(א) אבל הדברים שחיב המאמין לבטח בהם על הבורא יתעלה כוללים אותם שני מינים. אחד מהם דברי העולם הזה והשני דברי העולם הבא. ודברי העולם הזה יחלקו לשני חלקים.
(ב) אחד מהם עניני העולם לתועלות העולם הזה השני עניני העולם לתועלות העולם הבא.
(ג) ועניני העולם לתועלות העולם הזה יחלקו לשלשה חלקים.
(ד) אחד מהם תועלות גופו בלבד
(ה) והשני תועלות טרפו וסבות הונו ומיני קניניו
(ו) והשלישי תועלות בני ביתו ואשתו וקרוביו ואוהביו ואויביו ומי שהוא למעלה ממנו ולמטה ממנו מכתות בני אדם.
(ז) ועניני העולם לתועלות העולם הבא יחלקו לשני חלקים.
(ח) אחד מהם חובות הלבבות והאברים שהוא מתיחד בהם לבדו ואין מעשהו יוצא בהם להנאת זולתו ולא להזקו
(ט) והחלק השני חובות האברים אשר לא יוכל לעשותם אלא בהשתתפות זולתו עמו בפעל ובהפעל כצדקה וגמילות חסדים ולמוד החכמה ולצוות בטוב ולהזהיר מן הרע.
(י) ועניני העולם הבא יחלקו לשני חלקים.
(יא) אחד מהם הגמול הראוי
(יב) והשני שהוא מחסד הבורא יתעלה על החסידים והנביאים לעולם הבא. והנה כל הדברים שבוטחים בהם על הבורא יתברך שבעה חלקים.
(יג) אחד מהם עניני גוף האדם בלבד
(יד) והשני עניני הונו וסבות טרפו
(טו) והשלישי עניני אשתו ובניו וקרוביו ואוהביו ואויביו
(טז) והרביעי חובות הלבבות והאברים שהוא מתיחד בתועלותן והזקתן
(יז) והחמישי חובות האברים שתועלתן והזקתן מתעברות אל זולתו
(יח) והששי גמול העולם הבא אשר יהיה כפי המעשה בעולם הזה
(יט) והשביעי גמול העולם הבא אשר יהיה מהבורא יתברך על דרך החסד על סגלתו ואוהביו כמו שכתוב (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם.
(כ) וכיון שפרשתי ההקדמות אשר בעבורן יתכן הבטחון מן הבוטח באלהים יתעלה יש עלי לסמך להן פרוש אפני ישר הבטחון בכל אחד מהשבעה דברים אשר בהם יבטח כל בוטח על אלהים ועל זולתו אחד אחד.
(כא) ואמר בפרוש החלק הראשון מהם והוא בעניני גוף האדם בלבד והם חייו ומותו וטרף מזונו למחיתו ומלבושו ודירתו ובריאותו וחליו ומדותיו. ואפני הישר בבטחון על אלהים בכל ענין מהם שישליך את נפשו בהם להליכות הגזר אשר גזר לו הבורא מהם ותבטח נפשו באלהים יתברך וידע כי לא יגמר לו מהם אלא מה שקדם בדעת הבורא שהוא הנכון לעניניו בעולם הזה ובעולם הבא ויותר טוב לאחריתו ושהנהגת הבורא לו בכלם שוה אין לשום בריה בהם עצה ולא הנהגה אלא ברשותו וגזרתו ודינו.
(כב) וכמו שאין ביד הברואים חייו ומותו וחליו ובריאותו כן אין בידם טרף מזונו וספוקו ולבושו ושאר עניני גופו.
(כג) ועם ברור אמונתו כי ענינו מסור אל גזרות הבורא יתעלה ושבחירת הבורא לו היא הבחירה הטובה הוא חייב להתגלגל לסבות תועלותיו ולבחר הטוב כנראה לו מן הענין והאלהים יעשה מה שקדמה בו גזרתו.
(כד) והדומה לזה כי אדם אף על פי שקצו ומדת ימיו קשורים בגזרת הבורא יתברך יש על האדם להתגלגל לסבות החיים במאכל ובמשתה ומלבוש ובמעון כפי צרכו ולא יניח את זה על האלהים שיאמר אם קדם בגזרת הבורא שאחיה ישאיר נפשי בגופי מבלי מזון כל ימי חיי ולא אטרח בבקשת הטרף ועמלו.
(כה) וכן אין ראוי לאדם להכנס בסכנות בבטחונו על גזרת הבורא וישתה סמי המות או שיסכן בעצמו להלחם עם הארי והחיות הרעות ללא דחק או שישליך עצמו בים או באש והדומה לזה ממה שאין האדם בטוח בהן ויסכן בנפשו. וכבר הזהירנו הכתוב מזה במה שאמר (דברים ו טז) לא תנסו את ה׳ אלהיכם וגו׳ כי איננו נמלט בזה מאחד משני דברים.
(כו) או שימות ויהיה הוא הממית את עצמו והוא נתבע על זה כאלו המית זולתו מבני אדם אף על פי שמותו על הדרך ההוא בגזרת האלהים וברשותו.
(כז) וכבר הזהירנו שלא להמית שום אדם בשום גלגול באמרו (שמות כ יג) לא תרצח וכל אשר יהיה המומת קרוב אל הממית יהיה הענש יותר ראוי כמו שכתוב (עמוס א יא) על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו וגו'. וכן מי שהמית את עצמו יהיה ענשו גדול בלי ספק
(כח) מפני שמשלו בזה כעבד שצוהו אדוניו לשמר מקום לזמן ידוע והזהירו שלא יפרד ממנו עד שיבא שליח אדוניו אליו. וכון שראה שבושש השליח לבא נפרד מן המקום קדם בואו וקצף עליו אדוניו והענישו ענש גדול. וכן הממית את עצמו יוצא מעבודת האלהים אל המרותו בהכנסו בסכנת המות.
(כט) ועל כן אתה מוצא שמואל עליו השלום אומר (שמואל א טז ב) איך אלך ושמע שאול והרגני ולא נחשב לו לחסרון בבטחונו על האלהים אך היתה התשובה מאלהים לו במה שמורה כי זריזותו בזה משבחת ואמר לו (שמואל א טז ב) עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח לה׳ באתי ושאר הענין. ואילו היה זה קצור בבטחונו היתה התשובה אליו (דברים לב לט) אני אמית ואחיה וגו׳ או הדומה לו כמו שאמר למשה עליו השלום עת שאמר לו (שמות ד י) כי כבד פה וכבד לשון אנכי (שמות ד יא) מי שם פה לאדם וגו'. ואם שמואל עם תם צדקתו לא הקל להכנס בסבה קטנה מסבות הסכנה אף על פי שהיה נכנס בה במצות הבורא יתברך כשאמר (שמואל א טז א) מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כל שכן שיהיה זה מגנה מזולתו מבלתי מצות הבורא יתעלה.
(ל) או שינצל בעזרת הבורא יתברך לו ויאבדו זכיותיו ויפסיד שכרו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בזה הענין (גמרא שבת לב א) לעולם אל יעמד אדם במקום סכנה ויאמר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו ואמר יעקב אבינו עליו השלום (בראשית לב יא) קטנתי מכל החסדים וגו׳ ואמר המתרגם בפרושו זעירין זכוותי מכל חסדין ומכל טבוון.
(לא) וכמו שאמרנו בחיים ובמות כן נאמר בחיוב תביעת סבות הבריאות והמזון והמלבוש והדירה והמדות הטובות ולהרחיק שכנגדן עם ברור אמונתו כי הסבות אין מועילות אותו בזה כלום אלא בגזרת הבורא יתברך כאשר יש לבעל האדמה לחרש אותה ולנקותה מן הקוצים ולזרעה ולהשקותה אם יזדמנו לו מים ויבטח על הבורא יתברך להפרותה ולשמרה מן הפגעים ותרבה תבואתה ויברך אותה הבורא ואין ראוי לו להניח האדמה מבלי עבודה וזריעה בבטחונו על גזרת הבורא שתצמיח האדמה בלתי זרע שקדם לו.
(לב) וכן בעלי המלאכה והסחורה והשכירות מצוין לחזר על הטרף בהם עם הבטחון באלהים כי הטרף בידו ורשותו ושהוא ערב בו לאדם ומשלימו לו באיזו סבה שירצה ואל יחשב כי הסבה תועילהו או תזיקהו מאומה.
(לג) ואם יבוא לו טרפו על פנים מאפני הסבות אשר התעסק בהן ראוי לו שלא יבטח על הסבה ההיא וישמח בה ויוסיף להחזיק בה ויטה לבו אליה כי יחלש בטחונו באלהיו. אך אין ראוי לו לחשב כי תועילנו יותר ממה שקדם בדעת הבורא ואל ישמח בהדבקו בה וסבובו עליה אך יודה הבורא אשר הטריפו אחר יגעתו ולא שם עמלו וטרחו לריק כמו שכתוב (תהלים קכח ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.
(לד) ואמר אחד מן החסידים אני תמה ממי שנותן לחברו מה שגזר לו אצלו הבורא ואחר כך יזכיר לו טובתו עליו בו ויבקש להודות אותו עליו. ויותר אני תמה ממי שקבל טרפו על ידי אחר מכרח לתתו לו ויכנע לו ויפיסהו וישבחהו.
(לה) ואם לא יבואהו הטרף על הפנים אשר סבב עליהם אפשר שטרף יומו כבר קדם אצלו והוא ברשותו או שבא לו על פנים אחרים.
(לו) ועל איזה פנים שיהיה ראוי לו להתעסק בסבות ואל ירפה מחזר עליהן כשהם ראויות למדותיו ולגופו ולאמונתו ולעולמו כאשר קדמתי ויבטח עם זה על אלהיו שלא יעזבהו ולא ירפהו ולא יתעלם ממנו כמו שנאמר (נחום א ז) טוב ה׳ למעוז ביום צרה וגו'.
(לז) וכן נאמר בענין הבריאות והחלי כי על האדם לבטח בבורא בזה ולהשתדל בהתמדת הבריאות בסבות אשר מטבען זה ולדחות המדוה במה שנהגו לדחותו כמו שצוה הבורא יתעלה (שמות כא יט) ורפא ירפא מבלי שיבטח על סבות הבריאות והחלי שהן מועילות או מזיקות אלא ברשות הבורא.
(לח) וכאשר יבטח בבורא ירפאהו מחליו בסבה ובלתי סבה כמו שנאמר (תהלים קז כ) ישלח דברו וירפאם וגו'
(לט) ואפשר שירפאהו בדבר המזיק הרבה כמו שידעת מענין אלישע במים הרעים שרפא הזקם במלח כמו שכתוב (מלכים ב ב יט) והמים רעים והארץ משכלת, שריפא היזקם במלח, וכן (שמות טו כה) ויורהו ה׳ עץ וישלך אל המים, ואמרו הקדמונים (במדרש תנחומא שם) שהיה עץ של הרדופני וכמוהו (ישעיה לח כא) ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי וכבר ידעת מה שהיה מענין אסא כשבטח על הרופאים והניח בטחונו באלהים בחליו מהמוסר והתוכחה לו ואמר הכתוב (איוב ה יח) כי הוא יכאיב ויחבש וגו'.
(מ) ופרוש החלק השני והוא עניני קניני האדם וסבות טרפו ואפני עסקיו במסחר ומלאכה והליכות הדרכים ומנוי ושכירות ופקידות ועבודת המלכים וגזברות וקבלנות ואמנה וספרות ומיני העבודות והליכות המדברות והימים והדומה לזה ממה שמתעסקין בו לקבץ ממון ולהרבות מותרי המחיה אפני ישר הבטחון בהם על האלהים שיתעסק במה שזימן לו הבורא מהם לצרך ספוקו ומזונו ולהגיע אל מה שיש בו די מן העולם.
(מא) ואם יגזר לו הבורא בתוספת על זה תבואהו מבלי טרח ויגיעה כאשר יבטח על האלהים בה ולא ירבה לחזר על הסבות ולא יסמך עליהן בלבו.
(מב) ואם לא יגזרו לו יותר מן המזון אם היו משתדלים כל אשר בשמים ובארץ להוסיף עליו לא היו יכולים בשום פנים ולא בשום סבה. וכאשר יבטח באלהים ימצא מנוחת לבו ושלות נפשו כי לא יעברנו חקו אל זולתו ולא יקדים ולא יאחר מעתו הנגזר לו בו.
(מג) ויש שמנהיג הבורא טרפי רבים מבני אדם על יד איש אחד מהם להבחין בזה עבודתו לאלהים מהמרותו וישים את זה מן הסבות החזקות שבסבות הנסיון וההסתה לו כמלך שהוא מטריף חילו ועבדיו וכן השרים ורואי המלך והסגנים אשר סביבותיהם כתות מעבדיהם ושמשיהם ופקידיהם ונשים וקרובים ומשתדלים בעבורם לחזר על סבת קבוץ הממון מפנים טובים ורעים.
(מד) והסכל מהם יטעה בשלשה פנים.
(מה) אחד מהם בקבצו הממון כי הוא לוקח מה שגזר לו הבורא לקחתו על פנים מגנים ורעים. ואלו היה מבקש אותו על אפניו היה מגיע אל חפצו ורצונו והיה מתקיים בידו ענין תורתו ועולמו ולא היה חסר לו ממה שגזר הבורא מאומה.
(מו) והשני כי הוא חושב שכל מה שהגיע אליו מן הממון הוא טרף מזונו ולא יבין כי הטרף מתחלק לשלשה חלקים אחד מהם טרף מזונו והוא כלכלת גופו בלבד והוא המבטח מן האלהים לכל אשר בו רוח חיים עד תכלית ימיו. והשני טרף מזון זולתו מאשה ובנים ועבדים ומשרתים והדומה להם ואיננו מבטח מן האלהים לכל הברואים אלא לסגלה מהם בתנאים מיחדים והוא מקרה מזדמן בעת אחת ואין מזדמן בעת אחרת כפי שמחיבות הליכות דיני הבורא מן החסד והמשפט. והשלישי טרף קנין והוא הממון אשר אין בו תועלת לאדם והוא שומר עליו ונוצר אותו עד אשר יורישנו לזולתו או שיאבד ממנו. והסכל יחשב כל אשר גזר לו הבורא מן הממון שהוא טרף מזונו וכלכלת גופו והוא ממהר אליו ומשתדל עליו ואפשר שיקבצנו לבעל אשתו אחריו ולהורגו ולגדול שבשונאיו.
(מז) והשלישי שהוא נותן הטרפים לבעליהם כמו שגזר להם הבורא על ידו והוא זוכר טובתו להם בהם כאלו הוא הטריפם בהם וכלכל אותם והתחסד בם עליהם ורוצה שיודוהו וישבחוהו הרבה עליהם ושיעבדוהו בעבורם ויתגאה ויגבה וירום לבבו ויניח הודאתו עליהם ויחשב שאם היה מונע אותם מהם היו נשארים אצלו וכי לולא הוא היו נפסקים טרפיהם. והוא העני אשר ייגע לריק בעולם הזה ויפסיד שכרו לעולם הבא.
(מח) והמשכיל נוהג בשלשת הפנים על הדרך הנכונה לתורתו ולעולמו
(מט) ובטחונו במה שיש ביד האלהים מטרפו וקנינו יותר חזק מבטחונו במה שיש בידו מהם מפני שאינו יודע אם הוא טרף מזון או טרף קנין ויגיע לכבוד העולם הזה ואל הגמול הטוב בעולם הבא כמו שנאמר במזמור (תהלים קיב א) הללויה אשרי איש ירא את ה׳ עד סופו.
(נ) ויש מבני אדם כתות שאינם משתדלים לקנות הממון ולהרבות ממנו אלא לאהבת הכבוד מבני אדם ולעשות להם שם ואין מספיק להם ממנו שום דבר וזה סכלות מהם בסבת הכבוד בעולם הזה ובעולם הבא. וגורם להם זה מה שרואים מכבוד עמי הארץ לאנשי הממון וכבודם להם לחמדם מה שיש אצלם ולמשך מאשר בידם.
(נא) ואלו השכילו והבינו כי אין ביכלתם ולא בכחם לא לתת ולא למנע אלא למי שגזר לו הבורא אצלם לא היו מקוים לזולתו
(נב) ולא היה ראוי אצלם לכבוד אלא מי שיחדהו הבורא במעלות משבחות ראוי בעבורן לכבוד הבורא יתעלה כמו שכתוב (שמואל א ב ל) כי מכבדי אכבד.
(נג) ומפני שסכלו עמי הארץ בכבדם בעלי הממון בסבות הכבוד הוסיף להם הבורא סכלות בסבות בקשותם ונפלו בהשתדלות גדולה ויגיעה רבה כל ימיהם והניחו מה שהיו חייבין להשתדל בו ולמהר אליו מהשלים חובות הבורא אשר עליהם ולהודות על טובותיו אצלם ותהיינה בקשותם יותר קרובות אליהם בדרך הזה בלי ספק כמו שאמר הכתוב (משלי ג טז) אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד ואמר (דברי הימים א כט יב) והעושר והכבוד מלפניך וגו'.
(נד) ויש שימצא בכלל מבקשי הממון מי שיגיע ממנו אל תכלית תאותו בדרך הסבות אשר זכרנו ומהם מי שיגיע אליו בדרך הירשה והדומה לזה ויחשב כי הסבות חיבו לו את זה ולולא הן לא היה מגיע אליו ממנו כלום ומשבח הסבה מבלעדי המסבב.
(נה) וכמה הוא דומה בזה לאדם שהוא במדבר הכביד עליו הצמא ומצא מים שאינם מתוקים בבור אחד ושמח בהם שמחה גדולה ורוה מהם. וכאשר הלך מעט ומצא מעין נובע מים מתוקים דאג על מה שקדם משתותו המים הראשונים ורוותו מהם.
(נו) וכן בעל הממון שהגיע אליו בסבה ידועה אלו היתה נמנעת הסבה ההיא ממנו היה משיג אותו בסבה אחרת כאשר הקדמנו וכמו שאמר (שמואל א יד ו) כי אין לה׳ מעצור להושיע ברב או במעט.
(נז) וממה שראוי לבוטח על האלהים בטרפו כשיתעכב ממנו הטרף יום מן הימים שיאמר בלבו כי אשר הוציאני אל העולם הזה בזמן ידוע ועת ידועה ולא הוציאני אליו לפניהם ולא לאחריהם הוא שמעכב ממני בו טרפי לעת ידוע ויום ידוע לדעתו מה שהוא טוב לי.
(נח) וכן כאשר יבואהו טרפו מצמצם לא יותר על מזונו מאומה ראוי לו לחשב בלבו ולומר אשר הכין לי מזוני בשדי אמי בתחלת עניני כפי צרכי ודי כלכלתי יום יום עד אשר המיר אותו לי בטוב ממנו ולא הזיק לי בואו בצמצום מאומה כן לא יזיק לי בוא הטרף הזה אשר העתיק אותי אליו עתה בצמצום כפי צרכי עד תכלית ימי מאומה.
(נט) ויהיה נשכר על זה כמו שאמר הבורא על אבותינו במדבר שענינם היה כזה (שמות טז ד) ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו ואמר (ירמיה ב ב) הלוך וקראת באזני ירושלים וגו'.
(ס) וכן אם יבואהו טרפו בסבה מבלי סבה ומקום מבלי מקום ועל ידי איש מבלתי איש אחר יאמר בלבו אשר יצרני על צורה ותבנית ותכונה ומדה מבלי שאר הצורות והתכונות והמדות לתקנת עניני הוא בחר לי שיבוא טרפי על הפנים המפיקים לעניני מבלי שאר הפנים. ואשר הוציאני אל העולם הזה במקום ידוע ועל ידי שני אישים ידועים מבלי שאר אישי העולם הוא בחר לי בו טרפי בארץ ידועה ועל ידי איש ידוע שם אותו סבה לטרפי לטוב לי כמו שאמר הכתוב (תהלים קמה יז) צדיק ה׳ בכל דרכיו.
(סא) אבל פרוש החלק השלישי והם עניני אשתו ובניו ובני ביתו וקרוביו ואוהביו ואויביו ומידעיו ומכיריו ואשר למעלה ממנו ואשר למטה ממנו מכתות בני אדם אפני ישר הבטחון על האלהים בהם כאשר אספר והוא שאין אדם נמלט מאחד משני דברים. שיהיה נכרי או שיהיה בתוך משפחתו וקרוביו. ואם יהיה נכרי יהיה צוותו באלהיו בעת השתוממותו ויבטח עליו בגרותו. ויעלה על לבו גרות הנפש בעולם הזה וכי אנשי הארץ כמו גרים בה כמו שאמר הכתוב (ויקרא כה כג) כי גרים ותושבים אתם עמדי. ויחשב בלבו כי כל מי שיש לו קרובים בו עד זמן מעט ישוב נכרי בודד ולא יועילהו קרוב ולא בן ולא יתחבר עמו אחד מהם.
(סב) ויחשב אחר כך בהסתלקות כבד משאם וחובותם וצרכיהם מעליו ויחשב זה טובה מטובות הבורא עליו מפני שאם יהיה רודף אחר עניני העולם וצרכיו תהיה יגיעתו יותר קלה עליו מבלי אשה ובנים וחסרונם מנוחה לו וטובה. ואם יהיה מבקש עניני אחריתו יהיה לבו יותר רק ופנוי בעת התבודדותו מבלי ספק.
(סג) ועל כן היו הפרושים בורחים מקרוביהם ומבתיהם אל ההרים כדי שיפנו לבותם לעבודת אלהים. וכן היו הנביאים בזמן הנבואה יוצאים ממעונותיהם ומתבודדים לחובות הבורא עליהם כמו שידעת מענין אליהו עם אלישע שנאמר עליו (מלכים א יט יט) שנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר. וכיון שרמז לו אליהו במעט רמז הבין אותו ואמר (מלכים א יט כ) אשקה נא לאבי ולאמי ואלכה אחריך, ואמר (מלכים א יט כא) וילך אחרי אליהו וישרתהו.
(סד) ואמרו על אחד מהפרושים שנכנס למדינה אחת להורות את יושביה עבודת האלהים וימצאם לובשים צבע אחד במלבושיהם ותכשיטיהם וראה קבריהם אצל פתחי בתיהם ולא ראה ביניהם אשה. ושאל אותם על זה ואמרו לו מה שאנו לובשים צבע אחד שלא יהיה נכר העני מן העשיר ושלא יבא העשיר להתגאות ולהתפאר בעשרו ויבא העני להתבזות אצל עצמו ושידמה ענינינו על האדמה ענינינו תחתיה. ונאמר על אחד מהמלכים שהיה מתערב בין עבדיו ולא היה נכר ביניהם מפני שהיה נוהג מנהג השפלות בתכשיטיו ובמלבושיו.
(סה) ומה ששמנו קברות מתינו אצל פתחינו כדי שנוכח מהם ונהיה נכונים למות ונזמין לנו הצדה המגעת אותנו למקום המנוחה. ומה שראית שפרשנו מן הנשים והבנים דע כי יחדנו להם קריה קרובה מכאן כשיצטרך אחד ממנו על דבר מדבריהם ילך אליהם וישלים צרכו וישוב אלינו מפני שראינו במה שיכנס עלינו מטרדת הלב ורב ההפסד וגדל היגיעה והטרח בקרבתם והמנוחה מכל זה בהרחקתם לבחר בעניני העולם הבא ולמאס בעניני העולם הזה. וייטבו דבריהם בעיני הפרוש ויברך אותם ויאשרם בענינם.
(סו) ואם יהיה הבוטח באלהים בעל אשה וקרובים ואוהבים ואויבים יבטח באלהים בהצלתו מהם
(סז) וישתדל לפרע מה שחיב להם ולעשות חפציהם ולהיות לבו שלם עמהם וירף ידו מהזקתם ויסבב על מה שיהיה טוב להם ויהיה נאמן בכל עניניהם ויורם אפני תועלותם בעניני התורה והעולם לעבודת הבורא כמו שכתוב (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך, ואמר (ויקרא יט יז) לא תשנא את אחיך בלבבך לא ליחל הגמול מהם ולא לקדם אצלם ולא מאהבתו בכבודם ושבחם ולא להשתרר עליהם אך לקיים מצות הבורא ולשמור בריתו ופקודיו עליהם.
(סח) כי מי שתהיה דעתו בעשותו חפציהם על אחד מהדברים שזכרנו תחלה לא ישיג רצונו מהם בעולם הזה וייגע לריק ויפסיד שכרו לעולם הבא. ואם הוא נוהג בזה לעבודת האלהים בלבד יעזרם האלהים לגמל אותו בעולם הזה וישים בפיהם שבחו ויגדל ענינו בעיניהם ויגיע אל הגמול הגדול בעולם הבא כמו שאמר האלהים לשלמה (מלכים א ג יג) וגם אשר לא שאלת נתתי לך וגו'.
(סט) אבל אפני בטחונו על אלהיו בעניני מי שהוא למעלה ממנו ומי שהוא למטה ממנו מכתות בני אדם הפנים הישרים לו כשיביא אותו הצרך לבקש חפץ ממי שהוא למעלה ממנו או למטה ממנו שיבטח בו על אלהיו וישימם סבה בהשלמתו כאשר ישים עבודת הארץ וזריעתה סבה לטרפו. ואם ירצה להטריפו ממנה יצמח הזרע ויפרה וירבה ואין להודות הארץ על זה אך ההודאה לבורא לבדו. ואם לא יחפץ האלהים להטריפו ממנו לא תצמיח הארץ או תצמיח ויקרה הצמח פגע ואין להאשים הארץ.
(ע) וכן כשיבקש מאחד מהם חפץ שיהיה אצלו החלש והחזק מהם שוה בעשותו ויבטח בהשלמתו על האלהים יתברך.
(עא) ואם ישלם על ידי אחד מהם יודה הבורא יתברך אשר השלים חפצו ויודה למי שנעשה על ידו על לבו הטוב לו ושהבורא הביא תועלתו על ידו. ובידוע שאין הבורא מגלגל טובה אלא על ידי הצדיקים ומעט הוא שמתגלגל הפסד על ידיהם כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (גמרא בבא בתרא קיט ב) מגלגלין זכות ע״י זכאי וחובה ע״י חייב, ואמר הכתוב (משלי יב כא) לא יאונה לצדיק כל און.
(עב) ואם לא ישלם לו על ידיהם אל יאשימם ואל יתלה בהם קצור אך יודה לאלהים אשר בחר לו הטוב בזה וישבחם כפי שידע מהשתדלם לעשות חפצו אף על פי שלא נשלם כרצונו וכרצונם לו. וכן ינהג במידעיו ואוהביו ובמי שנושא ונותן עמהם ושמשיו ושתפיו.
(עג) וכן אם יבקש ממנו מי שלמעלה ממנו או שלמטה ממנו חפץ יסבב לעשותו בכל לבו וישתדל להשלימו במצפונו אם יזדמן לו ויהיה מי שמבקשו ראוי להשתדל לו בו ואחר כך יבטח על האלהים בהשלמתו. ואם ישלימהו על ידו וישימהו סבה לטובת זולתו יודה על זה. ואם ימנע ממנו ולא יזדמן לו לעשותו אל יאשים נפשו ויודיע את חברו שלא קצר אחר שיטרח וישתדל בו בעצמו. אבל עניני אויביו וחומדיו ומבקשי רעתו יבטח בעניניהם על הבורא יתעלה ויסבל חרפתם ואל יגמל להם כפעלם
(עד) אך יגמלם חסד ויעשה להם כל מה שיוכל לעשותו מן הטוב ויזכר בלבו שתועלתו ונזקו ביד הבורא יתעלה.
(עה) ואם יהיו סבה להזיקו יחשב עליהם טוב ויחשד את עצמו ומעשיו ברע הקדמותיו אצל אלהיו ויתחנן אל האלהים ויבקש מלפניו לכפר עונותיו ואז ישובו אויביו לאהבתו כמו שאמר החכם (משלי טז ז) ברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו ישלים אתו.
(עו) ופרוש החלק הרביעי בעניני חובות הלבבות והאברים שהאדם מתיחד בתועלותם ונזקם וזה כצום וכתפלה וכסכה וכלולב וכציצית ושמירת השבת והמועדים והמנע מן העברות וכל חובות הלבבות אשר לא תעברנה אל זולתו ותועלותן ונזקן מיחדות בו מבלי שאר בני אדם אפני ישר הבטחון בכלם על האלהים יתברך מה שאני מבאר אותו ומאלהים אשאל להורות אותי האמת ברחמיו.
(עז) והוא כי מעשי העבודה והעברה לא יתכנו לאדם כי אם בהקבץ שלשה דברים. האחד הבחירה בלבו ומצפונו והשני הכונה וההסכמה לעשות מה שבחר בו והשלישי שישתדל לגמר המעשה באבריו הנראים ויוציאהו אל גדר המעשה.
(עח) ומה שאינו נעלם ממנו בהם כבחירת העבודה והעברה והכונה וההסכמה על המעשה הבטחון על האלהים בזה טעות וסכלות כי הבורא יתברך הניח ברשותנו בחירת עבודתו והמרותו כמו שכתוב (דברים ל יט) ובחרת בחיים
(עט) ולא הניח ברשותנו השלמת המעשה בעבודה ובעברה אלא בסבות שהם חוץ לנו מזדמנות בקצת העתים ונמנעות בקצתם
(פ) ואם יבטח על האלהים בבחירת עבודתו ויאמר לא אבחר ולא אכון לעשות כלום מעבודת הבורא עד שיבחר לי הטוב ממנה כבר תעה מדרך הישרה ומעדו רגליו מאפני הנכונה כי הבורא יתברך כבר צונו לבחר במעשי העבודה ולכון אליה בהשתדלות והסכמה ובלב שלם לשמו הגדול והודיענו שהוא אפני הנכונה לנו בעולם הזה ובעולם הבא.
(פא) ואם יזדמנו הסבות ויתכן גמר המעשה בעבודתו אשר קדמה בחירתנו בה יהיה לנו השכר הגדול על הבחירה בעבודה ועל הכונה לעשותה ועל השלמת מעשיה באברים הנראים. ואם ימנע מן האברים גמר המעשה יהיה לנו שכר הבחירה והכונה כאשר זכרנו במה שקדם וכן הענש על העברה.
(פב) וההפרש שבין עבודת הבורא ושאר מעשי העולם בענין הבטחון באלהים יתברך ששאר עניני העולם לא נגלו לנו אפני הטוב והרע בסבה מן הסבות מבלעדי שאריתם ולא אפני ההפסד והרע בקצתם בלתי קצתם כי לא עמדנו על איזו מלאכה מן המלאכות שטובה לנו ויותר ראויה לבקשת הטרף והבריאות והטוב ולא באיזו סחורה ובאיזו דרך ובאיזה מעשה מן המעשים העולמיים נצליח כשנתגלגל בהם.
(פג) ומן הדין עלינו שנבטח באלהים בבחירתה והשלמתה לעזרנו על מה שיש בו טובתנו אחר שנתגלגל עליהם ונתחנן אליו להעיר לבבנו לבחירת הטובה והראויה לנו מהם.
(פד) אבל עבודת הבורא יתברך איננה כן מפני שכבר הודיענו אפני הנכונה בה וצונו לבחר בה ונתן לנו היכלת עליה. ואם נתחנן אליו בבחירתה ונבטח עליו בהראותנו אפני הטוב לנו נהיה תועים בדברינו וסכלים בבטחוננו מפני שכבר קדמה הודעתו אותנו דרכי העבודה אשר יועילנו בעולם הזה ובבא כמו שאמר (דברים ו כד) ויצונו ה׳ לעשות את כל החקים האלה וגו׳ לטוב לנו כל הימים, ואמר בגמול העולם הבא (דברים ו כה) וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות.
(פה) ועוד כי עניני העולם יש שתשוב הסבה המשבחת מגנה והמגנה משבחת אך העבודה והעברה אינם כן כי המגנה והמשבח מהם לא יעתק מענינו ולא יתחלף לעולם.
(פו) אבל מה שראוי לבטח עליו הוא גמר מעשה העבודה אחר בחירתה בלב שלם ונאמן והסכמה והשתדלות בבר לבב וכונה לשמו הגדול ובזה אנחנו חיבין להתחנן אליו לעזר אותנו בו ולהורות אותנו עליו כמו שכתוב (תהלים כה ה) הדריכני באמתך ולמדני, ואמר (תהלים קיט לה) הדריכני בנתיב מצותיך וגו', ואמר (תהלים קיט ל) דרך אמונה בחרתי וגו', ואמר (תהלים קיט לא) דבקתי בעדותיך ה׳ אל תבישני, ואמר (תהלים קיט מג) ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד וגו'.
(פז) וכל זה ראיה שבחירתו היתה במעשה העבודה אך התפלל אל האלהים על שני דברים.
(פח) אחד מהם ליחד לבבו ולחזק בחירתו בעבודתו בהרחקת טרדות העולם מלבו ועיניו כמו שאמר (תהלים פו יא) יחד לבבי ליראה שמך, (תהלים קיט יח) גל עיני ואביטה וגו', (תהלים קיט לז) העבר עיני וגו', (תהלים קיט לו) הט לבי אל עדותיך וגו', והדומה להם.
(פט) והשני לחזק אבריו על השלמת המעשים בעבודתו והוא מה שאמר (תהלים קיט לה) הדריכני בנתיב מצותיך, (תהלים קיט קיז)סעדני ואושעה, והרבה כמוהו. ואני עתיד לבאר אפני מפסידי החלק הזה ואפני השלמתו והדרך הנכונה בו בעזרת השם.
(צ) אבל פרוש החלק החמישי והוא חובות האברים אשר תועלתם ונזקם מתעברים אל זולתו כצדקה והמעשר ולמוד החכמה וצוות בטוב והזהר מהרע ולהשיב האמנות ולהסתיר הסוד ולדבר טוב ולעשות הטוב וכבוד אבות והשבת הרשעים אל האלהים והורות בני אדם דרכי טובתם ולחמל ענייהם ולרחם עליהם ולסבל חרפתם כשמעיר אותם אל העבודה ומיחל אותם ומיראם בגמול ובענש.
(צא) אפני יושר הבטחון בזה שיהיה האדם צופן בלבבו כל המעשים האלה והדומה להם ויבחר עשותם ויסבב אליהם כפי מה שהקדמנו בחלק הרביעי מחיוב הבחירה עלינו להתקרב אל האלהים בלבד לא לקנות שם וכבוד ביניהם ולא לקוות הגמול מהם ולא להשתרר עליהם. ואחר כך יבטח על האלהים בהשלמת המעשה שכון לעשותו מהם כפי מה שהוא רוצה בו ממנו אחרי שיסבב עליו
(צב) ויזהר כפי יכלתו בכל זה להסתירו ממי שאין צריך לו להודיע כי בהיותו נסתר יהיה שכרו יותר גדול ממה שיהיה אם יהיה נודע. ומה שלא יוכל להסתירו יזכר בו השרש אשר הקדמנו כי התועלת והנזק לא יהיה מן הברואים כי אם ברשות הבורא יתברך.
(צג) וכאשר יגלגל הבורא על ידו מצוה יחשב בלבו כי הוא טובה מאת הבורא יתעלה שהטיב בה אליו ואל ישמח בשבח אותו בני אדם עליה ואל יחפץ בכבודם בעבורה ויביאהו זה להתגאות במעשהו ויפסיד לבו וכונתו לאלהים ויפסיד מעשהו ויאבד שכרו. ואני עתיד לבאר זה בשערו בעזרת השם.
(צד) אבל פרוש החלק הששי והוא בגמול העולם הזה והעולם הבא אשר יהיה האדם ראוי לו במעשה הטוב בעולם הוא שהגמול על שני פנים גמול בעולם הזה בלבד וגמול בעולם הבא בלבד. ויש שיהיו ראויים שניהם על מעשה אחד
(צה) ולא פרש לנו באור זה באר היטב. אך ערב הבורא לעמו גמול כולל על מעשה כולל ולא חלק הגמול על העבודות בעולם כמו שעשה בענש על העברות בעולם כמו שפרש המעשים שעושיהם חייבין סקילה שרפה הרג וחנק ומלקות ארבעים ומיתה וכרת ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה ונזק שור בור ושן ואש ונותן מום באדם ושולחת יד במבשיו והמוציא שם רע והדומה לזה. אבל גמול העולם הבא וענשו לא פרש מהם הנביא מאומה בספרו בעבור כמה פנים.
(צו) מהם כי צורת הנפש בלעדי הגוף אינה ידועה אצלנו כל שכן מה שתתענג בו או תצטער בענין ההוא אך פרש אותו למי שהיה מבין הענין הזה כמו שאמר ליהושע (זכריה ג ז) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. ולא יהיה זה בעוד נפשו קשורה בגופו אבל רמז למה שיהיה אחר המות שתשוב הנפש בצורת המלאכים בענין פשיטותה ודקותה ועזבה להשתמש בגופה כשתזדכך ותזהיר והיו מעשיה טובים בעולם הזה.
(צז) ומהם שגמול העולם הבא וענשו היה מקבל אצל עמי הארץ מהנביאים ומשכל אצל החכמים והניחו לזכרו בספר כמו שהניחו לזכר הרבה מפרוש המצות והחובות מפני שסמכו על הקבלה.
(צח) ומהם שהעם היו מן הסכלות ומעוט ההבנה בענין שאיננו נעלם ממה שכתוב בתורה.
(צט) ונהג הבורא עמהם מנהג האב החומל על בנו הקטן כשהוא רוצה ליסרו בנחת ולאט כמו שכתוב (הושע יא א) כי נער ישראל ואוהבהו. והאב כשרוצה ללמד את בנו בנערותו החכמות אשר יעלה בהם אל המעלות העליונות אשר לא יבינן הנער בעת ההיא אלו היה מפיס אותו עליהן ואומר לו סבל יגיעות המוסר והלמוד בעבור שתעלה בהן אל המעלות החמודות לא היה סובל את זה ולא שומע אליו מפני שאין מבין אותן.
(ק) וכאשר ייעדהו על זה במה שהוא ערב לו מיד ממאכל ומשתה ומלבוש נאה ומרכבת נאה והדומה לזה ויועידהו במה שיצער אותו מיד מרעב ועירם ומלקות והדומה להם וישב דעתו על מה שיבטח עליו מן הראיות המרגשות והעדיות הגלויות האמתיות יקל עליו לסבל יגיעת המוסר ולשאת טרחו.
(קא) וכאשר יגיע לימי הבחרות ויחזק שכלו יבין הענין המכון אליו במוסרו ויכון אליו ותמעט בעיניו הערבות אשר היה רץ אליה בתחלת עניניו והיה זה לחמלה עליו.
(קב) וכן הבורא יתברך יחל עמו והפחידם בגמול וענש ממהרים מפני שידע כי העם כאשר יתקנו לעבודה תגל מעליהם סכלותם בגמול העולם הבא וענשו ויכונו בעבודה אליו ויתנהגו בה עדיו וכן נאמר בכל מה שבספרים מהגשמת הבורא יתברך.
(קג) ומהם שגמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד אך יהיה ראוי מן האלהים בשני דברים אחר המעשה הטוב. האחד שיורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה וינהיגם לעשות הטוב כמו שכתוב (דניאל יב ג) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, ואמר (משלי כד כה) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב. וכאשר יתקבץ למשתדל גמול הצדקתו אל גמול צדקתו וגמול אמונת לבו וסבלו יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא.
(קד) והשני חסד מאלהים ונדבה וטובה כמו שכתוב (תהלים סב יג) ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.
(קה) והעלה בזה כי אם היה מעשה האדם כחול הים במספר לא יהיה שקול בטובה אחת מן טובות הבורא יתברך עליו בעולם הזה כל שכן אם יהיה לו חטא ואם ידקדק הבורא עם האדם בתביעת הודאת הטובה יהיה כל מעשהו נכחד ונשקע בקטנה שבטובות הבורא עליו. ומה שיהיה מגמול הבורא לו אינו מגיע לו על מעשהו אלא הוא מחסד הבורא עליו.
(קו) אך הענש בשני העולמים הוא באמת ובדין וחוב שחיב בו האדם אלא שחסד הבורא יתגבר עליו בשני העולמים כמו שכתוב (תהלים סב יג) ולך אדני חסד (תהלים עח לח) והוא רחום יכפר עון וגו'.
(קז) ומהם כי המעשה הטוב מתחלק לשני חלקים ממנו נסתר אין משקיף עליו זולת הבורא כחובות הלבבות והדומה להם
(קח) וממנו נראה על האברים איננו נסתר מן הברואים והם המצות הנראות על האברים.
(קט) והבורא יתברך גומל על המעשה הנראה על האברים בגמול נראה בעולם הזה וגומל על המעשה הצפון והנסתר בגמול נסתר והוא גמול העולם הבא. ועל כן זכרו דוד עליו השלום במלה שמורה על הענין כמו שאמר (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו׳ וכן דרך הענש הנראה והנסתר כדרך הגמול.
(קי) והראיה על זה כי האל יתעלה ערב לעמו על העבודה הנראית על האברים גמול נראה מהר בעולם הזה והוא המפרש בפרשת אם בחקותי. וכן ערב להם על העברות הנראות הגלויות ענש נראה מהר בעולם הזה לפי שאין להמון העם אלא מה שנראה מהמעשים לא מה שנסתר והוא מה שאמר (דברים כט כח) הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, ואמר הכתוב (ויקרא כ ד-ה) ואם העלם יעלימו עם הארץ וגו׳ ושמתי אני את פני באיש ההוא וגו'. אך העבודות והעברות הצפונות בלב דין גמולם על הבורא יתברך בעולם הזה ובעולם הבא על כן הניח הספר פרוש גמול העולם הבא.
(קיא) ומהם כי הגמול והענש הנזכרים בספר דבר הנביא בגמול העולם הזה וענשו לאנשי העולם ומפני שהיה יהושע בן יהוצדק בעולם המלאכים אמר לו (זכריה ג ז) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, כי זה דרך היחול וההפחדה שיהיה כראוי לזמן ולמקום ואתה הבן.
(קיב) ומהם שגמול העולם הבא אין תכליתו אלא להדבק באלהים ולהתקרב אל אורו העליון כמו שכתוב (ישעיה נח ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספך, ואמר (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו', ואמר (איוב לג ל) לאור באור החיים. ולא יגיע אליו אלא מי שרצה הבורא בו ורצון הבורא שרש הגמול כמו שכתוב (תהלים ל ו) כי רגע באפו חיים ברצונו, ואמר בפרשת אם בחקותי רמזים שמורים על הרצון מאלהים והוא מה שאמר (ויקרא כו יא) ואמר (ויקרא כו ט) ולא תגעל נפשי אתכם, ואמר (ויקרא כו י) ופניתי אליכם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם.
(קיג) והבטחון על האלהים במה שיעד בו הצדיקים מגמול העולם הזה והעולם הבא על העבודה שישלמהו למי שראוי לו וכן ישלם הענש למי שראוי לו מן הדין על המאמין ובטחונו על האלהים בזה מהשלמת האמונה באלהים כמו שכתוב (בראשית טו ו) והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה, ואמר (תהלים כז יג) לולא האמנתי לראות בטוב ה׳ בארץ חיים.
(קיד) ואין ראוי לבטח על מעשהו הטוב ויבטיח נפשו בגמול העולם הזה והעולם הבא על מעשהו אך יטרח וישתדל בהודאה לטובות הבורא התמידות עליו לא לתקות גמול עתיד שיתחיב לו במעשהו. אך יבטח על האלהים בו אחר ההשתדלות לפרע הודאת הבורא על גדל טובתו עליו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (משנה אבות א ג) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם.
(קיה) והיה אחד מן החסידים אומר לא יגיע האדם אל גמול העולם הבא במעשהו אם מדקדקים עמו בחשבון במה שהוא חיב לאלהים על טובותיו עליו אבל בחסד האלהים עליו על כן אל תבטחו במעשיכם. ואמר דוד בזה (תהלים סב יג) ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.
(קיו) אבל פרוש החלק השביעי והוא בחסד האלהים על בחיריו וסגלתו בעולם הבא ברוב הטובות אשר לא נוכל לספרן אפני ישר הבטחון על האלהים בו שיתעסק בסבות המגיעות אותו אל מדרגות החסידים הראוים לזה מאת האלהים יתברך בחסדו. והוא שינהג במדות אנשי הפרישות המואסים בעולם הזה ולהוציא אהבתו ובחירתו מלבו וימיר זה באהבת הבורא יתברך ולהמסר אליו ולהשתעשע בו ולהשתומם מהעולם ויושביו ויתנהג במנהגי הנביאים והחסידים ויהיה לבו בטוח באלהים שיתחסד עמו כמו שהתחסד עמם בעולם הבא.
(קיז) אבל מי שיבטח על האלהים שיזכהו לזה מבלי מצוע מעשה הוא הכסיל והפתי והוא דומה למי שנאמר עליהם (גמרא סוטה כב ב) עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. ומסמני אנשי המעלה הגדולה הזאת שיורו עבדי הבורא אל עבודת הבורא והסבל בעת הנסיון והצרה ושיקל בעיניהם כל דבר אצל קיום מצות הבורא יתברך כמו שידעת מן הענין (בראשית כב א) והאלהים נסה את אברהם, וענין חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש (דניאל ג יג) ודניאל בגוב האריות (דניאל ו יג) ועשרה הרוגי מלכות.
(קיח) ומי שבחר במות בעבודת הבורא מן החיים בהמרותו והריש מן העשר והחלי מן הבריאות והצרה מן השלוה ונמסר לדין הבורא ורצה בגזרתו ראוי הוא לחסד הבורא עליו בנועם העולם הבא אשר אמר עליו הכתוב (משלי ח כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, ואמר (ישעיה סד ג) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו, ואמר (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.
1) The concerns for which the believer is obligated to put his trust in G-d are of two categories. (1) matters of this world, and (2), matters of Olam Haba (afterlife). And matters of this world subdivide to two divisions.
(2) (1) matters of this world for the benefit of this world. (2) matters of this world for the benefit of the afterlife.
(3) The matters of this world for the benefit of this world subdivide to three parts:
(4) (1) what is beneficial for the body only.
(5) (2) what contributes to one's maintenance or enables one to gain wealth, and various possessions.
(6) (3) what is beneficial for [dealing with] one's household, wife and relatives, for his friends and enemies, and for those above and below him among the various classes of people.
(7) Matters of this world that will secure benefit in Olam Haba subdivide to two parts.
(8) (1) duties of the heart and limbs which relate to oneself only, and whose actions do not result in benefit or damage to others.
(9) (2) duties of the limbs which cannot be done without association with another, where one of them is active and the other is passive. For example, giving charity, acts of kindness, teaching of wisdom, instructing others to do good or to refrain from evil.
(10) Matters of the afterlife subdivide to two parts.
(11) (1) The reward that is deserved.
(12) (2) That which is a special kindness which the Creator bestows to the pious and to the prophets, in Olam Haba. Therefore all things for which one trusts in the Creator fall into 7 categories:
(13) (1) matters of the body alone.
(14) (2) matters of one's possessions and means of earning a livelihood.
(15) (3) matters of one's wife, children, relatives, friends, and enemies [and for those above and below him].
(16) (4) duties of the heart and limbs which only benefit or damage oneself
(17) (5) duties of the limbs which affect others as well, whether benefiting or harming.
(18) (6) reward in the afterlife according to one's conduct in this world.
(19) (7) reward in the afterlife from the Creator in the way of kindness on His treasured ones and those who love Him (i.e. to increase their reward due to their love and clinging to G-d - TL), as written "How great is Your goodness that You have hidden away for those who fear You; You have done for those who trust in You before the sons of men!" (Tehilim 31:20)
(20) Since I have explained the fundamental introductions (in chapter 3) which make it possible for one to place his trust in the Al-mighty, it is proper for me to follow them with an explanation of the proper way of trust in each of the seven categories, through which one should trust in G-d and in something besides Him.
(21) For the first category, matters of the body alone, these are: his life and death, his income for obtaining food, clothing and shelter, his health and illness, his traits. The proper way of trust in the A-lmighty for all of these matters is to submit oneself to the course the Creator has decreed for him in these matters, and to place one's trust in G-d and to know that none of these matters can come to be unless it was previously determined by G-d that this would be the most proper situation for his matter in this world and in Olam Haba (the afterlife), and ultimately the greatest good for him (even if right now it appears to his eye to be not good, certainly, it is the best thing for him for his ultimate end - PL), and that the Creator has exclusive, total control over all of these matters. In none of them can any created being advise any plan, or exercise any control except through His permission, decree, and judgment.
(22) And just like one's life and death, health and sickness, are not in the hands of others, so too, one's livelihood, clothing and other bodily needs are also not in their control.
(23) With clear faith that his matters are given over to the decrees of the Creator, and that the Creator's choice for him is the best choice, it is also his duty to be engaged in means which appear to be beneficial to him and to choose what seems to be the best choice under the circumstances, and the Al-mighty will do according to what He has already pre-decreed.
(24) An example of this: Even though a human being's end and length of his days are determined by the Creator's decree, nevertheless, it is a man's duty to pursue means to survive such as food and drink, clothing, and shelter according to his needs, and he must not leave this to the Al-mighty, and think: "if the Creator has predecreed that I will live, then my body will survive without food all the days of my life, therefore I will not trouble myself in seeking a livelihood and toiling in it".
(25) Likewise, one should not put himself in danger while trusting on the decree of the Creator [that he will live a set time], drinking poisonous drink or going to battle lions or other dangerous animals without necessity, or to cast himself into the sea or into fire, or other similar things that a man is not sure of them and puts his life in danger. And the verse has already warned us in saying "You shall not try the L-ord, your G-d" (Devarim 6:16), because either one of two things will happen.
(26) Either he will die, and it will be considered as if he killed himself, and he will be held accountable for this just as if he had killed another man, despite that his death in this fashion was a decree of the Al-mighty and occurred with His permission.
(27) And we have already been commanded not to murder another human being in any form from the verse "do not murder" (shmot 20:13). And the closer the murdered is to the murderer, the more the punishment should be severe, as written "on pursuing his brother with a sword, corrupting his mercy" (Amos 1:11). And similarly the punishment for one who kills himself will undoubtedly be very great.
(28) This is like a slave whose master commanded him to guard a place for a fixed time, and warned him not to leave the place until his messenger will come. When the slave saw that the messenger was late in coming, he abandoned his post, and the master became furious at him and punished him severely. Similarly, one who causes his own death (by doing dangerous things) moves out of the service of G-d and into rebellion against Him, by putting himself in mortal danger.
(29) This is why you will find Shmuel say (to G-d) "And Shmuel said, "How shall I go? For, if Saul hears, he will kill me." And the L-ord said, "You shall take a heifer with you, and you shall say, 'I have come to slaughter (a sacrifice) to the L-ord.'" (Shmuel I 16:2). And this was not considered a lack of trust in the Al-mighty, and the answer from G-d to him shows that his zeal in this was appropriate (since G-d does not do public miracles without great necessity - TL), and He answered him "You shall take a heifer with you, and you shall say, 'I have come to bring an offering to the L-ord.'" (Shmuel I 16:2), and if this were considered a lack of trust G-d would have answered him "I cause death and grant life. I strike, and I heal" (Devarim 32:39), or something similar, as He answered Moshe when Moshe claimed "But I am slow of speech and slow of tongue" (Shmos 4:10), answering him "Who has made a man's mouth? Who makes a man mute or deaf, seeing or blind". And if Shmuel, with his perfect righteousness did not find it a light matter to put himself to a slight risk of danger, and even though he would be doing so by the command of G-d, as He commanded him "Fill your horn with oil, and go, I shall send you to Jesse, the Bethlehemite, for I have seen for Myself a king among his sons" (Shmuel I 16:1), all the more so for someone not commanded by G-d, that this would be considered reprehensible.
(30) (The second possibility) is that he will be saved by G-d's help. Then his merits will be annulled and he will lose his reward, as our sages said on this matter (Shabbat 32a): "a man should never put himself in danger thinking that a miracle will be performed for him, because maybe no miracle will be done for him, and even if a miracle is done for him, his merits are reduced". And Yaakov our forefather said "I am not worthy from all Your kindnesses" (Bereishis 32:11), to which the targum explains: "my merits have diminished due to all of Your favors and kindnesses."
(31) What we have explained for matters of life and death, also applies to the duty to pursue means for health, food, clothing, shelter, good habits and distancing from their opposite - (to engage in them) while firmly believing that the means to these things do not help at all in attaining them, without the decree of the Creator. Then, when a farmer must plow his field, clear it from weeds, and to sow it, and water it, when rainwater is not available, let him trust in the Creator to make it fertile, and to protect it from plagues, to increase and to bless the crops. And it is not proper to leave the land unworked and unsowed and to trust G-d and rely on His decree that it will grow fruit without being sown first.
(32) And likewise workers, merchants, and contractors are under a duty to pursue their livelihood while trusting in G-d that their livelihood is in His hands and under His control, that He guarantees to provide a man (as the verse "who gives sustenance to all flesh" - PL) and fully provides for him through whatever means He wishes. One should not think that the means can benefit or harm him in the least.
(33) If one's livelihood comes through one of the means he worked on, it is proper for him not to trust in this source, rejoice in it, intensify in it, and turn his heart to it, because this will weaken his trust in the Al-mighty. It is improper to think that this source will be more beneficial to him than what was predecreed from the Creator. He should not rejoice for having pursued and engaged in it. Rather, he should thank the Creator who provided for him after his labor, and that He did not make his work and struggle result in nothing, as written "If you eat the toil of your hands, you are praiseworthy, and it is good for you" (Tehilim 128:2).
(34) A pious man once said: "I am amazed of he who gives to another what the Creator decreed for the latter, and afterwards reminds the latter of the favor he did for him, and seeks to be thanked for this. And I am even more amazed by one who receives his livelihood from another who is forced to provide for him and then submits himself before him, pleases him and praises him."
(35) If one's livelihood fails to come through the means he has worked on, it is possible that the money allocated to him for the day has already reached his hands (and that he doesn't realize it - PL) or that it will come through other means.
(36) However the case, it is proper for him to engage in the means of earning a livelihood and not to be lax in pursuing after them, provided they are suited to his traits and physical abilities, as I previously explained. And all the while, he should trust in G-d, that He will not abandon him (in providing his needs - PL), neglect him (regarding his physical health - PL), or ignore him (in whatever trouble befalls him - PL) as written "The L-ord is good, a stronghold on a day of trouble and knows (Rashi - the needs of) those who trust in Him" (Nachum 1:7).
(37) Similarly, we will say regarding health and sickness. A man is placed under a duty to trust in the Creator in this, while working on maintaining his health according to the means whose nature promotes this, and to fight sickness according to the customary ways, as the Creator commanded "and he shall surely heal him" (shmos 21:19). All of this, without trusting in the means of health or illness that they could help or hurt without the permission of the Creator.
(38) And when one puts his trust in the Creator, He will heal him with or without a means, as written "He sends His word and heals them" (Tehilim 107:20).
(39) It is even possible that He will heal him through something that is normally very harmful, as you know from the story of Elisha and the bad water, that he healed their damaging properties with salt (Melachim II 2:19), and similarly "And G-d showed him a tree and he tossed it into the waters [and the waters became sweet]" (Shmos 15:25), And the midrash tanchuma there explains that this was a bitter, oleander tree. Another example, "let him smear crushed figs on the boils, and he will heal" (Yeshaya 38:21) (and figs normally damage even healthy flesh - PL). And you already know of what happened to the pious king Asa when he trusted in the doctors, and removed his trust in G-d regarding his illness, the sharp rebuke he received for this (i.e. because he did not pray to be healed). And the verse says: "For He brings pain and binds it; He wounds, and His hands heal." (Iyov 5:18).
(40) For the second category, the matters of man's possessions, means of financial gain in his various pursuits, whether in commerce, skilled trades, peddling, business management, official appointments, property rentals, banking, work of kings, treasurers, contracting, writing work, other types of work, going to faraway deserts and seas, and other similar things, from what people toil in to amass money, and increase the superfluous. The proper way of trust in the Al-mighty for this is to engage in the means which G-d has made available to him to the extent necessary for his maintenance and sufficient for his needs of this world (i.e. his minimum necessary needs only - TL).
(41) And if the Creator will decree for him more than this, it will come to him without trouble or exertion, provided he trusts in the Al-mighty for it and does not excessively pursue the means nor inwardly trust in them in his heart.
(42) And if the Creator has not decreed for him more than his sustenance, even if all those in heaven and earth were to try to increase it, they would not be capable by any way nor by any means. And when one trusts in G-d, he will find peace of mind and tranquility of spirit, confident that G-d will not give over his portion to someone else, nor send it to him earlier or later than the time He decreed for it.
(43) Sometimes the Creator directs the livelihood of many men through one man. This is in order to test that man whether he will serve G-d or rebel against Him. And G-d will place this to be among the man's most difficult tests and sources of temptation. For example, a king who provides for his army and servants, or princes, ministers of the king, important officials, all of who are surrounded with groups of their servants, attendants, officers, wives, and relatives. They exert themselves to obtain money for those dependents through all types of means, regardless whether they are good or bad means.
(44) And the foolish among them will err on three fronts.
(45) (1) In acquiring money, he will use bad and degrading means to take what the Creator has decreed he will take. And if he had sought after his wealth with proper means, he would have reached his desire, and both his religious and secular affairs would have succeeded, and he would not have received any less from what the Creator had decreed for him.
(46) (2) He thinks that all the money that reaches him is for his own support. He does not understand that the money consists of three parts: one part, for the food he needs for his own body alone, and this is something G-d assures to all living creatures to the end of its days. The second part, for the food of others, such as his wife, children, servants, employees, and the like. This (extra money) is not assured by G-d to all people (that his business will prosper to the extent that his wife and children won't themselves need to engage in some means - PL), but rather only to a select few, and under special conditions, and this opportunity presents itself at certain times but not at others, according to the rulings of the Creator's system of kindness and justice. Third, money to hold on to. This is money which has no benefit for the man. The man guards it and accumulates it until he bequeaths it to another or that he loses it. The foolish person thinks that all the money decreed for him by the Creator is for his own sustenance and physical maintenance, and so he eagerly pursues it and exerts much effort to acquire it; and it is possible that he is amassing wealth for his widow's next husband, his stepson, or for his greatest enemy.
(47) (3) The third error is that he provides money to those (dependents) as the Creator decreed this would happen through him, but he reminds them of his favors as if he were the one who provided for them and did them a kindness, and he expects them to thank and praise him richly, and that they serve him due to them, and he becomes arrogant, haughty, and inflated of heart. He neglects to thank G-d for them (that G-d appointed him as a means to bestow good on others whereby he would be an agent for this and receive reward for it - TL). He thinks that if he did not give this money to them, it would remain by him, and that if he did not provide for them they would not have any money. But really, he is the poor man, who will toil for nothing in this world and will lose his reward in the next world.
(48) The wise man, however, conducts himself in these three ways according to what will be proper for his religious and secular pursuits.
(49) And his trust in what is in G-d's hands is greater than his trust in what is in his own hands because he does not know if the money in his hand is meant for his own benefit or is merely placed in his care. And thus he will gain honor in this world and receive rich reward in Olam Haba (afterlife), as written in the psalm (112) "Haleluy-a praiseworthy is the man who fears G-d.." until the end of it.
(50) There are some classes of people who busy themselves in acquiring money and amassing wealth only for the love of being honored by other people, and to make a name for themselves, and no amount of money is ever enough for them. This is due to their ignorance of what will bring real honor in this world and in the next. The reason they make this error is because they see the masses honoring the wealthy, but really, this honor is motivated by a desire for what they possess and to try to get some of what is in their hands.
(51) If the masses reflected and understood that the wealthy do not have the capability nor the power either to give or to hold back to someone except to whom the Creator decreed, they would not hope to anyone besides G-d.
(52) Nor would they find anyone worthy of honor except for he who the Creator has distinguished with praiseworthy qualities, for which he is worthy of the Creator's honor, as written "Those who honor Me, I will honor" (Shmuel I 2:30).
(53) And because the masses, in honoring the wealthy, were foolish in the causes of real honor, the Creator added to their foolishness in the causes of their requests [for money] (that they constantly seek to become rich - TL). And so they fell into great effort and tremendous toiling all of their days, while they abandoned that which is their duty to busy themselves with and to which they should hasten, namely, fulfilling their duties to the Creator, and to thank Him for the good He bestows on them, whereby their desire (for honor - TL) would have undoubtedly been closer to them in this way, as written "long life is in its right, in its left wealth and honor" (Mishlei 3:16), and "wealth and honor is from You" (Divrei Hayamim 29:12).
(54) There exists among those who seek wealth, one who reaches all his heart's desire through the means we mentioned (commerce, skilled trade, etc), to another it came through an inheritance or the like, and he thinks it is due to the means, and without them, he would not have received anything, and he praises the means and not their Cause (i.e. the Creator who orchestrates all the means - PL).
(55) How similar is he to a man in the desert, thirst weighing on him, who finds unclean water in a pit, and becomes full of joy. He quenches his thirst from them. And afterwards, he moves a bit further, and finds a well of pure water. He regrets on what he did previously, of drinking and quenching his thirst from the unpure water.
(56) Similarly, for the man who became wealthy through a certain means. If this means would have failed, he would have attained it through other means, as we explained earlier and as the verse says: "nothing can prevent G-d from saving, whether through many or through few" (Shmuel I 14:6).
(57) And the proper way for one who trusts in G-d, when his livelihood is withheld for some day is to say in one's heart: "He who took me out (from the womb) to this world at a fixed time and moment, and did not take me out to it earlier or later, He is the One who is withholding my livelihood for a fixed time and a fixed day, because He knows what is good for me."
(58) Likewise, when one's livelihood comes very exactly, no more than the amount for basic food, it is proper for one to reflect in his heart and tell himself: "He who prepared my sustenance at my mother's breast, in my beginning, according to my need, and what was sufficient for me day by day, until He replaced it for me with something better, and (the milk's) coming exactly did not damage me at all, so too I will not be damaged now at all, by His sending me my food in the limited, exact amount, until the end of my days.
(59) He will be rewarded for this, as the Creator told our ancestors in the (Sinai) desert, whose matter was in this way: "The people shall go out each day and gather what they need for the day" (Shemos 16:4), and "go and call out to the ears of Jerusalem and say 'I remember for you the kindness of your youth, the love of your betrothal, when you followed Me in the wilderness, in a land that was not sown' " (Yirmiyahu 2:2).
(60) Likewise, if one's livelihood comes through one means but not through any other means (that he would have preferred - PL), or in one place and not in any other place, or through one person and not through any other person, let one say in his heart: "He who created me in a certain form, shape, characteristics, and measure and not through any other, for my purpose and benefit, He has chosen that my livelihood come through ways suitable to my purpose and benefit, and not through any other ways." And, "He who brought me into this world at a fixed time, and through two specific people, and not through other people of the world, He has chosen for me my livelihood from a specific place and through a specific person, He made him the means to my livelihood for my benefit", as written "G-d is righteous in all His ways" (Tehilim 145:17).
(61) The explanation of the third category, matters of one's wife, children, household members, relatives, friends, enemies, acquaintances, those higher or lower than him among the various classes of people, the proper ways of trust in G-d is as follows. A man is necessarily in either one of two situations: either he is a stranger or he is among his family and relatives. If he is a stranger, let his companionship be with G-d during his time of loneliness, and trust in Him during his period of being a stranger. And let him contemplate that the soul is also a stranger in this world, and that all people are like strangers here, as the verse says "because you are strangers and temporary residents with Me" (Vayikra 25:23). And let him reflect in his heart that all those who have relatives here, in a short time, will be left a solitary stranger. Neither relative nor son will be able to help him, and none of them will be with him. (see Gate 8 ch.3 way #30 for more on this - Translator)
(62) And afterwards, let him consider that as a stranger, he is freed from the heavy burden of maintaining relatives and fulfilling his duties towards them. He should consider this to be one of the kindnesses of the Creator towards him, because if he needed to pursue a livelihood for providing his material needs, his exertion would be lighter without a wife and children, and their absence is peace of mind for him and it is good. And if he is concerned about his interests in the next world, his mind will undoubtedly be clearer and freer when he is alone.
(63) And therefore the ascetics would leave their relatives and homes and go to the mountains, in order to focus their hearts in the service of G-d. Likewise, the prophets, during the era of prophecy, would leave their homes and live in solitude to fulfill their duties to the Creator, as you know from the story of Eliyahu's meeting with Elisha, which it is said of Elisha "twelve pairs of oxen were before him, and he was with the twelfth" (Melachim I 19:19). And as soon as Eliyahu hinted to him a small hint (to come with him), he understood him and said "Let me, please, kiss my father and my mother, and I will go with you", and afterwards, "and he went after Eliyahu and ministered to him".
(64) It is said about one of the ascetics, who traveled to a country to teach its inhabitants the service of G-d. He found them all dressed in the same manner and adorned in the same way. Their graves were near their homes, and he did not see among them any women. He asked them about this and they answered him: "the reason we are all dressed alike is so that there's no noticeable difference between a rich man and a poor man, and the rich man will not come to arrogance for his wealth, and the poor man will not be embarrassed of his poverty, and so that our matter above the earth should be in our eyes like our matter below the earth (i.e. in the grave where everyone is dressed the same way - TL). It is said of one of the kings that he would mix with his servants, and there was no noticeable difference between him and them, because he would conduct himself in the way of humility in his dress and adornments.
(65) As to the reason why the graves of our dead are near our homes, they said, this is so that we encounter them and prepare ourselves for our deaths, and that we prepare our provisions for the afterlife. As to your noticing that we separated ourselves from women and children, know that we prepared for them a village near here. When one of us needs something from them, he goes to them and after obtaining his wants, returns to us. This we did because we saw how much distraction of the heart, great loss, and great exertion and strain there was when they were among us, and the great peace of mind from all of this, in separating from them, to focus on matters of the afterlife and to be repulsed by matters of this world. And their words found favor in the eyes of the ascetic, and he blessed them and commended them on their matters.
(66) If the one who trusts in G-d has a wife, relatives, friends, enemies, let him trust in G-d to be saved from them.
(67) He should strive to fulfill his duties to them (provide their necessities - PL), to do their wishes (to also provide them with a bit more than the necessities like the nature of the world - PL), to be wholehearted with them (to provide their needs willingly not like one forced to do so - PL). He should refrain from causing any harm to them, try to promote what is good for them. He should deal faithfully towards them in all matters, and teach them the ways that will be beneficial for them in their religious matters and the secular ways [which will benefit them] in the service of the Creator, as written (Vayikra 19:18) "you shall love your neighbor as yourself..", and "do not hate your brother in your heart" (ibid). Do not do this out of hope for future benefits from them or to pay them back for past benefits. Nor should you do this out of love of being honored or praised by them, or out of desire to rule over them - but rather with the sole motive to fulfill the commandment of the Creator, and to guard His covenant and precepts over them. (i.e. to see to it that they guard the covenant of G-d and His commandments - TL)
(68) The person, whose motive in fulfilling their wishes is one of the [reprehensible] motives we mentioned above, will not obtain what he wants from them in this world. He will tire himself for nothing, and will lose his reward in the afterlife (since his intent was not l'shem shamayim - PL). But if his sole motive is to serve G-d, the Al-mighty will help them to make a return to him in this world, and G-d will place his praise in their mouths and they will hold him in high esteem, and he will reach the great reward in Olam Haba (afterlife), as the Al-mighty said to Shlomo "also what you did not ask, I will give you, also wealth and honor" (Melachim 3:13).
(69) But the ways of trust in G-d in dealing with those above him or below him in the various classes of men is as follows. The proper way to act when one needs to request some benefit of someone above or below him is to trust in G-d, and to consider them as means of obtaining what he needs, just like one makes the working and sowing of the land a means of obtaining his food. If G-d wishes to support him through it, He will make the seeds sprout, grow, and multiply, and one does not thank the land for this, but rather, he thanks the Creator alone. And if the Al-mighty will not desire to supply him through it, the land will not produce, or it will produce but be struck by damaging things, and one does not blame the land.
(70) So too, when he seeks something from one of them, it should be equal in his eyes whether the person he asked is weak or strong, and he should trust in G-d for its completion.
(71) And if it was completed through one of them, let him thank the Creator who fulfilled his desire, and thank the person through whom it was done, for his good will towards him, and that the Creator brought his benefit through him, and it is known that the Creator does not bring good except through the tzadikim (righteous), and it is rare that He brings a loss through them, as the sages said "merit occurs through the meritorious and guilt through the guilty" (Bava Basra 119b), and the verse "No wrong shall be caused for the righteous" (Mishlei 12:21 - Rashi "No sin will chance before him inadvertently").
(72) And if his request is not accomplished through them, one should not blame them, and not consider it due to their being lax in it, rather he should thank the Al-mighty who chose what is best for him in this, and praise them according to his knowledge of their efforts to fulfill his will, even though the matter was not completed according to his and their desire. Similarly, one should act with his acquaintances and friends, his business associates, employees and partners.
(73) If someone higher or lower than himself requests from him to do something for them, he should wholeheartedly use every means to do it, and apply his mind to do the matter, provided one is capable of doing it and that the person who requested it is worthy that he exerts himself on his behalf (but if the person is wicked, refrain from it as he wrote in the end of gate #3 - ML). And after this, he should trust in the Al-mighty for its completion. If G-d completes it through him, and makes him the cause for benefiting another, he should thank G-d for this privilege. If G-d withholds this from him, and he is not capable of doing it, he should not blame himself, and he should inform the person that he was not lax in doing it, provided that he indeed exerted himself to do it. But for one's enemies, those jealous of him, those who seek to harm him, he should trust in G-d regarding their matters. He should bear their contempt, and should not treat them back in the same way.
(74) Rather he should pay them back with kindness, and to try to benefit them as much as he possibly can, and to remember in his heart that only G-d has the ability to benefit or harm him.
(75) If his enemy becomes a means to harm him, he should judge them favorably and suspect that it is due to himself or his past deeds from his bad start in life towards G-d. He should plead to the Al-mighty and seek from Him to atone for his sins, and then his enemies will become his friends, as the wise man said "when G-d is pleased with a man's way, even his enemies will make peace with him" (Mishlei 16:7).
(76) The explanation of the fourth category, matters of duties of the heart and of the limbs which only benefit or harm oneself, for example, fasting, praying, dwelling in a sukka, taking a lulav, wearing tzitzis, observing the sabbath and the holidays, refraining from sins. This category also includes all of the duties of the heart since their performance does not affect others, and whose benefit or harm is limited only to oneself and is not shared by others. The proper way of trust in the Al-mighty in all of these, I will explain, and I ask the Al-mighty to teach me the truth, in His mercy.
(77) Any human action which is either service [of G-d] or sin can only take place if three factors occur. (1) the choice in heart and mind (i.e. a thought that it is fitting to do this thing - ML). (2) The intent and resolve to do what one chose. (3) The endeavoring to complete the act with one's physical limbs and to bring it into actuality.
(78) [Of these three factors,] two are not beyond our control, namely, (1) the choice of service or sin and (2) intent and resolve to carry out the choice. For these, trusting in G-d would be a mistake and a foolishness, because the Creator left free choice in our hands whether to serve Him or rebel against Him, as written "...[life and death I have set before you] and you shall choose life" (Devarim 30:19).
(79) But the bringing out of the act into actuality, He did not leave in our hands, but rather, made it depend on external means which sometimes are available and sometimes are not.
(80) If in choosing to serve the Al-mighty, one would trust in Him and think to himself: "I will not choose the service of G-d nor attempt to do any part of it until He chooses what is good for me of it" - he has already strayed from the straight path, and slipped his feet away from the proper way, because the Creator has already commanded us to choose in matters of His service, and to intend and make efforts towards it, with complete, wholehearted resolve for the sake of His great Name, and He has informed us that this is the proper way for our welfare in this world and in the next.
(81) If the necessary means are available to us, so that we are capable of accomplishing the work in G-d's service which we chose to do, then we will receive the great reward for choosing it, for the intent and resolve to do it, and for completing the actions by our physical limbs. But if its accomplishment with the physical limbs is withheld from us, then we will receive reward for our choice and intent to do it, as we previously explained (in ch.3), and similarly for punishment of sins.
(82) The difference between the service of G-d and secular activities in this world, regarding trust in G-d, is as follows. For secular matters, it was not revealed to us which one of all the means is best and most beneficial for us nor the ways in which some course is more harmful and worse than other courses. We do not know which particular trade is best suited for us and most fitting for us in obtaining money, preserving health, and for general well-being. Nor do we know which business sector, which journey to undertake, or which other worldly endeavors will be successful if we engage in them.
(83) Therefore, it follows that we must put our trust in the Al-mighty that He will help us choose and carry out what is the best choice for us, provided that we apply ourselves (in the means which are fitting to attain this thing - PL) and that we plead to Him to arouse in our hearts to make the good and proper choice for ourselves. (then after these two things we can have in our hearts the trust mentioned - PL)
(84) But the service of G-d is not like this, because G-d has already taught us the proper ways for it, commanded us to choose it, and gave us the ability to do it. If we then plead to Him in the choice we should make, and trust in Him that He will reveal to us what is good for us, we will be mistaken in our words (of prayer) and foolish in our trust, because He already taught us the proper way which will be good for us in this world and in the next, as written "G-d has commanded us to fulfill all of these statutes, to fear the L-ord, our G-d, for our good, all of our days". And regarding the reward in Olam Haba "we will be rewarded, if we are careful to observe" (Devarim 6:25).
(85) Furthermore, in secular matters, sometimes a good means changes to become a bad means and vice versa, while for service of G-d and transgression it is not so, matters of good and evil do not switch positions and never change.
(86) Hence, for religious acts, trust in G-d is proper only in the completion stage of the act. After choosing it wholeheartedly and faithfully and after the second stage of resolving and making efforts to do it with a pure heart , and with intent to do it for the sake of His great Name. With this, we are obligated to beseech Him to help us in it, and to teach us on it, as written "lead me in Your truth and teach me" (Tehilim 25:5), and "lead me in the path of Your commandments for I desired it" (Tehilim 119:35), and "I have chosen the way of truth, I have placed Your ordinances before me" (Tehilim 119:30), and "I have clung to Your testimonies; O L-ord; put me not to shame" (Tehilim 119:31), and "And take not the word of truth utterly out of my mouth; for I have hoped in Your judgments" (Tehilim 119:43).
(87) All these verses demonstrate that the psalmist's service of G-d was his own choice. He prayed to G-d for two things only:
(88) (1) To wholly devote his heart and to strengthen his choice in the service of G-d by distancing the distractions of the world from his heart and eyes, as he said "unite my heart to fear Your Name" (ibid 86:11) and "uncover my eyes that I may gaze at the wonders of Your torah" (Tehilim 119:18), "turn away my eyes from beholding vanity" (ibid, 119:37), "incline my heart towards Your torah and not to unjust gain" (ibid, 119:36), and many more.
(89) (2) To strengthen him physically to be able to complete the acts of service of G-d. This is what is meant "lead me in the path of Your commandments" (119:35), "support me and I will be saved" (119:117), and many more like this. And I will explain in this gate which factors help and harm these things, and the proper path in it, with G-d's help.
(90) The fifth category, physical duties which affect others whether beneficially or harmfully, such as giving charity, maaser (tithes), teaching wisdom, commanding others to do good, warning them against evil, returning loans on faith, keeping a secret, speaking well of others, good activities, honoring parents, bringing the wicked back to G-d, instructing/advising others what will be good for them, pitying the poor and treating them with mercy, patiently bearing their contempt when arousing them to the service G-d, inspiring them to hope for the reward [in doing good], and instilling in them fear of punishment [for doing bad].
(91) The proper way of trust in G-d for these, is for one to keep in mind all these and similar acts, resolve and make efforts to practice them, according to what we previously explained in the fourth category, regarding the duty when choosing (in these things -PL) to have the sole intent of drawing near to G-d alone; not for acquiring a name or honor among human beings, nor out of hope to receive reward from them, nor to try to rule over them. And afterwards having done his utmost - to trust in G-d in the completion of the acts which he undertook, according to what G-d wants from us (that we do His will, accordingly He will help us to complete what we undertook - ML).
(92) In all of this, one should be careful to hide his deeds as much as possible from those who do not need to know. Because if it is kept hidden, the reward will be greater than if it becomes known. And that which he is unable to hide, let him remember the important general principle which we explained, namely, that neither benefit nor harm can come from the created things, except by permission of the Creator.
(93) When the Creator completes a mitzvah (commandment) through him (that G-d benefits another person through him - PL), he should consider that this is a favor bestowed on him from the Creator. He should not rejoice if other people praise him for doing it, nor desire that they honor him for it, since this will bring him to become proud in his actions, and his purity of heart and motive towards G-d will be ruined, thereby his deeds will be spoiled and his reward for it will be lost. I will explain this later on in its proper Gate (in #6 the gate of submission - PL) with G-d's help.
(94) The explanation of the sixth category, regarding the reward in this world and the next which one merits for his good deeds in this world, is divided into two parts. (1) Reward in this world only. (2) Reward in the next world only. Sometimes one merits reward in both worlds for one act.
(95) This was not explained to us clearly, however the Creator guaranteed to His people a general reward for general good behavior, but He did not specify the details of reward in this world for each act of service like He did regarding the punishments in this world for transgressions. For example, He specified which offences warrant capital punishment by stoning (i.e. falling from a height), burning, decapitation, or strangulation, or 40 lashes, death (through G-d's providence), premature death (karet), monetary fines - two, four or five fold, monetary damages by ox, pit, tooth, fire, damaging a man, embarrassing by seizing, slander, and other offences. But regarding the reward and punishment in the afterlife, the prophet [Moshe] did not explain anything for several reasons.
(96) One of these is that the semblance of the soul without the body is foreign to us, and even less known is what the soul in that state would take pleasure in or suffer from. However, this was explained to one who understood such things, as G-d spoke to Yehoshua (the high priest) (who G-d granted special understanding into divine matters - PL) "I will give you a place to walk among these (angels) that stand" (Zecharia 3:7), and this was not referring to when the soul is joined to the body, but rather was a hint to what would happen after death, where the soul, in its simple, ethereal state, divested from and no longer using the body, resumes the form of the angels, after it had been purified and made radiant when its deeds were good in this world.
(97) Another reason is that the explanation of reward and punishment in the next world was received by the people from the prophets, and can be derived by the wise (in every generation, in addition to the transmitted tradition - PL), and it was left out of books as much of the explanation of the positive and negative commandments were left out, relying on the transmission from the oral tradition.
(98) Another reason is that the people were foolish and of little understanding (when they left Egypt) something which is not hard to see in the verses.
(99) The Creator conducted Himself with them like a father who has mercy on his young son, when he wants to discipline him slowly and gently (so as not to overload him, so too the Creator did not want to inform them of the punishments in the afterlife which are very harsh - PL), as written "Yisrael is a child, and I loved him" (Hoshea 11:1). When a father wants to educate his young son in the wisdom with which he will attain exalted levels, and the youth is not capable of understanding them at that time, if he tries to induce him, saying "bear the hard discipline and the learning, in order that you later reach the great levels", the son would not have the patience to bear this, and would not listen to his father, because he does not understand them.
(100) But if the father promised him with what is pleasurable right away, whether food and drink, fine clothing and a nice wagon, or the like, and warned him [that if he did not heed he would suffer] what will cause him immediate pain such as hunger, nakedness, spankings or the like, and gave him clear proofs and tangible evidence, so as to impress these promises and warnings in his son's mind and the truth of his statements, it will be easy for the son to bear the strain of the discipline and to endure its tedious work.
(101) And when he becomes a young man and his intellect strengthens, he will understand the intent of the discipline he was put through (the exalted levels - PL) and turn towards them. He will think little of the sweetness of pleasures which he had earlier been so eager to run towards. This kind of education was a kindness toward him. (i.e. this conduct to motivate him initially through sweet things, etc. as before, was due to the father's mercy on him - PL)
(102) Similarly, the Creator encouraged his people with promises of rewards and threatened them with punishments that would come soon [i.e. in this world - PL] because He knew that after they would be strongly established in the service, their foolishness regarding reward and punishment here on earth would shed (i.e. that which they served primarily for reward in this world [would shed] - PL) and their intent in the service would be to Him, and they would direct their conduct for Him. And in this way, we can explain all of the physical forms ascribed to the Creator in scripture.
(103) Another reason, is that a man does not become worthy of the reward of Olam Haba (the next world) due to his good deeds alone (since the reward is infinitely great - TL). Rather he is deemed by G-d worthy of it due to two things besides his good deeds. (1) That he teaches other people the service of G-d, and guides them to do good, as written "they who bring merit to the public shall be as the stars forever" (Daniel 12:3). And also, "to them that rebuke shall be delight, and on them will come the blessing of the good" (Mishlei 24:25). And when the industrious man will combine the reward for those who he brought merit, with the reward for his own good deeds, and the reward for the faith in his heart and patient acceptance [of G-d's will] - he will be deemed by the Creator worthy of the reward of Olam Haba. (i.e. if he also brings merit to others in addition to his own piety, then certainly he is worthy of the reward, as written: "to them that rebuke shall be delight" - ML)
(104) (2) The second factor is a kindness from the Al-mighty, and generosity and goodness, as written "to You, G-d, is kindness, for You pay a man according to his deeds" (Tehilim 62:13) (i.e. even if one has only his own good deeds [and did not bring others to the good], G-d will bestow on him good reward in Olam Haba - TL).
(105) The reason for this, is that even if a man's good deeds are numerous like the sand of the seashore, it would not weigh enough to cover even one favor the Creator had bestowed on him in this world. All the more so, if he has committed any sins, because if the Creator will hold a man strictly to account for his obligation of gratitude, all of his good deeds would be cancelled and wiped out by even the smallest favor the Creator has done for him, and that which the Creator owes him will not amount to anything. Hence, that which the Creator rewards a person for his good deeds is to be regarded as a Divine grace to him.
(106) The punishment in both worlds, however, is through truth and justice, and it is a debt a man must pay. Yet here too the Creator's loving-kindness is extended to us in both worlds, as written "to You, G-d, belongs loving-kindness" (Tehilim 62:13), and "the compassionate One will atone for sin, and will not destroy" (Tehilim 78:38).
(107) Another reason, is that good deeds are of two categories. (1) Those concealed from others, and visible only to the Creator, like the duties of the heart, and other similar duties.
(108) (2) Those visible in the limbs and not concealed from other creatures.
(109) For the fulfillment of the visible duties of the limbs, the Creator rewards with visible reward of this world. While for fulfillment of concealed duties, He rewards with hidden reward, namely, in Olam Haba. Therefore, King David, spoke of this with words which hint to this matter, as written "how great is Your goodness which You hid away for those that fear You; [which you have done for them that take refuge in You before the sons of men]" (Tehilim 31:20). And likewise, the way of punishments for hidden and revealed misdeeds, is similar to the way of reward.
(110) The proof for this view is as follows. G-d has guaranteed to His people that for their visible service, He would give them visible and swift reward in this world. This is explained in parsha Bechukosai "If you will go in My ways.." (Vayikra 26), and likewise, for visible sins, visible and swift punishment in this world, because the masses understand only that which is visible not that which is hidden, as written: "the hidden things belong to G-d, but the revealed things belong to us and to our children, forever" (Devarim 29:28). And the verse says "if the people will turn their eyes away from the [evil] acts of this man and his family, I will turn My face to this man and his family" (Vayikra 20:4). Hence, the reward and punishment for the fulfillment or transgression of the duties of the heart belongs to the Creator. Therefore, Scripture omitted an explanation of their reward and punishment in the next world. (see Tov Halevanon for more details)
(111) Another reason why rewards and punishments mentioned in scripture are limited to those in this world only is because the prophet is addressing worldly people. On the other hand, since Yehoshua (kohen gadol) was in the mystical world of angels (i.e. his soul was divested of his body at that time and was in the spiritual world - PL), G-d told him, "I will give you a place to walk among these (angels) that stand" (Zecharia 3:7). The proper way of motivating with hope and fear should be in accord with the time and place. Understand this.
(112) Another reason is that the purpose of reward in Olam Haba is essentially clinging to G-d, and drawing near to His supernal light, as written "your righteousness will go before you, the glory of G-d will gather you in" (Yeshaya 58:8), and "the wise will shine like the radiance of the firmament" (Daniel 12:3), and also, "To bring back his soul from the pit (i.e. Gehinom see below Tov Halevanon), to be enlightened with the light of the living" (Iyov 33:30). And no one can reach there except he who the Creator finds favor in, and the favor of the Creator is the root of the reward, as written "his anger is but a moment, in His favor is life" (Tehilim 30:6). And there are hints in parsha bechukosai that pleasing the Al-mighty [is the greatest reward], this is what is written "My soul will not abhor you" (Vayikra 26:11), and "I will turn to you and be unto you a G-d and you will be unto Me a people" (ibid, 26:9).
(113) Trusting in G-d regarding the reward in this world and in the next, which He promised to the righteous man for his service, namely, that He will pay reward to one who is fitting for it, and mete out punishment to one who deserves it, is incumbent on the believer, and is an essential part of perfect faith in G-d, as written, "and he believed G-d, and it was counted to him as a righteousness" (Bereishis 15:6), and "had I not believed to see the goodness of G-d in the land of the living" (Tehilim 27:13).
(114) It is not proper for one to trust in his own good deeds, and assure himself that he will receive reward in this world and the next due to his good deeds. Rather, he should strive and exert himself [to do good] and make efforts to thank G-d and be grateful for His constant kindnesses to him, and not be motivated by hope of future reward for his deeds. Rather he should trust in G-d and try his best to pay his debt of gratitude for His great favors towards him, as our sages have said "Do not be like servants who serve their master on condition of receiving reward, rather be like servants who serve their master without the condition of receiving reward, and let the fear of Heaven be upon you" (Avos 1:3)
(115) One of the pious said "if one takes strict account of what he is obligated to the Creator for His kindness to him, no man would ever be worthy of the reward of Olam Haba for his deeds. Rather it is only as a kindness of the Al-mighty, therefore do not trust in your deeds." And King David said of this "to You, G-d, is kindness, for You pay a man according to his deeds" (Tehilim 62:13) (i.e. even the paying of a man for his deeds is only a kindness).
(116) The seventh category - trust in regard to G-d's special grace to His elect and treasured ones on whom many favors which are indescribable will be bestowed upon in Olam Haba. The proper way of trust in G-d is as follows: To exert oneself in the means which bring one to the high levels of the pious who are worthy of this special grace from G-d. This entails conducting oneself in the ways of the ascetics who loath worldly pleasures, and to uproot from one's heart the love of them and desire for them and replace these with the love of the Creator, and to devote oneself to Him, to delight in Him, to be desolate/astonished from the world and its inhabitants (see commentary), and to follow the ways of the prophets and the pious, and to trust that the Al-mighty will show him favor as He will do with them in the afterlife.
(117) But one who trusts that G-d will thus favor him without the means of performing good deeds is a fool and a simpleton. He is like those of whom it is said "they act like Zimri and expect the reward of Pinchas" (Sota 22b). Some signs of those who have reached this high level are those who: (1) teach servants of G-d on the service (due to the love of G-d in all their being, they cannot hold themselves back from remaining silent on the falling short in the service of G-d in other people - TL), (2) demonstrating patient bearing and accepting in times of trial and difficulty, (3) regarding everything else as insignificant compared with the fulfillment of the commandments of G-d, as we see by the test of Avraham (Bereishis 22:1), or of Chananya, Mishael, and Azarya who were thrown in the fiery furnace (Daniel 3:13), or Daniel who was thrown in the lion's den (Daniel 6:13), or the 10 martyrs.
(118) Whoever chooses to die in the service of G-d, rather than rebel against Him, whoever chooses poverty rather than riches, sickness rather than health, suffering rather than tranquility, submits to the Creator's judgment, and desires in His decrees - such a person is worthy of the Divine grace of the Creator in the bliss of Olam Haba, of which it is written "That I may cause those that love Me to inherit substance; and I will fill their treasures" (Mishlei 8:21), and "no eye has ever seen, O G-d, beside You, what He has prepared for him that waits for Him" (Yeshaya 64:3), and "How great is Your goodness that You have hidden away for those who fear You" (Tehilim 31:20).