האם יש מידות ושיעורים במצוות גמילות חסדים

By Matan - Sadie Rennert Women's Institute for Torah Studies

שאלה: שו"ת הלכתי של מת"ן

האם יש מידות ושיעורים במצוות גמילות חסדים הופיע במקור בשאלה

תוכן עניינים

תשובה
מקורות

חשוון תשב"א

שאלה

אני מרפאה בעיסוק ועובדת עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים מזה הרבה שנים. חוץ מהטיפול על בסיס קבוע, אני עושה מעל ומעבר למה שמצופה. אני חוקרת ותרה אחר חומרים חדשים בתחום במשך שעות ארוכות, מרכיבה משחקים, מכינה תכניות טיפול חדשות בשעות נוספות של עבודה שאיני מקבלת תשלום עבורה. אני משוחחת עם ההורים, חברי צוות, מתפללת על הילדים. יש לי מערכת יחסים טובה ועמוקה עם המטופלים שלי משום שאני דואגת להם עמוקות. אני משקיעה את השעות הנוספות גם בגלל שאני רוצה את הכי טוב עבור הילדים וגם משום שהחיפוש אחר חומרים חדשים מדרבן אותי ומסב לי סיפוק. מחוץ לעבודה אני מעורבת במעשי חסד פה ושם אך לא באינטנסיביות. בתפילת רה"ש עלו בי מחשבות האם מצוות גמילות החסד שלי יכולה להיכלל, בעצם, בעבודה שלי. תמיד הנחתי שכן אך כעת אני מבקשת לבחון את הדברים הלכתית ג"כ.

תשובה מאת הרבנית שורלה רוזן

למצוות שונות, הן מצוות עשה והן מצוות לא תעשה, ניתנו שיעורים שונים.

היות ובמצוות עשה מדרבנן עסקינן, גמילות חסדים, נביא כמה דוגמאות לשיעורים במצוות עשה אחרות.

לדוגמא: מצוות אכילת מצה בלילה הראשון של פסח ומצוות אכילת קרבן הפסח ואכילת מרור – לכולן שיעור של כזית. או אם ניקח מצווה מדרבנן, חג הפורים, הרי כדי לצאת ידי חובת מתנות לאביונים יש לתת 2 מתנו ל2 אביונים ומשלוח 2 מנות לאדם אחד כדי לצאת ידי מצוות משלוח מנות.

ישנן מצוות אחרות שלא ניתנו לשיעורים מוחלטים כמו מצוות הצדקה. השו"ע (סימן רמט סעיף א) מורה שמי שידו משגת, ייתן כפי צורך העניים. ואם אין ידו משגת, ייתן עד חמישית מנכסיו וזוהי 'מצוה מן המובחר'. ואם אינו יכול, ייתן עשירית מנכסיו. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב לתת משהו לצדקה גם כן כדי לצאת ידי חובת המצווה.

ראינו אם כן מס' מועט של דוגמאות הממחישות שיעורים שונים למצוות שונות, מדאורייתא ומדרבנן אך מצוות גמילות חסדים שונה היא משאר מצוות ושייכת לקטגוריה אחרת.

משנה א במסכת פאה פרק א' מביאה את המצוות שאין להן שיעור:

"אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והביכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה"

הגמרא במסכת חולין (קלו ע"ב) מביאה את דעתם של רב ושמואל הקובעים שיעור למצוות פאה: פאה בשישים (דהיינו חלק אחד משישים מגודל השדה כולו). על שיעור זה מקשה הגמרא: פאה בשישים?! והלא למדנו מהמשנה שהיא אחת מהמצוות שאין להן שיעור? עונה הגמרא כי מדאורייתא אין להן שיעור אך דרבנן קבעו לה שיעור. כמו"כ קבעו חכמים שיפריש אדם אחד חלקי שישים מהפירות שביכרו לשם מצוות ביכורים. ולמצוות ראיון, שהם הקרבנות אותם מביא כל זכר בעלייה לרגל קבעו חכמים שווי מינימאלי של העוף/בהמה שיבחר להקריב. על אף שמן התורה נקבע כי "איש כמתנת ידו" בלי שווי מסוים לקרבנות.

לשתי המצוות האחרונות במשנה, גמילות חסדים ותלמוד תורה לא נקבע שיעור. היות ואיננו עוסקים באופייה ובגדריה של מצוות תלמוד תורה, נקדיש את הדיון לגמילות חסדים.

מדוע לא קבעו חכמים שיעור לגמילות חסדים?

הגמרא במסכת סוטה (י"ד עמוד א) מביאה את ביטוייה השונים של מצות גמילות חסדים בהקשר של ההוראה "אחרי ה' אלוקיכם תלכו". האדם מצווה ללכת בדרכיו של האלוקים. וכי יש מי שיכול להידמות לאלוקים?

מבארת הגמרא: "ואמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב 'אחרי ה' אלוקיכם תלכו'? (דברים יג ה) וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר 'כי ה' אלוקיך אש אכלה הוא' (דברים ד כד) אלא להלך אחר מידותיו של הקב"ה? מה הוא מלביש ערומים...אף אתה הלבש ערומים; הקב"ה ביקר חולים...אף אתה בקר חולים; הקב"ה ניחם אבלים...אף אתה נחם אבלים; הקב"ה קבר מתים...אף אתה קבור מתים".

ואכן להלכה, מביא הרמב"ם את המצוות המוזכרות בגמרא לא רק כהנהגה טובה אלא כמצות מחייבות:

"מצוות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולהתעסק בכל צרכי הקבורה: לשאת על הכתף, ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור, וכן לשמח הכלה והחתן ולסעדם בכל צרכיהם. ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור" (הלכות אבל י"ד, א).

נראה כי חז"ל נתנו ביטוי מעשי למצוות עשה מן התורה ללכת בדרכיו של הקב"ה, כפי שמונה אותה הרמב"ם במניין המצוות: "והמצווה השמינית היא, שצוונו להדמות בו יתעלה לפי יכלתנו, והוא אמרו 'והלכת בדרכיו' (דברים כח ט)

ניתן לשער שהסיבה שלא נתנו שיעור למצווה זו היא בשל אופייה הרוחני של המצווה להידמות לאלוקים. היות והאלוקים אינסוף, הרי שגם הביטוי המעשי שנתנו חז"ל למצוות ההידמות לאינסוף, בחרו שלא לתת לה שיעורים וגדר מוחלטים.

כפי שכתבת ברגישות רבה, את מעידה כי גדרי העבודה שלך (שעוסקת ממילא בהטבת חייהם של מטופליך), גולשים בטבעיות מעבר למה שנצרך בטיפול הבסיסי. היות והדוגמאות המובאות בהלכה לגמילות חסדים הן רק חלק ממכלול של צרכים משתנים של קהילה ויחידים, בהחלט ניתן לראות בהיענות לצרכי המטופלים שהיא מעבר להכרחי, חלק ממצוות גמילות חסדים.

כמו"כ ממילא מביא עימו מעגל החיים האנושי קיום של מצוות גמילות החסדים המוזכרת בהלכה כגון ביקור חולים, לווית המת וניחום אבלים וליווי האורחים. יוצא איפה שאת גם מקיימת את המקרים המובאים בהלכה וגם יוצרת את אופן קיום המצווה האישית שלך במסגרת השירותים והטיפול שרק בכוחך לתת.

אסיים בשיעור חשוב שלמדתי מהרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) זצ"ל.

בפנייה אל הרב שאל אותו מכר שלנו כיצד יוכל למלא על הצד הטוב ביותר את שליחותו בעולם? השאלה הייתה ממוקדת יותר במה לעשות עם הזמן שאינו מוקדש לעבודה הכרחית וחיונית דווקא לפרנסת המשפחה. האם להשקיע את הזמן בלימוד עיוני? בעיון תפילה? בגמילות חסדים? וברור הדבר, שאם יבחר להשקיע במסלול מסוים, הרי שיימנע ממנו מפאת קוצר הזמן לעסוק בדברים האחרים.

תשובתו של הרב עדין נשענה על המשנה באבות א משנה ב:

"שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים"

בד"כ מפרשים כי העולם עומד על שלושה יסודות אלו בעת ובעונה אחת, כשכל אחד מהיסודות שווה בהחזקת העולם ליסודות האחרים.

יש להסתכל אחרת על המשנה: צרכי העולם משתנים וזזים כל הזמן. לעיתים יש לחזק את יסוד התפילה, פעמים ונקראים אנו לטפח את יסוד תלמוד התורה ולעיתים יסוד גמילות חסדים רעוע וצריך חיזוק ייתר.

כך יש על האדם לנהוג: יבחר באיזה יסוד בעבודת ה' ישקיע את מרצו וכספו. וגם ייקח בחשבון שלאחר זמן, ישתנו התנאים והוא יצטרך לבחור לחזק יסוד אחר. כל אלו הם יסודות בעבודת ה' אבל אינם מוחזקים באותו אופן ובאותו מאמץ באופן שווה כל הזמן.

אם נפלה לידך הזכות לקיים גם את חיזוק יסוד גמילות החסד בעבודה שממילא את משקיעה ועושה טוב לצריכים בכך – מה טוב! המשיכי בפועלך זה ויה"ר שתזכי שתורת חסד תהיה על לשונך תמיד.

בברכה

שורל'ה

הרבנית שורלה רוזן בוגרת המכון התלמודי העיוני במתן ירושלים וכיום מנהלת תכנית 'מתיבתא' ללימודי גמרא מתקדמים במתן ולומדת בתכנית 'הלכתא'. משיבה הלכתית במסגרת פרויקט 'משיבת נפש' אונליין. טוענת רבנית מוסמכת, כותבת טור פרשת שבוע לחומש שמות בעיתון 'מקור ראשון'. נשואה ומתגוררת עם משפחתה בירושלים.

יש לך שאלה הלכתית? https://bit.ly/ask-shayla

מקורות

יורה דעה רמ״ט:א׳

כמה חייב ליתן וכיצד יתננה. ובו ט"ז סעיפים:
שיעור נתינתה אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים ואם אין ידו משגת כל כך יתן עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר ואחד מעשרה מדה בינונית פחות מכאן עין רעה וחומש זה שאמרו שנה ראשונה מהקרן מכאן ואילך חומש שהרויח בכל שנה: הגה ואל יבזבז אדם יותר מחומש שלא יצטרך לבריות (ב"י בשם הגמ' פ' נערה שנתפתתה) ודוקא כל ימי חייו אבל בשעת מותו יכול אדם ליתן צדקה כל מה שירצה (ג"ז שם פ' מציאת האשה ומייתי לה רי"ף ורא"ש ור"ן ומרדכי) ואין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה רק יתננו לעניים (מהרי"ל הל' ראש השנה):

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 249:1

The amount of charity one should give is as follows: if one can but afford, let him give as much as is needed. Under ordinary circumstances, a fifth of one's property is most laudable. To give one-tenth is the average disposition. But to give less than one-tenth is niggardly. When the Rabbis said a "fifth" they meant a fifth of the property the first year only and a fifth of the profits in succeeding years.
RMI.—But a man should not squander more than one-fifth to charity, so that he might not himself become a public charge.This refers only to his lifetime. Of course, at the time of death one may leave for charity as much as he pleases.

משנה פאה א׳:א׳

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרֵאָיוֹן, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְתַלְמוּד תּוֹרָה. אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם:

Mishnah Peah 1:1

These are the things that have no definite quantity: The corners [of the field]. First-fruits; [The offerings brought] on appearing [at the Temple on the three pilgrimage festivals]. The performance of righteous deeds; And the study of the torah. The following are the things for which a man enjoys the fruits in this world while the principal remains for him in the world to come: Honoring one’s father and mother; The performance of righteous deeds; And the making of peace between a person and his friend; And the study of the torah is equal to them all.

חולין קל״ז ב:ב׳

ר' דוסא בן הרכינס אומר וכו': וכמה כל שהן אמר רב מנה ופרס ובלבד שיהו מחומשות ושמואל אמר ששים ונותן סלע אחת לכהן

Chullin 137b:2

§ The mishna states: Rabbi Dosa ben Harkinas says that the mitzva of the first sheared wool applies to five sheep, each of whose shearing weighs one hundred and fifty dinars, whereas the Rabbis say: Five sheep, each of whose shearing is any amount. The Gemara asks: And how much is signified by the phrase: Any amount? Rav says: It is a total weight of one hundred dinars [maneh] and half of one hundred dinars [peras], provided that they are divided equally between the five sheep. And Shmuel says: It is a total weight of sixty sela, of which he gives the weight of one sela to the priest.

דברים י״ג:ה׳

אַחֲרֵ֨י יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם תֵּלֵ֖כוּ וְאֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְאֶת־מִצְוֺתָ֤יו תִּשְׁמֹ֙רוּ֙ וּבְקֹל֣וֹ תִשְׁמָ֔עוּ וְאֹת֥וֹ תַעֲבֹ֖דוּ וּב֥וֹ תִדְבָּקֽוּן׃

Deuteronomy 13:5

Follow none but the LORD your God, and revere none but Him; observe His commandments alone, and heed only His orders; worship none but Him, and hold fast to Him.

סוטה י״ד א:ג׳

וְאָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא מַאי דִּכְתִיב אַחֲרֵי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם לְהַלֵּךְ אַחַר שְׁכִינָה וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא

Sotah 14a:3

And Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “After the Lord your God shall you walk, and Him shall you fear, and His commandments shall you keep, and unto His voice shall you hearken, and Him shall you serve, and unto Him shall you cleave” (Deuteronomy 13:5)? But is it actually possible for a person to follow the Divine Presence? But hasn’t it already been stated: “For the Lord your God is a devouring fire, a jealous God” (Deuteronomy 4:24), and one cannot approach fire.

סוטה י״ד א:ד׳

אֶלָּא לְהַלֵּךְ אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה הוּא מַלְבִּישׁ עֲרוּמִּים דִּכְתִיב וַיַּעַשׂ ה׳ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כׇּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם אַף אַתָּה הַלְבֵּשׁ עֲרוּמִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּיקֵּר חוֹלִים דִּכְתִיב וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אַף אַתָּה בַּקֵּר חוֹלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִיחֵם אֲבֵלִים דִּכְתִיב וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ אַף אַתָּה נַחֵם אֲבֵלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָבַר מֵתִים דִּכְתִיב וַיִּקְבֹּר אוֹתוֹ בַּגַּי אַף אַתָּה קְבוֹר מֵתִים

Sotah 14a:4

He explains: Rather, the meaning is that one should follow the attributes of the Holy One, Blessed be He. He provides several examples. Just as He clothes the naked, as it is written: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skin, and clothed them” (Genesis 3:21), so too, should you clothe the naked. Just as the Holy One, Blessed be He, visits the sick, as it is written with regard to God’s appearing to Abraham following his circumcision: “And the Lord appeared unto him by the terebinths of Mamre” (Genesis 18:1), so too, should you visit the sick. Just as the Holy One, Blessed be He, consoles mourners, as it is written: “And it came to pass after the death of Abraham, that God blessed Isaac his son” (Genesis 25:11), so too, should you console mourners. Just as the Holy One, Blessed be He, buried the dead, as it is written: “And he was buried in the valley in the land of Moab” (Deuteronomy 34:6), so too, should you bury the dead.

משנה תורה, הלכות אבל י״ד:א׳

מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם לְבַקֵּר חוֹלִים. וּלְנַחֵם אֲבֵלִים. וּלְהוֹצִיא הַמֵּת. וּלְהַכְנִיס הַכַּלָּה. וּלְלַוּוֹת הָאוֹרְחִים. וּלְהִתְעַסֵּק בְּכָל צָרְכֵי הַקְּבוּרָה. לָשֵׂאת עַל הַכָּתֵף. וְלֵילֵךְ לְפָנָיו וְלִסְפֹּד וְלַחְפֹּר וְלִקְבֹּר. וְכֵן לְשַׂמֵּחַ הַכַּלָּה וְהֶחָתָן. וּלְסַעֲדָם בְּכָל צָרְכֵיהֶם. וְאֵלּוּ הֵן גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁבְּגוּפוֹ שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל מִצְוֹת אֵלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם הֲרֵי הֵן בִּכְלַל (ויקרא יט יח) "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ אוֹתָם לְךָ אֲחֵרִים. עֲשֵׂה אַתָּה אוֹתָן לְאָחִיךְ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת:

Mishneh Torah, Mourning 14:1

It is a rabbinic positive precept to visit the sick, comfort the mourners, escort the dead, dower the bride, accompany the [departing] guests — — as well as to cheer the bride and the groom, and to assist them in whatever they need. Even though all these precepts are of rabbinic origin, they are implied in the biblical verse: "You shall love your neighbor as yourself" (Leviticus 19:18); that is, whatever you would have others do to you, do to your brothers in Torah and precepts.

דברים כ״ח:ט׳

יְקִֽימְךָ֨ יְהֹוָ֥ה לוֹ֙ לְעַ֣ם קָד֔וֹשׁ כַּאֲשֶׁ֖ר נִֽשְׁבַּֽע־לָ֑ךְ כִּ֣י תִשְׁמֹ֗ר אֶת־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָלַכְתָּ֖ בִּדְרָכָֽיו׃

Deuteronomy 28:9

The LORD will establish you as His holy people, as He swore to you, if you keep the commandments of the LORD your God and walk in His ways.

ספר המצוות, מצוות עשה ח׳:א׳

היא שצונו להדמות בו יתעלה כפי היכולת והוא אמרו והלכת בדרכיו. וכבר נכפל זה הצווי ואמר ללכת בכל דרכיו ובא בפירוש (סוטה י"ד) מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון מה הקב"ה נקרא רחום אף אתה היה רחום מה הקב"ה נקרא חסיד אף אתה היה חסיד. וכבר נכפל זה הענין בלשון אחר ואמר אחרי ה' תלכו ובא בפירוש שרצה לומר ההדמות בפעולותיו הטובות והמדות הנכבדות שיתואר בהם האל יתעלה על צד המשל. יתעלה על הכל עילוי רב. (בפרשת והיה כי תבא, מדע הלכות דעות):

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 8:1

That is that He commanded us to imitate Him, may He be exalted, according to our ability. And that is His saying, "and you shall go in His ways" (Deuteronomy 28:9). And this command has already been repeated, [when] He said, "and to go in all of His ways" (Deuteronomy 11:22). And in the explanation, it appears (Sifrei Devarim 49:1), "Just as the Holy One, blessed be He, is called merciful; you too, be merciful. Just as the Holy One, blessed be He, is called pious; you too, be pious." And this matter was already repeated in different words: He said, "Go in the ways of the Lord." And in the explanation, it appears (Sotah 14a) that He meant to say to imitate His good deeds and glorious traits by which God, may He be exalted, is described, by way of analogy - He is exalted over everything with great exaltation. (See Parashat Ki Tavo; Mishneh Torah, Human Dispositions.)

משנה אבות א׳:ב׳

שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים:

Pirkei Avot 1:2

Shimon the Righteous was one of the last of the men of the great assembly. He used to say: the world stands upon three things: the Torah, the Temple service, and the practice of acts of piety.