מעשה שהי', אשה הפליגה כ"ח ימים ואח"כ הפליגה כ"ג ימים ואח"כ שוב הפליגה כ"ח ימים ואח"כ הפליגה ל"א ימים ואח"כ שוב הפליגה כ"ח ימים, והשאלה האם קובעת וסת לחשוש להפלגת כ"ח ימים בכל חודש שני. והיה מורה הוראה דהורה שחוששת, אולם נראה דאינה חוששת לזה וכדיבואר.
ונתחיל בביאור ענין וסת הדילוג. דהרי כשיש וסת השוה, גורם הראי' מתחזקת בג"פ, ונקבעת עי"ז. אולם בוסת הדילוג שאינה חוזרת על אותם הגורמים יש לעיין במה הוי וסת. ובמושכל ראשון היה נ"ל דענין הוסת הוי דהתוספת יום על מה שהיה בחודש שעבר הוי הגורם של הראי'. אולם באמת דקשה לומר כן מכמה טעמים.
ראשית כל יש להק' בסברא, דאיך יתכן שגורם הראי' הוי תוספת יום על גורם שלא נקבע כגורם. ויותר שאף הגורם ההוא רק הוי תוספת יום על הגורם שלפניו דכמו"כ הוי אינו קבוע. נמצא דבונה וסת על דבר שאינו קבוע. ויש לדחוק בזה.
ובכלל יש לתמוה דאם זהו יסוד הוסת דלעולם מוסיף יום א', א"כ האיך יש להבין את דברי רב דס"ל דראי' ראשונה מן המנין והא אין בו אותו תוספת יום דזהו כל ענין הוסת. ובפרט יש לתמוה לפי מש"כ הרש"ש (נדה דף ס"ד) על דברי התוס' (ד"ה איתמר) דגם לרב צריך ה' ראיות לקבוע וסת הפלגה בדילוג דבעינן שתשלש בדילוג, [והיינו להפיך ממש"כ בהל' נדה להרמב"ן דגם לשמואל א"צ יותר מד' ראיות בוסת הפלגה בדילוג אלא סובר הרש"ש דגם לרב דצריך ה' ראיות], ומדוע א"כ בוסת החודש בדילוג א"צ לראות את השילוש בדילוג לדעת רב.
והנה בראשונים מבואר דיש ראי' מסוגיין דאינה חוששת לוסת הדילוגין עד שתקבענו מהא דכשראתה בט"ו וט"ז דאינה חוששת לי"ז. והראב"ד בבעלי הנפש כתב דדבר זה יש ללמוד מסברא, וז"ל אבל לוסת הדילוג אינה חוששת עד שתקבענו ודבר זה מן הדעת הכרענו אותו, כי כל וסת נקבע במקומו והשלישי או הרביעי קובע הראשון במקומו ואוסר אותו, יש מן הדין לחוש עליו בתחילתו דאמרינן תחילתו כסופו לחוש עליו, אבל וסת שסופו מתיר את תחילתו כגון וסת הדילוג שבסופו הותרו כל הראשונים האיך יהיה סופו קל מתחילתו, עכ"ל.
והנה אם יסוד וסת הדילוג הוא דבונה את הוסת ע"י תוספת יום על החודש שעבר, במה הוי סופו סותר תחילתו, אדרבא מחזקו שבונה עליו החשש החדש בתוספת יום.
ועוד יש להקשות דאם הפשט בוסת הדילוג הוי דלעולם תראה יום אחר היום שראתה בחודש שעבר א"כ יקשה מש"כ הראב"ד שם ומובאים דבריו לדינא בב"ח ובחוו"ד דאם לא ראתה בחדש א' על פי סדר הוסת, דתמשיך לחוש לוסת הקבוע בחודש הבא ע"י הוספת יום על היום שהיתה אמורה לראות בו. כגון אם ראתה בט"ו, ט"ז, י"ז וי"ח ואח"כ דילגה על י"ט דחוששת בחודש הבא ליום כ'. ואיך יתכן לומר דנחשוש שתראה ביום שלאחר היום שראתה בו בחודש שעבר אם אכן לא ראתה ביום ההוא.
ועוד יש להעיר מלשונו של הראב"ד דבא להאיר עינינו בביאור מחלוקתן של רב ושמואל בכתבו דרב מדמה ליה לקביעות ימי החודש הסדור ושמואל מדמה ליה לקביעות הפלגה [ולא דהוא ממש הפלגה אלא דדומה להפלגה]. ולפי הנ"ל המח' הוי אם צריך עוד ראי' להחזיק הדילוג דהוי הגורם ואיך דבריו של הראב"ד נותנים בזה הסבר.
אולם הביאור בדברי הראב"ד האלו הוי דרב מדמה לוסת החדש בזה דכל יום בוסת הדילוג הוא כיום החודש, דהיום גורם הראי'. אבל שמואל סובר דכיון דהשייכות בין הימים הוא רק במה שנתשנה יום א' מהיום שקדם לו, ואותו קביעות הוא ע"י היחס שבין ב' ראיות הדילוג, לכן בזה דומה הוא להפלגה.
נמצא דוסת הדילוג הוי וסת המורכב מגורמים שונים דיש להם סדר דדילוג השוה ביניהם. רב סובר דדי להחזיק את ימי החודש ע"פ הסדר כיון דהם הגורמים. וגם שמואל ס"ל דימי החודש הם הגורמים, ודכל יום הוי גורם בפנ"ע, אולם ס"ל כיון דהסדר בנוי על היחס שבין ב' ראיות, לכן צריך להחזיק גם את השינוי הזה, ובזה בלבד מדמה קביעת וסת זו לקביעת וסת הפלגה. וזהו שכתב הראב"ד דסופו מתיר תחילתו שאין א' בנוי על חבירו אלא אדרבא כל א' עומד בפנ"ע ועוקר הראיה שקדם לו, אלא שלבסוף קובעת וסת ע"י סדר דילוג השוה.
ובזה מובנים היטב דברי הראב"ד הנ"ל בהטעם דאינה חוששת לוסת הדילוג עד שתקבענו, שכתב דבוסת הדילוג סופו מתיר את תחילתו שבסופו הותרו כל הראשונים. ולדברינו הביאור כפשוטו דכל חודש הוי גורם בפנ"ע ואין א' בנוי על החודש שעבר אלא דיש סדר לגורמים השונים, נמצא דאה"נ בכל חודש יש עקירה על הגורם שגרם בחודש שעבר. ודוק.
ולדברינו מובן בפשיטות מש"כ הראב"ד, הב"ח והחוו"ד דאם יש עקירה בוסת החודש בדילוג דתמשיך לחוש בחדש הבא כפי החשבון כאילו ראתה, כיון דאין החשש בנוי על הגורם דהראי' שעברה, אלא בכל חודש יש גורם חדש, ורק דיש סדר לגורמים שיגרמו בכל חודש. אבל מובן דכל זה אינו אלא בוסת החודש, כיון דיום החודש הגיע אלא שלא ראתה בו.
אולם הראשונים למדו מסוגיא זו דגם לענין הפלגה יש וסת הפלגה בדילוג. ומכיון דדין דילוג בהפלגה נלמד מדין דילוג בחדש, ע"כ דיסוד הוסת שוה, דכל הפלגה הוי גורם בפנ"ע ויש סדר לגורמים השונים, ולא דכל א' בנוי על ההפלגה שהיה מקודם.
וזה מביאנו לדון באם שינתה פעם א' מסדר הדילוג בהפלגה איך חוששת מצד הוסת קבוע בחודש הבא. דבוסת החודש חוששת כפי חשבון שהיתה אמורה לראות בחודש זה כהנ"ל מהראב"ד, הב"ח והחוו"ד. אבל בדילוג הפלגה אין זה פשוט.
וכתב המקור חיים )ס"ק כ"ב) דגם בוסת הפלגה בדילוג ממשיכה בהפלגה הבאה כאילו ראתה בהפלגה שעקרה. אולם המקור חיים (ס"ק צ"ב) סובר כהט"ז (ס"ק ל') דס"ל דחוששת ליום ההפלגה מיום ההפלגה שהיתה אמורה לראות בו אף אם לא ראתה בו, וא"כ דבריו עולין כפשוטן דאף דלא ראתה ביום ההפלגה מ"מ חוששת להפלגה הבאה בסדר הדילוג. אבל כיון דאנן לא ס"ל כהט"ז בזה אין ראי' מהמקור חיים דכששינתה וראתה ביום אחר דנמשיך את סדר הוסת כאילו ראתה בהפלגה שדילגה. [ועד"ז העיר הבדי השלחן במילואים עיי"ש. וע"ע בשו"ת שבה"ל (ח"ב סי' פ"ג).]
ונותרו רק ב' אפשריות או דנוסיף יום על יום שראתה בו עכשיו בהפלגה הארוכה שעקרה את הוסת בפ"א. אולם כנ"ל אין זה ענין הוסת כלל, ועוד דאיך יש לבנות המשך הוסת על ראי' דראתה שלא כפי סדרה.
וא"כ נותר רק אפשרות א' לחוש עוד פעם למה שחששה בפעם הזה, דע"פ חשבון וסתה זהו עדיין היום הבא בחשבון. ובאופן דתחשוש ג"פ לאותה ההפלגה ואח"כ תעקר הוסת. וכן מבואר במשנת ר' אהרן (שו"ת סי' כ"ב אות ט' או"ק א') למדקדקים בדבריו.
והנה בסעיף ח' כתב השו"ע הא דוסת הדילוג חלילה. ומקור וסת זו מהר"ח דלמד כן בסוגיא דוסת הדילוג. ואף דלא קיי"ל כהר"ח בזה מ"מ הדין שלו נפסק להלכה. וכפשוטו ישנם ב' מהלכים באחרונים בביאור הלכה זו, או דהוי וסת הדילוג כהר"ח אלא דס"ל דאינו תלוי במחלוקת רב ושמואל. וכן נראה מהפרישה דסבר דהוי וסת א' דוסת הדילוג חלילה, דהרי כתב דבאמת יהא תלוי במחלוקת רב ושמואל וכמו שכתב הר"ח. ויש טעמים ליישב מדוע ס"ל להשו"ע דלא שייך זה למחלוקתן, אבל ביסודו ענין הוסת שוה לוסת הדילוג של הר"ח.
אבל נראה מאיך שהאחרונים מביאים את דעת הש"ך דהוי כג' וסתות שונות לראות בכל חודש שלישי כפי החשבון. ובאופן דצריך ט' חדשים לקבוע ג' הוסתות וט' חדשים לעקורן. והיינו דנראה מהאחרונים בהבנת דברי הש"ך דהוי בעצם ג' וסתות הסירוג.
אולם כפשוטו נראה דא"א לומר כן. והנה הבדי השלחן (בביאורים) מק' סתירה בדברי התורת השלמים, שמביא (בס"ק ט"ו) מש"כ הפרישה הנ"ל דלפי שמואל צריך עוד ראיה וע"כ דס"ל דהוי חד וסת הדילוג חלילה. אולם בס"ק הבא (ס"ק ט"ז) מביא מש"כ הב"ח דגם אם תראה ט"ו וט"ז חלילה דקובעת וסת. ודעת הב"ח דהם ב' וסתות שוות ולא וסת הדילוג חלילה דלזה הי' צריך עכ"פ ג' ראיות ולשמואל היה צריך ד' ראיות, וע"כ דהם ב' וסתות חלוקות. וממילא כיון דדינו של הב"ח שייך להא דסעיף ח', ע"כ דגם הג' וסתות דסע' ח' הויין ג' וסתות חלוקות שחיישינן להו בסירוג. וזה אינו מתיישב עם מש"כ הפרישה, נמצא דדברי התוה"ש סותרים זא"ז. אבל כנראה דהקושיא מיוסדת בטעות וכדיבואר.
והנה בסע' ט' יש דין דוסת הסירוג, דקובעת וסת דתראה בכל ר"ח שני. ויש לדון האם תקבע וסת זו אף אם תראה בחדשים שבינתיים בימים אחרים אם לאו. והרבה אחרונים [סוגה בשושונים ועוד] כתבו דאף אם תראה בחודשים האמצעיים דקובעת וסת. וראייתם ממש"כ הש"ך בס"ק ע"ב בשם הראב"ד, [וזהו מקורו של הב"ח הנ"ל], דאם ראתה ט"ו וט"ז חלילה דהוי וסת שתמשיך לראות כן חודש א' בט"ו והשני בט"ז. הרי מפורש דיכולה לקבוע ב' וסתות כה"ג, וע"כ דכלפי כל וסת שקובעת לא איכפת לן אם ראתה בחודש שמדלגת.
אולם בסברה קשה מאד לומר כדבריהם, דהרי הם מייסדים דיש כאן חזקה בטבע האשה דרואה בכל חודש שני, וס"ל דבחדש שבינתיים לא משנה איך ראתה. ובסברא צ"ע למה יהא זה וסת דענינה להחזיק סדר, ובמה אשה זו מסודרת. ואין לדמות למש"כ הראב"ד, דאדרבא התם קובעת סדר ראי' בכל חודש אף דהיום שונה בכל חודש שני.
והנה עיין בהראב"ד שכתב הא דקובעת וסת כשראתה ט"ו וט"ז ג' פעמים לאחר שכתב הדין דקובעת וסת בתוך וסת אם ראתה ג"פ בריש ירחא ואח"כ ג"פ בכ' לירחא ובריש ירחא שקובעת ב' וסתות דיום א' ודיום כ' (והיינו הא דסעי' ל"ב). וכתב וז"ל ועוד יש ענין אחר שהיא קובעת שני וסתות, כגון שראתה ט"ו בחודש זה וט"ז בחודש זה, ט"ו בחודש זה וט"ז בחודש זה כשתשלש בשניהם קבעה לה שתי וסתות, כל חודש בראוי לו. וחוששת בתחילה בשני לראשון ובשלישי לשני, וכן היא חוששת בכל חודש, מחודש זה לחודש הבא אחריו עד שתשלש בוסת ותקבענו, ומשהוקבעה שוב אינה חוששת לו אלא ליום שקבעה בו זה לחמשה עשר וזה לששה עשר. נמצאו אלו שני הוסתות נקבעים משני חודשים לשני חודשים. וכן בעקירתן כ"א צריך לעקרו שלש פעמים מחדשו הראוי לו. עכ"ל.
הרי דכתב הראב"ד דיש עוד ענין לקבוע ב' וסתות, ומבאר דבשעת קביעתו חוששת בחודש הבא שתראה כמו שראתה בחודש זה. אבל כשנקבע חוששת ע"פ חשבון. והנה כשכתב שקובעת וסת כתב הכל בלשון יחיד שכתב עד שתשלש בוסת ותקבענו, ומשהוקבעה שוב אינה חוששת לו אלא ליום שקבעה בו זה לחמשה עשר וזה לששה עשר, ורק סיים לומר דיש כאן ב' וסתות. הרי דאינו קובע שיש כאן ב' וסתות אלא כשיש סדר א' לשניהם והקבעו ביחד.
והנה בסע' י"ב בדין וסת הסירוג שראתה א' ניסן, א' סיון, א' אב, כתב השו"ע דאינה חוששת לא' באב עד שתראה בו. ומק' האחרונים (החוו"ד, המקור חיים, הפרדס רימונים ועוד) למה לא חששו בזה להפלגה כפי החדשים הרגילים להיות מלא וחסר ויש הפלגת נ"ט יום בהפלגה שוה, ותירצו דאה"נ תלוי באיזה חדשים מדברים ואם שניהם חסרים או מלאים לא יהא אותו יום, אבל אה"נ בהחדשים שאיירי בהם השו"ע אינו כן.
והנה אם נאמר כשראתה בינתיים אינו מעכב את קביעות וסת הסירוג, הרי יכלו האחרונים לתרץ כן כפשוטו דראתה בינתיים ולכן אין כאן הפלגה, ולמה לא תירצו כן. ובאמת דכן תי' התפארת למשה, דמיירי דראתה באמצע ולכן אין הפלגה. אבל אינו מבואר מיני' במה איירי דאולי מיירי רק כשראתה באמצע באופן שקובעת לאותו יום ג"כ, ובזה עכ"פ אין וסת הפלגה.
ועכשיו נחזור לסע' ח' דיש אומרים דהוי כג' וסתות הסירוג, ולפי"ז כתב הסוגה בשושנים דאין צריך שום שייכות ביניהם ואף אם ראתה בט"ו, ט"ז וי"ח ג' פעמים תקבע ג' וסתות כ"א ליומו פעם א' כל ג' חודשים, וזה חסר מאד בדברי השו"ע.
ועוד דלפי"ז כל הלשונות של סע' ח' קשים מאד, לשון דילוג חלילה אינו משמע כן כלל, וכן הלשון דחזרה לראות באותן דילוגין עצמן ודאי לא משמע כן. ובאמת דמדוייק בסעי' ח' דעד שקובעת כל הג' ימים אינה חוששת אפילו לט"ו בכל חודש שלישי כמו שקבעה. ואם הויין סתם ג' וסתות חלוקות ולא איכפת לן מראי' שבינתיים אינו מובן למה תלויין כ"א בקביעות האחרים, ומיד שראתה בט"ו בפעם הג' תקבענו. וכן אם ראתה אחרת בחודש השלישי שבמקום י"ז ראתה בכ' מדוייק דאינה קובעת וסת, ולדבריהם זה אינו אמת.
והראשונים באמת הקשו על הר"ח למה לא למד בהגמ' כמו שאר הראשונים דמיירי בוסת הדילוג פעם א'. וכתב ההפלאה דס"ל להר"ח דוסת כזה ל"ה וסת כיון דאינו יכול לישאר כך לעולם. דכשמגיעה ליום ל' תתבטל הוסת, וכן אם הוי למפרע ומגיע לא' תתבטל הוסת, וס"ל להר"ח דוסת כזה דל"ש שתתקיים לעולם לא יהא נקבע כוסת. ולכן ביאר הר"ח דמיירי בוסת הדילוג חלילה. והגם דלא קי"ל כהר"ח בגוף הסוגיא אבל הדין דסעי' ח' מובא כלשונו של הר"ח, דהוסת הולך חלילה ומבואר דהוא וסת א' כמו שהוי להר"ח.
וכן מבואר בהרשב"א בחידושיו דלאחר שכתב בסוגיא דלא כהר"ח ודקבעה לה וסת בלי לשלש ולחזור חלילה ג"פ כתב וז"ל ובודאי אם דילגה לראות חלילה באותן דילוגין כפי' של ר"ח ז"ל קבעה לה וסת לדילוגין בחלילה, עכ"ל. וכן כתב בתוה"ב וז"ל ומ"מ ודאי אם דילגה וחזרה ודילגה באותן הדילוגין בעצמן בפעם שניה ושלישית כדברי ר"ח ז"ל ה"ז וסת קבוע, עכ"ל. וכן מביא הב"י את דברי הרשב"א אלו, וכתב וכן בכל דילוג מסודר בשוה ה"ז וסת קבוע. הרי דדברי הב"י בשו"ע מקורם מהרשב"א שכתב להדיא דהוי וסת א' כהר"ח.
אולם לפי מש"כ הסוגה בשושנים ודעימיה נמצא דכ"ז לאו דוקא, דמיירי השו"ע בוסת הסירוג. ועוד צ"ע דעדיין לא לימדנו השו"ע על וסת הסירוג עד סעי' י"ב, ואף בסעי' ט' לא כתב השו"ע דהוי וסת הסירוג אלא דהוי וסת קבוע לר"ח לדילוגים, ונדבר ע"ז בהמשך, וא"כ איך יש לומר דבסעי' ח' השו"ע מלמדנו על וסת הבנוי על וסת הסירוג דעדיין לא כתב השו"ע אודותיו.
וכן אנו מק' מסברא, דכל קביעות וסת צריך להיות בסדר שוה ושיהא לו פשט וסדר, דפירוש בוסת היינו רגילות. וא"א להיות סדר בחודש א' ובחודש הבא אי סדר. ואפילו משלשת ג"פ ט"ו ט"ז וי"ח אינו נראה שתהא וסת כיון שאין כאן סדר שוה.
אלא דענין וסת הדילוג חלילה הוי דאף דלאחר שראתה בי"ז אינה מוסיפה להמשיך על דרכה עם י"ח וי"ט, מ"מ כיון שחוזרת עוד פעם על דילוגיה ה"ז קביעות. ואה"נ יש להסתייע מהר"ח שכתב כעין זה בביאור הסוגיא אבל לדידן הוי וסת כזה שאינו קשור לרב ושמואל. ואף אם היינו אומרים דהוי כג' וסתות כלשונו של הש"ך מ"מ היינו רק במסגרת שכולם נקבעים ע"פ סדר כהנ"ל.
וזהו ההסברה בהש"ך שכתב דלא יהא תלוי ברב ושמואל, דמשום דע"י חשבון זה לא צריך ראי' נוספת מאחר דיש סדר גדול כ"כ של ראיות, הרי ודאי דרואין הסדר וזהו וסת הדילוג חלילה.
והנה הלחם ושמלה מסתפק באם הי' לה וסת לט"ו וט"ז וי"ז חלילה, ולא ראתה בחודש שהיתה צריכה לראות בו בט"ו, למה חוששת בחדש הבא. האם לט"ז או אולי לט"ו דשמא סתם דילגה חודש מהרגלה ותמשיך ע"פ סדרה עם ט"ו, או דילמא לא תחוש בחודשיים הבאים לט"ז וי"ז כיון דלא ראתה בט"ו לחודש זה. והרי דעתו שם דיש וסת הדילוג חלילה גם בב' ראיות דט"ו וט"ז. ואם הם וסתות שונות לגמרי מהו המקום להסתפק בזה.
ועיין בלשונו של הב"ח שמק' וז"ל וא"ת למה לי ג"פ בג' חדשים, בב' פעמים בב' חדשים וחוזר חלילה נמי הוי וסת קבוע כגון שראתה ט"ו ניסן וי"ו אייר, וט"ו בסיון וי"ו בתמוז, וט"ו באב וי"ו באלול קבעה וסת לדילוג חלילה. וי"ל דבשתי פעמים בשני חדשים לא הוי וסת לדילוג אלא וסת השוה לימי החודש, ואה"נ דבשתי פעמים בשני חדשים נמי הוי וסת קבוע כדפרישית. אלא כיון דלפירוש רבינו חננאל נקט תלמודא שלש פעמים בדילוג בדוקא משום דפליגי בה רב ושמואל אי הוי וסת קבוע בג' פעמים אם לאו לכך נקטו הפוסקים ג"כ דין וסת זה בקבעה אותו שלש פעמים בשלש חדשים לאורויי דאע"ג דקיי"ל כשמואל דאינה קובעת וסת החודש בדילוג בג' פעמים אלא בד' פעמים וכו' אפ"ה הכא קבעה לה בג' פעמים בשלשה חודשים כשחוזר חלילה שלש פעמים בשלשה חדשים בשני' ובשלישית. עכ"ל.
הרי ברור בדברי הב"ח דפתח בוסת הדילוג חלילה ומק' למה צריך ג' ראיות חלילה והא סגי בב' ראיות חלילה, ותי' דכיון דבכל סיבוב אין ג' ראיות ל"ח דילוג אבל מ"מ הוי וסת כדפרישית, דהיינו כיון דהוי חלילה בקביעות. וכתב הב"ח דהטור מביא ההלכה בג"פ לאורויי דל"צ ג"פ גם לשמואל כיון דזה חוזר חלילה. והנה אם כשראתה רק ב"פ הוי ענין וסת אחר אין הבנה לדבריו. וע"כ דהוי אותו יסוד דוסת הקבוע חלילה דיכול לקבוע חשש לימי החודש שונים לכל חודש כפי הסדר כשנקבעים חלילה. וכתב דכשיש ג' ראיות דהוי סדר דדילוג ענין הוסת הוי חזרה על סדר הדילוג. ומש"כ הב"ח וסת השוה אין כוונתו דכ"א וסת שוה בנפרד, אלא ביחד הם וסת שוה כיון חוזרת על הסדר ונקבעים בחלילה.
ולדברינו מיושב הסתירה בתורת השלמים דאין כוונת הב"ח דהויין ב' וסתות הסירוג. וזהו שסיים התה"ש שם לאחר שמביא את הב"ח דמ"מ יש רבותא בשו"ע דמיירי בג' ראיות דלא נאמר דיש קביעות חדש דוסת הדילוג בג' אחרונות דתמשיך כוסת הדילוג רגיל קמ"ל דאפ"ה הכל חדא קביעות היא דהיינו לדילוג חלילה. הרי דגם באותו ס"ק דמביא את הב"ח כתב דהרבותא דהשו"ע דנקט ג' ולא ב' הוי לאורויי דגם בג' ראיות הוי חדא קביעות חלילה, וע"כ דכן הוא היסוד בב' ראיות דהב"ח ג"כ.
והנה הש"ך (ס"ק כ') לא ציין לסע' ט' או לסעי' י"ב דמיירו בוסת הסירוג אלא לסע' ו' דמיירי בוסת החודש קבוע. וצ"ע אם זהו סירוג גדול דג' וסתות במה קשור לוסת שוה דימי החודש. וע"כ מה שאמר שוה היינו לאפוקי מוסת הדילוג דל"ה וסת שוה כיון דאינה חוזרת על הגורמים, אלא דיש סדר לגורמים חלוקים, ואף דכל א' עוקר מה שלפניו מ"מ יש לה סדר וזהו וסתה. אבל וסת קבוע לדילוג חלילה דעשתה סדר דדילוג וחזרה ועשתה אותו סדר הוי וסת שוה כיון שחוזרת על הסדר הזה ובזה הוא שוה, והיינו דיש לה רגילות. ואה"נ אין לה רגילות כל חודש כאשה רגילה אבל מ"מ וסתותיה חוזרות על עצמן ובזה יש לה רגילות. וממילא לא נוגע מחלוקת רב ושמואל בקביעת וסת זו.
ובסע' ט' כתב השו"ע ראתה א' בניסן ובא' בסיון ובא' באב קבעה לה וסת לר"ח לדילוגין, ולא כתב לסירוגין. והגר"א באמת כתב דהיינו וסת לסירוגין. אבל עיי"ש בש"ך (ס"ק כ"ב) דמציין לס"ו וכתב דזהו כוסת הסירוג דסגי בג' ראיות לכו"ע כמו בסעי' י"ב. וצ"ע דלדברי האחרונים הנ"ל זהו ממש אותו דבר ולמה כתב הש"ך רק דהוי כוסת הסירוג. ועוד מקשים האחרונים סתירה בט"ז שכתב בסעי' ט' דתלוי במחלוקת רב ושמואל ובסעי' י"ב כתב דאינו תלוי במח' רב ושמואל, והא כנראה הא דסעי' ט' הוי ממש וסת הסירוג כמו בסעי' י"ב. ועיין בכרתי ובחוו"ד מש"כ ליישב.
אולם בישוב הדברים י"ל דמדוייק בלשון השו"ע בסע' ט' שכתב דקובעת וסת לר"ח לדילוגין ולא כתב סירוגין, דלא עסיק עדיין בוסת הסירוג. וכן בסע' ח' כהנ"ל ל"ה וסת הסירוג אלא וסת הדילוג.
והנה בנוגע וסת הסירוג (סעי' י"ב) מביא הב"י את לשון הראב"ד שכתב וז"ל ונראה לי כי וסת הסירוג כוסת הסדור הוא וקמייתא ממנינא היא לדברי הכל ואע"פ שהרחיקה ראיותיה, מ"ט הואיל ותופסת לר"ח ומה לי מחדש לחדש או משני חדשים לשני חדשים, עכ"ל. וצ"ע בכוונתו במש"כ מה לי מחדש לחדש או משני חדשים לשני חדשים, והא אדרבא כשמדלגת על ר"ח הא הוי עקירת וסת, וא"כ ודאי דיש לחלק ביניהם, אתמהה.
ופשוט דכוונתו דכיון דהדרך הוא לראות בכל חדש, אם היתה ראוי' לראות ולא ראתה ה"ז עקירה. אבל אם לעולם רואה כך פעם א' לב' חדשים אין זה עקירה מדלא ראתה, דאדרבא זהו דרכה לראות פעם בב' חדשים. ובפרט לדברינו דאינה יכולה לראות בינתיים.
ויש ראי' לזה מהש"ך בסע' י"ב (ס"ק כ"ו) דכתב וז"ל אין ר"ל שראתה בתחילת ראייתה בר"ח ניסן וראי' ב' בר"ח סיון וג' בר"ח אב דא"כ פשיטא דקבעה וסת, דמנ"ל דוסת הסירוג הוא דילמא וסת השוה הוא שהרי לעולם לא סירגה, עכ"ל. וכפשוטו כוונתו דבזה יש לה ב' הפלגות שוות של נ"ט יום. ומק' רעק"א דבזה ל"ה וסת דהרי צריך ג' הפלגות שוות לעשות להיות וסת הפלגה.
אולם י"ל דאין כוונת הש"ך לוסת שוה דהפלגות, אלא כוונתו לומר דאם תראה כך מתחילת ראייתה בר"ח בכל חודש שני אין זה סירוג, דהיינו שלא כפי ההרגל, אלא זהו דרכה לראות לעולם בב' חדשים. וא"כ יש לה וסת החודש פשוט. ורק באופן דרואה בכל חודש, דאין דרכה לדלג על חודש אז הוי דילוג ועקירה כשלא ראתה בר"ח כיון דהי' דרכה לראות בכל חדש. וכן מבואר מהמשך לשון הש"ך שם שכתב וז"ל מהו י"ל דמ"מ נקרא וסת הסירוג כיון שסתם נשים וסתם מל' לל', א"כ זו שראתה מב' חדשים לב' חדשים סירגה מדרך שאר הנשים, עכ"ל. הרי ברור דהנדון שלו הי' אם יש לתת שם סירוג לראיותיה בכל חודש שני אם כך דרכה מתחילת ראייתה.
והנה בסעי' ט' כתב השו"ע דהוי וסת לר"ח לדילוגין דהיא נחשבת מדלגת כיון דדרכה לראות בכל חודש כסתם נשים. וכתבו הפרישה והט"ז דמש"ה תלוי ברב ושמואל, דכל ששינתה מהרגיל נחלקו רב ושמואל אם צריכה ג' או ד' ראיות. אבל בסעי' י"ב כתב הט"ז דלא נוגע לרב ושמואל כיון דהיא רואה כטבעה בכל חודש שני.
ובזה מובן נמי מש"כ הש"ך (ס"ק כ"ב) על הדין דסעי' ט' דזהו כוסת הסירוג, והק' דזהו ממש וסת הסירוג ולא הוי רק כמו וסת הסירוג. אולם להנ"ל י"ל דהוי רק וסת הדומה לוסת הסירוג אבל אין זה ממש וסת הסירוג כיון דרגילה לראות בכל חודש כסתם נשים, ווסת הסירוג היינו דטבעה לראות רק פעם א' בב' חודשים.
ועכ"פ מתבאר מכל הנ"ל דבשאלה שהתחלנו בה אין שום צד לחשוש לוסת שוה דכ"ח.