Zohar 2:11b
(שמות ב') וַתַּהַר הָאִשָׁה וַתֵּלֶד בֶּן וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא. מַאי כִּי טוֹב הוּא. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, דְּאִתְיְילִיד מָהוּל. בְּגִין, דְרָזָא דִּבְרִית, טוֹב אִקְרֵי, דִּכְתִּיב, (ישעיה ג') אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב.
רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, נְהִירוּ דִּשְׁכִינְתָּא דְּנָהִיר בֵּיהּ חָמָאת, דִּבְשַׁעֲתָא דְּאִתְיְלִיד אִתְמַלְיָא כָּל בֵּיתָא נְהוֹרָא, דִּכְתִּיב וַתֵּרְא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, וּכְתִיב (בראשית א׳:ד׳) וַיַּרְא אֱלהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב. וְעַל דָּא כִּי טוֹב הוּא כְּתִיב, וְכֹלָּא הֲוָה.
לקוטי לוי"צ שמות ע'לג
כ"א מהם דורש כפי בחינתו הוא. ר' חייא שהוא בחי' יסוד דורש שנולד מהול שקאי על רזא דברית יסוד. ור' יוסי שהוא בחי' מל' דורש שנהירו דשכינתא נהיר ביה, שכינתא הוא מל'. ומסיים בזהר 'ועל דא כי טוב הוא כתיב', אין זה מדברי ר' יוסי רק דברי הזהר סתם, והיינו ועל דא היינו על ב' הפירושים דר"ח ור"י, שהי' בו בחי' יסוד ובחי' מל', כתיב 'כי טוב הוא', תיבת 'הוא' (שלכאורה הוא למותר) רומז על ב' הבחי', אות ה' מל' ואות ו' יסוד (כי אות ו' הזאת היא נקודת מלופ"ם שהוא ביסוד)...י"ל מה שאמר 'וכלא הוה' רומז על בינה, והוא האות א' דתיבת הו"א שהוא כללא דנוקבא ודכר מל' ויסוד...א' כללא דכלא".