(כא) ואמר בפרוש החלק הראשון מהם והוא בעניני גוף האדם בלבד והם חייו ומותו וטרף מזונו למחיתו ומלבושו ודירתו ובריאותו וחליו ומדותיו. ואפני הישר בבטחון על אלקים בכל ענין מהם שישליך את נפשו בהם להליכות הגזר אשר גזר לו הבורא מהם ותבטח נפשו באלקים יתברך וידע כי לא יגמר לו מהם אלא מה שקדם בדעת הבורא שהוא הנכון לעניניו בעולם הזה ובעולם הבא ויותר טוב לאחריתו ושהנהגת הבורא לו בכלם שוה אין לשום בריה בהם עצה ולא הנהגה אלא ברשותו וגזרתו ודינו.
(כב) וכמו שאין ביד הברואים חייו ומותו וחליו ובריאותו כן אין בידם טרף מזונו וספוקו ולבושו ושאר עניני גופו.
(כג) ועם ברור אמונתו כי ענינו מסור אל גזרות הבורא יתעלה ושבחירת הבורא לו היא הבחירה הטובה הוא חייב להתגלגל לסבות תועלותיו ולבחר הטוב כנראה לו מן הענין והאלקים יעשה מה שקדמה בו גזרתו.
(כד) והדומה לזה כי אדם אף על פי שקצו ומדת ימיו קשורים בגזרת הבורא יתברך יש על האדם להתגלגל לסבות החיים במאכל ובמשתה ומלבוש ובמעון כפי צרכו ולא יניח את זה על האלקים שיאמר אם קדם בגזרת הבורא שאחיה ישאיר נפשי בגופי מבלי מזון כל ימי חיי ולא אטרח בבקשת הטרף ועמלו.
(כה) וכן אין ראוי לאדם להכנס בסכנות בבטחונו על גזרת הבורא וישתה סמי המות או שיסכן בעצמו להלחם עם הארי והחיות הרעות ללא דחק או שישליך עצמו בים או באש והדומה לזה ממה שאין האדם בטוח בהן ויסכן בנפשו. וכבר הזהירנו הכתוב מזה במה שאמר (דברים ו טז) לא תנסו את ה׳ אלהיכם וגו׳ כי איננו נמלט בזה מאחד משני דברים.
(כו) או שימות ויהיה הוא הממית את עצמו והוא נתבע על זה כאלו המית זולתו מבני אדם אף על פי שמותו על הדרך ההוא בגזרת האלקים וברשותו.
(כז) וכבר הזהירנו שלא להמית שום אדם בשום גלגול באמרו (שמות כ יג) לא תרצח וכל אשר יהיה המומת קרוב אל הממית יהיה הענש יותר ראוי כמו שכתוב (עמוס א יא) על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו וגו'. וכן מי שהמית את עצמו יהיה ענשו גדול בלי ספק
(כח) מפני שמשלו בזה כעבד שצוהו אדוניו לשמר מקום לזמן ידוע והזהירו שלא יפרד ממנו עד שיבא שליח אדוניו אליו. וכון שראה שבושש השליח לבא נפרד מן המקום קדם בואו וקצף עליו אדוניו והענישו ענש גדול. וכן הממית את עצמו יוצא מעבודת האלקים אל המרותו בהכנסו בסכנת המות.
(כט) ועל כן אתה מוצא שמואל עליו השלום אומר (שמואל א טז ב) איך אלך ושמע שאול והרגני ולא נחשב לו לחסרון בבטחונו על האלקים אך היתה התשובה מאלקים לו במה שמורה כי זריזותו בזה משבחת ואמר לו (שמואל א טז ב) עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח לה׳ באתי ושאר הענין. ואילו היה זה קצור בבטחונו היתה התשובה אליו (דברים לב לט) אני אמית ואחיה וגו׳ או הדומה לו כמו שאמר למשה עליו השלום עת שאמר לו (שמות ד י) כי כבד פה וכבד לשון אנכי (שמות ד יא) מי שם פה לאדם וגו'. ואם שמואל עם תם צדקתו לא הקל להכנס בסבה קטנה מסבות הסכנה אף על פי שהיה נכנס בה במצות הבורא יתברך כשאמר (שמואל א טז א) מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כל שכן שיהיה זה מגנה מזולתו מבלתי מצות הבורא יתעלה.
(ל) או שינצל בעזרת הבורא יתברך לו ויאבדו זכיותיו ויפסיד שכרו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בזה הענין (גמרא שבת לב א) לעולם אל יעמד אדם במקום סכנה ויאמר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו ואמר יעקב אבינו עליו השלום (בראשית לב יא) קטנתי מכל החסדים וגו׳ ואמר המתרגם בפרושו זעירין זכוותי מכל חסדין ומכל טבוון.
(לא) וכמו שאמרנו בחיים ובמות כן נאמר בחיוב תביעת סבות הבריאות והמזון והמלבוש והדירה והמדות הטובות ולהרחיק שכנגדן עם ברור אמונתו כי הסבות אין מועילות אותו בזה כלום אלא בגזרת הבורא יתברך כאשר יש לבעל האדמה לחרש אותה ולנקותה מן הקוצים ולזרעה ולהשקותה אם יזדמנו לו מים ויבטח על הבורא יתברך להפרותה ולשמרה מן הפגעים ותרבה תבואתה ויברך אותה הבורא ואין ראוי לו להניח האדמה מבלי עבודה וזריעה בבטחונו על גזרת הבורא שתצמיח האדמה בלתי זרע שקדם לו.
(לב) וכן בעלי המלאכה והסחורה והשכירות מצוין לחזר על הטרף בהם עם הבטחון באלקים כי הטרף בידו ורשותו ושהוא ערב בו לאדם ומשלימו לו באיזו סבה שירצה ואל יחשב כי הסבה תועילהו או תזיקהו מאומה.
(לג) ואם יבוא לו טרפו על פנים מאפני הסבות אשר התעסק בהן ראוי לו שלא יבטח על הסבה ההיא וישמח בה ויוסיף להחזיק בה ויטה לבו אליה כי יחלש בטחונו באלקיו. אך אין ראוי לו לחשב כי תועילנו יותר ממה שקדם בדעת הבורא ואל ישמח בהדבקו בה וסבובו עליה אך יודה הבורא אשר הטריפו אחר יגעתו ולא שם עמלו וטרחו לריק כמו שכתוב (תהלים קכח ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.
(לד) ואמר אחד מן החסידים אני תמה ממי שנותן לחברו מה שגזר לו אצלו הבורא ואחר כך יזכיר לו טובתו עליו בו ויבקש להודות אותו עליו. ויותר אני תמה ממי שקבל טרפו על ידי אחר מכרח לתתו לו ויכנע לו ויפיסהו וישבחהו.
(לה) ואם לא יבואהו הטרף על הפנים אשר סבב עליהם אפשר שטרף יומו כבר קדם אצלו והוא ברשותו או שבא לו על פנים אחרים.
(לו) ועל איזה פנים שיהיה ראוי לו להתעסק בסבות ואל ירפה מחזר עליהן כשהם ראויות למדותיו ולגופו ולאמונתו ולעולמו כאשר קדמתי ויבטח עם זה על אלקיו שלא יעזבהו ולא ירפהו ולא יתעלם ממנו כמו שנאמר (נחום א ז) טוב ה׳ למעוז ביום צרה וגו'.
(לז) וכן נאמר בענין הבריאות והחלי כי על האדם לבטח בבורא בזה ולהשתדל בהתמדת הבריאות בסבות אשר מטבען זה ולדחות המדוה במה שנהגו לדחותו כמו שצוה הבורא יתעלה (שמות כא יט) ורפא ירפא מבלי שיבטח על סבות הבריאות והחלי שהן מועילות או מזיקות אלא ברשות הבורא.
(לח) וכאשר יבטח בבורא ירפאהו מחליו בסבה ובלתי סבה כמו שנאמר (תהלים קז כ) ישלח דברו וירפאם וגו'
(לט) ואפשר שירפאהו בדבר המזיק הרבה כמו שידעת מענין אלישע במים הרעים שרפא הזקם במלח כמו שכתוב (מלכים ב ב יט) והמים רעים והארץ משכלת, שריפא היזקם במלח, וכן (שמות טו כה) ויורהו ה׳ עץ וישלך אל המים, ואמרו הקדמונים (במדרש תנחומא שם) שהיה עץ של הרדופני וכמוהו (ישעיה לח כא) ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי וכבר ידעת מה שהיה מענין אסא כשבטח על הרופאים והניח בטחונו באלקים בחליו מהמוסר והתוכחה לו ואמר הכתוב (איוב ה יח) כי הוא יכאיב ויחבש וגו'.
(21) For the first category, matters of the body alone, these are: his life and death, his income for obtaining food, clothing and shelter, his health and illness, his traits. The proper way of trust in the A-lmighty for all of these matters is to submit oneself to the course the Creator has decreed for him in these matters, and to place one's trust in G-d and to know that none of these matters can come to be unless it was previously determined by G-d that this would be the most proper situation for his matter in this world and in Olam Haba (the afterlife), and ultimately the greatest good for him (even if right now it appears to his eye to be not good, certainly, it is the best thing for him for his ultimate end - PL), and that the Creator has exclusive, total control over all of these matters. In none of them can any created being advise any plan, or exercise any control except through His permission, decree, and judgment.
(22) And just like one's life and death, health and sickness, are not in the hands of others, so too, one's livelihood, clothing and other bodily needs are also not in their control.
(23) With clear faith that his matters are given over to the decrees of the Creator, and that the Creator's choice for him is the best choice, it is also his duty to be engaged in means which appear to be beneficial to him and to choose what seems to be the best choice under the circumstances, and the Al-mighty will do according to what He has already pre-decreed.
(24) An example of this: Even though a human being's end and length of his days are determined by the Creator's decree, nevertheless, it is a man's duty to pursue means to survive such as food and drink, clothing, and shelter according to his needs, and he must not leave this to the Al-mighty, and think: "if the Creator has predecreed that I will live, then my body will survive without food all the days of my life, therefore I will not trouble myself in seeking a livelihood and toiling in it".
(25) Likewise, one should not put himself in danger while trusting on the decree of the Creator [that he will live a set time], drinking poisonous drink or going to battle lions or other dangerous animals without necessity, or to cast himself into the sea or into fire, or other similar things that a man is not sure of them and puts his life in danger. And the verse has already warned us in saying "You shall not try the L-ord, your G-d" (Devarim 6:16), because either one of two things will happen.
(26) Either he will die, and it will be considered as if he killed himself, and he will be held accountable for this just as if he had killed another man, despite that his death in this fashion was a decree of the Al-mighty and occurred with His permission.
(27) And we have already been commanded not to murder another human being in any form from the verse "do not murder" (shmot 20:13). And the closer the murdered is to the murderer, the more the punishment should be severe, as written "on pursuing his brother with a sword, corrupting his mercy" (Amos 1:11). And similarly the punishment for one who kills himself will undoubtedly be very great.
(28) This is like a slave whose master commanded him to guard a place for a fixed time, and warned him not to leave the place until his messenger will come. When the slave saw that the messenger was late in coming, he abandoned his post, and the master became furious at him and punished him severely. Similarly, one who causes his own death (by doing dangerous things) moves out of the service of G-d and into rebellion against Him, by putting himself in mortal danger.
(29) This is why you will find Shmuel say (to G-d) "And Shmuel said, "How shall I go? For, if Saul hears, he will kill me." And the L-ord said, "You shall take a heifer with you, and you shall say, 'I have come to slaughter (a sacrifice) to the L-ord.'" (Shmuel I 16:2). And this was not considered a lack of trust in the Al-mighty, and the answer from G-d to him shows that his zeal in this was appropriate (since G-d does not do public miracles without great necessity - TL), and He answered him "You shall take a heifer with you, and you shall say, 'I have come to bring an offering to the L-ord.'" (Shmuel I 16:2), and if this were considered a lack of trust G-d would have answered him "I cause death and grant life. I strike, and I heal" (Devarim 32:39), or something similar, as He answered Moshe when Moshe claimed "But I am slow of speech and slow of tongue" (Shmos 4:10), answering him "Who has made a man's mouth? Who makes a man mute or deaf, seeing or blind". And if Shmuel, with his perfect righteousness did not find it a light matter to put himself to a slight risk of danger, and even though he would be doing so by the command of G-d, as He commanded him "Fill your horn with oil, and go, I shall send you to Jesse, the Bethlehemite, for I have seen for Myself a king among his sons" (Shmuel I 16:1), all the more so for someone not commanded by G-d, that this would be considered reprehensible.
(30) (The second possibility) is that he will be saved by G-d's help. Then his merits will be annulled and he will lose his reward, as our sages said on this matter (Shabbat 32a): "a man should never put himself in danger thinking that a miracle will be performed for him, because maybe no miracle will be done for him, and even if a miracle is done for him, his merits are reduced". And Yaakov our forefather said "I am not worthy from all Your kindnesses" (Bereishis 32:11), to which the targum explains: "my merits have diminished due to all of Your favors and kindnesses."
(31) What we have explained for matters of life and death, also applies to the duty to pursue means for health, food, clothing, shelter, good habits and distancing from their opposite - (to engage in them) while firmly believing that the means to these things do not help at all in attaining them, without the decree of the Creator. Then, when a farmer must plow his field, clear it from weeds, and to sow it, and water it, when rainwater is not available, let him trust in the Creator to make it fertile, and to protect it from plagues, to increase and to bless the crops. And it is not proper to leave the land unworked and unsowed and to trust G-d and rely on His decree that it will grow fruit without being sown first.
(32) And likewise workers, merchants, and contractors are under a duty to pursue their livelihood while trusting in G-d that their livelihood is in His hands and under His control, that He guarantees to provide a man (as the verse "who gives sustenance to all flesh" - PL) and fully provides for him through whatever means He wishes. One should not think that the means can benefit or harm him in the least.
(33) If one's livelihood comes through one of the means he worked on, it is proper for him not to trust in this source, rejoice in it, intensify in it, and turn his heart to it, because this will weaken his trust in the Al-mighty. It is improper to think that this source will be more beneficial to him than what was predecreed from the Creator. He should not rejoice for having pursued and engaged in it. Rather, he should thank the Creator who provided for him after his labor, and that He did not make his work and struggle result in nothing, as written "If you eat the toil of your hands, you are praiseworthy, and it is good for you" (Tehilim 128:2).
(34) A pious man once said: "I am amazed of he who gives to another what the Creator decreed for the latter, and afterwards reminds the latter of the favor he did for him, and seeks to be thanked for this. And I am even more amazed by one who receives his livelihood from another who is forced to provide for him and then submits himself before him, pleases him and praises him."
(35) If one's livelihood fails to come through the means he has worked on, it is possible that the money allocated to him for the day has already reached his hands (and that he doesn't realize it - PL) or that it will come through other means.
(36) However the case, it is proper for him to engage in the means of earning a livelihood and not to be lax in pursuing after them, provided they are suited to his traits and physical abilities, as I previously explained. And all the while, he should trust in G-d, that He will not abandon him (in providing his needs - PL), neglect him (regarding his physical health - PL), or ignore him (in whatever trouble befalls him - PL) as written "The L-ord is good, a stronghold on a day of trouble and knows (Rashi - the needs of) those who trust in Him" (Nachum 1:7).
(37) Similarly, we will say regarding health and sickness. A man is placed under a duty to trust in the Creator in this, while working on maintaining his health according to the means whose nature promotes this, and to fight sickness according to the customary ways, as the Creator commanded "and he shall surely heal him" (shmos 21:19). All of this, without trusting in the means of health or illness that they could help or hurt without the permission of the Creator.
(38) And when one puts his trust in the Creator, He will heal him with or without a means, as written "He sends His word and heals them" (Tehilim 107:20).
(39) It is even possible that He will heal him through something that is normally very harmful, as you know from the story of Elisha and the bad water, that he healed their damaging properties with salt (Melachim II 2:19), and similarly "And G-d showed him a tree and he tossed it into the waters [and the waters became sweet]" (Shmos 15:25), And the midrash tanchuma there explains that this was a bitter, oleander tree. Another example, "let him smear crushed figs on the boils, and he will heal" (Yeshaya 38:21) (and figs normally damage even healthy flesh - PL). And you already know of what happened to the pious king Asa when he trusted in the doctors, and removed his trust in G-d regarding his illness, the sharp rebuke he received for this (i.e. because he did not pray to be healed). And the verse says: "For He brings pain and binds it; He wounds, and His hands heal." (Iyov 5:18).