Pregnancy and Fasting on Tisha b’Av

שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן מ
שאלה: כשחל תשעה באב בשבת, והתענית נדחה לאחר השבת, האם יש מקום להקל למעוברות ולמניקות לבל יתענו?
תשובה: בפסחים (נ"ד ע"ב), דרש רבא, עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בתשעה באב כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכפורים. והובא להלכה בהרי"ף והרא"ש (סוף פרק ד' דתענית). וכן איתא בתוספתא (תענית סוף פרק ב'), בזה"ל: מעוברות ומניקות מתענות בתשעה באב וביום הכפורים, אבל בשאר תעניות לא היו מתענות. וכן הוא בירושלמי (תענית פרק א' הלכה ה'). וכן פסקו הרמב"ם (פרק ה' מהלכות תעניות הלכה י'), והטור ושלחן ערוך /א"ח/ (סימן תקנ"ד סעיף ד'), שבתשעה באב מתענות ומשלימות, ואילו בשבעה עשר בתמוז ובצום גדליה ובעשרה בטבת פטורות מלהתענות. אולם נראה להוכיח שכל זה דוקא בתשעה באב שחל בזמנו, אבל כשהוא דחוי, יש לפטור את המעוברות ומניקות מלהתענות, כי הנה בשלחן ערוך /א"ח/ (סימן תקנ"ט סעיף ט') נפסק, שבעלי ברית, שהם המוהל, הסנדק, ואבי הבן, כשחל ברית מילה בתשעה באב דחוי, מתפללים מנחה גדולה בעוד היום גדול, ואוכלים ושותים, לפי שיום טוב שלהם הוא. ומקור הלכה זו, במרדכי (סוף תענית) בשם רבינו יעב"ץ, שעשה מעשה רב בזה. וכן כתבו בספר הרוקח (סימן קי"ג), והאור זרוע חלק ב' (סימן ת"מ), והגהות אשרי (מועד קטן כ"א ע"א), ושו"ת התשב"ץ חלק ג' (סימן ח'), ועוד. והנה מבואר בחידושי הריטב"א (תענית לא ע"א) שבעל ברית או חתן אינם רשאים להפסיק תעניתם בארבע צומות אף על פי שיום טוב שלהם הוא, שמכיון שהם ימי תענית צבור, לא אתי עשה דיחיד שיום טוב שלו הוא, ודחי עשה דרבים של תענית צבור. וכן פסק בשו"ת הרדב"ז חלק א' (סימן שפ"ה), וכן כתב הטורי זהב (בסימן תקמ"ט). ובשו"ת בית יהודה עייאש חלק א' (חלק יורה דעה סימן ל"א) ועוד אחרונים. נמצא שתענית של תשעה באב דחוי קל יותר מתעניות צבור האחרות כשחלו בזמנן, שהרי בעלי ברית אינם מתענים בתשעה באב דחוי, וחייבים להתענות בשאר צומות שחלו בזמנם. והואיל ומעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בשלש צומות אפילו חלו בזמנם, מכל שכן שפטורות מלהתענות בתשעה באב דחוי. ולדברי החמד משה (סימן תקס"ב סק"א), שבעלי ברית רשאים לאכול בתשעה באב דחוי אף בשחרית, גם מעוברות ומניקות יהיו רשאות לאכול מהבוקר. אלא שנכון שישתתפו באבל ובתענית של הרבים, ויתענו עד חצות, ואחר כך יאכלו וישתו. וכן מתבאר בשו"ת הרדב"ז חלק א' (סימן שפ"ה) ע"ש. והן אמת שבשו"ת מהר"ש הלוי (חלק אורח חיים סימן ב') כתב בפשיטות שמעוברות ומניקות מתענות ומשלימות בתשעה באב גם כשהוא דחוי, ועל פי זה למד מקל וחומר להיפך, שבעלי ברית יהיו פטורים מלהתענות בשלש צומות אפילו חלו בזמנם. וכן כתב הגאון רבי מאיר פוזנר בספר בית מאיר (סימן תקנ"ט). אולם בהגלות נגלות דברי הריטב"א (תענית ל"א ע"א) שסובר להיפך, וכן הסכימו האחרונים, בודאי שדין שלש צומות בזמנם חמור יותר מדין תשעה באב דחוי, ואם כן העיקר שיש לפטור מעוברות ומניקות מלהתענות בתשעה באב דחוי. ובפרט בזמנינו שירדה חולשה לעולם. וכן העלה להקל בזה בשו"ת שבות יעקב חלק ג' (סימן ל"ז). וכן פסק להקל בשו"ת דברי מלכיאל (חלק ג' סימן כ"ו). ומכל מקום לא תאכלנה להתענג במאכל ומשתה אלא כדי קיום הולד, כמבואר בתוספתא (תענית פרק ב'), ובירושלמי (תענית פרק א' הלכה ה'). וכן פסקו הראבי"ה (סימן תתס"ד), והאור זרוע חלק ב' (סימן תט"ז). וכן פסק מרן בשלחן ערוך /או"ח/ (סימן תקנ"ד סעיף ה').
ודע שחולה שאוכל בתשעה באב דחוי, שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, וכן מעוברות ומניקות שאוכלות בתשעה באב דחוי, וכמו שביארנו, צריכים להבדיל הבדלה על הכוס לפני אכילתם, שהרי אסור לאכול שום דבר עד שיבדיל על הכוס, כמבואר בפסחים (ק"ה ע"א), ובטור ושלחן ערוך /או"ח/ (סימן רצ"ט סעיף א'). וכן פסק מרן החבי"ב, רבי חיים בר' ישראל בנבנישתי, בעל כנסת הגדולה, בתשובה (חלק אורח חיים סימן ע"א). וכן כתב בעקרי הד"ט (סימן כ"ח אות ג'). וכן פסק הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת לב חיים חלק ב' (סימן קנ"ט), ובספרו מועד לכל חי (סימן י' אות מ"ט). וכן כתב השואל ומשיב (מהדורא חמישאה סימן ל"ט). וכן כתב בשו"ת עמק המלך (סימן כג) +והנה לשון הכנסת הגדולה בתשובה, כפי שהובא באחרונים: חולה שאוכל בתשעה באב יבדיל תיכף במוצאי שבת והדבר ברור שכוונת הכנסת הגדולה היא, שאם החולה צריך לאכול במוצאי שבת, אז יבדיל תיכף במוצאי שבת, אבל אם אינו אוכל עד למחרת היום, בודאי שלא יבדיל על הכוס אלא קודם אכילתו. וכן פירש לנכון בכוונת הכנסת הגדולה, הרה"ג רבי יעקב סופר בכף החיים (סימן תקנו סק"ט). והוצרכנו לבאר המבואר להוציא מלב מי שחשב לומר שדעת הכנסת הגדולה שמכיון שהוא צריך לאכול למחרת היום, יקדים להבדיל במוצאי שבת, כיון שעיקר זמן הבדלה הוא במוצאי שבת וזה אינו. וכן העלה כדברינו בשו"ת קנין תורה חלק א' (סימן קי"ח אות ב'), ודחה דברי מי שחשב להיפך ע"ש. וכן כתב בפשיטות בשו"ת ישכיל עבדי חלק ז' (חלק אורח חיים סימן ל"ו) ע"ש. ועיין עוד בשו"ת שאילת משה וסרמן (חלק אורח חיים סימן מ"ג) ודו"ק.+ ונראה שהחולה המבדיל על הכוס יכול להוציא את בני ביתו ידי חובתם בהבדלה זו, אף על פי שהם מתענים, ואינם אוכלים עד הערב. וכמו שכתב מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן תקנ"ו סק"ג). וכן כתב בשו"ת לב חיים חלק ב' (סימן קנ"ט) הנ"ל. ועיין בשדי חמד (מערכת בין המצרים סימן ב' אות ה'). ונראה שאחר שהבדיל החולה על הכוס יתן הכוס לתינוק שהגיע לחינוך כדי שישתה ממנו מלא לוגמיו, ולא חיישינן לומר דילמא אתי למיסרך, וכמו שכתב בברכי יוסף (סימן תקנ"ו אות ג') ע"ש. [ועיין בתוספות עירובין (מ' ע"ב), ובשו"ת פאר הדור (סימן ס"ג), ובספר האשכול חלק ב' (הלכות מילה עמוד קכ"ט), ובארחות חיים חלק ב' (עמוד י"ב), ובשו"ת התשב"ץ חלק ג' (סימן ס"ה), ובבית יוסף יורה דעה (סימן רס"ה), ובשו"ת שערי עזרה (חלק אורח חיים סימן כ"ג), ובשו"ת ויען משה (חלק אורח חיים סימן ע"ה) ואכמ"ל]. ואם אין שם תינוק, ישתה בעצמו מהכוס כמלא לוגמיו. ואם אי אפשר לחולה לשתות מלא לוגמיו, אינו צריך לדחוק עצמו בכך, אלא די לו בטעימה כל שהיא, וכמו שהעלה בשו"ת מעט מים (סימן ע"ג).
וחולה או מעוברת ומניקה שסועדים בתשעה באב, אין לומר נחם בברכת המזון, שלא נתקן לאומרו אלא בתפלה, הואיל ויום תענית הוא. וכמבואר בשבולי הלקט (סימן שי"ב), ובספר התניא (סימן פ'), בשם רבינו אביגדור כ"ץ בתשובה. וכן דעת הארחות חיים (הלכות יום הכפורים אות י"ד). ואף על פי שהרמ"א (סימן תקנ"ז) כתב שחולה שאוכל צריך לומר נחם בברכת המזון, (וראה עוד בשו"ת שואל ומשיב חמישאה סימן ל"ט בד"ה ובזה נראה), כבר דחו האחרונים את דבריו מהלכה, וכמבואר באליה רבה שם, וכן פסק הגאון רבינו אליהו מוילנא בביאורו לאורח חיים, וכן בחידושי הגר"א (שבת כ"ד ע"א) הוכיח במישור שאין לומר נחם בברכת המזון. וכן העלה הכנסת הגדולה בתשובה (סימן ע"א), והובא להלכה בברכי יוסף. (ועיין בשו"ת יחוה דעת חלק א' עמוד קכ"ה). ולכן שב ואל תעשה עדיף. והשי"ת יהפוך לנו את צום החמישי לששון ולשמחה ולמועדים טובים, ונזכה לראות בנחמת ציון וירושלים. ויקויים במהרה הפסוק: כי ניחם ה' ציון ניחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה.