אשה הנוטלת כדורים ע"פ מורה הוראה, יש לדון אם אסורה היא בעונות הוסתות החלות בעת נטילת הכדורים. וזה נוגע בפרט בכלה הנוטלת כדורים לעכב הדם וליל החתונה הוי עונת הוסת, האם מותרת היא לעשות ביאת מצוה. ונוגע נמי בכל אשה דיש לה היתר להשתמש בכדורים אם אירע וסת בשעת נטילת הכדורים, האם צריכה לפרוש.
ועוד יש לדון אם צריכה לעשות חזקה לעצמה דאצלה הכדורים מעכבים הדם או דאינה צריכה להחזיק את עצמה מכיון שכן הוא הרגילות ברוב נשים.
והנה המציאות היא דבדרך כלל הכדורים מעכבים ראיית דם. ומדובר על כדורים רגילים המשנים סדר ההורמונים שבגופה. ויש לדון דשמא היא נחשבת כמסולקת דמים כשנוטלת הכדורים.
והנה מצינו כמה דיני מסולקת דמים ודיניהם חלוקים. יש דין סילוק דמים במעוברת ומינקת, ויתכן דיש מחלוקת לדינא ממתי נחשבת מעוברת ועד מתי חשיבה מינקת. דהשו"ע (סעי' ל"ג) כתב דרק לאחר ג' חדשים לעיבורה חשיבה כמסולקת דמים. ויש נדון בפוסקים אם נשתנו הטבעים בזה. והנה מבואר כבר בתשובות הרדב"ז (ח"א סי' שכ"א) ובשו"ת הרמ"א (סי' ב') דאף בזמניהם היתה רגילות דנשים לא ראו כבר בתחילת עיבורן. וי"א דאף בזמן דחז"ל רוב נשים לא היו רואות כבר מתחילת עיבורן. וכן נראה משו"ת הב"ח (סי' ק'), הנוב"י (קמא אבהע"ז סי' ס"ט) והחת"ס (שו"ת יו"ד סי' קס"ט). ולדעתם גם היום אין לאשה דין מסולקת דמים עד ג"ח לעיבורה דכיון דהטבע לא נשתנה אין לה דין מסולקת עד לאחר ג"ח.
אולם דעת האג"מ (יו"ד ח"ג סי' נ"ב) דנשתנו הטבעים בזה וכיון דאינה רואה כבר מעת תחילת עיבורה הרי היא נחשבת כמסולקת דמים כבר מתחילת עיבורה. אולם דעת רעק"א (שו"ת סי' קכ"ח) והאבני נזר (יו"ד סי' רל"ח) דאף אם נשתנו הטבעים בזה מ"מ הדין אינו משתנה ואינה נחשבת מסולקת עד ג' חדשים לעיבורה. וכתב האג"מ (יו"ד ח"ד סי' י"ז אות א') דכיון דרעק"א מסתפק בזה (כך לומד בדבריו) והאבני נזר כתב בפשיטות לאסור אין להקל. [ומובא שם דהיה בעל האג"מ מורה לשואלים להקל לאחר בירור בבדיקה רפואית. ואמר לי א' מתלמידיו דמ"מ דעתו היתה לחוש לוסתות שיש מהראי' שעברה ורק אח"כ להקל, וא"כ אין כ"כ נ"מ.] ויש גם להוסיף דצריך לדעת מהו הבירור הרפואי שע"פ היקל, האם זה סתם בדיקת שתן או בדיקת דם. דבאמת אצל הרבה נשים בדיקת השתן ל"ה בירור על עיבור של קיימא ובמשך זמן מועט שופעת דם.
וההוראה הפשוטה (כאן בלייקווד) הוי דאינה נחשבת מסולקת דמים עד לאחר ג' חדשים לעיבורה כמש"כ השו"ע. ויש באמת פשט בזה גם לפי המציאות של היום, דמ"מ עלולה אשה לראות לפעמים בתחילת עיבורה, ואין הכרח שלא תראה מכח עיבור הולד אלא לאחר ג"ח.
והנה כתב הב"י (סעי' ל"ג) בשם הרשב"א (בתוה"ב) בהטעם דאין מעוברת מסולקת דמים עד לאחר ג"ח וז"ל דטעמא דמילתא משום דהרי היא כחולה ודמיה מסולקים ומשעה שהוכר העובר ראשה ואבריה כבדים עליה אבל קודם שהוכר עוברה אין ראשה ואבריה כבדים עליה, עכ"ל. וכתב החת"ס (הנ"ל) וז"ל והנה ודאי החוש מעיד דמיד אחר קליטת הזרע נתמעט דם נדתה משום דהולד נוצר וניזון ממנו, ונהי דמ"מ חזקה דאו', דמסולקת בדמים ל"ה בסברא זו לחוד עד שיצורף לזה גם כבידת ראשה ואבריה הבא לאחר הכרת העובר, ועד אז לא סמכינן אחזקה זו עד אחר ג"ח שיצורפו שניהם סילוק דמים מחמת הולד ושמחמת ראשה ואבריה הכבדים, ובצירוף הטעמים נעשה חזקה גמורה מדאו', עכ"ל. והיינו דאף דברגיל אינה רואה כבר מתחילת העיבור, מ"מ אין דמיה מסתלקין לגמרי עד שראשה ואבריה כבדים עליה דהיינו לאחר ג"ח.
והנה כתב המאירי (נדה דף ט') וז"ל שאין סילוק הדמים עד שעת הכרת העובר שהילד מכיר חיותו ומכביד עליה ראשה ואבריה ודמיה מסתלקים, עכ"ל. וביאור דבריו שהכרת עובר היינו שניכר חיות גוף שני החי בתוכה, ומכיר העובר שהוא גוף נפרד ולוקח הזנה מאמו עבור עצמו, וחיות נפרד זה גורם לשיעור גדול של אבריה כבדים עליה וסילוק הדמים לגמרי. הרי דדברי המאירי קרובים לדברי החת"ס ואף אם דמיה כמעט מסתלקין כבר מתחילת העיבור מ"מ אינן מסתלקין לגמרי עד שיעור הכרת העובר. [ועיין עוד בזה בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' קי"ד).]
אולם לאחר ג' חדשים מותרת לשמש לכו"ע בעונת הוסת דאז מדינא דגמ' נחשבת מסולקת דמים לגמרי.
ולענין מינקת כתב השו"ע דאינה רואה עד סוף כ"ד חודש. אולם גם בזה כתב האג"מ (הנ"ל) דנשתנו הטבעים. ואף דיש הרבה נשים דאינן רואות דם בשעת הנקה ממש מ"מ יש שרואות, ולאחר גמר ההנקה בפועל כמעט כולן רואות דם. וכתב האג"מ דא"א להקל כדעת השו"ע בזה. ורק טרם שראתה נחשיבה כמסולקת ולא נחוש לוסתה אבל משראתה אפילו פ"א חיישינן שתראה וחוששת לוסתה ולעונ"ב. וכדבריו כתב בשיעורי שבה"ל דמשראתה פ"א חוששת לעונ"ב ויכולה לקבוע וסת.
אולם פה בלייקווד איננו אומרים מן הסתם דנשתנו הטבעים להחמיר עליה כבר מראי' ראשונה אף דידוע לנו דהמציאות הוי דרואה דם קודם כ"ד חודש. והטעם כיון דהרבה פעמים אינה רואה בזמן זה בסדר הרגיל אלא מפליגה הרבה ואח"כ מפליגה רק מעט אמרינן דעדיין אינה רואה כסדר כיון דהיא מסולקת דמים. אבל משראתה ג"פ בסדר שוה דהיינו כמה ימים קודם או אחר ל' יום דהחזיקה דחזרה לראות כאשה רגילה חוששת כבר לוסת קבוע ולעונ"ב.
ויש עוד סילוק דמים דהיתה במחבא, דהחרדה והפחד מסלקים את דמיה כמו שכתב השו"ע (סי' קפ"ד סע' ח'), ולכן אינה חוששת שתראה. והרמ"א כתב די"א דהסילוק דחרדה אינו אלא להקל עליה בעבר הוסת ולא בדקה ולא הרגישה אבל לא להתירה בשעת הוסת עצמה.
ובטעם הדבר דשאני היתה במחבא ממעוברת לדעת הרמ"א יש לומר ג' מהלכים. א'- הש"ך כתב דכיון דיש דרגות שונות בפחד ולא כל פחד מסלק את הדמים לכן לא נתירה לכתחילה דאולי אין לה מספיק פחד לסלק הדמים. ב'- הט"ז והכו"פ כתבו דכיון דיש אפשרות דיסתלק הפחד בשעת תשמיש ותראה לא נתירה לכתחילה. ג'- המאירי (נדה דף ט') כתב דיש ב' דברים חלוקים בהלה ופחד. והפחד מצמית הדם ומונעו מלצאת ובהלה אדרבא גורם שיצא הדם. וכיון דקשה להבחין אם הוי פחד או בהלה לכן מחמרינן תמיד לכתחילה בשעת הוסת.
והנה לפי טעמו של הט"ז דחיישינן דיצא הפחד מליבה בשעת ביאה ה"ז לא נוגע לאשה הנוטלת כדורים, דזה לא ישתנה בשעת ביאה וא"כ סילוק דמים ע"י כדורים יותר דמי לסילוק דמים דמעוברת דלכו"ע מותרת לשמש בעונת הוסת. אולם לדעת הש"ך אולי סילוק דמים דכדורים נדון כסילוק דמחבא דגם הכדורים אינם מסלקים את הדם בדרגת מעוברת וא"כ אולי לדעת הרמ"א אשה הנוטלת כדורים תאסר בתשמיש בשעת וסתה אע"פ שנוטלת הכדורים.
והנה המנחת יצחק (ח"א סי' קכ"ז) כתב להחמיר בכדורים אף לגבי עבר וסתה ולא בדקה ולא ראתה דכיון דאפי' סילוק דמחבא אינו ברור כ"ש בנוגע כדורים דהוי רק נאמנות דרופאים, ומי אמר שיש להאמינם בזה, שהרי בדאורייתא אין להם נאמנות אלא בחולה ביוה"כ ובפקו"נ, וכיון דיכולה לברר ע"י בדיקה, על כן צריכה בדיקה אפי' עבר הוסת כדי להתירה.
אולם יש להעיר על דבריו דכתב דהוי רק נאמנות הרופאים ומנ"ל דנאמנים בזה שהרי בדאו' רק נאמנים בחולה ביוה"כ ובפקו"נ. ראשית כל דוסתות דרבנן ולא דאורייתא, ושנית דעכשיו אין זה ענין של נאמנות הרופאים, אלא הוי זה דבר בדוק ומנוסה ע"י אלפי נשים דמסולקת דם הן בשעת נטילת הכדורים.
ואדרבא נראה לומר דלפי הש"ך כיון דהוי דבר ברור דגורם הסילוק א"כ הוי עדיף ממחבא ותהא מותרת כמו בסילוק דמעוברת. וכ"ש לפי טעם המאירי דהיסוד החומרא בחרדה דמחבא הוי משום דאיננו יודעים להבחין בטוב בין בהלה וחרדה, א"כ בכדורים דאין ספק זה נוגע אדרבא נדמה הנוטלת כדורים למסולקת למעוברת.
אלא דיש לדון האם אשה צריכה להחזיק שאצלה הכדורים מועילים לעכב דמה. והנה הרדב"ז (תשו' חדשות חלק ח' סי' קל"ו) דן בנוגע אם שותה כוס של עיקרין דמועיל לעכב דמה אם חוששת בהגיע זמן וסתה. וכתב דיש לאוסרה אא"כ החזיקה עצמה ג"פ דמועיל שתיית הכוס של עקרין לעכב דמה.
וראיתי מובא בשם הגריש"א זצ"ל דגם בנוגע הכדורים צריכה להחזיק את עצמה ג' פעמים עכ"פ נגד וסת קבוע, אבל בוסת שאינה קבוע צריכה להחזיק עצמה עכ"פ פעם א'. וכן אמר לי הגר"ש פעלדער שליט"א דצריכה להחזיק עצמה עכ"פ פ"א.
אבל דבר זה נוגע לכלה דנוטלת כדורים כדי שלא יהיה חופת נדה והיא הרי לא החזיקה עצמה, ויש לדון אם מותרת לשמש בליל החתונה אם הוי עונת הוסת. ובאמת דיש לומר בזה ב' צירופים. א'- דהכנסת יחזקאל (מובא בבאר היטב בסי' קפ"ד ס"ק י"ד) ס"ל דבליל טבילה (משום כתם) יש לה היתר לשמש כמו ביוצא לדרך ורק לא בשעת וסת ממש. וב'- דעת המקנה (קו"א אה"ע סי' ס"א) דס"ל דביאה ראשונה שהיא ביאת מצוה יש לה דין דיוצא לדרך. ואף דאין סומכין על זה להתיר ביאה ראשונה בליל הוסת ואולי רק להתיר ביחוד, מ"מ בצירוף זה שנוטלת כדורים שפיר יש לצרף דעתו להתיר. וכן ראיתי מובא בשם הגרשז"א זצ"ל להקל בשעת הדחק גדול דכלה אף דאינו מקיל בסתם אשה. וכן מובא בשם הגריש"א זצ"ל. וכן נראה דהוי הסכמת הפוסקים ודלא כחוט השני דמחמיר גם בכלה.
והנה אף דבסתם אשה כפשוטו יש רדב"ז שכתב שצריכה להחזיק עצמה שאינה רואה, וכן דעת כמה פוסקים כנ"ל, מ"מ שמעתי בשם הגרד"פ זצ"ל דא"צ לחוש לדברי הרדב"ז הנ"ל ויכולים לסמוך על זה שבנסיון של הרבה נשים הכדורים מועילים לעכב הוסת. ואין כל אשה צריכה להחזיק עצמה ג' פעמים.
אולם יש לדון לגבי חשש דעונ"ב, דבזה כבר אין ראי' מהרבה נשים כיון דבדרך כלל נוטלת הכדורים לג' שבועות ורואה בשבוע הד'. ואם נעשה חשבון בדרך כלל רואות בהפלגת כ"ח או כ"ט יום, ואינה מגעת לעונ"ב. ואף דאם עושה כן ג"כ אינה מגעת לעונ"ב, מ"מ אם אינה נוטלת הכדורים ע"פ הסדר דג' שבועות ושבוע הפסק אלא ממשיכה ליטול עוד כדורים עם הורמונים לאחר סיום ג' השבועות באופן דעדיין נוטלת הכדורים ביום ל', או אם מתחילה ליטול הכדורים באמצע הפלגתה באופן דעדיין נוטלת הכדורים ביום ל', יש לעיין בדינה. האם אסורה היא, האם חייבת היא לבדוק והאם צריכה להחזיק עצמה שאינה רואה אף לאחר ל' יום כשהיא נוטלת הכדורים. והנה בדרך כלל יש קצת ראיית דם לאחר 32 או 33 ימים, וא"כ אנו רואים דאינו מוכח דמועילים הכדורים להמשיך לעכב ביאת הדם לאחר זמן ממושך. וא"כ יש צד גדול לומר דתיאסר בעונ"ב עד שתחזיק עצמה, ואולי סגי להחזיק עצמה בפ"א. ויש לדון עוד בזה.
והנה אף אם נאמר דאינה חוששת לוסתות כשנוטלת הכדורים דהיא כמסולקת דמים מ"מ יש לדון האם הוסתות שהיו לה מקודם נעקרות כשאינה רואה מכח נטילת הכדורים. דלפום ריהטא אם אינה חוששת שתראה כיון דהוי מסולקת דמים א"כ לא יתכן שתעקר וסתותיה אם לא תראה.
אולם י"ל דזה עצמו דהוי מסולקת דמים הוי סיבה לעקור וסת שאינה קבוע. שהרי כתב הנוב"י (תנינא יו"ד סי' פ"ו) ומובא בפת"ת (סי' קפ"ט ס"ק ל"ב) דלאחר עיבור והנקה וסת שאינה קבוע אינו חוזר ורק וסת קבוע חוזר, והיינו דעיבור הוי עקירה על ושא"ק. וכמו"כ נאמר דאם הכדורים הויין כסילוק, שוב אינה חוששת לוסת שא"ק לאחר גמר נטילת הכדורים ורק תחוש לוסת קבוע. אולם יש לדון אם שוה סילוק דכדורים לסילוק דמעוברת גם לענין עקירה דאף דאינה חוששת שתראה, מ"מ אולי אין לה אותה שם מסולקת דמים, ועקירת הוסת הרי תלוי בשם מסולקת.
ובאמת יש לדון תחילה בדין סילוק דהיתה במחבא בשעת הוסת ועברה וסתה ולא ראתה האם הוי עקירה לוסת שא"ק. והנה כתב הסוגה בשושנים (סי' ג' אות י"ט) דיש בזה ממנ"פ ונעקר הוסת. דאם הוי מסולקת כמעוברת א"כ נעקר ושא"ק ע"י הסילוק כמו במעוברת, ואם אינה כמסולקת הרי יש עקירה מדלא ראתה.
אבל באמת דבריו צ"ע דאף אם מחבא נחשב כסילוק לגבי החשש שתראה, מ"מ מנ"ל דשם סילוק דחרדה מועיל גם לעקירת הוסת. וא"כ אזדא גם הממ"נ דהסוגה בשושנים.
וצריך באמת לירד לעומקן של דברי הנוב"י להבין הא דכתב דנעקר ושא"ק במעוברת בזה שהיא מסולקת דמים. ותחילה נחקור מה הדין אם ראתה ב' פעמים בר"ח קודם עיבורה ואחר העיבור וההנקה ראתה שוב בר"ח, האם קובעת וסת. והנה כתב הסוגה בשושנים (סי' י' אות י"ב) דע"כ אין זה וסת קבוע דאם הוי וס"ק למה כתב הנוב"י דנעקר ושא"ק ע"י העיבור, והא כיון דאם תראה יכולה לקבוע וסת יש לה לחוש שתראה. דזהו הכלל דכל שיכול ליקבע חוששין לו מתחילה חוץ מוסת הדילוג כמ"ש הראב"ד. וע"כ מבואר מהנוב"י דאין הראיות מצטרפות כה"ג לקביעות וסת.
ובאמת הלחם ושמלה (סוסי' קפ"ט שאלה נ"ז) מביא דברי הנוב"י וראיותיו, אולם נוטה לחלוק עליו מכח קו' זו. וכתב כיון דבאופן הנ"ל קובעת וסת ממילא כיון דאומר הראב"ד דיש כלל בידינו דכל שיכול ליקבע חוששין לו מתחילה חוץ מוסת הדילוג א"כ ע"כ דחוששת עדיין לושא"ק וכשתסתלק הגורם המעכב הוסת תחזור החשש, ונשאר בצ"ע. הרי דגם הסוגה בשושנים וגם הלחו"ש דימו הנידון דקביעת וסת עם עיבור באמצע להנדון דעקירת ושא"ק ע"י העיבור ע"פ הראב"ד, אולם חלוקים הם במסקנותם.
אבל באמת אם לדין יש תשובה דכיון דיש אופנים דקובעת וסת ומ"מ אינה חוששת לושא"ק כגון בוסת הדילוג, והטעם הוי כפשוטו משום דאינו שכיח, א"כ יש לומר דכמו"כ קביעות בהפסק גדול כזה ג"כ אינו שכיח. ואה"נ אם ראתה כה"ג נאמר דקבעה וסת, אבל מ"מ אולי א"צ לחוש שתקבע וסת באופן זה.
ובאמת דבהנוב"י (שם) ישנם ב' נידונים. א'- דיון בהיתה לה וסת קבוע והתחילה לעקרה עם ב' עיקרות קודם העיבור, ואחר העיבור הוסיפה עוד עקירה ג', האם מצטרפין ג' העקירות לעקירת הוסת הקבוע. וב' – הדין הנ"ל דושא"ק נעקר ע"י העיבור.
ועל הדיון הא' יש להעיר דהבאנו בחבורה ט' מהראב"ד דכדי לעקור הוסת בעינן ג' עקירות רצופין כמו דבעינן רצופין בקביעת הוסת. וא"כ יש לעיין דאיך חשיבי העקירות רצופין אם יש סילוק של עיבור והנקה בינתיים. ואם באמת לא הי' זה נחשב לרציפות ולא תעקר הוסת, א"כ גם לענין קביעות וסת היה חסר ברצופין ולא היו הראיות דקודם העיבור ואחר העיבור מצטרפות לקביעת וסת. וע"כ מבואר מהנוב"י דאינו חסר בהרציפות לענין עקירה. אולם א"כ ע"כ תוכל גם לקבוע וסת כה"ג, וא"כ זה יחייב שתחוש לושא"ק ג"כ לאחר העיבור מכח דברי הראב"ד הנ"ל כמו שהניחו הלחו"ש והסוגה בשושנים. וא"כ ב' הנידונים דהנוב"י לכאורה סתרי אהדדי.
ואם ס"ל להנוב"י כהלחו"ש והסוגה בשושנים בדמיון עיבור באמצע קביעות וסת ועיבור באמצע עקירת וסת, ע"כ דצ"ל דס"ל להנוב"י דעיבור באמצע חסר ברציפות לענין קביעת הוסת ולא לענין עקירתה. והסברא לחלק בזה הוי דבסילוק דמים הרי נשתנה טבעה ויכול להשפיע עלי' לסלק וסתה. ושיטת הרז"ה בהגהותיו על הבעלי הנפש הוי דאפי' וסת קבוע נתבטלה לגמרי ע"י העיבור. ואף דלא קי"ל הכי מ"מ יש כזה דעה בראשונים, ונוכל לומר כן עכ"פ בושא"ק.
ועוד דיש ראשונים דס"ל דאין חשש דוסת קבוע חוזר לאחר העיבור אא"כ חוזרת לראות עכ"פ פ"א לאחר העיבור. הרי דיש נקודה של עקירת וסת בסילוק דמים דעיבור. ואף דאינו עוקר וסת קבוע לגמרי מ"מ יש לומר דיש מספיק עקירה בסילוק דמים דמעוברת לגרום עקירת וסת שא"ק. וא"כ אף אם ע"י העיבור חסר ברציפות לענין קביעת וסת מ"מ כיון דיש ענין דעקירה בסילוק גופא אין זה נחשב חסרון ברציפות דעקירה.
ועכ"פ זכינו לפי זה דסילוק דמים נחשב עקירה וא"כ גם במחבא יהי' עקירה אם עבר כל הוסת כשהיתה במחבא, כיון שהיא במצב של מסולקת דמים. ואף דאינה מותרת אלא לאחר המחבא אבל בשעת המחבא אסורה דשמא יצא הפחד מליבה ותראה כנ"ל, מ"מ אם עבר העונה ולא ראתה ממ"נ יהא עקירה. [ולדעת הסוגה בשושנים יש לומר ביתר פשיטות כיון דעכ"פ אם תראה לאחר המחבא לא תקבע דחסר עכ"פ ברציפות לכן אין לה לחוש עוד לושא"ק.]
ואם נדמה את כל סילוקי דמים להדדי לענין זה, ונאמר דגם במחבא יהא תלוי בלחו"ש וסוגה בשושנים, א"כ נאמר דגם בכדורים תחוש לוסת קבוע שהי' לה קודם אבל לא לוסת שא"ק.
וא"כ בנוגע לכלה שנוטלת כדורים לפני החתונה ועוברת על וסתותיה נוכל לומר דכיון דהיא מסולקת דמים כשנוטלת הכדורים אינה חוששת לוסת שא"ק שעברו כשנוטלתם. ולזה א"צ להחזיק את עצמה ג"פ. וממילא הרבה פעמים א"צ לעשות חשבונות עם הוסתות שהיו לה קודם החתונה שהרי נעקרו אם הגיעו בזמן נטילת הכדורים.