ אל תיקרי שמות אלא שמות. פרפראות לחכמה, הם הכלים המקבלים את הסגולות העליונות מעולם האצילות במלויין ומלויין דמלויין עד אין סוף, וכל יצירה וכל אדם לפי תפקידיו הכלליימ והפרטיים מרומזין בשמו של כל אחד ומרומז בתורה במספר גימטריאות. רבנו בביאורו לספרא דצניעותא כותב בלשון זה "והכלל כי כל מה שהיה הוה ויהיה עד עולם הכל כלול בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל, ולא הכללים בלבד אלא אפילו פרטיו של כל מין ומין ושל כל אדם בפרט, וכל מה שאירע לו מיום הולדו עד סופו וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו וכן של כל מין בהמה וחיה וכל בעלי חי שבעולם וכל עשב וצומח ודומם וכל פרטיהם ופרטי פרטיהם בכל מין ומין ואישי המינים עד לעולם ומה שיארע להם ושרשם, וכן כל מ"ש באבות ומשה וישראל כולם הן בכל דור ודור שכולם מתגלגלים ניצוצותיהם בכל דור ודור כידוע, וכן כל מעשיהם מאדה"ר עד סוף התורה הוא בכל דור כידוע למבין וכ"ה בכל אדם ואדם לבד כמו שהתחיל לבאר במדרש הנעלם ברמז. ...
ואלה שמות אלה הנזכרים בכאן היו ראוים להודע בשם כי כל אחד מהם ראוי להיות נחשב איש על שמו המורה על צורתו האישיית. ואלה כל ימי חייהם היו למאורות, ולא יצא הדור לתרבות רעה. אמנם אחרי מותם לא היו הצדיקים שבבניהם כל כך חשובים בעיני אלקים ואדם:
[קפד]... מ"מ הש"י עושה מתורת יקוק תורתו ואומר שגם זה שלו והוא המחדש החדושין דאורייתא והוא מדרגה גדולה כענין עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה (ב"ב עה:) כי התורה כולה שמותיו של הקב"ה וזהו מצד תורת יקוק. וגם שמותן של ישראל כנודע דיש ס' רבוא אותיות לתורה וזהו מצד תורתו. ולכך פתיחת ס' שמות שהוא ס' מתן תורה בואלה שמות בני ישראל. וכמו ששמעתי כי פתיחת כל ספר ופרשה הוא צורתא דשמעתא של אותו ספר ופרשה וכך קריאת שם הס' שמות ע"ש שמות בני ישראל שזהו כללות התורה כי השם הוא יסוד הדבר. ולכך אדה"ר קרא שמות והמלאכים לא ידעו כמשאז"ל (בר"ר פ' יז) דמלאכים אין להם שם דלפי שליחותו נקרא (כמש"ש פ' עח). והוא ע"ד שכתבו הקדמונים כי מנהג מצרים ג"כ וארץ הקדם שהאדונים יקראו לעבדיהם שמות כרצונם להורות כי אינו רשות ובעל בחירה בפני עצמו כלל. ... וההתחלה לד"ת הוא מצד הבחירה זה נקרא שמות בני ישראל והסיום שמות הקב"ה. אבל הקב"ה אומר להיפך בתחלה תורת יקוק כו'. וכיוצא בו בברכות (לה.) ליקוק הארץ ומלואה קודם ברכה שכשסבור שזה נבדל מצד מדת הבחירה אז ליקוק הארץ ואחר הברכה שמכיר שהכל שלו אז הארץ נתן לבנ"א. וכן כאן אז נקרא תורתו. וצדיקים נקראו בשמותיו של הקב"ה כי שמות בני ישראל הם עצמם שמות הקב"ה כנ"ל ...
ואלה שמות בני ישראל, בא לחדש כי בעת באו ישראל למצרים היו בתכלית החשיבות מפני ג' ענינים, ואח"ז ירדו מחשיבותם בכל ג' ענינים אלה, ומזה התחיל השעבוד, א] היה להם חשיבות מצד עצמם, וזה מציין במ"ש ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב, וזה נבדל ממ"ש בפ' ויגש ואלה שמות ב"י הבאים מצרימה יעקב ובניו, שבעת ההיא לא נפרדו לי"ב שבטים רק יעקב היה ראש המשפחה וכולם אכלו על שלחנו והיו טפלים אליו, והיו כולם בית אחד ויעקב אבי הבית, וכשבאו למצרים אז נתעלו בחשיבות מאד ונפרדו לי"ב בתים, שכ"א מן השבטים היה לבית מיוחד, ועז"א הגם שבאו מצרימה את יעקב שאז היו טפלים ליעקב, אבל אחר שבאו מצרימה איש וביתו באו היה כ"א לבית בפ"ע, וכ"א קרא בשם בפ"ע ראובן וביתו ושמעון וביתו, שזה מורה רוב חשיבותם, כמ"ש שנים עשר נשיאים יוליד, שזה חשיבות כשיתפרדו לבתי אבות ונשיאים:
ראו קרא ה׳ בשם בצלאל בן אורי גו׳ איתא בש״ס שמא גרים והיינו ראובן ראו מה בין בני לבן חמי כו׳ וכל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה וזאת גרמה לו שמו כי במה שאמרה מה בין בני כו׳ הבדילה ופרשה אותו ממעשה עשו כי השם שקוראים את האדם האותיות הם חיותו וכך קוראים אותו בשמים ועם חיות וקדושות האותיות שבשמו הוא יכול לעבוד את השם כל ימיו אחר שיבחר בטוב כי הבחירה חפשית ולכן הרשעים אינם יודעים לאחר מיתה את שמם היינו כי לא עבדו את השם עם האותיות הקדושות שבשמים ושואלין אותם מה עשית עם האותיות הקדושות שבשמך. ולכן אמר דוד המלך ע״ה (תהלים מ״ו, ט׳) לכו חזו מפעלות ה׳ אשר שם שמות בארץ אל תיקרי שמות אלא שמות וקשה הלא כתיב שמות ומהו אל תיקרי כו׳ וי״ל כי הצדיקים עובדים את השם על ידי אותיות הקדושות שבשמים אבל הרשעים שאינם עובדים את השם ונעשים האותיות שבשמים שממות כי לא החיו את האותיות על ידי איזה מעשה טוב וזהו אשר שם שמות בארץ היינו שמות קדושים וזהו שמוכיח את העולם אל תיקרי שמות לשון שממה ח״ו היינו הרשעים שמשממין כביכול את האותיות שבשמם אלא שמות שהצדיקים עובדים את השם על ידי האותיות שבשמם וזהו שמות כי הם שמות הקדושים....
ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת וכו'. אפשר דכונת פרעה היתה כפי הפשט כמו שתרגם אנקלוס דמטמרן גליין ליה. אך כל השמות מן השמים כמש"ה אשר שם שמות בארץ ואז"ל אל תקרי שמות אלא שמות. ולכן כונת השם בעצם כי על ידו מתגלים אורות הקדושה הנטמעים בקליפות ערות הארץ והוא יסוד המעלה להעלות כל ניצוצות הקדושה ועל ידו באו ישראל שם והוא סיבת שיצאו כמו שאמר בזהר ולכן שמו נאה לו צפנת פענח אשר הוא מגלה הסתומות.
ואלה שמות בני ישראל, על שם גאלת ישראל נזכרו כאן, ראובן, שנאמר (שמות ג, ז): ראה ראיתי את עני עמי. שמעון, על שם (שמות ב, כד): וישמע אלקים את נאקתם. לוי, על שם שנתחבר הקדוש ברוך הוא לצרתם (שמות ג, ב): מתוך הסנה, לקים מה שנאמר (תהלים צא, טו): עמו אנכי בצרה. יהודה, על שם שהודו להקדוש ברוך הוא. יששכר, שנתן להם הקדוש ברוך הוא שכר שעבודם, בזת מצרים ובזת הים, לקים מה שנאמר (בראשית טו, יד): ואחרי כן יצאו ברכש גדול, זבולן, על שם שהשכין הקדוש ברוך הוא שכינתו בקרבם, שנאמר (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ואין זבולן אלא בית המקדש, שנאמר (מלכים א ח, יג): בנה בניתי בית זבל לך מכון לשבתך עולמים. ובנימן, על שם (שמות טו, ו): ימינך יקוק נאדרי בכח. דן, על שם (בראשית טו, יד): וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול. נפתלי, על שם תורה ומצות שנתן להם הקדוש ברוך הוא, שכתוב בהם (תהלים יט, יא): ומתוקים מדבש ונפת צופים. גד, על שם המן שהאכילם הקדוש ברוך הוא, שהוא (שמות טז, לא): כזרע גד. אשר, על שם שהיו מאשרין אותן כל שומעי גאלתן וגדלתן, דכתיב (מלאכי ג, יב): ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר יקוק צבאות. יוסף, על שם שעתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף ולגאל את ישראל ממלכות הרשעה כשם שגאל אותם ממצרים, דכתיב (ישעיה יא, טז): והיה ביום ההוא יוסיף יקוק שנית ידו וגו' וכל הענין.
ואלה שמות בני ישראל וגו'. ולכאורה הלא כבר שמענו ונדעם שמות שבטי בני יעקב כולם כאחד, ובפרטות למעלה בפרשת ויגש הודיע שמות כל אשר הורד מבית יעקב לארץ מצרים, ולמה זה חזר וכפל כאן להזכיר שמותן. והנראה אלי בדבר הזה, על פי אומרם ז"ל (ברכות ז':) מאי רות אמר רבי יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות, מנא לן דשמא גרים דכתיב (תהלים מ"ו, ט') לכו חזו מפעלות יקוק אשר שם שמות בארץ אל תקרי שַׁמות אלא שֵׁמות וכו', עד כאן. הנך רואה מזה דשמא גרים להיות שם האדם נמשך אחר מעשיו, ועל כן אמרו חז"ל (בראשית רבה ע"א, ג') שמותיהן נאין ומעשיהן נאים אלו השבטים ראובן ראו בן בין הבנים, שמעון שומע בקול אביו שבשמים וכו', עד כאן. כי היו שמותן נאה להם לתפארת מעשיהם, וזה יגיד הכתוב כאן ואלה שמות בני ישראל כלומר כי הנה אלו שמות הקודש שהיה להם בירידתן למצרים בחייהם הן הן היו שמותן עד יום מותם (כי כאן נזכרו במיתתן כמו שהוא ברש"י כאן אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן חזר ומנאן במיתתן להודיע חיבתן וכו') ולא נתחלף ולא נשתנה שמם מאז, כי מעשה אחד להם כאשר היה מעשיהם בארץ כנען במעשים טובים נאה לשמותן בעודם היו באמנה אתו אצל יעקב אביהם כן גם בארץ מצרים הגם שהיה מקור מקום הטומאה ערות הארץ, לא שינו מעשיהם. ועל כל אלה שמותן עד יום מותם ראוים אליהם. ולזה אמר ואלה בתוספת וא"ו להוסיף שבח על שנותיהם הראשונים מה הראשונים בתמימות נמשך אחרי שם קדשם אף אחרונים כראשונים הנה אלה שמותיהם אין בהם נפתל ועקש, כראוי לבית יעקב.
ולזה אמר הכתוב ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב וגו'. כלומר כי אלה כולם באו בבחינת יעקב אבינו ע"ה כאשר נאמר לו ואנכי אעלך גם עלה שלא ירדו להשתקע במצרים להכנס ח"ו בתוך טומאת ערות מצרים, ואדרבה הם התגברו עצמם תמיד על טומאת מצרים להעלות מן הטמא אל הטהור להעלות ניצוצי הקדושה למעלה למעלה. וגמר אומר לא אלו בלבד שבאו עם יעקב מארץ כנען, גם ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים. כלומר כל השבעים נפש כולם היו יוצאי ירך יעקב בבחינת ברא כרעא דאבוהי שהלכו בעקבות יעקב אביהם הצדיק שלא להשקע ח"ו בטומאת מצרים. וגם יוסף שהיה במצרים מכבר, גם הוא בכלל השבעים נפש שהלך בעקבות יעקב אבינו להעלות הניצוצות תמיד בכח צדקתו הרבה.
Finding our purpose and role in world - Ohr Gedalyahu
Shovavim - Parshiyos of leaving exile - A parallel to individual exile of self & inner potential