פרק א תזונה

"הוֹאִיל וֶהֱיוֹת הַגּוּף בָּרִיא וְשָׁלֵם מִדַּרְכֵי הַשֵּׁם הוּא. שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבִין אוֹ יֵדַע דָּבָר מִידִיעַת הַבּוֹרֵא וְהוּא חוֹלֶה."

בדברים האלו של הרמב"ם אנו מבינים שהרמב"ם נאמן לרפואת הגוף ושהיא נדבך חשוב לרפואת הנפש,כיום רואים את רפואת הרמב"ם כתורה רפואית שכל מגמתה היא שהגוף יהיה בריא גם הציטוט של גוף בריא בנפש בריאה ממחיש לנו בצורה מושלמת את תפיסת הרמב"ם. בסופו של דבר ברור לנו בצורה פשוטה שאדם חולה לא יכול ללמוד לעבוד ולתפקד בצורה ראויה.

"לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַרְחִיק אָדָם עַצְמוֹ מִדְּבָרִים הַמְאַבְּדִין אֶת הַגּוּף. וּלְהַנְהִיג עַצְמוֹ בִּדְבָרִים הַמַּבְרִין וְהַמַּחֲלִימִים."

ניתן להבין שהרמב"ם נותן רשימה גדולה של דברים המאבדין את הגוף הכוונה דברים שגורמים לגוף להינזק ולהיפגע בשלושה תחומים: תזונה שאינה מותאמת,היעדרות מפעילות גופנית או פעילות גופנית לא נכונה,היעדר היגיינה. דוגמא לכך באה לידי ביטוי בצום,הרמב"ם מתנגד בכל תוקף לצום וטוען שפעילות זו גורמת לפגיעה בגוף.

"וְאֵלּוּ הֵן: לְעוֹלָם לֹא יֹאכַל אָדָם אֶלָּא כְּשֶׁהוּא רָעֵב. וְלֹא יִשְׁתֶּה אֶלָּא כְּשֶׁהוּא צָמֵא. וְאַל יַשְׁהֵא נְקָבָיו אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד. אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁתִּין אוֹ לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו יַעֲמֹד מִיָּד:"

הרמב"ם אומר שלא צריך לאכול אם לא רעבים לא לשתות אם לא צמא ולא ליתאפק אם צריך להתפנות. למה הרמב"ם אומר זאת? אז הרמב"ם אומר זאת בגלל אכילה נכונה שמירה על התזונה בנוסף גם על שתייה נכונה לשתות מים שהגוף ישאר בריא ולא ישהה נקביו שלא יתאפק ואז גופו יפגע עקב ההתאפקות הוא מתכוון גם לנקבים קטנים וגם גדולים בנוסף התהליך שהגוף עובר שנקרא מטבוליזם חילוף חומרים הוא סיבה נוספת לכך שהרמב"ם אומר שצריך לאכול לשתות ולהתפנות רק מתי שצריכים.

"לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁיֵּלֵךְ קדֶם אֲכִילָה עַד שֶׁיַּתְחִיל גּוּפוֹ לָחֹם. אוֹ יַעֲשֶׂה מְלַאכְתּוֹ אוֹ יִתְיַגֵּעַ בְּיֶגַע אַחֵר."

עשיית מלאכה או יגיעה כלשהי מגבירים את זרימת הדם, מעלים את לחץ הדם ומשפרים את יכולת הלב וכלי הדם. חובה לבצע מלאכה לפני אכילה בשביל שהדם יזרום וכל הגוף יעבוד טוב וככה יהיה אפשר לאכול,אין ספק שהרמב"ם בעד עשיית מלאכה בשביל שמירת הגוף בריא.

"כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר יְעַנֶּה גּוּפוֹ וְיִיגַע כָּל יוֹם בַּבֹּקֶר עַד שֶׁיַּתְחִיל גּוּפוֹ לָחֹם וְיִשְׁקֹט מְעַט עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב נַפְשׁוֹ וְאוֹכֵל."

בדבריו של הרמב"ם יש יותר מרמז לכך שהפעילות הגופנית צריכה להיות בעצימות גבוהה לפני הארוחה.

אנו יכולים לתאר לעצמנו את סדר היום של אדם הפועל על פי הנחיות הרמב"ם: הוא משכים לתפילתו ולא ממהר לאכול ארוחת בוקר אלא פונה ישירות אל פעילות ספורטיבית הקבועה שלו לאחריה הוא שוקט ונח,לפני שהוא מתחיל לאכול שולח אותו הרמב"ם אל מקלחת חמה שישטוף את כל הזיעה שהצטברה מהפעילות הספורטיבית.

"לְעוֹלָם כְּשֶׁיֹּאכַל אָדָם יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ אוֹ יִטֶּה עַל שְׂמֹאל".

אכילת צריכה להעשות בישיבה סטטית ולא בתנועה,לא בעמידה ולא בתנוחה של זמניות וקוצר רוח אלא במתינות בתחושת חופש וחירות. גם בימינו מקובלת ההטפה לאכילה במצב של רגיעה ולא תחת לחץ כך צריכה להיות הארוחה, כאשר הגוף נמצא במצב של מנוחה וכלי העיכול חופשיים לבצע את תפקידם.

רמב"ם אינו אומר שאכילה בעמידה מזיקה לגוף לעומת זאת התלמוד מציין שלושה דברים שאכילה בעמידה מזיקה, אכל בעמידה, שתה בעמידה ושימש מטרתו מעומד.

אכן אחד הסימנים לאכילה נינוחה הינו ההסבה על צד שמאל, המזכירה את חושת בני חורין של ליל הסדר הרגשת נינוחות, כפי שמופיע בתלמוד הירושלמי "שדרך עבדים להיות אועלים מעומד כאן אוכלים ומסובים".

רמב"ם איננו תומך בדה של עטייה שמאלה שנועדה למנוע הקדמת קנה לוושט.

"וְלֹא יְהַלֵּךְ וְלֹא יִרְכַּב וְלֹא יִיגַע וְלֹא יְזַעֲזֵעַ גּוּפוֹ וְלֹא יְטַיֵּל עַד שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו. וְכָל הַמְטַיֵּל אַחַר אֲכִילָתוֹ אוֹ שֶׁיָּגֵעַ הֲרֵי זֶה מֵבִיא עַל עַצְמוֹ חֳלָאִים רָעִים וְקָשִׁים:"

הרמב"ם מזהיר מפני מכלול מצבים אשר עשויים לשבש את עיכול המזון שבמעיים כפי שמופיע במקומות רבים בדבריו של הרמב"ם יש לתת למערכת העיכול את כל התנאים הנחוצים להשלמת העיכול. בעיקר להיזהר מפעילות גופנית מאומצת מיד אחר האכילה.

"הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה כ''ד שָׁעוֹת. דַּי לוֹ לָאָדָם לִישֹׁן שְׁלִישָׁן שֶׁהוּא שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת. וְיִהְיוּ בְּסוֹף הַלַּיְלָה כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מִתְּחִלַּת שְׁנָתוֹ עַד שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת. וְנִמְצָא עוֹמֵד מִמִּטָּתוֹ קֹדֶם שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ":

שינה זה דבר מאד חשוב בעיכול המזון, צריך לתת לגוף לנוח בשביל שיוכל להתחזק ולעכל את המזון בכל פעם מחדש.

רמב"ם רושם כמה זמן צריך כל בן אדם לישון בלילה בשביל שהגוף ינוח וימשיך לעכל את המזון בקלות.

בפסוק זה ישנו איזה מבחן קטן שאנו יכולים ללמוד ממנו השאלה של המבחן היא כמה שעות אדם זקוק לישון בלילה?

ממקור זה ניתן ללמוד שאדם נצרך ל8 שעות שינה ביממה אולם ניתן להסיק עוד שמספיקות לאדם רק 4 שעות שינה ביממה

ישנתי אז [8 בגימטריה] ינוח לי, כלומר שינה של 8 שעות תביא לי מנוחה

ישנתי [8] ינוח לי [40 בגימטריה] שינה של 8 שעות מביאה מנוחה של 40 שעות כלומר 8שעות כל 48 שעות [8+40=48], מכאן שמספיקות 4 שעות שינה כל 24 שעות.

מנגנון

"לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא כְּרֵסוֹ אֶלָּא יִפְחֹת כְּמוֹ רְבִיעַ מִשָּׂבְעָתוֹ."

בדברים אלו של הרמב"ם על האדם להקדיש מחשבה לגבי מה הוא אוכל וכמה הוא אוכל האכילה צריכה להיות מספקת אך לא מפוצלת.

המזון איננו מיוחד לסיפוק הגוף אלא לתחזוקתו. עליו להשאיר בערך רבע מקיבתו ריקה לאחר הארוחה.

כיום הכמות הנדרשת לכל אחת נלמדת תוך הקשבה לגוף! ההקשבה לדרגת השובע ולתחושה בה הגוף מאותת שובע. הגוף – יודע מה הוא צריך, לכן חשובה הנוכחות וההקשבה בזמן הארוחה.

לפי כתבה https://meira.co.il/the-amount-of-food/

"וְלֹא יִשְׁתֶּה מַיִם בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן אֶלָּא מְעַט וּמָזוּג בְּיַיִן."

לפי רמב"ם שתיית מים קרים לפני התחלת הארוחה עלולה לפגוע בתהליכי עיכול המזון בקיבה וגם בהמשך עיכולו בכבד. לאומת זאת שתייה בזמן האכילה מטרתה היא לרכך את המזון בזמן הלעיסה והעיכול.

ולא ישתה מים בתוך המזון אלא מעט ומזוג ביין. זהו אמרם בשבת מ"א אכל ולא שתה אכילתו דם, וזהו תחלת חולי מעים הרי דצריך לשתות אבל רק מעט, ועי' רש"י ברכות מ"ב ב' שלא היה דרכם לשתות בתוך הסעודה אלא לשרות אכילה שבמיעיו, וזהו אמרם במגלה דאכילה מרובה משתיה היינו בתוך האכילה אבל לאח"כ הרי אמרו בנדה כ"ד ב' דאכילה מרובה משתיה עצמותיו סכויין הרי דלא מעלי, וע"פ זה מיושב קושית התוס' שם ולא צריכין למימר דאכול שליש ושתה שליש לאו דוקא עי"ש.

"וּכְשֶׁיַּתְחִיל הַמָּזוֹן לְהִתְעַכֵּל בְּמֵעָיו שׁוֹתֶה מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לִשְׁתּוֹת. וְלֹא יַרְבֶּה לִשְׁתּוֹת מַיִם וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן."

רמב"ם אומר שהמועד הרצוי לשתייה הוא לאחר שהמזון מתעכל שזה לוקח בין 12-14 שעות לפי מחקרים.

https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?

"וְלֹא יֹאכַל עַד שֶׁיִּבְדֹּק עַצְמוֹ יָפֶה יָפֶה שֶׁמָּא יִהְיֶה צָרִיךְ לִנְקָבָיו."

הרמב"ם מעלה את החשש שמא יתחיל אדם לאכול כאשר הוא צריך לנקביו או שיתחיל לאכול ויגלה תוך כדי אכילה שהוא צריך לנקביו.

"וְלֹא יִישַׁן סָמוּךְ לַאֲכִילָה אֶלָּא יַמְתִּין אַחַר אֲכִילָה כְּמוֹ שָׁלֹשׁ אוֹ אַרְבַּע שָׁעוֹת".

שינה לאחר אכילה בכתבי רפואה השונים בהם מצטט הרמב"ם את דברי הרופאים הגדולים שקדמו לו קיים אזכור מתמיד של הסכנות הכרוכות בשינה מייד אחרי אכילה