(כה) דבר אחר, בנוהג שבעולם אדם קונה עבד שיהא עבדו אופה לו לחם, ואני לא עשיתי כן, אתם עבדי ואני הייתי אופה לכם לחם מן השמים, וכן הוא אומר (תהלים עח, כה) לחם אבירים אכל איש.
(כו) אמר הקדוש ברוך הוא למשה אכלה אותם מלפני, אמר לפניו רבונו של עולם אתה מאריך אף, ועבד אם יהיו מעשיו טובים ויהא שומע לרבו ויהא רבו מסתכל בו בסבר פנים יפות אין מחזיקין לרבו טובה, ואימתי הם מחזיקין, בזמן שהעבד של תרבות רעה ורבו מסתכל בו בסבר פנים יפות, כך אתה אל תביט בקשה ערפם, שנאמר (דברים ט, כז) אל תפן אל קשי העם הזה, אמר ליה הקדוש ברוך הוא בשבילך אסלח להם, שנאמר (במדבר יד, כ) ויאמר ה' סלחתי כדבריך, עד כאן לשונו.
(כז) וסמוך לזה פירש שם שכל הדברים שהאב חייב לבנו עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל, האב חייב לפדותו, ללמדו תורה, לסוכו ולהלבישו, כל אלו עשה עם ישראל, עיין שם.
(כח) אמרו במדרש (מד' שלשה וארבעה סי' נח, תנחומא בשלח י) בפסוק (שמות יד, טז) ואתה הרם את מטך, בענין קריעת ים סוף, שאמרו ז"ל שעשר נסים נעשו בו, זה לשונם י' נסים נעשו לישראל על הים, נבקעו המים ונעשו כמין כפה, שנאמר (חבקוק ג, יד) נקבת במטיו. נחלק לשנים, שנאמר (שמות יד, כו) נטה את ידך על הים ובקעהו. נעשה יבשה, שנאמר (שם שם, כט) ובני ישראל הלכו ביבשה. נעשו כמין טיט, שנאמר (חבקוק ג, טו) דרכת בים סוסיך חומר מים רבים. ונעשה פרורים פרורים, שנאמר (תהלים עד, יג) אתה פוררת בעזך ים. נעשה סלעים סלעים שנאמר (שם) שברת ראשי תנינים על המים. נעשה גזרים גזרים, שנאמר (שם קלו, יג) לגוזר ים סוף לגזרים. נעשה ערימות ערימות, שנאמר (שמות טו, ח) וברוח אפיך נערמו מים. נעשו כמו נד, שנאמר (שם) נצבו כמו נד נוזלים. יצאו להם מים מתוקים מתוך מלוחים, שנאמר (תהלים עח, טז) ויוציא נוזלים מסלע. קפא הים משני חלקים ונעשה כמין בולס (פירוש מראה של זכוכית), שנאמר (שמות שם) קפאו תהומות בלב ים, עד כאן לשונו.
(כט) עוד להסתכל ולבחון מעשה הנס שנעשה להם בירדן בכניסתן לארץ, אמרו רבותינו ז"ל שם (סוטה לד ע"ב, ילקוט יהושע סי' יד) וכמה רחבן של מים י"ב מילין על י"ב מילין כנגד מחנה ישראל. אמר לו רבי אלעזר לרבי שמעון לדבריך וכי אדם קל או מים קלים, הוי אומר מים קלים, אם כן באים מים ושוטפין אותן, אלא מלמד שהיו מים נגדשין כיפין על גבי כיפין יותר משלש מאות מיל, עד שראו אותם כל מלכי מזרח ומערב, שנאמר (יהושע ה, א) ויהי כשמוע וגו'.
(ל) עוד בספור הנס אמר לקמיה (ילקוט), תנו רבנן כיון שעלה אחרון שבישראל מן הירדן חזרו המים למקומם, שנאמר (שם ד, יח) ויהי כעלות הכהנים נושאי ארון ברית ה' מתוך הירדן וגו', נמצא ארון ונושאיו מצד אחד וישראל מצד אחר, נשא ארון נושאיו ועבר, שנאמר (שם ד, יא) ויהי כאשר תמו כל העם לעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם. ועל דבר זה נענש עוזא, שנאמר (שמ"ב ו, ו) וישלח עוזא אל ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר ויחר אף ה' בעוזא, אמר לו הקדוש ברוך הוא, עוזא, נושאיו נושא עצמו לא כל שכן, עד כאן לשונו.
(לא) ורבותינו ע"ה תקנו לנו ברכת שהכל נהיה בדברו ובורא נפשות רבות על שתיית המים, כדי שנזכור הנסים שנעשו לנו על המים, והכי מוכח בואלה הדברים רבה בפרשת עקב זה לשונם (דברים ט, א) שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן, הלכה אדם מישראל ששותה מים לצמאו אומר ברוך שהכל נהיה בדברו. רבי טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונם. רבנן אמרי בוא וראה כל הנסים שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל לא עשאן אלא על המים, כיצד עד שהן במצרים עשה להם נסים ביאור, אמר רבי יצחק היו המצריים וישראל הולכים לשתות מים מהנהר, המצרי שותה דם וישראל שותה מים, וכשיצאו ממצרים לא עשה הקדוש ברוך הוא נסים אלא על המים, מנין שנאמר (תהלים קיד, ג) הים ראה וינוס, מה ראה, רבי נהוראי אמר שם המפורש היה חקוק על המטה ונקרע, שנאמר (תהלים עז, יז) ראוך מים יחילו. באו למרה כשעלו מן הים והיו המים מרים, עשה שם להם נסים, מנין שנאמר (שמות טו, כה) ויורהו ה' עץ וגו'. בסלע עשה להם נסים במים, שנאמר (במדבר כ, ח) ודברתם אל הסלע וגו'. בבאר עשה להם נסים ואמרו שירה, שנאמר (שם כא, יז) אז ישיר ישראל. אמר להם משה הוו יודעים כל הנסים שעשה לכם הקדוש ברוך הוא לא עשה אלא על המים, אף בשעה שתעברו את הירדן לירש את הארץ עתיד הוא לעשות לכם נסים במי הירדן, עד כאן לשונו.
(לב) ומה שיש לדקדק במאמר הוא פשוט, כי מה קשר במה שהתחיל הלכה אדם מישראל ששותה מים לצמאו, עם פסוק שמע ישראל. וקשר רבנן אמרי בא וראה כל הנסים שעשה, עם הברכות הקודמות, בפרט בורא נפשות רבות.
(לג) אלא הענין הוא, כי בעל המאמר הרגיש בפסוק כי מה בא ללמדנו משה באומרו אתה עובר היום את הירדן, וכוונת תירוץ קושיא זו הוא במ"ש בסוף המאמר שהכוונה היא שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות להם נסים במי הירדן, וכדי לפרש ענין זה הוכרח להקדים כל הקדמה הזאת.
(לד) ואמר, הלכה אדם מישראל ששותה מים לצמאו מברך שהכל, והוא כמודיענו ורומז לנו שטעם מה תקנו ברכה זו על המים בנוסח זה שהכל נהיה בדברו, ולא פרטו בה המים כענין שאר הברכות בורא פרי העץ, והיה ראוי שיאמר שברא המים. ועוד רבי טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונם, למה רבי טרפון השמיענו ענין זה במים יותר משאר הדברים, וכפי הדין כל דבר שתחלתו שהכל כגון דברים שאין גידולם מן הארץ בסופו מברך נפשות רבות, ועוד נוסח הברכה של בורא נפשות רבות וחסרונם היא ברכה כוללת, וכן כתב הטור אורח חיים סימן רז, שפירוש בורא נפשות רבות וחסרונם, וכל מה שהם חסירים, וכתב רבינו יונה שהוא מלשון כל מחסורך עלי, שהכוונה הצורך, ועל כל שאר הדברים שברא בעולם שאינם אלא לתענוג להחיות נפש כל חי ברוך חי העולמים, על כל מה שברא הוא דבוק עם סוף הברכה. אם כן נחזור לקושייתנו, שכיון שהברכה זו היא ברכה כוללת למה נזכר פרטה על המים.
(לה) ושני קושיות אלו כוונו רבותינו ז"ל לתרץ, ואמרו רבנן, בוא וראה כל הנסים שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל לא עשאן אלא על המים, וצריך לדקדק בדברים אלו, שאי אפשר בשום פנים להבינן כפשוטן, שהרי כמה נסים נעשו לישראל שלא היו על המים, אם במצרים ח' מכות לא היה בהם חלק למים כי אם מכת דם ומכת הברד, ואחר כך עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, ונתינת המן והשלו, ונתינת התורה באש, ומלחמת עמלק, ומלחמת סיחון ועוג, וכמה נסים שעשה אליהו ואלישע לא היו במים, אתמהא.
(לו) אלא בלי ספק הכוונה היא שכל הנסים שנעשו לא נעשו אלא על צד החסד הפשוט, והמשילן במים, שהמים הם קיום העולם, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, ג) המקרה במים עליותיו, וכתיב (שם פט, ג) אמרתי עולם חסד יבנה, ולכך אי אפשר לעולם בלי מים.
(לז) ולכך הביא כל הנסים האלו שנעשו במים, שכל הנסים בעצמם מורים על צד החסד, כיצד ביאור ישראל שותה מים והמצרי דם, הרי צד החסד, ומפני קשרה בגבורה דם למצרי, ושאר החלוקות מבוארות הם.
(לח) ואמר בסוף המאמר, אף בשעה שתעברו את הירדן, שלא תאמר שלא נשתמשה במדת חסד אלא עד בואם לארץ. וכן יש ראיה בויקרא רבה פרשת ונטעתם כל עץ מאכל (ויקרא יט, כג), עיין שם. לזה השמיענו שאפילו בעברם את הירדן לירש את הארץ צד החסד הוא ההולך שם עמהם, וזה שאמר הכתוב (דברים ט, א) אתה עובר היום את הירדן, כי מלת אתה מיותרת, שכבר אמר שמע ישראל, ועוד שהיה ראוי שיאמר אתם עוברים, אלא הכוונה היא על מדת החסד הנקרא את"ה (תהלים קי, ד) אתה כהן לעולם, הוא העובר אתכם את הירדן לעשות לכם נס במי הירדן.
(לט) והטעם שיתיחסו הנסים אל החסד, מפני כי הנס הוא שינוי הטבע, והטב"ע עולה כמנין אלהי"ם, והנה מדת הגבורה שהיא אלהים משתמשת במדת אלהים התחתון, ובריאת העולם היה בדין בראשית ברא אלהים (בראשית א, א), אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישעיה מח, יג), נמצא כי שינוי הטבע הוא מצד החסד והרחמים, ומדת צדיק נקרא נס, וכן פירש בתיקונים. ונראה לי, מפני שסודו כי כל בשמים ובארץ, ועולה ק"י, כמנין מ"ה ואדנ"י, וייחוד זה מצד החסד, דהיינו אלו"ה א"ל ו"ה כדפיר' פרשת ויקרא (כג ע"ב).