sources on hardening heart and telling moshe

ByAaron Kagan

Shemos

שמות ג׳:י״ט

וַאֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי כִּ֠י לֹֽא־יִתֵּ֥ן אֶתְכֶ֛ם מֶ֥לֶךְ מִצְרַ֖יִם לַהֲלֹ֑ךְ וְלֹ֖א בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃

Exodus 3:19

Yet I know that the king of Egypt will let you go only because of a greater might.

Reason for telling this to Moshe

חזקוני, שמות ג׳:י״ט:א׳-ב׳

ואני ידעתי כי לא יתן וגו׳‎ גלה לו תחלה שעתיד פרעה להקשות לבו כדי שלא יתמה כשיסרב. ומה אם כשגלה לו תחלה התרעם עליו אלו לא גלה לו על אחת כמה וכמה. ולא ביד חזקה אע״‎פ שאני מראה לו התשע מכות שנקראו יד חזקה כדכתיב ולכל היד החזקה

Chizkuni, Exodus 3:19:1-2

ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, “I know already that the King of Egypt will not permit you to go;” G-d revealed to Moses beforehand that Pharaoh would become obstinate; He told Moses this in advance so that he would not become discouraged over Pharaoh’s refusal. Seeing that in the event Moses still did become discouraged, we can imagine how much more discouraged he would have been if G-d had not foretold him that. ולא ביד חזקה, “not even after I will perform nine plagues to change his mind,” as we know from Deuteronomy 34,12 where in the last verse of the Torah, this has been repeated for the benefit of the next generation that had not been alive at the Exodus and had witnessed all this. G-d told Moses that only after the tenth plague when He would slay all the firstborn of and in Egypt, would Pharaoh finally relent and even expel the Israelites. (verse 20)

רש"י על שמות ג׳:י״ט

(א) לא יתן אתכם מלך מצרים להלך. אם אין אני מראה לו ידי החזקה; כלומר, כל עוד שאין אני מודיעו ידי החזקה, לא יתן אתכם להלך: ... וי"מ ולא ביד חזקה — ולא בשביל שידו חזקה, "כי מאז אשלח את ידי והכיתי את מצרים וגו'", ומתרגמין אותו "ולא מן קדם דחילה תקיף". משמו של רבי יעקב ברבי מנחם נאמר לי:

Rashi on Exodus 3:19

(1) לא יתן אתכם מלך מצרים להלך THE KING OF EGYPT WILL NOT LET YOU GO, if I do not (ולא) show him My strong hand (יד חזקה) — it is as much as to say: so long as I do not let him feel My strong hand he will not let you go. (2) לא יתן — Translate this as the Targum does: he will not give leave. Similar uses of נתן followed by ל with the infinitive in sense of permitting are: (Genesis 20:6) “therefore I did not permit thee (נתתיך) to touch her”; (Genesis 31:7) “And God did not permit him (נתנו) to do me evil”. Still all these passages really have the sense of giving”. Some explain the phrase ולא ביד חזקה to signify: “He will not permit you to go, and this will not be because his hand is strong”, for (v. 20) “As soon as I stretch forth My hand I will smite the Egyptians [… and afterwards he will let you go]”. And so the Targum renders it: and not on account that his power is mighty. This explanation was told me in the name of Rabbi Jacob the son of Menachem.

גור אריה על שמות ג׳:י״ט:א׳

אם אין אני מראה לו ידי החזקה. ויהיה פירושו "ולא ביד חזקה" כלומר שפרעה לא יתן אתכם להלוך כל זמן שאין אני מראה לו ידי החזקה. ומה שהוצרך לומר 'כל זמן שאין אני מראה לו ידי החזקה' ולא פירש 'כל זמן שלא אוציאם ביד חזקה', מפני שהוי למכתב 'ולא אוציאם ביד חזקה' - "ולא ביד חזקה" סתמא כתיב, ולפיכך פירש 'כל זמן שאין אני מראה לו ידי החזקה', והשתא פירוש "ולא ביד חזקה" כלומר שאין עם ההוצאה הנזכרת היד, שפירושו שאין נראה לו היד החזקה שיהיה מתיירא ממנו. והשתא ב' של "ביד" יתיישב שפיר, שהב' משמש לשון 'עם', כלומר שאין עם ההוצאה היד:

Gur Aryeh on Shemot 3:19:1

...

הטור הארוך, שמות ג׳:י״ט:א׳

ולא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה.... וכתב הרמב"ן והנכון ולא יתן אתכם להלוך בדיבור ולא ביד חזקה עד שאשלח ידי בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ביד חזקה ובזרוע נטוי' ובמורא גדול ובאותות ובמופתים ואחר כן ישלח אתכם כי כלם באו עליו טרם נתנו אותם להלוך:

Tur HaArokh, Exodus 3:19:1

ולא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, ולא ביד חזקה“and the King of Egypt will not let you go, except through a strong hand.” According to Rashi, the line means that G’d says that as long as G’d would not display His strong hand Pharaoh would not let the Israelites go. According to Nachmanides we are to understand the line as follows: Pharaoh will not let the Israelites go voluntarily, not even when I apply pressure, until I will display all the power at My command. I will use a strong hand in demonstrating this power of Mine to him, working many miracles. This is a preview of what the Torah describes later progressively as יד חזקה, זרוע נטויה, אותות ומופתים, “a strong hand, an outstretched arm, a variety of supernatural miracles.” All these instruments of G’d’s persuavive power would have to be experienced by Pharaoh before he would dismiss the Israelites.

באר מים חיים, שמות ג׳:י״ט:א׳

ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה. רבינו הקדוש רש"י ז"ל נדחק בפשט כתוב הזה, ולי נראה לפי פשוטו כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך מדעתו ומהסכמתו וגם לא ביד חזקה כלומר וגם ביד חזקה לא תוכלו ללכת מאתו כי הרי אין עבד יכול לברוח וכו' ומכל שכן ששים רבוא אדם כמאמר חז"ל (מכילתא מובא בילקוט רמז רס"ט) וראיה מבני אפרים שדחקו את הקץ ורצו לצאת בזרוע ממצרים ועמדו המצרים והרגום כמו שאיתא (בפרקי דרבי אליעזר, מובא שם רמז רכ"ז) רק אני אעשה שישלח אתכם כי ושלחתי את ידי והכיתי וגו' עד ואחרי כן ישלח אתכם.

Be'er Mayim Chaim, Exodus 3:19:1

...

מלבי"ם על שמות ג׳:י״ט:א׳

ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך. ר"ל שידעתי טבע פרעה ורוע לבו שלא יתן לכם מרגוע אף זמן שלשת ימים, ולא ביד חזקה, ר"ל בל תאמר שאני אטריחהו ביד חזקה שלא ירצה להניח אתכם ללכת עד שיהיה משולל הבחירה במעשה זאת, עז"א שמה שלא יתן אתכם להלך לא יהיה ע"י יד חזקה שלי שאני אשנה את בחירתו בידי החזקה, או שהידיעה הזאת תשנה את בחירתו, רק שהוא מעצמו מרוע טבעו יעשה [ויתבאר היטב לקמן שמ"ש ויחזק יקוק את לב פרעה, אין פירושו ששלל הבחירה שלו רק שלא הרגיש בצער המכות ומה שלא הניחם ללכת היה מרוע בחירתו לא ע"י ה"]:

Malbim on Exodus 3:19:1

...

ספורנו על שמות ג׳:י״ט:ב׳

ולא ביד חזקה ואני אעשה שלא יתן אתכם להלוך כאשר תחזק ידי עליו, כי בסור המכות אחזק לבו שלא יירא שאוסיף: להכותו:

Sforno on Exodus 3:19:2

ולא ביד חזקה, I will see to it that he will not even allow you to depart as a result of the plagues I shall inflict on Egypt. I will arrange that as soon as a plague has ceased he will change his mind in order to give Me a chance to inflict further plagues on him as chastisement.

a very long piece -not all here, but questions are worth knowing..

עקידת יצחק ל״ו:א׳:ו׳

והנה אחר הדברים האלה אף אנחנו נניח ונאמר הפעם יקוק הצדיק אמת ויציב ביום אמת ואמונה בלילה כי צדיק יקוק צדקת אהב צדיק וישר הוא אך משפטים נדבר אותו בתורת שאלה ולמוד לדעת ולהודיע מה גדלו דרכיו ומחשבותיו ביושר משפטיו בעניינים המסופרים בזה החלק שאנו בביאורו. וזה כי יש לשאול ולומר על מה ועל מה גזרה צדקתו על אבותינו הגלות המר והאכזר של מצרים כי לא נמצא שקדם להם עון אשר חטא יחייבם בו כשאר הגליות. ואין טעם למה שכתב הרמב"ן ז"ל (בראשית י"ב) שבעון אברהם אביהם עם אשתו הצדקת נגזר עליהם זה הגלות כי א"כ היה עונש כבד ועצום על חטא קל כזה וכ"ש למה שכתבנו אנחנו שם וביררנו שנהג כהוגן ואף כי אין מהצדק האלדי להמית בנים על אבות. וקרוב לשמוע דברי האומר (שבת י':) שהיה בעון השבטים במכירתו של יוסף כי הוא מה שיראה מתייחס לפי חומר הנושא. אלא שיכחישהו הדעת מצדדים האחד שהיה מהראוי ששבט יוסף בכללו והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה יוכר להם שם יתרון חרות וחפשיות על כל שאר השבטים כי הם לא חטאו בעון ההוא אבל חטאו לאביהם. ולא עוד אלא שלשבט בנימן חוייב כן ולא נמצא, אדרבא נמצא ששבט לוי האיש אשר כלהו ואשר דמהו כפי קבלת חז"ל (ש"ר פ"ה) מהוראת הכתובים היה נקי וחפשי מהעבוד' ההיא וזה לא יתכן מהצדק האלקי בשום פנים. והשני שכבר חוייב שיזכר ויפקד עון זה בתורה או במקרא. והנה לא נמצא שנחשב להם לשום עון כמו שכתבנו שם כ"ש שנגזר עליהם על זה הגלות הזה. וקשה עוד מזה אומרם חז"ל (שבת פ"ט:) ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ובקולרין ועשה הקב"ה כמה עלילות כדי שירד שם שנאמר (תהילים ק״ה:י״ז) לעבד נמכר יוסף כי אם בניו חטאו וישלחם שם ביד פשעם הוא מה חטא שירד וקולרין בצוארו: ועוד שכבר ביארו בדבריהם (שבת י':) שהמכירה סובבה בצורך הירידה ולא הית' הירידה בחטא המכירה והנה א"כ נמצא גלות כבד בלא חטא ועונשים קשים ורעים בלי עון וזה פלא בחק המשפט האלקי: והנה זה הספק ממה שלא יקשה היתרו כשנעמוד על מה שכתבנו בשער כ"ו מענין ההנהגה בכתות האנשים ובשער כ"ח בספור מכירתו של יוסף כי שם נתבאר היטב שהם בבחירתם עשו מבלי הכרח כלל וכי המכירה שהיא הית' סבה ראשונ' מהסבות הפועלות ירידתם לשם כמו שאמרו ז"ל (שם) שע"י כן נתגלגלו הדברים וירדו למצרים לא כי בחטאם ירדו כמו שלא נאמר כי בעון ששמו אש בנעורת נשרף וזה טעם ארמי אובד אבו וירד מצרימה (דברום כ"ו) כמו שיבא שם. ולזה נאמר (במדבר כ׳:ט״ו) וירדו אבותינו מצרימה. (דברים י׳:כ״ב) בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה. ולא אחד שיאמר שהוא הורידם לשם אדרבה נזהר מזה ע"י יהושע שנא' (יהוש' כ"ד) כה אמר יקוק אלקי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם וגו'. ואקח את אביכם את אברהם וגו'. וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו וגו', ויעקב ובניו ירדו מצרימה ראה כי כל המעשים ההם ייחס לעצמו זולת זה. ומאמר אל תירא מרדה מצרימה (ברא' מ"ו) הנה הוא רשות לבד ובטחון כענין וישלח אותם משה וכו' (במדבר י״ג:ג׳). כי הנה הוא ית' לא מיחה בדבר לפי שהירידה תהי' להם לסוף לשם תפארת כמו שכתבנו בתחלת הספר. ולפ"ז יתחייב כי מאמר גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום וגו' (בראשית ט"ו). יהי' הודעה לא גזרה בלי ספק וקרא דיקא שאמר יהי' זרעך ולא אמר אתן או אשים: אמנם הספק היותר קשה והיותר מבהיל בחוקו ית' הוא מה שנתפרסמה תמיהתו באומרו ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים ואמר (שמות י׳:א׳) כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותי אלה בקרבו וכל שאר הכתובים המעידים על זה שהוא מבואר מדרכיו הצדיקים והישרים שאע"פ שירשיע ויתריס נגדו גם כי ירבה לפשוע פעמים שלש עוד יוסיף שש ושבע על חטאותיו אם ישוב ונחם כדי רשעתו במספר ובערך חטאתיו ירבה הכנעותיו בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו למה לא תקובל תשובתו ותשמע קול צעקתו ובכיתו ואיה פה ימין יקוק רוממה ופשוטה לקבל פושטים וחטאים ואי זה בית תפלה תבנו לשמו ואי זה מקום שבעלי תשובה עומדים כ"ש שיתהלל ויתפאר מי שכלו מלא חסד ורחמים ויאמר שיקשה ויחזיק לב החוטא מתחלה לבלתי שמוע אל דבריו כדי להענישו על זה כי הוא מבואר כי אם הוא הקשה לבו עול גמור הוא שיקבל עונש עליו. והיסוד אשר יסדו בזה אביר הרועים הרמב"ם ז"ל בהקדמת אבות (ח"פ פ"ח) ובספר המדע (ה' תשובה פ"ו) אשר נמשכו רבים אחריו הנה הוא רעוע בעיני וזהו שאמר ואיפשר שיחטא האדם חטא גדול או חטאים רבים עד שינתן את הדין לפני דיין האמת שיהיו נפרעים מזה החוטא על חטאים אלו שעשה מרצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאים שעשה הוא שהקב"ה אמר ע"י ישעיה הנביא ע"ה (ישעיהו ו׳:י׳) השמן לב העם הזה עד ושב ורפא לו וכן הוא אומר (ד"ה ב' ל"ו) ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים וגו'. עד לאין מרפא כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהם התשובה שהיא מרפא. לפיכך כתוב בתורה (שמות ד׳:כ״א) ואני אחזק את לב פרעה לפי שחטא מעצמו תחלה והרג לישראל הגרים בארצו שנאמר (שם א') הבה נתחכמה לו וגומר נתן הדין למנוע ממנו התשובה עד שנפרעים ממנו ולפיכך חזק הקב"ה את לבו. והקשה לו ז"ל. אם כן לריק היו כל השליחות ההנה אשר היה אומר אליו כפעם בפעם שלח את עמי וגו'. ואם אינך משלח וגומר. והתיר כדי להודיע לבאי עולם שבזמן שמונע הקב"ה התשובה מהחוטא אף על פי שאם ישוב וכזב מאמר השם אין לו שום יכולת להכזיבו ולשוב אלא יעמוד במרדו עד שימות ברשעו אשר עשה מתחלה מרצונו ודבר יקוק לא ישוב אחור והמשיך זה הדעת בסיחון ועוג ובכל מה שנזכר שהקשה השם רוח כל בשר איש ואמץ את לבבו לבלתי שמוע בקולו: והנה באמת קשה מאד בעיני להולמו מפני כמה דברים. האחד שבביאור נאמר בתחלת השליחות (שם ד') ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך הרי שביאר שידע הוא שהוא מעצמו לא יתן אותם להלוך מבלי שיחזק הוא את לבו ועל כרחנו יש לנו להודות במה שאמר אחר כך ואני אחזק ואני אקשה שיאמר על העתיד או שיובן בענין אחר לא שמתחלה הקשה את לבו:

Akeidat Yitzchak 36:1:6

Yet one may strive to understand why the generation of Jews in Egypt was subjected to such a cruel fate at the hands of the Egyptians and Pharaoh. Especially, are we entitled to do so, since scripture does not offer a list of specific wrongdoings of the people? The author rejects many solutions offered by his predecessors as being inadequate. Most of those explanations would violate the principle of our freedom of choice in one form or another. The author insists that statements such as "he went down to Egypt," ((Deut. 26,5) or "and Jacob and his sons went down to Egypt," (Joshua 24,4) have to be understood at face value, and confirm that the move to Egypt was entirely voluntary, not preordained in any way. It is interesting that throughout the events leading up to the arrival of Jacob in Egypt, G-d ascribes all happenings to Himself, except this last one (compare Joshua 24,3): "I took your father, I multiplied his seed, I gave him Isaac. I gave Jacob to Isaac,” but "Jacob and his sons went down to Egypt."The statement G-d made to Jacob while the latter was on his way to Egypt (Genesis 46,3), "Do not be afraid to go down to Egypt," is to be understood as permission, as an assurance of G-d’s continued support. Just as the spies Moses had sent out to check out the land of Canaan were not prevented from setting out on their mission (Numbers Chapter 13), so Jacob was not prevented from going down to Egypt. According to all this, the statement on the occasion of the covenant between the pieces (Genesis 15,13), "Know that your seed will be a stranger in a land that is not theirs etc.," was simply a piece of information to Abraham, not an evil decree. The Torah, by not stating that this occurrence would be due to Divine intervention, as could have been implied by such statements as "I will make them strangers" or "I will bring them down to Egypt," draws our attention to the fact that this was merely an announcement of an event in the future, but was not a decree. The most difficult example in the series dealing with the apparent suspension of free will is the repeated statement by G-d, "I will harden the heart of Pharaoh" or "I have hardened the heart of Pharaoh," as found in the chapters dealing with the ten plagues (Exodus Chapters 4-10). On the other hand, we find that repentance by even the worst sinners is readily accepted, such as the repentance of Achav and Menashe, son of Chiskiyahu (compare Kings I 16 and Kings I 21, Kings II 21, Chronicles II 33,13). The Bible describes those two as being wicked par excellence; yet in the case of Pharaoh it seems that whenever he began to repent, obstacles were placed in his way to prevent him from repenting effectively. The author argues against Maimonides's view (Hilchot Teshuvah 6) that wickedness is cumulative, so that at some point the sinner forfeits his right to free will. The author feels that the repeated missions to Pharaoh by Moses would have been wasted, had they not been intended to produce a change of heart in Pharaoh. Also, since G-d had already told Moses at the burning bush (Exodus 3, 19) that Pharaoh would not release the Israelites of his own accord, this had been prior to any mention having been made that "I will harden his heart."

שמות ד׳:כ״א

וַיֹּ֣אמֶר יקוק אֶל־מֹשֶׁה֒ בְּלֶכְתְּךָ֙ לָשׁ֣וּב מִצְרַ֔יְמָה רְאֵ֗ה כׇּל־הַמֹּֽפְתִים֙ אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם׃

Exodus 4:21

And the LORD said to Moses, “When you return to Egypt, see that you perform before Pharaoh all the marvels that I have put within your power. I, however, will stiffen his heart so that he will not let the people go.

reason why told here

מלבי"ם על שמות ד׳:כ״א:א׳

ויאמר יקוק אל משה. עתה באר לו הטעם מה שצוהו שיתישב במצרים בקביעות, וז"ש בלכתך לשוב מצרימה ר"ל הטעם מה שצויתיך שתשוב מצרימה להשאר שם בקביעות, הוא כי כל המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה, אז הודיע לו יקוק שיכה את פרעה בעשר מכות והודיע לו מהותם וענינם וסדרם, שעז"א ראה כל המופתים אשר שמתי בידך, והודיע לו שמ"ש ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים פי' שיכה אותם ע"י משה שהוא יהיה השליח לזה ועז"א ועשיתם לפני פרעה, נמצא שהשליחות ימשך ימים רבים, ואני אחזק את לבו, שבכל תשע מכות הראשונות לא ישלח את העם, שיקוק חזק את לבו, כי המכות באו לברר מציאות יקוק והשגחתו ויכלתו כמשי"ת בפ' וארא והיה צריך שיבואו כולם:

Malbim on Exodus 4:21:1

...

רש"י על שמות ד׳:כ״א:ב׳

אשר שמתי בידך. לא על שלוש אותות האמורות למעלה, שהרי לא לפני פרעה צוה לעשותם אלא לפני ישראל שיאמינו לו, ולא מצינו שעשאם לפניו, אלא מופתים שאני עתיד לשום בידך במצרים, כמו "כי ידבר אליכם פרעה וגו'".. ואל תתמה על אשר כתיב "אשר שמתי", שכן משמעו, כשתדבר עמו כבר שמתים בידך:

Rashi on Exodus 4:21:2

אשר שמתי בידך [THE WONDERS] WHICH I HAVE PUT IN THY HAND — Not in reference to the three signs mentioned above was God speaking, for he had not commanded him to do these before Pharaoh, but before Israel in order that they might believe in him, nor do we find that he did them before him. But God meant: those wonders which I shall in future place in thy hand in Egypt — such as (Exodus 7:9) “When Pharaoh shall speak unto you, [saying, show a wonder (מופת) for yourselves]”. Do not be puzzled because it is written אשר שמתי (a past tense), for the following is what it means: when you will be speaking with him I shall already have put them into thy hand.

Another reason why moshe told now

בכור שור, שמות ד׳:כ״א:א׳

ראה כל המופתים. שבתחילה לא צוה לעשותם רק בפני העם כדי שישמעו לו ועכשיו אומר לו לעשותם לפני פרעה לא מפני שישמעו לכם אלא כדי להתרות בו:

Bekhor Shor, Exodus 4:21:1

...

אבן עזרא על שמות ד׳:כ״א:א׳

ויאמר. זה אמר לו במדין והנה הודיעו כי השם יחזק את לבו ולא ישלחם בעבור כל המופתים שיראם עם המופת האחרון:

Ibn Ezra on Exodus 4:21:1

AND THE LORD SAID. This was told to Moses in Midian. God informed Moses that He would harden Pharaoh’s heart and that Pharaoh would not let them go despite all of the wonders, including the last one, that He would show them.

another reason why told here

באר מים חיים, שמות ד׳:כ״א:א׳

ויאמר יקוק וגו' בלכתך וגו' ראה כל המופתים וגו' ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את לבו ולא ישלח וגו'. ולכאורה צריך להבין מה שאמר לו כאן שיחזק את לבו ולא ירצה לשלח מה נפקא מניה עתה בזה, ואולי לצד שאמר לו ראה כל המופתים אשר שמתי וגו' ועשיתם לפני פרעה ופן יקשה למשה למה יצרך עשיית כל המופתים וכי במופת אחד לא די שיגרשנו מן הארץ כי מי ראה מלחמת יקוק וילחם בו ועל כן אמר לו אני אחזק את לבו, ויקוק הוא העושה כל, ויכול כל דבר להיות. גם הוא נותן כח ברשעים לקבל פורענותם כמאמר חז"ל (לסנהדרין ק':) ובזה ממילא יחזק לבו. ועוד אפשר לומר כי כוונת הכתוב הוא כי על ידי המופתים יחזק לב מצרים באומרם תבן אתה מכניס לעפריים וכו' כמאמר חז"ל (שמות רבה ט', ז').

Be'er Mayim Chaim, Exodus 4:21:1

...

הטור הארוך, שמות ד׳:כ״א:א׳

ויאמר יקוק אל משה בלכתך לשוב מצרימה. כתב ר' אברהם כי זה נאמר לו במדין ואמר לו ראה כל המופתים וגומ' להודיעו כי יחזק את לבו ולא ישלחם בעבור המופתים שיראה עד המופת האחרון עד שתאמר לו הנה אנכי הורג את בנך בכורך ואז ישלחם. וכתב הרמב"ן ואין זה נכון כי מה טעם בלכתך לשוב מצרימה ראה אלא פירושו כאשר לקח מטה האלקים ללכת למצרים הזהירו ואמר לו תעשה כל המופתים אף כי יחזק לבו ולא ישמע אל דבריך אתה אל תפל דבר מכל אשר דברתי ומה שאמרתי לך ואל תתיאש מלעשותם בשביל שלא ישמע לך ועוד הזהירו במכה האחרונה אשר בה ישלחם ופי' שמתי בידך שבידך שמתי אותם שתעשה אותם אתה ולא אחר שכבר הודיעו שיעשה אותות ומופתים רבים כמו שאמר לו בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו וכל זה לזרזו בעבור שהי' מוכרח בשליחות בשביל זה הזהירו קודם מעשה וציוהו בשעת מעשה על כל מופת ומופת. ויתכן שיהי' ואמרת אל פרעה ידיעה שציוהו לאמר לו כן בסוף שאמר לו אני אחזק לבו ולא ישלח את העם בכל המופתים ואמרת אליו ביום ההוא הנה אנכי הורג את בנך בכורך ואז ישלחם כי לא מצינו שהודיעו מכת בכורות רק בעת ההיא. וי"ל עוד שעל שלשת המופתים אשר אמר לו לעשותם לפני ישראל אמר לו שיעשם גם לפני פרעה כדי שידע פרעה שמה שזקני ישראל מבקשים שעל פי יקוק הוא ולא יעליל עליהם וכן עשה משה אע"פ שלא נכתב. ואשר אמר עוד כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת כי ירצ' מופ' לו וציוה למטה שיהי' לתנין ולא לנחש כאש' הי' בפעם הראשון והראה לו שיבלע מטה אהרן את מטותם להודיעם שינצחם. ובמדרש שמות רבה יש וכי על אי זה מופתים אמר לו על נחש וצרעת והדם לא ציוהו לעשותם אלא לפני ישראל ולא מצינו שעשאם לפני פרעה אלא מהו כל המופתים אשר שמתי בידך זה המטה שהיו חקוקים בו. דצ"ך. עד"ש. באח"ב. ולפי זה יהי' פי' הפסוק ראה שמתי בידך ראה והסתכל במטה אשר שמתי בידך שכל המופתים שבו תעשה לפני פרעה:

Tur HaArokh, Exodus 4:21:1

ויאמר ה' אל משה בלכתך לשוב מצרימה, “The Lord said to Moses: ‘when you are on the way to return to Egypt, etc’.” According to Ibn Ezra what follows was said to Moses while he had still been in Midian. G’d told him that in spite of all the miracles He had provided Moses with to perform in Egypt, that He, G’d, had made Pharaoh’s heart strong so that he would not discharge the Israelites from serving him on account of the miracles Moses would perform. This would only occur as a result of the final miracle when, after being told that G’d would kill all the firstborn Egyptians including Pharaoh’s own firstborn, he would capitulate Nachmanides writes that Ibn Ezra’s description of events is not correct, for if it were, why did the Torah write the line בלכתך לשוב מצרימה ראה, “when you are on the way to return to Egypt, see!” Rather, the true meaning of the verse is that when Moses had already taken his staff and was about to set out on his return journey to Egypt, G’d warned Moses to perform all the miracles in spite of the fact that Pharaoh would not be sufficiently impressed by them to let the Israelites depart. The way things would develop would be that while Moses was doing “his thing,” i.e. what G’d had empowered him to do, and while Pharaoh, on the other hand, would do “his thing,” Moses was not to become discouraged. He warned him further that when it would come to the final plague when he would warn Pharaoh that G’d would strike dead his own firstborn son, Pharaoh would capitulate. The words אשר שמתי בידך, “which I have placed at your disposal,” mean that G’d had provided only Moses exclusively with the power to perform all these miracles. He gave Moses a review of how things would develop in order to encourage him to proceed with appropriate dispatch. Subsequently, he would receive detailed instructions concerning each of the miracles, i.e. each of the plagues. It is also possible that the words ואמרת אל פרעה וגו' are instructions to Moses concerning the 10th and final plague, when he would warn Pharaoh of G’d killing his firstborn son. Whereas with the other plagues the Torah reports G’d instructing Moses, and Moses then carrying out the instruction, we do not find G’d issuing any instructions there to Moses before he proceeded to announce the forthcoming plague to Pharaoh, (Exodus 11,4) It is also possible that G’d instructed Moses here to perform the same three miracles before Pharaoh that He had already instructed him to perform before the Israelites. This was in order that Pharaoh should realize that the only reason that the elders of the Israelites had requested what they did, was because G’d had sent them Moses who had performed these miracles for them in order to identify himself as their redeemer. Pharaoh would therefore have no reason to fault the elders of Israel for their request. Moses acted in this fashion although the Torah had not bothered to spell this out. Concerning the fact that the Torah also wrote “when Pharaoh will say to you that you should legitimize yourselves by means of a miracle” (7,9), and that He commanded Moses to turn the staff into a sea monster instead of into a serpent, as he had done before the Israelites, and that he showed Pharaoh that Aaron’s staff would swallow those of his magicians, this was a hint that He would overpower the magicians. In the Midrash Shemot Rabbah (5,6) we are told that in the event that someone were to claim that the miracles of blood, tzoraat, and the staff turning into a snake, that these had been performed only before the Israelites and not before Pharaoh, the Torah adds the word ראה, that G’d told Moses to look at the letters ד'צך ע'דש ב'אחב the respective first letters of each plague, letters which were engraved on the staff in order to confirm that all these plagues, i.e. miracles, would be performed in the presence of Pharaoh.

העמק דבר על שמות ד׳:כ״א:ד׳

ואני אחזק וגו׳. דמצד הסברא אע״ג שהאדם מחזק לבו לסבול יסורין כדי לעמוד על דעתו. מ״מ כ״ז כשאינו רואה הפלא האיך נעשית. ואין לו להתפעל אלא מעצם היסורין. אבל כשיעשה המכות לעיניו הי׳ לו להתפעל הרבה יותר ולהרך לבבו מיד. ע״ז הבטיח לו ה׳ דמ״מ יקשה את לבבו:

Haamek Davar on Exodus 4:21:4

...

נועם אלימלך, ספר שמות, שמות י״ז:א׳

ויאמר יקוק בלכתך לשוב מצרימה כו' ואני אחזק את לב פרעה. ולכאורה אינו מובן, ורש"י ז"ל פירש לפי דרכו, ואענה גם אנכי את חלקי. דהנה הצדיק המדבר דברי הבורא יתעלה, בלתי אפשרי שלא ישברו הדברים האלה את לב השומעים, והנה השי"ת ברוך הוא היה רוצה שיחזק פרעה את לבו, ואיך אפשר שיחזק את לבו מאחר שישמע דברי השי"ת מפי משה? ולכן אמר לו השי"ת "ראה כל המופתים", ואיתא בסנהדרין "מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה", ופירש רש"י ז"ל "אדם האומר שילמוד כך וכך דפין אזי בוודאי אי אפשר שיקיים את דבריו", ולכן אמר לו השי"ת "בלכתך" בדרך, תחשוב הכל שכן תעשה המופתים לפני פרעה ועל ידי זה תשבר לבו, ובאמת המחשבה מועלת ולא תועיל דבריך לשבר את לבבו, לכן "ואני אחזק". וק"ל.

Noam Elimelekh, Sefer Shemot, Shemot 17:1

...

חזקוני, שמות ד׳:כ״א:ב׳

ואני אחזק את לבו. אין לומר שהקב״‎ה מחזיק ומקשה הלבבות לבלתי שוב אליו אם ירצו לשוב, אלא הכי קאמר אני אחזק את לבו שלא ימות מתוך מורא ולא ירך לבבו מתוך פחד עד שישתלמו כל המכות וכן תפרש ואני אקשה את לב פרעה וראיה לדבר כי אתה שלחתי את ידי ואך אותך וגו'.

Chizkuni, Exodus 4:21:2

ואני אחזק את לבו, “I will harden his heart;” this does not mean that G-d deprives Pharaoh of the ability to become a penitent and to reverse his attitude and cooperate with G-d’s commands if he so wills it. The line must be understood as follows: “I will give him additional courage so that seeing My miracles he will not die from fright until all My miracles will have been performed.” This is also how we must understand Exodus 73: ואני אקשה את לב פרעה, “I will toughen Pharaoh’s heart;” he will not collapse from fear.” If you needed proof for this interpretation consider Exodus 9,15: כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך, “for now I will stretch out My hand and smite you with pestilence.”

ספורנו על שמות ד׳:כ״א:ד׳

ואני אחזק את לבו כי בהיותו בלתי יכול לסבול המכות היה משלח את העם בלי ספק, לא מפני שיכנע לאל יתברך לעשות רצונו, ולזה חזק את לבו שיתאמץ לסבול המכות ולבלתי שלחם:

Sforno on Exodus 4:21:4

ואני אחזק את לבו, for if he could not endure the plagues he would let the Israelites go, not because he was finally humbling himself before the Lord and do His will, but only in order to get relief from the plagues. This was not a good enough reason to grant him relief; therefore G’d reinforced his natural obstinacy.

רמב"ן על שמות ד׳:כ״א:א׳

ויאמר יקוק אל משה בלכתך לשוב מצרימה אמר רבי אברהם (אבן עזרא על שמות ד׳:כ״א) כי זה נאמר לו במדין, הודיעו כי יחזק את לבו ולא ישלחם בעבור כל המופתים שיראה עד המופת האחרון. ירצה לפרש. בפסוק זה שיאמר, ראה כי בעבור כל המופתים אשר שמתי בידך ואתה תעשה לפני פרעה בכל זה לא ישלחם, ותאמר לו כי אני הורג את בנו בכורו ואז ישלחם ואין הפירוש הזה נכון, כי מה טעם בלכתך לשוב מצרימה ראה: אבל פירושו כי כאשר לקח את מטה האלקים בידו ממדין לשום לדרך פעמיו הזהירו האלקים ואמר לו בלכתך בדרך שים לבך וראה שכל המופתים אשר שמתי בידך תעשה לפני פרעה, לא תשכח דבר שלא תעשה לפניו, ואני אחזק את לבו, ואל תתיאש אתה מלעשותם בעבור כן, ועוד תזהיר אותו במכה האחרונה אשר בה ישלחם וענין שמתי בידך, שבידך שמתי אותם, אתה תעשם ולא אחר, שכבר הודיעו שיעשה בו אותות ומופתים רבים כמו שאמר בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו (שמות ג׳:כ׳). וכל זה זרוז למשה, כי בעבור שהיה מוכרח בשליחות מזהירו קודם מעשה ויצוה אותו בשעת מעשה בכל מופת ומופת: ויתכן שיהיה ואמרת אל פרעה ידיעה, שיצוונו לומר לו כן בסוף, יאמר, אני אחזק את לבו ולא ישלח את העם בכל המופתים, ואמרת אליו ביום ההוא הנה אנכי הורג את בנך בכורך ואז ישלחם, כי לא מצינו שהודיעו מיתת בכוריהם רק בעת ההיא והנה לא כל הדבור הזה עתה.
ויש לפרש, ראה כל שלשת המופתים האלה אשר שמתי בידך לעשותם לישראל ותעשה אותם גם כן לפני פרעה, בעבור שידע פרעה כי זקני העם המבקשים ממנו לשלחם על פי יקוק יאמרו כן, ולא יעליל עליהם וכן עשה משה אע''פ שלא נכתב: ואשר אמר כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת (שמות ז׳:ט׳) כי ירצה מופת לו, וצוה במטה שיהיה לתנין, לא נחש כאשר היה בפעם הראשון (שמות ד׳:ג׳) והנה רצה להראותו שיבלע מטה אהרן את מטותם להורות לו שינצחם ויהיו אובדים מן העולם על ידו. ובמדרש ואלה שמות רבה (שמות רבה ה׳:ו׳) ראיתי וכי על אי זו מופת אמר, אם תאמר על הנחש והצרעת והדם, והלא אותן לא אמר הקב''ה לעשותן אלא לישראל, ועוד, לא מצינו שעשה משה אותן האותות לפרעה, אלא מהו כל המופתים אשר שמתי בידך, זה המטה שהיו כתובין עליו נוטריקון דצ''ך עד''ש באח''ב ולפי זה יהיה פירוש הכתוב ראה והסתכל במטה אשר שמתי בידך, שכל המופתים שבו תעשה לפני פרעה:

Ramban on Exodus 4:21:1

AND THE ETERNAL SAID UNTO MOSES: ‘WHEN THOU GOEST BACK INTO EGYPT SEE ALL THE WONDERS,’ etc. Rabbi Abraham ibn Ezra said that this was said to Moses when he was yet in Midian. G-d informed him that He would harden Pharaoh’s heart and he would not let the people go because of all the wonders which he would see until the last wonder. Ibn Ezra’s intent is thus to explain this verse as saying: “See that for all the wonders which I have put in thy hand and which you will do before Pharaoh, for all of these he will not let them go until you will tell him that I will slay his son, his firstborn. Then he will let them go.”
This explanation is not correct for what sense is there for the expression, when thou goest back into Egypt, see, etc.? Rather, the purport thereof is as follows: When leaving Midian, Moses took the rod of G-d in his hand to mark the way with his footsteps. G-d forewarned him and said to him, “When you go on the way, mark well and behold that all the wonders which I have put in your hand you should do before Pharaoh; do not forget to do anything before him. And I will harden his heart, but do not despair from doing them because of his obstinacy, and you will yet warn him again on the last plague which will cause him to let them go.” The purport of the expression, I have put in thy hand, is that “in your hand I have put them; you are to do them, and not someone else.” He had already informed him that He would perform many signs and wonders in Pharaoh’s midst, as He said, with all My wonders which I will do in his midst. All this was an encouragement to Moses, for since he was forced to go on the mission, G-d warned him before the action, and commanded him again at the time of the action before each and every wonder.
It is possible that the expression [concerning the smiting of his firstborn], and thou shalt say unto Pharaoh, is but to inform Moses now that in the end He will so command him to say it to Pharaoh. Thus the purport of His words is as follows: “I will harden his heart and he will not let the people go in spite of all the wonders, and thou shalt say to him on that day, ‘Behold I will slay thy son, thy firstborn,’ and then he will let them go.” We do not find that He informed Moses of the death of their firstborn except at this time, and thus [we must say] that not all of the Divine communication [here given to Moses was relayed to Pharaoh] now.
It is possible to explain [the matter as follows]: “See all these three wonders which I have put in thy hand to do before the Israelites, do them also before Pharaoh so that Pharaoh should know that the elders of the people who request of him to let them go say so according to the commandment of G-d, and he should not come with a pretext against them.” And so did Moses do [these three wonders before Pharaoh], even though it is not so written. The verse [further on] which states, When Pharaoh shall speak unto you, saying: ‘Show a wonder for you,’ [which might indicate that the wonder of the staff turning into a serpent was done by a special command, and not because of the Divine communication here, as explained above], means that Pharaoh will want a sign for himself. G-d thus commanded Moses to throw the rod and it shall become a tanin, not a nachash, as mentioned the first time. Thus He wanted to show Pharaoh that Aaron’s rod would swallow up their rods, instructing him that He would vanquish them and that they would be destroyed forever by Him.
In the Midrash V’eileh Shemoth Rabbah, I have seen mentioned: “[And the Eternal said to Moses: ‘When thou goest into Egypt, see all the wonders,’ etc.] To which wonders does He refer? If you say that it is to [the staff turning into] a serpent, [his hand becoming] leprous, and [the waters turning into] blood, the Holy One, blessed be He, told Moses to do these only before Israel! Moreover, we find nowhere that Moses did these signs before Pharaoh. But what then is the meaning of all the wonders which I have put in thy hand? This refers to the rod upon which were written the initials of the ten plagues: ‘D’tzach Adash B’achab.’ ” According to this Midrash, the explanation of the verse will be: “See and contemplate the writing on the rod which I have put in thy hand, for all wonders thereon you will perform before Pharaoh.”

ברכת אשר על התורה, שמות ד׳:כ״א:א׳

הלשונות: חזק, קשה, כבד באים במשמע אחד, אך קשה לדעת, למה באות הוואריאציות השונות. על כל פנים הרי כאן רשימת הפסוקים: לפני המכות: (ד, כא) ואני אחזק את לבו, (ז, ג) ואני אקשה את לב פרעה. אחרי מופת התנין: (ז, יג) ויֶחֱזַק לב פרעה, (ז, יד) כָבֵד. במכת דם: (ז, כב) ויחזק לב פרעה. אחרי מכת צפרדע: (ח, יא) והכבד את לבו. אחרי מכת כינים: (ח, טו) ויחזק לב פרעה. אחרי מכת ערוב: (ח, כח) ויכבד פרעה את לבו. אחרי מכת דבר: (ט, ז) ויִכְבד לב פרעה. אחרי מכת שחין: (ט, יב) ויחזק יקוק את לב פרעה. אחרי מכת ברד: (ט, לד) ויַכבד לבו, (ט, לה) ויֶחזק לב פרעה. לפני מכת ארבה: (י, א) כי אני הכבדתי את לבו. אחרי מכת ארבה: (י, כ) ויחזק יקוק את לב פרעה. אחרי מכת חושך: (י, כז) ויחזק יקוק את לב פרעה. לפני מכת בכורות: (יא, י) ויחזק יקוק את לב פרעה. לפני קריעת ים־סוף: (יד, ד) וחזקתי את לב פרעה, (יד, ח) ויחזק יקוק את לב פרעה. (פ' שמות תשנ"ז) ראה מלבי"ם לפסוקים כב-כג שמבחין בין הלשונות, לאחר שעוסק בשאלת מניעת הבחירה העולה מהכבדת לב פרעה על ידי יקוק, וזו לשונו: בזה נתקשו כל המפרשים - איך יתכן שיקוק יחזק את לבו וישלול ממנו הבחירה, ואם עשה לו כן, איך הענישו בעבור זה אחר שהוא משולל הבחירה. ויאמר הרמב"ם בספר המדע (הלכות תשובה ו, ג) ובפירוש אבות (שמונה פרקים, הפרק השמיני), שאפשר שיחטא אדם חטאים גדולים עד שיהיה משפטו למנוע ממנו הבחירה כדי שימות ברשעו... ולדעתי כבר גלה יקוק עקר הטעם בזה במה שאמר "ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה", יקוק הבוחן לבב ידע רוע לב פרעה ורשעתו שלא יתן אותם להלוך, ולא שיקוק יכריחהו לזה ביד חזקה שיהיה בזה משולל הבחירה, כי יעשה זה מצד בחירתו... ולכן חזק יקוק את לבו שלא ירך לבבו מפני היסורים ונשאר על בחירתו כאילו אינו סובל מכות ומוסר אכזרי, ומה שלא שלחם תחילה וכן מה ששלחם בסוף הכל היה מתיחס לבחירתו החפשית. ונמצא בפרשה ג' לשונות: "ואני אחזק את לבו", ולקמן (ז, ג) "ואני אקשה את לב פרעה", ולקמן (י) "כי אני הכבדתי את לבו". חוזק הלב - הוא שלא ירך לבו מפני המכות, ולפעמים חזק את לבו בעצמו כמו בתנין ובדם, ולפעמים חזק יקוק את לבו לסבול המכה כמו בשחין ובארבה ובחשך, והכבד את לבו - הוא בעת שלא היה יכול להחזיק את לבבו וירא מהמכה, רק אחר שראה שהלכה המכה הכביד את לבו וחשב שלא יכהו עוד, ומקשה את לבו - הוא בעת ההתראה, שאף שהתרה בו במכה חדשה שאז היה לו לירא מן העתיד, הקשה לבו לחשוב שלא תבא המכה עליו, כמו שכתוב "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה" (משלי כח, יד), ויקוק חזק את לבו - בעת המכה, והכביד לבו - בסור המכה, והקשה לבו - בעת ההתראה עד שלא פחד מן המכה, ובכל זאת נשאר תמיד בידו הבחירה לשמוע לדבר יקוק ולשלחם, שבחירה זו לא שלל יקוק ממנו, ולכן נענש כדין על שלא שלחם בבחירתו. וראה גם מלבי"ם להלן (ח, י; ט, לג). (הראני בנימין רוזנברג שי')

Birkat Asher on Torah, Exodus 4:21:1

...

שמות ז׳:ג׳

וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹתֹתַ֛י וְאֶת־מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

Exodus 7:3

But I will harden Pharaoh’s heart, that I may multiply My signs and marvels in the land of Egypt.

The miracles are themselves the reason...

רש"י על שמות ז׳:ג׳:א׳

"ואני אקשה" - מאחר שהרשיע והתריס כנגדי וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות עו"א לתת לב שלם לשוב טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו את גבורותי וכן מדתו של הקב"ה מביא פורענות על האומות עו"א כדי שישמעו ישראל וייראו... ואף על פי כן בחמש מכות הראשונות לא נאמר ויחזק יקוק את לב פרעה אלא ויחזק לב פרעה...

Rashi on Exodus 7:3:1

...

שפתי חכמים, שמות ז׳:ג׳:ב׳

(ב) טוב לי שיתקשה כו'. רוצה לומר, ואי לא הייתי מקשה את לבו, אז בודאי שיעשה תשובה, וגלוי לפני שלא יעשה תשובה שלמה בלב שלם, ואם אביא מכות ופורענות עליו, אז יאמרו הבריות כן מדתו של הקב"ה שמביא פורענות על מי שחוזר בתשובה, והם לא יודעין שאינו חוזר בתשובה בלב שלם. לכך אקשה את לבו, כדי שלא יחזור בתשובה, ואז יכול אני להרבות מופתי ולהביא פורענות עליו לעיני כל אדם:

Siftei Chakhamim, Exodus 7:3:2

(2) It is better for Me that his heart be hardened. . . In other words, if I do not harden Pharaoh’s heart he will surely repent. But it is revealed to Me that he will not really repent wholeheartedly. And then, if I smite him with plagues and punish him, people will say that Hashem brings punishment upon repenters — for they will not know that Pharaoh’s repentance was not wholehearted. Therefore I will harden his heart so that he will not repent at all, and then I will be able to increase My wonders and punish him for all to see.

resason of makos -teshuva for Egypt

ספורנו על שמות ז׳:ג׳:א׳

(א) ואני אקשה. הנה בהיות האל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם, כאמרו חי אני נאם יקוק, אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה, אמר שירבה את אותותיו ואת מופתיו, וזה להשיב את המצרים בתשובה, בהודיע להם גדלו וחסדו באותות ובמופתים, כאמרו בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראותך את כחי ועם זה היתה הכונה שישראל יראו וייראו, כאמרו למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר, ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך, שיתנחם מהיות מורד, אף על פי שהכיר גדלו וטובו, אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות, כמו שהגידו עבדיו באמרם הטרם תדע כי אבדה מצרים וזאת לא היתה תשובה כלל. אבל אם היה פרעה חפץ להכנע לאל יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע. והנה אמר האל יתברך ואני אקשה את לב פרעה, שיתאמץ לסבול המכות ולא ישלח מיראת המכות את ישראל, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, שמהם יכירו גדלי וטובי וישובו המצרים באיזו תשובה אמתית. ולמען תספר אתה ישראל הרואה בצרתם, באזני בנך להודיע שכל אלה יפעל אל עם גבר להשיבו אליו, וזה כשיפשפשו במעשיהם בבוא עליהם איזה פורענות

Sforno on Exodus 7:3:1

...

ספורנו על שמות ז׳:ד׳:א׳

(א) ולא ישמע אליכם פרעה. לא קודם ההקשאה, גם לא אחרי כן עם ראותו רבוי האותות והמופתים, ולכן אעשה בהם שפטים, והם מכת בכורות וטביעת מצרים בים סוף, ששניהם בלבד היו על צד עונש להם מדה כנגד מדה. אבל שאר המכות היו אותות ומופתים להשיבם בתשובה, כאמרו בזאת תדע כי אני יקוק, בעבור תדע כי אני יקוק בקרב הארץ, למען תדע כי ליקוק הארץ, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר וידעתם. אתה ישראל והמצרים. וגם כשהטביעם בים לעשות באופן שהנשארים במצרים יכירו וידעו כאמרו וידעו מצרים כי אני ה

Sforno on Exodus 7:4:1

...

Another reason why said here

העמק דבר על שמות ז׳:ג׳:א׳

ואני אקשה את לב פרעה. כבר הודיע ה׳ למשה לעיל ג׳ י״ט ואני ידעתי וגו׳. אבל הוסיף כאן לפי דבר ה׳ שיהא מוראו של משה על פרעה כמו אלקים. א״כ ידע היטב שלא יפול מדבריך מאומה וא״כ היאך לא יהי נחת מדבריך. ע״ז אמר ה׳ שבאמת מצד הסברא הוא פלא. אבל אני אקשה וגו׳ והוא ג״כ מפלאות תמים דעים ית׳ שהחזיק את דעו כדי. והרביתי את אתתי. המה הידיעות שבאו עליהם המכות לאות כי כן הוא. כמו שאמר ה׳ בזאת תדע כי אני ה׳. למען תדע כי אין כה׳ אלקינו. למען תדע כי אני ה׳ בקרב הארץ. בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. למען תדע כי לה׳ הארץ. וכמו שיבואר בכל ידיעה במקומו משמעה. וע״ע להלן י׳ א׳ מש״כ. והיינו דכתיב בתהלים ק״ה שמו בם דברי אותותיו. הדברים הם אותותיו:

Haamek Davar on Exodus 7:3:1

...

אבן עזרא על שמות ז׳:ג׳:א׳

ואגי אקשה. יש לשאול אם השם הקשה את לבו מה פשעו ומה חטאתו. והתשוב' כי השם נתן הכמה לאדם ונטע בלבו שכל לקבל כח עליון להוסיף על טובתו. או לחסר מרעתו. וזה אפרש בפרשת כי תשא..... והנה טעם אקשה את לבו למען רבות מופתי. ורבי ישועה אמר כי טעם אקשה את לבו לסבול את המכות. ולא דבר נכונה:

Ibn Ezra on Exodus 7:3:1

One can ask , if Hashem hardened his heart what was his sin? The answer is that Hashem gave wisdom to man, and placed insight into his heart to be able to draw additional power to increasegood, or to detract from his evil, as i will explain later .......But the reason for the hardening of his heart is to increase My miracles. Rabbi Yeshua states the reason was to allow him to suffer the plagues, and he speaks incorrectly.

interesting reason why Pharaoh deserved to have heart hardened

גבורות השם ל״א:ד׳

"ואני אקשה את לב פרעה" (שמות ז, ג). ויש מקשים, למה הרבה הקב"ה המכות על פרעה למען רבות מופתיו בארץ מצרים, ומאחר שהיה רוצה פרעה לשמוע, למה נוהג עמו כל כך להקשות את לבו עד שלא יוכל לשמוע, ואם כן יהיה המכות עליו בחנם על לא פשעו. ואין זה קשיא של כלום, כי מפני שאמר פרעה (שמות ה, ב) "מי יקוק אשר אשמע בקולו", הרשע הזה ועמו היו גורמים שלא יהיה נודע שמו יקוק, כי הכל ידעו הכפירה, וגרם חלול שמו יתברך. לכך ראוי שיהיה נודע שמו יקוק על ידם, כיון שהיו כופרים בשמו יתברך. ולכך אמר (ראה שמות ז, פסוקים ג, ה) "ואני אקשה את לב פרעה למען רבות מופתי בארץ מצרים וידעו כי שמי יקוק", תחת אמרו "מי יקוק אשר אשמע בקולו". ולפיכך חייב פרעה לתקן מה שקלקל כבר, עד שעל ידו יהיה נודע שמו יתברך. לכך הקשה לבו שלא ישמע, למען יביא עליו יקוק מכות הכתובות, ואז יהיה נודע שמו יתברך.

Gevurot Hashem 31:4

...

see how yismach moshe learns pshat in ramban 2nd answer -parsha bo

רמב"ן על שמות ז׳:ג׳:א׳

(א) ואני אקשה את לב פרעה - אמרו במדרש רבה (שמו"ר ה ו): גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו הדין, תחת שהעבידם בעבודה קשה. ועוד שם (יג ד): כי אני הכבדתי את לבו (להלן י א). אמר רבי יוחנן: מכאן פתחון פה למינין לומר לא הייתה ממנו שיעשה תשובה. אמר רבי שמעון בן לקיש: ייסתם פיהם של מינין, אלא אם ללצים הוא יליץ (משלי ג לד), מתרה בו פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל בו דלת מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא. כך פרעה הרשע, כיון ששגר הקב"ה אצלו חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקב"ה אתה הקשית את עורפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך: והנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכל, אם השם הקשה את לבו מה פשעו? ויש בו שני טעמים ושניהם אמת.

האחד, כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון.

והטעם השני, כי היו חצי המכות עליו בפשעו, כי לא נאמר בהן רק ויחזק לב פרעה (להלן פסוק יג, כב, ח טו), ויכבד פרעה את לבו (להלן ח כח, ט ז). הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם, אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות, לא לעשות רצון בוראו. ואז הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו, כעניין שכתוב והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים וגו' (יחזקאל לח כג): ואשר אמר קודם המכות (לעיל ד כא): ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם, יודיע למשה העתיד לעשות בו במכות האחרונות, כעניין שאמר (לעיל ג יט): ואני ידעתי כי לא ייתן אתכם מלך מצרים להלוך. וזה טעם ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותיי, כלומר שאקשה לבו למען רבות מופתי בארץ מצרים. כי בחמש מכות האחרונות גם בטביעת הים נאמר ויחזק יקוק (להלן יד ח), כי לב מלך ביד יקוק על כל אשר יחפוץ יטנו (משלי כא א):

Ramban on Exodus 7:3:1

...

אברבנאל על תורה, שמות ז׳:ו׳:א׳-ג׳

(א) ואני אקשה את לב פרעה. הספק במאמר הזה מבואר והוא למה הקשה הש"י את לב פרעה ורצה להרבות מופתיו ומכותיו במצרים ומוטב היה שישמע בקולו כשיבא משה אליו בשליחותו וישלח את ישראל ממצרים ולא יסרב ולא יסתולל לבלתי שלחם. ואם היה שהש"י לסבה מן הסבות הקשה את לבו למה אם כן נתחייב פרעה לקבל המכות האלה כמו שאמר ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים ואמר בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותי אלה בקרבו. והרב הגדול המימוני בהקדמת פירושו למסכת אבות ובספר המדע כתב בתשובת זה ואפשר שיחטא האדם חטא גדול או חטאים הרבה עד שינתן הדין לפני דיין האמת שיהיו נפרעים מזה החוטא על החטאים שעשה מרצונו ודעתו ומונעים ממנו התשובה ואין מניחים לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאים שעשה.....ולדעת הזה גם כן נמשך הרמב"ן ונסתייע עם מה שאמרו במדרש גלה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו הדין תחת שהעבידום בעבודה קשה וגם כן אמרו שם כי אני הכבדתי את לבו.... הא לך מבואר שלפי דעת שני הרבנים האלה היה קושי לב פרעה מניעת התשובה ממנו כדי להפרע ממנו על פשעו.

והדעת הזה מהמדרש ומחכמי מחברינו והוא אצלי זר וקשה מאד כפי מה שלמדונו הנביאים מדרכיו של הב"ה כי כלם נבאו פה אחד שלא יחפוץ במות רשע כי אם בשובו מדרכיו וחי' ונאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם .....

וכל זה איננו שוה לי לפי שעינינו הרואו' שאין הנדון דומה לראיה ושאין הדעת סובל שיהיה ממדתו של הב"ה לאמר לרשע הוסף רשע כמו שירא' מענין פרעה....

והרי א"כ היה הש"י מסלף רשעי' לרע ונועל בפניהם דלתי התשובה ללא סבה והראיה שהביא הרב מהפסוק השמן לב העם הזה אינו מחויב אדרבה המאמר ההוא מורה על הערה והזריזות בתשובה כמו שאמר פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו

והנני משיב על זה ג' תשובות בדברים נכוחים וישרים למוצאי דעת:

1-התשובה הא' היא כי כבר יתחייב אדם בכמה עונשים ויסורים מפני מה שחטא כנגד המקום ב"ה וינצל מהם כשישובו אל יקוק ויתחרט ממעשיו יבכה ויתחנן לפניו כי אז ישוב אל יקוק מחרון אפו וכמו שאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו אבל יש עונות אחרים שהם בין אדם לחבירו שבעשות אותם האדם אף שיחנן לפניו יתברך לא יעבור על חטאתו ולא יסלח לו. .....

והנה פרעה לא לבד חטא אל אלקים באמונותיו הנפסדות אבל גם לישראל עשה חמס גדול כי עם היות שגזר הש"י עליהם להיות גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם הנה פרעה ועמו הוסיפו להרע עמהם כי השליכו את בניהם ליאור וימררו את חייהם ...

ובעבור שפרעה וכל מצרים חטאו כנגד ישראל אם בשפיכות דמים ואם בג"ע גזל וחמס היה מן הדין שיענשו במכות באותות ובמופתים כדי רשעתם במספר ואף שישובו בתשובה ויחננו קולם לא יקובלו תפלותיהם אבל היתה מדת הדין שיקבלו עונש מעשיהם הרעים ואין זה סותר למאמר לא אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה כי שם בענין האמונות והמצות שבין אדם למקום הכתוב מדבר לא בעונשים הראוים כפי המשפט וזו היא התשובה הראשונה:

2- התשובה הב' היא שהנה המשפט הישר והדין הברור הוא שהנפש החוטאת היא תמות ושכל אדם יקבל גמול מעשיו אם לטוב אם לרע ואמנם תרופת התשובה היא חסד עליון מהאל יתברך מיוחד לעמו ונחלתו ישראל שבהיותם תחת השגחתו הפרטית בכל עת שישובו אליו ויקראו לו בכל לבבם ובכל נפשם ישמע אל ויענם. ....

אמנם שאר האומות לא בנקלה תועיל להם התשובה התפלה והתחנה לפניו יתברך מאחר שהם עובדי ע"כ והם בתשובתם יהיו כמו שטובל ושרץ בידו על אשר אינם שבים אל יקוק בכל נפשם ובכל מאדם ואין להקשות ע"ז מענין נינוה שקרא יונה בדבר הש"י עוד מ' יום ונינוה נהפכת ושבו אנשי נינוה מרעתם וינחם יקוק כי הנה כבר כתבתי בפי' הנבואה ההיא שלא רצה הב"ה על נינוה לשלוח את יונה ליסרם ולהזהירם ולקבל תשובתם אלא מפני שהיה רצונו שיהיה אשור שבט אפו ומטה זעמו ומפני זה חס הב"ה עליהם שלא יכלו כדי שיהיו מעותדים למועדי רגל של ישראל ולזה ברח יונה ושאל את נפשו למות על הצלת נינוה בדעתו שהוא יהיה הצר הצורר לכלות שבטי ישראל וכן מה שנא' רגע אדבר על גוי ועל ממלכה ושב הגוי ההוא מרעתו הכל הוא בתנאי שיעזבו ע"כ שבידם וישעו אל קדוש ישראל כי אז תדבק בהם ההשגחה ויזכו לחסד המחילה ורחמי התשובה. אמנם פרעה שהיה עובד ע"כ הוא וכל עמו לא היה ראוי שיקבלהו הש"י בתשובה ושיהיה בכלל ומודה ועוזב ירוחם מאחר שלא היה עוזב עבודת אלקיו וזו היא התשובה הב'

3- התשובה הג' והיא היותר נכונה בעיני שאין ענין קושי הלב הנז' בפרעה ובסיחון שהש"י הטה את לבבו שלא ישמע לדברי משה כי הוא קושי לבבו בעצם אבל היה קושי לבבו נמשך מהמכות במקרה כי בראותו מכת הדם ושסרה מיד ולא התמידה חשב בלבבו שלא היתה המכה ההיא דבר אלקים אלא דבר טבעי או מפאת המערכה.......

והנה אם כן לא היתה סבת קושי לב פרעה כי אם רבוי המכות והסרתן אחר היותן וכמו שמפאת המכות ההן הוכבד לב פרעה ונתקשה כן אמרו בשאר המכות האחרונות ויחזק יקוק את לב פרעה כי אני הכבדתי את לבו אין ענינו שה"בה הקשה את לבו ומנעהו מעשות מצות חלילה אלא שנתן בו אותן המכות שמפניהן בא לבו לידי קושי וכבדות ומזה הצד ייוחס אליו יתברך קושי לב פרעה לפי שנתן הוא יתברך המכות ההן בארצו עד שמפניהן הקשה פרעה את לבו........... והיה אם כן הש"י פועל רחוק או פועל במקרה לקושי לב פרעה ...... ומפני זה אמר הכתוב במקום הזה ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים כי מרבוי האותות והמופתים נמשך קושי לבבו לפי שלא ישמע אליהם פרעה מפני רבוי האותות והמופתים והסרתם ולזה בא פסוק ולא ישמע אליכם פרעה וגו' שהוא ביאור סבת קושי לב פרעה

Abarbanel on Torah, Exodus 7:6:1-3

...

משכיל לדוד, שמות ז׳:ג׳:א׳

ואני אקשה מאחר שהרשיעו וכו׳ הק׳ הרב הנח״י שלא ידע היכן מצא הרב זה הטעם וגם מה לו לבקש טעמים אחרים ודי לו במה שפי׳ בראש הפ׳ כדי לקיים בו וגם את הגוי וכולי דן אנכי ועוד הק׳ שהרב הרכיב ב׳ טעמים דהא סגי בזה הטעם שכבר הרשיע והתריס וראוי להרבות בו מופתים וא״כ צריך לחזק לבו דאל״כ יהיה חילול השם שיאמרו הגוי גם צדיק תהרוג דלא ידעי כ״ע שכבר התריס וא״כ לא היה צריך לטעם שתקחו מוסר ולעד״ן דלק״מ דאה״נ שעיקר טעם השפטים בשביל מה שהרשיעו נגדו והרעו לישראל שמזה יצא הדין וגם את הגוי וכו׳ דן אנכי אלא דסוף סוף אם היו עושים תשובה לא היה אפ׳ להתקיים דן אנכי שאין לך דבר שעומד בפני התשוב׳ לכך הוצרך לו׳ ואני אקשה את לב פרעה כלו׳ למנוע ממנו התשוב׳ ומעתה ק׳ שהרי זה נר׳ עול בחקו ית׳ חליל׳ שנמצא בזה שסילק מהם הרשות והבחירה לזה הוכרח רש״י לתרץ דמאחר דהרבה להרשיע כ״כ הדין נותן מעתה לנעול בעדו דרכי התשובה הואיל וגלוי לפניו שאף אם ישוב אינו תשו׳ שלימה בלב שלם נמצא דמ״ש רש״י כאן אינה נתינת טעם בדבר אלא תירוץ קו׳ הנופלת בכתוב ודברי הרב מפורשים בהדיא בש״ר פי״א על פ׳ השכם בבקר וכו׳ לאחר שהקב״ה מצפה לרשעים שיעשו תשובה ואינן עושים אפי׳ הם עושים באחרונה הוא נוטל את לבם שלא יעשו תשו׳ ומייתי ראיה מקרא וחנפי לב ישימו אף וכו׳ ע״ש ומה שהוצרך עוד רש״י לומר כדי שתכירו את גבורתי וכו׳ תקחו מוסר וכו׳ היינו משום דאכתי אמאי הוצרך לכ״כ אותות ומופתים מכמה מינין הו״ל לאבד׳ מיד הואיל ודינם הוא לנעול מהם התשובה ובזה כבר היה מתקיים שפיר גזרת המלך וגם את הגוי וכו׳ דן אנכי לכך הוצרך לו׳ שעשה כן והאריך באותות ובהתראות ללמד דעת לישראל שיקחו מוסר וגם זה לאו מדידיה דהרב הוא אלא גמרא ערוכה ביבמות אין פורענות בא לעולם אלא בשביל ישראל שנ׳ הכרתי גוים וכו׳ אך תיראי וכו׳ וה״נ מבואר בילקוט פר׳ מצורע אמר הקב״ה מה אני עושה דין בא״ה כדי שיראו ישראל וייראו ממשפטי שנ׳ הכרתי גוים וכו׳ ע״ש וע׳ בפ״ו מה׳ תשובה להרמ״בם ז״ל ותמצא מבואר בכל דברי רבינו דהכא דטע׳ חיזוק לב פרעה לפי שכבר הרבה לחטוא ונתן הדין למנוע ממנו התשובה ולמה היה שולח לו ביד משה ואו׳ שלח וכולי כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקב״ה התשוב׳ לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימו׳ ברשעו שעש׳ תחלה ברצונו ע״ש. ומ״ש עוד רש״י ואף על פי כן בה׳ מכות ראשונות וכולי פי׳ הרב הנח״י שאין ר״ל שלא חזק את לבו דמדקאמר סתמא משמע שבכולם חיזק אלא שבה׳ ראשונות לא נאמר בכתו׳ וכו׳ ע״ע והא נמי ליתא לע״ד דבהדיא איתמר בש״ר סוף פי״א כיון שראה הקב״ה שלא חזר בו בחמש מכות ראשונות מכאן ואילך אמר הקב״ה אפילו ירצה לשוב אני מחזק את לבו וכו׳:

Maskil LeDavid, Exodus 7:3:1

...

בכור שור, שמות ז׳:ג׳:א׳

ואני אקשה. כדי להרבות מכותי עליו להגדיל שמי ולנקום נקמת עמי:

Bekhor Shor, Exodus 7:3:1

...

מזרחי, שמות ז׳:ג׳:א׳-ב׳

מאחר שהרשיע והתריס כנגדי וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות לתת לב שלם לשוב טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו אתם גבורתי. פי' אל יקשה עליך אחר שהשם הקשה את רוחו מה חטא פרעה ליסרו כי מאחר שהרשיע והתריס כננד הבור' יתברך ועשה עצמו אלוק כדכתיב לי יאורי ואני עשיתיני וגלוי לפניו יתברך שלא ישוב להכיר את בוראו אלא שמפני כובד המכות ירך לבו לשלוח את העם ולא לעשו' רצון בוראו לפיכך הקשה הש"י את לבו שלא ירך לבו מהמכות ולא ילאה מהם לשלות את העם מכיון שאין השילוח ההוא כדי לעשות רצון בוראו וכשלא ירך לבו ולא ילאה לשלוח את העם יהיה סבה שירבה בו אותותיו ומופתיו ויכירו ישראל את גבורתו יתבר' ופי' והרבתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים והרבתי את אותותי ואת מופתי בו בתוך ארץ מצרים שיראו אותם המצרים ויכירו כל ישראל היושבים שם את גבורתי: ואעפ"כ ביקוק מכות הראשונות לא נאמר ויחזק יקוק' את לב פרעה אלא ויחזק לב פרעה. פי אע"פ שלפ"ז היה ראוי שיקשה השם את לבו גם בחמש מכות הראשונות עכ"ז רצה שיפרסם רשעותו להודיע שאף בלתי החזוק של הב"ה מתחזק מעצמו לפי' לא חזק השם את לבו אלא אחר החמש מכות הראשונות ואע"פ שגם במכת הברד שהיתה אחר היקוק מכות הראשונות כתיב ויחזק לב פרעה כיון שכתוב אחר זה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו הודיענו בזה שהחזוק הנזכר לא היה רק מן השם ומצאתי בקצת נוסחאו' שכתוב פה בלכתך לשוב מצרימה דע שעל מנת כן תלך שתהי' גבור בשליחותך עד כבר שמתי בידיך והוא אות באות כפי מה שכתוב בנוסחאות האחרות בפרש' אלה שמות בפסוק ובלכתך לשוב מצרימה ולא ידעתי מה עניין זה לכאן ולמה לא נכתב זה בפרש' ואלה שמות אשר שם מקומו. ושמא י"ל שכונת הרב בזה להודיע שהפרשה הזאת של ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותי ואת מופתי כו' עם פרש' ויאמ' יקוק' אל משה ואל אהרן לאמר כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת כו' היא דבקה עם מאמר בלכתך לשוב מצרימה ראה כל המופתים אשר שמתי בידיך ועשיתם לפני פרעה הכתוב בפרשת ואלה שמות שאז היתה תחלת דבורו עמו ואם יבקש מופת לא יבקשנו רק בפעם ההיא לא בפעם הזאת ויהיה פירוש אשר שמתי אשר אשים אחר שתדברו עמו ויאמר תנו לכם מופת וכן נר' גם מדברי הרב שאמר בפרשת אלה שמות גבי ראה כל המופתים אשר שמתי בידך שאני עתיד לשים בידך במצרי כמו כי ידבר אליכם ופסוק כי ידבר אליכם הוא בפרשה וארא ופסוק ראה כל המופתים וגו' הוא בפרשה ואלה שמות וזאת ראיה גמורה על שפרשת כי ידב' דבקה עם פרש' בלכתך לשוב מצרי':

Mizrachi, Exodus 7:3:1-2

...

צרור המור על התורה, שמות ז׳:ג׳:א׳

ואני אקשה את לב פרעה אין להאריך בפי' המפרשים ולא במדרשים. אלא לברר וללבן האמת כפי המדרש הנעלם שכתבו שם. כי פי' ויחזק יקוק את לב פרעה כי ח"ו שהשם לא יעות משפט להחזיק לבו ואח"כ להביא עליו המכות. כי צדיק וישר הוא. אבל הענין הזה היה כך שפרעה עצמו היה מקשה לבו בלא דעת. ולכן השם היה משחק בו ועושה בו הנקמות. והוא זה לפי שידוע שמצרים היתה מלאה גלולים וכישופים. וכשבא יוסף לפתור החלומות הזכיר שם אלקים והודיע לפרעה שיש אלקים שופטים בארץ וגוזר ומקיים. וא"ל אשר האלקים עושה הראה את פרעה. ויוסף בחכמתו עשה לפרעה שיודה בשם אלקים ואמר אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת וגו'. ואמר הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו. באופן שמכאן והלאה נשאר שם זה ידוע במצרים. אבל שם יקוק לא הזכירו יוסף ולא נשמע במצרים עד שבא משה ואמר כה אמר יקוק. ואז השיב פרעה לא ידעתי את יקוק. כי שם אלקים אני יודע אבל שם יקוק לא שמעתי בלתי היום. ויוסף שהיה עברי וחכם כמוך לא הזכירו. בענין שבזה היה כופר בשם יקוק. ואומר שלא היה. בענין שזה השם שלא היה מכיר היה סבת קושי ערפו. אבל לא שהשם ח"ו יקשה לבו. וזהו ויחזק יקוק את לב פרעה. כי זה השם שלא הכיר היה סבת אבידתו. וזהו ואני אקשה את לב פרעה. כי זה השם שלחני יקוק מקשה לבו. ולכן תמצא שבעבור זה באה אליו הרעה לפי שהיה חפץ השם שיודה בזה השם מעצמו. ולכן אמר למען תדע כי אני יקוק. עד שהודה ואמר יקוק הצדיק. ולפי שזה היה בפה ולא בלב. רצה השם להכניעו עד שיודה בו מלבו ומנפשו. וז"ש בכאן ואני אקשה. וזה מה שאמר למעלה ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך שהוא שם יקוק. הרע לעם הזה כמו שפירשתי למעלה. ולכן תמצא שאמרו החרטומים אצבע אלקים. ולא אמרו אצבע יקוק. לפי שלא היו מכירין בו:

Tzror HaMor on Torah, Exodus 7:3:1

...

באר מים חיים, שמות ז׳:ג׳:א׳

ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים ולא ישמע אליכם פרעה ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאותי וידעו מצרים כי אני יקוק וגו'. להבין כפל הלשון בפסוקים האלה, נראה כי הנה על שני דרכים הקשה יקוק את לב פרעה למאן לשלח להכותו עשר מכות גדולות ונוראות. האחד, כמו שאמרו חז"ל (שמות רבה ט', ט' במכת דם וכן להלן בשאר המכות עיין שם) שהקב"ה פרעם מדה כנגד מדה בכל מה שעשו לישראל לעומתם נלקו כל העשר מכות, כמו דם לפי שלא הניחו את בנות ישראל לטבול מטומאתן שלא יהיו פרין ורבין לפיכך נהפך מימיהם לדם, צפרדע לפי שהיו אומרין לישראל צאו והביאו לנו שקצים ורמשים לשחוק בהם לפיכך הביא עליהן צפרדעים וכו' (שם י' ד')). והשנית הוא, לפי שהיה פרעה הרשע כופר ביקוק ואמר מי יקוק לא ידעתי את יקוק לפיכך הקשה את לבו והביא עליו כל המכות האלה. בכדי שעל ידי זה ידעו שמו בכל העולם ותתרבה ידיעתו בכל הארץ אשר לזה היתה עיקר כוונת הבריאה בגין דישתמודעין ליה וכאשר נאמר כמה פעמים למען תדע כי אין כיקוק ונודע יקוק משפט עשה כשהקב"ה עושה דין ברשעים שמו מתעלה ומתגדל כמאמר חז"ל (מכילתא מובא בילקוט יחזקאל רמז שע"ח) בפסוק (יחזקאל ל"ח, כ"ב) ונשפטתי אתם בדבר ובדם אמר ר' שמעון בן יוחאי אין שמו של הקב"ה מתגדל בעולם אלא כשהוא עושה משפט ברשעים ואית לן קריין סגיאין וכו' עד כאן.

Be'er Mayim Chaim, Exodus 7:3:1

...

שמות י׳:א׳

וַיֹּ֤אמֶר יקוק אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ׃

Exodus 10:1

Then the LORD said to Moses, “Go to Pharaoh. For I have hardened his heart and the hearts of his courtiers, in order that I may display these My signs among them,

רש"י על שמות י׳:א׳:א׳

ויאמר יקוק אל משה בא אל פרעה. והתרה בו:

Rashi on Exodus 10:1:1

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה AND THE LORD SAID UNTO MOSES GO IN UNTO PHARAOH and warn him.

Reason why said now

רמב"ן על שמות י׳:א׳:א׳

כי אני הכבדתי את לבו - הודיע הקב"ה למשה שהוא הכביד את לבם עתה אחרי שפחדו ממנו בברד והתוודו על עוונם. ואמר לו הטעם כי עשיתי כן, למען שאשית בקרבם אלה האותות אשר אני חפץ לעשות בהם שידעו מצרים את גבורתי, לא שאעניש אותם יותר מפני הכובד הזה. ועוד כדי שתספר אתה וכל ישראל לדורות הבאים כוח מעשי, ותדעו כי אני יקוק, וכל אשר אחפוץ אעשה בשמים ובארץ:

Ramban on Exodus 10:1:1

...The reason I did this is to place My signs which I wish to perform- in their midst, so they can recognize my might; Not to punish them more for their stubbornness. Additionally for Israel to retell of My power.....

רשב"ם על שמות י׳:א׳:א׳

בא אל פרעה כי אני הכבדתי וגו' - בכל מכות לא מצינו שהודיע הקב"ה למשה שחיזק את לבו. אך בזאת שהודה פרעה שהוא הצדיק ואני ועמי הרשעים. ובזאת כתיב: ויוסף לחטוא, לכך הוזקק לומר: כי אני הכבדתי וגו' ואת לב עבדיו - שכך כתיב למעלה: ויכבד לבו.

Rashbam on Exodus 10:1:1

כי אני הכבדתי את לבו, during all the preceding plagues we do not find that G’d had told Moses that it was He Who had stiffened Pharaoh’s heart. However, since we have reached the stage where Pharaoh himself had said that “G’d is just whereas he and his people are the sinners,” (9,27) and still he had reneged and sinned deliberately, a phenomenon which must have seemed incomprehensible to Moses, G’d explains the psychology behind this, i.e. that it was not as hard to understand, as He Himself had to stiffen Pharaoh’s resolve causing him to renege. ואת לב עבדיו, as we are told in 9,34.

אבן עזרא על שמות י׳:א׳:א׳-ב׳

בא אל פרעה. בא אליו זאת הפעם ואל תשתומם בעבור שחזק לבו עד עתה. כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו בעבור שירך לבם בבוא מכת הארבה. וטעם שהכבדתי את לבו למען שיתי אותותי אלה בקרבו.....

Ibn Ezra on Exodus 10:1:1-2

GO IN UNTO PHARAOH. Go in unto him this time and do not be astonished that he has hardened his heart until now, For I have hardened his heart, and the heart of his servants. God mentioned the heart of his servants because their hearts would mellow with the coming of the plague of the locusts. [FOR I HAVE HARDENED HIS HEART.] Its meaning is: I have hardened his heart that I might show these My signs in the midst of them. The Spanish scholars differ with regard to the word shiti (I might show). Some say that shiti is similar to binu (consider) (Deut. 32:7), simu (set) (Gen. 43:21), and other such words. The same is the case with yashit (he will put), yasim (he will place), yavin (he will understand), and comparable words in all of their forms. Others hold that shiti is a hifil minus the sign of the form, because they found the words yasum (maketh) and la-sus (rejoice) in who maketh a man dumb (Ex. 4:11) and for the Lord will again rejoice over thee for good, as He rejoiced over thy fathers (Deut. 30:9), all of which are kals. Others say that yasis is similar to yasus (he will rejoice) and shiti to sumi (set). They are all kals. In Ex. 12:9 we find: “Behold, I the writer add to the words of this sage as I heard from his mouth.”

שם משמואל, בא א׳:ב׳

בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו, להבין מה זה נתינת טעם הכבדת לבו מצד השי"ת להצוואה שיבא אל פרעה, וכבר דברו מזה המפרשים, ונראה.... דהנה גאולת מצרים היתה ע"י התגלות אלקות, עי"ז ברחו הסט"א ונתבטלו כהמס דונג מפני אש, ......, ונראה דלאו דוקא הגאולה היתה כן, רק כל העשר מכות שהיו אתחלתא דגאולה, היו בדרך זה שהי' התגלות אלקות בצד מה, ולעומת זה הי' ביטול בכח הסט"א וז"ש נגוף ורפוא, נגוף למצרים ורפוא לישראל, הוא מצד זה דכיון שהי' ע"י התגלות אלקית ובכן ישראל שהי' להם כח לקבל האלקית נתעלו עי"ז, והם נתבטלו ונוגפו, וכענין שאמר כ"ק זקיני זצוקללה"ה מקאצק זי"ע, דבעשר מכות שבאו על מצרים נתגלו העשרה מאמרות לישראל, בכל מכה ומכה מאמר אחד, בחשך נתגלה לישראל מאמר יהי אור, עכתדה"ק, והיינו בדרך זה כיון שהם אחד כנ"ל, ישראל קבלו ההתגלות אלקית כנ"ל, ובמצרים הי' ביטול, כנ"ל,.......:

Shem MiShmuel, Bo 1:2

...

העמק דבר על שמות י׳:ב׳:ב׳

ואת אתתי אשר שמתי במצרים. וגם בשביל אותם הידיעות ששמתי לפרעה נדרש גם לישראל לדעת ביחוד. נמצא שהתכלית לאוה״ע אינו אלא לדעת בדרך כלל מענין השגחה ויכולת ה׳. ולישראל התכלית עוד בפרט לדעת איך לירא מפניו ולעבדו. וזהו דבר יהושע ד׳ כ״ד למען דעת כל עמי הארץ את יד ה׳ כי חזקה היא למען יראתם את ה׳ אלקיכם כל הימים, פי׳ לכל ע״ה אין המבוקש אלא שידעו את יד ה׳ ותהי׳ יראה כללית שלא לעבוד ע״ז וכדומה שאין שייך ע״ז לומר כל הימים שהרי אין זה מתחלק לימים כי יראה תמידית היא בלי הפסק אבל לישראל המבוקש גם לירא ממנו ית׳ בעבודת תורה ומצות שהוא מתחלק בכל יום מעין מצותיו ונופל ע״ז לשון כל הימים:

Haamek Davar on Exodus 10:2:2

...

Edited for brevity

באר מים חיים, שמות י׳:א׳:א׳-ג׳

(א) ויאמר יקוק אל משה בֹּא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני יקוק. ..... והענין על פי מה שאמרו חז"ל (שמות רבה י"ג, ג') על פסוק (משלי ג', ל"ד) אם ללצים הוא יליץ וגו' וזה לשונו: הקב"ה מתרה בו באדם פעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו, והוא נועל לבו מן התשובה וכו' עד אף כך פרעה הרשע כיון ששיגר הקב"ה יקוק פעמים ולא השגיח על דבריו אמר לו הקב"ה וכו' הריני מוסיף טומאה על טומאתך הוי כי אני הכבדתי את לבו וגו' וכן הוא בדברי הרמב"ם ז"ל באריכות (בפרק ו' מהלכות תשובה הלכה ג') עיין שם......

ואמנם זאת תדע אף שהקב"ה מנע התשובה ממנו, מכל מקום אם היה דוחק את עצמו בתשובה לפניו ודאי אשר היה נתקבל, וראיה שאחר מכת השחין שנאמר בה ויחזק יקוק את לב פרעה שכבר התחיל החזקת לבו מיקוק לפי שלא חזר מעצמו בחמשה מכות הראשונים כמאמר חז"ל (שמות רבה י"ג, ג') ואף על פי כן נאמר במכת ברד וירא פרעה כי חדל המטר וגו' ויסף לחטא ויכבד לבו וגו', ואם נאמר כי כבר נלקח הבחירה ממנו על כל צד לא שייך לומר ויסף לחטא, ועוד שהרי לבסוף כשטבע בים-סוף וחזר בתשובה לפניו ואמר מי כמכה באלים נתקבל ויצא מן הים כמאמר חז"ל (פרק דרבי אליעזר פרק מ"ג מובא בילקוט ת"ע רמז תק"ן) ...... ואם כבר לא היה ברשותו כלל לשלחם למה התרה בו אלא ודאי שאף שהקב"ה חיזק את לבו מכל מקום אם היה רוצה ודחק את עצמו ברצון שכלו לשלחם היה יוכל להתגבר על לבו ועל כן התרה בו שיתגבר על לבו הרע (ועיין ברמב"ם הנזכר שנדחק שם בישוב קושיא זו ולעניות דעתי נראה נכון במה שכתבנו).

The Chofetz Chaim, Shemos 7:3; makes a similar statement -that there are occasions when Hashem removes the divine assistance for Teshuva, but it still possible for the individual to achieve it on his own

Be'er Mayim Chaim, Exodus 10:1:1-3

...

Pshat in Ramban that hardening heart was to give Pharaoh free will

ישמח משה, בא א׳:ג׳

(ג) יתבאר אומרו (שמות י א) בא אל פרעה כי אני הכבדתי וגו'. דהנה עוד קשה אומרו למען שיתי אותותי וגו' לשון הוה, דהוה ליה לומר למען אשית, עיין רש"י (ד"ה שתי). ונ"ל דהנה כבר עמדו המפרשים אהא דכתיב (שמות ז ג) ואני אקשה את לב פרעה, וכתיב כאן אני הכבדתי וגו', וכי יעוות משפט גבר להכביד לבו כדי להענשו. והרמב"ן תירץ (בפרשת וארא) כי כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות לא לעשות רצון בוראו, כי אם מכח ההכרח ולא בבחירתו, ותשובה שעל ידי הכרח אינו כלום, על כן הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו להעמידו על קו הבחירה, אולי ישוב וישלחם מרצונו על ידי שיבחר בטוב, והוא עמד ברשעו על כן נענש, אלו תורף דברי הרמב"ן כפי שביארנו דבריו במקום אחר. וז"ש כאן בא אל פרעה והתרה בו כפירוש רש"י (ד"ה ויאמר), ושלא יאמר משה התראה זו מה טיבו, הא אין לך התראה גדולה מהמכות אלא שחיזק יקוק את לבו, אם כן אינו בבחירתו כלל, על כן אמר לו כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, אותו רכות הלב מה שנתרכך למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ואותו ההכרח שהוא שלי, אני נוטל ועודנו נשאר בבחירתו, לכך התרה בו אולי יחזור בו מדעתו ורצונו. ....

Yismach Moshe, Bo 1:3

...

העמק דבר על שמות י׳:א׳:ב׳

כי אני וגו׳. שלא תאמר מה לו ולהתראה. אחרי שהוא מוחזק בכך וכדתניא בסנהדרין ד׳ פ״א התרו בו ושתק כו׳ פעם ראשונה ושניה מתרין בו שלישית כונסין אותו לכיפה מש״ה פי׳ המקום ית׳ הטעם שאין מוחזק כ״כ:

Haamek Davar on Exodus 10:1:2

...

Fascinating pshat

אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), בא א׳

למען שתי אותותי אלא בקרבו. יובן בס"ד דהנה ידוע שהטעם שהרבה הקב"ה אותות ומופתים במצרים והיה אפשר שיביא עליהם מכה אחת קשה עד שיוציאו את ישראל בע"כ ולמה היה הקב"ה מביא עליו מכה ואח"ך מכביד את לבו כדי להביא עליו מכה אחרת והוא משום דיציאת מצרים היא סימן לגאולה העתידה להיות בב"א והנה קרא כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות שכל האותות ומופתים שעשה הקב"ה ביציאת מצרים תהיה לעתיד ולכן הרבה הקב"ה אותות ומופתים ביציאת מצרים כדי שגם לעתיד יעשה כן והנה גאולת מצרים היתה מיד פרעה ועמו וגאולה העתידה תהיה מיד עשו הוא אדום כי הגלות הזה הוא גלות אדום הוא עשו והנה יובן כי מילוי פרעה כזה פ"ה רי"ש ע"ין ה"א מספר המילוי יעלה כמנין עשו ונמצא שעשו הוא רמוז בקרבו של פרעה כלומר באותיות המילוי שלו ובזה יובן בס"ד בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו' וא"ת למה תכביד לבו כדי שתביא עליו מכות יותר די לו באחת ולא תכביד את לבו ואז מוכרח שיוציאם לז"א למען שתי אותותי אלה בקרבו ר"ל מה שאני מכביד לבו כדי להביא עליו מכות יותר לא בשביל זאת נתכוונתי אלא כל כוונתי כרי לעשות אותותי אלה בקרבו כלומר בעשו שהוא רמוז בקרבו באותיות המילוי שלו שכל מה שאנכי עושה בגאולה זו כן אעשה בגאולה אחרונה שאגאלם מיד עשו ולכן אנכי מרבה אותותי בזאת הגאולה כדי שגם בעשו אעשה כן וכמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות:

Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim), Bo 1

...

אור החיים על שמות י׳:א׳:ד׳-ז׳

(ד) כי אני הכבדתי. פי' מעתה תשכיל לדעת כי אני הוא שהכבדתי את לבו כי מטבע אדם לו יהי' לבו קשה כאבן ירעד ויפחד בראותו מכת הברד וזה האיש עודנו ברשעו אין זה ממדת אדם אלא אלקים גזר עליו להקשותו. ולפי מה שפירשתי בפסוק (לעיל ט' ל''ב) והחטה והכוסמת וגו' כי אפילות וגו' כי יקוק עשה פלאי פלאים וזה היה סיבה להכביד לבו ידוייק גם כן על נכון כי אני הכבדתי בעשות פלא זה: (ה) או ירצה לדרך זה כי לצד שראה משה המכה הגדולה של הברד ורשע זה אדרבה הוסיף לחטוא ישלול התקוה ממנו ויתחמץ לבבו בשליחותיו אל פרעה לזה אמר לא תחוש לזה כי אני הכבדתי לבו וזולת זה כשארף ממנו כובד לב הנה הוא משלחם: (ו) ואת לב עבדיו. טעם כובד לב עבדיו הוא לבל יעצוהו לשלח גם שבזה תהיה הבאת המכות לכל מצרים ולא לפרעה לבד כי בזה לא יהי' פרסום המכות אשר יביא יקוק על פרעה לבד והגם שלא הזכיר יקוק פרט זה בשליחות ראשונה ולא אמר אלא אחזק את לב פרעה אמר העיקר ובכללו הם עבדיו ואולי שנתכוין יקוק בדבריו כאן לפרש לו דבריו הראשונים שלא לב פרעה לבד אלא גם לב עבדיו וטעם שלא ביאר מקודם וביאר עתה לצד שאמר משה בפרשה הקודמת ואתה ועבדיך גילה דעתו כי הוא סובר שאין הזכרת עבדיו נכללת בהזכרת פרעה ומעתה יבין בדברי יקוק שאמר לו ואני אחזק את לב פרעה כי אין עבדיו בכלל ויחשוב כי חיזוק לב עבדיו לא מיקוק יצא הדבר לזה אמר אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו: (ז) למען שיתי אותותי אלה בקרבו. צריך לדעת למה דקדק לומר אותותי אלה שיראה שעיקר הטעם שהכביד לבו הוא לצד אותות אלה לשומם שנראה שיש צורך בשימת אותות אלה ולא זולתם, עוד אומרו בקרבו ויתבאר על דרך אומרם ז''ל (שמו''ד פי''ב) כי מעשה מצרים מעיד על האלהות כי הוא השליט והוא האדון, והאדון לצד שחפץ בישראל לקרבם לעבדו ולדבקה בו היה חפץ להשכילם לראות ולהביט בעין הכחשת כל אמונה חוץ ממנו, ועדיין לא הראם כי הוא בורא רוח ועושה מלאכיו רוחות, גם לא הראם כי הוא בורא אור וחושך, ולזה אמר למען שיתי וגו' פירוש לצד שאמר אליו כי אני הכבדתי את לבו יש מקום למשה לומר למה יאריך עוד הטורח ויצטרך גם כן לשדד המערכות כי יש בכל מכה שינוי סדר מערכת הבריאה, אם להראותו את כוחו יתברך אשר אמר עליו מי יקוק הלא הכה מכת הברד והראהו יקוק ידו הנפלאה ומה צורך להפך סדר הבריאה עוד, לזה אמר אליו טעם למען שיתי אותותי אלה פירוש אותות שאני רוצה לעשות בעולמי כדי שיכירו ישראל האלהות עדיין נשארו מהם אלה להשלמת האמונה, כי בכל שבע מכות שעברו אין בהם הכחשה למשתחוה לשמש או לירח, גם לאשר יטעה כי בורא הרוח אינו בורא העפר, והגם ששלט יקוק על הארץ במה יודע כי הוא בורא רוח הוא היוצר אדם וצר צורה, והוצרך יקוק להראותם במעשה הארבה כי עשה מלאכיו רוחות להביאם גם להחזירם, גם לשאת את המתים לבל יהנו מהם המצריים (שם פי''ג) ובמכת חושך כי הוא יוצר המאורות ושלט בהם, גם יצירת החושך וגזר עליו לשמש עבות למצרים (שם פי''ד), ובמכת בכורות נודע כי הוא היוצר צורה בתוך צורה ומכיר טיפת הבכור (ב''מ ס''א:) גם באמצעות מכה זו צוה יקוק מצות (לקמן י''ג ב') קדש לי כל בכור, ויהיה זה לזכרון כי הוא יוצרו מבטן לעבד לו, ולזה כשמצא רשע זה הקשה יקוק לבו למען שיתי אותותי אלה שאני צריך לעשות לאות ולמופת לטעם הנזכר יהיו בקרבו שתמצאנה אותו כוסות התרעלה גם כן לצד רשעו וזולת טעם זה לא היה יקוק משדד המערכות בשבילו לבד:

Or HaChaim on Exodus 10:1:4-7

(4) כי אני הכבדתי את לבו, "for I have hardened his heart, etc." G'd means that Moses would realise as of now that He had indeed hardened Pharaoh's heart. Even the most obstinate person would have broken down by now if he had experienced what Pharaoh had endured during the last seven plagues. Only intervention by G'd could have accounted for his continued refusal to let the Israelites depart. G'd did not, of course, interfere outright with Pharaoh's free will; rather He performed a miracle such as the immunity of the wheat and spelt to the plague of hail, to give Pharaoh a chance to delude himself that G'd's power did not extend to those two categories of grain. When G'd said כי אני הכבדתי He referred to that phenomenon in the past tense. (5) It is also possible that G'd's words were directed primarily at Moses who must have despaired of the purpose of going to Pharaoh time and again without accomplishing his mission. G'd told Moses that Pharaoh's obstinacy was not that of an ordinary human being, but the reason he could not respond as he should was that G'd Himself had hardened his heart. The moment G'd decided not to interfere with whatever motivated Pharaoh's decisions he would relent and send the Israelites on their way. (6) ואת לב עבדיו, and the heart of his servants, etc. The reason G'd also had to harden the heart of Pharaoh's advisers was so that they would not urge him to release the Israelites. G'd had to do so in order to bring the plagues not only on Pharaoh but on the whole nation. If Pharaoh had been the only one punished, this would not have made an impact on the people. Although G'd had not mentioned this detail to Moses at the beginning of his mission, and He had spoken only of hardening Pharaoh's heart at that time, He had told Moses the essential part of what would happen. Perhaps G'd wanted to explain to Moses at this stage that not only one man was obstinate, i.e. Pharaoh, but also his servants. He may have been prompted to do so now because of Moses' gratuitous remark in 9,30 that both Pharaoh and his servants had not yet developed true fear of the Lord. Moses' comment had indicated that he had not previously understood the word "Pharaoh" to include also Pharaoh's entourage. Therefore G'd explained to him that the obstinacy of the servants could also be explained by the same phenomenon as that of their master, i.e. that G'd had interfered with their normal decision-making process. Up until now, Moses had assumed that the servants were naturally obstinate whereas Pharaoh had only remained obstinate because G'd had interfered. G'd was at pains to correct Moses' error. (7) למען שתי אותותי אלה בקרבו, "so that I might display My signs in the midst of them." Why did the Torah have to write אותותי אלה, "these My signs?" This implies that the main reason G'd hardened Pharaoh's heart was to have an opportunity to display miracles. Furthermore, why did the Torah have to add בקרבו, "in their midst?" Where else would G'd perform these miracles? We may understand these expressions on the basis of Shemot Rabbah 12,5 that the plagues in Egypt were to demonstrate that G'd is Ruler and Master. He is Master inasmuch that He desires to bring Israel closer to become His servants and to cleave to Him. In order to do this He had to demonstrate that it was foolish to put one's trust in anyone but Him. He had not yet shown them that He creates the wind and employs the wind as His angels (messengers). He had also not yet demonstrated to the Israelites that He created light and darkness. Having told Moses that He, G'd had made Pharaoh unresponsive, Moses would have been entitled to ask: "why bother?" G'd therefore justified the plagues which were yet to occur as designed to demonstrate His creative power in the spheres we have just mentioned. Regarding the chance of Pharaoh's responding to them, it was true that these miracles were somewhat wasted, but their impact on Israel was vital. The seven plagues which had occurred so far did not offer an answer to people who wanted to worship such powers of nature as the sun and the moon. Anyone who claimed that the force which created earth was not the same force which created the wind could not find proof that he had been wrong by experiencing any of those plagues. The plague of locusts would demonstrate G'd's power to employ the wind as His messenger, by the wind bringing the locusts and removing them. It would even carry away all the locusts which had died so that the Egyptians would not benefit from the dead locusts as mentioned in Shemot Rabbah 13,7. The plague of darkness would demonstrate that G'd had created the luminaries, and exercised control over them. The plague of the dying of the firstborn demonstrated that G'd creates every creature and can distinguish between who was the issue of the first drop of semen (Baba Metzia 61). This plague also generated the commandment in 13,2 to sanctify every firstborn. One of the reasons for that commandment was that it serve as a reminder that it is G'd who creates the firstborn out of the womb of his mother in order that he should be His servant. When G'd encountered this evil Pharaoh, He made use of him by hardening his heart and performing miracles which would make him taste the cup of retribution. Had it not been for these various considerations G'd would not have troubled Himself to orchestrate all these major changes in nature.

הטור הארוך, שמות י׳:א׳:א׳

בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו. הודיעו הקב"ה שאף על פי שכבר רך לבו והתודה על עונו אני הכבדתי את לבו:

Tur HaArokh, Exodus 10:1:1

בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו, “come to Pharaoh for I have hardened his heart.” G’d informed Moses that although, by natural processes, Pharaoh’s heart had already become softened, and he had even confessed his guilt, He, the Lord, had now hardened his heart again.

חזקוני, שמות י׳:א׳:א׳

בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו בכל המכות לא מצינו לשון זה רק עכשיו, אלא לפי שאמר פרעה ה׳‎ הצדיק ואני ועמי הרשעים ואח״‎כ כתב ויוסף לחטוא הוא ועבדיו, הוצרך לומר כן כי אני הכבדתי וגו׳‎ כלומר אל תתמה אם הוסיפו לחטוא אחר שאמר ה׳‎ הצדיק שהרי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו.

Chizkuni, Exodus 10:1:1

בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, “go toPharaoh for I have hardened both his heart and that of his servants;” We have not found this formulation in connection with any of the previous plagues. The reason that G-d reacted so harshly was that after Pharaoh himself had confessed that he had sinned, instead of releasing the Israelites, both he and his servants continued to oppress the Israelites. This retraction by Pharaoh forced G-d’s hand, so to speak, to react in kind, matching the punishment to the sin committed. [In verse 34 at the end of the last chapter the Torah testified that Pharaoh’s servants had supported him in his retraction of his confession. Ed.]

ספורנו על שמות י׳:א׳:א׳

כי אני הכבדתי אף על פי שאמר משה ידעתי כי טרם תיראון חשב שאף על פי שלא יכנע לאל יתברך מיראת גדלו, מכל מקום ישמע בהיותו בלתי יכול עוד לסבול את רעת המכות, וזה חשב כאשר ראה שמכח המכה אמר יקוק הצדיק אמנם כאשר ראה שעם כל זה לא שמע חשב משה שהיתה ההתראה בו לריק, כי גם שלא יוכל לסבול לא ישמע, ולכן אמר לו יקוק יתברך אף על פי שעתה גם הוא הכביד לבו הנה אנכי כבר הכבדתי את לבו בשחין, וזה להרבות האותות בקרב מצרים, כדי שישוב איזה מהם בתשובה, ולמען יספרו ישראל לדורות ויכירו גדלי וטובי, לפיכך ההתראה ראויה אף על פי שלא ישמע פרעה:

Sforno on Exodus 10:1:1

כי אני הכבדתי, even though Moses had said; “I know that you do not yet relate with awe and reverence to G’d,” (9,30) he thought that even if he does not humble himself to G’d because of G’d’s greatness, at least he should do what G’d says seeing that he has no choice, and can no longer withstand the cumulative effect of the plagues. He had arrived at this conclusion when he noted the words ה' הצדיק, “the Lord is the Just One.” However, when he found out that all these pious words notwithstanding Pharaoh continued to oppose G’d’s will in spite of the fact that he found it impossible to cope with the plagues, Moses had come to the conclusion that warning Pharaoh of an impending plague was an exercise in futility. This is why G’d had to tell him at this stage that already during the sixth plague (9,12) He had stiffened Pharaoh’s heart so that ordinary rules of psychology could no longer be applied to this man. The purpose was to enable G’d to demonstrate more miracles so that maybe some Egyptians would be moved by what they experienced to become penitents. If so, the Israelites in the future would be able to tell their children of the greatness of G’d’s miracles. This in turn would convince mankind that G’d loved His creatures and was very patient with them, giving them opportunities to mend their ways. This is why the warning to Pharaoh was in place although it would prove ineffectual. G’d’s plan was

רמב"ן על שמות י׳:א׳:א׳

כי אני הכבדתי את לבו הודיע הקב''ה למשה שהוא הכביד את לבם עתה אחרי שפחדו ממנו בברד והתודו על עונם. ואמר לו הטעם כי עשיתי כן, למען שאשית בקרבם אלה האותות אשר אני חפץ לעשות בהם שידעו מצרים את גבורתי, לא שאעניש אותם יותר מפני הכובד הזה. ועוד כדי שתספר אתה וכל ישראל לדורות הבאים כח מעשי, ותדעו כי אני יקוק, וכל אשר אחפוץ אעשה בשמים ובארץ:

Ramban on Exodus 10:1:1

AND THE ETERNAL SAID UNTO MOSES: GO IN UNTO PHARAOH; FOR I HAVE HARDENED HIS HEART AND THE HEART OF HIS SERVANTS. The Holy One, blessed be He, informed Moses that it is He Who has hardened their hearts in spite of their fear of Him during the hail and their confession of sin. And He explained to him: “The reason I hardened their hearts is that I might set in their midst these signs that I wish to do among them so that the Egyptians will know My power, but not in order that I can punish them more on account of this hardening of heart, and also that you and all Israel should recount during the coming generations the power of My deeds, and you shall know that I am the Eternal, and whatsoever I please, I do in heaven and in earth.”

רשב"ם על שמות י׳:א׳:א׳

Rashbam on Exodus 10:1:1

שמות י״א:ט׳

וַיֹּ֤אמֶר יקוק אֶל־מֹשֶׁ֔ה לֹא־יִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה לְמַ֛עַן רְב֥וֹת מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

Exodus 11:9

Now the LORD had said to Moses, “Pharaoh will not heed you, in order that My marvels may be multiplied in the land of Egypt.”

רש"י על שמות י״א:ט׳:א׳

למען רבות מופתי. מַכַּת בְּכוֹרוֹת וּקְרִיעַת יַם סוּף וּלְנַעֵר אֶת מִצְרַיִם:

Rashi on Exodus 11:9:1

למען רבות מופתי SO THAT MY WONDERS MAY BE MULTIPLIED (more lit., so that my wonders may be many) — referring not to one wonder alone (the slaying of the firstborn) but to the slaying of the firstborn, the division of the Red Sea and the overthrowing of the Egyptians in it.

אור החיים על שמות י״א:ט׳:א׳

ויאמר יקוק וגו' לא ישמע. הכוונה בזה אולי שחשב משה כי פרעה בראותו כל המופתים והפלאים אשר עשה משה בזה הגם שיראה כי הלכו ישראל ולא חזרו שמא תפול עליו אימתה ופחד ולא ירדוף אחרי בני ישראל, לזה הודיעו כי לא ישמע פירוש לא יקבל אליכם פירוש למה שאתם חושבים שהחליט דעתו מישראל. ואמר לשון עתיד לומר אפילו אחר מכת בכורות לא אכניע לבו לקצה האחרון לקבל לשלוח בהחלט, והטעם למען רבות מופתי בארץ מצרים כשירדפו אחריהם, ואומרו ארץ כבר אמרו ז''ל (מכילתא י''ד) בפסוק כי יקוק נלחם להם במצרים וגו' יעויין שם דבריו:

Or HaChaim on Exodus 11:9:1

ויאמר ה׳ אל משה לא ישמע אליכם פרעה, G'd said: "Pharaoh will not listen to you, etc." Perhaps G'd answered a privately held belief by Moses that after Pharaoh would experience this dreadful plague he would not only free the Israelites but not pursue them even when he became aware that they had no intention of returning. This would also explain the use of the future tense by G'd. The reason that Pharaoh would remain obstinate was to give G'd an opportunity to perform still more miracles in the land of Egypt. Compare Mechilta 14 which explains why the word ארץ was needed and it was not enough to speak about מצרים.

חזקוני, שמות י״א:ט׳:א׳

לא ישמע אליכם פרעה וא״‎ת הרי מצינו ששמע דכתיב ויקם פרעה לילה ויאמר להם קומו צאו וגו', אלא פי׳‎ הכי כבר מתחלת הענין במעשה הסנה ויאמר ה׳‎ אל משה לא ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי. ובלע״‎ז איאוגידי״‎ט אמש״‎ה.

Chizkuni, Exodus 11:9:1

לא ישמע אליכם פרעה, “Pharaoh will pay no heed to you.” You might argue that this contradicts what we read in verses 3031, where Pharaoh and his servants are described as rising in the middle of the night, showing that he certainly did not ignore Moses’ warning. We therefore have to understand our verse here as referring to the entire period during which Moses was “negotiating” the release of the Jewish people. G-d had told Moses already at the burning bush that Pharaoh would not pay heed to his demands or threats. (Exodus 3,19) He had told him at that time that the reason for the lengthy negotiations was to demonstrate to him and his people G-d’s power by orchestrating the plagues.

מלבי"ם על שמות י״א:ט׳:א׳

ויאמר יקוק. הודיע לו שפרעה לא יכנע בהתראה זאת וזה יהיה מיקוק למען רבות מופתי, שעי"כ תהי' מכת בכורות ואח"כ קריעת ים סוף:

Malbim on Exodus 11:9:1

...

רמב"ן על שמות י״א:ט׳:א׳

ויאמר יקוק אל משה לא ישמע אליכם פרעה בעבור שהיה ראוי שיפחד פרעה ועבדיו במכת הבכורות ויירא ממנה יותר מכל אשר בא עליהם, וכבר ראו כל דברי משה מתקיימים בהם, בעבור כן הודיעו השם שהוא מחזק את לבו כדי שירבה בו מופתיו במכת בכורות באדם ובבהמה ושפטים באלהיהם. ורש''י אמר מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער המצרים בתוכו. ולא יתכן זה בעבור שאמר (שמות י״א:י׳) ולא שלח את בני ישראל מארצו:

Ramban on Exodus 11:9:1

AND THE ETERNAL SAID UNTO MOSES: PHARAOH WILL NOT HEARKEN UNTO YOU. It was to be expected that Pharaoh and his servants should dread the plague of the firstborn and be in consternation thereof moreso than for anything that had happened to them — indeed they had previously seen all the words of Moses fulfilled. G-d therefore informed Moses that it is He Who is hardening his [Pharaoh’s] heart, so that His wonders would be multiplied through the plague of the firstborn in both man and beast and the judgments He will execute against their gods.
Rashi commented: “So that My wonders may be multiplied. This refers to the slaying of the firstborn, the division of the Red Sea, and the overthrowing of the Egyptians in it.” This explanation is not possible, because of the verse after that which states, And the Eternal hardened Pharaoh’s heart, and he did not let the children of Israel go out of his land.

משנה תורה, הלכות תשובה ו׳:ג׳

ג) ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה, הוא שהקב"ה אמר ליישעיהו השמן לב העם הזה וגו' וכן הוא אומר ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת יקוק בעמו עד לאין מרפא כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר הבה נתחכמה לו נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו לפיכך חזק הקדוש ברוך הוא את לבו ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה וכבר אמר לו הקב"ה אין אתה משלח שנאמר ואתה ועבדיך ידעתי וגו' ואולם בעבור זאת העמדתיך כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקדוש ברוך הוא התשובה לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו וכן סיחון לפי עונות שהיו לו נתחייב למונעו מן התשובה שנאמר... וכן הכנענים לפי תועבותיהן מנע מהן התשובה עד שעשו מלחמה עם ישראל שנאמר ..... וכן ישראל בימי אליהו לפי שהרבו לפשוע מנע מאותן המרבים לפשוע תשובה שנאמר....נמצאת אומר שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל ....אלא כולן חטאו מעצמן וכולן נתחייבו למנוע מהן התשובה.

Mishneh Torah, Repentance 6:3

And, it is possible that a man should commit either one grievous iniquity or a multitude of sins so that the Judge of Truth will decree against him that, whereas this sinner committed those sins of his own free will and consciously, repentance should be witheld from him altogether, and grant him no leave to repent, so that he might die and perish in the iniquity he committed. Even this is what the Holy One, blessed is He! said through Isaiah: "Make the heart of this people fat, and make their eyes heavy, and shut their eyes; lest they, seeing with their eyes, and hearing with their ears, and understanding with their heart will return and be healed" (Is. 6.10). It is, moreover, said: "But they mocked the messengers of God, and despised His words and scoffed at His prophets, until the wrath of the Lord arose against His people till there was no remedy". (II Chro. 36.16)—as if saying: "They sinned of their own free will and they have multiplied iniquities, until their guilt carried the punishment to withold repentance from them, which is the remedy". It is, therefore, written in the Torah; "And I will harden Pharaoh's heart" (Ex. 14.4), because at the beginning he sinned of his own free will, and meted out evil to Israel who sojourned in his land, even as it is said: "Come, let us deal wisely with them" (Ibid. 1.10). Thereat justice demanded to withold repentance from him, so that due punishment might be visited upon him. Wherefor, the Holy One, blessed is He! hardened his heart. If it be so, then why did He delegate Moses to him, charging him to let Israel go forth and turn to repentance seeing that the Holy One, blessed is He! long since told him thou wilt not let them go forth, saying: "But as for thee and thy servants, I know that ye will not yet fear the Lord God" (Ibid. 9.30), and again saying: "But in very deed for this cause have I made thee to stand, to show thee My power, and that My name be declared throughout all the earth"(Ibid. –16)? To demonstrate to the future generations whenever the Holy One, blessed is He! witholds repentance from a sinner he can not repent, but must die in the original evil which he perpetrated of his own free will. Sihon, too, by the measure of his iniquity became guilty of an offence which carried the punishment to have repentance witheld from him, even as it is said: "For the Lord thy God hardened his spirit, and made his heart obstinate" (Deut. 2.30). Likewise the Canaanites, according to their abominations, did He withold repentance from them so that they engaged Israel in battle, even as it is said: "For it was of the Lord, to harden their hearts, to come against Israel in battle, that they might be utterly destroyed" (Joshua, 11.20). Even so was with Israel in the days of Elijah, because of the multiplied iniquity repentance was witheld from the gross evildoers, for it is said: "For Thou didst turn their heart backward" (I. Kings, 18.37)—as if saying: "Thou didst withold repentance from them". Thus, as a consequence hereof, we must say: God's predestination prompted not Pharaoh to wrong Israel, nor Sihon to sin in his land, nor the Canaanites to be abominable, nor Israel to worship idolatry; for they all sinned of their own free will and accord, and, therefore, were they all guilty of an offence which carries along the punishment to withold repentance from them.

Lessons of makos

Nesivos Shalom

Reb Yerucham